אמר לה קדשתיך והיא אומרת לא או - שולחן ערוך אבן העזר סימן מ״ח

קדשתיך. היינו באומר קדשתיך בפני ב' עדים כ"כ הטור ומשמע אם אמר סתם קדשתיך יכול לפרש דבריו שקידש בלא עדים ועיין תשו' הרא"ש שהביא הב"י ס"ס ט"ו ובש"ע שם:

מבקשים ממנו. משום דאסור לישא קרובותיה מ"ה מבקשים ממנו שיתן גט ולהפוסקים דסבירא להו דמותר בקרובותיה יש ליישב הל' מבקשים ממנו כמ"ש בסימן קס"ז ובתוס' יבמות דף קי"ב:

ואז נאסר בקרובותיה. הטעם משום דל' הגט הוא כאלו הבעל מדבר עמה והוא מודה דהיא היתה אשתו אבל כשהיא אומרת לא קדשתני מותר בקרוביו דאין מוכח מל' הגט דהיא מודה דהיתה אשתו, ובמרדכי כ' דהיא ג"כ אסורה בקרוביו ואסור' לכהונה ויש מחלקים בין גט הצריך לבין גט שא"צ, ועיין סימן ו' וסימן י' שם איתא אפילו אם נתן גט מחמת קול אסורה לכהן ואסורה למגרש וצריך ישוב למה פסק כאן מותרת בקרוביו וכן הקשה בח"מ ולכמה פוסקים אפילו הוא מותר בקרובותיה כשהוא אומר לא קדשתיה וכן פי' מהרש"ל דברי הרמב"ם ועיין בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה:

אינה נאמנת. היינו כל זמן שהי' תחתיו אבל אם גירש אותה אסורה לו דשויתא עליו חתיכא דאיסורא ועיין תשו' ב"ל ח"ג ועיין פרישה והא דאינה נאמנת על בעלה במיגו גרשתני משום דהוי מיגו דהעזה:

בפניו. דאז הוי כאלו אמרה גרשתני ועיין רסי"ז:

וזה אסור באשתו. דיכול לאסור על עצמו מיהו אחר תקנות ר"ג א"י לאסור עליו כ"כ מהרש"ל וב"ח:

האומר לאשה קדשתיך. בטור כתב קדשתיך בפני פלוני ופלוני משמע אם אמר סתם קדשתיך יכול לפרש דבריו שלא בעדים וכ"כ הרא"ש בתשובה על פלגש של ראובן שאמרה קדשני ראובן אין בדבור' כלום עד שתאמר קדשני ראובן בפני שני עדים ויש להסתפק באולי דוקא בפלגש הנ"ל פסק כן אבל איש ומכ"ש ת"ח היודע שאין קידושין בלא עדים אם אמר סתם קדשתיך מסתמ' כדין קידושין קאמר ואינו נאמן לומר אח"כ שהי' בלא עדים:

מבקשין ממנו שיכתוב לה גט. לא כתב כאן בדין הכתובה כלום משום דפסק לקמן סי' נ"ד דארוסה אין לה כתובה ועיין בטור ובב"י מ"ש בדין הכתובה:

אין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט. ע"ש במרדכי פ' האומר דף תרס"ב ע"א שדעת רבי אליעזר מבי"הם המוזכר שם שהגט אוסר' לכהן וממילא דאסורה ג"כ בקרוביו כדין האומר לא קדשתיך שמבקשין ממנו ליתן גט ונאסר בקרובותיה וגדולים אחרים נחלקו עליו שם ומחלקין בין גט הצריך לגט שאינו צריך רק לרווח' דמילת' ע"ש וצ"ע להרא"ש פסק הביאו לעיל הטור והב"י בסי' מ"ו ס"ק ט' דאף דהגט היה לרווח' דמילת' מילת' דפשיט' היא שהיא אסורה לית דין צריך בשש כי היודע שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרוחא דמילת' וכ"ת יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרז' א"כ משמע לדידי' בנ"ד ג"כ נאסרה בקרוביו דהא גם שם בנדון דהרא"ש מבואר בתשו' סוף כלל ל"ה דהאשה אמר' לא קדשתני ואפ"ה הצריכה גט וכבר פסק כן הרב בהג"ה לעיל סי' י' סעיף א' וכאן פסק כהמרדכי וא"כ זיכה הרב שטרא לבי תרי:

וזה אסור באשתו. עיין לקמן סי' קע"ח סעיף ט' דבזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן שמאמין לדברי אשתו שאומרת שזינתה וה"ה בנ"ד וכ"כ בב"ח בשם מהרש"ל:

הוא אסור בקרובותיה דשווינהו אנפשה חתיכה דאסור':

ואז נאסר שלא יאמרו שהוא נושא קרובות גרושתו אבל כתובה א"צ ליתן מחמת הנמנע כו' דהיינו בפי':

אינו נאמן לאוסרה על בעלה דלא מהני שווי' על נפשיה חתיכה דאיסורה לקלקלה לאחר:

וזה אסור באשתו כתב רש"ל וז"ל דוקא בדורתיהם אבל ביניו דאסור לגרש בע"כ אינו נאמן וכ"כ המרדכי באומר שראה אשתו שזינתה דאין נאמן לאוסרה עליו עכל ועי' לעיל ס"ס מ"ו פי' דשם כתב מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדש' לראשון כו' והוא מתשו' הרא"ש שמבי' ב"י שם והוא סותר מ"ש בגמרא בדביתהו דר' חייא בגמר וכתב שם דאפשר לחלק בין אם היא עצמה מודה ובין אומרת כן בשם אחרים וחילוק זה אינו דודאי (גם בהיא מודה בעצמה א"נ) דהא אמרינן כאן דהיא עצמה אינה נאמנת ורמ"א תירץ קושית ב"י דשאני כאן הואיל ויצא הקול תחלה ג"ז אינו מיושב דהא מבואר שם בתשובה דאין בזה קול כלל ומי (הוא) שחלק לנו לומר דעכ"פ מקרי קצת קול ומהני בצירוף הודאתה ותו דהיה לטור לחלק בזה דלפעמים מהני הודאתה ותו דההיא תשובה עצמה סותרת דברי עצמה שז"ל שאפי' אם היא עצמה מודה בפי' שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמו על אותה שקידשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים ואומרת שלא נתקדשה ויש אמתלא טובה למה לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא עכ"ל הרי דמתחלה החליט דאינה נאמנת לאסור ואח"כ כתב דאלו היא מודה היה בה חתיכא דאיסורא ונראה דהכל ניחא דהסיפא דאמר ולא היה בה שום איסור כו' הוא דרך שני להיתר וה"ק דאין כאן חתיכת איסור אי מטעם הודאת' לאו כל כמינ' ואין כאן איסור אפי' בע"א ודרך שני הוא דאת"ל דהודאתה מהני ונחשב לעדות מ"מ אין כאן איסור בעצם הבעילה שיבא לאשתו דצריך לשני עדים לאיסור רק שפיה ענתה בה לאסור אותה וכאן אין שום חתיכה דאיסורא דהיא עומד' בדברי' ואין הודאה כלל כן י"ל ביאור הדבר ואין שום חולק לאסור ע"פ הודאת' כמשמעות הגמ' דדביתהו דר' חייא שמביא ב"י:

קדשתיך. היינו באומר קדשתיך בפני ב' עדים והלכו למד"ה כ"כ הטור ואם אמר קדשתיך סתם יוכל לפרש דבריו שקידש בלא עדים ע' ח"מ ב"ש:

בקרובותיה. אפילו בעדים מכחישים אותו שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא רשד"ם חא"ה סי' ט' והרש"ך בח"ג סי' צ"ה. ואם נשא מקרובותיה כופין אותו להוציא הרא"ם ח"א סי' כ"ה:

גט. משום דאסור לישא בקרובותיה בשביל הגט מש"ה מבקשין ודוקא באומרת היא קדשתני בודאי אבל מי שאומרת אני זקוקה לך בשביל שבאת עלי ואני רוצה גט אפילו מבקשין ליכא מהרשד"ם חא"ח סי' ס"ה. ע' כנה"ג פ"ד ע"א ס"ד:

בקרובותיה. עמ"ש הח"מ ב"ש:

באשתו. דיוכל לאסור על עצמו. מיהו אחר תקנות חר"ג אינו יוכל לאסרו עליו מהרש"ל ב"ח ח"מ ב"ש:

ואז כו'. שם אלא כופין כו':

אבל אם כו'. דל"ד להנ"ל דשם כותב וכדי פטרית כו' אנת אנתתי כו' וע"ש במרדכי:

מי שאמר כו'. הכל באשר"י סוף גיטין והוא ג"כ בתוספת בנוסח אחרת ע"ש פ"ט ב' ד"ה והלכתא כו':

אינו נאמן כו'. דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אלא דוקא בעדו' גמור כמש"ש ובקדושין י"ב א"ל אי מה כו' לאו היינו כו':

ואפילו אם כו'. כמ"ש בסוף נדרים:

ואפילו אם יביא כו'. כמ"ש בגיטין שם ופליגא דר"ה כו' ואידך כו' אבל בפניו מודה:

וזה אסור כו' דשוויא אנפשיה כו'. וכנ"ל ס"א: