איסור הוצאת זרע לבטלה ודברים - שולחן ערוך אבן העזר סימן כ״ג

אסור להוצי' ש"ז. כתב ח"מ בשם ספר החסידים אם מתירא שאל יכשל בא"א או בנדה ח"ו טוב לו להוצי' זרע לבטלה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקור בימי החורף לפ"ז מ"ש בזוהר וכאן דעון מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דוק':

ולא ישא קטנה. לדעת הרב רמ"א שכתב בסעיף ה' בשם תוס' דמותר לשמש עם קטנה ולא כתב דפליגי צ"ל הא דלא ישא קטנה היינו ביטול פו"ר ולאו משום הוצאות זרע לבטלה מ"ה אם נשא קטנה מותר לשמש עמה ולא כב"ח דכתב דפליגי וע' סי' א' מ"ש:

בנדוי הוא יושב. משמע אפילו אם לא נדוהו מ"מ הוא בנדוי והרמב"ן כ' בשם תוס' דוקא אם נדוהו אותו וראוי לנדותו ובש"ס איתא המקשה לדעת יהיה בנדוי והמנאפים ביד למדו מן מקשה, ועיין בי"ד סי' של"ד סעיף מ"ג שם הביא כ"ד דברים שבית דין מנדין ואחד מהם המקשה לדעת וקשה על הרמב"ם והמחבר שם פסק הבית דין מנדין אותו וכאן כתב דהוא ממיל' בנדוי, ועיין בפרישה:

ואם היה נשוי. משמע אפילו אין אשתו עמו מותר:

עוד אסרו לרחוץ עם אביו וחמיו ואחיו ובעל אחותו ובעל אמו. כצ"ל וכן אסור לרחוץ עם רבו אא"כ אם הוא במרחץ קודם לרבו אז מותר אבל עם אביו וכו' אסור משום הרהור מ"ה אסור אפילו אם הוא כבר במרחץ ועיין דרישה:

אסור להוציא ש"ז לבטלה. עיין בספר חסידים סי' קע"ו שכ' שאם א' מתירא שלא יכשל בא"א או באשתו נדה ח"ו טוב לו להוציא זרע לבטלה משיכשל ח"ו באיסור א"א או בנדה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקרח בימי החורף:

ולא ישא קטנה. נראה דמכ"ש עקרה וזקנה ולרבותא נקט קטנה אף שתהא ראויה לילד אחר שתגדל ועיין בתשובת הריב"ש סי' ט"ו ועיין בב"ח:

בנדוי הוא יושב. והרמב"ן כ' שהב"ד מצווין לנדותו ובב"י הובאו דבריו:

אבל מותר לשמש עם קטנה. כלו' אם עבר ונשאה וכן אם יש לו אשה אחרת גדולה לקיים פ"ו וכמו שכ' הריב"ש סי' ט"ו גבי זקנה:

עוד אסרו בגמ' לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אחותו. כצ"ל וכן הוא גירסת הרי"ף והרא"ש וכן פי' רש"י והר"ן וכן הוא באגודה אבל בגמ' שלנו גריס גם בעל אמו וכן הוא במרדכי ועיין שם עוד אית' שם בגמרא תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר:

ולא ישא קטנה זה אינו אלא צד חומרא אבל מדינא שרי דהא אמרינן ג' משמשות במוך קטנה כו' וכ"כ הרא"ש שנזכיר אחר זה דמותר לשמש עם הקטנה:

ולא יכניס ידו כו' עיין במה שכתבתי בי"ד סי' קפ"ב דזה לא הוה אלא תוספות קדושה אבל לעיקרא דדינ' דאל"כ מה התפאר רבינו הקדוש עצמו שלא הכניס ידו למטה מאבניטו ושע"כ נקרא רבינו הקדוש:

זורה מבחוץ פי' דלעול' הוא זורה בחוץ וגרע ממשמשת במוך דהתם היא משמש כדרך כל הארץ אע"פ שאין ראוי להזריע מידי דהוה אעקר' וזקנה וקטנה כ"כ ב"י בשם הרא"ש:

שכבת זרע . בס"ח סי' קע"ו כתב שאם א' מתייר' שלא יכשול בא"א או באשתו נדה ח"ו טוב לו להוצי' זרע לבטלה משיכשל ח"ו באיסור א"א או בנדה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקרח בימי החורף. וכתב ב"ש לפ"ז מ"ש כאן דעון מוצי' ש"ז חמור מכל עבירות הוא לאו דוק':

יושב. משמע אפילו אם לא נדוהו מ"מ הוא בנידוי אבל הרמב"ן כתב שב"ד מצווין לנדותו עיין ב"ש ופרישה ובה"י:

לדעת. כלומר ל"מ דהוצאת ש"ז ממש דאסור אלא אפי' קשוי או הרהור לדעת אסור דעי"ז בא לידי ש"ז לבטלה ב"ח:

מותר. משמע אפילו אין אשתו עמו מותר ב"ש וט"ז ומ"א בא"ח סי' ג' לא כ"כ ע"ש:

לנקביו. ולרחוץ אותו מקום עם שאר גוף דרך העברה מותר אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור סהד"י. וכתב כנה"ג עליו היינו כשרוחץ ואינו רואה ערותו דאם רואה ערותו אסור:

לרחוץ עם אביו וחמיו ואחיו ובעל אחותו ובעל אמו. כצ"ל וכן אסור לרחוץ עם רבו אא"כ אם הוא במרחץ קודם לרבו אז מותר. וה"ה אם רבו צריך לו מותר. אבל עם אביו כו' דאסור משום הרהור מש"ה אסור אפי' אם הוא כבר במרחץ דרישה ב"ש:

אסור כו'. מתניתין רפ"ב דנדה וגמרא שם דאר"י כל כולי ואף רבנן ל"פ אר"א אלא במשתין ואף בהא קי"ל כר"א כמ"ש בס"ד:

לפיכך כו'. יבמות ל"ד ב':

ולא כו'. נדה שם ב':

לא די להם כו'. שם דא"ר יוחנן כל כו' ושם מוטב שיוציא לעז כו' ושם כאילו מביא כו' ושם כאלו עע"ז:

אלא כולי. ק"ו ממקשה שהיא תינף בנידוי ה) בנידוי כו'. עבה"ג וכמ"ש בחולין קל"ב ב' אבל הרמב"ן ורשב"א פי' כמ"ש תוספת שם ד"ה המקשה כו' וגם הרמב"ם מודה שמנדין אותו אלא דבלא"ה הוא יושב בנידוי שלהם וכמ"ש בחולין שם הני טבחי כו' למאי הלכת' אלימא כו' וכ"כ הרמב"ם וש"ע י"ד סי' תר"ל סמ"ג כ"א המקשה כו' ולפ"ז נדחה ראיית התוספת:

וכאילו כו'. שם:

אסור לאדם כו'. מ' לענין שז"ל אבל הראב"ד מפ' לענין תשמיש כמ"ש בטור ובטש"ע א"ח סימן ר"מ סעיף א':

או יביא כולי. שם:

שהיא אילת כולי. כמ"ש בסוטה תורה בעידנא דעסיק בה כו' ובס"פז דכתובות אילת אהבים כו' אגוני כולי:

לפיכך כולי עד כולי. שם י"ד א' ועבה"ג ועתו"ס שם ד"ה אפרקיד כו' ועבא"ח סי' ס"ג ס"א שם כתב כשני הפרושים וכ"כ הרמב"ם עצמו שם:

אסור כו' במבושיו. ר"ל בבצים ובגמ' שם אמרו ואב"א נשוי הוה כו' ואב"א כולי ואב"א כו' והנה הרי"ף ורא"ש הביאו כל הג' אוקימתות דס"ל דל"פ מר אמר חדא כו' וכמ"ש בא"ח סי"ג סי"ד וסט"ו אבל הרמב"ם ס"ל דאוקימתות אחרונות ס"ל דאף בנשוי לא התירו אלא בכה"ג דר"י ודאי נשוי הוה ואעפ"כ אמר כי הא אורי ליה כולי ופ' כר"נ דבנשוי מותר בכל ענין ובאינו נשוי אסור בכ"ע וזה שלא הזכיר היתר דבצים מעטרה למטה והעתיק ל' גמרא כדרכו וכתב ואם השתין מים כו' ואין רצונו דבצים מותר דא"כ היה מחלק בפי' וגם חילוק דמעטרה למטה אלא לפי שלא הוזכר בפירוש לא לאיסור ולא להיתר השמיט כדרכו ואמר במבושיו ר"ל כל סביבות הערוה ולישנ' דקרא נקט ול"ד כמש"ו דאפילו מתחת טיבורו אסור וכמ"ש בנדה שם ב' ודוקא בשאינו נשוי דאל"כ מאי רבותא דר' יוסי בשבת קי"ח ב':

ובין כו'. מדקאמר שם במתני' כל היד כולי ומ' בין נשוי כו' ואמר לאמה משא"כ למטה מטיבורו כל שאינו נוגע באמה מותר כנ"ל מהא דר' ופסק כר"א דסוגי' דגמרא כוותיה דפריך והתניא רא"א כולי ומהדר לשנויי בכל האוקמיתות הנ"ל וכן ר"נ דקאמר אבל היה נשוי מותר להשתין איירי כנ"ל וכן בפ' כירה נמי פריך מר"א וכן בנדה דף ט"ז ב' ג' שנאתי כו' ובברכות מ"ם א' אין מ"ר כלים כולי וביומא ל"א מצוה לשפשף מסייע כולי ועתו"ס שם ותוספת בנדה שם:

אשה כו'. כמ"ש ביבמות ל"ד ב' וע"ש תוספת י"ב ב' ד"ה שלש. ור"ת כו' וכ"ש בכה"ג דאף לדעת רש"י אסור:

אבל כו'. תוספת שם וקטנה שם בגמרא ואיילונית שם ס"א מתניתין גמ':

עוד אסרו כו'. פ"ד דפסחים:

ואחיו. ט"ס וצ"ל וחמיו:

שהם אוחזת כו'. כמ"ש באהבתה כו':