דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר - שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״ע

מדבריהם. הטעם מבואר בש"ס מדהגט וקידושין מהני בעלמא חיישינן דיאמרו הואיל הגט לא מהני ומותרת ליבם ה"ה אחר החליצ' מותרת ליבם אף על גב דהגט לא מהני אלא מדרבנן מ"מ עשאו בכל הגט אפי' גט דלא מהני באשה בעלמא רק פוסל לכהונה מ"מ מהני ביבמה דאסורה ליבם וכן מאמר דמהני בעלמא יאמרו מדמאמר לא מהני ומותר לישא השניה כן מותרת השניה אחר הביאה ואתי למבעל אחר הביאה והוה ליה בונה שני בתים ועיין לקמן:

נאסר בקרובות שתיהן. הנה ליש מי שאומר שהביא בסעיף ה' בשתי יבמות לא נפטרה הצרה בחליצה פסולה כזו שנתן גט לראשונה וצריך לחלוץ אף לשניה אם כן ממילא אסור בקרובות שתיהן אפילו לא תפס הגט בשניה אלא נ"מ אף אם לא חלץ לשניה:

ויש מי שאומר. מקור דין זה נובע מסוגיא ר"פ ד' אחים דאיתא שם בעלת מאמר ובעלת גט כי הדדי נינהו ופרש"י שחליצת א' מהן פוטרת חברתה כיון שהן שוין דבעלת מאמר צריכה נמי גט וכתבו תוספות והרא"ש דאתי' סוגי' זו כשמואל ואליבי' תירוץ הראשון בסוגי' הקודמות לזו ובג' אחיות הנופלות לפני ב' האחים זו אחר זו דס"ל לשמואל א' חולץ לאחת והשני לשניה ולשלישית חולץ א' מהם אף על פי שהיא חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים ולפי תירוץ זה אין חילוק בין היבמה ובין צרתה א"כ נשמע נמי בצרתה אם שניהם שוין פוטרת א' לחברתה כשם שיבמה שלישית נפטרה בחליצה א' אעפ"י שאסורה עליו משום אחות חלוצתו מ"מ פוטר כיון שאחיו ג"כ שוה לו באיסור ש"מ כל ששוים פוטר זא"ז ולרב כשם דס"ל דשלישית צריכה חליצה מכל א' כן ה"נ אם נתן גט לשתי יבמות צריכה כל אחת חליצה ורש"י לא פירש בסוגי' זו תלי' בפלוגתת רב ושמואל הנ"ל מזה דייק הטור דס"ל לרש"י בשתי יבמות עדיף אף לרב א"צ חליצה כל אחת וכן משמע מדבריו ר"פ ר"ג מאמר בזו ומאמר בזו ע"ש ולזה נתכוון הטור מ"ש בדין זה בשם רש"י דחולק על יש מי שאומר שהבי' כאן וא"צ דחיק' הב"ח ע"ש, והנה בסמוך סעיף ז' הבי' ג"כ דיעה זו בשם יש מי שאומר ותימ' עליו אף דיש לדייק מרש"י כהנ"ל מ"מ מדברי תו' והרא"ש משמע דאתי' כשמואל אבל לרב לא עדיף חליצה פסולה זו בשתי יבמות מחליצה פסולה שני יבמים וצריכים כולם חליצה וכן הוא לדעת רש"י שהבי' הרא"ש וגם למ"ש בסעיף י"ט מבואר אף להרמב"ם ס"ל כן ושם נתבאר בס"ד:

והא דחליצה פסולה. כ"כ בד"מ בשם א"ז, וכבר כתבתי כן בשם תוס' ועיין בת"ה סימן רכ"ה קטנה שחלצה בטעות אחר שהגדילה א"צ לחזור על כל האחים דחליצת קטנה אינה חליצה כלל וכו' ש"מ כל מה דאינה חליצה מדאורייתא לא קלשה הזיקה וא"צ לחזור ע"כ האחים:

וחליצה לאחת מהן. גם כאן לטעמיה אזיל כמ"ש בסעיף הקודם דס"ל יבם א' וב' יבמות ונתן גט לכ"א די בחליצה לאחת מהן כן ה"נ אם עשה מאמר בזו ובזו צריכה כ"א גט מ"מ די בחליצה א' וכן אם עשה הוא מאמר בא' ואחיו בשניה צריכה כ"א גט ודי בחליצה אחת לא' משתיהן, היינו אם הוא נותן חליצה חולץ לשניה מה שאחיו גירש אז זו נפטרה בחליצה זו מאחר שזה לא גירש אותה ועדיף חליצתו בה מחליצת אחיו ושני' גם כן פטורה מחמת חליצה זו, ואם הוא עשה מאמר בזו ואחיו עשה ג"כ בזו באמת צריכה חליצה מכל א' כמ"ש בסעיף הקודם ולא כתב כאן אלא חליצה לאחת מהן מאלו יבמות שנתנו לה הגט:

ונתן לה הגט. אפילו נתן לה גט סתם א"צ גט אחר והוי גט למאמר ולזיקה ומ"ש בהגהות סעיף ט"ו לא כתב אלא לענין אם נאסרת לשאר אחים ועיין תוס' ריש פר"ג:

ויש מי שאומר. כאן הביא דיעה זו ובכמה סעיפים סותם ופסק דחליצת א' מהן פוטרת את חברתה:

לפיכך אין המעשה וכו' מועיל. בביאה שפיר לא מהני בה שום מעשה אף על גב דמהני בצרתה, אבל בחליצה מהני אף בה דאם קידש או בעיל וע"כ צ"ל מ"ש אין המעשה מועיל סמך אמ"ש כיצד כלומר המעשה המבואר אין מועיל אבל ביאה וקידושין מועיל ואסור בקרוביה של צרתה אם בא עליה דהא צריכה גט ממנו, וכ"כ בפרישה סעיף כ"ב ולא כמ"ש בדרישה וקידושין בצרתה אחר שבעיל את זו אם אמר בזיקת יבמים דינו כמו קידושין אחר שחלץ והכל דין א' כמ"ש בסעיף י"ג ואם קידש סתם קידושין דאורייתא כי אז פרח הזיקה ועיין בסמוך:

בין לשם יבמות. עיין בהרא"ש והנה לדעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וכן דעת הרמב"ן במלחמות ה' אפילו חלץ חליצה כשירה ואמר מקודשת לי בזיק' יבמה תפסו בה קידושין כי היכי דתקנו חז"ל דקדושין ביבמה תופסים כך קדושין אלו אחר החליצה תופסים בה אף שהוא סבר שהיא יבמתו ובאמת היא אחר החליצה לאו יבמתו מ"מ קידושין תופסין בה מדרבנן אלא החילוק הוא אם קדשה בסתם או לשם אישות אז הוי קידושין דאורייתא אף על פי שהיא אסור' עליו בלאו כמ"ש בסי' קס"ב מ"מ מדאורייתא הוי קידושין גמורים אבל אם קידש בזיקת יבמי' אפי' אם חלץ חליצה פסולה לפי מה דקי"ל חליצה פסולה פוטרת תו ליכא קידושין דאוריית' ועיין בש"ג שם ס"פ ר"ג ונראה אף למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים אם חלץ לה ח"פ ויש כאן שאר אחים וקידש אותה בזיקת יבמים החולץ אף שעדיין יש עליה זיקה וצריכה חליצ' משאר אחים מ"מ קדושין אינן תופסים מדאורייתא:

אבל ביאה פסולה וכו'. היינו חז"ל עשאו זאת דמהני אחר ביאה פסולה דאי ביאה אחר הגט גזירה משום ביאה אחר חליצה כלומר אם יקנה הביאה אחר הגט קניה גמורה אתי למבעל לכתחלה אחר החליצ' ואם ביאה אחר המאמר גזרי' אטו ביאה אחר ביאה כלומר אתי למבעל צרה זו אחר שייבם אחת מהן אבל החליצה אף שהוא ח"פ ליכא למגזר כלום ועיין בש"ס:

וי"א שמותרת אף למגרש. וא"ל לפ"ז למה תני מאמר בזו ומאמר בזו צריכה גט כ"א וחליצה ואסור לייבם, למה לא יתן גט למאמר בפירוש ואז מותרת לו וגם לדיעה קמייתא קשה יתן גט למאמר לאחת ולייבם השני תירצו תוס' פד"א דף ל"ב לכתחלה אין לעשות כן דגזרנן גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא בדיעבד קאמר הכי דאם גירש למאמרו הותרה:

ומאמר של בן ט' וכו'. באמת לא מצינו שום טעם למה מאמר של קטן מהני לפי הטעם ר"פ ר"ג שהבאתי רס"ז דמאמר מהני בגדול הטעם דגזרינן הואיל ומאמר היינו קידושין מהני בעלמא וביבמה לא מהני יאמר אף הביאה לא מהני א"כ בקטן דאינו קונה לא שייך גזירה זו והנה פ"ק דקדושין דף י"ט איתא שם דרש"י ותוס' מחולקים בקטן הבא על יבמתו לרש"י קונה אותה מדאורייתא לכל מילי רק הבא עליה אין חייב משום א"א לפ"ז י"ל דאיכ' נמי צד איסור דאוריית' אם בא עליה אחיו אחר שבא עליה הקטן משום איסור אשת אחיו והוי כמו החולץ בא עליה בזה שפיר הגזירה מדקדושין וביאה של קטן בעלמא אינו כלום יאמרו ביבמה ג"כ אינו כלום ויבא עליה אחיו אבל לשיטת התוס' דס"ל דביאה של קטן ביבמה מדרבנן כמו מאמר דגדול א"כ מנ"ל לגזור אטו ביאה כיון אחר הביאה ג"כ אין איסור, ועיין במגיד פ"ה הביא ג"כ פלוגתא זו וצ"ע, וליורשה ולטמא לה תלי' נמי בפלוגת' זו כמ"ש שם לפ"ז אפשר מ"ש רש"י בנדה דזוכה בנכסי אחיו והבאתי ר"ס קס"ז י"ל רש"י לטעמיה דס"ל דהוי קנין גמור אבל לשיטת שאר פוסקים אינו זוכה בשום דבר מדין עד שיגדיל:

חולץ לשניה. כ"כ המגיד פ"ז בשם ה"ג אף על גב דקי"ל חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה היינו דוקא שנאסרה עליו בזיקה כגון שעשה בה מאמר או נתן לה גט אבל כשאסורה עליו מתחלתן חליצה כשרה היא וכ"כ תוספ' ר"פ ד"א והיינו כמ"ש בהגהות רס"ז וכ"פ הש"ג ויש מי שאומר הוא דעת הרמב"ם והטור וכן משמע מרש"י ר"פ ד"א דס"ל דשוה לדין בעלת גט ובעלת מאמר, אלא דקשה לפ"ז מבריית' פ"ב דף כ' דתני איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטר צרתה, וב"ח כתב דבריית' זו איירי מדאוריית' פוטרת אלא מדרבנן תקנו דח"פ אין פוטרת ול"ד דהא איסור מצוה ואיסור קדושה תנא וא' מהם היינו שניות א"כ אף מדרבנן פוטר ואפשר ליישב למ"ש שם לצדדים אתמר בא עליה קאי על איסור מצוה שהוא מדרבנן וחלץ לה קאי על איסור קדושה וי"ל דאיירי דצרתה גם כן אסורה כמותה מ"ה באיסור מצוה שהיא מדרבנן מ"מ פוטר בביאה כשהיא וצרתה שוין כמ"ש ר"ס קע"א ובאיסור קדושה פוטרת מדאוריית' בחליצה והנה לפוסקים דס"ל בצרות כשהם שוים באיסור פוטרת זא"ז כמ"ש רס"ז י"ל הברייתא איירי כשהצרה ג"כ איסור מצוה וכ"כ המגיד אלא לפי פירושו לדעת הרמב"ם דס"ל אף כשצרות שוים מ"מ אין פוטרת זא"ז קשה לו ליישב וע"ש ובסמוך יתבאר זאת ועל המחבר תימא שהביא דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר ש"מ עיקר כדיעה קמייתא ובסימן קע"ד סותם ופוסק כרמב"ם גם על רמ"א קשה שכתב בסימן קס"ז בענין חליצה פסולה דוקא שהיתה זקוקה ונפסלה והיינו כדיעה קמייתא ושם בר"ס קע"ד לא הגיה כלום:

וצריכה כ"א מהן חליצה. כ"כ המגיד עיקר הגירס' ברמב"ם כך היא ובטור הביא דברי הרמב"ם ושם כתב וצריכה אחת מהן חליצה גם לא כתב בסוף דבריו עד שתחלוץ כל א' ודוחק לומר שדולג מדברי הרמב"ם מה שחולק על הטור בענין אם הצרות שוים פוטרת זא"ז בחליצה של אחת מהן, ולפי הגירסא בטור ס"ל לרמב"ם נמי כשהן שוים פוטרת זא"ז ומ"ש וצריכה אחת מהן חליצה היינו א' מצרות ולא זו שנבעלה ביאה פסולה או נתן לה מאמר פסול, ואם נחלצה א' משאר צרות אז כולם פטורות כי זו שנבעלה פשיטא פטורה דהא חליצתה גרוע מחליצה זו ושאר צרות שוים לזו ופטורה כמו בעלת מאמר ובעלת גט לפ"ז ל"ק נמי הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה נפטרה צרתה כמ"ש בסעיף הקודם לפ"ז אם נפלו לפניו ב' אחיות מב' בתים ולכ"א צרה א' אם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות שום אחת מצרות לא נפטרה כגון אם חלץ לאה בראשון והוי ח"פ משום דהיא אחות זקוקה מ"ה לא נפטרה הצרה, ואם אח"כ חלץ לרחל שהיא אחות חליצתו לא נפטרה הצרה דלא שוה רחל עם הצרה אף על גב דהצרה ג"כ אסורה משום צרות קרובת חליצתו מ"מ קרובת חליצתו גרע, כן הוא לפי תירוץ רב אשי דקי"ל כוותיה אף על גב לפי תירוץ התחיל ולא התחיל מוכח דשוים נינהו מ"מ לתירוץ רב אשי חליצת רחל גרועה טפי ועיין בהרא"ש שם אבל לפי הגירסא שכתב כאן והיינו גירסת המגיד ס"ל לרמב"ם ח"פ אינה פוטרת צרתה אפי' כשהן שוין בפסול מ"ה צריכה כ"א חליצה והיינו שאר צרות ועליהן כתב כ"א ולא דיבר כאן מזו שנפסלה בגט או במאמר שזו בוודאי נפטרה בחליצת אחרת ולא כהבנת המגיד מ"ש צריכה כ"א והיינו זו שנפסלה וכ"א משאר צרות ותמה על הרמב"ם למה לא נפטרה זו בחליצת שאר צרות כמו חלץ לצרה נפטרה בעלת הגט דאמר שמואל, וא"ל לפ"ז על המחבר שסתם ופסק כמה פעמים בסימן זה דח"פ פוטרת צרתה כשהן שוין וכאן הביא דעת הרמב"ם דצריכה כ"א חליצה, וי"ל דסמך את עצמו על מה שמסיים ונחלקו עליו וס"ל עיקר כדעת החולקי' אלא הביא דברי הרמב"ם דנשמע מדבריו כמה דינים דח"פ פוטרת לזו וגם אם חלצו כל האחים לזו פוטרת את אחרת ועיין במגיד שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א דחולקים עליו בזה ואף לפי גירסא זו י"ל הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה דס"ל לרמב"ם אף על גב ח"פ אין פוטרת את צרתה אפילו בשוין מ"מ באיסור שבכה"ג איסור מצוה ואיסור קדושה שאסור מתחלתה ולא נפקעה הזיקה פוטרת את צרתה כשהן שוין, וכשהיא פטורה בח"פ איתא בסוגיא שני תירוצים לתירוץ א' אפילו לכתחלה לא מהדרין אחר חליצה כשרה כגון אם כבר חלץ ראובן לאחת וזו אחות חליצתו ויש כאן אחר מ"מ חולץ ראובן לזו וכ"פ הרי"ף אבל לדעת הראב"ד והרא"ש דכל מה שאפשר לחלוץ חליצה כשרה מהדרין אחר חליצה כשירה אפילו למפטר נפשיה לפ"ז אם א' מאחין נתן גט מהדרין שיחלוץ אחר ולא הוא אף על פי שהוא שליח דכולם לענין איסור דכולם אסורין לייבם מחמת גיטו, ולכאורה נראה לדעת הרא"ש אפילו בדיעבד לא נפטרה היא מאחר דאפשר לחלוץ מאח השני דהא הוא תופס עיקר התירוץ הראשון חולץ לכולם היינו אמצעית ולההיא שינויא לא מפליגין בין מפטר נפשה למפטר צרה אם כן כשם אם חלץ לבעלת גט לא נפטרה הצרה אף בדיעבד כן הוא אם חלץ אח אחד שחליצתו פסולה טפי משני לא נפטרה זו כמ"ש שם מפורש בתוס' ובהרא"ש מ"ה כתבו לפי תירוץ זה כל ששווים פטורה זו בחליצת זו וכן באחים אם הם שווים ש"מ אם אין שוין אפילו בדיעבד לא נפטרה ולכאורה קשה על הטור שכתב בשם הראב"ד לכתחלה מהדרין אחר חליצה כשרה לפטור את עצמה ובדיעבד מה דעבד עבד וכתב ולזה הסכים הרא"ש ולכאורה לא משמע כן אף שהביא הרא"ש דברי הראב"ד מ"מ לפסק הלכה לפי מה שפסק הרא"ש בתירוץ קמא לפי דאתי אליביה דרב אשי כמ"ש בתוספות משמע דס"ל אף בדיעבד לא נפטרה, ואפשר דס"ל כמ"ש ברי"ו דקי"ל כתרי תירוצים בש"ס לכתחילה מהדרין אחר חליצת כשירה כתירוץ הראשון ובדיעבד מהני ח"פ כתירוץ שני דמחלק בין למפטר נפשיה ובין למפטר צרה ועיין ב"ח שהביא דברי רי"ו ג"כ מיהו לישנא דהרא"ש מ"ש הלכך האי שינויא עיקר לא נתיישב לפ"ז, עיין בהרא"ש שכתב שתים הראשונים אי נפלו בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, וטעמו משום ח"פ א"צ חזר' ע"כ אחין מ"ה הראשונה אף על גב דאסורה משום אחות זקוקתו מ"מ א"צ חזרה ע"כ אחים והשניה אסורה לראשון משום אחות חלוצתו ולשני אסורה משום אחות זקוקתו יותר טוב שיחלוץ השני אף שאסורה עליו משום אחות זקוקתו, ומ"ש אי נפלו בבת אחת לרבותא כ"כ ומכ"ש אי נפלו זא"ז ואפשר צריך להיות הגירסא אפי' נפלו בבת אחת, וראיתי בב"ח מגי' אי לא נפלו בבת א' ולכאורה נראה כמ"ש דיותר עדיף שיחלוץ זה שאסורה עליו משום זיקא דהא לזה שחלץ אסורה משום אחות חלוצה ובאמת עדיין הן זקוקים לו ואסורה משום אחות זקוקה:

קדם א' מהם. עיין ברמב"ם פ"ה מסיים וכתב רצה א' לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעים אותו והמחבר דילג משום דהקשה עליו בכ"מ ובבדק הבית דיש לחוש שמא כבר ייבם אחיו ואם כן החליצה אינו ואתה מצריכה כרוז לכהונה כמ"ש באשה שהלך בעלה וצרתה למ"י וכמ"ש בס"ס ק"מ ובאמת על קושיא זו י"ל דאין חשש שייב' אחיו דהא אסור לייבם עד שנדע מיבמה שניה אלא זאת קשה שמא חלץ אחיו ולמ"ש שם לק"מ ועיין ב"ח ודרישה, והב"י כתב בשם תשובת הגאונים בשני יבמים שייבמו שתי יבמות דצריכין לגרש וצריך לחלוץ אחת דיש לחוש שמא א' עשה בה מאמר ואח"כ בא אחיו על השניה והוי ביאה אחר מאמר, ואף שבעל המאמר בא אח"כ על הראשונה מכל מקום ביאתו פסולה:

היבמה כו'. נ"ב ב' מנין כו'. נ' ב' אבל גט אחד כו' קי"ב א' וש"מ:

ופסל כו' ועל כו' מתני' רפ"ה רג"א אין גט כו' בין ביבם זו כו' ובגמ' נ"א א' ת"ר כיצד אר"ג אין גט כו' ומותר כו' וכן אתה כו' ושם מ"ט דר"ג דמספק' גט אי כו' אי קמא כו' ובירושלמי שם ותני חזקיה מנין לנותן גט ליבמתו שהי' אסורה עליו ועל אחיו אצלו קור' אני אשר שלח אצל האחין אני קור' אשר שלחה:

מדבריהם נ' ב' גט יבמין כו' נ' ב' מ"ט אמרו רבנן גט כו' נ' א' או רבנן כו':

ואינה מותר כו'. נ"א א' איתביה אביי ומודה כו' אלא כו' מיהו אמור רבנן כו' ורבנן כו' חד כו' ושם ת"ר כיצד כו' ובמתני' גט לזו וגט כו' ושם קי"ב א' וש"מ ובירושלמי שם כמה דרבנן אמרין המאמר קונה ומשייר כן אמרינן הגט פוטר ומשייר ויפטור הגט פטור גמור מק"ו כו' ת"ל וחלצה בחליצה היא ניתרת ואינה ניתרת בגט וכן הוא בגמרא דקידושין י"ד א' ובירושלמי שם כתיב ולא תהי' לאיש זר מה אנן קיימין כשבא עליה אשתו היא אם בשחלץ לה תלך ותנשא לשוק אלא כן אנן קיימין בשנתן לה גט כו' ותתיר חליצה באשה מק"ו ומה אם היבמה שאין הגט כו' וכ"ה בגמ' דקדושין:

וכן המאמר כו'. נ"ד א' ביאה כו' כ"א איפשט' ליה לר"ג כו' ורבנן כו' כ"ט א' ל"ת מאמר כו' ובקדושין י"ד א' ואימ' לכול' כו':

שאם בא כו'. שם ושם ובמתני' רפ"ה כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' וכול' מתני' שם וגמ' נ"א א' וש"מ:

מאחר כו' הן כו'. כחכמים במתני' וגמ':

או גט כו'. או כו'. בין כו'. בין כו' במתני' כיצד עשה מאמר בזו כו' עד חלץ וחלץ ושם ושם בין יבם א' כו' ובזה אף ר"ג מודה. כמ"ש שם נ"א א' ומודה ר"ג כו':

בין כו'. נלמד מהקודם וכן בכל הסי':

כיצד כו' נ"א א' ת"ר כיצד כו' וחכ"א כו' וכן כו':

או שני כו'. כנ"ל:

כשבאים להוציאם למ"ד כו'. נ"א ב' קתני סיפא וכן כו' ואנן קיי"ל יש זיקה כמש"ל סי' קנ"ט ס"ה:

ויש מי כו'. הוא דעת הרמב"ם וש"פ וכ"ד תוס' וכמ"ש למטה וס' ח' הוא דעת רש"י כמ"ש בטור וכמ"ש רש"י שם ד"ה צריכות כו' וקתני סיפא כו' ויתר למטה מקור מחלוקתם. ולכאורה אין חילוק בדבר דהא שני יבמות גריעא מב' יבמין כמש"ש ואב"א כי כו' אלא שהטור כתב ומדברי רש"י יראה דאפילו למ"ד חליצה פסולה צריכה כו' בב' יבמות ואח אחד נפטרה צרתה בחליצתה והנה רש"י כתב שם אלא ש"מ כי הדדי נינהו ומפטרא צרתה ודלא כריב"ן בתוס' ורא"ש שם ובזה נכונים דברי רש"י מאד דודאי לשמואל בשוין פוטרת צרתה ודלא כההיא לישנא דהתחיל ולא התחיל וכמ"ש רש"י בפר"ג נ"א א' בד"ה נימא כו' ומדרבנן כו' וזו ראיה גדולה ועוד ראיה ממש"ש נ"ב א' כיצד לימא כו' בכולהו מסייע לשמואל ובמציעתא לימא מסייע לרבב"ה ול"ק גם כן לשמואל ולשמואל הוא יותר פשוט מרישא וכ"ד כל הפוסקים לבד מריב"ן אלא מ"ש הטור דאף לרבב"ה מודה בזה סוגיא דגמרא משמע כן דקאמר שם נ"א ב' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא ושם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה ל"ק קתני סיפא אלא כדברי הטור הנ"ל לסייע הוא כ"ש מרישא משא"כ אותביה וכ"מ מרש"י במתני' דפר"ג דמפרש כולה מתני' חליצה לאחת מהן ולא הזכיר שום חולק ע"ח ב' בד"ה וחליצה כו' וד"ה מאמר לזו ובעל כו' וד"ה צריכות כו' ומזה דייק הטור וכ' ומדברי רש"י כו' וכ"מ מלישנא דמתני' דקא' בכולה מתני' גט וחליצה אבל תוס' שם ד"ה צריכות כו' כתב כדברי הרמב"ם דלרבב"ה ד"ה בשני יבמות וקאמר חליצה אגב גט ומ"ש נ"ב ב' קתני סיפא ניחא לגמרא ליפרוך בדדמי כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והא דקאמר שם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה כ' תוס' נ"א ב' בד"ה בן עזאי דר"ל מסיפא וכן כו' וכן פרש"י שם נ"ג א' ד"ה צריכות כו' ואף שלדברי רש"י גם מתירץ ראשון מוכח מ"מ לא רצה רש"י לומר מכח כ"ש מה שמפורש בהדיא במתני' וכן כו'. ועוד שלדעת המקשה ג"כ אינה מודה רבב"ה בב' יבמות דהא קתני ברישא צריכות אבל למסקנא אף לרב"ה צ"ל צריכות דעלמא ברישא לדעת רש"י ופשטא דסוגיא משמע כדברי רש"י כנ"ל אלא שדוחק לומר דשמואל ורב יהיו הפכין לכן נראין דברי הרא"ש שפסק כשמואל דאז אין חילוק כלל בין יבמין ליבמות דשוין בשני כו' פוטרין ובגרועין בשניהם אינן פוטרין וכת"ק כנ"ל ונמצא ג' שיטות לפסוק כרב או כשמואל כלישנא קמא או כליו בתרא. ובשיטות לפטור צרה ג"כ שיטות שלשה. ריב"ן ורמב"ן ורש"י ועוד ב' שיטות הרמב"ם והראב"ד כמש"ש:

ולמ"ד כו'. כמ"ש שם ושם וכשמואל שם נ"ו כ"ז וכתב הרי"ף שם ופ' רבוותא הלכה כשמואל ופירש הראב"ד כשמואל קמייתא דבתרייתא ליכא מאן דפליג וכ"כ הרשב"א דלרב צריך לאוקמי דפר"ג הנ"ל כמ"ד אין זיקה דלא כהלכתא וכ"מ מרי"ף שהביא ברייתא דשם ופ' כרבנן ואלו לרב ליתא לא דר"ג ולא דרבנן ופ' כתירוץ בתרא שם ואב"א כי קאמר כו' ואע"ג דאיכא מעולה מיניה וכ"ד הרי"ף שלא הביא אלא האי תירוצא וכ"ד הרמב"ם כמ"ש בסי"ט אלא שפירש בדרך אחר ע"ש כ"כ הראב"ד אבל הרא"ש פסק כשנויא קמא מאי אחד כו' וכ"כ הראב"ד לעשות כן לכתחלה אבל בדיעבד שנויא בתרא עיקר. אבל הרמב"ן ורמ"ה פ' כרב וכתב הרמב"ן אף ע"ג דקי"ל כשמואל בברייתא ע"ז כתב הרי"ף פ' רבוותא כשמואל פירוש הראשונים דתרווייהו הילכתא נינהו אף דקי"ל כתירוץ דרב אשי לעולא כדאמרת כו' וכ"כ דרב אשי הני מילי בחליצה מעולה לפטור הגרושה אבל בשוין קי"ל כרב דאמר באמצעית אחד חולץ לשתיהם וכן בנפלו בבת אחת לכל השלשה כמש"ש וכ"ש בצרות דבשתיהן שוות דחולץ לשתיהן וכמ"ש התחיל ולא התחיל קאמר כו' ואף רב אשי לא פליג אלא משום דלא אלימי כו' וכמ"ש שם ואב"א כי קאמר שמואל כו' אלמא חמירא למיפטר צרה וכיון דקי"ל כרב כ"ש למיפטר צרה והא דאמר שם איבעיא להו בעלת הגט כו' אלא לאו כו' פירש הרמב"ן כפירש הרא"ש בשם ריב"ם דשתיהן צריכות חליצה וכ"כ הרא"ש בשמו והרמב"ן ז"ל כתב דלדברי ר"א ז"ל כו' קמ"ל דכי אמרינן כו' וכ"ש ע"כ הצרות כו' אבל רש"י פירש שם ד"ה כי הדדי כו' דבשתיהן שוות חליצה אחת פוטרת דדוקא הגרועה אינה פוטרת וכמ"ש בתירוץ קמא מכדי שמעינן לשמואל כו' מאי אחד כו' אלמא פוטר בשוות ואף לתירוץ בתרא ואב"א כו' קיימא הך סברא לענין מפטר צרה והא דקאמר התחיל ולא התחיל כו' קס"ד הכי ונדחית למסקנא ואף לרב דקאמר חליצה פסולה צריכה כו' אף בשווין מ"מ למיפטר צרה פוטר בשוות היפך מס' דשמואל לתירוץ בתרא דחמירא ליה צרה וכ"כ הרמב"ן שיטה זו אבל חלק עליה וראיה לדעת רש"י ממש"ש נ"א לימא תהוי תיובתא דשמואל כו' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא דרבנן לשמואל ולרב אלא ש"מ דבשוות למיפטר צרה כ"ע מודי דמיפטר בין רב בין שמואל וכ"כ רש"י שם ד"ה לימא כו' ומדרבנן ליכא לאותובי כו' וז"ש רש"י נ"ב א' דמסיפא פריך לרב וכמ"ש כאן וקתני סיפא כו' וערמב"ן שדמק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא בדבריהם לכך לא פריך מזה ודעת ר"ח ורשב"א כדעת רש"י וכן שיטת הרא"ש שכ' וכן עיקר כפירש"י וכ' דתרוצא קמא אליבא דשמואל עיקר וכמ"ש התחיל ולא התחיל ע"כ כתי' בתרא ולכך פ' כתי' קמא כיון דלא קי"ל כתי' דהתחיל כו' אלא כרב אשי ועיין תוספות שם ד"ה מאי אחד כו' וד"ה אלא כי כו' אלא שדבריו צ"ע דלא מוכח דרב אשי סובר דוקא כתי' קמא וכן תמה עליו לח"מ ולכך פיר' הרא"ש כשמואל כיון דקיימא לן כתירוץ קמא ע"כ ליתא לדרב אלא דס"ל דוקא בשוין אבל הרשב"א פי' כתי' בתרא דאף בגרועה פוטר כתי' בתרא כנ"ל ועתוס' שם ד"ה איתיביה כו' אבל ריב"ן פיר' כו' וכ' הרא"ש ומכאן ראיה דהל' כשמואל דר"י ס"ל כוותיה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א דלא כרש"י שכת' דה"ה דפריך נמי לרב דא"א לומר כן ומש"ש תנן היתה כו' ואע"ג דאר"י אחיות איני יודע כו' מ"מ כל הני לישתביש וליזיל ומשני אר"פ כגון כו' אבל לרב קושיא אלא שכ' כתי' השני שבתו' שם ומיהו נראה לר"י כדפרישית כו' דע"כ רב חייש לביטול דהא אין זיקה ס"ל וכמ"ש בריש פרקין ש"מ יש זיקה כו' ושם והאמר רב כו' ומ"מ צריך גם לתי' קמא של תוס' דס"ל לר"י כשמואל דאל"כ מאי פריך אלא דלא סגי כתי' קמא דאכתי תקשי לרב מסיפא תנן כו' וערמב"ן שדחק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא דפליג ר"י ארב לא דחינן לדרב ועוד תי' אחר ע"ש ויש להרמב"ם שיטה אחרת ויתר בסי"ט. כללא דמילתא דהא דשמואל בתרייתא הלכתא הוא לכ"ע אלא שהרמב"ן בקמייתא כרב ובאב"א כי קאמר כו' אבל רב ל"פ ואף בשוות אבל רש"י סובר בשוות א"צ אף לרב בצרות והרא"ש פ' כשמואל כתי' קמא והרשב"א פ' כתי' בתרא ושניהם ס"ל לדינא כרש"י דבשוות פוטרת צרה כנ"ל ושיטה ה' להרמב"ם כמש"ל:

והא דחליצה כו'. ר"ל דוקא אחות זקוקתו ואחות חליצתו ובעלת הגט ובעלת מאמר דקלשא זיקא דאחות זקוקא דמיא לאחות אשתו דאין בה זיק' וכן אחות חליצה דמי לאחות גרושתו וכן בעלת הגט לחלוצה וכן מאמר לכניס' דאין בהו זיקה וכן סוטה דרבנן דאמרי' רפ"ו רש"א ביאתה או חלוצתה כו' ואמרינן עלה בירושל' הדא אמר' קסבר ר"ש חליצה פסולה פוטרת צרתה משום דדמיא לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה כמ"ש י"א א' טומאה כתיב כו' אבל בלא"ה לא וראי' ממש"ש א"ל תניתוה היתה כולי אלא לאו כשירה כו' וקא' דחולץ לפסולה ושם או היא או צרתה כו' ושם כ' ב' מתיב רבא איסור מצוה ואיסור כו' ועתוס' כ"ו ב' ד"ה וחליצה כו' אבל דעת הרמב"ם דרש"י דכל שא"י לייבם הוי חליצה פסולה כמ"ש בט"ז הלכה ט' חליצת האחיות אינן פוטרות הצרות מפני שחליצת האחיות חליצה שאינה מעולה כולי יראה לי שכך הדין בחלץ לשניה או לח"ל שאינה פוטרת צרתה וכמש"ל בסי"ח מההיא דלעיל י"א קס"ד הכי ולא קיימא במסקנא וההיא דאיסור מצוה כו' מפ' לה בששתיהן אסורות דשוות פוטרת כנ"ל אלא דבתוספתא פ"י תניא מי שהיה נשוי שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה א' מהן אסורה לא' מן האחים איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר את צרתה אלא או היא או צרתה מתייבמת לשאר אחים היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה. רשב"א ועמ"מ שם וע"ל סי"ט וסתם כאן כדעת בה"ג שם

וכן יש כו' כחכמים:

שאם כו'. מתני' שם כיצד עשה כו' וגמ' שם נ"א א':

וחליצה כו' דלא כהרמב"ן בס"ח:

וכן אם עשה כו'. במתני' שם כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' כיצד עשה מאמר בי' כו' בין יבם כו':

לאסור בעלת מאמר בתוספתא פ"ז העושה מאמר ביבמתי קנאה לעצמו ופסל' ע"י אחים באו עליה ועשו בה מאמר ונתנו גט וחלצו פסלו על ידו כמש"ל במתני' צ"ו א' כיצד בן תשע כו' וכמש"ל וסט"ז:

לאסור כו'. דבהא פליג ר"ג וחכמים וקי"ל כחכמים ושם ומודה ר"ג שיש כו' וכ"ש בביאה וחלצה אחריהם

ולהאריך כו' מפו' במתני' כנ"ל וכמש"ו:

והוא או כו' ויש כו' הוא פלוגתת רש"י ורמב"ן בבעיא דשם וכנ"ל בס"ה וכבר סתם כרש"י בס"ו וס"ח וסי"א וסט"ז:

וכן אם כו' ולהצריך כו'. מתני' נתן גט ועשה כו' גט לזו וגט כו':

ליאסר בקרובותיה. הוא פלוגתא דר"ג ורבנן ומודה ר"ג כו' כנ"ל:

ולהצריך כו'. כנ"ל וכמש"ו בס"י וסי"א:

הבעילה כו' וכן כו' מתני' דריש קידושין וש"מ כנ"ל ובפ' הבע"י ובירושלמי רפ"ה יכול כשם שהביאה גומרת כו' ויפטור בגט פטור גמור ביבמה מק"ו מחליצה כו':

לפיכך כו'. מתני' אבל לא אמר כו':

כיצד כו' וכן אם חלץ כו'. מתני' חלץ ועשה כו' חלץ וחלץ כו' וז"ש לא לפסול את זו ואמר ולא לאסור בקרובותיה דבהא פליגי ר"ג וחכמים ומודים חכמים לר"ג כמ"ש אבל לא אחר כו':

בין לשם יבמות כו'. ע' בה"ג ומש"ש דרבנן ס"ל אין זיקה וחליצה פסולה אינה פוטרת ויש תנאי בחליצה אע"ג דלא קי"ל כן לא דרבנן ס"ל כן בכ"מ אלא ס"ל דכאן מהני כיון דיש קידושין ביבמה ולענין זה פליגי ר' וחכמים וקי"ל כחכמים וע' ברא"ש שם:

הא דאין כו'. מתני' והבעילה בזמן כו' וגמ' שם ביאה פסולי יש אחרי' כו':

כגון כו' שאם יחלוץ כו'. נ"א א' ומודה ר"ג וערש"י שם וכ"ה בירושלמי שם ומודה ר"ג כו' היאך עבידא היה שלש יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית כו' נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית כו' ושם סוף פרקין דתניא שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית רנ"א כולי ורבנן אמרי אסור בקרובות שלשתן וצריכות ג' גיטין וחליצה לאחת מהן וט"ס וצ"ל מאמר בשלישית וכ"ה בתוספתא ספ"ז:

וגם היא כו'. במתני' נתן גט ובעל כו' גט לזו ובעל לזו כו':

אבל חליצה כו'. במתני' ודלא כתנא דברייתא נ"ד ב':

אבל אם כו'. נ"ג א' והכא בחליצה פסולה כו' וכ"ש לפי מ"ש בסי' י"ג:

עשה מאמר כו'. נ"ב ב' בעי רב חנניא כו' תפשוט כו' ועבדינן כפשיטותיה דרבה וערש"י שם ד"ה או דלמא כו':

ואינה מותרת כו'. רש"י הנ"ל:

וי"א כו' תוספת שם ד"ה או דלמא כו' ופליגי במ"ש אפילו היא אי אמתני' דוקא קאי ולאחין או אעלמא קאי ומדקבעוה שם משמע כרש"י ועמ"מ:

או על צרתה. כמו בצרה אחר מאמר כנ"ל:

או על כו'. נלמד מהקודם וכמש"ו כדין כו':

איכא למימר כו'. גמ' ערוכה שם או שקטן אחר קטן וכ"ש במאמר דעדיפא כמ"ש תוס' שם ד"ה וכן כו' וז"ש וגט כו' וערא"ש שם שכתב והא דאמרינן עשו ביאת כו' ולא אמרו כמאמרו ג"כ כתירץ הגמ' ה"מ בגדול אחר כו':

וגט כו'. דלא כשמואל דדוקא לר"מ דגט במקום חליצה הוא כמ"ש תוספת הנ"ל וכמ"ש בגמרא שם ושם ג' ב' וכיון דלא קי"ל כר"מ בחליצה כמ"ש ק"ה ב' ה"ה בגט ועתוס' שם ד"ה רמ"א כו' ורא"ש שם:

כשהוא מייבם כו'. כמ"ש בתוספתא וירושלמי צרה שניה חולצת או מתייבמת והביאו הרא"ש ברפ"ג וכן בתוספתא כל האסורות כו' וכ' למעלה ס"ה:

חולץ לשניה ר"ל אף לשניה ועבה"ג ועמ"ל מ"ה:

ויש כו' צ"ע דאם קורא לזו חליצה פסולה א"כ ה"ה דביאתה ביאה פסולה ואמרינן בפר"ג דחליצה פסולה אין אחריה כלום וביאה פסולה כו' והוא פסק דביאתה פוטרת צרתה כמ"ש ר"ס קע"ד ועוד דכ"ש הוא ביאה מחליצה וע"ל ר"ס קע"ד אבל מ"ש המ' ממ"ש ך' ב' בא עלי' או כולי י"ל דההיא ברייתא אתי' כמ"ד אין זיקה וכ"מ ברשב"א ע' תוס' ך"ו ב' ד"ה מדקאמרת כו' ולר"י נראה כו':

ואם נבעלה כו'. כמש"ל סימן ד':

וצריכה כל אחת. נ"ה גי' המ"מ וליתא אלא וצריכ' אחת כו' וכ"ה גי' הטור וכמש"ל ס"ה דרמב"ם מוקי לההיא ברייתא כ' ב' איסור מצוה כו' בשתיהן אסורות ובזה נסתלקה תמיהת המ"מ עליו שם פ"ז הלכה י' ומה שמדייק המ"מ שם פ"ה הלכה י"א דהרמב"ם סובר אפילו בשוות אינה פוטרת מהא דלמטה ליתא דהוא מפ' שפ' כרב אבל ליתא כמ"ש למטה:

נחלצה אחת כו'. פ' כשמואל וכמ"ש הרי"ף וכתי' בתרא ומפרש מ"ש כי קאמר שמואל כו' קאי אצריך לחזור ע"כ האחין היכא דוקא לפטור צרתה אז צריכה לחזור אבל אם חולץ לכל אחת בפ"ע א"צ לחזור ונ"ה בפי' בסיפ"ה ע"ש וכ"כ הרמב"ן ורשב"א דשיטה כשמואל ומיירי בשוות כמ"ש למטה אז עד שתחלוץ כ"א כו' ואם איתא בחליצתן לבד סגי וס"ל דבשוות שנפלו לפני אח אחד פוטרת צרתה כנ"ל וכן לפני אחין הרבה ונחלצה אחת מכולן אבל גרושה אפילו נחלצה מכל האחין לא מהני דלא עדיף מנפלו לפני אח אחד וכמש"ש בפ"ז הלכה ט' וכנ"ל סי"ח אלא שדבריו סתומים כדרכו ואפשר לקיים ג"כ כגי' של המ"מ הנ"ל כ"א ונפלו לפני כמה אחין כמש"ו ושיטתו כשיטת הרשב"א שפ' כשמואל וכתי' בתרא וכתב דקיי"ל כסתם מתניתין דפ"ה ודלא כמו שדחקו בגמרא לפרושי למ"ד אין זיקא וכן הברייתא דשם וכן המתני' דקאמר עשה מאמר בזו ומאמר כולי וחליצה וכ"ה לשיטת הרמב"ם ול"פ על הרשב"א אלא בשני יבמין ושתי יבמות וזה לא נזכר במתני' שם ולא בברייתא שם וכלל שדעתו כדעת הרי"ף ורשב"א וכתי' בתרא דשמואל אלא בב' יבמות ובב' יבמין:

ונחלקו עליו כו'. עמש"ש בס"ה. וכללא דמילתא דחליצה מעולה פוטרת לד"ה ואף לתי' קמא התחיל ולא התחיל כ' הרא"ש בשם הריב"ש דדוק' שם משום דשם פסולייהו שוין דהוא בכרת כמו אחות אשה עצמה ואף שתוספת לא סבירא ליה כן מ"מ לדינא ודאי לכל הדיעות פוטרת מדאיבעי' להו לגמ' בעלת הגט כו' ובשו"ת להרמב"ן דפ' כרב אינה פוטרת ולש"פ שפ' כשמואל פוטרת ובגרועה ללישנא קמא דשמואל אינה פוטרת וכ"פ הרא"ש ולרי"ף וראב"ד פוטרת שפ' כלישנא בתרא וזהו באחין באשה אחת וביבם א' ושתי נשים הגרוע ודאי אינה פוטרת ומעולם פוטרת ובשווין פליגי רש"י וסיעתו עם הריב"ם ורמב"ן וכמ"ש ברא"ש וכמ"ש שם:

שני יבמין כולי מ"ש כ"ד א' תני שילא כו' מ"ט כו' משא"כ בדאורייתא:

בגט. כגון שבא אחר קידושיה מיד אז בלא קידושין דממ"נ סגי בגט:

עד שידע כו' ל"ד אלא ה"ה אם יסתפק לו כנ"ל אלא לאפוקי דאם נידע שמייבם אחיו לבסוף או שלא נודע כלל שייבם אחיו דס"ס הוא שמא לא ייבם ואת"ל ייבם את"ל ייבם שמא לבסוף וז"ש עד שידע כו' תחלה וכמ"ש קי"ט א' היה לה כו' וערש"י ד"ה אינה כו' אבל לכתחל' ודאי אסור דאין כאן אלא ספק א' שמא לא ייבם: