דין האסורה ליבם באיסור לאו ועשה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קע״ד

חולצת ולא מתייבמ'. עיין בסוגיא דף ך' מדאוריית' חזיא ליבום דקי"ל עשה דיבום דוחה ל"ת של הלאו לכן אם בא עליה פוטרת את צרתה אלא חז"ל גזרו ביאה הראשונ' אטו ביאה שניה שאין מצות יבום אלא בביאה הראשונ' וכתבו תוס' ל"ד אלא אפילו גמר הביאה נמי אסור כי היבמה נקנית בתחלת הביא' וכתבו תוס' שם מדביאה הראשונ' מותרת ביבם אפילו מן הארוסין אף על גב דקי"ל אין אשה מתעבר' מביאה ראשונ' ש"מ דלא בעינן שתהי' ראוי' להקמת שם אלא כשהם ראוים להקמת שם לאפוקי איילונית וסריס, מכאן נראה ה"ה אם רוצה רק לבעול פ"א ולגרש אותה מיד ג"כ מותר, ומה קשה מכאן למ"ש בסי' ק"ע כתבתי שם וע"ש ואם היא אלמנה מן הנשואין ובא עלי' כ"ג לא נפטרה צרתה דאין עשה דוחה את ל"ת ועשה של אלמנה לכ"ג שם ורמב"ם שם:

או מתייבמו'. כ"כ הטור והנ"י והש"ג שאין צרתה פטורה אלא מערוה שהיא חייבי כריתות או ח"מ כדנפקא לן מאחות אשה דכתב בה לצרור וכן הוא בירושלמי:

קנאה ונפטרת צרתה. כמ"ש בס"ק א' הטעם, ולכאור' תימא ע"פ סוגיא שם משום דעשה דוחה ל"ת מ"ה חזי' לביאה וקונה אותה בביאה ונפטרה צרתה ונדחה שם תירוץ של רבא דאמר דלא דחי' עשה את ל"ת מאחר דיכול לקיים שניהם העשה ואת ל"ת וליתן חליצה ונדחה שם מטעם דקיי"ל חליצה במקום יבום לאו מצוה היא, א"כ להני פוסקים דפסקו מצות חליצה קודם כמ"ש בסימן קס"ה א"כ אין העשה דוחה את הל"ת כמימרא דרבא דהא מצות חליצה יותר מצוה א"כ תירוץ של רבא עיקר לפ"ז לא דחי' את הל"ת ולא נפטרה הצרה דלא קיימא לביאה כקושי' הש"ס שם, וצ"ל מצות חליצה קודם דרבנן אבל מדאורייתא מצות יבום לכ"ע קודם ודחי' את הל"ת וכן הוא בנ"י כמה שהבאתי לעיל, אלא צריך ישוב הש"ס דף ל"ט דמשמע דפליגי אם איכא א"ד דהא חכמים דפליגי על אבא שאול למדו מקרא יבמה יבא עליה ואם א"ש מדרבנן קאמר איך מייתו רבנן קרא מדאורייתא, וי"ל רבנן ס"ל אפי' אם נושא לשם דבר אחר ליכא איסור דאורייתא מ"ה אם נושא סתם וא"י אם נושא לשם ד"א לא גזרי' דרבנן לכן הביאו קרא יבמה יבא עליה כלו' כיון דאורייתא ליכא איסור לא גזרי חז"ל בנושא סתם, ואבא שאול ס"ל אם נושא לשם ד"א איכא א"ד מ"ה ס"ל אם נושא סתם אסור והא דקאמר מח"ק היינו כיון דמח"ק מ"ה גזרו חז"ל אם א"י אם נושא לשם ד"א דאל ישא אותה כנ"ל למ"ש הנ"י עוד מוכח בסוגיא זו כל שאינה עולה ליבום מדאורייתא אינה פוטרת את צרתה בביא' שלה וגם אתה עצמה אינה פוטרת בביאה זו דהא הקשה שם מבריי' אם בא עליה הפצוע קנאה ושם לא איירי דיש לה צרה ולכאור' קשה למה כתב הרמב"ם פ"ו אם בא על אלמנה מן נשואין לא נפטרה הצרה ת"ל היא עצמה ג"כ אינה פטורה ויש ליישב:

שהיא חולצת ולא מתייבמ'. וכתב המגיד אם נפלה לפניו מחזיר גרושתו וצרת' נפטר' הצרה בחליצה של זו ולא בביאת' ומדמה דין של זו לאלמנ' לכ"ג והב"י והכ"מ הקשו עליו איך מדמ' אלמנ' לכ"ג בשלמ' אלמנ' לכ"ג איכא עשה ול"ת אבל מ"ג ליכא אלא לאו עוד הקשה למה הצרה נפטרה בחליצה של זו דהא בעלמא ס"ל להרמב"ם כשהיא מחייבי לאוין לא נפטרה הצרה בחליצה של זו, ונראה לי דכוונת המגיד הוא משום מ"ג אסורה ליבם מק"ו אם היא אסור' לבעלה שמותר לה להיבם שאסור לה לא כ"ש ופרש"י ריש סוטה דף ו' אם נאסרה למותר מחמת הנישואים של אחר מכ"ש שנאסרה להיבם דאל יתייבם אותה לפ"ז היא גרוע טפי מחייבי לאוין דקי"ל מדאורייתא חזיא לביאה אלא רבנן גזרו ביאה הראשונ' אטו ביאה שני' וזו מדאורייתא לא חזיא משום דילפינן מק"ו שאל יתייבם אותה אבל חייבי לאוין לא כתיב הלאו ביבום ומדאורייתא הוי לן למימר דאתי עשה דיבום ודחה הלאו, אבל מ"ג מק"ו ילפינן דאסורה ליבום א"כ מדאורייתא אסורה ליבום תו ליכא למימר דעשה דוחה הלאו א"כ הק"ו למאי אתי דהא ליבם אסורה אם לא במקום מצוה ואתי הק"ו דאסורה במקום מצוה מ"ה דמי' לאלמנ' לכ"ג דהיא ג"כ מדאורייתא לא חזי' ליבם משום דאיכא עשה ול"ת ואתי' מדרב גידל דצריכ' חליצה מדכתב ועלתה יבמתו השערה כן הוא במ"ג דלא חזי ליבום וצריכה חליצה מ"ה נפטרה הצרה משום דהתור' כתב בפירוש דעלתה לחליצ' וכן אלמנה לכ"ג נפטרה הצרה, ולא כט"ז שהאריך להקשות על המגיד והבין דמ"ג לא גרע מחייבי לאוין וחזי' מדאורייתא ליבום אלא חז"ל גזרו ביאה הראשונה אטו ביאה שניה וליתא אלא הק"ו אתי' דלא חזי' לביאה וכל הסוגיא ושקל' וטרי' של ר' יוחנן במ"ג א"צ לומר הטעם דגזרינן ביאה הראשונה אטו ביאה שניה אלא מק"ו ילפינן דלא חזי' לביאה, ועיין ב"ח כתב ג"כ הא דנפטרה הצרה מחליצה של זו משום דאתי' מקרא ועלתה יבמתו השערה מיהו מתוס' דף כ"ו לא משמע כן דהא הקשו על פירש"י שם דחליצה פסולה היא כל שא"י לייבם למה חליצת מחזיר גרושתו פוטרת את צרתה ש"מ דלא ס"ל הסברא מדרבתה התורה לחליצה פוטרת את צרתה, מיהו לדינא לא נ"מ וי"ל לכ"ע פוטרת את צרתה מדתירץ שם דף י"א מחזיר גרושתו וצרתה או היא או צרתה חולצת ש"מ דצרתה נפטר' בחליצה של זו דהא אף קודם שעלתה המסקנא דצרתה ראויה ליבם מ"מ חליצת מ"ג גרוע עכ"פ מחליצ' צרתה אף על פי דצרה ג"כ אסורה להיבם ותני' דנפטר' בחליצה של זו נראה לסברת המגיד נפטרה מטעם דרבתה התורה לחליצה כמ"ש ולתוס' הטעם כיון דלא קלשה הזיק' כמ"ש בסי' ק"ע:

ולא מתייבמ'. אף על גב צרות חייבי לאוין מתייבמו' וזו אסורה רק מדרבנן ולא מתייבמת משום דשוי' חז"ל חלוצה כגרוש' ואחותה שהיא ערוה והוי צרת ערוה ועיין תוס' שם דף מ"א, וכתב הב"י ה"ה צרת חלוצתו מד"ס ולכאורה אין הבנה לזה, וצ"ל דאיירי שאחיו נשא החליצה באיסור ואסור' ג"כ מטעם הנ"ל שכתבו תוספות דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו באיסור ואסרו הצרות גם י"ל לדעת הרמב"ם קאמר ועיין סי' קס"ב, ולכאור' נרא' אם עבר ונשא חלוצה ונפל' לפני זה צריכ' היא עוד השתא חליצה מזה מחמת נישואין את זה דהא קדושין של זה תפסי בה:

זיקת שני יבמי'. עיין בתוספת וברמב"ם כל זה אינו אלא מדרבנן ולאו דרשה גמור' היא אלא אסמכתא:

והיא וצרתה חולצת. כצ"ל ומ"ש בש"ע או צרתה ט"ס הוא והטעם מבואר בש"ס דאם מייבם לתרוויי' אמרו ב' יבמות הבאים מבית א' מתייבמות ואם מייבם אחת ויחלוץ לאחת חיישינן שמא יחלוץ ברישא והדר מייבם לכן דוקא אם עשה מאמר בא' אז אסורות שתיהן ליבם אבל אם לא עשה מאמר אינם אסורות משום צרת זיקות שני יבמים כיון דזיקת ב' יבמי' רק מדרבנן לא אסרי' מחמת זיקה כ"כ רש"י דף ל' ועיין פריש':

דרבנן. קטלנית או מייבמת ע"ל סי' מ' מש"ש:

שיש עליה זיקת ב' יבמים היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות. כצ"ל:

או בעשה. מטעמא דאמר שם בח"ל משום ביאה שניה:

וצרתה כו'. תוספתא פ"א בד"א באשה שאין לו בה קידושין אבל באשה שיש לו בה קידושין צרותיהן חולצות או מתייבמות:

ואין כו'. הוא דעת הרמב"ם אבל הפוסקים חולקין עליו וכמש"ל סימן ק"מ ס"ה בהג"ה ושי"ח:

ונפטרה צרתה. שם בגמ' ושם איתמר ביאת כו' תוספתא פ"י פצוע דכא כו' אם בעלו קנו ופטרו את הצרות:

מוציא' בגט. רש"י שם ד"ה ואם בעלו כו':

שהיא חולצת כן איפשיט שם מהברייתא היא וצרתה חולצת כו':

וצרתה כו'. עבה"ג והסוגיא ג"כ דכ"מ כא"ד ולא איבעיא לן בצרה אליבא דרבנן כלל וכן לרנב"י אליבא דר"י:

וכן כו' וחולצת כו'. במקום מצוה כפירש תוספת שם מ"א א' ד"ה הך כו':

אבל אם כו'. רש"י שם וכ"מ נ"ב ב' דקאמר ותיפשוט כו':