בעילת מצוה וברכתו - שולחן ערוך אבן העזר סימן ס״ג

מותר לבעול בתולה בשבת. כן עלתה המסקנא בש"ס ומ"ש בהג"א לדידן דאין אנו בקיאים בהטיה אסור לבעול בשבת עיין בדריש':

פורש מיד. משום דחיישינן שמא ראת' דם אף על גב דתלינן דם במכה כמ"ש בש"ס ובי"ד סי' קפ"ז ואין לך מכה גדול' מזו תירץ הרשב"א הא דתלינן במכה היינו כדי שלא תאסור על בעלה אם נמצא ג"פ דם אחר כל ביאה וביאה אבל לא תלינן במכ' בכה"ג והרא"ש תירץ ביאה להכל נמסר מחמירין טפי ולפי שנ"מ מתירוצים אלו לכן הבאתי:

עד יום חמישי לשימושה. ועיין בי"ד שם הביא בהג"ה בסי' קצ"ו מ"ש הגמיי' ובמרד' דלא תלינן כתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים כי היכא דידע דפסק המקור ולכאור' נרא' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה לא מחמירי' חומרא זו דהא כאן י"ל דלא הי' כלל דם מן המקור וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומר' זו ותלינן בכל דבר אפילו בג' ימים הראשונים של ז' נקיים אבל בת"ה סי' רמ"ט כתב כתם פחות מכגריס תולין במאכולת אפילו תוך ג' ימי נקיים דאל"כ אין שום אשה יכול' לטהר לבעל' דאין לך סדין שאין עליו דם המאכולת מזה משמע דבעל כתם אין תולה בג' ימים הראשונים אם הי' יותר מגריס ועוד דאל"כ איך כתב אין לך אשה דיכול' לטהר לבעל' דהא בפעם שנית היא בעלת כתם ואז היא יכול' לתלות במאכולת אבל ג' ימים הראשונים אחר שראת' דם מנ"ל דיכול' לתלות בדם מאכולת אלא ע"כ דס"ל ג' ימים הראשונים של בעלת כתם ושל מי שראת' שוין ואם ראתה דם אין תולה בג' ימים הראשונים אז אפילו בעלת כתם נמי אין תולה מיהו י"ל דלמא הת"ה ס"ל אשה שראת' פ"א דם מקור והתחיל' לספור ז"נ ואח"כ מצא' כתם והתחיל' לספור עוד נקיים ומצא' כת' אז הכל דין א' כיון בתחל' הי' נפתח המקור אבל כלה או בעלת הכתם מעיקר' י"ל דתולין בכל דבר והמאור הגדול מהר"ר ליב צונש ז"ל שהי' אב"ד בק"ק פינטשיף השיב לי ע"ז תשוב' א' באריכות ודעתו הי' להחמיר משום לא פלוג:

וי"א אחר שמצא בתולים מברך. עיין בדריש' וב"ח בק"א מה שהקשו ע"ז מדברי הרא"ש ריש קידושין שכתב שם דאין מברכים שום ברכ' מה שלא מצינו בש"ס ומהרש"ל כ' דאין מברכים ברכ' זו וב"ח כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:

וי"א דאין מברכין בלא כוס. כ"כ רי"ו וכבר האריכו בזה בדריש' וב"ח והשיגו על רי"ו וע"ש:

מותר לבעול בתולה בשבת. בא"ח סי' ר"פ כתב ואין בו משום חובל ולא משום צער לה:

אפי' היא קטנה. בפ"ק דכתובו' כתב הרא"ש בטעם שהחמירו חומר' יתירה זו משום שמא נתערב דם נדה בתוך דם בתולים אבל בפ' תינוקת לא כ"כ ע"ש:

גומר כדרכו. לאפוקי מדעת הראב"ד שכתב ממתין עד שימות עיין בי"ד בב"י סי' קצ"ג שהשיגו על הראב"ד הרשב"א והרא"ש:

ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה. ודוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק העראה ופירש ולא ראתה דם יש מקילים כמבואר בי"ד סימן קצ"ג:

ולא תתחיל למנות עד יום ה' כצ"ל. וכן הוא בי"ד סי' קצ"ג:

אסור לו לישן על מטתה. בי"ד סי' קצ"ה סעיף ה' פסק דאפילו לישב על מטתה המיוחד לה אפי' שלא בפניה אסור ונקט כאן לישן לרבותא דסיפא דבכלה אפי' לישן מותר:

שאחר שמצא בתולים מברך. ולא שייך כאן עובר לעשייתו דמנא ידע דשמר' חוק בטהר' ומהרש"ל כתב דלא נהיגי לברך ברכה זו אפשר שטעמו דלא הוזכר' ברכה זו בתלמוד וגם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו ברכה זו ש"מ דלא ס"ל כה"ג לברך ברכה זו:

דאין מברכין אות' בלא כוס. פסק זה תמוה דלמה תהיה ברכ' בתולים עדיפא מברכת אירוסין דא"צ כוס וכבר כתבתי בתחל' סי' ס"ח דלדברי הרמב"ם אין כוס מעכב אף בברכת נשואין וכ"ש בברכת בתולים וראיתי מי שכתב דהרב רבינו ירוחם שממנו הוציא הרב הגה זו טעה בהבנת דברי הרא"ש שהביא דברי הר"ן אחר שכ' דין ברכת בתולים והוא סבר מ"ש הרא"ש בשם הר"ן קאי אשלפניו ובאמת לא קאי רק אשלפני פניו הוא ברכת חתנים וכן הוא ברמזים ובטור סי' ס"ד:

עד יום ה' עיין מה שכתבתי בי"ד סי' קצ"ג וקצ"ו מה שיש שינוי בכלה משאר נשים:

שאחר שמצא בתולים בדרישה האריך לתת טעם לה לא יברך לפני זה דהוה עובר לעשייתה ול"נ הטעם דשמא לא יוכל לבעול וכן מצינו בסוכה שאין מברכין על השינה דשמא לא יוכל לישן כמ"ש הרא"ש בסוכ' ומה שקשה על ברכ' זו הלא אינה מוזכר' בתלמוד כבר הרגשתי בזה וכתבתי בא"ח סי' מ"ו דבר נכון בזה ליישב הקושיא שכתבתי שיש לחלק בזה בין אם נהגו כבר לברכה או לא כתב רש"ל כאן וז"ל ואני כתבתי בספרי דלא נוהגין לברך ברכה זו כל עיקר עכ"ל ונ"ל שאין לברך אותה על כוס כי"א שמביא רמ"א וכבר האריך וסתר הג"ה זו:

מברך ברוך כו' כ' מו"ח ז"ל שמברך בלא שם ומלכו' ובלא כוס:

טמאה. דוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק הערה ופירש ולא ראתה דם יש מקילין כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג:

ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה כצ"ל. בי"ד סימן קצ"ו הביא בהג"ה דלא תלינן סתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים ע"ש. נ"ל אפי' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה מחמירין חומר' זו ב"ש:

אגוז. מהרש"ל כתב דאין מברכים ברכה זו הואיל ולא הוזכרה ברכה זו בש"ס. וב"ש כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:

בלא כוס. מ"מ ודרישה וב"ש השיגו ע"ז ע"ש. סעודה שעושין לאחר שבעל בעילת מצוה נוהגין לאכול דגים באותו סעודה רוקח סי' שנ"ד:

אפילו היא כו'. לאפוקי דעת הרמב"ם ועכ"ז בי"ד סימן קכ"ג:

וי"א כו'. רא"ש שס"ט: