שלא להפסיק כנגד המתפלל - שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ב

בתוך ד"א. ולפי' התו' א"ש דגם מלאחריו צריך דכתיב עמכה כלומר עמך ה' שעלי היה יושב בתוך אמה חמישית ולפי' הרא"ש דיליף דז"ה בגי' י"ב קשה דהוי ט"ז אמות ד' לכל רוח וי"ל דחנה מסתמא היתה מתפללת אצל הכותל וא"צ לפניה הרחקה אבל באמת אם מתפלל באמצע גם לפניו אסור לישב [ב"ח] ול"נ דברים כפשוטן דצריך להתרחק ד"א לכל רוח בעיגולה וידוע דעיגול של ד"א הוא מחזיק יב"א כדאי' פ"ק דסוכה ע"ש ואף על פי דהכא הוי ד' לכל רוח והוה ח' על ח' מ"מ לא מיירי רק בקו השוה ולהי"א לק"מ דלא איירי כלל בלפניו:

בעוסק בתורה. אבל הרהור לא מהני [ב"י]:

ואפי' עוסק בק"ש. פי' היושב:

בגבולו. ודוקא בביתו אבל בבה"כ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל [ב"ח]:

אבל בצדיהם. ובזוהר חיי שרה ע' שי"ג איתא דלכל צד אסור:

לעמוד. כתב הרב"י זה נלמד ממ"ש לעיל דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ע"כ וצ"ע דא"כ למה כתב בצדיהם מותר לעמוד הלא אפי' לפניו מותר ול"נ דה"ק הטור בצדיהם מותר לעבור ולעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ ה"ל כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור:

אסו' לפסוע. ולפי פירש"י משמע דמות' לפסוע לאחריו רק שאסו' לעבור לפני המתפלל שוב למקומו ע"ש, ואפשר דרש"י ס"ל דר"י הי' עומד קצתו רחוק מרב שהיה יכול לפסוע ג"פ וא"כ אין ראיה משם. ומ"מ מהירושלמי יש ראיה. עב"י:

אסור לישב כו'. בטור יליף לה מקרא דחנה אני האשה הנצבת עמכה דמשמע שהיה עומד כמותה כיון שהיה בתוך ד"א שלה. וקשה הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת אלא מחמת שגעון השכרות היא מנענעת בשפתיה וכן פי' רש"י בשמואל ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחש וי"ל דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמ' שהיא שכורה ועוד נראה דאע"פ שעלי לא ידע מתפלתה מ"מ היא לא עמדה שם להתפלל בתוך ד"א שלו אלא כיון שראתה אותו עומד כמותה וה"ק אני האשה שהתפללתי בתוך ד"א שלך הוא מחמת שהייתי נצבת עמך ואתה עמדת כמותי והתוס' מפרשים שיליף לה מה"א של עמכה להורות שאני הייתי באמה ה' ממך ע"כ נצבתי להתפלל אע"פ שאתה יושב ולפ"ז היה עלי יושב באמת:

בין מן הצדדין. כ"כ גם הטור ולא זכר מלאחריו כלום ונתן סי' דבזה בגי' י"ב דהיינו י"ב אמות לג' רוחות מלפניו וב' צדדין אבל לאחריו ס"ל דמותר לישב אפי' תוך ד"א ויש לתת טעם מדילפינן מעלי וגבי עלי כתיב ועלי שומר את פיה ואין שייך לומר לשון זה אלא מלפניה או מצדדיה אבל לא לאחריה ובאשר"י כתב כלשון זה בין מלפניו בין מלאחריו צריך להרחיק ד"א עמכה בזה זה בגי' י"ב דהיינו ד"א לכל רוחות ע"כ צ"ל דשני הצדדין חשיב לרוח א' (ד"מ) ותימא על הטור שלא הביא דעת אביו כיון שחולק עליו וגם בתוס' ובמרדכי כתוב שגם לאחריו צריך ד"א וכ"פ רמ"א:

ואפי' בפרק איזהו מקומן. כיון שנהגו לאומרו קודם תפלה מעניני תפלה הוא חשוב אבל שאר ד"ת שאינו שייך לתפלה צריך לעמוד הוא דעת הטור שכתב שהטעם שאסור לישב בתוך ד"א של תפלה מפני שנראה כאלו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל וכשהוא עוסק בק"ש וברכותיה אזיל ליה האי טעמא. אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא עכ"ל. וקשה לי במ"ש שהטעם מפני שנראה שאינו מקבל עול מלכות שמים בק"ש נמי נימא הכי ונימא שאסור לישב בתוך ד"א של הקורא ק"ש ושותק דהא עיקר קבלת מ"ש הוא בק"ש ותפלה לאו קבלת מ"ש היא רק רחמי וצלותא היא ותו לפי טעם זה קשה מאי אהני הרחקת ד"א לבטל חששא זו ותו מנ"ל לרבינו לומר טעם זה והלא מקרא דחנה ילפינן לה. ואפשר לומר ט"א דהמקום שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כ"ז שהוא מתפלל וע"כ צריך לאותו שהוא באותו מקום דהיינו תוך ד"א לנהוג בו כבוד וכל שיושב ואינו עוסק ג"כ בדבר קדוש הוי כאלו לאו קדושה שם והוה כשאר מקומות שבבית ע"כ צריך שיעמוד להראות שיש כאן קדוש' אבל אם עוסק בתפלה או בד"ת אפילו יושב הוי עליו ג"כ קדושה. זה נ"ל טעם נכון לאותם שסוברים גם ד"ת מהני כמ"ש אח"כ ומ"מ כתב ב"י לחלק דדוקא כשמוציא בשפתיו ד"ת אז סגי שקדושה יתירה היא משא"כ בהרהור בד"ת בלב דלא סגי וחילוק נכון הוא:

בצד המתפלל כו'. הוראה זו הביאה ב"י שכתבה בא"ח בשם בעל התמיד וכתב א"ח ע"ז ודבריו דברי תימה וצ"ע עכ"ל. וכתב ב"י ול"נ דאין כאן תימה דחולשתו מוכיח עליו שמפני כך ישב עכ"ל ולענ"ד יש תימה למה אין כאן תימה דמאי אהני חולשתו שישב דוקא תוך ד"א ולא יזוז עוד לאמה א' ותו דנ"ל להוכיח דלא מהני חולשה לזה דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום כדאיתא בסימן קי"ג ס"ה לענין מודים וכן לענין עקירה מהשלחן והניחו שם זקן או חולה כדאי' בפ' ע"פ וא"כ ע"כ עלי דזקן מופלג היה באותו פרק כמשמעות הפסוקים וכמו דאיתא פ"ק דחולין דף כ"א גבי עלי דאמר שם זקנה שאני ולמה היה צריך לעמוד תוך ד"א של חנה ע"כ נלע"ד דצ"ע להקל בהוראה זאת:

בצדו כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש והקשה עליו דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה דכתיב ועלי יושב ואפ"ה הוצרך לקום וכב"י בשם מהרר"יא זאת הקושיא היא לפי' הראשון דריש הסי' שעלי היה עומד אבל לפי' התוס' דעלי היה יושב והראייה היא מה"א יתירה אין כאן קושיא עכ"ל ולכאורה תמוהים דבריו דהרי גם לפי' התוס' מקשה שפיר דלפי פירושם ילפינן מדאמרה חנה אני מתפללת חוץ לד"א שלך ע"כ אתה יושב משא"כ אם הייתי תוך ד' אמות שלך ש"מ שיש איסור אפילו בזה שעלי היה יושב כבר אם הי' תוך ד' אמות וכי דייקת שפיר קאמר מהררי"א דודאי אם אחד ישב כבר ובא אחד תוך ד"א שלו אין על הראשון חיוב להרחיק כיון שזה בא לגבולו אבל השני עושה איסור שהוא מתחיל להתפלל במקום שהוא ד"א של היושב כבר בהיתר וע"כ אמרה חנה שפיר אני הנצב' להתפלל בהיתר כיון שאני חוץ לד"א אבל אם הייתי תוך ד"א הי' עלי איסור שאני מתחיל להתפלל בתוך ד"א שלך אבל עליך אין שום איסור כיון שאתה יושב כבר ונמצא אין כאן קושיא ומו"ח ז"ל כתב על מהררי"א שרי ליה מאריה ולא דק בזה כי דבריו נכונים:

הצדדים. עמ"א וט"ז ובהלק"ט ח"ב סי' רכ"ו. ובח"א סי' כ"ד. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סי' ל"ט. ובספר פרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"א:

התפלות. ודוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל אם מהרהר לבד אסור לישב וכ"מ מההיא דעלי הי' עומד אע"פ שבודאי היה מהרהר בד"ת ועיין ב"י:

בק"ש. פי' היושב:

חלוש מותר. צ"ע דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום וא"כ עלי זקן היה ולמה היה צריך לעמוד. ע"כ צ"ע להקל בהוראה זאת. ט"ז:

בגבולו. דוקא בבית אבל בבית הכנסת צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל ב"א. ולפיכך גם עלי אע"פ שכבר ישב תחלה כיון שהמקום קבוע להתפלל היה צריך עלי לקום ויתורץ בזה קושית הטור על הרא"ש:

המתפללים. אם מותר לעבור נגד מתפלל כשיש מקום גבוה י"ט ורוחב ד' לפניו. פסק בהלק"ט ח"א סי' פ"ד דאסור. אבל אם המתפלל הוא במקום כזה אפשר דמותר לעבור לפניו ע"ש ועיין בפרח שושן חא"ח סי' י"א:

מותר. ובזוהר חיי שרה איתא דלכל צד אסור:

ולעמוד. ר"ל דיעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ הוה ליה כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו. מ"א: (ועיין בספר אליהו רבה מה שמיישב בפירוש הטור על קושיות ע"ת דלא כמ"א):

ג' פסיעות. עמ"א. ופשוט דמיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ע"ת:

ס"ב בין מלפניו כו'. עמ"א וט"ז ס"ק ב': ואם עוסק כו'. כל בו בשם הירושלמי ע"ש: ויש מתיר כו'. עט"ז: ויש מי כו'. וזה שכתוב בז"ה גי' י"ב ד"מ ובבה"ג מייתי ברייתא ע"ש ד"א: ס"ב יש מי כו'. עט"ז ודבריו תמוהים דהא מ' שנה קודם לכן הוה:

ס"ג אם היושב כו'. עמ"א ובזה תירץ קושיית הטור דהא עלי ישב מקודם כמ"ש ועלי יושב ועט"ז:

ס"ד ודוקא כו'. לשון הטור וכ"כ תר"י ועיין זוהר ח"א קל"ב א': ולעמוד. עמ"א:

ה אם השלים כו'. ירושלמי פ"ב דר"ה ר' חייא בר בא כו' וע' יפ"מ שם וכ"מ בגמ' דברכות כ"ז א': וצריך כו'. מהרי"א:

ברכות ל"א

תו' ורא"ש

שם

הרא"ש והרשב"ם סמ"ק

תה"ד

אהל מועד

אורחות חיים

טור בשם אביו

ברכות כ"ז

הר"ר יונה

אורחות חיים