שלא לסתור שום בית הכנסת - שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ״ב

שמא יארע. וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא:

ואחר כך סותרין. וזה אפילו בכרכים שרי דגם כל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת עסי' קנ"ג ס"ז (מ"ב סי' ל"ג ומ"ש י"ו) עמ"ש סי' קנ"ג ס"ד:

דינא הכי. שבונין תחילה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה:

במהרה. ואמרי' בגמר' דעיילי לפוריא להתם כדי שלא יתעצלו מלבנות ומיירי שהכניסו סמוך לבה"כ עסי' קנ"א סי"א:

ואסור ליקח. כתב הב"ח דאם הישן עומד באמצע בנין החדש דליכא למיחש לפשיעות' וגם יש להם מקום להתפלל בו שרי עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דבגמ' פירש"י דהאיבעי' היתה שהתחיל לבנות החדש והיה רוצה לסתור א' לא' מן הישן לבנות בחדש מיד דליכא למיחש לפשיעות ופשטו ליה לאיסורא וטעמא שמא יארע להם אונס וישארו שניהם חרבים כמ"ש ריש הסי' וא"כ אפי' עומד באמצע ב"ה אסור מטעם זה ואפי' איכא דוכתא לצלויי ועוד דלמה לית לן למיחש לפשיעותא כשעומד באמצע אי משום שלא יוכלו להתפלל הלא אפי' אינו עומד באמצע כשסותרים אותה אין להם מקום להתפלל ואפ"ה אסור ועוד כי פריך בגמרא מאי בינייהו ה"ל לתרץ איכא בינייהו בעומד באמצע אלא ע"כ בכל גווני איכא למיחש לפשיעות' ולכן שינו הפוסקים לשון הגמרא וכתבו שמא יארע להם אונס ולכן לא כתב רמ"א סוף לשונו של הג"א שמשמע כי איכא דוכת' לצלויי שרי דאנן קי"ל כמ"ד משום פשיעותא שמא יארע אונס ובכל ענין אסור:

ואסור לסתור. דהוי כנותץ אבן מן ההיכל (שם) הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר (מהר"מ פדואה סי' ס"ה):

שמא יארע אונס. בגמרא אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחרית' איכא דאמרי משום פשיעות' דלמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחרית' וא"ד משום צלויי כל זמן הבנין מאי בנייהו א"ב דאיכ' בי כנישת' אחרית' וברי"ף ורא"ש ור"ן גרסי דאיכ' דוכת' לצלויי למ"ד משום צלויי ליכא למ"ד משום פשיעות' איכא וכתב הרא"ש דקי"ל כמ"ד משום פשיעות' ממיל' לא מהני דוכת' לצלויי וכתב הר"ן דלמ"ד משום פשיעות' דמתרשלי מלבנותה ובימים שבנתים לא יהיה להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם ב"ה אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעות' דאלו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה כו' עכ"ל וכ"כ בשם רשב"א ונ"י ונרא' שגם התוס' ס"ל כן דהא כתוב איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי משמע דוקא במקום עראי לצלויי פליגי אבל בי כנישתא קבוע אחריתא כ"ע מתירים ואפי' להגי' שלפנינו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא ג"כ פירושו כן שיש בי כנישת' עראי וכ"מ בב"י בדאיכא בי כנישתא אחריתא לצלויי משמע עראי בעלמ' ולזה נרא' דגם הרמב"ם והטור ס"ל כן ואע"ג דלא הזכירו דמהני בי כנישתא אחרית' נלמד ממיל' מדאמרו אלא בונין האחרת תחלה ואחר כך סותרין ומזה נלמד דאי איכא אחריתא ה"ל כאלו בנו אחרת דמה הפרש יש ביניהם וכ"כ רמ"א סי' קכ"ג דיש להם בה"כ אחרת מותר לסתור הישנ' ובב"י כ' שיש פלוגתא בין הטור להר"ן ואינו נראה כלל אלא הכל מודים בב"ה קבוע דמותר לסתור האחרת:

אבל אם חרבו יסודותיו. ובגמ' קרו לזה תיוה' דהיינו אם נרא' קלקול: ומעשה בעיר אחד שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתיישבו בתוך החומה והיתה בה"כ לבד חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה מזה והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ותחלה יבנו בה"כ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך החומה מהם.

ואסור ליקח אבנים כו'. ז"ל הג"א בשם א"ז וסיים אח"ז כי ליכא דוכתא לצלויי משמע דה"ק אפי' רוצה לסתור ולבנות אחרת ואין לו אבנים רק אלו מן הישנה אפ"ה אסור כל שאין דוכת' לצלויי כי הוא פסק כמ"ד הטעם משום דוכת' לצלויי ממילא לדידן אסור אפילו ביש דוכתא לצלויי לא יסתור הישנה כדי ליקח האבנים ממנה אבל אם יש היתר לסתור אותה בדרך שזכרנו דהיינו שיש בה"כ קבוע אחר או דחזו ביה תיוהא ודאי מצוה מן המובחר ליקח האבנים ולבנות החדשה כן הוא ביאור הדבר וכבר ראיתי מי שטעה בזה לומר שיש איסור ליקח האבנים המנותצים וזה אינו:

ואסור לסתור כו'. עיין מ"ש בס"ס הקודם לזה:

בית הכנסת. ואפילו יש להם שני בה"כ אסור מ"א. וט"ז מתיר אם יש להם בה"כ אחרת ע"ש ועיין ברמ"א סי' קנ"ג ועיין ע"ת:

סותרים. וזה אפילו בכרכים שרי דכל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת. מ"א:

דינא. דהיינו שבונין תחלה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה:

הישנה. ב"ח וט"ז פסקו בדאיכא מקום לצלויי שרי ומ"א כתב דבכל גווני אסור ע"ש:

לסתור. דבה"כ נקרא מקדש מעט ואם נתץ אבן ממנה עובר בלאו. ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי ט"ז סי' קנ"א. (ובספר אליהו רבה הביא ראיות להתיר דהא כתב הרמב"ם דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מוכח דברי מהרא"ם פ' ראה שפירש דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה ע"ש) ועיין במהר"ם פאדווה סי' ס"ה:

ס"א שמא כו'. אע"ג דמרימר ומר זוטרא ס"ל כטעמא אחרינא מ"מ ה"ט עיקר דכן ס"ל לר"א ורבינא שם וכן ברפ"ד דמגילה והר"ן כ' דאף מרימר ומ"ז ס"ל משום פשיעותא דאל"כ לא ה"ל לסמוך הא דרבינא ור"א למרימר ומ"ז אלא דוקא באין להם בה"כ קבוע חיישינן לפשיעותא אבל בה"כ קבוע לא וכגי' הספרים דאיכא דוכתא לצלויי וע' סי' קנ"ג ס"ז בהג"ה וכ"ז לא מיירי כו': ומתחילין כו'. שם ועייל פוריא כו': ואסור כו'. רפ"ד דמגילה: ואסור כו'. ספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן א' מן ההיכל מן המזבח מן העזרה שעובר בל"ת ת"ל ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה': אא"כ כו'. דהא בהמ"ק גופא סתריה הורדוס בב"ב שם וכן בבה"כ לא ליסתיר אינש בה"כ כו' כנ"ל:

מגילה כ"ו ובריש בתרא

שם בב"ב

רמב"ם פי"א מה"ת