חיוב רפואתה - שולחן ערוך אבן העזר סימן ע״ט

רפואה שיש לה קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר וה"ה אם היא חולני' תדיר והרופ' רוצה ליקח דבר קצוב ורוצה לרפא אותה כל שעה וכל זמן שתצריך מקרי ג"כ רפואה שיש לה קצבה, כתב הרא"ש רפואה שאין לה קצבה בכלל מזונות הוא וכשיש לה קצבה בכלל פורקנ' הוא שבא ג"כ בבת אחת לכן יתומים פטורים מרפוא' שיש לה קצבה כשם שהם פטורים לפדות אותה לפ"ז נראה לכאורה דא"י לומר הבעל הרי כתובתך ורפאי את עצמך ברפואה שיש קצבה דהא כתבו תוס' הטעם דרשאי לומר רפאי את עצמך משום רפואה בכלל מזונות שהם נגד מ"י והרי קבלה בעד מ"י המזונות עד היום, אבל פדיון הוא כנגד הפירות שאכל ועדיין לא קבלה כלום בעד הפירות מ"ה א"י לומר פדאי את עצמך א"כ רפואה שיש קצבה נמי נגד הפירות ועדיין לא קבלה כלום א"י לומר רפאי את עצמך, לפ"ז יש לישב דברי הטור מ"ש אם ראה הבעל שחולי ארוך יכול לומר הרי כתובתך ורפאי את עצמך רשאי ולכאורה קשה למה כתב שחולי ארוך ולמה שכתבתי שפיר משום כשהחולי ארוך מסתמ' אין קצבה לרפואה והוא בכלל מזונו' לכן י"ל רפאי את עצמך אבל ברפואה שיש קצבה א"י לומר רפא את עצמך:

אלא ברפואה שאין לה קצבה. וכן בימי לידתה מחוייבים ליתן לה מזונות כנהוג שנותנים ליולדת ד' שבועו' תשו' רש"ל סי' מ"ה:

או הריני מגרשך. ואם אינו רוצה לגרשה ולא לרפואתה כופין אותו וכל מה שלותה לצורך הרפואות חייב לשלם ש"ג:

ואין ראוי לעשות כן. כתב המגיד והר"ן דאית' בספרי אם היתה חולי ימתין לה עד שתתרפא וכתבו הראב"ד והרשב"א מתני' דהכא דתנא דרשאי לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך איירי כשאינה מוטל על ערש דוי והספרי איירי כשהיא מוטלת על ע"ד אבל הרמב"ם והרא"ש והטור לא ס"ל חילוק זה בין מוטלת על ע"ד לבין כשאינה מוטלת על המטה אלא ס"ל הדרשה של הספרי אינו אלא אסמכתא כתב מהרש"ל בזה"ז אפילו חולי ארוך אפי' אינה מוטלת על ע"ד א"י לגרשה בע"כ מיהו יש לדייק ממתני' ומן הפוסקים דכתבו בסתם דרשאי לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך אפילו בזיוג הראשון דאסור לגרשה אפ"ה אם היא חולי יכול לגרשה לפ"ז ה"ה בזה"ז דאיכ' חר"ג י"ל דיכול לגרשה כמ"ש ר"ס ע"ז:

רפואה שיש לה קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופ' רוצה ליקח דבר קצוב ורוצה לרפא אותה כל זמן שתצטרך גם כן מקרי רפואה שיש לה קצבה:

אם ראה הבעל שהחולי ארוך. אפשר לו' דאורחא דמלתא נקט וה"ה בחולי שאינו ארוך וההיא דספרי אינו אלא אסמכת' מפני דרך ארץ וע' במ"מ ובכ"מ:

או הריני מגרשך וכו'. החילוק שבין פדיון לרפואה מבואר דבפדיון כבר נתחייב בשעת שביה והרפואה כל יומא זמניה הוא ע"כ מותר לגרש תוך ימי חליה וכבר כתב מהרש"ל הובא בב"ח דבזמן הזה שאין מגרשין בע"כ מחויב לרפאו' אותה ואינו מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה ועמ"ש לעיל סי' ע"ז על מ"ש בב"ח בשם הרב מהרר"א מזרחי דאף בזמן הזה אם רוצה לגרש וליתן לה כתובתה אין לה עליו כלום:

שהוא דומה למזונות לפיכך חייבים ברפואתה כ"ז שחייבים במזונותיה משא"כ אשה בחיי בעלה שחייב תמיד במזונותיה מ"ה נראה באם אמר לה בעלה צאי מעשה ידיך במזונותיך דג"כ אינו חייב ברפואתה שיש לה קצבה וכ' רש"ל דכ"ז הוא מדינא דגמ' אבל לדידן דנהגינן שלא לגרש בע"כ מתקנ' ר"ג לא מצי אמר כלל הא גיטיך כו' ואפי' בחולה ארוך ואפי' מוטלת במטה עכ"ל כתב בשלטי הגבורים בשם ר"י אחרון שאם אין הבעל רוצה לרפאות את אשתו וגם אינו רוצ' לגרשה שבדעתו ליורשה כופין אותו שיתן משלו כל הצורך לרפואה או יגרשנה ונוטלת כל הכתובה משלם ואם לותה מאחרים לצורך רפואתה חייב ליתן הכל משלו:

קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר. וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופא רוצה ליקח דבר קצוב ורצה לרפא אותה כל זמן שתצטרך ג"כ מיקרי רפואה שיש לה קצבה ח"מ:

קצבה. וכן בימי לידתה מחויבים ליתן לה מזונות כנהוג שנותנים ליולדת ד' שבועות תשו' מהרש"ל סי' מ"ה:

ארוך. הח"מ כתב ה"ה בחולה שאינו ארוך. והב"ש כ' דוקא חולה ארוך ע"ש:

מגרשך. ואם אינו רוצה לגרשה ולא לרפאותה כופין אותו. וכל מה שלותה לצורך רפואה חייב לשלם ש"ג וכ"כ כנה"ג:

כן. כתב מהרש"ל בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ מחויב לרפאות אותה אפי' חולה ארוך ואינו מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה. וב"ש כ' דאפי' בזמן הזה דאיכ' חר"ג יוכל לגרשה ע"ש וכ"כ הח"מ בשם הרב מהר"א מזרחי:

בין כו'. מדקמפליג בגמ' באלמנה מ' דבאשת איש אין חילוק ודלא כבע"ה שהביא ראיה מירושלמי דגם בא"א יש חילוק הרא"ש והר"נ וכ' שהירו' יש לפרש באלמנה ע"ש ברא"ש:

ואין ראוי כו'. בספרי פ' תצא ושלחת לנפשה כו' ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא ק"ו לבנות ישראל הקדושות וטהורות וסובר הרמב"ם דהוי אסמכתא מפני דרך ארץ עח"מ. אבל הראב"ד והרשב"א מפ' הספרי מיירי שמוטלת על המטה וע' ב"ש: