דין ש״מ ואם עמד ומת מחמת מקרה רע - שולחן ערוך אבן העזר סימן קמ״ה

אינו גט. וא"ל למה לא אמרינן התנאי בטל והגט חל מיד דהא לא כפל התנאי אם כן המעשה קיים והתנאי בטל ויש לומר אם מתי הוי כאומר לאחר מיתה והוי כאלו קובע זמן כמ"ש בסימן אח"ז דאין צריך ת"כ והא דהתקין שמואל באם מתי תנאי כפול היינו כמ"ש המגיד כשכפל התנאי אז ניכר דאין כוונתו לגרש אחר המיתה אלא מגרש מיד ואינו אלא תנאי אם ימות משא"כ באומר סתם אם מתי אמרי' דכוונתו לגרש לאחר מותו והוי קובע זמן ואין צריך ת"כ:

וי"א שהוא ספק. היינו הספק הוא אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמן של שטר מוכיח והוי כאלו אמר מהיום:

מהיום אם מתי. משום אם מתי תרי לשונות משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה מ"ה אם אמר מהיום כמאן דאמר מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דמי, והנה בסימן קמ"ח מבואר הפלוגתא אם דעתו שיחול הגט מיד ואז אפי' אין הגט קיים בעת המיתה מגורשת דגרושין חלין מיד וכן הוא דעת הרי"ף ורמב"ם פ"ט דין י"ט אבל לדעת הרא"ש והטור והמ' פמ"ש לרבי יוסי מסופק דדעתו לאחר הגט כל מה שיכול וכוונתו שיתחיל מעכשיו התנאי ויחול הגט שעה אחת קוד' מיתתו וצריך להיות הגט קיים באותו שעה, ואם אינו קיים פסק המ' שם דתצא, והד"מ רס"ז הביא בקיצור דעת המרדכי וכתב עליו עיין סימן קמ"ג דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דכל האומר מעכשיו אפי' נאבד או נשרף הגט כשר ולכאורה נראה דל"ד בוודאי בריא המגרש בתנאי מעכשיו לכ"ע מתחילים הגירושין מיד אלא בשכ"מ ס"ל כוונתו לאחר הגט כל מה שיכול ולענין יחדו עמה לשיטו' הרי"ף אם מייחד לפני עדים יש חשש קידושין שמא ימות ויחול הגט למפרע מיד ואפשר שקידש אותה באותו פעם ובלא עדים איכא איסור יחוד אבל גט ישן לא שייך כאן ממ"נ דהא הגט חל מיד כשימות ואם לא ימות אז היא אשתו ולשיטות הרא"ש יש חשש ג"י דהא הגט עדיין לא חל וכבר כתבתי בסימן הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בעל כרחם נתקיים ואין בידם לא שייך לומר כאלו לא נתקיים ועיין במגיד פ"ט דין ט':

וכשימות תהיה מגורשת. משמע אם לא ימות אינה מגורשת היינו לשיטות הרמב"ם דס"ל במעכשיו א"צ ת"כ אבל לשאר פוסקים אם לא כפל התנאי אז בטל התנאי והגט חל:

יש להסתפק שמא וכו'. אלא מסוף היום לכאור' קשה למה אמרינן אם אמר כתבו לאחר שבוע דכותבים מיד אחר השבוע כיון שכל השנה שאחר השבוע בכלל לאחר השבוע שמא כוונתו על סוף השנה:

אלא מסוף היום. לכן כשאומר מהיום או מעכשיו ומת בו ביום צריכים ע"מ להיות לפנינו שיעידו שבא הגט לידה בחייו מאחר ע"פ ע"ח אין מוכח אימת תתגרש ועיין בפרישה וב"ח:

ואם עמד אינו חוזר. דאם יחזור יאמרו יש גט לאחר מיתה ואף לר"י דס"ל זמן של שטר מוכיח והוי כאלו אמר מהיום מחמת זמן של שטר מ"מ יאמרו מהיום ולאחר מיתה גט:

אם לא מתי. כדי שאל יפתח פיו לרעה ומ"מ הוי הן קודם ללאו מאחר שאמר אח"כ הן קודם לאו ולרמב"ם דס"ל תנאי מעכשיו א"צ ת"כ והן קודם לאו צ"ל דאיירי בתנאי אם ולא מעכשיו וקשה איך תתגרש בתנאי אם דהא קי"ל האומר הרי זה גיטך אם מתי לא הוי גט ולמ"ש לעיל מה שכותבים מיומא דנן הוי כאלו אומר מעכשיו יש ליישב קצת מיהו הרמב"ם לא ס"ל כן וראיתי במגיד פ"ט מאריך בזה ועולה מדבריו מה שכופל התנאי מוכח דכוונתו שיחול הגט מיד ובדרישה הקשה קושי' זו ולא תירץ כלום:

ונפל עליו בית. הנה האומר אם מתי מחולי זה פליגי בזה הפוסקים לרמב"ן ורשב"א והר"ן דוקא אם מת מחולי זה הוי גט אבל אם מת מחמת סיבה אחרת דלאו מחולי זה אף על גב דמת תוך חולי זה לאו גט הוא אפילו סיבה דשכיח מ"מ לאו מחולי זה מת ולרש"י והרא"ש אם סיבה דשכיח היא מגורשת אבל סיבה דלא שכיח אינה מגורשת והא דצריך אומדנא כשאומר אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק משום כשמת מחולי אחר לא הוי תוך חולי הראשון דהא הלך בשוק אבל אם מת מחולי הראשון הוי מחולי זה אף על גב אם נתרפא לגמרי וחלה אח"כ ומת מחמת חולי הראשון הגט בטל מ"מ בכה"ג דלא נתרפא לגמרי ומת מחמת חולי הראשון נתקיים התנאי מחולי זה והמחב' כתב כלשון הרמב"ם באומר אם מתי מחולי זה אינו גט ובסיפא ספק גט משום די"ל דמסי' דעתו על סיבה זו ש"מ דסביר' ליה כרמב"ן לכן ברישא אינו גט אפילו היה אונס שכיח מ"מ לא מת מחולי זה:

ה"ז ספק מגורשת. עיין מה שפסק המחב' ר"ס קמ"ד כדעת שאר פוסקים אונס דלא שכיח כלל מבטל הגט א"כ קשה אם אמר אם לא יעמוד ובא לו אונס דלא שכיח למה הוי ספק גט ותוס' פמ"ש וריש כתובות למדו דין זה אונס דלא שכיח דמבטל הגט מסוגיא דכאן ולדברי המחבר כאן הוי ספק גט א"כ בשאר אונס דלא שכיח למה הגט בטל בודאי מ"ש אם לא אבא ואכלו ארי ומ"ש אם התנה אם לא אעמוד ואכלו ארי, ולשיטו' רש"י גם כן אם התנה אם לא אעמוד ואכלו ארי הגט בטל וצל"ע:

מעכשיו אם מתי. היינו לשיטו' הרמב"ם דס"ל אם אמר מעכשיו וקיים אפי' לא כפל אז בעינן אומדנא אם נתקיים התנאי אבל לשאר פוסקים דס"ל אפי' אם אמר מעכשיו בעינן ת"כ ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אם כן אפי' אם לא מת מחולי הראשון הגט קיים, ועיין ב"י סס"ז אם העדים החתומים נאמנים לומר שנתן הגט על תנאי:

מחולי זה. משמע לכאורה אם אמר סתם אם מתי אין צריך אומדנא וכ"כ הרמב"ן ורי"ו וכתבו אפילו אם מת מחולי אחר מגורשת כיון שלא הבריא לגמרי כאשר היה קודם שחלה אף על פי שהלך בלא משענת הוי גט ואם הבריא מחולי לגמרי כמו שהיה קודם שחלה בטל הגט אף על גב שחלה אחר כך ומת, ובסעיף אח"ז הביא דברי הרשב"א והר"ן ש"מ שאמר אם מתי מחולי זה קאמר לכן אם הבריא וחלה אח"כ ומת אינו גט נראה דל"פ על הרמב"ן אלא אם הבריא כמו שהיה קודם שחלה אז הגט בטל אף על גב שחלה אחר כך ומת ואמרי' מ"ש אם מתי היינו מחולי זה קאמר אבל אם לא הבריא כמו שהיה קודם שחלה אף על גב דהלך בשוק בלא משענת וחלה מחולי אחר מגורשת אא"כ שהתנה בפירוש אם מתי מחולי זה ואז אפילו לא הבריא כמו שהיה קודם שחלה בעינן אומדנא אם מת מחולי הראשון אבל מדברי המגיד ספ"ח ה"ז מבואר דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפילו אם אמר סתם אם מתי צריך אומדנא אם מת מחולי הראשון וסוגיא קאי אפי' אם אמר סתם אם מתי, ולכאורה קשה לפ"ז על מ"ש המחבר בסעיף ט' עצה טובה וכו' אכתי החשש במקומו עומד דהא ס"ל אפי' באומר סתם אם מתי בעינן אומדנא אם מת מאותו חולי:

בלא משענת. היינו דלא נתרפא לגמרי ולא חזר לאיתנו הראשון כ"כ הר"ן ואם אמר אם מתי ולא אמר מחולי זה כתבתי בסמוך לדעת המחבר אפי' אם מת מחולי אחר הוי גט ומ"ש בסעיף ח' מחולי זה קאמר היינו לענין אם הבריא לגמרי:

ואם ניתק מחולי לחולי וכו'. ולא כרשב"א דסבירא ליה אפילו בניתק צריך אומדנא ובטור כתב אפילו הולך בביתו בלא משענת א"צ אומד כיון שלא הלך בשוק ובח"ה סימן ר"ן כתב בהג"ה כשהולך בביתו על משענת אין צריך אומד ולמד מדברי המרדכי ובאמת י"ל שם מעשה שהיה כך היה שהלך על המשענת אבל באמת ל"פ על הטור וס"ל נמי אם הולך בביתו בלא משענת א"צ אומד ואם הלך בשוק על משענתו צריך אומדנא ולדעת הפוסקים שהבאתי דס"ל כשאומר אם מתי מחולי זה היינו מחמת חולי זה ולא מתוך חולי זה וכתבתי גם הרמב"ם ס"ל כן לכן ס"ל אם אמר מחולי זה ונפל עליו בית אינו גט אף על גב דמת תוך החולי מ"מ כיון שלא מת מחמת חולי ההוא אינו גט צ"ל בניתק מחולי לחולי אמרי' עדיין חולי הראשון בו וחולי הראשון ג"כ גורם המיתה:

שנעתק כו'. כ"כ הרשב"א והוא לטעמו דס"ל ניתק מחולי לחולי צריך אומדנא מ"ה יש לחוש שמא יאמרו דמת מחולי אחר ולרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל ניתק מחולי לחולי א"צ אומד היינו משום דאמרי' מסתמא יש בו מחולי הראשון מ"ה יש לחוש שמא יאמרו דלא נשאר מחולי הראשון:

שכשיעמוד יחזרו וישאו זא"ז. ואם היא אינה רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כיון שמגרש בלי תנאי לכן מקרעים הגט ועיין דין זה בתשובת מהר"מ מלובלין סימן קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו ועיין ב"ח סימן קמ"ח ובתשובת מ"ב סימן ע"ה:

אבל אין איסור בדבר. ולא חיישינן שיאמרו דהיא אלמנה ולא גרושה ועיין בסי' י"ז מ"ש שם דיש למחות בנשים שאל יתאבלו כשא"י בוודאי שהוא מת:

אם מתי מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימו':

אינו גט וי"ח ס"ל דיש ספק אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא נכתב מהיום הוה כאלו נזכר:

אלא מסוף היום בטור בשם הרמ"ה כ' ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו אבל אם אין עדים מתי בא לידה אע"ג דכתב בו זמן וכת' בו מהיום כיון דלא משתרייא אלא בעידי חתימה לא הוה גירושין דעידי חתימה אין עושין אותו גט אלא לאחר היום וכיון שמת קודם לכן הוה ספק עכ"ל ולא ידעתי למה לא העתיק זה בש"ע וצ"ל דגם בעידי מסירה שאומרים סתם נמסר בפנינו ביום פלוני לא סגי דגם כאן יש חשש שמא מת קודם המסירה באותו יום דחד טעמא הוא עם עידי חתימה בזה אלא צריך שעידי המסירה יעידו בפי' שנמסר קודם המיתה:

מעכשיו או מהיום כו' הכי ס"ל לחכמים דספק הוא כיון דלא סיים אם מתי דהוא לשון תנאי בבירור אלא בזה דולאחר מיתה דלא תנאי בבירור יש לנו לחוש דמתחלה היה בדעתו לומר מעכשיו לחוד וחזר מדעתו ואמר דוקא לאחר מיתה ונמצא דאינו גט א"ד דגם האי לישנא הוה תנאי ואזלינן לחומרא ובטור כ' בשם הרמ"ה שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוה ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוה גט עכ"ל ואיתא בקידושין סוף דף נ"ט הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל' יום וקידש שני תוך ל' אמר רב מקודש' ואינה מקודש' לעולם היא בספק ואסורה לשניהם ושמואל אמר אינה בספק אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין וחיילי קדושי שני דמספקא לרב בהאי לאחר ל' יום אי תנאה הוה אי לא אחזור בי תוך ל' יהיה קידושין מעכשיו אי חזרה הוה ממה שאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום הלכך לעולם היא בספק אי חיילי קדושי שני או לא ושמואל ס"ל דתנאה הוה בבירור הלכך כל ל' יום הוה קידושין תלוים שמא יחזור בו ומל' יום ואילך גמרו קידושין דראשון ואמרינן שם דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט ופרכינן ונימא רב הלכה כחכמים דגבי גט דמספקינן בזה ושמואל נימא הלכה כר' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן ה"א התם דלרחוקי אתי אבל כאן דלקרובי קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הוה ואי אמר שמואל הלכה כר' ה"א התם דאין גט לאחר מיתה ולא אמר אינש מילי בכדי אלא ודאי דתנאה הוה אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' יום אימא מודה ליה לרב צריכא ובטור סי' מ' פוסק בקידושין כרב דספיקא הוה ומסתמא לכאורה פליג הרמ"ה גם שם דבמעכשיו ולאחר ל' ליכא ספיקא כמו כאן וקשה דקי"ל הלכה כרב באיסורא ובדרישה הקשה על הטור למה לא הביא בסי' מ' דברי הרמ"ה האלו וכ' על קושייתו דיש ליישב בדוחק כו' ונלע"ד דהכל ניחא דרמ"ה ס"ל מדהזכירו כאן מהיום ולאחר מיתה ולא זכרו מעכשיו וגבי קדושין הזכירו מעכשיו ולאחר ל' ולא (מעכשיו) צ"ל (מהיום) ודאי י"ל דדוקא קאמר כאן בלשון זה ושם בלשון אחר והיינו דהכא ליכא ספיקא לכ"ע אלא במהיום ובקדושין הוה ספק אפי' במעכשיו לרב והוא מטעם זה דזה פשוט דכל המגרש סתם הוה גט מעכשיו וא"כ כל האומר ל' מעכשיו או מהיום ותו לא ודאי קשה דלמה לו זה כיון דסתמא כך מ"ה ס"ל להרמ"ה דכאן אין שום צד לומר חזרה הוה אלא באומר מהיום ולאחר מיתה ולא מעכשיו ודאי במעכשיו א"א לומר חזרה היא דאי תימא דמתחלה לא היה בדעתו לומר רק מעכשיו בלחוד הא ודאי ליתא דא"כ לא נימא כלל האי מעכשיו (כי) לא צורך (הוא) ואלא ודאי (מוכרח לומר) דהיה בדעתו לגמור אם מתי דהיינו תנאי (וחזר בו ואמר ולאחר מיתה) הא נמי ליתא דא"כ לאיזה צורך הוא חוזר מדבורו ואומר לאחר מיתה כיון דעיקר כוונתו לפטור אשתו מיבום הא שפיר הוה פטורה אם היה גומר דבורו כמו שעלה מתחלה על דעתו דהיינו אם מתי אלא ודאי דע"כ אין כאן חזרה כלל והאי (מהיום) ולאחר מיתה י"ל שפיר אזהרה דהיינו מתחלה חיה בדעתו לומר מהיום אם מתי אלא דנתחרט ומתירא דלשון מהיום משמעותו סוף היום ואפשר שימות תכף ואע"ג דכתב הטעם בסמוך דלהרמ"ה הוה מעכשיו כמו מהיום מ"מ לא כ"ע דינא גמירא והוא יטעה בכך וע"כ נמצא שתהיה זקוקה ליבם אותה שעה שבין מיתה לסוף היום ושוב לא יועילו הגירושין מלהפקיע הזיקה ע"כ הוא חוזר מלשון זה ואומר לאחר מיתה כלומר תכף אחריתה יחול הגט ולא תהיה זקוקה כלל וחוזר ממ"ש תחלה מהיום וכיון די"ל חזרה הוה ע"כ הוה ספק משא"כ באומר מעכשיו כו' הוה ודאי תנאי מטעם שאמרנו אבל בקידושין שפיר יש לנו לומר גם במעכשיו דהיינו שמתחלה היה בדעתו לומר דרך תנאי אם לא אחזר בי תוך ל' יום תהיה מקודש' לו ואח"כ נתחרט לעשו' לה נחת רוח ולומר שלא יהיה תנאי כלל דאם יבא לך איזה הגון לך בעיניך יוכל לקדשך רק אם לא יזדמן אזי תהיה מקודש' לי אחר ל' יום ע"כ הוה שם בקדושין ספק בין אומר מעכשיו ולאחר ל' או מהיום ולאחר ל' משא"כ בגט הוה ספק דוקא במהיום ולא במעכשיו דבר זה פשוט להתלמוד דכך הדין בספק דגבי קדושין בתרווייהו וגבי גט בחד מאן דס"ל ספק חזרה הוה דינ' שוה בכל מה דשייך בו ספק ע"כ הוצרך בגמרא למעבד צריכותא ע"ז ומו"ח ז"ל תירץ קושיו' הבעל דרישה דגבי גט דניחא ליה שלא תפול לפני יבם אי אמר מעכשיו דעתו היה לגרש מיד דאי לאחר הגט כל מה שיוכל היה אומר מהיום משמעו מעת שאני בעולם כו' ואינו מיושב דשמא הוא יוד' האמת דמהיום הוה כמו מעכשיו ותו דא"כ שנתכוין ע"ת היה לו גם כן לומר מהיום כדי לאחר מה שיוכל ומה לו להקדים ולפי מה שכתבנו ניחא הכל בס"ד:

אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה ולכך מתחיל אם לא מתי ואח"כ בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו וכן תיקן שמואל וע' בהקדמה שלי על הי"ד מה שהקשיתי מזה על דברי התו' בענין הן קודם ללאו וא"ל ממ"ש הטור סי' ל"ח דלרמב"ם לא בעי' במעכשיו תנאי כפול וכאן ע"כ מיירי בע"מ או מעכשיו דאל"כ אין גט לאחר מיתה ולמה תיקן שמואל כאן תנאי כפול נ"ל דלרווח' דמלת' עביד כן כדאית' בפ' המגרש (גיטין דף פ"ה) אתקין רבא גגיטין מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופירש"י אע"ג דקי"ל כר' יוסי בעי' לאפוקי נפשין מפלוגת' שיצא הדבר בהיתר ולא יהא שום פסול על בנות ישראל עכ"ל ה"נ בזה דאתקין שמואל לענין תנאי כפול אף שא"צ מן הדין כנ"ל. ושוב ראיתי להרב המגיד שכתב כן לדעת קצת פוסקים בפ"ו מה' אישות:

רק יגרש סתם זה תקנת הר"י מפרי"ש וכוונתו שיהיה כדרך כל המגרשים שאין מזכירין שום תנאי וכ"ש לפי מנהגינו ע"פ סדר גיטין להזכיר בפי' בשעת נתינת הגט לידה שמגרש מעכשיו בלי תנאי וגם זה הש"מ יזכור כן ונראה שיש הכרח בזה לו' בפי' בשעת המסירה או בשעת שמצוה ואו' כתבו ותנו גט לאשתי בלא תנאי דכיון שמנהגינו לומר כן בשאר גט וטעו לומר שזה הש"מ נותן על תנאי דאם ימות כיון שאינו מזכיר כמו שהוא ההרגל בינינו וכ"ז לכתחלה אבל אם אירע שלא הוזכר בפי' בלא תנאי אין פסול כלל כמ"ש מו"ח ז"ל בסי' קמ"ח. תו נראה פשוט דאם אומר הרב המסד' לפני ענין הגט של ש"מ דיגרש אשתו שלא תזקק ליבם או חליצה אלא שאין אנו מגרשין על תנאי כלל והיא מגורשת ממנו לגמרי אלא שאח"כ חייב' לישא אותו וכן היא מתנה שחייב הוא לחזור וליש' אותה מחדש אז אין צריך להזכיר בפי' שלא על תנאי כי בודאי על דעת (הרב) הוא מצוה לכתוב וליתן דאפי' באמירה של האשה אמרו בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ו) דהוא יהיב אדעת' דידה ואזלי' בתר דבורה אי לאו משום דשם הוה פטומי מילי כמ"ש התוס' שם על מה שאמרו בגמר' קמ"ל וא"כ כ"ש שאזלי' בתר דברי הרב המסדר דהבעל יהיב על דעה שלו דאדעת' דהכי יהיב או מצוה ליתן וכבר נעשה כזה בווינ' ע"פ מהר"ר פלק ז"ל וחלק עליו מהר"מ מלובלין ז"ל כמוזכר בתשובותיו סי' קכ"ב ואמר כיון שהזכירו תחלה בפניו שיחזור וישאנה מצד החרם והקנס ה"ל כנותן גט ע"ת ולא מועיל מ"ש המסדר שאין נוהגין בש"מ ליתן ע"ת וכמו שזכרנו ואמר עוד בתשובה הנ"ל שהר"י מפרי"ש לא נתכוין שתהיה פטורה ממנו אם לא ימות אלא אינו גט כלל אם לא ימות וקבלת החרם וקנס הוא לאיזה ע"ז והאריך בזה בדברים דחוים ואינה ע"צ האמת כלל וכבר חלקו עליו כמעט כל הרבנים ומחו לה מאה עוכלי בעוכל' כמוזכר בתשובת משאת בנימין סי' ע"ה באורך דודאי מגורשת גמורה היה תכף דהא צריך אח"כ לחזור ולברך ז' ברכות ושאר הוכחות ברורות וכן כתב מו"ח ז"ל בסימן קמ"ח מטעם דהא קורעין הגט תכף אחר הנתינה כמו בשאר גיטין והאריך בזה ואני אמרתי אם היה כאן (תנאי) בתחלה עסק הגט לא היה גט דהא איתא בסימן קמ"ז דאפילו אם אמר התנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פסול הגט אלא בשעת נתינה יאמר התנאי אלא ע"כ דאין כאן תנאי לגמרי והסכימו בזה שכל המערער ע"ז הוא בכלל מוצי' לעז על גט כשר. ובח"מ סימן ר"ז כתבתי לענין ראיה של מהר"ם הנ"ל ממעשה דאיזה נשך דאינה ראיה כלל:

הרי זו ספק מגורשת דבעיא היא בגמר' אי הוה זכות לה דלא תצרך לידי יבום דסני' ליה ליבם א"ד דזימנין דרחמ' ליה וטב למיתב טן דו וחוב הוא לה ונשאר בתיקו ע"כ חולצת ולא מתייבמת ואי לא מיסתפינ' מחברי' אמינ' מלת' חדת' דהיינו דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלל כדאית' בסי' א' בהג"ה והב"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנ' וא"כ בודאי זכות הוא לה שלא תצרך לידי חליצה וא"ל דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' אם הטעם בטל האידנ' דהא איתא בי"ד סימן קי"ו גבי גלוי שהיה אסור בימי (התלמוד) ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר כ"ש כאן שיש איסור בינינו לייבם שאין לחוש לאסור בשביל דרחמ' ליבם ותו דהא מצינו בסימן ק"מ סעיף ה' בהג"ה אם הבעל מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר הגט יכול לזכות לה גט הלא אמרי' טב למיתב טן דו וא"כ כאן נמי נחלק בזה כנלע"ד. ש"מ שמגרש אסור ליחד עמה אפילו הוא חולה ביותר עיין בב"י סימן קמ"ח:

היום. לכאורה קשה למה אמרינן אם אמר כתבו לאחר שבוע דכותבים מיד אחר שבוע כיון שכל השנה שאחר השבוע בכלל אחר השבוע. שהוא כוונתו על סוף השנה ב"ש:

זה. ואם היא אינה רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כיון שמגרש בלי תנאי עיין ב"ש ובכנה"ג בהגהת הטור:

ה"ז כולי. כר' יהודה דסוגי' בב"ב שם כוותי' דפליגי באקנייה וקניניא ודוכרן כולי. רשב"ם שם ד"ה מוכיח בשם ר"ח וכן הרא"ש בשמו ועוד מהא דהתקין רב בגיטין כו' שם וכ"כ הרי"ף בשם גרשון גאון אפי' בממון אבל הרא"ש תי' הסוגיא הנ"ל דנ"מ אם אין כ' בו זמן וההיא דאתקין כו' בלא"ה קשיא דרב אדרב וצ"ל דמשום חומרא דעריות כולי רשב"ם ורא"ש וכן הרי"ף והג"א בשם תוס' שם וכ"כ תוס' בגיטין שם וז"ש וי"א כו' ועח"מ ר"ס רנ"ח:

וי"א כו' כמש"ל סי' קמ"ב ס"ב:

ויותר טוב כו'. סה"ת והג"מ פ"ט וע"תוס שם ד"ה מהיום כולי:

ש"מ כו' רמב"ם ועבה"ג ומפ' כפירש"י שם. מ"מ:

ואז יהיה בטל כולי. ע"תוס ע"ב ב' ד"ה אר"ה כולי. ומיהו י"ל דשמואל כולי ולשון הרי"ף ורא"ש שם ס"ג ולית ה' כר"ה כו' אף שהתנה כדאתקין שמואל כולי:

ואם ירצה כולי סה"ת סי' ק"ל והג"מ שם:

אבל אם כולי עבה"ג וערא"ש שם אבל בתוספתא כולי וכן פי"רח כולי והרמב"ם כולי ע"תוס שם ד"ה מ"ש כו'. והקושיא שהקשה על ר"ח כבר פירוש במרדכי שם שר"ח פי' מ"ש שלחו מתם תירוצא היא וכמש"ל ר"ס קמ"ד:

אפי' הלך כו' ממש"ש וא"א אם עמד כו' והא הלך הא בבא ר"ה אפי' עמד והלך בלא משענת ולשיטת תוס' שם מש"ש רבה ורבא לא ס"ל דר"ה היינו בכה"ג וע"ש בד"ה אר"ה כו' אור"ת מדקאמר גיטו כולי ולרמב"ן שיטה אחרת בפי' הג"מ וער"נ:

ש"מ כולי. ממ"שש אתקין שמואל בגיטא דש"מ כולי ותקנתו כשיעמוד שיבטל הגט הר"נ שם אסוגיא דאם מתי מחולי זה:

אבל כולי כמש"ש ע"ז א' ע"מ שתצא חמה מנרתקה אע"ג שודאי תצא ה"נ אע"ג שסוף אדם למות כולי ר"נ שם:

וי"א כולי שמא לא נשמר מכמה דברי' שמחזירין האדם לחליו ולא מחמת חולי הראשון מת הג"מ סוף ה"א סימן למד ע"ש:

וי"א דלכתחלה כולי. שמא יטעה כלשון התנאי. שם סי' תרי"א וע"ל סימן קמ"ז: