האיש שסילק עצמו מפירות נכסי אשתו - שולחן ערוך אבן העזר סימן צ״ב

אם מכרה או נתנה קיים. אפילו אחר הנישואים ואיירי בנכסים שהיה לה בשעת התנאי ודוקא אם מכרה כבר א"י הוא לערער על המכירה אבל אם לא מכרה יכול לעכב וכן משמע מל' מתני' ול' הפוסקים וכן מוכח מתוס' והרא"ש דהקשו מה מהני הסילוק מה שיסלק מנכסים שיש בידה בעודה ארוסה דהא בלא סילוק נמי הנכסים שנפלו כשהיא ארוסה ומכרה אחר הנישואים מכרה קיים לדינא דמתניתין ושם מבואר לר"י דוקא בדיעבד המכירה קיים אבל לכתחילה א"י למכור אם כן אם אחר הסילוק יכולה למכור לכתחלה לק"מ אף על גב לחנני' שם יכולה למכור לכתחלה מ"מ קשה מנ"ל דמתניתין אתיא כחנני' וכן מבואר בתוס' להדיא מ"ש אליבא דרב אשי:

ואין לו במעות המקח. ואם לקחה במעות קרקע אוכל הפירות שם:

אוכל הפירות. והא דלא אמרי' מכל דבר סילק את עצמו מתרץ אביי משום בעל השטר ידו על התחתונה ורב אשי מתרץ מ"ש לה אין לי בנכסיך משמע דלא סילק את עצמו מפירות ולא מירושה ונ"מ אם כתב בשטר שיהיה ידו על העליונה או אם כתב בשאר לשון ואם אמר מנכסייך אפילו שטרות בכלל ועיין מהרי"ק שורש י"ג:

צריך לקנות מידו. משום אחר הנישואים ידו כידה או עדיף מידה ולא מהני אמיר' וצריך קנין ולא שייך לו' כאן מחילה א"צ קנין דלא שייך כאן מחילה כיון דיש לו חלק בגוף הקרקע ועיין במ':

מכרה ומתנתה קיים. הב"י וב"ח וח"מ דייקו מדברי המגיד דמהני הקנין דאין לו זכות בפירות והטור חולק ע"ז וס"ל דלא מהני אלא לענין המכירה ואפש' דל"פ אלא הטור איירי כשאומר או כותב דין ודברים אין לי בנכסיך אז לא סילק מפירו' אלא הקנין מהני לענין המכירה אבל כשלא אמר נכסייך ס"ל להטור נמי דמהני אפילו לענין פירו':

אם התנה בעודה ארוסה. הדין סילוק נתחלק לג' אופנים, א' קודם אירוסין אין לו שום זכות בנכסיה לא מהני אפילו סילוק בקנין וכ"כ בח"מ, ואחר הנשואין דידו כידה צריך סילוק בקנין ואז לא מהני סילוק על נכסי' שיפלו אח"כ דהא קנין לא חל על דבר שאינו בידה וכן כתבו הרא"ש והר"ן לפרש הירושלמי דתני' ויש אדם מתנה על דבר שברשותו וכו' איירי בסילוק אחר הנישואין ש"מ סילוק אחר הנישואין לא מהני לנכסי' שיפלו אח"כ ובח"מ משמע דמסופק בזה, ובשעת אירוסין דיש לו זכות בנכסי' מהני סילוק שלו אפילו על נכסים שנפלו אח"כ:

מועיל. כ"כ הרמב"ן והרא"ש והר"ן וכן משמע מתוס' ריש הכותב וכן דעת המ' ומביא ראיה מדמהני סילוק מפירו' אף על גב עדיין לא בא לידו ואגודה והגמיי' כמ"ש בסי' צ' וכן פסק בח"ה סי' ר"ט וכן עיקר:

ויש מי שאומר שאינו מועיל. ואפשר שמדייק כן מתוס' ריש האשה שנפלו שהקשו ג"כ קושי' הרא"ש שהבאתי בסמוך לדינא דמתני' דמכירתה קיים מה שנפל קודם הנישואין מה מהני הסילוק ותירצו בע"א ולא תירצו כתירוץ הרא"ש דמהני לנכסים שיפלו אחר הנישואין ש"מ דס"ל דלא מהני הסילוק ויש לדחו':

שאין הנכסים הכתובים בכתובה בכלל. כלו' הסילוק מסתמ' קאי על נ"מ ולא על הנצ"ב:

ואפי' נכסי' שנפלו. לכאורה קשה דלא משמע כן מרמב"ן והרא"ש והר"ן דהא תירצו קושי' הנ"ל מה מהני הסילוק לדינ' דמתני' וכתבו דמהני לנכסים שיפלו אחר הנישואין ובמתני' איירי בסילוק סתם ולא התנה בפירוש על הנכסים שיפלו אח"כ וכן מוכח מתשו' מהר"ם שהביאו המרדכי והג"א דס"ל פירות הוי כנכסים שיפלו אח"כ א"כ איך הקשה שם ואימ' מפירות סילק איך ס"ד דסילוק סתם מהני לפירות ואפשר לתרץ לדעת הרמב"ן והרא"ש דכתבו לדינ' דמתני' דמכירה קיים דלא סילק ואז מוכח דסילוק קאי על הנכסים שיפלו אחר כך והוי כפירש בהדיא משא"כ בעלמא מיהו מתשו' מהר"מ קשה:

הרי סילק עצמו מגוף הקרקע. משמע אפילו מפירי פירות סילק והרא"ש כתב אפילו מירוש' סילק כיון דא"צ קנין ועשה קנין אמרי' דסילק מגוף הקרקע מיהו מרמב"ם והר"ן והטור משמע דלא סילק אלא מפירות:

אינו אוכל פירות בחייה. ומכרה קיים דהא אמר דין ודברים אין לי בנכסייך אלא כשאומר דין ודברים אין לי בפירות אז מכרה בטל כ"כ תוס' דף נ' בפ' נ"ש וע' ב"י וב"ח מיהו בתוס' ב"ק דף פ"ה ע"ב אית' אף בכותב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירות מכרה בטל וע"ש בח"ש ובחדושי הלכות ואפשר תוס' ב"ק ס"ל פירות הוי דשב"ל ולא מהני סילוק אא"כ אמר מנכסיך ובפירות אז מהני והוי כאלו מקני הקרקע לפירות מ"ה אמרי' לענין מכירה לא סילק ותוס' כתובות ס"ל כרוב הפוסקים דסילוק מועיל לפירות א"כ למה פרט מנכסייך אע"כ דפרט לענין מכירה:

אבל מוכרים הפירות ולוקחים קרקע ואוכל פירות. בח"מ כתב בפשיטות הרשות בידה למכור הקרקע שניה והפירות ואנ"ל דלא סילק את עצמו אלא מקרקע הראשונה אבל הפירות אין בידה למכור אלא הוא מוכר ולוקח קרקע כמ"ש בתוס' דא"י למכור קרקע שניה מכ"ש דא"י למכור הפירות דהא פירות מקרקע שניה שלו הם וכן הוא בסילוק פירי פירות אא"כ שסילק עד עולם אז מה שלקחה בעד הפירות יכולה למכור אלא אם לא מכרה יורש אותה אא"כ התנה על הירושה כנ"ל:

עד שיתנה עמה שלא יהיו לו וכו'. עד עולם אבל אם אמר פירות עד עולם אמרי' פירות לא יאכל לעולם אבל השתא בהתנה פירי פירות עד עולם כיון דנחית למנינ' אמרי' עד עולם קאי על כולם וע' בהמאור ובמלחמות ה':

כתב לה דין ודברים וכו'. י"א שאוכל פירות וכו' ולא פירי פירות היינו אם שיירה וקנתה קרקע וי"א גם פירות איני /אינו/ אוכל הנה בש"ס עלתה בבעי' אם לא הזכיר פירות גם אם בעי' לומר פירי פירות עד עולם ושם קי"ל יד בעל השטר על התחתונה וכאן איכא פלוגת' צ"ל כאן מסתבר דמסלק גם מפירי כיון שסילק את עצמו מפירי פירות, ואם נכתב בשטר דידה על העליונה י"ל בכל אלו הוי סילוק לגמרי מיהו אין מוכרח, ואפשר דכיון דלא אפשט לא מרבינן בכלל מה שנכתב דידה על העליונה:

אם התנה עמה. הנה במתני' אית' רשב"ג סבר התנאי בטל מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ורב פסק הלכת' כרשב"ג ולא מטעמו אלא ירושה מדרבנן וחז"ל עשאו חיזוק כשל תורה ואיירי הפלוגת' בהתנה קודם הנישואים כמ"ש במגיד פכ"ג ה"א, והרי"ף ורמב"ם והרא"ש ורמב"ן ורשב"א והר"ן פסקו התנאי קיים דקי"ל כר' יהודה דאמר תנאי בממון קיים אפי' בשל תורה, וממ"ש קשה על המגיד פי"ב בהתנה לפחות מן הכתובה התנאי בטל כתב המגיד דהלכתא כר' מאיר דאמר התנאי בטל ולא מטעמו דס"ל כתובה דאורייתא אלא חז"ל עשאו חיזוק כשל תורה הא בשל תורה נמי קיים כשתנאי ממון הוא ושם מבואר היה דר עמה אחר התנאי כל הביאות הם של זנות ואם בא לגרש התנאי בטל, ואם תאמר דחז"ל עשאו חיזוק יותר משל תורה קשה מנ"ל לש"ס בסוגי' זו דלית' הלכת' כרב דלמ' רב ס"ל בשל תורה נמי התנאי בטל מ"ה אמר דחז"ל עשאו חיזוק כשל תורה ולדידן דקי"ל תנאי ממון קיים בשל תורה מ"מ כאן הלכתא כרשב"ג משום דחז"ל עשאו חיזוק יותר משל תורה ועסי' ס"ו ולשיטות ר"ח ור"י וה"ג והמאור הלכת' כרשב"ג לכן אם תפס הבעל י"ל קים לי כהני פוסקים:

אבל אוכל פירות וכו'. ואם מכרה או נתנה אינו קיים כל זמן שלא אמר דין ודברים אין לי בנכסייך:

אחר שנשאה התנאי בטל. דאז ראוי לירש והוי כבן שסילק את עצמו מירושת אביו דלא מהני דיבור בעלמ' לסלק את עצמו דראוי לירש הוא, ובקנין לא מהני דהא הירושה לאו בידו הוא כן ה"נ בירושת הבעל ואפי' אם עשתה יורש אחר והוא מרוצה לא מהני ורמב"ם פי"ב כתב הטעם משום שנא' בה לחוקת משפט לדורות ופי' המגיד כוונתו אף על גב היא מתנה שהוא הבעל לא ירש אלא אחר לא זכה האחר משום דכתיב לחוקת משפט:

התנה עמה אחר הנישואין. היינו בקנין דוק' כמ"ש ר"ס וע' במגיד פי"ב ה"א:

בחייה ובמותה. אם כתב לה קודם הנישואין הוי סילוק מן הירושה אלא אחר הנשואין לא מהני תנאי שלא ירשנה:

על תנאי הראשון. ע' ס"ס קי"ד מ"ש:

אם מכרה או נתנה קיים. פי' אפילו לאחר נשואין דאלו קודם נשואין כבר נתבאר לעיל סי' צ' סעיף י"א שארוסה מכרה קיים אפי' בלא תנאי ומ"מ מיירי כאן בנכסים שהיו בשעת התנאי אבל בנכסים שיפלו לה לאחר מכאן יתבאר בסעיף שאחר זה אם סילוק מועיל אף לדבר שלא בא לעולם:

ואין לו במעות המקח כלל. דמאחר שהרשות בידה ליתן הקרקע עצמה במתנה ה"ה המעות דאתי מחמתיה וזה לשון ריא"ז ונראה בעיני שאין לו שום זכות במעות אלא היא עושה בהן כל חפצה ואם לקחה בהן קרקע הוא אוכל פירותיה עכ"ל דדין קרקע שני כמו קרקע ראשון:

ואז יהי' מכרה ומתנת' קיים. דעת המ"מ בפ' כ"ג מה"א דקנין בנשואה מהני אף לפירות דלא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו (דהאומר לחבירו אין לי דין ודברים על שדה זו שאם קנו מידו קנה חבירו) אבל דעת הטור דבשותף ל"ש לחלק בין גוף לפירות אבל באשה די שיועיל הקנין אם מכרה ונתנה קיים וע' בכ"מ ובב"ח:

קודם אירוסין לא מהני סילוק. משמע אפי' בקנין ל"מ מאחר דהוי דשב"ל (ועיין לעיל סי' צ' ס"ק ס') ועיין במרדכי פרק הכותב בדין איש חפץ לקנות בית ומתנ' עם אשתו שלא תעכב עליו מלמכור הבית אף על פי שבשעת התנאי הוה דשב"ל שעדיין לא לקח הבית מהני ע"ש ועיין בח"מ סי' ר"ט סעיף ח':

שיפלו לה משנשאת וכו'. וכתב הרא"ש בפ' הכותב דאפשר לחלק דאם כתב לה אחר נשואין דכיון דידו כידה אין הסילוק מועיל לדבר שאינו ברשותו אבל בעודה ארוסה מהני סילוק אפי' לנכסי' שנפל' לה משנשאת עכ"ל:

שאין הנכסים הכתובים בכתובה בכלל. כלומר דדין ודברים אין לי בנכסייך היינו מסתמא בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב שהכניס' לו על אחריות שלו אין זה בכלל:

ואפי' נכסים שנפלו לה אח"כ וכו'. כבר כתבתי בשם הרא"ש בס"ק ה' דאפשר לומר דאפי' בהדיא אחר נשואין שמסתלק מנכסים שיפלו לה אין הסילוק מועיל לדבר שעדיין אינו ברשותו ועיין בתשו' מהרי"ק:

מגוף הקרקע ואין לו וכו'. משמע אבל מירושה לא סילק עצמו אבל הרא"ש כ' בפירוש דברי הרי"ף דבקנו מידו נסתלק גם מפירות וירושה:

אבל מוכרים הפירות ולוקחים בהן קרקע. ואם מכרה הקרקע השניה או הפירות הרשות בידה דלא עדיפי הפירות מגוף הקרקע שאם מכרה ונתנה קיים:

דאין כופין אותו למכור הפירות. דהרשות בידה לאכול הפירות או ליתנם במתנה אבל אם רוצה היא להחזיק הפירות אז כופין אותה למכור כדי שיהנה הוא מפירותיהן:

ולא פירי פירותיהן לוקחין הפירות וכו'. גם בכאן לפי דעת הרא"ש אין כופין אותה למכור אם לא בדשיירה וכנ"ל בסעיף שלפני זה:

עד לעולם. תרוייהו דוקא וכי כתב פירי פירות לחוד או עד לעולם לחוד ל"מ דיד בעל השטר על התחתונה ועיין בר"ן:

שאוכל הפירות ולא פירי פירות. כלומר אם שיירה הפירות וקנת' בהם קרקע אינו אוכל פירותיו שהם פירי פירות אבל פירי דפירי פירות אוכל לכ"ע אם לא בכותב ג"כ עד עולם וכנ"ל:

ה"ז לא ירשנה אבל אוכל פירות וכו'. ואם מכרה או נתנה אינו קיים כל זמן שלא אמר דין ודברי' אין לי בנכסיך:

אם התנה עמה אחר שנשא'. היינו אפי' בקנו מידו דבלא קנין אפי' לפירות ומכירה ל"מ לאחר נשואין כדלעיל סעיף א' והטעם דל"מ קנין לאחר נשואין לענין ירושה כ' הראב"ד שסילוק הירוש' לאחר מותה היא ואינה הקנאה לשום אדם ה"ל כקנין דברים והנשואין כבר חלו על הכל אבל תנאי דקודם נשואין לא חלו הנשואין אלא ע"מ שלא ירשנה תנאי ממון הוא וקיים עכ"ל הראב"ד בהשגותיו:

התנה עמה אחר נשואין כו'. היינו בקנין שכל תנאי שאחר נשואין צריך קנין וכ"כ המ"מ וכמו שנתבאר סעיף א':

ה"ז אינו אוכל פירות כלל. ואם מכרה או נתנה קיים אבל אם מתה ירשנה ומשום דכתב לה אחר הנשואין אבל אם כתב לה קודם נשואין לשון בחייך ובמותך מסתלק הוא מירושתה וכנזכר לעיל סעי' ז':

אם מכרה או נתנה כו' ר"פ הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות בחיי' אם מתה יורש' א"כ למה כותב לה דין ודברים כולי שאם מכרה ונתנה קיים ומשינן תימא מכל מילי סליקות נפשך כיון דבלשון זה יכול להסתלק מן הכל למה אינו מסלק מן הכל אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע ואם השטר סתום מורידין אותו לפחות שבמשמעות השטר וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על אשה בג' דברים לאכול פירות ולירש ולאם תעבור ותמכור מכרה בטל וזו מביאה עליו שטר שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך לשון סילוק הוא זה אבל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים וזו היא המכירה אבל כ"ז שלא תמכור אוכל פירות ואימא מפירות מסלק נפשו שלא יאכל פירות בחייה והוא פחות שבכולן אבל אם תמכור שמפסיד אף גוף קרקע שהיה ראוי לירש אם תמות בחייו יהא המכר בטל אמר אביי בוצינא טב מקרא כלומר דניחא לי בהנאה קטנה מן הנאה גדולה שתהיה אחר זמן אם תמכור ושמא לא תמכור רב אשי אמר בנכסיך ולא בפירותיהן בנכסייך ולא באחר פי' אין לך אלא דקדוק הלשון בעודו שלך קאמר בנכסייך ולא בפירותיהן וכתבו התוספ' למאי דלית ליה לרב אשי שיד בעל השטר על התחתונה תימא דקתני שאם מכרה כו' קיים דעבד לכתחילה נמי תמכור עכ"ל משמע כאן דרב אשי לא ס"ל יד בעל השטר על התחתונה וקשה מהא דקי"ל בח"מ ס' מ"ב להלכה בכ"מ דיד בה"ש ע"ה ודאי הלכה כרב אשי נגד אביי דבתראה הוא ובתשו' מהרי"ק סי' ז' כתב ע"ז דגם רב אשי ס"ל יד ב"ש ע"ה אלא דחולק על מה שמתרץ אביי בוצינא טב מקרא ודבר מסתבר הוא שבהיחלוקו האמוראי' ותו דהא התוספות כתבו בהדיא דרב אשי לית ליה יד ב"ה ע"ה. ע"כ נלע"ד דגם רב אשי סבירא ליה בכל התורה יד ב"ה על התחתונה כתירץ על אביי אלא דהי' קשה לו דטעמא דאמרי' בכ"מ יד ב"ה ע"ה הוא מטעם כיון דהוא בא להוציא בשטר שבידו ע"כ ידו על התתונה משא"כ כאן הבעל בא להוציא מהאשה הוא רוצה להחזיק בשלה ודאי יד הבעל המוציא על התחתונה וזה ודאי סברת רב אשי דלא מתרץ כאביי וע"כ תיקן רש"י לאביי דהבעל לא נקרא כאן מוציא כיון שיש לו הכל בתקנת חכמים מקרי הוא מוחזק והאשה שבאה להוציא מתקנת חכמים בכח השטר סילוק שבידה אמרינן ידה על התחתונה וזהו שהקשו התוס' לרב אשי דלית ליה כאן יד ב"ה ע"ה כו' מטעם שזכרנו והוא סבירא ליה דבמשמעות הלשון ממעטינן הפירות והירושה ממילא לענין מכירה אין לנו מיעוט ממילא נשאר הסילוק בתקפו וא"כ אפי' לכתחילה תמכור דכבר מצינו ד"פ האשה שנפלו חילוק בין לכתחילה לדעבד לענין מכירה הכא משמע לשון התנא דוקא דיעבד וע"ז קשה מ"ט באמת הוי כן בשלמא לאביי דס"ל יד ב"ה ע"ה שפיר אמרינן דוקא דעבד הוה מכירה דכל יפוי כח שאפשר בעול' עבדינן לבעל אבל לרב אשי קושיא (היא) כתבתי זאת שמו"ח ז"ל לא דקדק בדגרי תוספות אלו וכתב שהם הג"ה מאיזה תלמיד ולא דק:

צריך לקנות מידו פי' אע"ג דאז הוא שלו ממילא ה"א דצ"ל לשון מתנה לא מהני דו"ד דאינו אלא סילוק קמ"ל כיון דיש כאן קנין אמרי' מגופה של קרקע קנוי ממנו ואפי' לשון סילוק מהני כן הוא דעת הרמב"ם וס"ל דהקנין יש בו תועלת בב' דרכים דהיינו בארוסה שא"צ קנין לסילוק לענין מכירתה שקיימת לחוד מ"מ אם יש שם קנין ניתוסף לה זכות דגם פירות אינו אוכל ובנשואה בלא קנין אין כלום בסילוק כיון שכבר הוא שלו מ"מ מועיל הקנין שיהיה דינו כארוסה בלא קנין דהיינו שהסילוק מועיל למכירתה קיימת לחוד וכיון שהקנין עשה זאת להועיל לסילוק אף בנשואה אין בו כח להועיל עוד שיסתלק גם מאכילת פירות וכ"כ בכ"מ דעת הרמב"ם וא"ל ממ"ש בפ' ח"ה דף מ"ב בשותף שכ' לחבירו דין ודברים אין לי בנכסיך וקנו מידו דמועי' סילוק ואין לו בה זכות כלל והכא אמרי' דהבעל שקנו מידו אחר הנשואין סילוק ל"מ אלא לענין מכירתה קיימת נ"ל לתרץ דשאני התם דחצי השדה היתה שלו ממש לכל הזכיות שייכים להשדה וא"כ א"ל שהסילוק מועיל לדבר א' ולא לשני דמאי שנא זה מזה כיון שהוא מסלק עצמו ממנו נסתלקו כל זכיותיו בפעם אחת משא"כ בבעל שאין לו מצד עצמו זכות בנכסים רק שחכמים נתנו לו זכות באיזה דברים שייך שפיר לומר דמסלק עצמו מזכות א' ולא מן השאר מ"ה שפיר אמרינן דקנו ממנו אחר נשואין מהני למכירתה קיימת לחוד בין לתירוצא קמא בגמרא דידו על התחתונה בין לרב אשי שזכרנו ובמגיד משנה כ' וז"ל וכ' רבינו הרמב"ם שאם קנו מידו אחר נשואין הועילו מעשיו ויצא ממ"ש בפ' ח"ה דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו שאם קנו מידו קנה חבירו ולא יהיה כח הבעל גדול בנכסי אשתו ממה השותף בחלקו עכ"ל והבין הכ"מ לפי דעתו שמשוה הבעל אחר נשואין לחלק השותף ממילא מהני הסילוק לכ"ד וחלק עליו וס"ל דל"מ אלא למכירתה קיימת כמו שזכרתי בסמוך וזה ודאי אינו דהא אפי' בקנו מידי אם מתה יורשה אפילו אמר ובמותך כמ"ש בסעיף ה' והשותף הנ"ל נסתלק מן הכל אפי' אחר מות השותף השני אלא פשוט דהמגי' לא נתכוין אלא שהקנין מועיל בנשואה אפילו כלשון סילוק ולא בעינן לשון מתנה ול"א דהוה כשלו וצריך ל' מתנה אלא כיון שקנו ממנו הוה כאומר ל' מתנה והיינו לענין דמהני ביה הסילוק בארוסה בלא קנין מהני בנשואה בקנין וכן מורה ל' ה' המגיד שכ' הועילו מעשיו ולא אמר שנבסתלק מן הכל אלא דתועלת יש במעשיו כמו בארוסה בלא קנין כ"ז נראה ברור ופשוט ולא כמו שהביא הכ"מ מן ה' המגיד דבקנין נשואה מהני לכל דבר אלא שגם הוא נתכוין למכירתה קיימת לחוד כמו שס"ל עצמו:

אלא שאם שיירה פירות כו' זהו לשון הטור בשם הרא"ש ולא יכולתי להבין דבריו כאשר אבאר בגמ' איתא אבעי' להו כתב לה בנכסיך ובפירי פירותיהן מהו שיאכל הפירות פשיטא דמכל מילי סילק נפשיה דאי אמרה מפירי פירי סליק כיון דאכלינהו לפירות פירי פירו' מהיכא ולטעמיך הא דא"ר יהודה לעולם הויא אוכל פירי פירות כו' כיון דאכלינה לפירי פירי פירות מהיכן אלא בדשייר' ה"נ בדשייר פרש"י בדשייר אם לא אכלי ומכרן ולקח בהו קרקע ועשתה פירות סילק נפשו ולא מן הראשונים עכ"ל הרי דל"ש לומר דתני מלתא בשיור לחוד במה שלא אכל עדיין דעדיין יכול לומר יש בדעתו לאכול עוד אותם אלא במה שמכרם ולקח בהם קרקע תליא מלתא אם יאכל פירו' של אותה קרקע שקנה וא"כ ה"ה נמי במה שאמר אלא בדשיירה דהיינו אם התנ הפירות לחוד ממילא הויא הפירות שלה והיא אכלה ושיירה ולקחה קרקע בעד אותו השיור אוכל הוא הפירי פירי דהיינו מאותה קרקע שקנאה יאכל הוא הפירות אבל כ"ז שלא קנאה בהם קרקע תוכל לומר עדיין אני רוצה לאוכלם וכן הוא באשיר"י בהדיא שכתב בסוף הלכך לפום גמרא דילן לא אמר מוכר פירות ולוקח בהם קרקע אא"כ שיירה ולקחה בהם קרקע עכ"ל וא"כ מה שכתב הרא"ש תחילה וז"ל מדאמר בדשייר' משמע הדבר תלוי בה אם תרצה תשייר היינו ותלקח בהם קרקע ויאכל והטור כתב וז"ל א"א הרא"ש כתב דוקא אם מעצמה שייר' הפירות ימכרם ויקח בהם קרקע ויאכל פירותיו אבל אין ב"ד אומרים לה לשייר אותה כדי שיאכל פירי הפירות עכ"ל משמע אע"פ שהיא לא מכרה הפירות ימכור הבעל אותם ויקח בהם קרקע ודבר זה ודאי אינו דתוכל לומר איני רוצה עדיין לאוכלם ולא לקנות בהם קרקע דשיור ודאי אינו מעלה או מוריד אלא הדבר תלוי באם קנתה מהם מעצמה קרקע וכמ"ש הטור עצמו אח"כ וז"ל ומ"מ אם שייר הפירות וא אכלם וקנה מהם קרקע אינו אוכל פירותיו כו' וה"נ כן הוא לענין שהפירות הם שלה ותלוי בשיור דידה היינו בקנתה היא קרקע דוקא וצ"ע ליישב לשון הטור ולענין הלכה ודאי הדבר ברור כמו שזכרנו:

לוקחין הפירות ז"ל הרמב"ם אבל לפי דעת הרא"ש שזכרנו לפני זה צ"ל כאן אם אירע כבר שלקחו הפירות כו':

י"א שאוכל הפירות דבר זה הוא בעיא בגמרא ואפשוט ודחי הפשוטות ע"כ פליגי האיך קי"ל:

