משכנסה הרי היא כאשתו ועל מי חיוב - שולחן ערוך אבן העזר סימן קס״ח

ויכול להחזירה. דסד"א השתא אסורה עליו מחמת איסור אשת אח קמ"ל ש"ס:

על נכסי בעלה הראשון. עיין בתוס' ובהר"ן שכתבו מה נ"מ בזה ששיעבוד על נכסיה ראשון דהא גם נכסי הראשון שלו הוא וכתבו נ"מ דצריכה לטרוף מן משועבדים דראשון ולא בני חורין דשני ואם מכר השני ואח"כ נשתדף נכסי הראשון א"י לגבות משועבדים דשני א"נ אם גירש השני וכבר חל לגבות כתובתה ואח"כ נשתדף נכסי הראשון א"י לגבות מב"ח דשני תוס' פ' החולץ (יבמות דף ל"ט) ונשמע מזה נשתדף אם /אם נשתדף/ נכסי הראשון בעוד' תחת השני יש לה כתובה משני אף על גב דבתחלת היבום לא היה לה כתובה צריך אח"כ לכתוב לה כתובה דאסור לדור עמה בלא כתובה ועיין בנוסח כתובת יבמים בטור סימן קס"ו דמשמע רק במזונות התחייב את עצמו היבם כתובות יבמים א"כ אחרי שנשתדף נכסי הראשון צריך לחדש לה כתובה על שמו:

לפיכך אין היבם רשאי למכור. אף אם ירצה לכתוב לה כתובה על נכסיו יכולה לעכב תוס' פ' האשה שנפלו אף על גב דחז"ל תקנו זאת לטובתו שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון והשתא כשנצרך למכור מנכסי אחיו אי"ל לא ניחא לי תקנ' חז"ל מאחר דבתחילה כשייבם אותה לא כתב לה כתובה על נכסיו והסכים לתקנת חז"ל תו אי"ל לא ניחא לי כנ"ל לפ"ז אם בעת היבום מיד רוצה לכתוב לה כתובה על נכסיו אינה יכולה לעכב ורשאי למכור וצ"ל לפ"ז מ"ש בסמוך דא"י למכור קודם היבום היינו דוקא כשאינו רוצה לכתוב לה כתובה על נכסיו, מיהו מש"ס לא משמע כן בעובדא דבעי אחוה למפסלי בגט והקנה לו אחיו חצי נכסי המת ואמר שם דל"מ מעשיו ולא חילקו בין אם רוצה לכתוב כתובה על נכסיו ובין שאינו רוצה לכתוב כתובה ש"מ דאין חילוק בדבר וא"ל שם הטעם משום דאין בידו למכור דעדיין לא זכה בהם א"כ קשה מה שאמר שם השתא יבם ואח"כ חלק לא עשה לא כלום חלק ואח"כ יבם מבעיא דהא ביבם כבר ולא כתב כתובה על נכסיו א"י למכור הואיל כתובתה על נכסי הראשון וכשמחלק קודם היבום אפשר דיש תקנה דהא יכול לכתוב כתובה על נכסיו ולמה פשיטא הוא דל"מ ומיהו בש"ע י"ל מ"ש בסמוך ואם מכר קודם היבום לא עשה כלום היינו מטעם זה וכן משמע מרמב"ם פכ"ב מה"א:

מוציאין מידו. אף על גב דאחיו אינו כאן אי"ל לאו בעל דבר דידי את דמוציאין ממנה מדר"נ שהוא חייב לה כתובה אף על גב דהוא יורש את אחיו מ"מ א"י למחול החוב לנפשי' וכמ"ש בתוס' והרא"ש והר"ן שם ס"פ האשה, ומזה נ"ל לכאורה אם הניח אחיו כדי כתובה תו אין מוציאין ממנו החוב שחייב לאחיו דהא יכול לומר לאו ב"ד דידי את ומדר"נ לא שייך כאן מאחר דהניח כדי כתובה אף על גב דע"פ הדין משועבד לה כל נכסי בעלה אף שהם שוים יותר מסך כתוב' מ"מ להוציא מדר"נ לא שייך מאחר דיש לגבות כתובתה:

וי"א שפירות תלושים וכו'. כ"כ הרמב"ם שם הואיל מטלטלין לא נשתעבדו לכתובה אלא מחמת תקנות הגאונים אין כח בתקנה זו למונעו ולדעת הראב"ד כל מטלטלין ומעות פירות תלושים ימכרו וילקח בהם קרקע אבל אם הוא חייב לאחיו אין מוציאין ממנו משום תרתי לא עבדינן שיהיו מטלטלין משועבדים לכתובה ולהוציא מדר"נ, וכ"כ בש"ג שם וכן אם חולץ לה א"י לגבות מחוב שלו אבל מחוב של אחר גובה דקי"ל כתובה נגבית מן מלוה כמ"ש בסימן ק', ולישב הקושיא לפי הטעם הנ"ל דלא עבדינן תרתי א"כ בחוב של אח' נמי תרתי נינהו להוציא מדר"נ ולגבות מן מטלטלין עיין תוס' ס"פ האשה דף פ"ב:

וכשיכנסנה יכתוב לה כתובה. ואם לא כתב לה יש לה כתובה מתקנת חז"ל כשאר נשים:

כונס ואין לה כתובה. ב"ח מדייק דרמב"ם גם הטור ס"ל דאין איסור לדור עמה בלא כתובה ולא שייך בזו התקנה שאל תהא בעיניו קלה להוציא' מאחר שנשאה מתחלה לאסור לה תהא בעיניו קלה להוציא אף ע"ג אם נשאת לאחר בודאי יש לה כתובה שאל תהא קלה בעיניו להוציא מ"מ ביבם שבא מכח הראשון שהיה אסור לה אין לה כתובה ואף שפוסק לחומרא בהג"ה דאסור לדור עמה בלא כתובה מ"מ בדיעבד אם לא כתב לה אין עליו שום חיוב משא"כ כשהיא מותרת ולא כתב לה כתובה יש לה כתובה מיבם מתיקון חז"ל כשאר אשה:

אבל אסור להשהותה וכו'. בסמוך כתבתי לדעת הרמב"ם והטור אין איסור ואם היא שני' ליבם ולא לבעל אית לה כתובה על נכסי בעלה, המגיד:

גם הבנות ניזונות. ואף אם הניח הראשון נכסים אין לבנות מזונות דהא הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבין דיהוי לך מנאי ועיין תוס' פ' נ"ש דף נ"ג לפי' ראשון הבעי' קאי היכא דלית לה מראשון א"כ אית לה משני ומבעי' ליה אם אלימא כמותה למהוי ת"כ ככתובה לפ"ז מאחר דעלת' בתיקו אין להבנו' מזונות משני אפי' אם כתובתה על השני וא"י למה סתם בפשיטות נגד תוס' ואפשר תוס' איירי שלא כתב היבם כתובה על שמו אף על פי כשאין לה מראשון אית לה ממילא משני מ"מ מבעי' בש"ס בכה"ג לענין ת"כ של הבנות אם אלימא כת"כ שלה ורמ"א איירי אם יש לה כתובה מן נכסי יבם היינו שכתב לה כתובה אז דינה כשאר אשה:

על נכסי בעלה הראשון בטור כתב הן ביד לקוחות אין על השני כלום והוא מדברי התו' בהחולץ ד' ל"ט לחד תירוצ' והקשו על זה הא תהי' קלה בעיניו להוציאה ותירצו בענין אחר ותמה ב"י למה לא הי' הטור חש לקושיא זו ולק"מ דהתו' עצמם בפ' האשה שנפלו דפ"א כתבו כן דטורפ' מן הלקוחות ולא חשו לקושיא זו ונראה דאין שייך לתהא קלה בעיניו כו' אא"כ אין עליו שום חוב מחמת הכתובה אבל בזה שהטרוף מן הלקוחות עכ"פ יש חוב עליו דשמא ישתדף אותן השדו' שהן ביד הלקוחות או יגזלם איזה אנס ממיל' יהיה אז חוב כתובה על השני ע"כ אין קלה בעיניו להוציאה:

והחזירה. ע"ל סי' קס"ו ס"ק ד' מ"ש מזה על הב"ח ודו"ק:

לפיכך כו'. שם פ"א א הרוצה שימכור כו' ושם ב' דתניא מי שמת כו':

ואפי' אם היה כו'. גמרא שם פ"א ב' הרי שהי' כו' ואע"ג דאמרו שם זו אינה משנה כו' לא אשכחן תנא כו' כיון דתקינו רבנן עכשיו דגביא ממטלטלי וחזרו עכשיו המטלטלין כמו הקרקעות ולא הוי אלא חומרא אחד כר"נ וקי"ל כוותיה וערי"ף רא"ש שם וכ"כ תוס' בב"ב קכ"ו א' בד"ה ואין כו' ובזה"ז כו' ובבכורות נ"ב ח' בד"ה ולא כו' והשתא דתקין כו' ע"ש וכ"פ הר"י מיגש בב"ב שם וע"ל סימן א' ס"ב ומלוה כו' וה"ה כאן ועמש"ש וערמב"ן בב"ב שם שכ' ואי קשיא לן הא דאמרינן בב"ב קע"ה ב' ומי אמר רבה כו' אלמא אי שיעבודא לאו דאורייתא לא גבי ממלוה כ"ש תקנת הגאונים י"ל ה"מ גבי בכור דלא משוינן לי' כמאן דגבה לבא מדר' נתן גובה אף בדרבנן וערשב"ם קכ"ה א' ד"ה לטעמיהו כו' ותוספת שם:

וי"א כו'. כחכמים ועבה"ג ועברמב"ם בפי' שם ולא כ' הרמב"ם כל הקודם כו' כמ"ש במתני' לפי שאין התפיסה מועלת אלא מחיים כמ"ש רש"י וכמש"ש פ"ד ב' ולא הוצרך זה לבאר ודחוק הוא דלמה השמיטה כיון שכ' במתני' ואינו פשוט כ"כ אבל הוא מפרש דתפיס שלה אינה שלא יוכל להשתמש בהן אלא שתוכל לגבות כתובתה אחר מותו ואפי' תפסה לאחר מיתת אחיו דהו' במקום בעל קאי וכמו שכתב תוספות פרק ד' ב' ד"ה ולר"ע כולי פירוש רבינו תם דקשי' כולי ומתני' דלעיל גבי יבם כו' או שמפר' שתפס' בחיי בעלה כפירש"י והכל לענין גביית כתובה וכבר ביאר זה בפי"ח מה' אישות הלכה י"א שתפיסה מהני לכתובה בחיי בעלה ע"ש

ואם כ' כו'. שאז הוא כקרקע לכ"ע כמ"ש בב"ב מ"ד ב':

ומ"מ כ"ז כו'. קאי אמ"ש ילקח בהם קרקע כו' דז"ש ילקח כו' ל"ד שאין נותנין המטלטלין ליד אלא ילקח כו' ועב"י:

אבל הקרקעות כו'. כמ"ש והוא אוכל פירות גם אין להיבמה עליו כלום אלא מדרגות ב"ח ועבה"ג ס"ק כ':

הנכסים כו'. הוא מדברי מ"מ הנ"ל כמ"ש במתני' לחכמים קדמה היא ילקח כולי וכתב המ"מ שלא הוצרך הרמב"ם זה לבאר שהכל מודים בה כנ"ל ע"ש:

אפילו גירש' כו'. גמ' שם פ"א א' שאלתי כו' אם ישראל הוה כו' וערש"י שם מגרשה כו' והק' הרא"ש הא אמרינן במתני' החזיר' ה"ה כו' ואמרי' בגמ' פ"ב ב' החזיר' מאי קמ"ל כו' אימה כתובה מיניה קמ"ל אלמא אפי' החזיר' כחובת' על בעלה הראשון והאיך יכול למכור מה"ט ותי' דמתני' בשמחזירה סתם אבל סומכוס מיירי בשמתנה כו' וכמ"ש בתוספות רפ"ט מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפילו הניח נכסים של מאה מנה אין היורשין יכולין למכור מפני שכל הנכסים אחראין לכתובה כיצד יעשה כונסה ומגרשת ושוברת לו כתובת' אלמ' שצריכה לשבור כתובה הראשונה ובירושלמי שם כיצד הוא עושה כונס ומגר' ומחזיר והיא שוברת לו כתובת' א"ר ייסא לצדדין היא מתנית' או שוברת לו כתובת' ר' זעיר' בשם רב המנונ' כנסה וגירשה והחזירה אם חיד' לה כתובת' על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון ר"י בר בון בשם ר"ח מתני' אמרה כ' כו' ע"ש וז"ש ובלא גירושין כו' כנ"ל לצדדין כו' ואף ר' זעיר' מודה בזה וכ"כ תוס' ד"ה מגרשה כו' וא"ת כו':

יבמה כו' או שמחלה כו'. מירושלמי הנ"ל או שוברת כו' וכ"ש בשלא היה לה כלל דהא עיכב המכירה מפני שכל נכסיו כו' כנ"ל:

וכשיכניסנה כולי. כן פירש מ"ש ואי ל"ל מראשון כו' כנ"ל סי' קע"ו ס"ד:

יבמה כולי כ"ז לשון הרמב"ם ומפ' בש"ס ואי ל"ל מראשון כול' ר"ל בשלא כ' לה כולי תקינו כו' שצריך לכתוב לה כתובה אשני ואם היתה כולי ע"כ צ"ל דא"צ לכתוב לה כלל וז"ש אם רצה כולי:

ודינה בתוספת כו'. כמ"ש בכתובות כ"א א' ל"ש אלא כו':

אבל כו'. אבל הרמב"ן ורשב"א מפ' ואי צ"ל כו' תקינו כולי אפילו לא כתב לה כתובה ואם היתה כולי ג"כ בשלא כ' לה אבל צריך לכתוב לה שלא תהא כו' וז"ש בהג"ה ודוקא כולי וכן אם כו' ר"ל אפי' לא כ' לה ואמר לא היה כולי כפירש"י ביבמות ל"ט א':

היו כו'. בעיא שם נ"ג ב' ולא איפשיט' וכ' הרי"ף הלכך ל"ל וכ' הר"ן דוקא בדאיכ' נכסים מראשון כו' דתנאי כתוב' ככתובה:

מ"מ כולי. שם וכ"כ תוס' ד"ה בת כו' והרא"ש: