איסור יחוד ועם מי אסור להתייחד - שולחן ערוך אבן העזר סימן כ״ב

אסור להתייחד. בש"ס נלמד מקרא כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית ולא בן אב אלא רמז בן מתייחד עם אמו ותו' פ"ק דשבת כתבו יחוד מדאוריי' אסור וכ"כ הטור, והרמב"ם כתב איסור ייחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה לכן אין מלקין אותו אלא מכות מרדות, ובכלל עריו' נכלל חיבי לאוין וכ"כ פרישה ובש"ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעו' וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי וא"י למה הרמב"ם והטור השמיטו ואפשר דס"ל אף על גב דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל אבל מה שהוסיף על המתני' לית הלכת' כוותי' כי במתני' לא תנא אלא יחוד עם אמו:

יחוד עכו"ם. ולא היה בכלל גזרת יחוד פנויה בת ישראל כי בבת ישראל איכ' למיגזר טפי כי יש לחוש שמא מתייחד עם ערוה פרישה:

מכין את שניהם מ"מ. אבל אין אוסרים את א"א על בעלה ולא פנויה על כהן ועיין תו':

ומכריזין עליהן. כ"כ הרמב"ם ריש פכ"ב דמכריזין על שניהם והיינו מה דאתמר בש"ס מר זוטרי מלקי ומכריז וקאי על פנוייה:

אבל היא אינה נאמנת. אפילו אם תובע אותו ואומר שהולד ממנו ואפי' אם בודאי בא עליה אמרינן שמא זנתה גם עם אחרים והוא פטור אפילו משבועה משום התור' האמינו כ"כ הריב"ש סי' מ"א מ"ב אף על גב אם תובע אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה כמ"ש בח"ה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה:

אין לוקין. משמע דאין לוקין אותו גם היא ג"כ אין מלקין, וב"ח מדייק דמלקין אותו ואין מלקין אותה משום לעז בניה אבל בדידיה לא שייך לעז בני' דהא א"י עם איזה אשה נתייחד ועיין בסימן הקודם ס"ק ג' ומ"ש בשם רי"ו וצ"ל שם איירי נמי בפנויה:

אין מוסרין תינוק. היינו אפילו היכ' דליכ' חשש משום ש"ד ואז גדול מותר מ"מ קטן אסור כי שמא ימשוך אחר מינות כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג ועיין ברמב"ם פכ"ב:

עד שתהי' אשתו של א' מהם. ואז אשה זו בעלה משמרתה והיא לא תזנה אז השני' בושה ג"כ לזנות, ומזה נשמע דס"ל לרמב"ם שתי נשים אסורים להתיחד עם אנשים הרבה דאל"כ ת"ל אפילו אם אחת לאו אשת אחד מהם היא מותר', לפ"ז נ"ל מ"ש אח"ז נשים הרבה עם אנשים הרבה מותר היינו ג' נשים מותר אבל שתי נשים אסור ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ועיין ב"ח, ואשה אחת עם אנשים הרבה ואחד מהם הוא בעלה מותר דהא בעלה משמר אותה וכן איש א' עם נשים רבות מותר כשאשתו עמו, גם נשמע מהרמב"ם דס"ל סתם אנשים לא מחזיקים אותם לכשירי' דהא כתב עם אנשים הרבה אסור:

אבל בשדה או בלילה. הטעם הוא בשדה שמא יצטרך א' לנקביו ילך ממנה ותשאר היא עם אחד, וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה, אבל לא חיישינן שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד, ובלילה אסורים להתייחד משום דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה אף על גב דאפשר לו להקיץ את חבירו מ"מ בינו לבינו מתיחד עמה מיהו הראב"ד לא ס"ל כן דהא כתב שמא ישן א' והשני יעשה איסור ויבא עליה לפ"ז בדרך אסור אפי' אם אין הולכים לשמור אותה מיהו קשה למה חיישינן שיעשה במזיד איסור דהא בכשרים איירי ואפשר ליישב קצת, וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהן תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק, וב"ח כתב בשם מהרש"ל דאסור וכן משמע מדברי הש"ע דאין לסמוך על סברת רי"ו מדהשמיט דעתו כאן בש"ע:

אם אין עסקו עם הנשים. כי לדעת רש"י מי שעסקיו עם הנשים גרע טפי ואסור להתיחד אפילו עם נשים רבים ותוס' ס"ל אפילו אם אשתו עמו אסור להתיחד כיון שעסקיו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל מי שעסקיו עם הנשים עדיף טפי והיינו מ"ש בסעיף ז' ואפילו איש שעסקיו עם הנשים אסור להתיחד כלו' דה"א דמותר להתיחד הואיל ועסקיו עם הנשים קמ"ל:

ופירשה אשה אחת לבין האנשים. היינו להרמב"ם איירי בסתם אנשים או בכשרים ולהרא"ש איירי בפרוצים ורש"י דמתיר איש אחד עם נשים הרבה צ"ל דאיירי כאן באנשים דעסקיהם עם נשים וב"ח כ' כשהם יושבים בשני חדרים אסור משום דחיישינן שמא ילך אחד מהם בהחבא לחדר שיושבים הנשים אבל כשמתייחד ויודעים דהוא ביניהן אז משמרים זא"ז, וחילוק זה י"ל לשיטת רש"י אבל הרמב"ם והטור והמחבר כתבו ופירש' אשה אחת משמע אפילו אם ידוע דפירש א' בין הנשים מ"מ אסור צ"ל כמ"ש והרבה פרוצים עם נשים הרבה כתב בח"מ אפשר דאסור לפ"ז צ"ל סעיף זה לא איירי בפרוצים והא דלא הגיה כלום הרב רמ"א משום דסמוך למ"ש בסעיף הקודם:

אשה שבעלה בעיר אין חוששין. היינו כשטו' תוס' דליכ' איסור ולרש"י אסור ואין לוקין:

בית שפתחו פתוח לר"ה אין חשש. ואם קינ' לה אסור ת"ה סי' רמ"ד וכתב בח"מ ה"ה אם גס בה אסור:

מותר להתיחד עם שתי יבמות. אפי' מי שעסקיו עם נשים מותר לבוש:

וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה. ב"ח בשם רש"ל כתב בדרך לא מהני קטנה שמא תלך למקום צנוע ותזנה, והא דמהני כאן קטנה שאינה מוסרת את עצמה לביאה וביחוד עמה אסור כמ"ש בסעיף י"א כתב ב"ח שם חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל כאן ליכא חשש אונס דהא גדולה עמה ולפתוי לא חיישינן דאינה מוסרת את עצמה לביאה:

אנדרוגינוס אינו מתיחד עם הנשים. הטעם דהוא מתאוה לאשה גמורה לכן אסור להתייחד עם נשים ואיש אינו מתאוה לספק אשה לכן מותר להתייחד עם אנדרוגינוס פרישה:

אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר. אפילו לדעת רש"י דס"ל מי שאינו עסקיו עם נשים מותר להתייחד עם נשים הרבה מ"מ כאן גרע טפי דהוא שומר בקביעות:

אסור לת"ח. כ"כ הרמב"ם אבל הראב"ד ס"ל דוק' להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצר מותר ולהרמב"ם מותר להתאכסן ואסור לדור עמה בקביעו' והתאכסן דאסור לראב"ד היינו כשאוכל משלה אבל אם משלם לה מותר כ"כ בט"ז:

מי שאין לו אשה. המחבר פוסק אפילו היה לו אשה כמ"ש ואין המלמד וכו' משום דס"ל הלכת' כר' אליעזר דאמר מי שהיה לו אשתו ואינה שרויה עמו אסור להיות מלמד מיהו המגיד פוסק כת"ק דוקא רווק שלא היה לו אשה אסור וכן מדייק מהרי"ף וב"ה תמה על מנהג שנהגו היתר ללמוד בקהלו' אחרות ואין אשתו עמו וצ"ל דסומכים על סברת המגיד:

לא ילמד תינוק'. עם זכרים או נקבות וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות וכ"כ בפרישה:

ונמצ' מתגרה בנשים. כאן כתב מתגרה ובאשה כתב מתייחד' עמהם נראה כאן אפילו אם ליכ' יחוד אסור משום גירוי בנשים אבל בנשים לא שייך גירוי ואין אסור אלא אם מתייחד' וכ"כ ב"ח:

וכן אשה כו'. אפילו נשואה משום גבי איש כיון דאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בביתה אבל אין דרך איש להיות תמיד בביתו כ"כ בכ"מ פ"ב הת"ת והיינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר מ"ה אסור אבל אם הוא בעיר מותר כמ"ש בסמוך ולא כהג"ת דרישה לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דלא כט"ז בי"ד סי' רמ"ה ונ"מ למ"ש הכ"מ דיחוד מותר כשאשתו עמו בעיר ולפי הטעם שכתבתי בסעיף לפני זה מהני כשאשתו עמו בעיר ולא חיישינן משום גירוי ולטעם זה אין חשש משום יחוד, מיהו קשה הא מבואר כאן אפילו אין אשתו עמו מותר א"כ לא שייך הטעם היא משמרתו ואפשר דס"ל אפילו אין אשתו שרויה עמו בבית הספר מ"מ בכל עת תבא אליו ושייך לומר היא משמרתו ואם הוא בעיר אחרת אסור, כתב בט"ז בשם תשובת מהרי"ק סי' נ"ה מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפילו אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית:

חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו. כבר כתבתי בסי' שלפני זה בס"ק ט' דבגמ' בקדושין אמר רב אסי דעם אלו התירו אפילו דירה בקביעו' ועם אחותו התירו יחוד ארעי וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה וכן פסק בקיצור פסקי הרא"ש:

מכין את שניהם מכות מרדות. בטור כתב מלקין אותו אבל היא לא נפסלה אם נתייחדה עם הפוסל בביאתו עכ"ל והיינו מה דאמרינן בקדושין דפ"א ע"א אין אוסרין על היחוד לפי פי' התוס' שם בד"ה מלקין אותו והביאו הב"י כאן:

ומכריזין עליהם. בטור לא כתב כרוז זה ובקדושין שם מפרש רש"י דקאי על א"א שמכריזין לטובתה שלא זינתה והמלקות שלוקין אותה אינו רק בשביל שנתייחדה והנה כל לשון הסעיף הזה של הרב הב"י הוא מועתק ממש מלשון הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ג' וממשמעו' סידור לשונו משמע שהיה מפרש דלא כרש"י והכרוז קאי רק על פנויה וג"כ לטובתה:

ואפילו ע"א אינו נאמן. לאו דוק' על היחוד אינו נאמן דאפי' על ביאה ממש ועל כל אסורין שבתורה ע"א אינו נאמן בהכחשה:

אין לוקין שלא להוציא לעז. ואין לומר יכריזו שלא הלקו משום זנות רק משום יחוד איכ' דשמע בהא שהלקו ולא ישמע בהכרזה הכי איתא בקדושין שם:

אין מוסרין תינוק ישראל. הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ה' נתן טעם מפני שכולן חשודין כלו' שחשודין על משכב זכר והכותי' מוזהרין על הזכר דכתיב ודבק באשתו ולא בזכר ובי"ד סי' קנ"ג כתב הרב מהרמ"א הטעם דמשכי ליה למינות והוא ג"כ לשון רש"י בפ"ק דע"ז ואף על גב דאפי' גדול אסור להתייחד עם כותי משום ש"ד צ"ל דאפילו במקום דליכ' חשד ש"ד מ"מ תינוק אסור מפני תרי טעמי מינות ומשכב זכר:

לא תתיחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה. הטעם דבגמ' בקדושין דף פ"א ע"א מסיק כל שאינן כשרים כגון רב חנינא בר פפי וחביריו אפי' י' כשרים אסורה להתייחד עמהם ועיין בר"ן והא דנקט אשה אחת יש להסתפק אם דוקא אשה אחת אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת לאו דוק' וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ועיין בב"ח:

ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה וכו'. כלו' עם שלשה נשים דמתני' (בקדושין דף פ' ע"ב לא אסרה רק להתייחד עם שתי נשים והתוס' שם דף פ"ב ע"א בד"ה לא יתייחד עם נשים) הקשו על רש"י מהא דאמרי' אנשים מבפנים ונשים בחוץ חוששין משום יחוד משמע דאפילו בהרבה נשים שייך יחוד וצריך לומר לדעת רש"י דמיירי במי שעסקו עם הנשים, ובב"ח חילק בין אם בתחלה מתייחד עם הרבה נשים דשרי ובין אם יכנס בהחבא בין הנשים ולא ידעו בו דאז אסור:

נשים הרבה עם אנשים הרבה וכו'. המ"מ פכ"ב מהא"ב דין ח' כתב שדין זה יוצא מהא דאמרינן גבי חתן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים משמע דשני אנשים לבד החתן ושתי נשים לבד הכלה ומשמע דבבית א' קאמר ובאמת כי ראיה זאת חלושה היא דהא איכ' לפרש דהאנשים והנשים לאו נשים דעלמ' רק נשי האנשים ועוד החתן והכלה הם איש ואשתו והם שמירה לאחרים ואף דיש לחלק בין הכלה לאשה אחרת מ"מ מנ"ל לחלק וללמוד מזה קולא ועוד הא הרא"ש מפרש דהוא ישן בין האנשים או היא ישינה בין הנשים כמבואר בי"ד סי' קצ"ב עוד יש לדקדק לדברי הפוסקים דס"ל דסתם אנשים כשרים הם ואפי' אשה אחת עם שני אנשים שרי ובפרוצים אפי' עשרה אסור (כדבסמוך בהג' לפני זה) אם נשים הרבה שרי עם הרבה פרוצים או נימ' כיון דפרוצים הם אסור אפי' עם הרבה נשים וכן הסבר' נותנת וא"כ אין נפקות' לדין זה רק לדעת הרמב"ם:

ופירשה אשה אחת לבין האנשים. לדעת רש"י אסור אף בלא פירשה דחיישינן שמא תכנס ולא ירגישו:

אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים. לשון הרמב"ם שם ונמשך אחר דעת ר"ח דבעסקו עם הנשים היה ראוי להתיר טפי אבל דעת רש"י כבר נתבאר לפני זה דאף דאיש א' עם ג' נשים שרי בעסקו עם הנשים אסור לפי שלבן גס בו וכולן מחפות עליו:

אשה שבעלה בעיר אין חוששין. עיין ברש"י בקדושין דף פ"א ע"א ובתו' בד"ה בעלה בעיר אין וכו' מה שנחלקו אם אפי' לכתחלה שרי או דוקא בדיעבד ועיין בב"ח:

בית שפתחו פתוח לר"ה. נראה דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד:

תינוק' קטנה שיודעת טעם ביאה. בב"ח כ' בשם מהרש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דשמא תלך למקום צנוע ותזנה:

תינוק' שהיא פחות' מבת ג'. אבל למעלה מג' אף שאין מוסרת עצמה לביא' יש לחוש לאונס ולפתוי וכ"כ הטור בתחלת הסימן ובלבד שתהא מבת ג' ולמעלה ובחנם עשה הב"ח מחלוקת בין הטור והרמב"ם עיין עליו:

מפני שהוא ספק. ואפ"ה מתייחד עם האנשים דאין איסור יחוד רק באשה ודאית ולא נחשדו ישראל על ספק זכר כמו שלא נחשדו על ודאי זכר ועיין בב"ח:

שאין אפוטרופוס לעריות. אפילו לדעת רש"י שאיש א' עם נשים הרבה מותר להתיחד כל שאין עסקו עם הנשים אפי' הכי הכא דהוא שומר בקביעות אפי' עומד מבחוץ אסור ולא דמי יחוד בעלמא לזה שהוא אפוטרופוס וממונה עליהם וגרע זה מעסקו עם הנשים:

לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו. בגמ' אמרו פ' הרואה שאלמלא לא מינה פוטיפר ליוסף בתוך ביתו לא בא לאותו מעשה:

אפילו אינו מתיחד עמה. בגמרא בע"ז אמרו לא תשרי בר בי רב באושפיזא וכתב הראב"ד דמשמעו' הל' שלא יתאכסן עמה בביתה אבל המ"מ הביא ראיה שמותר להתאכסן דרך ארעי כל זמן שאין שם יחוד ואין אסור רק דירת קבע בחצירה אפילו שלא בביתה ממש:

אפילו קטנים. דלדעת הרמב"ם בסוף הלכות עבדים דוקא בראוי' לביאה מבן ט' ומעלה ודעת הטור בי"ד סי' רס"ז אפילו בפחותים מבן ט' שמא תגדלם עד שיהיו ראוים לביאה ועיין שם בי"ד בב"י:

וכן אשה לא תלמד קטנים. מדלא קאמר וכן אלמנה משמע דבכל אשה מיירי כל שאין בעלה בעיר חוששין לה שמא תתיחד אבל גבי איש שאין האיסור משום יחוד רק שלא יתגרה בנשים ע"כ איסורו דוקא כשאין לו אשה אבל יש לו אשה אף שאשתו במקום אחר פת בסלו מיקרי ואין יצרו מתגבר עליו ומיהו מדסיים א"צ שתהא אשתו עמו שרויה בבית הספר משמע דבעיר מיהו בעי שתהא אשתו מזומנת לו ועיין בב"ח:

על יחוד פנויה דוקא ישראלי שיש בה איסור נדה דאוריית' משא"כ בגוי' דנשג"ז הוא מדרבנן אצלה ע"כ לא גזרו על יהודה עד שמאי והלל כנלע"ד:

אפילו עם אנשים הרבה במשנה אמרינן דבזה אין איסור יחוד דדוקא בנשים אפילו הרבה יש איסור דדעתן קלות אבל לא באנשים אלא דאמר רב דמשנתינו דוק' בכשרים אבל בפריצות אפילו י' לא מהני ואמר רב עוד דכשרים היינו דוק' כגון רב חנינא וחבריו ע"כ כתב הרמב"ם בזה לאיסור כי אין בינינו כשרים כל כך והי"א דמתיר בכשרים ס"ל דרב לא אמר כן להחמיר אלא דלא רצה ליטול עליו שם כשרים מחמת ענוה אבל באמת אפילו סתם בני אדם מקרי כשרים לענין זה דהא בסיפ' לא מחמיר אלא בפריצים משמע מפורסמים לפריצים ממילא בסתם הוה בכלל כשרים כנלע"ד:

עד שתהיה אשתו כו' זהו לשון הרמב"ם וכתב רש"ל מ"כ יש כאן ב' נשים ואפ"ה לא שרי אא"כ אשתו עמו וא"כ מ"ש אח"כ ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד צ"ל דבג' נשים איירי וכן הוא במ"מ אבל בסמ"ג כ' ג"כ כזה והוא כ' להדי' אח"כ אף שאיש א' לא יתייחד עם ב' נשים עם ג' שרי א"כ אי איירי בג' נשים אפילו איש א' שרי וצ"ל דמ"ש אח"כ אשתו של א' מהם דשם לא חשיב ליה כמו נשים הרבה עם אנשים הרבה דהאי איש עם אשתו חשיב' כמאן דלית' לגבי אינך וכמו שהשיג הטור כאן אלא כשיש ב' נשים שאין להם אנשים ביניהם אז היא שרי טפי לכ"ע נ"ל עכ"ל וגם מו"ח ז"ל כתב דרבותא יש באשתו שמותר. ולעד"נ שאין מקום כלל להך סברא דאיש ואשתו חשיבים כמאן דליתנהו מאיזה טעם נימא הכי דאדרבא אלו הוויין שומרים טפי כאן בכלל החשד ולמה יגרעו משאר אנשים ונשים שהם בכלל החשד ומה שהקשה ברמב"ם למה צריך דוקא אשתו עמו הא אפי' אשה אחרת שרי כיון שיש כאן ב' אנשים וב' נשים לק"מ דודאי ס"ל לרמב"ם דב' נשים וב' אנשים נמי בכלל אנשים ונשים הרבה דקאמר בסיפא להתיר אלא דכאן אומר איסור כולל דהיינו מה שהתחיל לומר לא תתייחד אשה אחת היינו עם איש א' אלא דאח"כ אמר אפי' עם אנשים הרבה והוא רוצה להורות להיתר אפי' באיש א' ואשה אחת ובזה לא מהני תוספות אשה אחרת מעלמא כיון דהתחיל באיש א' ע"כ קמ"ל בזה דאפי' עם איש א' יש היתר דהיינו באשתו עמו ואם הי' מסיים עד שתהא עוד אשה שם אפי' מעלמא ה"א דגם באיש אחד עמהם שרי וזה אינו וא"ל א"כ נטעה לומר דבאנשים הרבה אין היתר כ"א באשתו דוקא ולא באחרת דבזה סומך על מ"ש בסיפא דאנשים ונשים הרבה ובזה נכלל גם ב' אנשים וב' נשים דמקרי הרבה דאל"כ היה לו לכתוב אבל (אם) בשניהם ב' אסור אלא ודאי דגם ב' קרוים הרבה כנ"ל ברור וובחנם טרחו לתרץ קושיא הנ"ל כי אין כאן קושי' כלל בטור איתא שמי שעסקו עם נשים לא יתייחד עמהם משמע אם עסקו עם הנשים דבמשנה יש חומרא בעסקו עם הנשים לענין היחוד וא"כ צריך להיות בענין שלגבי אחר יש היתר ופי' רש"י דהיינו עם נשים הרבה דמותר באחר והתו' הקשו דהא אמרינן בסמך דאנשים בפנים ונשים בחוץ דאסור אפי' נשים הרבה לכן נ"ל דהחומרא היא דאפי' אשתו עמו דאסור ברוכל שעסקו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל דנקט עסקו עם הנשים הוא לרבותא דאע"ג דהורגל עם נשים אסור ביחוד כ"ש אחר וזהו מ"ש כאן בסעיף ז':

נשים הרבה כו' מבואר בסמוך לעיל דאפי' שנים מקרי הרבה להרמב"ם:

היו אנשים כו' בגמ' איתא ב' סברות בזה סברא קמא דאנשים מבחוץ עדי וסברא שני' דנשים מבחוץ עדיף וקי"ל לאיסור היחוד בתרווייהו והקשה בדרישה דמשמע דאשה א' בין הרבה אנשים דחוששין משם יחוד והא סבר הרא"ש דאשה בין הרבה אנשים מותר בכשרים ורש"ל תירץ דדהיתר הוא בכשרים כרב חנינא ולדידן לית לן כשרים כאלו וקשה דהיינו להרמב"ם כמו שזכרתי בסמך לעיל אבל לשאר פוסקים דהיינו הרא"ש דמותר קשה ותירץ בדרישה דכאן מיירי בפריצים וע"ז האריך ומו"ח ז"ל תירץ שיש חילוק בין בתים לההיא דלעיל ביחוד עם אנשים הרבה ואיני מכיר בחילוק זה כלל ולי נראה לתרץ בדר זה דבגמ' איתא בלשון זה א"ר כהנ' אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין ליחוד אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום יחוד במתני' תנא איפכא אמר אביי אנן נעבד לחומרא ויש לפרש מימרא זו בדרך זה דודאי כל זמן שיש נשים הרבה או אנישם הרבה אין איסור יחוד כמו בעלמא אלא דהכא קאמר בענין אחר קודם המסקנא דחד לישנא ס"ל דאם יש אנשים בחוץ ונשים בפנים יש בזה מעליות' דהיינו אף אם יפרוש איש א' ויבא לפנים יש עליו מורא לעשות עבירה אף אם יבא לפעמים שיהיה פעמים רק אשה אחת ויש בזה איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור כיון דמרתת שירגישו בזה שהולך לבית הפנימי כי מה יש לו שם לעשות וילכו אחריו לאפרושי מאיסורא משא"כ באם הנשים בבית החיצון לא ירגישו אחריו כיון שמהלך הוא שם וכן אם יפריש א' מן הנשים בבית החיצון ולא יהיה שם באותו פעם רק איש א' מרתת לקלקל שמא תבא עוד אשה מבית הפנימי כיון שהמהלך הוא שם בשתי נשים יש איסור וללשון אחר הוה גריעותא באנשים בחוץ ונשים בפנים אם יבא שם א' מבית החיצון ולא תהי' שם רק אשה א' באותו פעם לא יהיה עליו מורא לקלקל כיון שבני החיצון אין להם מהלך לבית הפנימי ונן קי"ל כתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג אוסר היחוד כמו שאוסר בשאר מקומות הן באנשים מבחוץ הן בנשים לחוץ ועפ"ז נבאר ג"כ דעת רש"י שכתב על אנשים מבחוץ שאין חוששין שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד איש אד עם הנשים זה לחד לישנא ולאידך לישנא איפכ' אנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' לפנים ולא ירגישו בו חביריו אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס הוא לפנים דלא איכפת לן דאשה מתייחדת עם ב' אנשים ואם א' מהם יוצא בין הנשים אין זה יחוד דמסתפי שמא יצא א' מהן אחריו שדרך הפנימית על החיצונה והקשו התו' במשנה דמי שעסקיו עם הנשים פי' רש"י דאחר שאין עסקיו כו' מותר עם נשים הרבה ובשני בתים אמרינן באנשים בפנים ונשים מבחוץ חוששים משום (שמא) יתיחד עם נשים הרבה ונ"ל דלק"מ על רש"י דמ"ש כאן באנשים מבפנים כו' דחוששין שמא יצא ומתייחד עם הנשים ללישנ' קמא אין פרושו עם נשים הרבה אלא יתייחד עם מי שאסור להתייחד דהיינו ב' נשים שאסורים להתיחד לרש"י באיש אחד כדין איסור יחוד בעלמא אלא דקמ"ל שיזהרו שלא יעשו הדירה בענין זה דשמ' יבאו לידי איסור יחוד באיזה פעם דהיינו שלא יהיה רק ב' אנישם ויצא א' שם וכן לישנא בתרא באנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' באותו פעם שלא יהיה רק ב' נים שם נמצא דבין לרש"י ובין להרא"ש מיירי באם פי' אחד מהם דיש איסור בפרישתו ולפעמים אין איסור כי חילוק הלשונות ואע"ג דהרא"ש לא זכר כלום מן פי' א' מהם הטור זכר זה והוא אזיל לשיטת הרא"ש והכל ניחא בס"ד: דברי המגיה ביאור פירושו נ"ל כך הא דאמר אנשים כו' או להיפך מיירי בנשים הרבה וללשון הא' דהיינו הנשים בפנים בין אם יבא איש א' אצלם ולא ימצא רק אשה אחת וה"ה ב' דהוה נמי כלל איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור דמרתת שמא ירגישו בו כו' וכן אם יפרוש אש בחוץ ולא ימצא שם רק א' נמי מרתת שמא יבא עוד אשה מבפנים ור"ל אחר שיבא עוד אחד לא הוה גם כן איסור יחוד כמו בעלמא דאסור להתיחד עם ב' נשים דכאן מרתת שמא יב עוד אש דהיינו שלישית מבפנים לזה כתב ובשני נשים יש איסור ר"ל אם אין שם רק שתי נשים לא יותר אף בנשים בפני' יש איסור שמא לא ימצא רק איש א' ואז אסור דאינו מרתת שמא יבא עוד שניה דהא גם אם יבא שניה יש חשד גם עם שניה ולזה כתב ואנן קי"ל בתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג כולי ר"ל גם בזה דאיכא למימר שמ ירגישו כו' או דמרתת כו' וליכא יחוד אסרינן ובזה תבין כל הסעיף קטן הנ"ל ע"כ ד"ה:

אפי' מי שעסקיו כו' זה דעת הרמב"ם דהתני דנקט מי שיעסקיו כו' לא יתייחד היינו לרבותא דאפי' זה לא יתייחד כמו אדם אחר ול"ת דזה שרגיל עם הנשים אין לו הרהור כ"כ אבל רש"י ותו' מפרשים דהתנ' נתן בזה חומרא מכאדם אחר לרש"י הוה החומרא לענין נשים הרבה דהיינו יותר משתים ולהתו' החומרא אפי' אשתו עמו לא מועיל בזה וכבר זכר רמ"א דיעות רש"י במ"ש בסעיף ה' ויש מתירין איש א' כו' אבל התו' לא זכר שלא מהני אשתו עמו במי שעסקיו כו' ולא ידענא למה דודאי יש לחוש להחמיר בזה:

אין חוששין להתייחד כו' רש"י פי' בגמרא וז"ל אין חוששין למה משום יחוד להלקות' דמסתפי מבעל השת' אתי וכתבו התו' דמשמע איסורא איכא אם כן קשה (מאי פריך בסמוך) ממעשה דרב ביבי שלא רצה לייחד עם האשה בעלת הבית והיה לה בעל ומשנינן שאני התם שהיה שושבינו שלו וגס בה ולדברי רש"י לא פריך מידי דהא עכ"פ יש איסור בזה (ונראה לפרש אין חוששין כלל משום יחוד אפי' איסורא ליכא עכ"ל) והא דקטי (רש"י) להלקותו לא למידק דאיסור יש דודאי לא מצינו חילוק בין איסור למלקות דבכ"מ שיש איסור יש מלקות חוץ מאשת איש כמ"ש סעיף ב' ורש"י כאן בא לתקן של"ת דמיירי כאן מן איסור אשה על בעלה דכן משמע דלכאורה לשון אין חוששין הלשון קאי על הב"ד ועז"ק דהא בכל אדם אין אוסרים על היחוד לכך פי' דכאן לא קאי רק על המלקות לא על איסור על בעלה אלא דק' מאי רבותא דבעלה בעיר הא אפי' באין בעלה בעיר אין מלקין על היחוד להוציא לעז על בניה ונר' לתרץ כיון שהטעם משו הוצאת לעז א"כ אין פטור אלא כשיש לה בנים אבל באין לה בנים מלקין אותו כמו שמצינו חילוק בין יש בנים או לא בסי' י"א וא"כ נתרץ זה דהכא מיירי באין לה בנים וראוי להלקותו ואפ"ה כשבעלה בעיר אין לוקין ומו"ח ז"ל חילק בין לוקין את שנים או לוקין אותו לבד ולא ידענא שום חילוק בזה דודאי במקום שלוקין לוקין את שניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה:

בית שפתחו כו' גם בזה יש איסור יחוד כשקינא לה עמו כמ"ש בסעיף ח' והוא מבואר להדיא בתה סי' רמ"ד בשם תו' דסוטה אבל ודאי גס בה או קריבתו ודאי מועיל לה פתחו לרה"ר: דברי המגיה כתב בחמ"ח בס"ק י"ג בית שפתחו פתוח לר"ה נר' דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד עכ"ל זה לא נמצא בת"ה רק אאם קינא לה כ"כ בשם תו' דסוטה דחוששין לה משום יחוד בפתחו פתוח לר"ה וטעם שם משום דפרוצית' היא דקינא לה ועבדי אבל בגס בה לית' שם וגם טעם זה ליתא בגס בה ואין סברא להחמיר וגם שם לא היה השאלה רק אאם בעלה בעיר וקינא לה אם חוששין משום יחוד והשיב דחוששין דהואיל וקינא לה ועבדי פריצות' מקרי וכן מצאתי בתו' דסוטה לענין פתחו פתוח לר"ה כו' וכ"ש כאן עכ"ל הרי דיותר איכא דחשש יחוד באם בעלה בעיר מבפתחו פתוח לר"ה שהרי כתב בדרך כ"ש אבעלה בעיר ובנמ' דקידושין דף פ"א לא איתא הא דאם גס בה חוששין אלא אאם בעלה בעיר א"כ מנ"ל להמציא חומרא עוד בפתחו פתוח דקיל מאם בעלה בעיר כמ"ש בודאי בגס בה או בקרובת' מהני אם פתחו פתוח לר"ה ואין חוששין כיון דלא נמצא איסור בהדיא וגם אין הסברה נוטה להחמיר דדוקא בקינא לה דחמיר שהרי התורה עשאו' ספק כוודאי ואסורה לבעלה מספק כנטמא' בודאי כדאמרינן ברי נדה דין הוא להחמיר אפי' בפתחו פתוח משא"כ בגס בה או בקרובתי' עכד"ה:

שיודעת טעם ביאה פי' רש"י כלומר שתדע מה היא ביאה שתדע לספר דברם בשוק ואינה מוסרת כו' מתוך דקטנות לא לבשה יצר הרע וכתב רש"ל דוקא בעיר סגי בקטנה אבל בשדה צריך שיהיה ב' נשים עם הקטנה או עוד קטנה א' דשמא תלך עמו למקום צנועה ותזנה עמו עכ"ל ומחמת זה כתב בדרישה תימ' על המנהג שנהגו לצאת לדרך אפי' עם עגלון גוי בשומר קטן או קטנ שיודע טעם ביאה ומסיק דאין חשש שמא יצטרך השומר לנקביו תלכה האשה עמו כיון שהוא שומר שלה ומו"ח ז"ל כתב שמנהג רע הוא וצריך לבטלו ואני אומר חס למרי"ל לומר על בנות ישראל כזאת ונ"ל (דסעיף) זה (וסעיף) הקודש לן שהם מלשונות דפרק בתרא דקידושין דמיירי אפי' בדרך דאיתא התם סמוך לזה רב חנן איקלע לרב כהנא חזייה דיתיב וקאי בהמה קמיה א"ל לאו סבר מר דיש איסור יחוד בבהמה א"ל לאו אדעתיה ומסתמ' התם היה מעשה זה בשדה במקום שהבהמות רועות ואיתא תו התם אביי היה מרחיק הבהמה מכול' דברח וכתבו התוס' שחומרא החמירו עליהם דאנן קי"ל דאין חשד בבהמה וא"כ כל מה שמסדר שם בגמ' אצל זה ג"כ מיירי בשדה והמתירים דנקטו דהיינו ב' יבמות או שמירת קטנה מועל' אפי' בדרך וכן הסברא נוטה דהא הזהירות בזה אינו אלא משום שמא יפת' האשה וכשיש שמירה יבוש עצמו בפני השמירה וכן היא לא תתרצה אבל לא חיישינן שתלך עמו למקום צנוע דא"כ בכל בת ישראל תחוש בכך אלא פשיט' שאין בנות ישראל נחשדו על זנות אלא הרחקה ביחוד שיצה"ר מסית אז ביותר במקום שאין בושה מבני אדם אחר ובדרך שהוצרכו ג' היינו משום דבשנים חיישינן שיצא לנקבביו וישאר אחד עמה ובשומר קטן או קטנה אין חשש בזה דכשיצא השומר לנקביו לא ישאר שום איש עמה ואף אם היא לבדה בשדה לא חיישי' שיבא באותו זמן שום איש אצלה ואם יש עגלון תרחיק באותו שעה ממנו ודבר זה הוה שפיר שמירה מעולה:

בחצר שיש בה אלמנה הרמב"ם כ"כ ולמדו מהא דאמרינן בפ' א"נ האי ארמלת' לא תרבי כלב' ולא תשרי בר בי רב באושפיז' וכתב הראב"ד על הרמ"ם שכתב דת"ח לא ידור בחצר כו' הפריז על מידותיו שלא אמרו חכמים אלא שלא יתאכסן עמה וכתב המ"מ שאפשר שהרמב"ם סובר שהתאכסנו שהוא דרך מקר' כ"מ שאין שם יחוד מותר כדמשמע בכיצ' מעברין דאריב"ל פעם א' נתאכסנתי אצל אלמנה אחת אבל לא אמרו אלא דירה שהוא קבע והוא בחצר א' עכ"ל ז"ל דהרמב"ם דייק לישנא דלא תשרה מורה על קביעות כמו לשון שכינה שרויה ביניהם משום הכי כתב לא ידור דהיינו דרך קביעות דוק' אבל לא אמרן אלא דירה שהוא קבע והוא בחצר א' עכ"ל ז"ל דהרמב"ם דייק לישנא דלא תשרה מורה על קביעות כמו לשון שכינה שרויה ביניהם משום הכי כתב לא ידור דהיינו דרך קביעות דוק' אבל לא דרך מקרה כיון שאין כאן יחוד ודאי אלא חשש שמא יבא לידי יחוד והראב"ד דייק לשון אושפיזה פי' דהיא תתן לו מקום לכבדו ולהאכילו משלה דרך קירוב הכנסת אורחים אבל לדירה שיש לו משלו ואין צריך לה אין בזה קירוב כלל ול"ק מההי' דר' יהושע שנתאכסן אצל אלמנה (דזה) היה בדרך שאכל ושתה משלו ושילם שכר הפונדקי כנהוג בבית הפונדקי ואין כאן קירוב אצלה דזהו דרך מחיית' עם כל אדם ומ"מ נ"ל שתוספ' לא ס"ל כן שהרי כתבו שם על לא תרבי כלב' שזהו חומרא בעלמא דלא חשדו ישראל על הבהמה וא"כ גם מ"ש על לא תשרי בר בי רב ג"כ חומרא בעלמא היא זו דאל"כ הוה זו ואצ"ל זו דתחילה זכר החומרא בעלמא ואח"כ הדין ותו דשם בגמרא משוה אותה דקאמר בשלמ' בר בי רב כו' ועפ"ז נ"ל דאין להרהר עכשיו במה שדרין אפילו ת"ח בחצר שיש אלמנה וכ"ש (בהגדות בלב) (אפשר דצ"ל בהלנה בלבד) בבית אלמנה שיש לסמוך על התוס':

לא ילמד תינוקת כו' מה ששייך לזה כתבתי בי"ד סי' רמ"ה ע"ש ובשינוי ל' שכתב תחילה מתגרה בנשים ואח"כ כ' מתייחדים עמהם דתחילה נקט לבית הספר ששם מתקבצים מלמדים הרבה ואין שם יחוד רק גירוי אבל באשה שהיה בביתה יש חשש יחוד כתב בתשובת מהרי"ן סי' צ"ה דמי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפי' אם יש לה בן אצלה דלאו כל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא לבדו בבית: דברי המגיה כ' ב"ש שבס"ק כ"ב בשם הכ"מ וכן אשה אפי' נשואה דבשלמא גבי איש אשתו משמרתו לפי שדרכה להיות בביתה אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו ופי' ב"ש היינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר מ"ה אסור אבל אם הוא בעיר מותר כו' לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דבדרכו ליסע למקום אחר ודאי אסור דהא גם באיש אסור אם אשתו במקום אחר א"ו דמיירי במי שאין דרכו ליסע למקום אחר לא תלמוד אם הוא בעיר ואן דרכו להיות בבית' כי צריך להיות בביתה דווקא דאל"כ דאף אם הוא בעיר אין חוששין לא ה"ל להרמב"ם לסתום אלא לפרש וא"ל דסמך עצמו אמה שכתב מקודם זה אם בעלה בעיר אין חוששין בודאי בניקל נוכל לחלק דכאן הוי קורב' טפי עבור בניהם וגם לא ימלט שתלמוד ג"כ עם בני קרובת' או עם בני דגס בה ובזה חוששין אם הוא בעיר כאשר באמת משמע בב"ח דבאשה יש איסור ללמד אם אין בעלה בביתה דוקא אפי' אם הוא בעיר וכן מ"ש הט"ז שם בי"ד רבים מקשין מ"ש אשה מאיש דאסורה ללמוד אף אם בעלה בעיר ולא ק' להם מההיא דסעיף ח' דמפרש דא"ח ליחוד שבעלה בעיר א"ו דיש חילוק כמ"ש וא"כ ה"ל לפרש דאם בעלה בעיר מותר א"ו דבאשה אסור אף אם בעלה בעיר וכטעם הט"ז כך היה נראה לכאורה אבל אחר שנדקדק בדבר לית' לדבריו כלל דהא מה שהרמב"ם אינו מחלק באשה בין פנויה לנשואה דלעולם אסורה ללמד הוא מכח דקאמר במתני' וכן אשה לא תלמוד ולא קאמר וכן פנויה לא תלמ' כמו שאמר באיש רווק לא ילמד א"ו דבאשה אין חילוק דאף נשואה אסור והכ"מ בה' ת"ת (הב"ח בי"ד וכן הב"י בי"ד וגם הב"ש כאן מפרשים מ"ש הרמב"ם וא"צ שתהיה שרויה עמו בבית הספר דמשמע אבל צריך שתהיה עמו בעיר א' הוא משום דס"ל כר"א והוא עפ"י הירושלמי דמפרש מה דקאמר בגמ' באין שרוי' אצלה אסור היינו באין שרויה אצלו במקומו דהיינו באותו עיר אבל אם שרויה באותו עיר אף שאינ' עמו בבית הספר מותר אבל לת"ק מותר אף אם אינה עמה באותו עיר א"כ לפי טעם הכ"מ דמפרש הטעם דבאיש מותר משום דאשתו משמרתו דדרכה להיות בביתה משא"כ באשה לפ"ז יקשה לת"ק דס"ל דבאיש מותר אפי' אם אין אשתו באותו מקום שהוא שם ובאשה אסורה וא"כ קשה מ"ש אשה מאיש דהא ליתא טעם זה ועוד דכ"מ משמע דס"ל לעיקר דברי המ"מ דמפרש דהרמב"ם ס"ל בת"ק וכ"מ בב"י בי"ד וכ"מ בב"י כאן שלא כתב רק ומ"ש היה בביאור דבריו כתבתי בי"ד ולא כתב מ"ש הוא בעצמו בביאור דבריו א"ו דס"ל עיקר דברי המ"מ א"כ קשה למה הבי' בש"ע להלכה דדוקא בבית הספר א"צ להיות עמו אבל אם היא בעיר אחרת אסור והוא שלא כדברי המ"מ דס"ל כת"ק דאפי' בעיר אחרת מותר א"ו מה שהביא הב"י דברי המ"מ הוא רק לפרש דברים הרמב"ם דהרמב"ם פוסק כת"ק משום דסתם משנה הוא קי"ל כסתם משנה וכדי שלא נקל בה יותר מדאי מפ' מה שאומר בגמרא ואין אשתו שרויה אצלו אסור ר"א היינו שאינ' שרויה בבי' הספר וא"כ לת"ק מותר דוקא באם אינה אצלו בבית הספר ולא בעיר אחרת ולא כהפי' ירושלמי דלר"א מותר באינו שרויה בבי' הספר ולת"ק אפי' אם היא בעיר אחרת וא"כ אין נ"מ מזה לדינא אם יהי' כדבריו דהרמב"ם פסק כר"א וכפי' ירושלמי או כדברי הרב המגיד דפוסק כת"ק ולהכי כתב בש"ע וא"צ שתהיה עמו ב"ה דיהי' כדברי מי הדין כן והואיל דס"ל ממש הפי' של מ"מ לעיקר לכן כתב סמוך לפרושו של המ"מ הטעם דבאיש מותר אף לת"ק משום דדרכ' של אשתו להיות בביתה תמיד ומשמרתו משא"כ באיש והיינו שאין דרכה ליסע למקם אחר דלפי' המ"מ לא ק"מ לפי הטעם הנזכר אבל לפי מה שפי' הוא בעצמו דהרמב"ם ס"ל כר"א והוא עפ"י הירושלמי וכמ"ש הב"ח וגם הב"ש בעצמו ולהפי' הנ"ל ס"ל לת"ק דאפי' בהי' בעיר אחרת מותר באיש אינו מפרש כלל טעם זה דא"כ יקשה לת"ק דליתא לעם זה כמ"ש וא"כ מה שכתב הט"ז רבים מקשים מ"ש אשה מאיש הוא להמפרשים הרמב"ם כר"א וכן הבי' הב"ח להלכה ע"ז כתב הט"ז טעמו ונכון הוא והב"ש לא הרגיש איך דבריו סותרים זא"ז דבס"ק י"ט כתב דס"ל דהלכה כר"א א"כ ס"ל להב"ש כפי' הירושלמי ובס"ק כ"ב כתב הטעם דריש אין דרכו להיות בביתו תמיד לפי הפי' הנ"ל או אפשר לומר כלל הטעם הנ"ל כמו שכתב עד כאן דברי המגיה:

ערוה. תוס' וטור כתבו יחוד מדאוריי'. והרמב"ם כתב יחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה ולכן אין מלקין אותו אלא מכת מרדות. וע' בהרא"ם ח"ב סי' ג' ובספר מעשה חייא סי' כ"ג. ובכלל עריות נכלל חייבי לאוין פרישה. ובש"ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעות וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ועב"ש:

מרדות. אבל אין אוסרים א"א על בעלה ולא פנויה על כהן בשביל היחוד תוס' וב"י:

ומכריזין עליהם. קאי על פנויה ע' ח"מ:

נאמנת. אפי' אם תובעת אותו ואומרת שהולד ממנו ואפי' אם בודאי בא עליה אמרינן שמא זנתה גם עם אחרים והוא פטור אפי' משבועה משום דהתורה האמינו ריב"ש סי' מ"א. אע"ג דאם תובעת אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה וע"ל סי' ד' סק"ל:

לוקין. וע"ל סי' כ"א סק"ג מש"ש בשם ר"ו וצ"ל שם איירי נמי בפנויה. ועמ"ש הב"ח וב"ש:

הרבה. יש להסתפק אם דוק' אשה א' אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת ל"ד וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ח"מ. וב"ש כתב דנשמע להרמב"ם דס"ל שתי נשים אסורות להתייחד עם אנשים הרבה דאל"כ למה ליה למיכתב עד שתהיה אשתו של א' מהם תיפוק אפי' אם אחת לאו אשת א' מהם היא מותר ע"ש. ואינו מוכרח די"ל דהרמב"ם הוצרך לכתוב זה מחמת אידך דין דאיש א' מותר להתייחד עם נשים הרבה אם אשתו עמו. וא"ל דא"כ ה"ל למכתוב אצ"ל דין הב' דאיש א' עם נשים הרבה. עב"ח ולק"מ ודו"ק: ועיין ברמב"ם ובכ"מ פכ"ב מהא"ב. ופרישה בשם מהרש"ל הביא כמ"ש הב"ש. ואשה א' עם אנשים הרבה וא' מהם הוא בעלה מותר דבעלה משמרה. איש א' עם נשים הרבה מותר כשאשתו עמו. ודוקא אשתו המותרת לו אבל חתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל אסור להתייחד עם הנשים אפילו שאשתו עמו מהרי"ט בחדושיו לכתובות וכ"כ כנה"ג. עב"ש:

בלילה. שמא יצטרך א' לנקביו וילך ממנה ותשאר היא עם א'. וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה ול"ח שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד. ובלילה אסורים להתייחד דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה. וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהם תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק. אבל ב"ח בשם מהרש"ל כתב דאסור דלא שרי בקטנה אלא לגבי יחוד בית בעיר אבל ביחוד דרך לא שרי ע"ש וכ"כ בה"י ע"ש ועיין מהר"ם פדוואה סי' כ"ו:

חוששין. ולתוס' ליכ' איסור. ולרש"י אסור ואין לוקין עיין. ב"ח:

לרשות הרבים. ואם קינא לה אסור ת"ה סימן רמ"ד. והוא הדין אם גס בה אסור. חלקת מחוקק. הא דפתחו פתוח לרשות הרבים אין חוששין. דוקא ביום אבל בלילה לא. ובלילה נמי דוקא בשתי שעות או ג' שעות ויותר שבני אדם מצויים בבתיהם ואין עובר ושב אבל בחצי שעה של לילה שבני אדם עוברים ושבים ועדיין לא כלתה רגל מן השוק כיום חשיבא ליה ואין חוששין ליחוד כנה"ג בשם תשובת כ"י ע"ש:

תינוקת. כבר כתבתי בשם ב"ח בשם רש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דדוק' בבית מהני עיין ב"ש:

בחצר. כ"כ הרמב"ם. והראב"ד ס"ל דוק' להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצר מותר. ולהרמב"ם מותר להתאכסן ואסור לדור עמה בקביעות. והמתאכסן דאסור לראב"ד היינו כשאוכל משלה אבל אם משלם לה מותר כ"כ ט"ז ב"ש:

אשה. המחבר פסק אפי' היה לו אשה ואינה שרויה עמו אסור להיות מלמד. מיהו המגיד ס"ל דוק' רווק שלא היה לו אשה אסור. ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר ללמוד בקהלות אחרות ואין אשתו עמו ונ"ל דסומכין על סברת המגיד ב"ש ועיין כנה"ג:

תינוקות. עם זכרים או נקבות. וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות פרישה ב"ש:

לא תלמד וכו'. אפילו יש לה בעל לפי שאין דרך איש להיות תמיד בביתו עיין מ"ש הב"ש. מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפי' אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית מהר"י ווייל סימן נ"ה ע"ש:

שדבר זה גורם כו'. קידושין וסנהדרין שם:

חוץ כו'. מתניתין שם ואע"ג דאמר שמואל שם אסור להתייחד כו' הא פריך עליה ממתניתין ושני תנאי היא וה"ל סתם מתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתני' וכן מתני' שם פ"ב א' דלא כוותיה ואף ר' יהודה לא אמר אלא ברועה ורווק וכל האמוראי שם דעבדי כשמואל ממדת חסידות עשו וכמ"ש הרמב"ן ר"ן. אבל הרא"ש פסק כרב אסי:

והבעל כו'. סוטה ז א':

מכות מרדות. כמ"ש הרמב"ם שם ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה ר"ל דאסמכתא היא ואף להסוברים שד"ת היא מ"מ אינו אלא עשה:

ומכריזין עליהם. (ל"ג שם) א"ל ר"נ מפרזיקא כו' ומפ' מכריז על פנויה.

ודוקא כו' ואפילו כו'. ז"ל מהר'"ק אף על גב דקי"ל כרבא בפ"ק דסנהדרין ברבעני לרצוני ה"מ בעד כשר ובצירוף ע"א עמו אבל ע"א לאו כלום כמ"ש בקדושין ס"ה ב' והסברא ע"א בהכחשה כו' ובפרק ע"פ כי הא דטוביה כו' ואפילו לומר לשנאותו אסור כמ"ש שם אלא לאו כה"ג כו' מהו למימרא לרבים כו':

ומ"מ במקום כו'. כמ"ש בפ"א שם ופ"ה דיבמות בההיא דדיים אחמתיה ואע"ג שאין עדות:

כל אשה כו'. מתני' בקדושין שם ואפילו לרבנן כמ"ש תוס' שם ד"ה ר"ש כו' וכ"ה גי' הרי"ף ורא"ש בזמן כו' ישן כו'.

לא תתייחד כו'. עבה"ג וכן תניא בתד"א פי"ח אלא שאמר שם שאין הל' כמשנתינו אלא דוקא עם שלשה אנשים משום עדות וז"ל שם ומ"ש חכמים במשנה אבל אשה א' מתייחדת עם ב' אנשים אין הלכה כן שאם יעמוד אחד מהן ובא עליה בעבירה אין כאן עדות שלימה אבל אשה א' מתייחדת עם ג' אנשים שאם כו' וג"ז ששנינו אשה אחת מתייחדת עה ב' אנשים ל"ש אלא בת"ח גדולים כו' אבל גמ' שלנו ס"ל לאו משום עדות דאמרי' מתייחד אדם עם ב' יבמות כו' עם אשה ותינוקת כו' אבל במ"ש שדוקא עם ת"ח גדולים הוא כדברי גמ' שלנו. ט) עד שתהיה כו'. ערש"י שם ד"ה ב' כו' שאף היא כו' וכן הטעם באנשים שאינן כשרין משא"כ בכה"ג:

וי"א כו' אבל כו'. מתני' וגמ' הנ"ל:

וסתם כו'. כ"ה פשטא דמתני' וגמ' מדקאמר אבל בפרוצים כו' מ' דוקא פרוצים וכן בפ"ק דברכות בתרי ופריצי וכן מדקאמר שם פ"א ב' אחותו וחמותו כו' אלא בעדים כו' בסתם ב"א דודאי לא קאי על ר"ח בר פפי וחביריו והא דקאמר בסוטה ז' א' ת"ח הא כ"ע לא לאפוקי ע"ה הפרוצים ורב דקאמר כגון ר"ח בר פפי וחביריו ממדות חסידות הוא דקאמר ולהנצל מהרהור וערשב"א סי' תקפ"ז וכ"כ ר"ן:

וכ"ז כו' אפילו כו' אפילו כו'. גמרא שם ושם:

או בלילה כו'. כמ"ש בשדה שמא יצטרך אחד כו' ה"נ אדמתנמנם חד כו'. ראב"ד:

ויש מתירין כו'. רש"י פ"ב א' ד"ה לא יתייחד כפי פי' שם.

נשים הרבה כו'. שם פ"א ב' במתניתין תני איפכא וערש"י שם:

היו כו'. שם אמר אביי כו':

אפילו כו'. וכן פירש הרא"ש שם בשם ר"ח ע"ש:

אשה שבעלה כו'. עתוס' שם ד"ה בעלה כו':

אנדרוגינוס כו'. קשה להולמו פתח באנדרוגינוס וסיים בטומטום ולא הזכיר טומטום ברישא ועוד טומטום אף עם האשה מותר ועוד דתניא בתוספת' שם דאין אנדרוגינוס מתייחד לא עם האנשים ולא עם הנשים ובכ"מ תירץ דרמב"ם ס"ל דתוספת' ס"ל כר"י דסוף קדושין ר"ל דאנדרוגינוס חשוב זכר ודבריו קשין כחומץ לשינים דאם כן מאי קאמר בתוספת' שם כיצד שוה לנשים כו' ואינו מתייחד עם האנשים כנשים הא אפילו באנשים הוא כן ועוד דהרמב"ם פוסק דאנדרוגינוס ספק כמ"ש כאן ואם נתייחד כו' מפני כו' וע"ל סימן מ"ד ס"ה אלא דט"ס הוא וכצ"ל אנדרוגינוס אינו מתייחד עם האנשים ולא עם הנשים ואם כולי ספק אבל האיש ואשה מתייחד עם הטומטום וע' יבמות ע"ב א' נשיו לטומטום מנ"ל:

וי"א כו'. רש"י שם:

אין ממנין כו'. ירושלמי פ"ק דכתובות א"ר זעירא מתניתין אמרה אפילו כשרים אין ממנין דתני אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס ליקוט. ירושלמי פ"א דכתובות סוף הלכה ח' על מתניתין ראוה מדברת כו' ר"י בר אחא בשם ר"י אילא בשם ר"א אפילו במקום שרוב כשרין היא המחלוקת סבר ר' יהושע הזנות רצה אחר הפסולין אמר ר' זעירא מתניתין אמרה אפילו כשרים מזנין דתני אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס על עריות:

לשכון. כמו המשרה את אשתו וכיוצא בו:

בחצר כו' אפילו כולי. דאל"כ בלא"ה אסור:

לא תקנה כו'. ב"מ ע"א א':

אפילו כו'. כנ"ל בס' שקדם:

מי שאין כו'. צ"ל דמפרש דאיבעי' שכ' נ"מ לת"ק דלא ה"ל לאבעי' אליבא דר"א ונ"ז דחוק דל' רווק מי לא מ' כן וכן פירש שם בפי' רווק מי כו' וכפירש תוספת שם: