חיוב דירת אלמנה וכסותה ואם אמרה - שולחן ערוך אבן העזר סימן צ״ד

כדרך שניזונת וכו'. כי כל הני מת"כ הם אפי' לא כתב לה ונראה אם תובעת כתובה הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות אף על גב דכתב הרא"ש דאין מזונות ודירה תלוי' זה בזה כי לפעמים יש לה דירה בלא מזונות מ"מ אם תובעת הכתובה או מכרה הפסידה הכל וכן משמע שם ובטור ובכלל כלי תשמיש איתא בש"ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה כשהיה במ"י:

כך נותנים לה וכו'. לכאורה משמע הבריר' ביד היורשים ליתן לה מדור בבית אביהם או במקום אחר אפי' אם אפשר ליתן לה מדור בבית אביה' וליתא אלא ה"ק נותנים לה מדור באותו בית אף על גב בחיי בעלה היתה יושבת בחדר אחר מ"מ אם נתנו לה מדור באותו בית יכולין ליתן לה חדר אחר אבל בבית אחר א"י ליתן לה מדור אפי' היה לאביהם שני בתים:

וי"א דיכולים ליתן לה מדור. היינו אם לא הניח אלא בית א' אפי' אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית מ"מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם, ודין זה לא מצינו במפורש אלא דייקו מל' רב צמח גאון ויש לדחו' ובתוס' וברשב"א והרא"ש ושאר פוסקים לא משמע כן:

ואין אלמנ' יכולה להשכיר. אף על גב בעלמא קי"ל מי שיש לו דירה בבית חבירו יכול להשכיר כמ"ש בח"ה סי' שי"ז שאני מדור אלמנה שאינה אלא כדי שאל תתבזה תשו' רשב"א סי' אלף י"ג ועיין בר"ן פ' הנושא הביא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי יכולים היורשים לעכב על ידה שאל תשכיר ואם מתה הם יורשי' ולא יורשיה:

כשהיה בעלה במ"י. ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו תשובת רשב"א:

אין היורשים חייבים לבנותו. אלא נותנין לה דירה במקום אחר כמ"ש בסמוך מיהו הברירה בידם אם רוצים לבנותו ולא ליתן לה דירה אחרת רשאי וכ"כ בש"ג ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונו' משלם אלא כשעיכוב ממנה כמ"ש בסעיף ו' אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

וכן לא תחזק בדקו. בש"ס אית' שיפצה מהו תיקו ופירשו תוס' שיפצה שם דבר כלו' מה לשפצו וס"ל דהוי קולא לנתבע היינו היורשים ולכאור' קשה לדעת הרא"ש דס"ל אלמנה ששהתה ולא תבעה מזונות ב' שנים לא הפסיד' אלא כשהיא עני' ופרוצ' כמ"ש בסי' הקודם משום דס"ל הנכסים בחזקת' א"כ ה"נ בבעיא דלא אפשט' הא הפסידה היא ודוחק לומר לענין מזונות הנכסי' בחזקת' ולא לענין דירה אלא צ"ל כאן עכ"פ נותני' לה דירה אחרת מ"ה מקילין ליורשים, מיהו על הטור קשה שכת' אף לדיעה קמייתא דאינן מחויבים ליתן דירה מ"מ לא תחזק בדקה, ובש"ג פסק דהי' מוחזקת וא"י היורשים לעכבה, ואם החזיקה משמע מתו' ורמב"ם דלא תצא מבית דבעי' בש"ס היא לכתחלה אם יכולה למחול ולא כרש"י:

יורשים שמכרו. ואם האב נתן הדירה במתנות בריא כתב בתשובת רשב"א דין הדירה כדין מזונות אם נתן במתנות בריא מה שעשה עשה ואם נתן במשכ"מ הוי כירוש' והיא משתמשת בו וכ"כ בח"מ בפשיטות ולכאורה נ"ל דין זה תליא בב' תירוצים בגיטין דף נ' למה אין טורפין למזון האשה ובנות לתירץ א' לפי שאינן כתובים כלו' חז"ל תקנו כאלו לא נכתב א"כ ה"ה לענין דירה אין טורפין אבל להאי תירץ לפי שאין קצובים טורפין בית הדירה דהא יש קצבה לדבר והרשב"א שפוסק דאין טורפין משום דס"ל כתירץ לפי שאין כתובים אבל לשיטות הרמב"ם טורפין מיהו י"ל מדאמר ר"נ יורשים שמכרו דירת אלמנה לא עשו כלום ש"מ אם מכר אביהם מה שעשה עשה וה"ה אם נתן במתנות בריא וצ"ל הואיל למזונות אין טורפי' משום שאינן קצובים תו אין טורפין שום ת"כ אפי' לדבר שהוא דבר קצוב אלא ביורשים איכא לחלק בין מזונות לדירה לפי שהדירה משועבד לה מחיים כמו שכתב בש"ס, לפ"ז לשיטו' הרשב"א אם קבל קנין על הדירה טורפין כמו דטורפין למזונות אם היה ק"ס ולרמב"ם אין טורפין ועיין סי' קי"ב:

נותנים לה מדור. בר"ן כתב בשם הרמב"ן דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור דירה:

כפי ברכת הבית. לתו' אין חילוק אלא לענין נר נר לא' נר למאה ולענין מזונות אין חילוק, ולרמב"ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ"ש בפי"ח ה' שאכלו ביחד די להם ד' קבין וכשיאכל כ"א לבדו צריכים לכ"א קב א':

וכלי תשמיש. מבואר בגמרא שמשתמשת בכלי כסף וזהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה:

ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים. אף על גב דבחיי בעלה היתה משתמשת בכל הבית מ"מ תנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי למעוטי קאתי שא"צ ליתן לה כל המדור ברשות' כדרך שהיתה בחיי בעלה רק שיתנו לה דירה מיוחד' לפי כבודה ולא שתשמש בערבוביא עם היורשים בכל הבית ואין זה צניעות לאשה:

הראוי לה בבית אחר. במרדכי איתא אם לא ירשו רק בית א' אינה דרה עמהם אפי' הבית גדול אבל אם ירשו שני בתים מחויבים ליתן לה מדור בבית השני וכן צ"ל כוונת הרב בהג' כאן דלפי דעה הא' אין יכולין לדחות' מן הבית אפי' לא ירש רק בית אחד כל זמן שאין הבית צר אבל לדעה השני' אפילו בבית גדול יכולין לדחותה ולהשכיר לה בית אחר ומ"מ לא הי' לו לסתום דבירשו שני בתים לכ"ע אין יכולין לדחותה מן הבית השני:

להשכי' מדור שלה לאחרים. בתשובת הרשב"א סי' א' נתיב ג' כתב דין זה בשם הירושלמי וכתב הרשב"א בעלמא מי שיש לו בשל חבירו יכול הוא להשאיל ולהשכיר לאחרים אבל מדור אלמנ' שאינה אלא מתנאי ב"ד כדי שלא תתבזה וכו' לה לבדה התנו ולא שתשכירנו והר"ן העתיק בפרק הנושא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי אין נותנין אלא א"כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין יורשין לעכב על ידה שלא תשכירנו ומסיים בתוספתא לפיכך אם מתה הן יורשין אותה כלומר ולא יורשי הבת כי כוונת האב היה שלא תתבזה באלמנותה וכמ"ש הרשב"א כנ"ל:

כשהי' בעלה במד"ה. ירושלמי הוא העתיקוהו הר"ן והמ"מ וכלומר שודאי אלמנה אין צריכ' להתנהג בעבדים ושפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהג' כשהיתה אצל בעל' רק כמו שהית' בחיי בעלה בלא בעלה כשהי' בעל' במד"ה וכמ"ש לפני זה שאינ' משמשת בכל הבית כמו שהיתה משמשת בחיי בעלה ועיין בתשוב' הרשב"א סי' תתקנ"ד אם בנות משפחתה רגילין בשתי' ובשלש שפחות נותנין גם לאלמנה כן לפי שאינה יורדת עמו אבל וכו' ע"ש והכוונה אם בנות משפחתה אלמנות יש להן ב' או ג' שפחות:

אין היורשין חייבים לבנותו. ומ"מ צריכין לשכור לה דירה לפי כבודה כמ"ש בסמוך סעיף ה':

אין שומעין לה. דמאחר דנותנין לה דירה אחרת אין לה לדור אצלם בע"כ מאחר שאבדה זכותה בנפילת הבית ועיין בב"ח מ"ש בשם מהרש"ל:

וכן לא תחזק בדקו. משמע מדברי התוספות דלכתחלה יכולין למחות בידה שלא תשפץ אבל אם שיפצה בדיעבד מה שעשתה עשוי ולא תצא מן הבית כל זמן שהבית קיים:

יורשין שמכרו מדור אלמנה. אבל אם הבעל בחייו נתן במתנת בריא ביתו לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנ' ש"מ הוי כירושה והיא משתמש' במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה:

נותנין לה מדור לפי כבוד'. הר"ן כתב בשם הרמב"ן שא"צ לטרוח ולשכור לה רק נותנין לה מעות והיא תשכור לעצמה:

לפי כבודו. הרמב"ם מסייע בטעמו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אפילו אחר מיתה:

כפי ברכת הבית. לשון הטור כי ברכת הבית ברובה נר לא' נר למאה וכיוצא בזה ולפי זה יתנו לה:

כשהי' בעלה פי' לאפוקי בזמן שהיה בעלה אצלה שאז הילת' צריכה ודאי טפי:

לא עשו כלום. בגמרא פרכינן ומ"ש מהא דר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מה שמכרו מכרו ומשנינן התם לא תפסה מחיים הכא תפסה מחיים פי' התם לא התחילה זכותה עד לאחר מיתה מ"ה יכולים יורשים להפקיע אבל במדור התחיל זכותה מחיים וא"ל מ"ש מההיא דסי' נ"ג סעיף כ"א דאם מכרה הקרקע אינה מוציאה מיד הלקוחות והא גם שם התחיל זכותה מחיים שאני התם במזונו' שאין להם קצבה כדאיתא פ' השולח לפי שאינן קצובין:

נותנין לה מדור פירו' אבל אין צריכין לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל לבנותו והטעם שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אחר אפי' לפי כבודה שמא לא יהי' ניחא לה ותצא לבית אביה כ"כ רש"ל:

אלמנתו. כי כל הני מתנאי כתובה הם אפילו לא כתב לה. ואם תובעת כתובה או מוכרת הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות. ובכלל כלי תשמיש איתא בש"ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשמשת בחיי בעלה:

אחר. היינו אם לא הניח אלא בית א' אפילו אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית. מ"מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר. ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם ח"מ ב"ש ותוס' ורא"ש ורשב"א ושאר פוסקים לא ס"ל כן. ב"ש:

הים. כלומר שודאי אלמנה אינה צריכה להתנהג בעבדים ובשפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהגה כשהיתה אצל בעלה רק כמו שהיתה בחיי בעלה בלא בעלה דהיינו כשהיה בעלה במד"ה ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף וזהב נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו רשב"א ח"מ ב"ש:

לבנותו. אלא נותנין לה דירה במקום אחר. ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונות משלם אלא כשהעיכוב ממנה כמ"ש ס"ו אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

בדקו וכו'. ובדיעבד אם שיפצה מה שעשתה עשוי עיין ח"מ ב"ש:

אלמנה. ואם האב נתן הדירה במתנת בריא לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנת ש"מ הוי כירושה והיא משתמשת במדור דדין הדירה כדין מזונות ח"מ וע' ב"ש:

מדור. בר"ן כתב דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור הדירה:

הבית. לתוס' אין חילוק אלא לענין נר. נר לא' נר למאה ולענין מזונות אין חילוק. ולהרמב"ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ"ש בפרק י"ח מה"א ה' שאכלו ביחד די להן בארבעה קבין וכשיאכל כל א' לבדו צריכים לכל א' קב א' ע"ש סי"ט ב"ש. וכל זה מאכילה ושתיה אבל במלבושים נותנין לה כדרך שהיו נותנין לה אם היתה יושבת עמהם הר"ם גלאנטי סימן קט"ז:

ילדים. ואם היא זקנה והם ילדים אין שומעין לה רשד"ם חא"ה סי' קס"ז. וכתב כנה"ג וה"ה נמי אם היא ילדה והם זקנים אין שומעין לה ע"ש:

או יושבת כו'. ברצונה תליא כמש"ש בגמרא.

ואינה כו'. מדקאמר במתני' ונותנין לה מדור כו' והא דקאמר בגמרא משתמשת במדור כו' לאפוקי שא"י לדחותה מאותו הבית לגמרי וזה שהביאו ראיה שכך כתב לה כו':

וי"א. עח"מ:

ואין האלמנה כו'. בתוספתא האומרת תנו בית ארמלות אין נותנין אא"כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין היורשין לעכב על ידי שלא תשכירנו והביא הר"ן שם:

כשהיה כו'. ירושלמי דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהם ובעלה במ"ה ומשתמשת בכלי זהב ובכלי כסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה במ"ה:

וכן לא כו'. כגי' תוס' שם ד"ה ה"ג כו' ועבה"ג:

נפל כו'. ערא"ש פ"ד סימן כ"ט וכמ"ש בירושלמי הביאו שם:

וי"א כו'. דבאמת ל"ל הכי כמ"ש קדושין:

חייבים כו'. עתו"ס פ"ז א' ד"ה לכרגא כו' וכ"כ הראב"ש: