דין המגרש לאחר זמן ומי שנתגרש על - שולחן ערוך אבן העזר סימן קמ״ו

בצידי ר"ה או באגם או בסימטא. כמ"ש בסוגיא פרק הכותב ובתוספות שם אף על גב בעת הנתינה לא היתה מגורשת לא הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון שנתן לה בתורת גירושין אלא שמגביל זמן אימת תתגרש הוי נתינה גמורה אף על גב האומר משוך בהמה זו וקני לאחר ל' יום צ"ל קני מעכשיו כמ"ש ברמב"ם פ"ב דמכירה ובח"ה ס"ס קצ"ז ש"ה דקונה במשיכה ולאחר ל' יום כבר כלתה המשיכה אבל כאן הגט עדיין קיים ומונח במקום דראוי לקנין כ"כ המגיד והר"ן לדעת הרמב"ם דהיא מגורשת אפילו אם לא אמר מעכשיו אבל תוס' והרשב"א סבירא להו אם לא אמר מעכשיו אינה מגורשת ואם אמר מעכשיו הוי ספק גט דקי"ל כרב דמספקא שמא תנאי הוא אז אפילו אם מונח בר"ה מגורשת או שמא חזרה הוא והוי כאלו אמר לאחר ל' יום בלא מעכשיו ואינה מגורשת כי צידי ר"ה לאו מקום שלה הוא ומבואר בתוס' פ' האשה שנפלו ובר"ן כשהוא תנאי אז אפי' עומדת בר"ה או ברשות המוכר קונה לכן יפה כתב המגיד ס"ב דמכירה לדעת הרמב"ם דס"ל מעכשיו ולאחר ל' יום תנאי הוא כמ"ש שם א"כ מ"ש הרמב"ם שם דעומדת הבהמה באגם ל"ד דהא אפילו בר"ה נמי קונ' כיון דתנאי הוא והב"י השיג עליו ס"ס קצ"ז וכתב אגם דוקא ולא ר"ה והביא ראיה מתוס' הנ"ל וליתא כי תוס' כ"כ לרבי יוחנן דס"ל דלאו תנאי הוא אלא המשיכה מתחיל היום ונגמר לאחר ל' יום אז בעינן דמונח במקום הראוי לקני אבל הרמב"ם דס"ל תנאי הוא א"כ אפילו בר"ה נמי והסמ"ע הביא דברי הב"י ול"ד, וא"ל דלרמב"ם דס"ל תנאי הוא הלא אם אמר התקדש לי מעכשיו ולאחר ל' יום פסק כרב דמספקא ליה אם תנאי הוא אי חזרה וי"ל דוקא משום חשש א"א פוסק לחומר' כרב אבל בממון ס"ל תנאי הוא וכן מוכרח לרמב"ם ורשב"א דס"ל בקנין בהמה אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום קונה ובגט הוי ספק ש"מ דפסקו כשמואל אלא בגט חיישינן להא דרב, אלא צריך ישוב מנ"ל לרמב"ם לחלק כן כי שם בקידושין פליגי רב ור' יוחנן ושמואל לרב ספק הוא כהנ"ל לרבי יוחנן מתחילין מיד וגומרים לאחר ל' יום, לשמואל תנאי הוא מנ"ל לפסוק בממון כשמואל נגד ר' יוחנן:

אם היה הגט קיים. ע"כ בתנאי אם איירי כי בתנאי ע"מ א"צ להיות קיים כמ"ש בסי' קמ"ג ומ"מ א"צ להיות ברשותה וצריך טעם כיון דאין גירושין עד אותו שעה מה מהני אם מונח באותו שעה בר"ה גם נשמע מכאן דהמחבר ס"ל כרמב"ם בתנאי אם ונשאת קודם שנתקיים התנאי לא תצא מדכתב בסמוך ואם נשאת קודם הזמן תצא ש"מ דוקא שם דקודם לכן אין שם גירושים כלל אבל אם נשאת קודם שנתקיים התנאי לא תצא עיין ר"ס קמ"ג ועיין סי' קמ"ח:

צריך להיות הגט ברשותה. ואם ליתא ברשותה הוי ספק גט להני פוסקים דפסקו כר"י זמן ש"ש מוכיח והוי כאלו אמר מעכשיו ולאחר ל' יום המגיד ועיין ר"ס קמ"ד:

אין זה גט. אף על גב מכלל לאו נשמע הן מ"מ כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש אינה מגורשת, המגיד:

אם נתקיים התנאי וכו'. היינו בתנאי ע"מ דאז אם נתקיים התנאי חל הגט למפרע נמצא בעת שקידש היתה פנוייה אבל תנאי אם דגט חל בעת שנתקיים ובאותו פעם היתה א"א נראה דקידושין לא הוי קידושין מיהו לדעת הרמב"ם דס"ל אם נשאת קודם שנתקיים התנאי לא תצא י"ל גם הקידושין חלין וכ"כ בסימן קמ"ח ע"ש וקצת ראי' דאיירי בתנאי אם דהא בסמוך מוכח דאיירי בתנאי אם וה"ל לפרש דאיירי כאן בתנאי ע"מ וכן הוא בפרישה:

א"צ גט משני. הנה לדעת הראב"ד אסורה לראשון ופי' בדרישה טעמא משום דחיישינן שמא יאמרו בודאי קיימה התנאי כיון התנאי בידה לקיים והיא מגורשת מזה והוא מחזיר גרושתו משנתארסה ול"ד למי שהלך למ"י והיא נתקדשה לאחר ובא בעל' מותר' לראשון דשם באמת לא היה גירושין לא יאמרו דגירש אלא יאמרו טעות היה דסברה דמת בעלה אבל כאן הי' גט ותנאי הוא בידה לקיים יאמרו בודאי מקוים התנאי עוד כתב שם דרמב"ם נמי ס"ל דאסורה לראשון וזה ליתא כמה דהשיג עליו בט"ז דהרי הרמב"ם מסיים שם וכתב כמו שביארנו והיינו בדין שהלך בעלה למ"י ושם מבואר בנתקדשה מותר' לראשון וליישב קושית הראב"ד י"ל דס"ל להרמב"ם לעולם לא חיישינן שיאמרו דזה עביד איסור' כל זמן שאין מוכרח א"כ כיון די"ל דלא נתקיים התנאי אף על גב התנאי בידה לקיים לא חיישינן שיאמרו דנתקיים התנאי והוי מחזיר גרושתו משנתארסה ול"ד למ"ש סי' ל"א וסי' מ"ו שם כששניהם מקדשים ממ"נ אי עביד איסור' אז חיישינן שמא יאמרו אבל כאן די"ל דלא עביד איסור' לא חיישינן שמא יאמרו דעביד איסור':

שמא קיימה התנאי. הט"ז מאריך בזה ובוודאי ט"ס וצ"ל שמא תתקיים התנאי דחילוק הוא אם כבר בטלה התנאי אז בטל הגט אבל אם לא נתבטל יש לחוש שמא תתקיים עוד ועדיין לא נתבטלו וחלו קידושי שני:

ה"ז מגורשת כשיגיע כו' זה לשון רמב"ם וכך פרושו דבזה יש לו דין תנאי כמו שבתנאי אם נתקיים התנאי חל הגט ה"נ בזה אבל אינו דומה לתנאי לגמרי שבתנאי מגרש מיד דהיינו אם יקוים יחולו הגרושין (מהיום) ואף שלא אמר מעכשיו ונתבאר בסימן קמ"ג דאז אין חלין הגירושין למפרע מ"מ חל עליה שם גרושה מהיום כיון שיש בידה לקיים התנאי וכן אם התנאי תלוי בו משא"כ בקבלה דא"א להגרש עד שיגיע הזמן וכל הכתוב כאן הוא ממש כן בנוסחת הרמב"ם שבידינו בפ"ט מגירושין אבל הטור העתיק לשון הרמב"ם בלשון זה ה"ז דומה לתנאי שאינה מגורשת עד לאחר ל' יום ואם מת הבעל בתוך ל' יום או נשרף הגט אינה מגורשת ואינו תנאי שהמגרש על תנאי מגרש מיד אלא שמטיל תנאי בגיטו וזה אינו מגרש עד שיגיע איתו זמן עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל דבשני הצדדים זכר חד מלתא דהיינו דלא הוה גט תוך הזמן והיה לומר תחלה דהוה גט כשיגיע הזמן כמו שהוא ברמב"ם שזכרנו ולפי הנראה שיש ט"ס בטור בזה:

וזה אין צריך לכפול הטעם בהמ"מ שהרי אין כאן תנאי אלא קביעות הזמן לחול המעשה ועוד שלא מצינו בגמרא שנזכר כפל ולא שאר (משפטי) תנאי' בדין לאחר ועוד שמצינו בירושלמי פ' האומר בקידושין שהכל מורים שאם אמר לאחר שירדו גשמים מקודשת שאין צריך לכפול עכ"ל:

ה"ז מגורשת הר"ן הקשה דכאן כתב הרמב"ם דבלא מעכשיו היא מגורשת ובה' מכיר' כתב האומר משוך פרה ולא תקנה ער אחר ל' יום דלא קנה אא"כ אומר לו גם כן מעכשיו ובדברי הרב המגיד יש תירוץ ע"ז דבפרה בלא מעכשיו לא קנה כיון דכבר כלתה המשיכה קודם שמגיע הזמן אבל גבי גט הכתב קיים עדיין בשע' שיש לה להתגרש והוא במקום קנייה דצידי ר"ה וכן אגם לאו כר"ה הם ע"כ מגורשת אפילו לא אמר מעכשיו ויש להקשות כיון דכאן לא הוה עליה שם גרושה כלל קודם הזמן כמו שזכרנו בסמוך א"כ בשע' שמגיע הזמן ה"ל כטלי מע"ג קרקע דהא אין שם נתינה וי"ל דמ"מ כיון שבא על כל פנים מידו לידי' קודם הזמן חשבינן אותה נתינה כאלו הוא אחר שהגיע זמן:

ואמר לה אם לא תתני כו' פי' ולא זכר כלל לשון גרושין אלא הך מלתא לחוד לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן אבל אם היה אומר ההן דהיינו אם תתני הרי את מגורשת אעפ"י שלא זכר הלאו הוה עכ"פ גט והתנאי בטל כיון דלא כפלי':

א"צ גט משני זהו לשון הרמב"ם ויש כאן מקום עיון טוב דהראב"ד השיג ע"ז במה שחילק בין קידושין לנשואין וז"ל כמדומה שהוא מדמה זה הענין לאשה שהלך בעלה למ"ה ואמרו לה שמת בעלה שאם נתקדש' לאחר מותרת לחזור לו ואם ניסת אסור' לחזור לו ואין הנדון דומה לראי' כלל דלעולם אסורה לראשון דמאן מוכח שלא נתקיים התנאי שהרי בידו לקיימו והיא מגורשת גמור' ואסורה לראשון אבל אינו גט ליורש' ולטמא לה ולאוסר' לזר בלא חליצה עכ"ל והטור הביאו במסקנא וסיים הלכך בין כך ובין כך אסורה לראשון וצריכה גט משני עכ"ל והרב המגיד כתב על השגה זו שאם היה מעיין עיון שלם לא היה משיגו שהרי כתב אם לא נתקיים התנאי ובטל הגט ושדבר פשוט הוא שכל שבידה לקיימו עדיין ואפשר שיתקיים שאין הגט בטל וזה פשוט בדבריו ומ"ש כאן הוא כשהגט בטל כגון תנאי שהוא בלאו ועשתה מעשה בביטולו או בתנאי שהוא במעשה תוך זמן קצוב ועבר הזמן ולא נעשה או באיזה דרך שהיה התנאי מבוטל בפועל והגט בטל אבל בתנאי שבידה לקיימו הרי הדבר תלוי ואם נתקיים התנאי מגורשת היא למפרע כמו שנתבאר בתנאי שבע"מ ולא יאמר הרמב"ם בזה שא"צ גט כשנתקדשה לו ואלו הדברים ברורים וחילק עכ"ל וכן קבע בש"ע כאן בסעיף שאחר זה ואשתומם כשע' חדא על מכשול כזה שיצא מן הפה הקדוש בעל המ"מ שהוא כ' על הראב"ד שלא היה לו עיון שלם בדברי רמב"ם אלו והנה היא לא היה לו עיון שלם בדברי הראב"ד דאיתא בפ' האשה רבה (יבמות דף פ"ט) דבשמעה שמת בעלה ונתקדשה ובא בעלה דמותר' לחזור לו דאמרי' קדושי טעות נינהו פירוש דלא (חיישינן) שמא יאמרו שהראשון גירשה והוה קדושי שני קדושין לא אתי למימר הכי אלא יאמרו מדנפק' בלא גט קדושי טעות הוה דפי' התוס' שהיא סבורה שמת בעלה ולא מת כמו שהוא האמ' ופרכינן כי ניסת נמי אמרי נשואי טעות נינהו ומשנינן קנסוה רבנן ולא תלינן בה לקולא נתקדש' נמי לקנסוה קדושין דלא עבד' איסור' לא קנסוה ניסת דעבדא איסורא קנסוה הנה לפניך דבמה שהקילו כאן בקידושין הוא משום דהכל ידעו הטעות שהיתה סבורה שמת ועכשיו הבעל לפנינו ולא יתן לו לומר שהראשון גירשה שהוא לא מסתבר וטפי יתלו בטעות משא"כ כאן דהראשון גירשה באמת אלא שיש לו איזה תנאי שתתן לו איזה סך מעות וכיוצא בזה והיא לא קיימה באמת התנאי נמצא הגט אינו גט עדיין אלא שכולי עלמא לא ידעו מזה שלא קיימה אלא אדרב' יאמרו מסתמא לאו זונה היא ליקח באיסור איש אחר כיון שיש בידה לקיים התנאי ודאי כבר קיימה אותו ובהיתר נתקדשה לשני והיאך תצא ממנו בלא גט אפי' גט לא מהני להחזיר' לראשון משום מחזיר גרושתו וע"ז כתב הראב"ד מאן מוכח שלא נתקיים התנאי דהיינו שהעולם לא ירגישו במה שלא נתקיים כיון שיש אפשרות לקיימו יסברו לומר שכבר קיימה והיא גרושה גמורה ומ"ה כתב כיון שבידה לקיימו ר"ל שיש יכולת בידה ומי מעכב עליה ולא כמו שהבין הרב בעל המ"מ דבידה לקיימו היינו לאפוקי מה שאין בידה לקיימה כגון בביטו' לאו כמו שזכר הוא ואנהרינא לעייני משמיא דאין דמיון כלל לשום סברא לסברת שהיה טעות מחמת ששמעו בו שמת מסוגי' שלימה בפ' המגרש (גיטין דף פ"ט) דאיתא דרב פפא הקשה לרב זביד דניזל בתר אמתלא מהא דנתקדש' ואח"כ בא בעלה דמותרת לחזור לו לאו משום דיש אמתלא שיאמרו הראשון גירשה ועל תנאי קודם השני שאם יבא בעלה שגירשה ממ"ה שיהיו קדושיו בטילים שהי' בעלה חביב לה אלא גירשה שלא היה יכול לבוא אבל בניסת ליכא למימר דעל תנאי נשאה אלמא דאזלינן בתר אתמלא וסמכינן עלה ומשני רב זביד שאני התם דאתא בעל ומערער פירש"י דאתא בעל וקאי ומימר אמרי לא גירשה בעל אלא היתה סבורה שמת ונתקדש' ואינן קדושין ולא מסקי אדעתייהו לו' גירש ראשון ונשא שני ופרכינן ניסת נמי הא אתי בעלה וקאי ומשני קנסוה רבנן כו' הרי לפניך דעיקר ההיתר בנתקדש' משום דאתי בעל ומערער וירגישו הכל שטעות היו קדושי שני אבל בלאו הכי לא (יחזור הראשון) דתלינן לומר שגירשה ראשון (וקדשה שני והוי ליה מחזיר גרושתו ול"מ אמתלא שיאמרו ע"ת קידשה שני) אע"פ שאין סברא מוכרחת לזה ק"ו כאן שגירשה הראשון באמת אלא שיש עליה חיוב תנאי יש סברא טובה דהיינו ודאי מימר אמרי שקיימה התנאי ועשתה כדין ולא ידעו שהיא עשתה איסור להתקדש בלא קיום התנאי ואע"פ שלא נבעלה מ"מ ודאי יש לה איסור להתקדש מאחר כל זמן שהיא אגידא בראשון מחמת התנאי דודאי מוקמינן כל אדם בחזקת כשרות א"כ יש כאן איסור בנתקדש' שהכל יאמרו קדושי שני היה קידושין ואין לו ראיה מן שמע שמת בעלה כלל ולאידך מ"ד דמשום תנאי הוא כמ"ש הרמב"ם פ"י מגרושין וז"ל ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט כיון שלא ניסת יאמרו תנאי היה בקדושין ולא נתקיים עכ"ל א"כ ק"ו כאן דיאמרו שנתקיים התנאי שהיה באמת וזה דבר ברור ונכון וראוי לקבוע הלכה ואין חילוק כאן בין תנאי לתנאי כמ"ש כאן בסעיף שאח"ז בד"א שאם קדשה אחר כו' דליתא להלכה אלא כדברי הראב"ד עיקר. אח"כ ראיתי בדרישה שכתב ג"ב לישב דברי הראב"ד והוקשה לו מנא ליה להראב"ד דהרמב"ם מתיר לראשון בנתקדשה לשני כמו בשמעה שמת בעלה שמא לא נתכוין רמב"ם אלא שתוכל להנשא לעלמא בלא גט מהשני וע"ז אמר הרמב"ם א"צ גט מהשני אבל לראשון אסור' ולא עיין ברמב"ם גופי' שכתב שם אחר דין זה כמו שביארנו פ"ו לענין שמע שמת וכ"כ המ"מ וז"ל ומבואר בדבריו הדמיון הזה ע"ש והיינו ממ"ש הרמב"ם כמו שביארנו. (דברי המגיה כתב ב"ש בס"ק ו' ולישב קושיות הראב"ד י"ל דס"ל להרמב"ם דלעולם לא חיישינן שיאמרו דזה עביד אסורא כל זמן שאינו מוכרח א"כ כיון די"ל דלא נתקיים התנאי לא חיישי' שיאמרו דנתקיים התנאי והוא מחזיר גרושה משנארסה עכ"ל ולא אוכל לכוין דעתו דאדרבא קושית הראב"ד הוא שתהיה אסורה לראשון משום שבודאי לעולם לא חשדינן לו' על שום בר ישראל או בת ישראל דיעבדו איסור' ולעולם דיינינן להו לכף זכות א"כ בודאי נידון גם אותה לכף זכות שלא תעבד איסורא לקדשה לאחר כ"ז שהיא אגידא בראשון מחמת התנאי כמ"ש הטורי זהב והוא ראה ג"כ דברי הט"ז כאשר מביאו בקצרה ודאי אם היה פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בנשאת לראשון אם תצא ממנו היה אפשר לומר כסברתו דהרמב"ם ס"ל דלא תצא משום דלא חשדינן ליה דעבד אסורה ויחזיר גרושתו ובודאי לא נתקיים התנאי אף דיש סברא להיפך אם לא נתקיים היאך נחשידינה דהיא תעבד איסורא ליקח איש אחר קודם גמר גירושין שהיא עדיין בחזקת א"א ה"א מוטב לידחי הא מקמי הא דשם נוכל לו שסמכה עצמה לקיים התנאי אח"כ ולא קיימא ונמצא הגט בטל ולא חשדינן ליה שהחזיר גרושתו אבל השתא דהרמב"ם והראב"ד לא הזכירו כלל להחזיר רק אם מותרת לראשון או אסורה לראשון והיינו אף לכתחלה בזה ודאי קושיות הראב"ד חזקה היא שתהיה אסורה לראשון שיאמרו שנתקים התנאי כי היכי דלא נחשידנה שהיא עבדה איסורא עכד"ה):

חיישי' שמא קיימא התנאי הג"ה זו אין לה ביאור ובד"מ ראיתי וז"ל והמ"מ מיישב דברי הרמב"ם דמיירי שמבטל' התנאי בפועל כגון שהתנה שלא תעשה דבר פלוני והיא עשתה אותו אבל בתנאי שיש לה לקיים דבר פלוני אף הרמב"ם מודה דחיישינן שמא קיימה התנאי עכ"ל ודבר תמוה כ' דאי חיישי' שמא קיימה כבר אע"פ שבאמת לא קיימה א"כ בתנאי שלא תעשה נמי ניחוש כן שמא לא עשתה אותו מעשה אף ע"פ שבאמת עשתה אותו ובטל הגט ולכאורה נראה להגיה בדבריו חיישי' שמא תקיים התנאי דהיינו שהוא לא מחלק רק בין קום עשה ללא תעשה דבלא תעשה ועשתה אין תקנה עוד משא"כ בקום עשה די"ל שתעשה עוד אותו ויתקיים הגט ודבר זה גרם להרב רמ"א שלא עיין בגוף דברי המ"מ שכתב שם או בתנאי שהוא במעשה תוך זמן קצוב ועבר הזמן ולא עשתה כו' ובהעתק הב"י דילג בבא זו וא"כ אף בקום עשה (מצינו) שיש היתר כיון שא"א עוד לקיימה וקשה אמאי לא ניחוש שיסברו העולם שכבר קיימה ועשתה כהוגן דאטו לא זזו ממנה וראו שלא קיימה עד אותו זמן ע"כ נלע"ד דהרב בהג"ה זו ובד"מ אגב חורפיה לא עיין שפיר:

ברשותה. ואם ליתא ברשותה הוי ספק גט ב"ש:

התנאי. ט"ס הוא וצ"ל שמא תתקיים התנאי עיין ב"ש:

המגרש כו' כתובות פ"ו ב'. המגרש כו' כיצד כולי ואם מת כו' כמש"ש הכל מודי' היכא דאמר לכשתצא כו' וכי כו' וכ"ז לשיטתו דל"ס כר"י וכן לפרש"י שם אבל להפוסקים כר"י ולפי' תו' שם ורש"י בפ"ב דע"ז ה"ז ס' וכ"כ המ"מ הלכה ה' והביאו בה"ג ס"ק ז' וכמש"ל סימן קמ"ד ס"ד וכאן פ"ט סתם כדעת הרמב"ם ושם כהחולקים:

והרי זה דומה כו' וזה כו' בגיטין ע"ו ע"ז הכל מודים כו' לכי נפקא כו' ע"מ כולי:

לפיכך כו' כמש"ל סימן ל"ח ס"ב:

וזה כו' ירושלמי פ"ג דקדושין מתנה אדם על עירובו אר"א מאן תנא אם בא ואם לא בא ר"מ היא חברין אמרין ר"מ דקדושין תניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו הגשמים ירדו גשמים מקודשת וא"ל אינה מקודשת רמ"א בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנא הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת וא"ל אינה מקודשת והביאו הרא"ש בפ' מי שאחזו ס"ט וכ' שם והרמב"ם ז"ל כ' ג"כ דבלאחר כולי:

כיצד כו' ואם מת כו'. כמש"ש בגיטין הכל מודים כו' וכי מיית כו':

או אבד כולי כמש"ש ע"ד א' לרב יהודא דאמר לכשתתן וה"נ לכ"ע ועיין תוס' ביבמות כ"ב א' ד"ה קנויה כולי וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו כולי:

הלכה כו' תוס' ב' שם ד"ה האומר והראב"ד פירש דוקא בדאמר מעכשיו דהא פשט מדר"נ ור"נ איירי במעכשיו דוקא כמש"ש פ"ב א' והקשו עליו הרמב"ן והרשב"א דאם במעכשיו מספקא לן בפ' מי שאחזו ובפ' האומר אי תנאי או חזרה וא"כ ממ"נ אי חזרה מעכשיו כמאן דליתיה דמי ואי תנאי אפילו בר"ה מגורשת דהא אפי' אבד ונשרף מגורשת כנ"ל ולכן פירש בדלא קאמר מעכשיו וכן דר"נ ס"ל לרמי ב"ח ור"ח דמיירי בדל"ק מעכשיו ודלא כסוגיא דשם פ"ב א' ולענין הלכה כ' הרשב"א דקי"ל כסוגיא דס"פ האשה שנפלו ולכך לענין גט אי אמר מעכשיו ה"ז מגורשת ואינה מגורשת ואין חילוק בין הניחתו בצידי ר"ה או בר"ה ואי ל"ק מעכשיו אינה מגורשת כלל והר"נ כ' דקיי"ל כר"ח ורמי ב"ח דהלכה כר"נ בדיני וסוגי' דס"פ האשה שנפל' אינה סתמא דגמרא אלא לתירוצא דר"י אדר"י וא"כ אף לענין משיכה אף בלא מעכשיו קנה אבל הרמב"ם פ' לענין משיכה דוקא בדאמר מעכשיו וכמ"ש בח"מ ס"ס קצ"ז וכאן פ' בלא מעכשיו דס"ל דר"נ מיירי במעכשיו אלא דילפינן מינה לגיטין בלא מעכשיו והטעם דפרה קונה במשיכה וכבר כלתה משיכתו אבל הגט הכתב עדיין בידה והכריחו שמפ' כפי' הראב"ד וכסוגיין דס"פ האשה וק' לו קושי' הרמב"ן והרשב"א ועמ"מ רפ"ט והר"נ בכתובות שם ועיין תוס פ' שם פ"ב א' ד"ה הא' כו' וביבמות צ"ג א' ד"ה קנויה כו':

שצידי כו'. כלישנא בתרא שם:

וכן אם חלה כו' ירושלמי דפ"ג דקדושין הנ"ל וז"ש כו' וכנ"ל:

ומה בין כו' ר"ל לתנאי דאם דע"מ א"צ להיות הגט קיים כמש"ש ע"ד א' וכן א"צ לכפול התנאי כמש"ל סימן ל"ח ס"ג:

לפיכך כו'. אם היה כו'. כמ"ש דל"פ אלא בע"מ אבל באם מודה שצריך להיות קיים ומ"מ דוקא כשנקרע ונאבד דוקא:

אבל כו' כנ"ל מהא דכתובות הנ"ל ובקדושין שם דיכולה בה קודם הזמן:

ואם נשאת כו' שעדיין כו' כמ"ש בקדושין שם וקידש אחר בתוך שלשים דמקודשת קדושין גמורין לשני:

הנותן כו'. בירושלמי פ"ג דקדושין בכל אתר אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא ל"ל חומר הוא בערוה ועמ"ש בליקט צ"ד ב':

ואם א"ל כו'. דבעינן תנאי כפול כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות וכמש"ל סימן ל"ח ס"ב. מ"מ:

מי שנתגרשה כו'. כמש"ש א' ב' שפשטה ידה כו'. מקיים תנאה כו' וע"תוס שם ד"ה א"ב כו' ואיירי בתנאי שהיא ע"מ כמש"ש וכן הרמב"ם וקבעה בספ"ח ששם איירי בתנאים דע"מ וכמש"ל סימן קמ"ג ס"ב המגרש כו' ואם נשאת תצא אלא שהרמב"ם כ' שם ואם נשאת לא תצא אבל כבר השיגו המפרשים שם כמש"ש:

ואם לא כו'. עבה"ג ס"ק כ':

חיישינן שמא תקיים התנאי כצ"ל: