סדר קריאת התורה וברכותיה - שולחן ערוך אורח חיים סימן קל״ט

מן הכתב. ומ"ב מתיר אפי' אינו יכול לקרות מן הכתב וכמ"ש ס"ג ע"ש:

לא יקרא עד שיאמרו. שאין אדם מבזבז לו ועב"י בשם א"ח שכ' ואם דחוקים הם לקרות (פי' שאין שם כהן אלא הש"ץ) יוציא ישראל הס"ת מהארון ויוליכנו על המגדל ויקרא לכהן (פירש להש"ץ) כדי שלא יעלה מעצמו ואם יש שם כהן אחר בב"ה יכול הש"ץ לקרותו ואין בו משום פגם כמ"ש סימן קל"ה סי"א בהגה כנ"ל פי' דלא כב"ח שפי' דחוק:

ואסופי וכו' בשם אבי אמו. צ"ל כגון שבאתה אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו כמ"ש בא"ע סימן ד' סל"ב:

סומא. ובמ"ב האריך להוכיח שהאידנא שש"ץ קורא מותר לקרותו ובאגודה התיר אם אין שם כהן אלא הוא וכ"כ דעת המט"מ וכ"כ בלבוש, וב"ח כתב וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהר"י מולין שפסק כך וכן נראה עיקר מיהו ע"ה אין לקרותו דאפי' לא הי' סומא לא היה לקרותו אלא שנהגו כך ולכן סומא ע"ה אין לקרותו עכ"ל ולא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ:

מברכין לפניה. כתב ב"ש דף צ"ח דברכה שלפניה הוי מדאורייתא ע"ש ונ"ל דמ"מ אם בירך על התורה שחרית יוצא י"ח ובצבור נתקנה משום כבוד צבור כמ"ש ס"ח: כתב עוד טעה בראשונה ואמר אשר נתן וגערו בו וסיים אשר בחר יצא דלא כמהרי"ל ועסי' ר"ט ואם בירך אשר נתן גמיר' יברך לאחריה אשר בחר עכ"ל:

ופותח וכו'. ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו, כתב ל"ח ספ"ה דברכות, הכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתקנו חכמים כמ"ש סימן רפ"א עכ"ל, והש"כ כתב וז"ל ברוקח משמע שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחות בברכת התורה ולא כאותן שאין נוהגין וכ"כ מ"ע סי' קנ"ו עכ"ל והוא ברוקח סי' שי"ט והטעם שאין כונתינו לשחות בברכה אלא לכבוד התורה וכ"מ בלבוש סי' ק"ן:

גולל ומברך. דמאחר שצריך לגוללה בין גברא לגברא גוללה קודם הברכה:

שמאלו. דהוא ימין הקדוש ברוך הוא כמ"ש סי' קכ"ג:

נהגו לכסות. אף על פי שמן הדין להיות מגוללת מ"מ נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם הברכה אחרונ' כמ"ש ס"ד:

בלחש טוע'. שאין לאומרו כ"א בעשר' והאומרם בלחש אינו מועיל דהוי יחיד [ב"י מהרי"א] וא"כ ה"ה לקדיש וברכו:

צריך לחזור. ומ"מ יקרא פסוק א' בנתיים כגון יברכך [לבוש] וכ' עוד דאם לא רצו להמתין לו עד שיקר' פסוק א' לא יעלה כלל ויקר' אחר במקומו דלא עדיף מר"ע שלא רצה לעלות עד שלא החזיר הפרשה כמ"ש ר"ס זה עכ"ל וזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הלוכו:

אשר בחר. אבל צ"ל אח"כ אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה והערב נא [ב"ח רש"ל] משא"כ באהב' רבה דפטור לגמרי, ינענע התורה בשעה שאומר ונתן לנו את תורתו וכן כשיאמר ונתן לנו תורת אמת (מט"מ) יאמר וחיי העולם בטור ובש"ל הגיה וחיי עולם וכן נוהגין:

צריך לאחוז. בכוונות כתוב שקודם הברכ' יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל:

ס"ת הזה. דמשמ' שתופס' בידו ולאחר הקריאה מנשק הס"ת (ס"ח סרנ"ה) וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [שם]:

בשם אבי אמו. לעד"נ שאין זה נכון דשמא יבא לגרש אשתו ויכתוב כן אנא פב"פ שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב נמצא הגט פסול ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים כו' כנ"ל ברור:

סומא אינו קורא. יתבאר בר"ס קמ"א:

כל הקורים מברכין. בגמרא פ' הקורא מגילה עומד תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן משום הנכנסין ומשום היוצאים פי' שהם לא ישמעו הברכה מן הראשון ויאמרו שא"צ ברכה לתורה. וקשה ע"ז מהא דאי' ס"פ בני העיר אין מפסיקין בקללות פי' וקורין א' ואר"ל לפי שא"א ברכות על הפורענות אלא היכי עביד כשהוא מתחיל מתחיל בפ' שלפניהם ומסיים בפ' שלאחריה' ואי' במ"ר הביאו התוספות ס"פ בני העיר על אין מפסיקין בקללות וקורין א' משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אר"י דסיכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה וא"כ אינו דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא א' הכל כו' עכ"ל וזה סותר מ"ש כאן דברכה שמברך כל א' היא מצד התקנה אבל מן הדין א"צ ברכה רק תחלה וסוף וא"ל דהאי לימוד הוא אסמכתא בעלמא דאסמכוהו אקרא כמו שמצינו הרבה פעמים דהא הך אין מפסיקין בקללות הוא משנה ובימי המשנה לא היתה עדיין תקנה זאת שיברך כל א' עד בימי האמוראים דהא קאמר והאידנא כו' ונ"ל דאם יקראו שנים אעפ"י שלא יברכו מ"מ נחשב כאלו בירך כל א' בפי' דהא סומך על ברכת הראשון ואם יקראו שנים בקללות הו"ל כאלו בירך כל א' והברכה היא על הקללות משא"כ אם יקרא א' הכל יוכל להתחיל קודם הקללות וכן לסיים אחר הקללות נמצא לא תבוא הברכה רק על מה שמתחיל ומסיים שלא מעין הקללה כנ"ל:

ורואה הפסוק כו'. בברייתא ת"ר פותח ורוא' וגולל ומברך דר"מ רי"א פותח ורואה ומברך וקורא מ"ט דר"מ דאמר עולא כו' ה"נ כדי שלא יאמרו ברכות כתובים בתורה ור"י סבר ברכות ליכא למטעי והכל יודעים שאין ברכות כתובין בתורה אר"ז הלכה פותח ורואה ומברך וכתבו התוספות ולכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כ"כ אבל לאחר שקראו בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך לר"י עכ"ל ואיכ' למידק מ"ט חשו התו' לדברי ר"מ כיון דלית הלכתא כוותיה ונ"ל דהתוס' סוברים כיון שהטעם לר"י דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם שהי' הדור בעלי תור' אבל אא"כ שנתקלקלו הדורות ויש ע"ה דלא ידעו כלום ושייך חיישינן לזה כמו שחש ר"מ וע"כ יש לחוש לכתחלה ומ"ש אבל בדיעבד פי' אם כבר הורה אח"כ אין לחוש לבטל הוראתו דאף אם יש עכשיו ע"ה מ"מ לא שכיחי כ"כ כנ"ל לישב דבריהם אבל הפוסקים לא חשו לזה אלא אפי' לכתחלה מברך כשהי' פתוח' רק שהב"י בשם כל בו כתב גוללו ומברך וי"א שלא לגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל וי"א שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובו' בתורה עכ"ל זה הביא רמ"א וא"כ היינו שס"ל כהתו' שזכרתי ולא מסתבר כלל דבר זה דא"כ ק' אמאי בעי ר"מ שיגלול קודם הברכ' שהיא טרח' כמ"ש ב"י והיה לו להניח' פתוח רק יהפוך פניו אלא דהפיכ' פנים כאן אינו נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינ' דהא מראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה וכ"כ מו"ח ז"ל הגון שיהיה פתוח בשעת הברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך היא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג עכ"ל:

ולאחר שקורא גולל. כ"כ גם בשם התו' כן ומ"ש לר"י פי' אפי' לר"י דמודה בזה לר"מ וכב"י הטע' דבתחל' דצריך לר"מ לגלול ולברך ואח"כ לפתוח וזהו טירח' הלכך לא צריך לר"י אבל בסוף שאין טורח יותר גולל ואח"כ מברך עכ"ל וכ"כ ב"י בשם המרדכי שדקדק מדתני פותח ורואה משמע שהיתה גלולה בין גברא לגברא וכ"כ רש"ל וז"ל ל"ד ברכה אחרונה לראשונ' דראשונ' דבא לצורך הקריא' דין הוא שתהא פתוחה שיראה מה שיקרא אבל זה שכבר קרא למה תהא פתוחה אבל זה מנהג בורות דלא אמרינן דמיד אחר שגולל ומברך חוזר ופותח אלא תהא סתומה עד דאת' גברא ויפתח לצורך קריאתו עכ"ל:

נהגו לכסות כו'. פי' והיא פתוח' וכתב ע"ז רמ"א שבמדינו' אלו נהגו שהיא מגוללת כו' פי' וא"צ כיסוי בסודר ואותן הנוהגים לגוללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טירחא יתירא ואין לעשות טירחא דהא משום טירחא חולק ר"י על ר"מ אבל מה שנהגו לכסות בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה ואף כשאומר מפטיר חוזר ופותח מ"מ כיון שהמפטיר הוא קורא בתורה הוא רק מטעם כבוד התורה כדלקמן ע"כ מראין שיש חילוק בין שאר קוראים להמפטיר הקורא כנ"ל:

ותכף קראוהו כו'. דבר זה כתוב בטור שאחיו הר"י נסתפק וז"ל נסתפקתי אם יש לו לברך אשר בחר בנו אם נאמר שאין לחלק הואיל ותקנו ברכה זו על קריאתה בצבור יש לו לברך אף על פי שכבר בירך או נאמר ודאי א' מהן לבטלה דהיאך יברך ברכה אחת פעמיים בלי הפסק בנתיים בזאח"ז שאלתי את פי א"א הרא"ש וא"ל שיש לו לברך כי לא חלקו חכמים עכ"ל משמע שאם יש הפסק בנתיים אין לו ספק דודאי נתקנה בצבור ע"ז ולא מהני ברכה שמברך על לימודו ביחידות על מה שיקרא בצבור אלא שאם לא הפסיק כלל בנתיים נסתפק אם היתה תקנת חכמים גם ע"ז ובודאי היה יכול לצאת מידי ספק זה באם היה אומר פסוק א' בנתיים דרך הלוכו לקרות אלא שהי' מסתפק אם צריך לזה או די בכך במה שיאמר פעם שנית הברכ' בלי הפסק וע"ז השיב הרא"ש דבאמת אין חילוק וא"צ שום הפסק בנתים והב"י רצה לפשוט בעיא זו מדברי התוס' פ' בתרא דר"ה ולא דק דשם מיירי בהפסיק בנתיים וזה לא מספקא להר"ר יחיאל כלל:

ברכה אחרונה. עמ"ש סי' מ"ז:

צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה. בטור כתוב וז"ל וסמך למנהג זה מההיא דסוכה כך הי' מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו כו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמ' שצריך ליטול הספר בידו בשעת הקריאה עכ"ל וא"ב למה כתב בשעת ברכה וצ"ל דאפילו בשעת ברכה קאמר וכ"ש בשעת קריאה וא"ל מנ"ל בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה כו' י"ל דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך ש"מ שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמ"ש המרדכי דקדוק זה.

תחלה. כ' כנה"ג דמצוה שגם העולה יסדר בינו לבין עצמו. ובשנים מקרא שקרא בע"ש יוצא ונחשב בחשבון. ע"ת שכנה"ג פר"ח ע"ש:

במלה. ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ע"ל סי' קל"ה ס"ק ה'. וכן כ' המ"ב ומתיר אפי' אינו יכול לקרות מתוך הכתב:

אמו. והט"ז כתב דלעולם קורין אותו בשם בן אברהם ע"ש:

סומא. ב"ח כתב דוקא סומא ת"ח אבל ע"ה אין לקרותו ומ"א כתב דלא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ וכן הט"ז בסי' קמ"א סק"ג כתב להתיר אפי' בע"ה. וכן הסכים שכנה"ג ומהר"א יצחק בתשובתו זרע אברהם:

ולאחריה. עיין ט"ז ס"ק ג' מה שהקשה ועיין מה שתירץ ע"ז בסי' תכ"ח ס"ק (ו') [ה'] לכאורה יש לדקדק דאיתא במגילה דכ"ב ע"א הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי ס"ד בישראל קרא לפניה מ"ט בריך וכו' ע"ש ואי כפי' הט"ז מה הכרע הוא זה דילמא לעולם בישראל קרא ורצה לברך עיין ודוק והתוס' י"ט תירץ דמתני' איירי בתעניות שקורין ברכות וקללות ע"ש. ועיין בס' עץ החיים וביד אהרן מה שהקשו עליו. ולעיקר הקושיא י"ל דאיתא במגילה דכ"ט ע"ב במערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין ע"ש א"כ י"ל דלא היו קוראין בשבת כי אם כ"א פסוקים לז' גברי א"כ נמצא דהחותם מברך על הקללות מש"ה אמרו אין מפסיקין בקללות. ועיין בדרשות מהרימ"ט ובס' עץ החיים בלשונות הרמב"ם שחיבר מהר"ח אבולעפיא. (וכתב בתשובת פני משה ברכה אחרונה לכ"ע מדרבנן ברכה ראשונה לרמב"ן ורשב"א וספר החינוך הוי דאורייתא ולרי"ף והרמב"ם ולהרא"ש הוי דרבנן)

ומברך. ותהא סתומה עד דאתי גברא ויפתחנו לצורך קריאתו. רש"ל מ"א ט"ז ע"ת:

פניו. וט"ז כתב דהפיכת פניו אין נכון דמראה עצמו כאלו אינו מברך על מה שיקרא רק על מידי אחרינא דהא מראה עצמו כאילו מסתלק ממנו. וכ"כ הב"ח הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל שכך היא דעת פוסקים והגאונים המפורסמים וכן אני נוהג ע"כ. והכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתיקנו חז"ל ל"ח והש"ך בשם רוקח כתב מנהג קדמונים לכרוע ולהשתחוות בברכת התורה לכבוד התורה ולא כאותן שאין נוהגין וכ"כ מ"ע:

מגוללת. ואותן הנוהגים לגללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טירחא יתירא אבל מה שנוהגין לכסותה בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה. ט"ז:

ולברך. ומ"מ יקרא פסוק א' בנתיים כגון יברכך. לבוש מ"א ופר"ח:

בנו. אבל צ"ל אח"כ אקב"ו לעסוק בד"ת והערב נא. משא"כ באהבה רבה דפטור לגמרי. ב"ח רש"ל מ"מ. וינענע התורה בשעה שאומר ונתן לנו את תורתו וכן כשיאמר ונתן לנו תורת אמת מט"מ. יאמר וחיי עולם ולא העולם. מ"א:

לנו. טעה בראשונה ואמר אשר נתן וגערו בו וסיים אשר בחר יצא ואם בירך אשר נתן עד גמירא יברך לאחריה אשר בחר בנו. באר שבע דף נ"ח כנה"ג ע"ש:

לאחוז. בכוונת כתב שקודם הברכה יאחוז בב' העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביה הימין ובכתבים כתב בשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י מפה ואחר הברכה יסלק השמאל ולאחר הקריאה ינשק הס"ת וכשיזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק. ס"ח מ"א:

ס"א פעמים שלש כו'. כ"ה בתנחומא פ' יתרו אבל במ"ר ריש פ' תשא איתא דוקא ד' פעמים ע"ש:

ס"ב מי כו'. כן למד הרד"א מהנ"ל בס' שקדם וצ"ל דס"ל אפי' במקום שהחזן קורא צריך העולה לסדר דלא כב"י אבל הרא"ש וריב"ש למדו ממ"ש בתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש בפ"ג דמגילה סי' י' בה"כ שאין בהם כו' כמ"ש בס"ס קמ"ג: ואם צריכים כו'. כמ"ש גבי ביכורים וכל מי שאינו יודע לקרות כו' ויצא ידי קריאה:

ס"ג אפילו ראש כו'. תוספתא הביאה הרא"ש פ"ג דמגילה סי"א: ובמדינות כו'. לפי שאין ש"ץ קורא במדינות אלו מדעתו אלא מדעת הסגן ועד"מ: ומי שאביו כו'. כמ"ש הידעתם את לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול כו' שם. וכן ותבאנה אל רעואל אביהן וכמ"ש במכילתא ורש"י שם וע' ביבמות ס"ב ב': אבל לא כו'. דוקא כו' שלא כו'. כמ"ש גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כ"ש בכה"ג וכמה הקפידו על הלבנת פנים כמ"ש נוח לישרף כו' וכמ"ש בתמר ובעובדא דמר עוקבא: וכן אם כו'. דהא התירו לילד ארמאית ואפילו בשבת סברו להתיר משום איבה אי לאו די"ל דידן כו' וכן בר"י נשיאה למישקל מההוא מינאה ביום חגו אלא שהמציאו תחבולה ועיין יוסיפון שקראו לכהנים על שם אלכסנדר מוקדן משום כה"ג וע' מרדכי שם וכן כמה דברים וכ"ש כה"ג שאין בזה איסור כלל דמ"ש ושם רשעים ירקב היינו דלא מסקינן בשמייהו וכן לקללם אבל לייחס בנו אחריו ש"ד בין ברשעים כמו אחאב בן עמרי וכיוצא הרבה ובין בצדיקים כמ"ש מלך חזקיהו בן אחז וכיוצא: ואסופי. עמ"א: בשם אבי אמו. כנ"ל דבני בנות ה"ה כבנים כמ"ש ביבמות שם: ואם אינו ידוע כו'. כמ"ש בירושלמי פ"א דביכורים והביאו הר"ש שם תני משם ר"י גר עצמו מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך לכל הגוים וע"ל סי' נ"ג סי"ט: סומא כו'. כמ"ש בפ"ג דמגילה סומא פורס שמע ומתרגם משמע אבל אינו קורא דקאמר ומתרגם וע' תוס' דסוטה ל"ט ד"ה כיון כו': לפי כו'. גיטין ס"ב תמורה י"ד ב': ומהדי"ל כתב. דמברך על קריאת הש"ץ כמ"ש בתוספתא דמגילה פ"ב ובירושלמי שם שאחד קורא וא' מברך וכמש"ל סי' תרצ"ב ס"א בהג"ה ודוקא לקרות אסור בתורה לסומא ומה שהוכיח הרא"ש פ"ג דמגילה ס"י וזו היא ראיה כו'. איני מבין דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון כמ"ש בעצמו שם ולמה יעלו ודבריו צ"ע:

ס"ד ולאחר כו'. דל"פ אלא בלפניה משום טירחא דציבורא וע' תוס' שם וכ"פ רמב"ם והוא להדיא במ"ס פי"ג ה"ח והוא אומר פותח ומברך ומ"ט דכתוב ובפתחו כו' ומה כתיב כו' וגוללו אומר ברוך כו': ובשעה כו'. כנ"ל דבזה ליכא טירחא דציבורא: ונ"ל כו'. דהוא ימין הקב"ה כמ"ש בפ"ה דיומא:

ס"ה ובמדינות כו' כמ"ש במ"ס הנ"ל וגולל כו' וש"ע כתב נהגו כו' ר"ל אף על גב שכתב גולל ומברך היינו מדינא אבל נהגו לכסות קודם הברכה וכן הוכיח המרדכי ממ"ש פותח כו' כמ"ש בהג"ה ובמקומות ב"י נהגו לכסות במקום הגלילה ועמ"א. מיהו יש לדחות דמיירי קודם תקנה דראשון מברך דהברייתות קודם תקנה נשנו וכמש"ש כ"א ב' תנא כו' ועס"ס קמ"ג:

ס"ו אומר ברכו כו'. כ"ה בברכות נ"א קם קרא בספרא כו': וי"א כו'. כמ"ש כ"ד שבקדושה א"א בפחות מי' וצ"ל עשרה דצייתי וכן במ"ס פ"י ה"ז וא"א קדיש וברכו בפחות מי'. וכמ"ש במתניתין ואין פורסין כו': ואם לא כו'. כמ"ש ברפ"ז דברכות בא ומצאן כו':

ס"י אחר כו'. כמו בבה"מ דאמרי' שם חוזר למקום שפסק ופי' הרי"ף וש"פ דחוז' ואומר ברוך שאכלנו כו': כדי לכלול כו'. ואע"ג שאמר המבורך דה"נ בבהמ"ז אומר נברך לכלול עצמו ואפ"ה חוזר ואומר ברוך כו' וכמ"ש ירושלמי פ"ז דברכות שמואל אמר אינו מוציא עצמו מן הכלל התיבון הרי ברכת התורה ה"ה אומר ברכו א"ר אבין מכיון שאומר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל: ס"ח אפילו בירך כו' דמשום כו'. כמו כהן שקורא במקום לוי שחוזר ומברך וכמ"ש ירושלמי פ"ז דברכות ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי ובירך לוי ובעון משתקוניה א"ל רב חייא בר אשי ארפוה הכי אינון נהגין גבייהו. ר"ל שהתקינו שכ"א מברך וקודם התקנה לא היה רק עומד ויושב כמ"ש בתוספתא בה"כ שאין בהם שיקרא כו' וע' לקמן וס"ס קמ"ג וע' תוס' דר"ה ל"ג א' סד"ה הא ואור"ת דאין כו': ס"ט דלא גרע כו'. כמ"ש בפ"ק דברכות: ס"י ברכה אחרונה. מתניתין וגמ' רפ"ג דמגילה דברכות כ"א א' ובמ"ס פי"ג ה"ח ובירושלמי פ"ז ר"ז בעי אלו ג' קריאות כו' לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים ואם לרבים בינו לבין עצמו לא יברך ר"ל אפי' לפניה כו' ומשני עשאוה כשאר מצות של תורה מה שאר כו' וז"ש בסי' תרצ"ב ס"א בהג"ה ואין כו': זו תורה שבכתב. כמ"ש וכתוב יושר דברי אמת: וחיי כו'. סיפא דקרא דברי חכמים כו' ודרשו בפ'"ק דחגיגה מה הדרבן כו' להוציא חיים לעולם וסיפא דקרא וכמסמרות נטועים והוא תורה שבע"פ כמ"ש דברי חכמים כו' וכ' בעלי אסיפות ודרשו אלו מטהרין כו':

סי"א הקורא כו'. ממ"ש בספ"ג דסוכה כך היתה מנהגן כו' קורא בתורה כו' מרדכי וטור. ובא"ח בשם ירושלמי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר לקוח את סה"ת הזה ובב"ר לא ימוש סה"ת הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שא"ל הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים א"ל חזק ואמץ ומכאן נהגו כו' וכמ"ש בהג"ה וכ"ה להדיא במ"ס פי"ג הלכה ח':

ב"י

טור בשם מדרש רבה ותנחומא פרשת יתרו

הרד"א ממשמעות המדרש

שם בשם ר' סעדיה

תו' הביאו הרי"ף והרא"ש בפ' ד' דמגיל'

ב"י סי' קמ"ח כדעת כמה פוסקים

מגיל' כ"א

שם ל"ב

מרדכי שם

טור והג"מ בפ' י"ב מה"ת

רבי' יונה ורא"ש

רבי' יונה ורא"ש בפ"ז דברכות בשם ר"י ברצלוני ורבי' סעדיה

טור בשם הרא"ש וסמ"ק בסי' י"ט ותו' בשלהי ראש השנ'

טור

טור