דין מי שקרא וטעה ובמקום שאין שם - שולחן ערוך אורח חיים סימן קמ״ב

בנקוד. ובנקוד נמי כשמשתנ' הענין כגון יעשה בפת"ח יעשה בציר"י בחלב בחטף בחלב בציר"י ובזה בודאי מחזירין אותו עססי' ק"מ:

בניקוד. ובניקוד נמי כשמשתנה הענין כגון יעשה בפת"ח יעשה בצירי בחלב בחטף בחלב בצירי מחזירין אותו. מ"א:

בתורה. ונ"ל דהיינו דוקא כגון לאהרן הרן ר"ל שלא קרא האל"ף או יהודים יהודיים וכיוצא. אבל אם טעה בטעות שמשתנה הענין כגון שבמקום חֵלֶב קורא חָלָב וכן במקום זֵכֶר קורא זָכָר ואין שם יודע שיוכל להחזירו מטעותו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא. פר"ח:

ס"א קרא כו'. ירושלמי פ"ד דמגילה טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו אפי' טעה בין אם לואם ואמרו שם דאפי' בטעה בתרגום מחזירין אותו וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דמגילה ס"ו וכ"ש בדקדוק דכולהו ילפי מחד קרא כמ"ש בפ"ק ויקרא בספר כו'. הג"מ ועוד ראיה ממ"ש בירושלמי דמגילה פ"ב אין מדקדקין כו' חד קרא יהודיים כו' משמע הא בתורה אף כה"ג מדקדקין וע' סי' תר"ץ סי"ד: אפי' בדקדוק אות. מירושלמי הנ"ל יהודים דמשמע בס"ת אף כה"ג צריך לחזור וכ"ש בטעות גמור דאף במגילה מחזירין ממה דפריך שם אטו אנן האחשתרנים כו' וכן בחסר בס"ת אפי' אות א' אפי' קראה כהלכתה אינו כלום דדוקא במגילה אמרינן השמיט הסופר אותיות כו' וראיה ממ"ש בפ"ג דמנחות אפי' כתב אחד מעכבן ואמרינן שם פשיטא לא נצרכה אלא לקוצו של יוד ושם כרעא דה"א בנוקבא כו' ותנן בפ"א דמגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' רמב"ן והביאו הר"ן בפ"ב דמגילה ואף שדחהו אין דבריו מוכרחין שכתב דההיא לענין שחייב אדם לכתוב ס"ת לעצמו איתמר אין בין כו' דאם אינו כתפילין אינו יוצא ידי המצוה של כתיבת ס"ת ודבריו תמיהין דזה לא נזכר במתני' כלל ועוד דספרים של נ"וכ לא נזכר אפילו בגמ' וגמ' מוקי' למתני' בשאר ספרים אלא שי"ל דמתני' לענין לטמא את הידים נשנית וזה שפריך בגמ' שם ורמינהו מקרא כו' וכ"מ בכמה מקומות לענין לטמא את הידים ומ"מ כיון דאינו מטמא את הידים ה"ל כחומש בעלמא ואין קורין בו וע' ברפט"ז דשבת ועוד נ"ל אי ס"ד דבס"ת לא היה מעכב לא היה פריך שם אתפילין ומזוזה פשיטא: וכן כו'. דל"ת משום ברכה דהא אין מברכין על התרגום ועוד דבימיהם לא היו מברכין אלא הראשון והאחרון: ודוקא כו'. כמ"ש במגילה בירושלמי וע"ל סי' תר"ץ סי' י"ד וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג:

ס"ב וישוב כו'. כמ"ש בתוס' דע"ז כ"ב ב' ד"ה רגלא כו' ובמדרש כו' וכ"כ ראבי"ה והטור דמש"ה אין מחזירין אלא מיהו דוקא בכה"ג וכמ"ש בשבת שם הוא דל"ל רבא כו' וכן בכה"ג:

רמב"ם פ"ב מה"ת

כתבי מהר"ר ישראל