שאין חזקה בנכסי אשת איש - שולחן ערוך אבן העזר סימן פ״ז

אף על פי שהתנה. ממה שאין דרך אשה לדקדק אם בעלה שלא יאכל פירות אפילו אם התנה שלא ירש אותה רמב"ם פי"ג ה' טוען:

וכן אין לאשה חזקה. אא"כ נתגרשה אפילו ספק גירושין כמ"ש בח"ה סי' קמ"ט:

ועיין בח"ה. כלו' שם מבואר די"ח ע"ז ועיין תשובת מהר"מ מלובלין סי' ל"ו:

לא עלת' לו חזק'. אא"כ החזיק' וטוען בפני מכרת לבעלך והוא מכר לי אז נאמן במיגו אתה מכרת לי אפילו התחיל להחזיק בחיי בעלה טח"מ ומדייק בח"מ מדכתבו תוספות והטור אפילו אם כתב דין ודברים וכו' כיון שאם מתה הוא יורשה משמע אם הוא סילק את עצמו מירושה ומפירו' מחזיקים בנכסים שלה דאז אין לו שום הנאה ואינו מוחה ולכאורה קשה לפ"ז למה לא אוקמי שם הא דתניא אשת איש צריכה למחות איירי בכה"ג דהבעל סילק את עצמו אף מירושה והחזיק אחר ומדלא תירץ כן ש"מ אף בכה"ג אין מחזיקין וכן משמע מתשו' רשב"א שהביא הב"י בסי' קמ"ט בח"ה דכתב הבעל הוא כאפוטרופס שלה מ"ה היא סומכת עליו משמע להדי' אפילו אם אין לו שום הנאה סומכת עליו ותוס' הנ"ל דכתבו כיון שאם מתה וכו' ס"ל דא"י לסלק מירושה מ"ה כתבו הטעם דיש לו הנאה דיורש אותה אבל באמת אפילו אם אין לו הנאה נמי אין מחזיקים:

אף על פי שהתנה עמה שאין לו פירות. אפ"ה אין דרך אשה לדקדק עם בעלה אם אוכל פירותיה והרמב"ם בפי"ג מטוען כתב ואפי' התנה עמה כשהיא ארוסה שלא ירשנה ואח"כ אכל ובנה והרס וכך העתיק לשונו בש"ע בח"מ סי' קמ"ט ושם נתבאר דיש חולקין בחפירת בורות שקלקל גוף הקרקע ודין התנאי והסילוק מן הפירות והירושה בדיבור או בקנין באירוסין או לאחר שנשאת יתבאר לקמן בסי' צ"ב:

לאשה חזקה בנכסי בעלה. אף על פי שנשתמשה כחפצה כמה שנים ואף על פי שיחד לה שדה במזונותיה ואכלה שדות אחרות לשון הרמב"ם בפ' הנ"ל והועתק לשונו בח"מ בש"ע סי' הנ"ל:

אבל בחזקת נזקין וכו'. בח"מ סי' קמ"ט כתב הרב דין זה בשם י"א משום שאינו מוסכם דהא לדעת הרמב"ם אפי' חפר וקלקל הקרקע אין לאיש חזקה מכ"ש פתיחת החלונות פשיט' דיכולה האשה לומר לא מחלתי תשמיש זה לדורות רק עם בעלי לא דקדקתי לפי שעה וכ"כ הריטב"א בהדיא הביאו הב"י סי' קמ"ט:

לא עלתה לו חזקה. בטור כתב אפי' אם כתב לה אין לי דין ודברים בנכסיך כיון שמתה היא יורשה משמע להדי' הא אם סילק עצמו גם מירושת' יש חזקה בנכסי א"א דאין לה לסמוך על בעלה:

החזיק בהם ג' שנים אחר מות בעלה. אפי' אם התחיל להחזיק בהן בחיי בעלה וטען בפני מכרת לבעליך והוא מכרם לי הוי חזקה וכו' כ"כ הטו' ואם טוען אתה מכרת לי הקרקע בחיי בעליך יתבאר לקמן סי' צ':

אבל בחזקת נזיקין כו' לאיש חזקה כו' פי' אפי' שראתה לאלתר וידעה ולא מיחתה כמו שתירץ בגמ' בפ' ח"ה אין דין חזקה לניזקין פי' שא"צ ג"ש:

לאשה וכו'. אא"כ נתגרשה אפילו ספק גירושין כמ"ש בח"מ סי' קמ"ט:

קמ"ט. דשם מבואר די"ח ע"ז:

חזקה. אא"כ החזיק וטען בפני אתה מכרת לבעלך והוא מכר לי אז נאמן במיגו אתה מכרת לי ואפילו התחיל להחזיק בחיי בעלה. וכתב הח"מ דאם סילק הבעל את עצמו מירושה ומפירות מחזיקים בנכסים שלה וכ"כ הסמ"ע סי' קמ"ט ס"ק ט"ו ע"ש והב"ש חולק והקשה לפ"ז למה לא אוקמי שם דאיירי בכה"ג וכו' ע"ש. ואישתמיטתיה ליה דברי הדרישה בח"מ סי' קמ"ט שהקשה ג"כ קושי' זו ומתרץ דאין זו קושי' דכיון דרב סתמ' קאמר א"א צריכה למחות דוחק לומר דאיירי דוק' בכתב לה וכו' ע"ש:

ודוקא כו'. הרי"מ לחד פי' דבגוף הקרקע לעולם א"ל חזקה אלא להחפירה דלא יכלה למסתמה כיון דשתקה ולא מחיא ביה ועוד פירש כפירש רשב"ם וכתב שם שצ"ע לדינא כאיזה פירש ומ"מ משמע שם דלא נסתפק אלא כפירש רשב"ם אבל בפירש הנ"ל לכ"ע ניחא אבל הרי"ף ורמב"ם השמיטו כ"ז דסבירא ליה כתי' דרב יוסף וכן מסקנ' דגמ' שם א"ל מסתברא כו' ועבח"מ סימן קמ"ט ס"ט: