דיני קדושת ב״ה - שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״א

קלות ראש. ובעון זה נהפכין הב"הכ לבית עכו"ם ח"ו [סמ"ק], אסור לשחוט בב"ה [מבי"ט ח"ג פ"ד]:

מדוחק. הא דאי' בגמרא דרב אדא ורבינא הוו קיימי וגרסי אתא זילתא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי לאו משום מיטר' הוא אלא משום דשמעתא בעי צלות' משמע דמשום מטר אסור והיינו משום דמטר לא חשיב דוחק כ"כ דהרבה בני אדם הולכין בשוק בשעת הגשמים (ב"י) ול"נ דדוקא אכילה ושתיה שרי בב"הכ משום דלומדי' בב"הכ כדמשמע בגמ' וכ"ש בבה"מ ולכן מותרין לאכול ולשתות שם דאם יצטרכו לילך בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדין בב"הכ אסורי' לאכול ולשתות שם וכמ"ש הר"ן דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש וז"ש הרמב"ם מותרין לאכול ולשתות מדוחק וכ"מ ס"ד וכ"מ ברמזים וז"ל בה"כ אין אוכלין וכו' וחכמים ותלמידיהם מותרין ואין נכנסין בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עכ"ל, משמע דזה אפי' לת"ח אסור ואכילה ושתיה שרי לת"ח כפשט' וכ"ה בירושל' שת"ח מותר להתאכסן בב"הכ וכ"מ בטור שכתב ות"ח מותרים לאכול ולשתות משמע דאינך מילי אסור וכמש"ל וכ"מ ברי"ו ע"ש וגם בהג"א מודה לזה אלא דס"ל דב"הכ שבבבל על תנאי הם עשויות ושרי אפילו בישובן לכל אדם, דוק שם ותשכח כדברי דלא כמה שנדחק הב"ח וא"כ ליכא מחלוקת כלל:

לא' מגדולי. שמת קרובו של הגדול כגון רפרם דספדיה לכלתיה בב"הכ: האר"י הי' נזהר מאוד שלא לדבר בב"הכ רק תפלתו ואפי' דבר מוסר ותשובה לא דיבר פן ימשך ממנו דבר חול [הכוונות]:

ולישן בתוכו. ונ"ל דלא יכניס מטתו לשם כדאיתא בתמיד רפ"א:

לעבר השנה. ובסמ"ק כ' דסעודת מצוה מותר, ופי' בהג"ה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פי' דאין עולין בה אלא בפת וקטניות:

לקצר דרכו. שאסור ליכנס בה אלא דבר מצוה [רמב"ם] ועס"א:

מותר למי שנכנס. זה מלשון הרמב"ם אבל לא כ' בבא מציעת' וכן אם לא נכנס וכו' והטור שכתב בבא מציעת' כתב במי שנכנס להתפלל מצוה לעשות קפנדרי שנאמ' הבא דרך שער צפון יצא דרך שער נגב וגו' והרב"י שכתב בשניהם מותר צ"ע דזו ואצ"ל זו היא וצ"ל דה"ק כשנכנס להתפלל אפי' כוון ג"כ לקצר דרכו שרי ומ"מ נ"ל עיקר כמ"ש הטור דמצוה לעשות קפנדרי' דמייתי ליה מקרא וכן הגירס' ברי"ף שבידינו ואפש' דט"ס הוא בש"ע וצ"ל מצו' למי וכו':

ובאפונדתו. ובי"נ כתב שלא ליכנס בו בכיס מגולה אבל בב"י בשם א"ח כתוב דשרי וכ"נ דלא גרע מאפונדתו:

לרוק. והאר"י היה נזהר מרקיקה:

לכבדן. רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני הארון הקודש [ס"ח סי' קכ"ח וק"ן]:

לאחר שחרבו. אפי' בח"ל [ר"י בי רב כ"ה]:

התנו עליו. משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרי' על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ובמרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דב"הכ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דוקא בבבל היה כן בזמניהם וכ"מ ממ"ש ס"י בשם ר"י בי רב וכ"ה בש"ג דף רס"ה בשם ריא"ז דדוקא אורחים שרי: ופליאה בעיני על תשובת מ"ב שכ' דין זה לבה"כ שלנו ועמ"ש ס"א בשם הג"א משמע קצת כדבריו מ"מ אינו מוכרח:

בחורבנו. ודוקא שאין דעתם לבנות [אגודה]:

בישובו לא מהני. תימה דבסי' קצ"ד ס"ח כתב דאפילו לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי ונ"ל דהכא מיירי לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמ' וכ"מ ברא"ש שם וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש:

שבח"ל. שהרי כשיבא הגואל במהרה תפקע קדושתן (תו') וצ"ע דאמרי' בסמוך בגמרא עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י וצ"ל דהתו' קאי אבחורבנן דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י וצ"ע וא"ל דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בח"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י:

וכל זה כו'. הע"ת לא עיין ס"ס קנ"ב:

מותר לשכב. דכיון שלא נבנה מתחלה לב"ה מהני ביה תנאי אפי' בישובו [כ"ה במהרי"ל שם]:

לשכב עליו. ומכל מקום שומר נפשו ירחיק מזה [כ"ה]:

בהם מדוחק. נ"ל דאורחים שרי לאכול שם דהא איתא בסימן רס"ט דאורחים אוכלים בבי כנשתא וה"ל קידוש במקום סעודה וכן הביא ב"י בסימן זה בשם רמב"ן:

בסכין ארוך. לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם וסכין מקצרת וק"ל דכאן משמע דבסכין שאינו ארוך אין חשש זה שהסכין מקצר ימי אדם ובסי' ק"פ מבי' בב"י וש"ע שנהגו לכסות הסכין בברכת המזון לפי שהוא מקצר כו' והשלחן מאריך ימי האדם ואינו דין שיניף המקצר על המאריך הרי דאף בכל סכין חשו לטעם זה דהסכין מקצר ושני דברים אלו הם בב"י בשם א"ח ותימה לי מ"ש ונ"ל דשאני בב"ה דלא בעי אלא לכסות הסכין בזה יש אפשרות לכסות כל סכין ואמאי לא נעביד הכי אבל כאן דנצטרך לסלק ממנו הסכין לגמרי וזה טירחא יתירה לסלקו ואח"כ לחזור וליטלו וגם לפעמים יש בו צורך באותו פעם ע"כ לא הטריחוהו בזה רק בסכין ארוך שאין בו צורך כ"כ כנ"ל ליישב זה:

וישתדלו לבנות'. לפ"ז באה סתרו בה"כ ממקום זה ובנאוהו במקוה אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון א"צ לתלוש עשבים כו' אלא יעשה גדר סביבו ולא ובואו לזלזל שם ואם הוא במקו' שיוכלו למכור כנזכר בסי' קנ"ג ימכרוהו. כ' ב"י בשם המרדכי פ' בני העיר בה"כ נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מב"ה דתני' בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל מן המזבח מן העזרה שהוא בל"ת שנאמ' לה תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. וכתב רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באות' שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי כנ"ל:

אבל בית שיחדו כו'. נראה דכ"ש אם בשעה שבנה בה"כ בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי דהא לא הוקדש כלל למעלה אבל תשמיש של בזיון מאוד נראה דבכל גווני אסור כגון עכו"ם או טינוף דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צירוף למנות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כ"ש כאן דדבר המאוס יפסיק את התפלה של ביה"כ לעלות למעלה לשמים ע"כ אין לעשות כלל ב"הכ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס וכ"כ ב"י סימן קנ"ד בשם מהרי"ח במלכות תוגר יש להם בית דירה על בה"כ ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה וער"ס קנ"ד: אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ב"ב בבית מדרשי שהיה למעלה מבה"כ ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה:

ראש. ובעון זה נהפכין הבה"כ לבית עכו"ם סמ"ק. אסור לשחוט בבה"כ מבי"ט מ"א. כתב הרא"ם ח"א סי' ע"ט דאפי' נעשה בבה"כ עבירה שמצאו לשמש מתעולל עם נערה אחת שמותר להתפלל שם וכל קדושת בה"כ עליו ע"ש כתב בשארית יוסף סי' כ"ח שכיני בה"כ שמגיע מהם ריח רע לבה"כ צריכים להרחיק ע"ש:

מדוחק. עמ"א וט"ז:

העיר. פי' שמת קרוב של הגדול:

שמועה. פי' של תורה האר"י ז"ל היה נזהר מאוד שלא לדבר בבה"כ אפילו דברי מוסר פן ימשוך ממנו דברי חול:

בבה"כ. וחייב לגעור באותן הישנים בבה"כ מכ"ש אותן שישנים בשעת הדרשה שאז עבירה גוררת עבירה ומסיר אזנו משמוע תורה. המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו רפואה מיימוני. עיין ט"ז. (ובאליהו רבה התיר במקום שמותר להפסיק והביא ראיה לדבריו ועיין ספר חסידים סי' תתרי"א. מצא דבר בחצר ביה"כ זכה בו ולא אמרינן דחצר להקדש (אגודה ריש מעילה). ושיחת הילדים איסור גדול בבה"כ של"ה):

בתוכו. ולא יכניס מטתו לשם. מ"א:

השנה. שאין בה קלות ראש דאין עולין לה אלא בפת וקטניות:

מותר למי. צ"ל מצוה למי וכו' מ"א ע"ש ועיין ע"ת:

בו. דוקא שלא בשעת תפלה והאר"י ז"ל היה נזהר מרקיקה אפילו שלא בשעת התפלה:

לכבדן. רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש. ס"ח מ"א:

שחרבו. אפילו בח"ל ר"י בי רב. מ"א:

התנו עליו. דוקא התנו בפירוש אבל מסתמא לא. עיין מ"א:

בחרבנו. דוקא שאין דעתם לבנותה. אגודה. מ"א:

תנאי. היינו לקלות ראש כגון אכילה ושתיה וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש. מ"א:

שבח"ל. עיין מ"א ועיין במגילה דף כ"ח בתוס' ד"ה בתי כנסיות של בבל כתבו דמיירי בחרבנם אבל בישובם אסור. ואלו בד"ה ואעפ"כ אין נוהגין קלות ראש כתבו דמיירי בבנינם דאלו בחרבנם שרי בכל הני ע"ש וצ"ע. ועיין במהרש"א ובספר גופי הלכות:

עליו. ומ"מ שומר נפשו ירחיק מזה כנה"ג. וכתב ט"ז בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא למעלה מבה"כ בבית מדרשי ונענשתי הרבה במיתת בנים ותליתי בזה:

ס"א ובתי מדרשות כו'. כ"ה גי' הרי"ף ורא"ש וש"פ וזש"ש ואין כו' חכמים ותלמידיהם מאי בי רבנן כו': כגון כו'. רמב"ם וטור וגי' ואין אוכלין כו' דלא כרש"י: ולא מתקשטין כו'. רש"י ועפ"א דיומא: מדוחק. ממש"ש ואין נכנסין כו' כי הא כו': וי"א כו'. כפשטא מותרים ביתא דרבנן לגמרי אבל עובדא דרבינא בבה"כ ושם דוקא מדוחק ר"ן וכתב בשם הרמב"ן דמ"ש על תנאי הן עשוין אפי' בבניינה אלא דוקא מדוחק כגון לאורחים עניים כמ"ש בפ' ע"פ וכן להשכיב שם לצורך כמ"ש בריש ב"ב ובירושלמי אמרו ר' אמי מפקיד לספריה אלו אתי לגביכון אינש מלוכלך באורייתא תהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמניה כו' משא"כ בזילתא דהוי שלא מדוחק כנ"ל: אא"כ כו'. כמו אכילה ושתיה עס"ד: שנא' כו'. סמ"ג וטור: ושיעור כו'. דמהאי פסוקא למידין ישיבה קודם התפלה כמ"ש בפ"ה דברכות: כדי כו'. כמ"ש בפ"ח שם וכמ"ש הרא"ש שם בשם י"מ:

ס"ב י"א כו'. כמש"ו דומיא דב"ה ששנינו שם:

ס"ג אין כו'. כן הגי' בתוספתא ואין ישנים בהם ובתוס' ב"ב ג' ב' ד"ה ועייליה משמע שהגי' בגמ' ואין ישנים בבה"כ לא שינת קבע ולא שינת עראי: אבל כו'. דריב"ז ור"א משתבחי בזה שלא היו ישנים בבהמ"ד כו' כמ"ש בפ"ב דסוכה ור"א בר אהבה בפ"ג דתענית ובפ"ג דברכות הני ציפי כו':

ס"ד לצורך כו'. כמ"ש בב"ב שם ובזה מתורץ קושיות תוס' הנ"ל שם ועתוס' דפסחים ק"א א' ד"ה דאכלי כו' ואפי' כו' ירושלמי פ"ק דפסחים:

ס"ה מותר. עיקר כמ"ש ברא"ש וטור מצוה וכמ"ש בקרא להדיא שם ועמ"א:

ס"ו מותר כו'. כמ"ש בברכות שם ורקיקה ומנעל: בסכין. במ"ש בפ"ב דמדות מפני שהמזבח נברא כו' וכן בה"כ כמ"ש בפ"ק דברכות קדימו וחשיכו כו': או כו'. ע"ל סי' צ"א ס"ג ובלבד כו' ירושלמי שם:

ס"ז או כו'. תר"י והרא"ש:

ס"ח טיט כו'. כמ"ש בפט"ו דשבת בגדים כו' וע"ל סי' נ"ג סעיף כ"ה בהג"ה:

ס"ט ונוהגין להדליק כו'. בפ"ח דברכות נ"ג א' אור של בה"כ כו':

סי"א אם בשעת בנין כו'. כפי' הרא"ש שם וכן פי' התוס' אלא שהם פי' מ"ש שם ואעפ"כ אין נוהגין כו' בבניינה אבל הרא"ש מפ' בחורבנה וכמו זריעה וה"ה לחשבונות לפי שהן מגונין ביותר: אבל כו'. תוס' ורא"ש שם:

סי"ב יש כו'. ממש"ש בפ"א דשבת אבל בקשקושי כו' וכמ"ש בסי' ק"ן בס"ב אלמא אין איסור אלא שלא יהא תשמיש גבוה מבה"כ כ"ש ע"ג בה"כ עצמו: ושאר כו'. דאמרינן בפ' כ"צ גגין ועליות לא נתקדשו או שמא יש לדמותן להיכל כמש"ש דנתקדשו ובמגילה שם קרי לה מקדש כמ"ש והשימותי את כו': וכ"ז כו'. דומיא דהיכל שנבנה לכך:

מגילה דף כ"ח

רמב"ם פי"א מה"ת ממשמעות הגמרא שם

שם בגמ'

רמב"ם שם

שם בגמ'

הר"י בן חביב וב"י

שם

הגה"מ פי"א מה"ת מירושלמי פ"ק דפסחי'

מגילה כ"ט וברכות ס"ב

לאפוקי מגירסת הרא"ש והטור דגרס מצוה

כך משמע שם בברכות

א"ח בשם מהרמ"א

שם בגמ' ושם בירוש'

מהר"י בן חביב

מגילה כ"ח

טור

שם בגמ'

שם

מרדכי פ"ק דשבת ומהרי"ק סי' קס"א