דין יבמה שהיתה אסורה והותרה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קע״ה

ל"ש מתה אשתו קודם שכנסה השלישי. אז הוי תרתי לטובה דזו אינה נדחה מהאי בית לגמרי דהא ראויה לנשוי נכרית גם בהאי נפילה אתחזי' לזה מ"מ אסורה ש"ס וצרתה ג"כ אין חילוק בין אם נשא נכרית קודם שייבם את זו או אח"כ מיהו מ"ש הרמב"ם דנכרית אסורה לזה כשייבם את זו נראה ל"ד קאמר אף אם לא ייבם מ"מ בזיקה היתה אשתו צרה לזו:

וחלץ לאחרונה. דוקא בדיעבד אבל לכתחל' חיישינן שמא יחלוץ להראשונ' ש"ס והנה לפירוש הרמב"ם והטור חיישינן שמא זה יחלוץ לראשונ' אבל אם חלץ כבר לא חיישינן שמא בעלמא יחלוץ לראשונ' ועיין בתוס' שם דפירשו ג"כ אליבא דרש"י כן, מיהו אם הראשונה אסורה לזה שכתבו ג"כ לשון בדיעבד משמע נמי לכתחלה אסורה מטעם דאיכא למיחש שמא אתי לייבם את השניה קודם לזה ליתא אלא אף לכתחלה מותרת כמ"ש שם דפריך וליקו החתן ליבם הך דאינה חמותה תחלה ותהוי חמותה לגבי אידך כיבמה שהותרה וכו' ש"מ אף לכתחלה מותרת משום דל"ד הנך חששות זה לזה דשם חשש בזה דאתי שיחלוץ להראשונה אבל לא חיישינן שאח השני אתי לייבם קודם לזה:

הותרה הראשונה. ומה שסתם ופסק כאן אם חלץ לאחרונה מותרת הראשונה היינו למ"ד חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים, אבל למ"ד ח"פ צריך לחזור על כל האחים נמצא צריכה כ"א חליצה מכל האחים דהא חליצתה פסולה היא מחמת שהיא אחות זקוקתו א"כ א"א לומר שמותרת הראשונה וכ"כ תוס' שם ד"ה איתיבי:

ולא נודע איזה מהם מת ראשון וכו'. כתב המגיד בזה ג"כ אם קדמו וכנסו מוציאין מידם ותימא דהא בש"ס מבואר משני אין מוציאין די"ל הראשון ייבם השניה והשני הראשונה מייבם והוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה וכן קשה בסמוך מ"ש ומתו הנשואין האחיות או בזא"ז וכו' מוציאים אותם מהם דהא לפי הסוגיא משמע דקי"ל א"א לצמצם א"כ באמת לא מתו בפעם אחת אלא א' ולא נודע איזה מת ראשון א"כ אין מוציאין משני ואנן קי"ל אי אפשר לצמצם עיין בהרא"ש פ"ב דבכורות וכמ"ש בי"ד שי"ח מסוגיא זו משמע אם בא אחד וייבם לשניה מותרת הראשונה לשני דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה לכן אין מוציאין משני אף בספק משום די"ל הראשון כנס השני' והוא הראשונה מכ"ש אם הראשון ייבם השניה בודאי מיהו כל הפוסקים כתבו ואם חלץ לשניה הותרה הראשונה משמע אבל בייבם את השניה לא הותרה הראשונה, ודוקא בדיעבד אין מוציאין משני אבל לא הותרה הראשונ' לכתחלה:

ויש מי שאומר שאין מוציאין. כ"כ הטור ועיין ב"ח שכתב טעות סופר הוא ומה שרוצה ליישב אליבא דר' יוסי הגלילי דס"ל אפש' לצמצם אלא דלא ידעינן הי נפלה בראשונה וכו' ע"ש תמוה הוא לר"י הגלילי שייך לומר אני כנסתי הראשונה מאחר שניהם בפ"א נאסרים גם הא קי"ל כרבנן דס"ל א"א לצמצם כמ"ש בסמוך:

בין שלא עשה בה מאמר. משום היא בזיקת צרת אחות אשתו וה"ה להיפוך שמת א' מבעלי אחיות ואח"כ מת הנשוי נכרית:

אבל אם מת נשוי נכרית וכו'. דאז היא זקוקה לשניהם והיא בזיק' צרת אחות אשתו ומ"מ כל זמן ששניהם בחיים מותר אחד מהן לייבם ואין איסור משום צרת אחות אשתו אא"כ אם מת א' משנים אלו ונפלו זו ואשתו שהיא אחות אשת החי אסורה זו כמ"ש בתוס' והרא"ש:

אפי' אם לא כנס וכו'. הנה יש כאן מקום להאריך וראיתי בדרישה וב"ח מאריכים בזה ואכתוב בקיצור אם מת הנשוי נכרית ולא גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת אחד מהם לכ"ע אסורה כיון דנשארת זקוקה ולכ"א היא בזיקת צרת אחות אשתו ואם מת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מהם אשתו אז לדעת רש"י אם מת זה שגירש מותרת הנכרית דקי"ל מיתה מפלת כמה דקי"ל אם כנס הערוה ונכרי' וגירש הערוה מותרת הנכרית כן הוא דעת הראב"ד ורשב"א וכו' וכ"פ הש"ג מיהו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש אסורה אף על גב דקי"ל בעלמא מיתה מפלת מ"מ הכא גרע טפי מטעם המבואר בהרי"ף דגזרינן דאתי לייבם הנכרית אף אם לא יגרש הערוה כיון דאין אסורה לו אלא מחמת הזיק' וכ"כ הרמב"ם טעם זה ועוד טעם אחר כיון דהנכרית בשעת נפילה באיסור זיקה קא נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ויש כאן מקום לומר דוקא בלא כנס הנכרית אז אסורה אבל בכנס ואח"כ גירש הערוה מותרת דאז לא שייך הגזירה הנ"ל וכ"כ בדרישה ומגיה בטור מ"ש ואפילו אם לא כינס צ"ל אם לא כינס וי"ל הטור ס"ל כסברא זו ולא כהרא"ש דאוסר אפילו בכונס לפ"ז שפיר הסוגיא בפ"ק דהקשה אפילו כנס ולבסוף גירש ורמינהו וכו' טעמא גירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא משום כאן כנס ג"כ מותר לכן הקשה ל"ל שגירש קודם שמת אחיו וכנס אח"כ ת"ל אפילו אם מת אחיו וכנס וגירש או בגירשה וכנס מותר מיהו המגיד כתב בשם הראב"ד והרשב"א ורמב"ן וכן הוא מפרש דברי הרמב"ם בכנס פשיטא דאסור' והסוגיא י"ל באמת לפי סברת רב אשי במת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות אסורה וס"ל דהכא גרע מטעמים שכתב הרי"ף תו א"צ התירוצים של ר' ירמיה ורבא בפ"ק דף י"ג ואפשר לדחוק ולפרש מ"ש הטור והמחבר בסמוך אבל אם כנס בעל האחיות וכו' לא קאי על ד"ז אם מייבם הנכרית אלא דין בעלמא קאמר אם ב"א יש להם ב"א וכנס א' נכרית וגירש את אחות א"א מותר הנכרית והיינו כקושי' הרי"ף ומחלק בין דין שכונס דרך יבום ובין הכונס שלא דרך יבום וגירש מותרת הנכרית ולכאורה נראה דמוכח כן דכנס אסור דאי אמרת כנס עדיף א"כ למה לש"ס למימר אליבא דרב' זו היא למעוטי מת בלא גירש דלמא מודה רבא אם מת וגירש אסור אף על גב דס"ל מית' מפלת מ"מ איכא למגזר כהנ"ל משא"כ בשאר ערוה שכנס עם נכרית והא דצריך לתרץ בפ"ק לא זו אף זו ולא תירץ כאן גרע טפי משום גזירה משום קושיית המקשן היא בכנס אז גם כאן מותר למה תנא גירש ואח"כ מת וכנס הא מת ואח"כ כנס וגירש ג"כ מותר:

אסורה לו וכו'. נראה דס"ל הטעם דאסורה הנכרית לאחי' אף על גב דהיא צרת אחות אשתו בזיקה ואינה אסורה אלא אחר מיתת אחיו השני משום בחייהם אמרינן דאינה זקוקה להם אלא מחמת אחיו הראשון ומותרת אבל אחר מיתת השני והיתה זקוקה לו מחזי כאלו אח השלישי נושא אותה מחמת אח השני והיא היתה בזיקת צרת אחות אשתו כן ה"נ דמחזי כאלו היה נושא אשת אחיו דיש לו בנים:

מלמדין את הקטנה שתמאן. ואם לא מיאנה והגדילה ל"ש בא עליה לאחר שהגדילה ל"ש לא בא עליה מוציא את אשתו ואת א"א בחליצה דקי"ל יש זיקה כ"כ רי"ו בשם הרמ"ה וא"ל הא דאית' פד"א דף כ"ט למעוטי דר"י דאמר בדין זה דמוציא את אשתו ואת יבמתו משום דאתי' למ"ד אין זיקה אבל למה דקי"ל יש זיקה הלכתא כר"י אם היא אינה רוצה למאן, ומ"ש אפילו בא עליה לאחר שהגדילה לא פקעה זיקה של יבמתו עיין מ"ש בש"ס קנ"ט בשם תוס' דלא ס"ל כן ועיין ב"ח מאריך בזה והביא פרש"י דף י"ח דדין של ר"ג שאמר בפלוגתא זו תמתין עד שתגדיל ותצא הגדולה משום אחות אשתו אתי אפילו למ"ד יש זיקה, ופסק אם אין רצונה למאן עבדינן כר"ג, מיהו נראה לכאורה אף אם אתי' דין של ר"ג אפי' למ"ד יש זיקה מ"מ הא אוקמא בפרק ב"ש (יבמות דף ק"ט) דר"ג סבר המקדש אחות זקוקה נפטרת היבמה ואנן קי"ל דלא נפטרה והנ"י כתב בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה לא מהני לכן עיקר כפסק רי"ו ולא מטעמי' משום יש זיקה אלא מטעם דלא נפטרה היבמה ומכ"ש דאסור לומר לכתחלה שיעשה מעשה בקטנה כדי לדחות את הגדולה, וא"ל אף אם תמאן הקטנ' איך מותרת הגדול' הא בעת הנפילה היתה נראית כאחות ומ"ש מצרת בתו ממאנת דלא מהני מיאון בתו כיון שהיתה נראית בעת הנפילה כצרת בתו עיין תוס' פד"א שם שתירצו כיון שהיא ממאנת בעוד בעלה חי עוקרת לגמרי הנשואין ועדיף ממאנת לאחר שמת בעלה:

שאין מוציאין. עי' תוס' י"ט פ"ג דיבמות משנה א' מה שנתקשה בזה. ועי' ב"ח וב"ש:

יבמה כולי. מימרא דר"י א"ר למ"ד א':

משום איסור ערוה. לאפוקי נדה כמ"ש תוספת ב' א' ד"ה ואחות כולי:

כגון כולי שם ול"ב א':

ואפי' נפלה כולי. גמ' שם ושם:

כגון כולי מתני' למ"ד א':

ל"ש כולי. גמ' שם ובדרך לא זא"ז נקט כמ"ש ל"ב א' פשיטא כולי ושם ל' א' מ"ד היכא כולי:

וצרת'. דלכך קא' נשוי נכרית. תוספת שם וד"ה ונאסרה כולי:

אבל אם כולי כ"ז ב':

אבל אם כולי. כפירש שם:

וכן אם כולי וקדם כולי. כ"ח א' ולימא ליה גזירה דלמא כולי ועתוס' ד"ה ולימא ליה דלמא כולי פר"י כולי:

או שהיתה כולי אבל אם כולי. שם תנן כולי אר"פ כולי:

שנים כולי ולא נודע כולי. דבכה"ג אפילו מיתה אחת מהן או חלץ לה האחר בשיש עוד אח אסור בשניה מ"מ וכמ"ש בגמ' שם ולימא ליה דלא ידעינן כולי ובדברי הרמב"ם מסודר שם שתחלה כתב סעיף זה ואח"כ כ' מת א' תחלה ואח"כ מת שני מתה האחרונה כולי וכן אם קדם וחלץ כולי כמ"ש בס"א:

ואפילו כולי. אבל כולי מתני' צ"ו א' וכמש"ש כ"ח ב' הכא איסור מצוה ואחותה כולי וכ"ז כ' ג"כ בסד"ה אלא ששם בד' אחין וכאן בג' וממתני' דשם כ"ח ב' וכמ"ש א' צריכה דאי כולי:

או בזא"ז כולי כמ"ש בסוגיא הנ"ל איתיבי' ריב"ח כולי ולימא ליה דנפיל בבת אחת כולי:

אבל אם אין כולי. אסורות כולי. כאן השמיענו בששניהם אסורות משא"כ בס"ב וכמש"ש כ"ח ב' זו היא למעוטי כולי מ"ד כי כולי אבל בא' מהן איסור מצוה א"צ דכבר כ' בס"ב וע"ז ליכא צריכותא בגמ' שם אלא לר"ש כמ"ש שם הא תו ל"ל כו':

שלשה כולי. ולא כ' מתני' הראשונה שם שהיא יותר רבותא כמש"ש בגמרא משום שכבר כ' בס"א כגון שהיה להם אח שלישי כולי וצרתה כולי וג"כ ית' בס"ח:

בין כולי. שם א"ל רב אשי ה"ה כולי הכי קי"ל כמש"ל סימן קע"ג סי"ב:

אבל אם כולי. הנה שיטות רש"י דרבא ורב אשי פליגי דר"א ס"ל דנישואין הראשונים מפילין אבל רבא ס"ל דמיתה מפלת ואם מת ואח"כ גירש בין כנס אח"כ או לא מותרת אלא בלא גירש כלל ולא כנס ומ"מ הלכה כרבא דסוגיא לקמן ק"ט א' ומתני' ס"ז ב' דמית' מפלת והראב"ד פי' דל"פ ומ"ש בג' טעמא דגירש כולי מדברי גמ' הוא ורב אשי ל"ק אלא זאת אומרת כו' וגמ' פירש דבריו כן לס"ד אבל למסקנא כמו דרבא ס"ל דר"א כן ר"א ס"ל דרבא וקשה לשיטתן א"כ מאי קאמר ולר"נ קשיא כולי הניחא כולי הא גם אי ס"ל דר"א ס"ל כר' ירמיה ס"ל וכן למה לא פריך על ר"א ואף לפי' (אב') מ"מ לס"ד קשה אבל הרמב"ן לשיטתו דמתני' ודאי נישואים הראשונים מפילין אף לרבא דאמר זו ואצ"ל זו שהיא משעת נישואין הראשונים וע"ז דייק רבי אשי טעמא כולי לפי ענין המתני' דדייק נישואין הראשונים אבל זו היא קשיא לרבא דזו היא למעוטי לא שייך כיון דס"ל לתנא דמותרת אף בכה"ג כ"ז לשיטת רש"י: אבל הגאונים ור"ח ז"ל גורסין במילתא דרבא ג"כ מת ואח"כ גירש וכ"ה גי' הרי"ף אע"ג דכנס ואח"כ גירש מותר לרבא כאן שאני דכיון בשעת נפיל' היתה באיסור לא מהני בה גירושין משא"כ בכנס נכרית דעלמא ואח"כ גירש ול"פ רבא ורב אשי וזה שלא הזכיר הרי"ף מת ולא גירש וערמב"ן שדחק עצמו לשיטת הרי"ף ל"ל לרבא למימר מת ולא גירש הל"ל ג"כ כרב אשי שדחק עצמו לומר דה"נ קאמר מת ולא גירש בשעת כניסה אלא אח"כ ע"ש וא"צ לכ"ז כמ"ש הרשב"א הגי' הנ"ל בשם הגאונים וסתר דברי רש"י דמת ולא גירש אסורה הא בלא מת מותרת להנשא לכ"א כמ"ש במתני' מת נשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות כולי למה יאסר אחר מיתה ואף שתוס' שם ד"ה זאת כולי דחאו הרמב"ן ורשב"א דבריהם דא"כ אתה עושה צרות לאחר מיתה וכמ"ש בירושלמי פ"ג הלכה א' על ענין אחר וא"ר יודן אילו בקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחלה הוה מותר בה ולבסוף הוא אסור אם את אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה ועוד דא"כ במתני' השני' מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות כולי צ"ל ג"כ עשה מאמר לאו דוקא כמו במתני' הראשונה וג"כ לאפוקי מב"ש ותרתי ל"ל ובתוספתא פ"ה מפירש דמותר בלא עבד מאמר אלא די"ל דס"ל אין זיק' כמ"ש י"ז א' ועוד הקשה דזו היא משמע למעוטי גירושין אחרים דאתא וסתר גי' רש"י וגם פסק דמותר ופי' בדברי הרי"ף דמיירי במת ואח"כ גירש ואח"כ כנס אבל בלא כנס מותר כנ"ל וא"ת עדיין קשה קושיא הנ"ל בשנפלו לפניהם הי' מייבם כל א' מהן שירצה י"ל כיון שכנס איגלי למפרע דמשעת נפיל' היתה זקוקתו לבד וה"ה בכנס ואח"כ גירש האסורה משום נפיל' ראשונה והא דפריך לר"נ הניחא כולי אע"ג דכאן אפילו לרבא אסורה היינו לרב אשי אבל לר"נ כיון דאין זיקה הוי כנכרית דעלמא והרמב"ן בשם המפרשים כ' דאפילו לא כנס אוסר הרי"ף ומודה בזה לרש"י ולדידהו כ"ש במת ולא גירש: והכלל דלרש"י מת ואח"כ גירש בין כנס או לא כנס שריא כרבא וכן כנס ואח"כ גירש מותרת אבל מת ולא גירש אסור' אף בלא כנס כלל ושיטת המפרשים דברי הרי"ף דאף מת ואח"כ גירש בין כנס בין לא כנס או כנס ואח"כ גירש אסורה וכ"ש מת ולא גירש ושיטת הרשב"א דאין אסור אלא בכנס בין גירש קודם שכנס או אח"כ במת ולבסוף גירש אבל לא כנס מותרת בין גירש אח"כ או לא גירש כלל והקשה הרשב"א על שיטת הרי"ף דא"כ דמודה רבא כאן בכנס ולבסוף גירש דאסורה מאי קאמר זו ואצ"ל זו קתני הא כאן אסורה כנס ואח"כ גירש והל"ל שאני שם דיש זיק' ושם בנכרית דעלמא וע"כ לקחו הטוש"ע שיטה אחרת בדברי הרי"ף היפך מדברי הרשב"א לגמרי דדוקא בלא כנס אסור מת ואח"כ גירש כגי' הגאונים וכ"ש מת ולא גירש אבל כנס בין גירש קודם שכנס בין אח"כ מותרת כרבא דמחמת נשואין האחרונים היא זקוקה וכ"ה דברי הרמב"ם פ"ו הלכה כ"ה וז"ש אבל אם כולי אפילו אם כולי הוא גי' רש"י מת ולא גירש שגם הרי"ף מודה בם לאפוקי מדעת הרשב"א אפילו אם גירש כולי זו היא גי' הרי"ף לאפוקי מדעת רש"י וכ"כ הרשב"א:

אבל אם כנסה כולי. כרבא לאפוקי מדעת הרשב"א והמפ' וז"ש ל"ש כולי:

שני אחין כולי תוספתא פ"ט בתו פקחת הנשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום ממ"נ אם נישואי בתו נישואין נישואי צרתה נישואין אין נשואין בתו נשואין לא יהו של צרתה נשואין בתו החרשת הנשוא' לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתייבמת ועבה"ג: