דיני הכריעות בי״ח ברכות - שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ג

אבל באמצעיתן. ובסי"מ פ"ק דברכות גמגם לאסור:

נראה שחוזר. ובאגודה כתב וז"ל שצריך לזקוף כדי לכרוע בברוך ולזקוף בשם:

מגונה. דאין לשחות אלא מה שתקנו חכמים ומה"ט אין לשחות בולירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי"ל [ד"מ] ואפשר שישחה מעט כמ"ש ס"ס נ"א:

כשכורע. כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות [זוהר עקב של"ה]:

וכשזוקף. הקשה בי"מ פ"ק דברכות סי' י"ט הרי הכהנים ביה"כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע"ש ועיין בזוהר חיי שרה ע' שי"ד משמע דוקא בברוך דינא הכי ע"ש ועיין מה שכתבתי סי' קכ"ו:

ובא כנגדו. נ"ל דאם הוא שר שרי כמ"ש בי"ד סי' ק"נ וצ"ע:

אין להוסיף. והא דאמרי' אמת ויציב וכו' לא קאי על ה' אלהיכם אלא על הדבר הזה [תו' דף י"ב] האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו שאין מצות המקום רחמנות אלא גזירות [רמב"ם פ"ט מתפלה משנה פ"ה דברכות] ואי' שם שאם אמר על הטוב יזכר שמך ג"כ משתקין אותו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה:

מלמדין אותו כו'. כתבו התו' וא"ת וישחה ומה בכך וי"ל שלא יהא לעקור תקנת חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהו' רוצה וחיישינן ליוהרא כלומר שמחזיק עצמו יותר כשר משאר צבור ונ"ל ביאור התי' הראשון דכל מה שהאדם עושה ע"צ חומרא מצד עצמו אינו חמור ענין כ"כ שלפעמים הוא מיקל בו משא"כ בחיוב מצד שגזרו חכמים עליו ונמצא אם יבא להוסיף ולשחות בשאר ברכות תחלה או סוף לא ידעו שהשחיות מצד תקנת חכמי' באבות והודא' ויסברו שהכל הוא חומרת האדם מצד עצמו וע"י יבא לידי קולא כנ"ל:

אבל באמצעיתן כו'. לפי הטעם הראשון של התוספות שזכרנו א"ש דכאן אין שייך הוספה דחכמים לא תקנו בשום מקום באמצע אלא לטעם השני דמיחזי כיוהרא ק' מ"ש באמצע ונ"ל דדוקא בתחלה וסוף חיישינן ליוהר' כיון דמצינו בכ"ג ומלך ששוחין תחלה וסוף בכל ברכה כדאיתא ס"פ א"ע נמצא שזה מדמה עצמו לכ"ג משא"כ באמצע שאין בהם שחיה לכ"ג ועיין בסימן ק"ט כתבתי לתרץ מה שהקשה מכאן על התם:

כדי שיהא וכו'. פי' דמ"ש כשאומרים זכרנו ומי כמוך צריכין לזקוף כו' אין הטעם שוה בהם דבמי כמוך צריך שיזקוף קודם הגמר לפי שאין שם שחיה מצד תקנת חכמים והוה כמוסיף כדלעיל ובזכרנו יש שם שחיה מצד תקנת חכמים כשאומר בא"י מגן אברהם וכיון שזה שוחה בכל התפלה לא יהיה ניכר תקנת חכמים ולפ"ז יש חילוק בין זקיפה דזכרנו לזקיפה דמי כמוך דבזכרנו צריך לזקוף קודם שיאמר איזה תיבות הסמוכות לברוך אתה כדי שיוכל אח"כ לשחות כשיאמר ברוך אתה אבל בזקיפה דמי כמוך א"צ לזקוף עד שיאמר ברוך אתה וכן בשאר ברכות שאין בה שחיה בסופן כנלע"ד. ותמהני דאמאי לא הקפידו על התחלת שאר הברכה שאין בהם שחיה שצריך שיזקוף שם דלא יהיה מוסיף על תקנת חכמים ואפשר שסמכו הפוסקים עצמם בזה שממילא נבין מזה שגם שם צריך לזקוף ונקטו בסוף הברכה כיון דברכה הראשונה שהיא אבות יש שם שחיה בתחלה מצד תקנת חכמים נמצא כשאומר אתה גבור צריך שיהיה בזקיפה בהתחלה וכן בשאר התחלת הברכות עד מודים:

הכורע בוכל קומ' כו'. בברייתא איתא הכורע בהודאה של הלל ובהודא' ב"ה ה"ז מגונה וכתב הרר"י ה"ה מ"ש בנשמת ולך לבדך אנחנו מודים ובגמרא לא נקט זה מפני שאמירת נשמת כל חי אין מבורר כמו הלל וב"ה אבל ה"ה לכל שאר הודאות שאין כורעין בהן אלא בהודאה של תפלה בלבד עכ"ל וקשה דאמאי לא יהיה כאן כמו באמצע י"ח שאין בהם איסור ונ"ל שתיבת מודים יש לו ב' פירושים האחד דרך שבח והלל והב' דרך הכנעה וזה מצינו בגמרא באמרם פלוני מודה לפלוני זהו דרך הכנעה כלומר בזה מכניע עצמו החולק עליו במקום אחר וכשאמר הכל מודים אין שייך לומר כן אז פירושו דרך שבח והילול כלומר הכל משבחים דבר זה מ"ה בהלל דהיינו הודו לה' כי טוב הוא דרך שבח וכן בב"ה וכן בנשמת ולך לבדך אנחנו מודים ר"ל משבחים. ומ"ש כאן וכל קומה לפניך תשתחוה אע"ג דזה ודאי לשון הכנעה אפ"ה אינו כורע דכיון דאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר ישתחוו לפניו ית' וכן בישתחוו לפניך כל הברואים של ר"ה ויה"כ אבל אם אומר ואנחנו כורעים ומשתחוים היינו על עצמינו ומש"ה מצינו שפיר בר"ע שאדם מניחו בקרן זויות זו ומצאו בזויות אחרת מרוב כריעות והשתחויות וכתבו הפוסקים דהיינו לאחר שסיים י"ח ברכות וזהו הכלל בידינו כל שאינו בי"ח יכול לכרוע ולהשתחוות כרצונו דהיינו במקום שמתפלל על עצמו שהוא הכורע והשתחוה. ובמ"ש במוסף י"כ והכהנים והעם וכו' היו כורעים כו' ואפ"ה כל הקהל כורעים אע"פ שאינו על עצמן שאני התם שאנו עושים לזכר שאנחנו עכשיו מדמין נפשינו במקום הכהנים בזמן שב"ה קיים כנ"ל בזה וכן במ"ש במוסף י"כ בעבודה חטאו עוו פשעו בני ישראל אנו מדמין עצמינו כאלו אנחנו אותן בית ישראל ומתחרטים על עונותינו ושפיר עבדו אותן המכים על לבם כדרך שעושין באמרם אשמנו וראיתי קצת מליזים ע"ז ואומרים שאין להכות על הלב באותה אמירה כיון שלא קאי על עצמינו ולא כן הוא ומידי דהוה בכריעות של אמירת והכהנים וכו' היו כורעים כו' כנ"ל:

עד שיהיה פיו כו'. הטעם נראה שמחזי כיוהרא ששוחה יותר משיעור שחיה:

זוקף בשם. דכתיב ה' זוקף כפופים:

אין להוסיף כו'. לפי שא"א לסיים בכולו שבחא דמרן ב"ה והני תלת אמרינן להו כיון דאמרינהו משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנוהו בתפלה:

וסוף. צריך לכוין כשכורע באבות תחלה לאות ראשון של שם הוי"ה ואות ראשון של שם אדנ"י דהיינו יא ובסוף יכוין הד ובמודים יכוין ונ ובסוף יכוין הי. קודם שיתפלל ימשמש בתפלין של ראש ויסגור עיניו ויניח ידיו זו על זו. האר"י ז"ל:

לשחות. ויש מגמגמין לאיסור. מ"א:

מגונה. דאין לשחות אלא מה שתקנו ז"ל ומה"ט אין לשחות בירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי"ל ד"מ. ואפשר שישחה מעט. מ"א. וכל זה הוא דוקא בתפלת י"ח אבל באינו י"ח יכול לכרוע ולהשתחות כרצונו והיינו דוקא במתפלל על עצמו ואתי שפיר בר"ע שאדם מניחו בקרן זוית זו ומצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות ומש"ה אין לשחות בוכל קומה לפניך תשתחוה וכו' דכיון דאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר ישתחוו לפניו ית'. ט"ז ע"ש:

כ"כ. דמחזי כיוהרא:

במהירות. כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות. מ"א בשם הזוהר ושל"ה. ובס' משנת חסידים כתב בשם האר"י ז"ל כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה יכרע ראשו ע"ש וכ"כ בכוונת האר"י ז"ל בברוך יכרע גופו ובאתה יכרע ראשו ע"ש:

בשם. הקשה בר"מ פ"ק דברכות סימן י"ט הרי הכהנים ביה"כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע"ש ובמ"א ובבאר היטב אשר לפני הביא תירוץ ע"ז בשם הט"ז ע"ש. ואני אומר לא לבד ששקר ענה בו שט"ז לא הביא קושיא זו ע"ש אלא אף זה מה שתירץ הוא בשם הט"ז לאו תירוץ הוא ומחוסר הבנה והט"ז כתב אלה הדברים על ענין אחר ע"ש ס"ק ד' והעתקתי דבריו בס"ק ג':

וערב. ואם הוא שר שרי כמ"ש בי"ד סי' ק"נ ע"ש וצ"ע. מ"א:

ס"א אבל באמצעיתן כו'. עתוס' ל"א א' ד"ה ומוצאו כו' וכן במרדכי ורא"ש:

ס"ב הנוהגים כו'. שם:

ס"ג הכורע כו'. ל"ד ב' וה"ה להנך:

ס"ד ולא יכרע כו'. תוס' י"ב ב' ד"ה כרע כו' וכן איתא כו' וכ"כ הרא"ש בשם הערוך על הגמ' וירושלמי הזה והוא מה שפי' הרא"ש בפ"ה סי' כ"ב בשם ר"ה כדי שיראה כו' טור:

ס"ה ולא ישהה כו'. ירושלמי והביאו התוס' ספ"ק שם: עד שיהיה כו'. הג"א שפ"ד ד"ה הכורע: ואם הוא כו'. גמ' כ"ח ב' כשהוא כו' וכפירש"י:

ס"ח המתפלל כו'. כמ"ש במס' ע"ז י"ב א' הג"ה הנ"ל:

ס"ט ודוקא כו'. תוס' כ"ט א' ד"ה מפני ונראה כו' כלומר כו' שהרי ספר תהלים מלא שבחות רא"ה:

ברכות ל"ד

טור ותוס' ור"י וסמ"ק

שם בגמרא ור' יונה

ברכות כ"ח

הרשב"א

הגהות אשר"י

ברכות כ"ח

שם י"ב

שם

הגהות אשרי בשם א"ז

ברכות ל"ג

טור בשם ר"י

רבי יונה