דין המוצא גט בשוק למי יחזור אותו - שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ״ג
דין המוצא גט בשוק למי יחזור אותו. שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ״ג - 1 סעיפים, ולצידם בית שמואל, ט״ז, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אבן העזר · סימן קנ״ג
סעיף א׳
דין המוצא גט בשוק למי יחזור אותו. ובו סעיף אחד:המוצא גט אשה בשוק אם האשה נותנת סימן שאומרת נקב יש בצד אות פלוני ואומרת שכבר נתגרשה בו וממנה נפל יחזירוהו לה אפילו אם הבעל מכחישה ואומר שממנו נפל ולא גירשה מעולם אלא שצוה לכתבו ועדיין לא נתנו אפילו אם גם הוא נותן בו סימן ואם אינה נותנת בו סימן והבעל מכחישה לא יתנוהו לא לו ולא לה ואם הבעל מודה שכתבו ואומר שיתנוהו לה להתגרש במקום ובשעה שראוי להחזיר דליכא למיחש שמאחר נפל על פי מה שנתבאר בסימן קל"ב יתנוהו לה ותתגרש בו מעתה ואם לאו לא יתנהו לה ואם הוא מודה שנתגרשה בו והיא שואלת אותו לגבות בו כתובתה והוא אומר שכבר פרעה והחזירתו לו וממנו נפל מחזירו לה אפילו אינה אומרת נקב יש בצד אות פלונית רק בשאר סימן שאינו כ"כ מובהק כגון שאומרת כך וכך אצבעות באורך הגט או ברחבו או שאומרת מדת החוט הקשור בו אבל אם אמרה הגט היה ארוך או קצר ואינה מכוונת מדתו או החוט לבן או שחור או שאמרה שהוא מונח בחפיסה או בדלוסקמא אינו סימן להחזירו לה על ידו:
בית שמואל · אבן העזר סימן קנ״ג
א׳
לא לו ולא לה. ע"כ איירי הכא דנמצ' הגט במקום דליכ' למיחש דנפל מאחר כמ"ש בסמוך ולא כב"ח שכתב הטעם דחיישינן שמא מאחר נפל אלא הטעם הוא דחיישינן שמא גרשה ותביא ראיה וכשתבא לגבות הכתובה יאמר פרעתי והא ראיה דהגט בידי והיינו במקום שאין כותבין כתובה וגובאת בגט וכשהגט בידו יאמר פרעתי כמ"ש בסי' ק"י אבל כשהגט ביד הב"ד אז כשתביא היא ראיה שגירשה א"י לומר פרעתי וממני נפל דהא השתא הוא טוען שלא גירש הוי כאלו אמר לא פרעתי ובוודאי אין חשש שמא ישכחו הב"ד מה שטוען השתא ובזה נדחה דברי הב"ח שהבי' ראיה מזה לדברי הטור לענין כתובה היא נאמנת שממנה נפל דאפילו אם הוא נאמן היינו כשיאמר מיד ממני נפל ופרעתי אבל כאן איירי שאומר לא גרשתיך תו אינו נאמן לומר פרעתי, ולה אין מחזירין משום י"ל דלא גירש אותה ומחמת הגט תנשא וכן פרש"י אף על גב האשה האומרת גרשתני נאמנת הכא הגט מסייע לה מעיזה ועיין בסמוך:
ב׳
ותתגרש בו מעתה. אפי' אם אמר הבעל שנתגרשה כבר בו ביום הכתיבה אינו נאמן על העבר אלא תתגרש מעתה כמ"ש בתוספות פ"ק דב"ק דף י"ח ודף י"ט והיינו פירוש תוספות גיטין דף כ"ד מ"ש דאינו נאמן שתטרוף פירות מכאן ולהבא היינו מחמת דיבורו גרשתי אבל ליתן לה הגט היום נאמן כשאין חשש שנפל מאחר אף על פי שאומר שגירש כבר ונפל ממנו ומ"ש הטור והמחבר אם הבעל מודה ואומר שיתנהו לה להתגרש נראה בוודאי לא פליג על תוס' אלא כוונתו דהשת' מרוצה ליתן לה בתורת גירושין אבל אם אומר שגרש' כבר ועכשו אינו רוצה שיתנהו לה א"י ליתן לה בתורת גירושין ובב"ח משמע אם אמר גירש כבר לא מהני כלל אפילו ליתן לה היום להתגרש ולית' ועיקר כמ"ש וכל זה איירי כשאינה נותנת סי' אבל אם היא נותנת סי' מגורשת מיום הכתיבה, ולכאור' נראה דאין נותן לה הבעל אלא נותן לה ע"י שליח וכיון דנתאחר בין הכתיבה לנתינה ואפשר הואיל לפ"ד גירש כבר אף על גב דהוא אינו נאמן על העבר מ"מ לא חיישינן בכה"ג משום האיחור דאפשר דגירש אותה באותו יום:
ג׳
והוא אומר שכבר פרעה. ואיירי נמי כשאין חשש שנפל מאחר דאל"כ אפילו אם שניהם אומרי' דגרש' אינם נאמני' כיון דידוע דהיא היתה אשתו כמ"ש בסי' קע"א אף על גב שם איירי כשאומר שנתן לש"ה הא כתבתי שם אפילו כשאומר גרשתי ג"כ אינו נאמן למאי דקי"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן:
ד׳
מחזירו לה בלא סי'. דכאן לא שייך סי' כיון דהגט היה ביד שניהם אלא הם מחולקי' בפרעון והא דמחזירי' לידה אף על גב דיש לו מיגו ממני נפל ולא גרשתי כדלעיל סי' ק' תירץ רש"ל דלא שכיח שתחזור הגט משום דצריכה לראייה והיה לו לכתוב שובר או לקרוע ולכתוב על הגט גיטא דלא קרענוהו וכו' כמ"ש בש"ס:
ה׳
אפילו אינה אומרת. על ר"ס קאי דא"צ לומר ס"מ כי דווק' בחשש שמא נפל מאחר צריך ס"מ כיון דאיכ' א"ד אבל כאן דליכ' חשש שנפל מאחר אלא דא"י אם ממנו נפל או ממנה והיא אומרת גרשתני והסימני' מסייעי' לה נאמנת אף על גב דאינה אומרת ס"מ ואפשר אפי' לדעת המחמיר בסי' י"ז כשאומרת גרשתני אינה נאמנת בזה"ז מ"מ כיון הסימני' מסייעי' לה נאמנת וכ"כ בדרישה וב"ח בשם רש"ל דקאי על ר"ס:
לא לו ולא לה א"ל למה לא יחזירה הא אם אמרה גרשתני נאמנת כמ"ש הרא"ש בזה בסמוך נראה דכיון דנמצ' הגט בשוק גרע טפי ואיתרע זכו' דידה כיון דלא יהבה סימנ' ועיין אח"ז בסמוך:
ב׳
אפילו אינה אומר' נקב כו' ז"ל (רש"י) (צ"ל רש"ל) ותימא גדולה מה מועיל סימנים הלא היה בידה כמה ימים הכירה בו ומה ראיה יש שלא החזירתו לו וע"ק דלעיל כתב כגון שאומרת נקב יש בצד אות פלוני' בו' דהוא סי' מובהק והוא נגד דעת הרא"ש בפ"ב דב"מ ע"כ נראה דמ"ש מחזירו לה פי' בכח סמנים לפי שמוקמינן לה אחזקה שממנה נפל שאין שכיח כלל שתחזור הגט משום שצריכה לראיה והיה לכתוב שובר או לכתוב על גיטא גיטא דנן קרענוה כדאית' פ"ק דב"מ דף י"ח ומ"ש אח"כ אפי' לא נתנ' סימנים מובהקים חוזר על מ"ש למעלה כל היכ' שהאשה אומרת שנתגרשה והוא מכחישה דל"ד בעינן נקב יש בצד כו' והיינו כדברי הרא"ש ממש ובס"א כ' בהדי' ואם אומרת שנתגרשה כו והוא מכחישה אפילו אינו אומרת נקב כו' והיינו כמו שפרשתי עד כאן לשונו וגי' ב"י היתה ג"כ כמ"ש רש"ל בשם ס"א וכן עיקר:
ג׳
רק בשאר כו' פי' מובהק באשר"י כתב וז"ל ולא בעינן סי' מובהק דליכ' כאן חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת כיון שבא לידה קודם נפילה כו' ואי משום דמנסבא בגט זה דאיכ' איסור דאוריית' אפילו בלא גט נמי האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כו' וא"כ קשה למה כ' הטור בשאר סימני מובהק ובאמת א"צ למובהק וצ"ל דמובהק דנקט הטור לאו מובהק ממש קאמ' אלא למעוטי שאינו מובהק כלל וביש ספרים לא נזכר בטור תיבת מובהק אלא שק"ל על מ"ש הרא"ש להקל משום דנאמנת לומר גרשתני למה כתוב בסמוך דאם אינה נותנת סי' דלא ינתן לא לה ולא לו ותו דטעם נאמנות משום חזקה אין מעיזה בפני בעלה וכאן אין שייך זה דכיון שגם הוא מודה שכ' לה הגט אלא שלא נתנו עדיין וא"כ מעיזה בפניו וצ"ע:
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
המוצא כו'. ב"מ כ"ח א' היא אומרת כו' וכתב הרי"ף דדיוקא בנקב בצד אות פלוני דהוא סי' מובהק וכמש"ש י"ח ב' ופ"ג דגיטין ודקמא דבצד אות כו' וכ"כ הרמב"ם וכ' דכל שאמרו שם כגון סימני החוט ובחפיסה הכל סי' מובהק וכ"כ הר"נ ונ"י אבל הרא"ש שם חולק עליהם דס"ל דאינו סי' מובהק אלא נקב כו' אבל סי' החוט וחפיסה אינן סימנים מובהקים וכו' דל"ד לשם דשם לינתן לבעל לגרש בו דהוא איסורא בעינן סי' מובהקים אבל כאן ינתן לה משום הכתיבה לא בעינן כמו בכל דיני ממון ואע"ג דמנסבא בו בלא"ה נאמנת מדרב המנונא ומשום גיטא דמסייע לא אמרינן דמעיזה ע"ש אבל הטור ס"ל דברי תוס' שם י"ח ב' ד"ה אין כו' דעם הגט מעיזה ומפ' ג"כ לענין הכתובה כפי' הרא"ש אלא שמפ' שמודה שנתגרשה ומחולקים בפרעון הכתובה ומ"ש המוצא כו' שאומרת כו' אפילו אם כו' דלענין גירושין בעינן סי' מובהק וכשיטת הרי"ף ותוס' דלא כרא"ש:
ב׳
ואם אינה כו' ברייתא שם י"ח ב':
ג׳
ואם הבעל כו'. שם ברייתא וכתי' דר"ז וכל הסוגיין שם:
ד׳
ואם הוא מודה כו'. כשיטתו דבסי' שאינן מובהקין אין ליתנו לה אא"כ מחולקין בפרעון וכנ"ל והסוגיא דשם כה"ג איירי דס"ל בזה כהרא"ש דכל אלו סי' שאינן מובהקין הן רק הרישא נקב כו' ואינו מחולק עם הרא"ש אלא במאי דפליג הרא"ש על תוס' הנ"ל:
ה׳
רק בשאר כו'. דאף לענין ממונא בעינן סי' מובהקים כמש"ש כ"ח ב' אלא דלענין איסורא בעינן סי' מובהקים ביותר כמש"ל סי' י"ז ע"ש:
ו׳
כגון שאומרת כך כו' הרא"ש שם וכמו אורך החוט שם ומ"ש אילימא כו' שאינה מכוונת מדתו וכמ"ש למטה וכשיטתו דלענין ממונא מיירי ואמרינן שם מדת ארכו ומדת רחבו תנתן כו' אבל לשיטת הרי"ף אורך החוט הוא סימן מובהק ביותר אבל לא אורך הגט וערמב"ם:
ז׳
אינו סי' כו'. כמ"ש הרא"ש דמ"ש ינתן לו לא שיוכל לגרש בו אלא לאפוקי שלא ינתן לה:
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
על הסימן הזה
שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ״ג, מתוך חלק אבן העזר. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
