עדים המכחישין זה את זה בקדושין או - שולחן ערוך אבן העזר סימן מ״ז

ה"ז מקודשת. אפילו אם נשאת לאחד מאלו שאומרים לא ראינו תצא אבל אם כולם היו במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה כמ"ש בסמוך וע' בח"ה ס"ס ל"ז במנהג אמרינן לא ראינו יש ראיה והוא מדברי מהרי"ק שורש קע"ב ובש"ג ר"פ הפועלים מפרש דברי מהרי"ק דוקא אם המונע לעשות מחמת מנהג אז יש ראיה ולא כש"ך רס"א ביו"ד וע' בש"ך בח"ה שם וכתב בת' ש"א סימן קי"ב דאין חילוק בין ראיה לשמיעה וע' תשו' מהרשד"ם סימן כ"ח וע' סימן קנ"ב:

ואם נשאת תצא. דהיא והבא עליה הם מסופקים ולא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקמי אותה בחזקת פנויה דמ"מ ספק דרבנן היא ותצא תוס' ול"ד למ"ש בסימן ג' דמכשירים בתרי ותרי משום מילי דאישות שאני וע' סימן קנ"ט:

ע"א אומר נתקדשה. כבר מבואר ע"א בקדושין לרוב פוסקים לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים אז חיישינן לכתחלה ולא תנשא מיהו אפילו אם בא זה לבדו ואמר נתקדשה בפני ובפני אחרים אם נשאת לא תצא דאין דבר ערוה פחות מב' וכ"כ הר"ן וכן כוונת תוס' בסוגיא זו וכבר כתבתי בסימן מ"ב:

וע"א אומר לא נתקדשה. ואם ליכא כאן אלא ע"א האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת ואם ע"א מכחישו והיא ג"כ מכחישתו כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה י"ל דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת וכ"כ הר"ן לדעת הרמב"ם כשעד מסייע לה מעיזה והסוגיא איירי דהיא א"י כגון שאמר העד דאביה קבל הקדושין ע' סימן י"ז מ"ש בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן:

תנשא לכתחלה. כ"כ תוס' משום דאוקמא אותה בחזקת פנויה אבל המגיד פ"ט כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אמר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום כי לשיטתם איירי הסוגיא דהיא א"י מהקדושין אלא העדים מכחישים זא"ז אם אביה קבל הקדושין בשבילה ובסימן מ"ב כתבתי דינים אלו:

לא תנשא. כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין איתרע חזקת פנויה שלה כ"כ תוס' משמע אם א"י לנו שזרק לה קדושין אף על גב אלו ב' עדים אומרים שזרק לה ומכחישים זא"ז אם היה קרוב לו או לה אוקמינן אותה בחזקת פנויה ולא כמשמעות פרישה ולהר"ן אף בכה"ג דאין ידוע לנו אם זרק לה קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהיה קרוב לו והוא מפרש דרמב"ם פ"ט איירי בכה"ג ואם היו נרות דולקות ומטה מוצעת ואחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה הוי כאלו אמרו זה קרוב לו וזה קרוב לה תוס':

ואם נותנת אמתלא לדברי'. ה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא מהני כמ"ש בש"ס וכ"כ הרמב"ם והא דמהני תוך כ"ד אף על גב דקי"ל בקדושין לא מהני תכ"ד היינו דוקא כשעושה מעשה ומקדש לא מהני חזרה אפילו תכ"ד אבל אם לא עשתה מעשה רק דברה שנתקדשה נאמנת תכ"ד וע' פרישה וב"ח בק"א וע' ס"ס ל"ו:

עד שיבוא ארוסה. היינו שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא מודה לדבריו שזה הוא ואפשר אפילו אינה מודה רק שתעמיד בדבריה האחרונים ותאמר פנויה אני ג"כ מותרת לו ופשוט אם בתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואומרת פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ולולי דברי המגיה היה נראה לי לפ' לדברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס:

שוב אינה נאמנת. משמע אפילו תכ"ד אינה נאמנת וכן אפי' אם נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה דלא מהימנינן לה בשום מגו אא"כ הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תכ"ד דהא קי"ל בכל התורה תכ"ד כדבור דמי גם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני כ"כ ח"מ ויותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו אם נותנת אמתלא לאו משום דהר"ן לטעמיה דס"ל האשה האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מ"ה אפילו אם מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במיגו דלא היה אמרה דהיא מקודשת כיון שהיה אחר כ"ד אז הוי מיגו למפרע ולא אמרינן מיגו למפרע ומיגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפילו אם אומרת גרשתני אסורה לאחר:

ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה. לא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא בחזקת פנויה דמ"מ תרי ותרי ספקא דרבנן והל"ל תצא מדרבנן כ"כ התוספות:

ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה. וה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכאן מיירי אפי' בהי' שותקת כגון שא' אומר אביה קבל קידושין וא' אומר לא קבל קידושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחילה ודעת הרמב"ם פ"ט מה"א דין ל"א דכשהעד מסייע לה גרע טפי משאין עמה עד ע"ש בדבריו ובדברי המ"מ ומה שפסק כאן וחילק בין העד אומר שמעולם לא היה בה ספק קדושין שתנשא לכתחילה ובין אם העד אומר קרוב לו שלא תנשא לכתחילה זה הוא דעת התוספות והובא בטור אבל הראב"ד והרמב"ן והרשב"א כתבו גם אם העד אומר לא היו כלל קדושין גם כן לא תנשא לכתחילה מאחר שהיא אינה יודעת כלום גם הרא"ש סתם הדברים ולא הביא דעת התו' ומהתימא שלא הביא כאן דעתם בפרט להחמיר לכתחלה:

עד שיבוא ארוסה. כלומר שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתי' כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדברי' האחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך ג"כ מותרת לו ופשוט הוא אם בתחילה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבוא אותו פלוני או עד שימות:

שוב אינה נאמנ' לו' פנויה אני. מפשט הלשון משמע בין תוך כדי דיבור בין לאחר כדי דיבור באמתלא וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה לא מהמנינן לה בשום מיגו אלא אם כן הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תוך כדי דבור דהא קי"ל בכל התורה תוך כ"ד כדבור דמי וגם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו בפניו למה אינ' נאמנ' במיגו דגרשתני כדין אשה שמקבלת קידושין מאחר בפני בעלה:

לאחד מעדיה אבל אחר יש מ"מ ספק וחייב אשם תלוי וא"ל אוקי תרי בהדי תרי ומוקמינן לה אחזקה קמייתא וה"ל פנויה מ"מ מדרבנן הוי קדושין בזה:

מקודשת. אפילו נשאת לא' מאלו שאומרים לא ראינו תצא:

בחצר. אבל אם כולם היה במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדש' כמ"ש בסמוך ס"ב. וע' בתשובת מהרח"ש סי' ל"א:

ברי לי. דוקא הם הם עצמם צריך שיאמרו ברי לי אבל אם אחרים אומרים ברי לנו אפילו נשאת תצא הרש"ך ח"א סי' כ"ח ועמ"ש בח"ב סי' ק"ה. הא דאמרינן דאם נשאת לא' מעדיה לא תצא. היינו דוק' בדיעב' אבל לכתחלה לא תנשא רשד"ם סימן י"ד. אף ע"ג דלענין הדין אם נשאת לא תצא. הוא והיא יש לחוש ללזות שפתים הראנ"ח ח"ב סי' מ'. שנים אומרי' נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה גם האשה אומרת לא נתקדשתי אין דבריו של א' במקום שנים והוי מקודשת תשובת ב"י סי' כ"ד. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש' ואחר כך באו שנים ואמרו נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מותרת מטעם ס"ס ע' כנה"ג פ"ב ע"ב סעיף ט':

נתקדשה. כבר מבואר לרוב פוסקים ע"א בקדושין לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים ע' ב"ש:

נתקדשה. ה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום. וכאן מיירי אפילו בהיא שותקת כגון שא' אומר אביה קיבל קדושין וא' אומר לא קיבל קדושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחלה. ואם ע"א אומר לא נתקדשה והיא ג"כ אומרת לא נתקדשה כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה יש לומר דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת:

לכתחלה. אבל המגיד כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אומר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום עיין מ"מ פ"ט מה"א:

תצא. כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין אתרע חזקת פנויה שלה ע' ב"ש. ואם שנים אומרים קרוב לו וא' אומר קרוב לה תנשא לכתחלה. הר"ש חיון בתשובה סימן נ"ו. ומהרי"ט סי' כ"ח:

לדבריה. וה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא לדבריה מהני עב"ח בק"א. אם היה שם ע"א שמעיד עליה או שאמר לה ולאו א"א את ואמרה הן לא מהני אמתל' מהרי"ט ח"ב סי' א'. הא דמהני אמתלאה היינו שלא עשתה מעשה אלא שאמרה בפיה אבל היכא דעשתה מעשה המוכיח קיום דברי' הראשונים אפילו באמתלא אינה נאמנת הר"י הלוי סי' ל"ג וע' בי"ד סי' א' ס"ק ל"ב וסי' קפ"ז מש"ש. לא אשכחן בשום מקום דתועיל אמתלא אלא באמירה לא בחזקה באר שבע דף קי"ז. ושום אדם לא יוכל לסמוך על אמתלא דידיה עד שישאל לחכם שבעירו שיוכל להשיג שאמתלא ראויה היא ואי אמרה אמתלא שהוא רחוק מן הדעת אסור לקבלה באר שבע דף קי"ז ע"ג. ואם האב שאמר שקדש את בתו ואח"כ נתן אמתלא ע"ל ס"ס ל"ז. אם נשבע האב שקדש את בתו או האשה שנתקדשה לא מהני אמתלא מהריב"ל ח"א סי' מ"א. כנה"ג פ"ג ע"ב סעיף ס"ג:

ארוסה. כלומר שיבא א' ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדבריה אחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך גם כן מותרת לו ופשוט הוא אם מתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ע' ב"ש:

אינה נאמנת. אפילו תכ"ד ואפילו אם נתנה אמתלא אינה נאמנת. וב"ש כתב דיותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד דאינה נאמנת אפילו אם נתנה אמתלאה דהא קי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי עיין אחרונים:

ל"ש כו'. עתוס' שם ד"ה תרווייהו כו' וי"ל כו' ושם ד"ה מ"ש כו' וי"ל כו'.

ואם נשאת כו'. שם בא"ד וי"מ כיון כו' ורבנן דוקא שנישאת לא' מעידיה כמש"ש:

אם אמר כו'. תוספת הנ"ל ד"ה תרווייהו כו':

לאחר כ"ד. עתוס' שם סד"ה מנין כו':