להתרחק מן העריות - שולחן ערוך אבן העזר סימן כ״א

מאד מאד. לפי שנפשו של אדם מחמדתן לכן כתב מאוד מאוד וכ"כ ביו"ד גבי ריבית ובח"ה גבי שוחד אף על גב דאמרו חז"ל מיעוט בעריות מ"מ אם רגיל בחטא זה קשה לפרוש יותר משאר עבירות ועיין פרישה סי' כ"ה:

או להביט ביופיה. הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא:

ולא יעבור בפתח אשה זונה. ואם הוא חשוד על אשה א' מתרי' בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו:

קול ערוה. אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר וא"ל מש"ס קידושין דף ע' דאיתא שם קול ערוה אפילו בשאלת שלומ' אסור תירץ הרשב"א קול דבור מה שהוא משיב על שאלת שלומה גרע טפי ב"ה:

א' פנויה. היינו אלמנה או גרושה אבל בתולה מותר ופריע' הראש בחצר ליכ' אסור אלא משום צניעו' ועיין ב"י וד"מ בסי' קט"ו ושם כתבתי בשם הסמ"ג והש"ג דאסור אפילו בחצר:

מותר להסתכל בפנויה לבדקה. והא דאיתא פרק כל כתבי כשאזיל ת"ח לקדושי' אתתא לידבר ע"ה עמו משמע דאין ת"ח מסתכל אפי' לבדק' תירץ המגיד כיון דת"ח אינו רגיל להביט בנשים יש לחוש שמא יחליפנ' אפילו אם ראה אותה:

אבל לא ישחק. ולהביט במקום תורפ' אסור ואם מביט כשהי' נדה עונש שלו דאית ליה בנים שאינן מהוגנים וכשמביט בעת שרוצה לשמש נעשו בניו סומין כמ"ש בנדרים, ובלא תשמיש אסור משום דמגרי היצר הרע בעצמו כמ"ש בסי' כ"ה, ובעת נדתה אסור להביט במקומות המכוסים כמ"ש בי"ד סי' קצ"ה ולא כמגיד פכ"א דמתיר:

והצע' המטה. עיין סי' פ' שם מבואר מה שמוטל על אשתו לעשות לבעלה מכל מה שהי' מחויב' לעשות אסור לעשות לו אשה אחרת:

ויש מקילין בכל אלה. היינו באכילה בקערה אחת או להושיט מידו לידה אסור כשאשתו נדה מ"מ באשה אחר' לא חיישינן להרהור בכה"ג אבל רחיצת ידים והצע' מטה ומזיגת הכוס ל"פ הרשב"א:

מותר לרחוץ מעכו"ם שפחות. ובדרישה מיקל ג"כ הואיל דבר עבדות הוא וב"ח כתב שראה במ' שכתב מותר לרחוץ משפחה אם יכול לזהר מהרהור והנמנע יתברך, ואם אין מכוסה בכל גופה ושערה אסור כמ"ש בא"ח סי' ע"ב ב"ה:

רק כוונתו לשם שמים. לעשות נח לאביה ולאמה וכה"ג ומזה נהגו לרקד עם הכלה לחבבה על החתן או לכבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר רש"ל וב"ח כתב במלכותינו נהגו להקל דלא נהוג אסור, ומשמע מתוס' כל שאין כוונתו לשם חיבה אלא לשם שמים מותר:

לעיין ברישיה. אחר כנים כצ"ל וכ"כ בדרישה, אפי' יושב ואין מונח בחיקה אסור כן משמע מתשו' רשב"א סימן אלף קפ"ח וכ' בט"ז וז"ל ונראה דיש חילוק בזה דעיון לחוד אין נכון בפני אחרים באשתו משום הרואה יבא לידי הרהור דנזכר קירוב שלהם ע"י תשמיש אבל בבתו ואחותו ונכדו שאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים אבל שכיבה בחיקה פשיט' דאסור אפילו שלא בפני אחרים ובשאר עריות אפילו בפנויה אסור אפי' עיון בראשו לחוד כנלע"ד עכ"ל:

אבל מותר לשאול לבעלה. וה"ה לשאול לאחר על שלומה מותר והא דכתבו הפוסקים על ידי בעלה משום דמצינו במלאכים דשאלו ע"י אברהם כ"כ ב"ח מיהו בשם פ' השוכר דתירץ ע"י בעלה שאני משמע לשאול לאחר על שלומה אסור וכ"כ בח"מ ומזה נהגו לכתוב בתחלת אגרת ע"ש זוגתך וכו' אבל בסוף הכתב שרגילים לכתוב ותאמר שלום לזוגתך אסור דהיינו שאלת שלום ששולח ע"י בעלה ב"ח וכתב בט"ז אם לא היתה בקו הבריאה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:

חוץ מהאב לבתו. כתב ב"ח וח"מ ה"ה בת בתו מותר דהא רב אחא אותביה בכנפיה בת בתו כמ"ש סוף קדושין וכ' בח"מ וה"ה אחותו קטנה בת שלש שנים ולכאורה קשה הא הר"ן כתב בתו תנן בת בתו לא תנן ובשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש ומנ"ל למיקל בבת בתו ואפשר דמוכח מהרמב"ם ושאר הפוסקים דלא ס"ל כהר"ן דהא ס"ל אם נתקדשה אסור לישן בקירוב בשר ולמדו מעובד' דרב אחא אזיל לחתניה רב חסד' ושקיל בת ברתיה בכנפיה א"ל ר"ח דהיא מקודש' מזה למדו נתקדשו אסור לישן עמה בקירוב בשר אף על גב שם היתה בת בתו ש"מ בתו ובת בתו שוין מיהו קשה אם בתו ובת בתו שוין האמר רב חסד' מר עובר אדשמואל דאמ' אין משתמשין באשה הא תנן במתני' ישן עמהם בקירוב בשר מהיכ' תיתי לומר מה דשקל' בכנפיה גרע מקירוב בשר, גם אם היה גרע א"כ איך למדו מזה דקירוב בשר אסור, ואפשר ר"ח סבר בת בתו ל"ד לבתו ואסור אלא רב אחא השיב אנא כאידך שמואל דאמר הכל לשם שמים מזה נלמד בתו ובת בתו מותר כי מסתמ' כוונתו לחיבת קורבה הא דלמדו מכאן נתקדשה אסור אפילו בבתו נלמד מדלא השיב מיד על דאמר לי' דהיא מקודש' ה"ל להשיב הכל לשם שמים מזה נשמע כשהיא מקודשת אסור אפילו בבתו, מזה נשמע דמותר אפילו קירוב בשר בבתו ובת בתו אם אינה מקודשת וה"ה אחותו קטנה כמ"ש בח"מ, ואם היא גדולה דשער' צמח אסור לישן עמה בקירוב בשר אפילו בבתו וה"ה לאותבי' בכנפי' הוי כקירוב בשר וכן לשכב בחיק' לעיין ברישי' הוי כקירוב בשר כ"כ בט"ז ואם היא מקודשת אסור אפילו אם היא קטנה והיא בתו, ואם הם מלובשים מותר לשכוב עמהן בבתו ובת בתו אפילו אם היא גדולה ומשמע אפילו אם היא נשואה מותר דהא לענין קירוב בשר גדולה ונשואה או נתקדשה שוין, ולעיין ברישי' לא גרע מזה ומותר אם היא בתו או בת בתו לעיין ברישיה אפילו אם היא גדולה ונשואה וכ"כ בט"ז, ושאר ערוה אסורה לעיין ברישיה אפילו אם היא גדולה ונשואה וכ"כ בט"ז, ושאר ערוה אסורה לעיין ברישי' וכן פנויה אסור' ואחותו מתיר בט"ז מיהו אסור לישן עמה אפי' אם הם מלובשים וכן ייחוד אסור כמ"ש בסימן אח"ז, ומכ"ש חיבוק ונישוק אסור כמ"ש בתוספו' הא דעולא היה מנשק לאחותו משום דהיה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור אבל לשאר בני אדם אסור אבל מותר לנשק לאחותו הקטנה ח"מ:

הגדילו ונעשה הבן גדול וכו'. היינו אם הגדילו אסור לישן בקירוב בשר אבל חיבוק ונישוק מותר פרישה:

עד שיהיו שדים נכונו. היינו אפי' קודם שנתגדלו אם הביאו סימנים אסור ועיין ב"י וב"ח וח"מ:

ולא יעבור בפתח אשה זונה. ואם חשוד על אשה פרטית שהי' ערוה לו מתרין בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו כדאמרינן בגמר' (יבמות דף נ"ב ע"א) בההוא דחליף אפתח' דבי חמו' דמידם הות דיימא חמותיה מיניה וכ"כ ב"י בשם ר' ירוחם סי' זה ס"ק ו':

א' פנויה וא' א"א. פנויה בעולה קאמר אבל בתולה אמרי' דיוצאה בהינומ' וראשה פרועה וכן הוא בב"ח ועיין במרדכי:

ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. והא דאמר (בבבא בתרא דף קס"ח ע"א) האי צורב' מדרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר ע"ה בהדיא דילמ' מיחלפ' ליה תירץ המ"מ בפכ"א מהא"ב משום דת"ח אף שרואה אותה בפעם א' אינו בקי בצורת נשים ויש לחוש שמא יחליפוה אבל ע"ה יכירה בפעם אחת:

אעפ"י שיש לו הנאה בראייתה. וע"כ התירו לאשה להתקשט בימי נדתה שלא תתגנה על בעלה:

מותר לרחוץ מכותי' שפחות וכן נוהגים. ובב"ח העיד שמצא במרדכי ישן כתוב אם יכול ליזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל ע"כ שומר נפשו ירחק מזה:

רק כוונתו לש"ש מותר. בב"ח כתב בשם מהרש"ל כגון לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל וסיים בב"ח ובמלכותינו נהגו הגדולים שבדור להקל בכלה והיכא דנהוג נהוג והיכ' דלא נהוג איסורא איכא:

אין שואלים בשלום אשה כלל. כלומר אפילו שלא לשלוח לה שלום רק לשאול על שלומה גם זה אסור רק לבעלה מותר לשאול מה שלום הגברת והטעם פשוט כי באולי האחר יגיד לה שפלוני שאל על שלומך ויבאו לידי חיבה אבל לשלוח אפילו ע"י בעלה אסור והכי איתא בהדיא בב"מ פ' השוכר דף פ"ז (דע"י אחר אסור לשאול בשלומה) דקאמר ע"י בעלה שאני משמע בהדיא מה שמותר על ידי בעלה אסור ע"י אחר ובב"ח השוה אחרים לבעלה והוא נגד הגמר' הנ"ל דאמרה בפי' ע"י בעלה שאני ועיין בב"ח מ"ש דבתחלת האיגרת יכול לשאול בשלום זוגתו אך לבסוף אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך:

כגון אחותו הגדולה. והא דאמרינן בפ"ק דשבת דף י"ג דעולא מנשק לאחותו אבי ידייהו צדיק גמור היה ויודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור:

בין גדולה בין קטנה. הא דמחבקים ומנשקים אח לאחותו הקטנה בת שלש שנים אין זה לחיבת אישות רק לחיבת קורבה והכל לש"ש ובקדושין דף פ"א ע"ב מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו אפילו בקביעו' ועיין לקמן סי' כ"ב סק"א:

חוץ מהאב לבתו. וה"ה לבת בתו כדאמרינן בגמ' שם הכל לש"ש וה"ה לאחותו הקטנה וכמ"ש:

ולישן עמהם בקירוב בשר. אפשר דה"ה אח גדול מותר לישן עם אחותו הקטנה בת ג' שנים רק מילת' דפסיקא נקט דאין כל אח גדול מאחותו משא"כ באב ואם וכבר כתבתי דאף דבמשנה (קדושין דף פ' ע"ב) אמרו מתייחד עם אמו ועם בתו אמר רב אסי שם בגמ' (דף פ"א ע"ב) דמתייחד עם אחותו שלא בקביעות:

הגדילו ונעשה הבן גדול. לא פי' שני הגדלות רק סתם וכתב עד שיהיו שדים נכונו ושער צמח דלאו בגדלות שנים תליא מילת' באש' כשמגיעים לסימנים אלו אף קודם שני הגדלו' מסתמ' הגיעו לכלל שיודעים להכלם ואף קודם י"א שנה וי"ב שנה וע"כ לא הכניס עצמו לחלוף הגרסאות שבגמר' (הובא בב"י סי' זה ס"ק ח') ומסתמ' זה הרבה קודם שני הגדלו' הגיעו לכלל בושה ובב"ח השיג על פסק זה וכתב ודלא כב"י דמיקל ופסק בש"ע דלא לאסור עד שיגיע לגדלות ולפי מ"ש אין כאן קולא:

(עד כאן חסר) ומזה יליף בנ"י דרך ארץ שאין ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בזה בדברים לפני אחרים עכ"ל וכ' בדרישה דנראה לו דוקא בחיק' אסור אבל לעיין ברישיה כשהוא יושב אפשר דמותר אבל בתשובת רשב"א סי' אל קפ"ח משמע דגם עיון ברישיה אין נכון שמדמין זה ליציקה על הידים ורש"י פי' בגמ' מידע ידיע דיצר הרע כו' דאין כאן חוצפה דאינני' בכנפי' דשרה דמידע ידיע דיצה"ר ליכא בהאי עלמא לא צריכנה לאצטנועי מיניה עכ"ל משמע דהעיקר משום דגני' בחיק' הוא וקשה דא"כ למה הוצרכו להזכיר דמעיינה ברישיה ונ"ל דתרי טעמים היו שם שלא רצה ליכנס שם דחדא משום אברהם גופיה דאין לו לאדם לעשות מילי דחיב' עם אשתו בפני אחרים משום צנועות כההיא מעשה שהטיח באשתו תחת התאינה והלקוהו וגם כאן הוא מעין תשמיש בזה שנית שלא יעורר תאות אחרים ע"י זה שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש ע"י זה ע"כ אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח"ו ששכב בחיק אשתו שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור ע"ז השיב אברהם דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור כי בהאי עלמא א"צ לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכ"ש לאחרים א"כ מוכח מזה דאפילו עיון בראשו לחוד אינו נכון בפני אחרים ונראה דיש חילוק בזה דעיון לחוד אינו מפני אחרים דוקא באשתו דכל הרואה זה נזכר לקירוב שלהם ע"י תשמיש ויבא לידי הרהור ע"י זה משא"כ בבתו ואחותו ונכדו דאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים אבל שכיבה בחיקה פשיטא דאסור בכולם אפילו שלא בפני אחרים דדבר זה הוא קירוב גדל ובשער עריות ואפילו בפנויה אסור אפילו עיון בראשו לחוד כנלע"ד נכון: א אבל מותר לשאול לבעלה כתב רש"ל ולפ"ז נהנו היתר באגרת שלומים שלנו שפורשים בו האשה ואעפי"כ נהגו להחמיר שלא להזכירה בשמה עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל היינו שבתחילת האגרת כותבין ולאשתך כו' אבל לבסוף האגרת שרגילין לכתוב ותאמר שלום לפלוני אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך דהיינו שולח לה ע"י בעלה שאלת שלום דאסור ונ"ל דכ"ז הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום אבל אם יש צורך כגון שלא היתה בקו הבריאה או כיוצא בזה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:

ביופיה. הר"י כתב דאסור מדאוריית'. והרמב"ם ס"ל דרבנן. ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה. והרהור אפי' בפנויה אסור מדאוריית':

אחריה. דהיינו בתוך ד' אמותיה מהרא"י ובה"י. וכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב כתב דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחין בה בהלוכה ובתנועותיה אסור. איסור זה הוא בכל האנשים ובכל המקומות אפי' במקום שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל עד ראש. כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב:

זונה. ואם הוא חשוד על אשה א' מתרין בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו:

קול ערוה. אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח. אבל בספר באר שבע דף קי"ט כתב בין בתולה בין אלמנה אסור ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה. ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר. וא"ל מש"ס קידושין דף ע' ע"א דאי' שם קול ערוה אפי' בשאלת שלומה אסור תירץ הרשב"א קול דיבור זה מה שהיא משיב על שאלת שלמה גרע טפי בה"י ע"ש:

פנויה. פנויה היינו אלמנה או גרושה או בעולה. אבל בתולה מותר ב"ח ח"מ בה"י ב"ש. ופריעת ראש בחצר ליכ' איסור אלא משום צניעות. עיין ב"ש. אנוסה צריכה לכסות ראשה וכל שלא נבעלה אף שנתקדשה מותרת לילך בפריעת ראש כשאר בתולות. שבות יעקב ח"א סי' ק"ג ובתשובת חות יאיר סי' קצ"ו פסק דאף בתול' שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש וכן פסק בתשובת יצחק הלוי אחיו של הט"ז סי' ט' ע"ש:

ישחוק. ולהביט במקום התורפה אסור. ואם מביט כשהיא נדה עונש שלו דאית ליה בנים שאינם מהוגנים. וכשמביט בעת שרוצה לשמש נעשו בניו סומין. ובלא תשמיש אסור משום דמגרי היצר הרע בעצמו כמ"ש סי' כ"ה. ובעת נידתה אסור להביט במקומות המכוסים כמ"ש בי"ד סי' קצ"ה:

אלו. היינו באכילה בקערה א' או להושיט מידו לידה דאסור כשאשתו נדה מ"מ באשה אחרת לא חיישינן להרהור בכה"ג אבל רחיצת ידים והצעת המטה ומזיגת הכוס ל"פ הרשב"א ב"ש:

שפחות. ובדרישה מיקל ג"כ הואיל ודבר עבדות הוא. וב"ח כתב שראה במרדכי ישן כתב מותר לרחוץ משפחה אם יוכל לזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל. ואם אינה מכוסה בכל גופה ושערה אסור בה"י ע"ש:

שמים. ומזה נהגו לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה. ות"ח ראוי להחמיר רש"ל:

ברישיה. אפילו יושב ואין מונח בחיקה אסור כ"מ מתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ח וכתב ט"ז ונראה דיש חילוק בזה. דעיון לחוד אין נכון בפני אחרים באשתו משום הרואה יבא לידי הרהור דנזכר קירוב שלהם ע"י תשמיש. אבל בבתו ואחותו ונכדו שאין כאן זכרון תשמיש מותרת בפני אחרים. אבל שכיבה בחיקה פשיט' דאסור אפי' שלא בפני אחרים. ובשאר עריות אפי' בפנוי' אסור אפי' עיון בראשו לחוד עכ"ל:

שלומה. וה"ה לשאול לאחרים על שלומה מותר כ"כ הב"ח. מיהו בש"ס בב"מ דף פ"ז ע"א דתירץ שם ע"י בעלה שאני. משמע לשאול לאחר על שלומה אסור. ומזה נהגו לכתוב בתחלת אגרת בשלום זוגתו אבל בסוף הכתב שרגילים לכתוב ותאמר שלום לזוגתך אסור דהיינו שאלת שלום ששולח ע"י בעלה ב"ח: וכתב ט"ז אם לא היתה בקו הבריאה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:

הגדולה. וצדיק גמור שיודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור מותר ח"מ:

שאין קרובים לערוה כלל. כנ"ל:

חוץ מהאב לבתו. וה"ה בת בתו מותר. וה"ה אחותו קטנה בת שלשה שנים מותר ב"ח ח"מ. ואם היא גדולה דשערה צמח אסור לישן עמה בקירוב בשר אפי' בבתו וה"ה לאותבי' בכנפיה הוי קירוב בשר. וכן לשכוב בחיקה לעיין ברישיה הוי כקירוב בשר ט"ז: אם היא מקודשת אסור אפי' אם היא קטנה והיא בתו. ואם הם מלובשים מותר לשכוב עמהן בבתו ובת בתו אפילו אם היא גדולה ומשמע אפילו אם היא נשואה מותר דהא לענין קירוב גדולה ונשואה או נתקדשה שוין. ולעיין ברישיה לא גרע מזה ומותר אם היא בתו או בת בתו ולעיין ברישיה אפי' אם היא גדולה ונשואה וכ"כ ט"ז. ושאר ערוה אסורה לעיין ברישיה וכן פנויה אסורה ואחותו מתיר בט"ז. מיהו אסור לישן עמה אפילו אם הם מלובשים וכן יחוד אסור כמ"ש סי' אח"ז ומכ"ש חבוק ונישוק אסור כמ"ש תוס'. והא דעולא היה מנשק לאחותו משום דהיה יודע שלא יבא לידי הרהור אבל לשאר בני אדם אסור אבל מותר לנשק לאתותו הקטנה עב"ש:

גדול. היינו אם הגדילו אסור לישן בקירוב בשר אבל חיבוק ונישוק מותר פרישה:

נכונו. היינו אפילו קודם שנתגדלו אם הביאו סימנים אסור. עיין ב"י ב"ח ח"מ:

צריך כו'. כמ"ש הרחק מעליה כו' וכמ"ש בע"ז י"ז א' ובקדושין פ"א ב' דתניא אר"מ הזהרו כו' ובאבות דר"נ פ"ב ה"ה אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו מכאן אמרו כו' הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור:

ואסור כו'. ממ"ש ביבמות ק"ח ב' פשיטא הוא הוא ניהו כו' ושם הא אינה מכרת כו' וט"ס כאן וצ"ל להיפך לקרוץ בעיניו לרמוז כו' דביד ורגל לא שייך קריצה וכמ"ש קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו והוא קריצותיו ורמיזותיו דשם:

ואסור לשחוק כו'. פ"ב דאבות שחוק כו':

או כו'. ע"ז כ' א' ונשמרת כו'.

אלא רץ. קדושין שם:

ומסלקה לצדדין. ברכות שם נזדמנה כו':

או לאחריו שם ותלכנה אחרי כו'.

ונתכוין כו'. שם ת"ר המרנה כוי כדי כו':

והמתכוין כו'. עח"מ סק"א וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות א"ב וכתב המ"מ שלמד מההוא דחליף כו' ומשום אל תקרב אל פתח ביתה ע"ש וכן בכולם כמ"ש נאמר לא תקרבו מכאן כו' כנ"ל ואסמכתא היא:

ואלו הדברים כו'. כמ"ש בשבת ס"ד ב' א' ר"ש למה מנה כו' וערש"י שם ד"ה המסתכל כו' ושם הוא בל"ת דלא תתחתן בם:

אחד פנויה. מדקאמר לבנות ישראל ול"ק לאשה.

ולא עוד כו'. שם:

אבך כו'. ע"ז כ"א:

וע"ז כו'. באבות דר"נ שם ה"ה אומר ברית כרתי לעיני ומה כו' מלמד כו' ע"ש.

אבל לא כו'. כמ"ש בפ"ק דשבת כיוצא בו לא כו' מפני הרגל עבירה וכ"ש בכה"ג כמ"ש שחוק כו' ובאבות דר"נ שם ולא ידבר עמה דברים בטלים כו':

בין שפחה כו'. ירושלמי פ"ה דכתובות רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של ייחוד מה הן דברים של ייחוד סכה לו גופו ומרחצת לו רגליו ומוזגת לו את הכוס למה מפני שהיא חייבת לו או משום שאין ראויין להשתמש בשפחה כו' וז"ש באיזה שמוש כו':

אפילו ליצוק כו' אפילו כו'. טור וכמ"ש בכתובות ע"א א' אר"ה אע"פ שאמרו יושבת כו' שם אר"ה כל מלאכות כו' ומ' דרחיצה דרישא דומיא דסיפא ובסיפא ע"כ כה"ג מיירי דאל"כ בלא"ה אסור כמ"ש בפ"ק דשבת ואפילו באצבע כו' וכמ"ש בת"ה וטוש"ע י"ד סימן קצ"ה ס' י"ב ועלה דההיא אמר בירושלמי או משום כו' כצ"ל:

בפניו. גמרא שם בנדה וכנ"ל והכל טעם אחד דכל שבנדה אסור אסור באשה אחרת וז"ש בהגה וי"א דה"ה כו' ובאבות דר"נ שם נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב כו' ובפ"ט דשבת אכל עמי כו' שהרי נאמר לא תקרב כו':

ויש מקילין כו'. דכל הקירבות אינן אסורין אלא מדרבנן כמ"ש בשבת שם משום לך לך כו' ואין אסור אלא המביא לידי הרגל כמו ישן הוא בבגדו כו' ונשיקה שם ול"ד לנדה מפני שלבו גס בה וכמ"ש במגרש ולנה עמו בפונדק ומודים בנתגרשה כו' וראיה ממ"ש בפ"ק דשבת א"ל ר"נ לבנתיה קטולן כו' ואע"ג דבאשתו איכא משום הרגל כמ"ש בפ"ג דב"ב בעובדא דר' בנאה מידע ידעי כו' שם ויש לדחות דבתו שאני כמ"ש בס"ז חוץ מהאב כו' הגדילו כו' אע"ג דבנדה ושאר עריות אף בכה"ג אסור כמ"ש בפ"ק דשבת:

וי"א דכ"ז כו'. דדרך שפחות מותר כמ"ש אביגיל לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור אף בשפחות כה"ג היינו במקום ייחוד:

וי"א כו'. ע' תוספת קדושין פ"ב א' ד"ה הכל כו':

י"א כו'. מהא דר' בנאה כנ"ל.

אפילו כו'. ואפילו כו' שם:

אבל כו'. תוספת מהא דפ"ז דב"ב ושם לא כ"כ:

אע"פ שאין כו'. מהא דעולא וקאמר ופליגא כו'

שאין קרובים כו'. שם אפילו שום קורבה כו':

בין כו'. מהא דקדושין פ"א ב' רב אחא כו' לא ס"ל מר כו' עבר מר כו':

חוץ כו'. מתני' שם וכמש"ו:

ואם היתה כו'. שם:

או שנתקדשה. שם לא ס"ל כו' ואח"כ אמר מר נמי עבר כו' מ' דמתחלה דאמר לא ס"ל מר דמקדשה אפילו בלא הא דשמואל וא"כ ה"ה לכל שמותר להשתמש:

וכן. כמו באב: