דיני הקורא והמקרא - שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״א
דיני הקורא והמקרא. שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״א - 8 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן קמ״א
סעיף א׳
דיני הקורא והמקרא. ובו ח סעיפים:צריך לקרות מעומד ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור אלא אם כן הוא בעל בשר: הגה וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא [מרדכי הל' קטנו']:
סעיף ב׳
לא יקראו שנים אלא העולה קורא וש"צ שותק או ש"צ קורא והעולה לא יקרא בקול רם ומכל מקום צריך הוא לקרות עם ש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו (ואפי' משמיע לאזניו ליכא למיחש דלא עדיף מתפל' כדלעיל סי' ק"א) [ד"ע]:
סעיף ג׳
יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה ואחר שגומ' המקרא המלה אומרה העולה:
סעיף ד׳
אם ש"צ רוצה לברך לעצמו ולקרות צריך שיעמוד אחר אצלו שכשם שנתנה תורה ע"י סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה ע"י סרסור:
סעיף ה׳
אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור:
סעיף ו׳
יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחין אלא בשביל עין הרע. ואפי' אם א' הוא השביעי וא' הוא המפטיר לא יקראו השני בשמו משום עין הרע [מהרי"ל]:
סעיף ז׳
העולה למגדל עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה ממקומו וירד מהמגדל בדרך אחר שהיא לו בדרך ארוכה עד מקומו ואם ב' הדרכים שוים עולה בפתח שהיא לו בדרך ימין וירד בפתח שכנגדו [ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו] (מרדכי הגדול]:
סעיף ח׳
כל תיבה שהיא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר ומעשה בא' שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור הרבנים ה"ר יצחק אבוהב וה"ר אברהם ואלנסי שמואל ואלנסי בנו ז"ל והתרו בו שיקרא כפי המסורה ולא רצה ונדוהו והורידוהו מהתיבה:
מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות וכ"מ לשון הטור והג"מ אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע דדוקא לכתחלה קפדי' אבל בדיעבד יצא ע"ש וכ"מ מספ"ז דסוטה דאמרי' דהמלך קורא יושב ואי אית' דאפי' בדיעבד לא יצא משום כבודו של מלך לא שרי לכתחלה וכה"ג דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק:
ב׳
לסמוך. דצריך לעמוד באימה (ב"י) וא"כ אפי' להשען קצת אסור ועמ"ש סימן תקפ"ה שאם נסמך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול לא הוי עמידה וא"כ אפי' בעל בשר אסור ומכ"ש למ"ד דאפי' בדיעבד לא יצא כמש"ל ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת כמ"ש סימן ס"ג גבי פרקדן וקשה דבח"מ סימן י"ז סס"א כתב רמ"א דריב"ש חשיב לסמיכה עמידה והכא כתב הטור והתוס' דלא חשיב כעמיד' וצ"ע ואפשר דגבי עדות הקיל אבל אינו מוכרח בריב"ש דהא גבי קריאה נמי בדיעבד יוצא ואפי' הכי לכתחלה אסור סמיכה ונ"ל דרמ"א עיין בב"י ס"ס כ"ח שכתב בשם הריב"ש דסמיכה אינה כישיבה ולכן כתב רמ"א דכשר גבי עדות אבל נראה לענ"ד שט"ס הוא וצ"ל שסמיכה כישיבה וכ"ה בש"ע שם ע"ש ובתוס' סוטה דף מ' ובזבחים דף י"ט ע"ב כתבו התוס' דבכל מקום דבעי ישיבה סמיכה אינה בכלל ישיבה היינו דוקא בעזרה דאסור לישב מ"מ מותר לסמוך כיון דלא כתיב בהם עמידה א"כ סמיכה אינה עמידה ולא ישיבה ועיין בשבועות דף ל' ע"ב דיתיב כמאן דשרי מסאניה דגבי ת"ח סגי בקימה בעלמא:
אמן. ונ"ל דאפי' יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם כמ"ש סי' קל"ח סי"ח:
ז׳
בדרך קצרה. לכאורה גם החזן כשמוליך הס"ת להתיבה נמי הדין כן לילך בקצרה ועיין בב"י סקכ"ח:
ח׳
עד שעלה. המנהג להמתין עד שמתחיל השני הברכה עיין סוף סי' קמ"ז והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני ויורדים בין גברא לגברא:
ואפי' לסמוך עצמו כו'. בח"מ סי' י"ז ברמ"א דעמידה ע"י סמיכה מיקרי עמידה לענין עדים שדינם בעמידה ולא דק כאשר שדיתי ביה נרגא שם בדברינו ע"ש:
ב׳
וכן החזן כו'. עסי' קמ"ו מדין הצבור:
ג׳
ומ"מ צריך לקרות הוא כו'. כ"כ ב"י בשם הרא"ש דלא מסתבר שיברך על קריאת הש"ץ. ותמוה לי הא איתא בתוספתא וירושלמי במרדכי פ' בני העיר מביאה מעשה בר"מ שקרא מיושב בבה"כ של טבעון ונתנה לאחר ובירך עליה ופריך שם זה קורא וזה מברך א"ר ירמיה מכאן שהשומע כקור' וא"כ למה לא נימא גם בזה כן דאחר מברך והחזן קורא ונראה סיוע מזה למ"ש ב"י בשם האגודה ונ"י דסומ' שאמרו בפ' הקורא עומד אינו קורא בתורה היינו משום דאין קורא על פה אבל אוקמי לאינש אחרינ' שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי וכבר הביא ב"י דיעות אוסרים בא' קורא וא' מברך ממילא סומא פסול לתורה ודיעות המתירים והסכים להאוסרי' וכ"פ בסי' קל"ט וכתוב בלבוש שראה בפני גדולים שעלה סומא לתורה וכ"כ מו"ח ז"ל רק שהתנה שצריך שיהיה הסומ' ת"ח ולא ע"ה ומצד ההוכחה נלע"ד גם כן היתר גמור:
מעומד. ובדיעבד יצא מיושב. פר"ח ועיין מ"א ויד אהרן:
ב׳
לסמוך. דצריך לעמוד באימה ב"י. וא"כ אפי' להשען קצת אסור אא"כ הוא בעל בשר. ואם נסמך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול לא הוי עמידה ואפי' לבעל בשר אסור. ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת עיין מ"א. כ' מהר"ם מינץ סי' פ"א מי שהוא בעל בשר וצריך להשען לא ישען על המפה דהוה תשמיש של מצוה אלא יסיר המפה וישען על העץ:
ג׳
מתפלה. כלומר שתפלה תקנו גם כן בלחש ואפילו הכי משמיע לאזניו הכי נמי כן:
ד׳
הצבור. אפילו יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם מ"א ע"ל סי' קכ"ח סי"ח:
ה׳
עין הרע. וה"ה אב ובן בנו שכנה"ג ופר"ח כתב עליו ולא נהירא לי. נשאלתי כיון שהטעם הוא בשביל עין הרע אם רוצה לעלות אם מניחין אותו לעלות או לא. העלה בספר יד אהרן אם כבר עלה לא ירד ומכל שכן אם כבר התחיל לברך שלא יפסיק אבל אם רוצה לעלות מוחין בידו וכן כתב הפר"ח וכנה"ג ע"ש:
ו׳
ואחד הוא המפטיר. כתב בשכנה"ג דהיינו דוקא במפטיר של שבת שקורא המפטיר בס"ת שקרא השביעי וכיון דשניהם קורין בס"ת א' איכא עינא בישא אבל המפטיר דיו"ט וכיוצא שמוציאין ב' ספרים אין קפידא:
ז׳
הראוי לקרות אחריו. והמנהג להמתין עד שמתחיל השני הברכה והמדקדקים חוששים שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינים עד שיסיים הב' ויורד בין גברא לגברא מ"א (וכתב בתשו' מ"ע סי' (פ"ד) [פ"ג] שנים המתגאים זע"ז מי יעבור לפני חבירו ראוי להוכיחם בדברים כפי מה שהם נוחים לקבל דבקדושת המקום לא יסבלו גאוה ובוז בשום פנים כו' ע"ש. כתב בספר אליהו רבה רע המעשה אשר עושים קצת בחג הסכות שעומדים קצת עם לולביהן ואין מקיפים משום כבוד מי בראש כו' ע"ש):
ס"א ואפי' לסמוך כו'. דהוי כישיבה כמ"ש בזבחים י"ט ב' ובירושל' להדיא לענין קריאת התורה ועיין תוס' שם ד"ה עמידה וכו' וז"ל הירושלמי פ' הקורא עומד ר' שמואל בר ר"י על לבי כנישתא חזא לחד ב"נ דתרגם וסמיך לעמוד א"ל אסור לך כשם שניתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה והביאו הרא"ש רפ"ג וש"פ ועיפ"מ שם וז"ש או לעמוד: אא"כ כו'. מרדכי פ"ק דברכות בשם ירושלמי ר"י איקלע לההוא אתרא חזא גברא דקאי בסמיכה א"ל אסור לך שנא' ואתה פה עמוד עמדי א"ל בעל בשר אני והתיר לו: וכן החזן כו'. דהא עיקר הקורא הוא עכשיו:
ב׳
ס"ב אלא כו'. הוא דינא דגמ': או כו'. כן הנהיגו עכשיו שלא לבייש את מי שאינו יודע וכמ"ש בפ"ג דביכורים תוס' מגילה שם בפ"ג דר"ה כ"ז א' ובפ"ג דמנחות כ"א ופ"א דב"ב והרא"ש כ' טעם אחר משום אותן שא"י ורוצין לקרות בע"פ והציבור אינן יוצאין בקריאתן ע"ש: ומ"מ כו'. הרא"ש ברפ"ג שם וכמ"ש בסי' קל"ט ס"ב ומ"ש שלא יקראו שנים היינו בקול רם תוס' דב"ב שם מ"ו א' סד"ה שמונה כו' ע"ש וגם בימי הגמ' היה הש"ץ מסייע לעולה בלחש וכמ"ש רש"י בשבת י"ב ב' ד"ה ראשי כו': שלא כו'. כמ"ש בזוהר ח"ג כ"ב א' ואי ההיא צלותא אישתמע לאודנין דב"נ כו' בג"ד מאן דקרי באורייתא חד קרי וחד לשתוק כו' ומ' דומיא דתפלה שלא ישמיע לאזניו וס"ל כתוספתא אבל בסי' ק"א פ' דגם בתפלה משמיע לאזניו וז"ש בהג"ה ואפי' כו'. ואין ראיה מהזוהר דשם אמר שלא ישתמע לאחר וכמ"ש מ"א שם:
ג׳
ס"ג יש כו'. דהטעם הוא משום דתרי קלי לא משתמע כמ"ש בר"ה כ"ז א' משא"כ בכה"ג כמש"ש לכך מאריך בשופר:
ד׳
ס"ד אם ש"ץ כו'. ירושלמי דמגילה שם ועיפ"מ והביאו הרי"ף ותוס' דב"ב ט"ו א' ד"ה שמנה כו' ותוספתא שם והביאו הרי"ף ורא"ש שם סי"א חזן העומד לקרוא כו'. שכשם כו'. ירושלמי שם:
ו׳
ס"ו יכולין כו'. דלא כא"ח שכ' דאסורין לקרות משום שנא' עדות ה' נאמנה והן פסולין לעדות והרי נשים וקטנים פסולים לעדות ועולין כמ"ש בפ"ג דמגילה וכן עבד כמ"ש בירושלמי ספ"ב דכתובות מברייתא שהובא בגמ' שם קרא ג' פסוקים כו':
ז׳
ס"ז העולה כו'. כמ"ש הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה אבל אין נראה דאין זה בשום מקום לא תוספתא ולא גמ' שהנכנס לעזרה נכנס כו' ועוד דיותר נראה ללמוד ממזבח שהיו מקיפין בתחילה ויוצאין בקצרה: ואם כו'. כמ"ש בכמה מקומות כל פינות כו' ואמרינן בסוף מגילה הנכנס לבה"כ להתפלל כו' וגי' הרא"ש מצוה כו' וכמ"ש בקרא שם לא ישוב כו' ובזבחים ס"ג כל העולין נו' ובפ"ב דמידות כל הנכנסין כו': ולא ירד כו'. כמ"ש בפ"ה דפסחים מקבל את המלא כו' מהרי"ל בשם מרדכי וע"ל ס"ס קמ"ט:
ח׳
ס"ח כל כו'. כמ"ש בנדרים ל"ד ב' שהוא הלכה למשה מסיני:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״א, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
