הלכות אונס ומפותה. שולחן ערוך אבן העזר סימן קע״ז - 5 סעיפים, ולצידם בית שמואל, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אבן העזר · סימן קע״ז
סעיף א׳
הלכות אונס ומפותה. ובו ה סעיפים:המפתה בתולת ישראל (עד שלא תבגר והיא מבת ג' ואילך) (טור הרא"ש) משלם בושת ופגם וקנס ואם אנסה משלם עוד צער (ואם נשאה המפתה אינו צריך ליתן קנס) (בטור):
סעיף ב׳
אונס ומפתה דנין אותה בג' דיינים ובלבד שיהיו סמוכים בא"י והאידנא שאין סמוכים מנדין אותו עד שיפייס את חבירו וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיהב שרינן ליה (והבת כל זמן שהיא ברשות אביה הכל לאביה (גם זה שם) ועיין בטור סימן זה שהאריך בדינים אלו והרב המחבר קצר בהם שאינן שכיחין):
סעיף ג׳
האונס את הבתולה חייב לישא אותה ובלבד שהיא ואביה יהיו מרוצים אפי' היא חיגרת או סומא ואין רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה לפיכך אינו צריך לכתוב לה כתובה ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה:
סעיף ד׳
היתה אסורה לו אפילו איסור דרבנן אינו רשאי לישא אותה וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר יגרשנ': הגה יצא עליה שם רע כגון שבאו שנים והעידו עליה שתבעתו לזנות אין לה קנס אבל משום קול בעלמא על שם רע שיצא עליה לא הפסידה הקנס (טור) בא עליה באונס ואח"כ פתה אותה מקרי מאנס אע"ג דאח"כ נתרצית לו (מהרי"ק שורש קכ"ט):
סעיף ה׳
הנטען על הפנויה י"א שלא לכנוס משום לזות שפתיים שנראה שמחזיקים הקול וי"א שמצוה לכנוס: הגה והסברא ראשונה עיקר ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה מותר לכונסה וכ"ז בקול בעלמא אבל אם ודאי בא עליה מצוה לכונסה אבל אין כופין על כך (שם) ואם נטענת משנים מראשון אינו אלא קול בעלמא והשני הוסיף בפגמה השני מצוה לכונסה ואם נטענת משניהם בשוה האחד נשוי והשני אינו נשוי מצוה על שאינו נשוי לכונסה (ג"ז שם) וע"ל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה והוא כופר צריך לישבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א) זהו שחייבה תורה לאונס ומפותה ממון היינו אם כבר נעשה המעשה במקרה אבל אסור לאב ליתן בתו לזנות וע"ז נאמר לא תחלל בתך להזנותה וכל המכונה עצמה לזנות בין מדעתה בין מדעת אביה ה"ז קדשה ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם) ורשאין הב"ד לקנוס הזונות כדי לעשות גדר ומעשה באחת שזנתה עם הכותי וחתכו את חוטמה כדי לנוולה (תשו' הרא"ש כלל י"ח):
בית שמואל · אבן העזר סימן קע״ז
א׳
המפתה וכו'. קנס איתא דוקא בבתולה ולו תהיה לאשה משמע נמי דוקא בבתולה אבל בושת משמע ברמב"ם אפילו בבעולה דהא כתב באו עליה שנים אחד כדרכה והשני שלא כדרכה חייב השני בבושת אף על גב דכבר היא בעולה מראשון ומפותה דקרא איירי כשמפתה לשם אישות כמ"ש בקידושין דף מ"ו ובמהרי"ק שורש קכ"ט ומ"מ יכולה למאן וא"צ לישא אותה ופטור ג"כ מקנס ובושת ופגם כשהיא יתומה ולא אמרי' מחילה בטעות דנתרצה את עצמה כדי שישא אחותה ע"ש במהרי"ק:
ב׳
ואם אנסה. עיין ברמב"ם ובטור אם ראו עדים מרחוק שבעל אותה וא"י אם אנוסה היא או מפותה אמרינן בשדה מסתמא אנוסה היא ובעיר מסתמא מפותה היא והט"ז רוצה ליישב דברי הרמב"ם דאיירי דליכא כאן העדים שראו הביאה ולא אמרינן בכה"ג מודה בקנס פטור כיון דמודה מחמת ביעתותא כראב"ש בפרק מרובה (בבא קמא דף ע"ה) והלכתא כוותי' דשמואל ס"ל כוותי' וע"ש וליתא כי שמואל אינו מחלק בין ביעתות' אלא יבואו העדים ויעידו אלא רב מתרץ כן אנא דאמרי לראב"ש והלכה כרב לענין מודה ואח"כ באו עדים כמו שכתב הרמב"ם פ"ג מה"ג ובפלוגת' זו מחמת ביעתותא מסתמ' הלכה כת"ק דפטור משום הכי לא מחלק הרמב"ם שם:
ג׳
איסור דרבנן. אשה אסור' ממועט מקרא ולו תהי' לאשה אשה הראיי' לו ואם אסורה מדרבנן אף על גב מדאורייתא אשה ראויה היא מ"מ מדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לאסור שניו' שפיר י"ל דממועט מקרא ולו תהי' לאשה ובלאו הכי כיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו לא תסיר שפיר א"ל דשניה ממועט מקרא ולו תהי' לאשה ב"י:
ד׳
ערות דבר. היינו ערוה ממש ולאו ערות דבר כמ"ש בסי' קי"ט אפי' דבר בלא ערוה אלא כאן דוקא ערוה, פרישה:
ה׳
יגרשנ'. כ"כ הרמב"ם פ"א ומשמע דצריך לגרשה ובטור אית' יכול לגרשה משמע אם אין רוצה לגרשה לא כפינן ליה ועיין ב"ח:
ו׳
ואח"כ פתה אותה. הן בביא' אם היתה בתחל' באונס ואח"כ ברצון הן אם פ"א בא עלי' באונס ואח"כ ברצון חייב מחמת ביאה הראשונה אף על גב דנתרצית אח"כ:
ז׳
אין כופין על כך. דקי"ל מפותה בין היא ובין הוא יכולים לעכב ואם נטען שאנס אות' דאז הוא א"י לעכב מ"מ אין כופין אותו כיון דאינו אלא חשד אבל אם בוודאי בא עליה כופין אותו בזה יש חילוק בין אונס למפת':
ח׳
זונה שתבעה לאחד. ואם נדר לזונה שהי' לו חייבי מיתות ב"ד אז פטור לשלם ע"פ הדין מ"מ אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה רש"י פ' האומנים:
ט׳
וכל המכינ' עצמה וכו'. לכאור' סותר למ"ש בסי' ט"ז דכאן משמע דוקא כשהוא מוכנת לזנות עם כל אדם הוי קדשה ועיין מ"ש שם:
ישראל. קנס איתא דוקא בבתולה. אבל בושת איתא אפי' בבעולה:
ב׳
אנסה. אם ראו עדים מרחוק שבעל אותה וא"י אם אנוסה היא או מפותה אמרינן בשדה מסתמא אנוסה היא ובעיר מסתמא מפותה היא. הרמב"ם. והראב"ד חלק עליו ע"ש ועיין כנה"ג. ועיין בתשובת חכם צבי שאלה קמ"ה קמ"ו:
ג׳
צער. ראובן שקם על בת רעהו בהיותה יחידה בבית לאנסה בחיבוק ונישוק ומרוב קלונה ובשתה נפלה למטה ומתה מנדין ועונשין אותו בשביל הבושת לפי כבודה וכבוד משפחתה. בנימין זאב סי' קל"ב:
ד׳
דרבנן. הרמב"ם פ"א מהלכות נערה בתולה דין ה'. ועיין מ"ש הכ"מ שם. לכאורה לא מקשה לפ"ז מידי הש"ס בכתובות דף ל"ז ע"א (שנה) [שניות] מד"ס כיון מדאוריי' חזיה ליה וכו' ע"ש. ולפי דברי הכ"מ ל"ק מידי דהוי כדאורייתא. ומצאתי בתשובת שבות יעקב ח"א סימן קל"א שמתרץ אף על פי דגזירה דרבנן הוי כדאורייתא מ"מ לענין קנס לא הוי כדאורייתא כדי שלא יהא חוטא נשכר ע"ש:
ה׳
שתבעה לא'. ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב"ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש"י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב"ש:
ישראל. לאפוקי גיורת יתרה על בנות שלש שנים ויום א' מתני' ל"ו ב':
ד׳
עד כו' והיא כו'. כחכמים שם ך"ט א' מ"ב ב' וחולין ך"ו ב' ואע"ג דסתם מתניתין כר"מ כיון דאומר זה דר"מ אלמא דלא ס"ל כן ויחידאה הוא כמ"ש בכמה מקומות דזו זו ולא ס"ל עד דמפ' גמרא כן בהדיא וכן ס"ל לר"ל שם מ"ד ב' וכן הא דפריך ל"ט ומי מעברה הוא כחכמים וערא"ש ספ"ג:
ה׳
ואם נשאה כו' קנס. לאפוקי בושת ופגם שנותן. גמרא שם:
ו׳
ובלבד כו'. שם ח' א' שלח ליה כו' וכי בושת ופגם כמ"ש ר"פ החובל (בבא קמא פ"ד ב)':
ז׳
בא"י. שם ובסנהדרין י"ד א':
ח׳
והאידנא כו' רי"ף פ' החובל שם מתקנת הגאונים:
ט׳
והבת כו'. מתניתין בבתו וכלתו ל"ט א' מ"א ב':
י׳
ואינו רשאי כו' אלא כו' לפיכך כו'. גמרא שם מי מצי מפיק כו' רבנן סברי וריב"י סבר כולי וקי"ל כרבנן כן שם נ"ד א':
י״א
ואם עבר כו'. תמורה ה' א' כל ימיו כו' ועבה"ג:
י״ב
כופין כו'. תוספתא פ"ג דכתובות
י״ג
אפילו איסור כו'. ג"כ מאותו הטעם שאמרו בגמרא שם מ"ם א' אי אמרה דלא בעינא כו' וערש"י ד"ה מי כו':
י״ד
יצא כו' אביו כו'. שם ל"ו ב':
ט״ו
בא כו'. לא מיבעיא בחד ביאה כמש"ש כ"א ב' דקי"ל כרבא שם דאנוס' היא בת"כ וכ"ש לענין ממון אלא אפילו בשתי ביאות מ"מ לא הפסידה מה שנתחייב לה כבר בשביל שנתרצה אח"כ לומר דלאו בת בושת היא כמ"ש בפרק החובל (בבא קמא צ' ב)' לא אמרת כו':
ט״ז
וי"א כו' כמ"ש ולו תהיה לאשה:
י״ז
והס' כו'. הרא"ש שם וכתב דנהי דחייבה תורה לכונסה אחר שנפגמה ה"מ בודאי אבל קול בעלמא אין להחזיק הקול ולפגום שניהם. ולי ל"נ כן מדקאמר במתני' דוקא על השפחה ונכרית ופריך בגמרא אפילו לכתחלה נמי ומשני משום כו' דלא יאמרו משום כך נתגיירה מ' דוקא כה"ג:
י״ח
ובמקום כו' דכדאי הם ר"ת ור"י וסמ"ג בעלי הס' שניה לסמוך עליהם בשעת הדחק ואמרינן בפ"ק דקידושין מוטב שיאכלו ישראל תמיתות שחוטות כו' ועפ"ז דיבמות ס"ו א':
י״ט
וכ"ז כו'. כנ"ל וכמ"ש מהר ימהרנה כו':
כ׳
אבל כופין כו' כמ"ש במתני' ל"ט א' המפתה אם רצה כו' וכמ"ש בגמרא מ"ם א' אמר קרא מהר כו':
כ״א
ואם נטענת כו'. כמ"ש ל"ו ב' דכוותה הכא דנפיק כו' אלמא קלא לאו כלום וחייב השני בקנס וה"ה לכנוס דמשם למידין:
כ״ב
ואם נטענת כו'. כמ"ש בב"ק נ"ג בשור ואדם שדחפו לבור דקי"ל כר"נ כל היכא דליכא כו' וכן כאן משום חר"ג ואונאה ומפתה מכ"ד אבות נזיקין הן וה"ה לענין כניסה וכ"ז לסברא אחרונה הנ"ל שם:
כ״ג
זונה כו' ממ"ש בב"ק ע' ב' אתנן כו' ואי תבעה כו' הא בשאר דלא קם ליה בדרבה מיניה חייב בדינא וכן בב"מ צ' א' והא קי"ל כו' אתנן כו':
כ״ד
זהו כו' סנהדרין ט"ו א' לכדתניא אל תחלל כו' ולשון הרמב"ם אני אומר שזה שנאמר אל תחלל כולי שלא יאמר הואיל ולא חייבה תורה אונס ומפתה אלא שיתן ממון לאב הריני שוכר בתי הבתולה לזה או בחנם לכך נאמר אל תחלל את בתך שזה שחייבה תורה בשאירע במקרה שלא מדעת אביה כו' והמכין בתו לכך ה"ה קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה ור"ל כמ"ש בספרי לא תהיה קדשה אזהרה למזנה כענין שנאמר לא היתה בזה קדשה ודוקא במופקרת לוקה וכמ"ש בסימן ו' ס"ח וכמש"ל ר"ס כו':
כ״ה
ואין חולק כו' שם ונלמד מהנ"ל שקנס בבתולה היא:
כ״ו
ורשאין כו'. סנהדרין מ"ו א':
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
על הסימן הזה
שולחן ערוך אבן העזר סימן קע״ז, מתוך חלק אבן העזר. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