התנה עמה שלא יירשנה בטור כתב ואם לא הזכיר פירות אלא דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותך אוכל פירות ואם מתה לא יורשה ואם מכרה ונתנם קיים עכ"ל וכתב ב"י משמע מדברי רבינו שכתב הך שמכרה קיים בבבא זו דדוקא בשלא סילק עצמו מן הפירות הוא דקיים כו' אבל במסלק עצמו מפירות אם מכרה אינו קיים ול"נ דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה קיים דאל"כ למה לו לומר בנכסייך הל"ל בפירות נכסייך עכ"ל ולי נראה דבחנם טרח הרב בזה וכי ניים ושכיב אמר להא שמעת' דודאי לרבותא נקט הטור דין זה במקום שאוכל פירות דאפ"ה אין לו זכות לענין ביטול מכירה דהיא יש לה זכות במכירות הגוף כי היכא דאם מתה אינו יורשה ממילא הגוף נסתלק בחייה דהא בחייך ובמותך הם שוים בהסילוק וע"כ אין לו זכות רק באכילות פירות כ"ז שלא מכרה וכ"ש במקום שנסתלק גם מאכילת פירות:

התנה עמה אחר נשואין זהו לשון הרמב"ם ומיירי בקנה ממנו ולא הוצרך לזכרו שכבר כתב והביא הש"ע בסעיף א' דלאחר נשואין נמי לא מהני סילוק ואוכל פירות אא"כ קנו ממנו וכ"כ הרב המגיד פי"ג דאישות:

אבל אם מתה יירשנה אע"ג דקנו ממנו וטעם הרמב"ם דאע"ג דירושת הבעל דרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וה"ל כמתנ' עמשב"ת ותנאי בטל והטור כ' דכל שהתנה לבטל הירושה דאורייתא דהוא ס"ל כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י דירושת הבעל דאורייתא ואע"ג דבמילי דממון תנאו קיים אפי' במתנה על מ"ש בתורה כגון שאר רכסות מ"מ כאן כיון שהוא אחר נשואין כבר זכה בירושה כשתמו' וה"ל כבן בנכסי אביו דלא מהני סילוק שמסלק עצמו מירושת אביו כמו שזכרתי בתחילה סי' זה בשם הר"ן (גם כאן החסרון ניכר שלא היה כתוב בספרו שבידי כלום מזה וגם הסעיפים היו מצויינים אחר סעיף א' היה מצויין סעי ד') אבל בעודה ארוסה דלא זה בהם ממש עדיין מהני הסילוק אפי' מירושה דנחלה הבא לאדם ממקום אחר שאינו ממשפחתו אדם מתנה עליה שלא ירשנה זהו דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולא כר"ח ור"י שנזכר בסי' ס"ט דס"ל בירושה אפי' בעודה ארוה לא מהני סילוק דה"ל ג"כ כבן בנכסי אביו וראב"ד בהשגו' פכ"ג דאישות נתן טעם למה שאפילו קנין לא מהני לסילוק הירושה לפי שסילוק הירושה אחר מיתה היא ואינה הקנאה לשום אדם וה"ל כקנין דברים והנשואין כבר חלין עליה אבל תנאי דקודם נשואין לא חלו הנשואין אלא ע"מ שלא ירשנה ותנאי ממון קיים עכ"ל:

קיים. אפי' לאחר נישואין כבר נתבאר לעיל סי' צ' סעיף י"א שארוסה מכרה קיים אפילו בלא תנאי ואיירי בנכסים שהיה לה בשעת התנאי אבל בנכסים שיפלו לה לאחר מכאן יתבאר בסעיף שאח"ז. ודוק' אם מכרה כבר א"י הוא לערער על המכירה אבל אם לא מכרה יוכל לעכב עי' ב"ש:

כלל. ואם לקחה במעות קרקע אוכל הפירות ש"ג:

קיים. הב"י וב"ח וח"מ דייקו מדברי המגיד דמהני הקנין דאין לו זכות אפילו בפירות. והטור חולק וס"ל דלא מהני אלא לענין המכירה. והב"ש כתב דלא פליגי דהטור איירי כשאומר או כותב דין ודברים אין לי בנכסייך. אבל כשלא אמר בנכסייך מהני אפילו לענין הפירות ע"ש:

בכלל. כלומר הסילוק מסתמ' קאי על נ"מ ולא על נצ"ב:

בהדיא. הדין סילוק נתחלק לג' אופנים. א' קודם אירוסין אין לו שום זכות בנכסיה ולא מהני סילוק אפילו בקנין. ואחר הנשואין דידו כידה צריך סילוק בקנין ואז לא מהני סילוק על נכסים שיפלו אח"כ דהא קנין לא חל על דבר שאינו בידה. ובשעת אירוסין דיש לו זכות בנכסים מהני סילוק שלו אפילו על נכסים שיפלו אח"כ ועיין ב"ש ס"ק יו"ד:

בחייה מכרה קיים. אבל אם אמר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך אז מכרה בטל כ"כ תוס' כתובות דף נו"ן ע"א ד"ה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכוי ע"ש ועיין מ"ש המרש"א שם ועיין ב"ש:

קרקע. ואם מכרה הקרקע השניה או הפירות הרשות בידה ח"מ. והב"ש חולק עליו:

עד לעולם. תרווייהו דוק' עיין בהר"ן:

שתנש'. עיין ב"ש שהעלה אם תפס הבעל י"ל קים לי כהני פוסקים דס"ל דהתנאי בטל:

כלל. ואם מכרה או נתנה קיים אבל אם מתה יורשה משום דכתב לה אחר הנשואין אבל אם כתב לה קודם הנשואין לשון בחייך ובמותך מסתלק הוא מן הירושה ח"מ ב"ש:

ואם כ' כו'. עתו"ס שם ד"ה קנו כו':

אם התנה כו'. עתו"ס ע"א ב' ד"ה לא והא דמשמע כו' וכן תירץ הרא"ש בר"פ הכותב אבל הר"ן וריטב"א סתרו דבריהם דאמרו לפני ר"ג בעיא בעלמא הוא ולא דס"ל כן וראיה ממש"ש כמאן כו' ולא אוקמוהו באמרו לו ותי' דהתנאי מהני כה"ג דלכ"ע מכרה בטל:

ויש מי כו'. כתי' תוס' ורא"ש הנ"ל וקושית הריטב"א והר"נ נזהרו תו' שם מזה וכ' בד"ה הנ"ל פי' לא נאמרו כו' וראיה מירושלמי ר' ירמיה בעי קומי ר"ז כ' לה דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אבל הרמב"ן תירץ דשם מיירי שכ' לה אחר הנשואין וכ"כ הרא"ש שם:

סלק כו'. וכ"כ בהג"א שם וכמש"ש בגמרא ב' ותימא ליה מכל מילי כו'.

כשא"ל כו' ויש כו'. ערא"ש שם ורב אלפס כו' ופירש"י כו':

אבל מוכרים כו'. תוספתא וירושלמי הביאו הרא"ש שם. ופ' כר"י דסתם אח"כ כר"י ועתוס' שם ד"ה דין כו' ועוד מדשקלו וטרו אליביה דאמרי' שם דת"ר אלו כו' איבעיא להו כו' וערא"ש שם ובהג"א שם ד"ה פסק כו':

ואם כו'. מתני' שם:

וי"ח כו'. דגמרא דידן פליגא על התוספתא וירושלמי דאמרי' שם אלא בדשיירא וערא"ש שם:

לוקחין הפירות כו'. פשיטתם:

וי"א שגם כו'. עבה"ג וטעמא דס"ל דמש"ש ולטעמיך דיחויא הוא דל"ק על ר' יהודא כלום כמ"ש בתוספת' וירושלמי הנ"ל דמוכרין הפירות ולוקחין קרקע:

התנה כו'. כת"ק דמש"ש פ"ד א' הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה וכל המתנה כו' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואנן קיי"ל כר"י דאף בשל תורה תנאו קיים ואף דרבי יהודה ס"ל שם נ"ו א' דעשו יותר חיזוק משל תורה לא קי"ל כוותייה דר' יוסי פליג עליה שם ועמש"ל סי' ס"ו ס"ג. וע' בה"ג וכן דרב כהנא אתיא כת"ק דאמר נחלה כו' וראיה מירושלמי הביאו הרי"ף אמר ר"י אילין דכתבין לנשי' אי מיתת בלא בני כל מאי דילה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ואף דאמרי' בירושלמי ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' כו' והביאו הרא"ש שם הירושלמי מוקי למתניתין בכותב לה לאחר שנשאת אבל לגמרא שלנו דאוקמי בכותב בעודה ארוסה הלכה כת"ק והירושלמי הנ"ל אילין דכתבי כו' מיירי בכותב לה ועודה ארוסה או בכותב לה בכתובתה קודם כניסת' לחופה או אפי' משנישאת ואינו מתנה שלא יירשנה אלא שאחר שירשנה יחזור הממון ליורשיה. הרמב"ן וע' ריב"ש סימן ק"ב וז"ש וכן כו' או כו' והא כו':

סלק כו'. כמש"ש פ"ט ב' שהמגרש כו' וערשב"ם בב"ב ס"ג א' ד"ה מ"ר שלו כו' וכמש"ש בגמרא דוקא שא"ל כ"ז שהשדה כול' וערשב"א סימן תתקס"ב: