אין כותבין תנאי בגט ואם כתבו מה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קמ״ז

או יאמר לשליח. ואם הוא ירט לדרכו ומוכרח לילך קודם כתיבת הגט ורוצה לצוות שיכתבו גט וליתן לשליח על התנאי אז יצוה שיכתבו ויתנו ליד השליח זה ולא יזכיר שום תנאי ואחר כך יאמר לשליח זה לפני עדים אחרי' אותו גט שצוויתי ליתן לידך ואתה תתן לה לאשתי ע"מ כך וכך והסופר והעדי' לא ידעו מזה כלל כן כתב בחדושי רש"ך בשם מהריב"ל:

אחר שגמר לכתוב תורף. היינו תנאי ע"מ כשר אבל תנאי המבטל הגט כגון חוץ או תנאי שלא תשת' יין כל ימי חייה פסול ותנאי ע"מ דכשר היינו כשנתקיים התנאי או חזר ומחקו מיהו מחק קי"ל דפסול כמ"ש בסי' קכ"ה:

הרי זה ספק גירושין. כן כתב הרמב"ם בתנאי ע"מ קודם התורף בין בכתב ובין בע"פ אפי' אם נתקיים מ"מ בעת הכתיבה א"י אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ואין אומרי' יש ברירה ועיין ביש"ש פ' מרובה וא"י איך מישב דין זה דע"כ טעמו של הרמב"ם משום ברירה דאין אומרי' יש ברירה, מיהו רוב פוסקי' חולקי' על הרמב"ם וס"ל תנאי ע"מ וכתב לפני התורף פסול מדרבנן דגזרי' אטו תנאי חוץ ולדעת הר"ן ובעל המאור וכמה פוסקי' תנאי ע"מ בע"פ קודם התורף כשר דס"ל אפי' חוץ בע"פ קודם התורף אינו פסול אלא מדרבנן דגזרי' אטו אם כותב חוץ מ"ה תנאי ע"מ בע"פ כשר, מיהו לרש"י ותוספת התנאי ע"מ פסול אם התנה קודם התורף דס"ל חוץ פוסל על פי הדין קודם התורף אפי' בע"פ לכן גזרינן ע"מ אטו חוץ, מיהו לתוספת ע"מ ונתקיים כשר אפי' בכתב, נמצא תנאי ע"מ ונתקיים כשר לכל הפוסקי' רק לרש"י ורמב"ם פסול ונ"מ במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקי' וכ"פ הבית יוסף, וחוץ בכתב אפי' אחר התורף לדעת הרמב"ם הגט בטל כמ"ש פ"ח, ותוספ' והר"ן כתבו דאינו אלא פסול מדרבנן והא שכתב הרמב"ם ס"פ הנ"ל חוץ וכתב אחר התורף שהוא ספק הגט היינו בחזר ומחקו אז הוי ספק דא"י בתחלה אם ימחקו אבל כשעדיין כתב בגט ס"ל הגט בטל כמ"ש שם דין ה' והיינו לשיטות הרמב"ם בכל הסוגי' לאו משום גזירה פסול אלא מה שפסול הוא פסול על פי הדין כגון ע"מ קודם התורף בין בכתב בין בע"פ, לכן ע"מ אחר התורף אפילו בכתב כשר ולא גזרינן אטו חוץ אבל לשיטות הר"ן ושאר פוסקי' גזרי' זה אטו זה אם כן ע"כ חוץ אחר התורף בכתב אינו אלא מדרבנן מ"ה לא גזרי' ע"מ אטו חוץ לפ"ז אפי' לא מחקו וביטלו התנאי מ"מ כשר הגט מדאוריית' אף על גב אם אומר לה בעת הנתינה חוץ לפלוני הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ז ואפילו תנאי חוץ בכתב לפני התורף וחזר ומחקו לרמב"ם נראה שהוא ספק גט משום אין ברירה ולשיטות שאר פוסקי' פסול דאוריית' הוא דלא כתב לשם כריתות וכן מדויק בתוספת ולכאורה י"ל כשם דלרמב"ם לא אמרי' שום גזיר' לרבנן אלא הכל פסול ע"פ הדין אף על גב לרבי גזרי' זה אטו זה מ"מ רבנן לא גזרו כן י"ל אליבא תו' לרבי גזרי' אחר התורף אטו לפני התורף אבל רבנן לא גזרו אחר התורף אטו לפני התורף אלא אם הכל לפני תורף אז גזרי' זה אטו זה וחוץ אחר התורף לאו משום גזירה אטו לפני התורף פסול אלא רבנן ס"ל כיון שנכתב בגט הוי כאלו אמר בעת הנתינה חוץ לפלוני ופסול ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן על תוס' דס"ל חוץ בע"פ לפני התורף פסול ע"פ הדין למה לא גזרי' חוץ אחר התורף בע"פ אטו חוץ לפני התורף בע"פ ולמ"ש ניחא:

כגון שהתנה לה וכו'. היינו אלו תנאים אפי' אחר התורף או שהתנה שאר תנאים ע"מ קודם התורף וחזר ומחקו ס"ל לרמב"ם ספק גט הוא כ"כ המגיד אבל חוץ ולא נמחק הגט בטל ותנאי ע"מ אחר התורף כשר אפי' לא נמחק כמ"ש בש"ס הטעם הוא משום בעת הכתיבה נכתב שפיר וגם ליכא שיור אלא תנאי אבל חוץ אפי' אחר התורף איכ' שיור אף על גב דנכתב שפיר מ"מ איכ' שיור אף על גב חזר ומחק מ"מ בעת הכתיבה היה שיור והוה ספק אם ימחק כל זה הוא לשיטות הרמב"ם ושיטות שאר הפוסקי' כתבתי בסמוך ואם היה התנאי ע"פ היינו תנאי חוץ, אף על גב דמבואר בש"ס לכולי עלמא חוץ לאחר התורף אינו פוסל בע"פ היינו דוק' בע"פ לא בעת נתינת הגט:

אבל אם התנה. בעת הנתינה אז הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ז אלא אם כן יחזור ויקח ממנה ותנאי דא"א לקיים אינו פוסל אפי' בכתב קודם התורף כ"כ הרשב"א והמגיד:

הרי זה נוטל הגט ממנה. היינו דוקא בתנאי חוץ דפוסל לכהונה מהני נתינת הגט מ"ה צריך ליקח ממנה הגט אבל תנאי כל ימי חייה דאינו פוסל לכהונה כמה שכתב ברמב"ם דכתב ביה אינו גט והיינו דאינו פוסל לכהונה כמ"ש פי' אז א"צ ליקח ממנה ולא כב"י שכתב אפילו בתנאי כזה צריך ליקח ממנה ובזה מדויק ברמב"ם שכתב אחר דין זה כיצד אמר לה חוץ לפלוני וכו' כוונתו לבאר דין זה לא קאי אלא על תנאי חוץ, ובשאר תנאים שמתנה עמה ע"מ כך וכך כשחוזר ומבטל בטל התנאי ואין צריך ליקח ממנה הגט כמ"ש בסי' קמ"ג במחילת התנאי ליתן ר' זוז או בגד וכלי וכן בתנאי אם אין צריך ליקח ממנה הגט כשמבטל התנאי ולא כב"ח בסימן קמ"ג סעיף כ"ב ע"ש והא דמהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט היינו דוק' כשנכתב שפיר אלא בעת המסירה לידה התנה תנאי כהנ"ל אבל אם התנה תנאי קודם כתיבת התורף אפילו תנאי ע"מ דפוסל לרמב"ם לא מהני כשחוזר ונוטל ממנה דהא עכ"פ לא נכתב הגט בכשרות ומכ"ש כשנכתב התנאי בגט אפילו אם חזר ומחק לא מהני ועיין במגיד ובב"י, ותנאי מעכשיו אם מתי עי' בטור סס"ז ויתבאר בסי' אח"ז בס"ד:

לא שיאמרו כתבו כו' הטעם דאם התנאי הוא בלשון חוץ הוה שיור בגט ואינה כריתות ואם אומר ע"מ הוה כריתות אלא שהתנה תנאי וגזרינן ע"מ אטו חוץ והיינו בכתב בגט דוקא אבל באמירה בע"פ לא גזרו והיינו אם אומר ע"מ אחר כתיבת התורף זהו הטעם בפרק המגרש ובירושלמי יש טעם שאין אומרים יש ברירה ואע"פ שנתקיים התנאים מ"מ בשעת הגט לא היה ספר כריתות.

גט זה. ואם הוא ירט לדרכו ומוכרח לילך קודם כתיבת הגט ורוצה לצוות שיכתבו גט וליתן לשליח על התנאי אז יצוה שיכתבו ויתנו ליד השליח זה ולא יזכיר שום תנאי ואח"כ יאמר לשליח זה לפני עדים אחרים אותו גט שצוויתי ליתן לידך אתה תתן לאשחי ע"מ כך וכך. והסופר והעדים לא ידעו מזה כלל. מהריב"ל ח"א כלל ד'. והרש"ך ח"א סי' פ"ח. ומהרי"ט היה מפקפק על תיקון הרב מהריב"ל והיה אומר דמה יושיעני ב' כיתי עדים כיון דבין הכי ובין הכי התנאי הוא קודם כתיבת התורף. והכנה"ג קע"ח ע"א האריך בזה והעלה דלצאת ידי ספק אין תיקון יותר טוב אם לא שיגלה דעתו בפני השליח שרוצה ליתנו ע"ת וכשיצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח להוליכו לא יזכיר שום תנאי אלא יאמר לשליח גט זה תנהו כמו שתרצה אם תרצה לתנו גט כריתות תנהו. ואם תרצה ליתנו בתנאי תנהו כל אשר בלבך עשה והשליח כיון שגילה דעתו שרוצה ליתנו בתנאי יתנו בתנאי ע"ש דף קע"ח ע"א:

התורף וכו'. עיין ב"ש. אם התנה ע"פ והתנאי אינו כהלכתו אע"פ שהוא לפני התורף הגט כשר דה"ל ס"ס. ספק אם התנאי הוי תנאי ואת"ל הוי תנאי דילמא אינו תנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פוסל בגט מהריב"ל ח"ב סי' ט'. כנה"ג קפ"ח:

ממנה. היינו דוקא בתנאי חוץ דפסול לכהונה מהני הנתינת הגט מש"ה צריך ליקח ממנה הגט אבל תנאי כל ימי חייה דאינו פוסל לכהונה א"צ ליקח ממנה. ובשאר תנאי' שמתנה עמה ע"מ כך וכך כשחוזר ומבטל בטל התנאי וא"צ ליקח ממנה הגט. וכן בתנאי אם. א"צ ליקח ממנה הגט כשמבטל התנאי. והא דמהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט היינו דוקא כשנכתב שפיר אלא בעת המסירה לידה התנה תנאי הנ"ל אבל אם התנה תנאי קודם כחיבת התורף אפי' תנאי ע"מ לא מהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט. דהא עכ"פ לא נכתב הגט בכשרות. ומכ"ש כשנכתב התנאי בגט אפי' אם חזר ומחק לא מהני עיין ב"ש:

כיצד כו' לא כו' ואצ"ל כו'. ר"ל אפילו אחר התורף לפי שאין הכל בקיאין בין אחר התורף ללפני התורף ובין תנאי המבטל הגט לתנאי אחר. מ"מ שם הלכה ט"ז. וז"ש אלא כיצד כו' בלא שום כו' אבל קודם התורף אפ לו בדיעבד פסול כמ"ש לקמן בס"ב:

שיאמר כולי או כו'. ר"ל ב ין מגרש עפ"י עצמו בין מגרש עפ"י שליח וז"ש גם כן למטה ואומר לה כו' או יאמר לשליח כו':

כתב כו' הנה הרמב"ם פ' כרבא דאמר שם ל"ש אלא לאחר כו' ואזדא כו' ושם ורבא אמר מחלוקת כו' ומתני' כו' ומפרש כפירש"י שם ד"ה פוסלין בגט כו' דבכל תנאים מיירי אפילו נתקיימו וכן מש"ש שתקו שתוקו כו' מפרש גם כן כפירש"י ותוס' ד"ה שתוקי כו' דבכל תנאים איירי דלפני התורף שוין כל התנאים לחוץ ושיטתו דשאר התנאין שאין מבטלין הגט וכ' לפני התורף אע"פ שנתקיימו פסול כמש"ש ורבא אמר מחלוקת לאחר כו' אבל כו' וכפירש"י אי נתקיימו איירי כנ"ל וז"ש אבל אם כתבו קודם כו' וכן אם חזר ומחקו פסול ממש"ש ומתני' דקתני כו' לאחר התורף כו' אבל לפני התורף אפילו בע"מ פסול אע"פ שחזר ומחקו וז"ש בס"ג או שהתנה עלי' כו' וחזר כו' ואפי' נתקיים ומחק פסול דע"מ דמתני' דכשר בנתקיימו הוא ואמר ומתני' דקתני כו' וכן אע"פ שחזר ומחקו ואפ"ה פסול כמ"ש למטה וז"ש או שהתנה כו' ר"ל אפילו נתקיים וכ' וחזר ומחקו כו' וזה א"צ לפנים ולא כ' זה אלא שלא לטעות בדברי המ"מ שכ' שחזר ומחקו או שנתקיים דל"ת דוקא בא' מהן. וכן בע"פ לפני התורף אף על פי שנתקיים ה"ז פסול ממ"ש ואזדא רבא כו' וכפרש"י ותוס' דבכל תנאים איירי וז"ש וכן אם התנה כולי אבל לאחר התורף פשוט דכשר דאפילו בכ' כשר ולא הוצרך לכותבו. וכן בשעת נתינה כשר כמ"ש במתני' המגרש את כו' ואוקימנא דבע"מ כשר וערש"י במתני' שם המגרש ואף בשעת כו' וכן כולה פרקין דפ' מי שאחזו וכמ"ש בס"ג ונותנו כו' או כולי ובס"א ואומר לה כו' נמצא דבשאר תנאים בכתב ובע"פ שוין דאחר התורף כשר ולפני התורף פסול. ובתנאים שמבטלין הגט כגון כל ימי חייה או חוץ לפלוני בכתב ואפילו לאחר התורף פסול כמש"ש ורבא אמר ל"ש אלא כו' וכן שם ומתניתין דקתני כ' כו' לאחר כו' וז"ש בס"ג כל המגרש ע"ת כו' ובכתבו איירי כמ"ש למטה ואם היה התנאי ע"פ כו' וסתם באיזה מקום שכ' וכמ"ש או שהתנה כולי קודם כו' הא ברישא כו' אפי' לאחר התורף בע"פ דוקא קודם התורף אבל לאחר התורף כשר כמ"ש א"ר ספרא כו' ורבא אמר ל"ש כו' ולא ביאר הרמב"ם דין ע"פ לפי שבשאר התנאים ג"כ הדין כן וכבר כ' בס"ב וכן אם התנה כו' וז"ש ואזדא רבא כו' דבע"פ כל התנאים שוין בין מבטלין או אין מבטלין אלא דבמבטלין בע"פ פסול בשעת נתינה כמ"ש במתניתין המגרש את אשתו וא"ל כו' וערש"י שם ד"ה כתבו בתוכו כולי ובלבד שיאמר לה כו' וז"ש בס"ג ואם היה התנאי כו' ר"ל בשעת נתונה ובזה הוא חלוק בע"פ משאר תנאים זהו שיטת הרמב"ם ועמ"מ פ"ח הלכה ד' ושם הלכה ט"ז וכ' שם דהא דכתבו שאר תנאים אחר התורף כשר דוקא שנתקיימו התנאים או חזר ומחקו ושיטתו בקוצר דתנאים שמבטלין ע"פ ושאר תנאים בכתב וע"פ שוין דקודם התורף פסול ואח"כ כשר ובתנאים המבטלים בכתב אפילו אחר התורף פסול וכ"ז בנתקיימו או חזר ומחקו ונראה דע"פ דכשר אפילו לא נתקיימו כמו בחזר ומחקו דהא אפילו בחוץ דמבטל הגט כשר אע"פ שאין זה כריתות והטעם דבכתבו אפילו אחר התורף כיון שלא מחקו בשעת נתינה ניתן ע"ת זה דהא מוסרו כולו לה משא"כ בע"פ וכן חזר ומחקו קודם ניתנה ובנתינה במבטלין פסול ושאר תנאים אפילו לכתחלה יעשה כמ"ש בס"א משא"כ לאחר התורף דאפילו ע"פ בשאר תנאים אין לעשו' לכתחלה כנ"ל בס"א וז"ל המ"מ שם דע שלכתחלה ראוי שלא לכתוב שום תנאי בגט ולא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכן אנו נוהגין לפי שאין הכל בקיאין כו' כנ"ל כ"מ שאמרנו פסול כ' הרמב"ם ה"ז ספק גירושין וכ' המ"מ שסמך על הירושלמי דפ"ג שם משמע שפסול התנאים בגט הוא מחמת שאין ברירה דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב לא היה ספר כריתות ואע"ג דבגמרא דידן אמרינן משום גזירה היינו לרבי אבל לחכמים דלא גזרינן טעמייהו משום ברירה ומ"מ בתנאים המבטלים ואחר התורף ודאי משום גזירה הוא וכרמב"ם לא דקדק בזה שכתב כל המגרש ע"ת כו' דזה הבבא קודם התורף מד"ת אינה מגורשת כלל כמ"ש פ"גא נענה ראב"ע כו' א"ר כולהו אית כו' תנ"ה כו' ושם ב' ורבנן האי כריתות כו' וכן בש"מ ולאחר התורף מגורשת לגמרי מד"ת ואינו פסול רק מדרבנן משום גזירה ולכך בע"פ כשר אף בהם אבל כל המפרשים כ' דתנאים המבטלים לפני התורף בכתב הוא פסול מד"ת אבל ע"פ או לאחר התורף או שאין מבטלין אינו פסול אלא מדרבנן והכל משום גזירה וראיותיהם עבר"נ. ועוד כתב ראב"ד ורז"ה והרמב"ן דשאר תנאים ע"פ אין פוסלין אפילו לפני התורף דכולי האי לא גזרינן שאר תנאים אטו תנאים המבטלין וע"פ אטו בכתב והא דא"ר שתיקו כו' כדי שלא יזכר חוץ וכ"ד בע"ה וש"פ וכן כתב הרשב"א וכ' ונ"ל ראי' ממ"ש בתוס' אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין שני שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו הראשונים כו' רצה כו' ותנו היינו לכתוב וליתן וכמ"ש בפ' התקבל אמר לשנים תנו כו' ועוד מדקאמר וחזר כו' ולא שלקחו מיד הראשונים ונתנו לאחרונים שא"כ כבר ביטול שליחו' הראשונים אלא לנתוב וליתן וכ' ב"י שגם דברי רש"י אפשר לפרש כן משום חששא שלא יזכיר חוץ ומ"מ דברי תוס' א"א לפרש כן דלא כב"י וכ"ז שיטת רש"י אבל שיטת ר"י בתוס' שם ד"ה כל כו' דאין שאר תנאים פוסלין בגט אם נתקיימו וברייתא דשם מיירי בלא נתקיימו וחזר ומחקן והביאו הפוסקי' והטור וער"נ שם: