דיני עדי הגט וחתימתו ואם אינם - שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״ל

צריך שיחתמו שני עדים. בש"ס מבואר ר"ג תיקן שיחתמו העדי' היינו לר"א דאמר ע"מ כרתי וא"צ ע"ח תיקן ר"ג עצה טובה שיחתמו העדי' דזמנין ימותו ע"מ או אזלי למ"י מ"ה תיקן שיחתמו, ולר"מ דאמר ע"ח כרתי וצריכי' לחתום ע"פ הדין תיקן ר"ג שיפרשו את שמותם כי בתחלה לא פירשו את שמותם ותיקן הוא שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות בקל, אף על גב לדידן קורעי' את הגט מיד ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחלה צריכין לכתוב הגט שיה' כשר אף לר"מ כ"כ בת"ה סי' רל"ב, מיהו אכתי קשה לדידן דקורעי' את הגט מיד אחר הנתינה ל"ל שיפרשו את שמותם דהא אף לר"מ לא פורשי' את שמותם אלא ר"ג תיקן שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות ועכשיו קורעי' את הגט א"כ אף אם לא יפרשו את שמותם כשר אפילו אליבא דר"מ, והיינו טעמא של הרשב"א ורי"ו שכתבו דא"צ שיפרשו את שמות' אלא הרמב"ם והטור והמחבר כתבו דיפרשו את שמותם קשה כהנ"ל ולהרמב"ם י"ל דכתב דינו לדין דהש"ס דלא היו קורעי' את הגט גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו את שמותם ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן כדי שיכול לקיים בקל ועכשיו באמת ס"ל דא"צ לפרוש את שמות אביהן אלא על המחבר קשה דכתב בסדר הגט דקורעי' הגט וכאן כתב דצריך לכתוב שמו ושם אביו, ועיין בתוס' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמין לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה היא אף על גב דתוס' כ"כ אליבא תירוץ קמא דאוקמי דאתי' כר"א דאמר ע"מ כרתי מ"מ אפי' אליבא דר"מ הדין כן, כתב הרשב"ם /הרשב"ץ/ ע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרותו:

הגט פסול. אף על גב אם כתב על דבר שיכול לזייף כשר ע"פ ע"מ כמ"ש בסי' קכ"ד שאני התם דניכר שיכול לזייף אז אין סומכי' על ע"ח אבל כאן יש לחוש שמא ימלא הריוח ולא יהיה ניכר שום ריעותא:

ויש חולקי' ומכשירי'. כן הוא דעת הרמב"ם וקשה על המחבר למה פסק בח"ה סימן מ"ה אם הרחיקו ב' שיטין ולא חילק בין אם ע"מ בפנינו לבין אם ליכא ע"מ ויותר קשה על הרמב"ם דס"ל אפילו בגיטין די בע"ח לבד ומ"מ פסק פ"א ה"ג אם יש ע"מ כשר ושם בפ"ז ה' מלוה פוסל ואפשר בשטרות שאני דבעינן שיהא עומד לימים רבים, ואם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כת' הב"י בשם הרמב"ם /הרשב"ץ/ דפסול דחתימ' זו יב"ש אינה בעולם א"כ ה"ל כמזויף בתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"ה סי' מ"ה אם חתמוהו פסולי' למילוי כשר כי בגט לא אמרי' למילוי חתמו כמ"ש בסי' ק"כ בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל:

פסול. ולשיטות הרמב"ם די בע"ח לבד ואם ליכא ע"מ יש חילוק בדבר אם מוכח דהעדי' החתומי' לא קאי על גט זה אז הגט בטל אבל אם אינו מוכח כגון בשאלת שלום וכן אם שייר מקצת הגט וכתב בדף השני הוי ספק גט ואפילו לא כתב וא"ו של ושאלו מ"מ י"ל דחתימתו קאי על הגט נמי ואינו אלא ספק ומ"ש בסמוך בראש הגט וכן כולם פסול ל"ד אלא בכה"ג בטל דהא מוכח דלא חתמו על גט זה לפ"ז מ"ש בסעיף ו' אם יש כאן ע"מ כשר ואפילו אם חתמו בראש הגט ומוכח דלא חתמו על הגט מ"מ כשר צ"ל היינו בדיעבד שניתן הגט אבל לכתחלה לא דהא קי"ל דבעינן ע"מ וע"ח, נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל וניתן בע"מ אפילו לא נשאת כשר דאם לא כן לא שייך לומר כשר וכן כתוב בפרישה סימן קל"ג וכן משמע בהג"ה סעי' ח' אלא בד"מ ס"ס זה כתב בשם הג"א אם כתב הסופר ועד חתם אפי' אם נמסר לפני עדים וניתן הגט לא תנשא ועיין ס"ס מ"ש, לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כגון דיש כאן שני יב"ש וע"מ מעידי' מי הוא המגרש כשר הגט אפילו לא נשאת דהא ר"מ ס"ל ע"ח כרתי הוא ס"ל דבעינן שיהא מוכח בתוך הגט מי הוא המגרש ושני דיני' אלו תלי' זה בזה ולדידן אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר וכן הוא כשאין מוכח בתוכו ולא כתשובת ש"י סי' ל"ו דפסק דלא תנשא בו אלא אם נשאת לא תצא כמשמעות הג"א:

או מאחריו. היינו הגט שסיים בדף זה והעדי' חתומי' מאחוריו דאם קצת מגט מאחוריו והעדים חתומים שם היינו הדין מ"ש בסעיף ז' והט"ז פוסל בכה"ג אלא דוקא אם מקצת הגט בדף שאצלו ועדים חתומים עליו כשר דאכתי העדי' חתומי' בתוכו אבל אם מקצת גט מלאחריו ועדי' חתומי' פסול ועיין ברש"י ותוספות ר"פ ג"פ:

כשר. משום דנראה לפנינו דאין כאן ע"ח וע"כ צריך להביא ע"מ ודומה לכתב ע"ג דבר שיכול לזייף:

שמא שני גיטין היו כו'. אבל אם ניכר שלא נחתך לא חיישינן שמא התחיל לכתוב לשם פלוני וסיים לשם אחר כיון דאין ריעותא לפנינו אין חוששין לזה ש"ס ומ"ש בהג"ה מיהו וכו' כ"כ המגיד דאם יש עדים שלא נעשה זיוף ומסר לה בעדי' וב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדי' ואפשר כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדי' אפי' לשיטות הרמב"ם דהוי כאלו אין עדי' חתומי' עליו וכ"כ בט"ז:

דבק שני עורות וכו'. ה"ה אם תפר ד"מ ופסול זה אפילו אם יש כאן ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר א' כתיב ולא שני ספרי' אף על גב ספר א' אתיא לסיפור דברי' מ"מ ילפינן נמי ספר א' ולא שני ספרי' כ"כ הלבוש, וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות דף ל"ד ר' יהודה דרש והיה לך לאות אות א' בחוץ ואות א' מבפנים מ"ה אם כתב תפילין על שני קלפי' פסול ואם דיבק אותם כשר ור' יוסי דמכשר שני קלפי' משום דלא דרש דרוש זה מ"מ נשמע דיבוק מהני אף על גב מדאורייתא בעינן אות א' וכן כתבו תוספות שם דף ל"ב ואגודה אם כתב תפילין ומזוזות על שני קלפי' ותפר אותם כשר אפילו אחר הכתיבה תפר כשר ומכ"ש אם תפר או דיבק קודם הכתיבה, ותוספות בסוטה דף י"ח לא פסלו אלא אם תפר או דיבק אחר הכתיבה, אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן סבירא ליה להרמב"ם והטור כמ"ש בי"ד סי' רפ"ח, ואין להביא ראיה מדיבוק שופרות דפסול והטעם הוא משום שופר א' אמרה התורה כמ"ש בא"ח סי' תקפ"ו ש"מ דיבוק לא מהני דהא תוס' בסוטה שם כתבו שאני שופר דניכר התוס' ועיין בא"ח סימן ל"ב בב"ח וצ"ע:

ואם כתב ראובן בן. אף על גב בעלמא אם חתם את עצמו ראובן בן פסול ש"ה דקאי על יעקב עד שתחת השני אבל בשני אין אומרי' דקאי יעקב עד על ראובן בן תוס' ולכאור' משמע כאן דהשני פסול אפילו אם א"י לנו אם זה הוא חתימת יעקב ולא משמע כן מסוגי' אלא מסתמא דאמרינן זה הוא חתימו' יעקב וכשר דהא חתם יעקב עד אלא דוקא כשידוע לנו שאין זה חתימות יעקב אז הוא פסול ואם חתם תחת א' ראובן ותחת השני בן יעקב עד שניהם כשירים משום ראובן קאי על יעקב עד שתחת השני והשני כשר דהא חתם את עצמו בן יעקב עד כן עולה מסוגיא וכן הוא דעת הב"י ומהרש"ל ופרישה וב"ח:

וכן אמר וכו'. כלו' שכתב פלוני גירש פלוני' וכותב כל נוסח הגט וכן כתב אצל כ"א, וכתב בדרישה דא"צ לכתו' כל הנוסח אלא כותב לכ"א עד ליכי ולסוף מסיים כל הנוסח אז לא הוי שתי נשים יוצאת בגט א' כיון שכתב לכ"א העיקר הגט ושאר נוסח אינו אלא תוספ' דברי' ונ"ל דין זה תלי' בדין מה שהוא תורף הגט וכל מה שהוא תורף הגט צריך לכתוב אצל כ"א ולעיל כתבתי מ"ש הרי את מותרת וכו' ג"כ התורף הגט א"כ צריך לכתוב כל הגט לכ"א, ואם כתב נוסח א' לכולן הגט בטל דהוי מדאורייתא /מדאורייתא דהוי/ שתי נשים יוצאת בגט א' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והיינו לשון המחבר וכן מפרש רש"ך מ"ש ב"ח אין מוכרח:

ואם אין שם ע"מ. כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם ידוע דלא היה שם ע"מ כשר ולטעמו אזיל דס"ל אפי' אם ליכא ע"מ כשר כמ"ש בסי' קל"ג ולדע' רמ"א שם אם ליכא ע"מ פסול צ"ל דה"ק ואם אין שם ע"מ בוודאי אלא ספק הוא /אם/ היה שם ע"מ כשר הגט דאמרינן בוודאי היה ע"מ כיון דע"ח עליו ומ"ש וינתן לכ"א בע"מ היינו לכתחילה ימסור לכ"א בע"מ ואם א"י אם נמסר לפי ע"מ כשר ואמרי' מסתמא היה שם ע"מ:

כל מי שתצא וכו'. הב"י מפרש ל' הרמב"ם בזה דס"ל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ואם רצונה למסור גט זה לאחרת גם אחרת מגורשת וגובה הכתוב' והדרישה והט"ז פירשו דוקא זו שתצא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת ולא אחרת אפי' אם תתן היא לאחרת, מיהו נראה אם באתה האשה והגט ביד' א"צ לשאול אותה אם חברתה נתנה לה הגט:

וביום זה. כיון שכתב הזמן אצל כ"א הוי פרט ואמרי' העדי' לא קאי אלא על האחרונה ולא על הראשוני', והאי פרט היינו שהכל היה ביום אחד אפילו אינו פורט היום אלא כותבו ביום הנזכר נמי הוי פרט כ"כ ב"ח:

אם נתנ' מגילה זו וכו'. היינו בדיעבד דכבר נתנהו כי שמא לא חתמו העדי' אלא על האחרון א"כ על הראשוני' ליכא ע"ח ואין מגרשין בו לכתחלה ובזה מדויק מ"ש אם נתנה היינו בדיעבד ובסמוך כתב וינתן לכתחילה:

ספק מגורש'. כיון שכת' זמן לכ"א יש להסתפק שמא העדי' לא חתמו אלא על האחרון וכן אם כתב פלוני בלא וי"ו יש להסתפק כהנ"ל וכן אפילו אם כתב זמן לכ"א וכתב פלוני בלא וא"ו מ"מ אינו אלא ספק וא"י למה כתב כאן כלשון הרמב"ם ה"ז ספק מגורש' ובשאלו בשלומו כתב סתם פסול:

רק האחרון. לכאורה קשה כיון שהוא ענין בפני עצמו א"כ הוי כאלו ליכא זמן באחרון ופסול ולמה מכשיר האחרון:

בזמן הזה. היינו דוקא שכת' זמן א' לכולן אבל אם כתב לכ"א זמן אף על פי שכלל בתחלה כולם כיון שכותב זמן לכ"א הוי פרט כ"כ הרשב"א וכן איתא בש"ס אליבא דר"ל אף על גב די"ל לר' יוחנן דמיקל טפי וס"ל זמן א' לכלם והוי כלל וקי"ל כוותיה א"כ כשכלל כולם כאחד ואח"כ פרט וכתב זמן לכ"א הוי כלל מיהו לא מצינו מפורש כן בש"ס וי"ל אפילו לר' יוחנן הוי פרט, והנה הרשב"א חולק על הרמב"ם וס"ל לר"י אם כלל בתחלה כולם כא' תו לא מהני הפרט ולא הוי גט מיהו הר"ן והמגיד כתבו עיקר כרמב"ם ומה שהביא הרשב"א ראי' מדברי הרי"ף דלא ס"ל כהרמב"ם מדלא כתב הלכתא כר' לקיש בזה כשכלל בתחלה ואח"כ פורט יש לדחות ולומר דנכלל במ"ש הלכתא כר' יוחנן דמיקל טפי מר"ל ש"מ מה שמיקל ר"ל טפי לא פליג ר"י דאל"כ לא שייך למימר ר"י מיקל טפי ועיין ב"ח:

ושם אביו. כבר כתבתי ר"ס דאין קפידא בזה ונ"מ אם יש כאן ע"מ וע"ח ולא פרשו את שמותם אפ"ה כשר וינתן הגט אבל אם לא בא על החתום לגמרי לא ינתן הגט אלא אם כבר נתן הגט כשר:

יעקב עד. הא דצריך לחתו' בגט עד ולא בשאר שטרות משום הגט הכל ל' הבעל מ"ה חותם עד כלו' שהוא מעיד דהבעל אמר כל זאת לפניו לבוש י"ח:

ואם טעה או שינה. אף על גב הטעות (לא) מפסיק בין שמו לבין תיבת עד מ"מ מוכח דקאי על עד וכשר, ונראה אם טעה בשמו ולא בשם אביו ג"כ כשר דהא א"צ לכתוב את שמו אם כותב בן פלוני עד וא"ל שמו הוא קודם והוא עיקר חתימתו א"כ אף בן פלוני הוא קודם לעד ולמה הוא כשר אלא ע"כ דאין חילוק בזה, אף על גב בת"ה כתב דינו כשטועה בשם אביו ולא כתב בשמו אין לדייק בשמו ס"ל דפסול דאל"כ למה לא כתב דינו בשמו כי בת"ה א"ל שהיה המעשה כך דהא השאלות בת"ה לא כתב על מעשה שהיה די"ל אף על גב דלא סידר על מעשה שהיה מ"מ תשוב' זו איתא נמי בפסקיו ושם סידר על מעשה שהיה אמרינן גם תשובה זו בת"ה היה על מעשה שהיה, ובתשו' רש"ך ס"א סי' קמ"ב כתב דוקא בשם אביו מיקל הת"ה ולא בשמו ואפשר כיון שעיקר תקנת ר"ג היה שיהיה מפרשים את שמותם מ"ה ס"ל דאין להקל בשמות' מיהו בת"ה לא כתב טעם זה אלא טעמא הוא מדתנא במתני' פ' המגרש איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר א"כ שמו ושם אביו שוה גם כתבתי בשם תוס' דתיקון ר"ג לא היה רק דרך עצה טובה מיהו למעשה אין להקל כנגדו, ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות אין פוסל בו וכשר במקום דחק ועיגון, ונראה אם אירע טעות או חק תוכות במלת עד כשר בלא דחק ועיגון כיון דכבר נגמר החתימה תו אין פסול במלת עד:

או שינ'. כלומר שהעלה לאביו שם אחר, ולא משמע כן מדברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל:

ולא כתב עד פסול. משום די"ל דלא חתם את עצמו לשם עדות אבל אם חותם שמו ושם אביו כשר אז אמרי' דחתם לשם עדות כיון דפי' שמו ושם אביו ומ"ש פסול היינו לשיטות הרמב"ם כשליכא ע"מ וכן לשאר פוסקי' דס"ל כשליכא ע"מ הוא פסול אלא אם א"י אם היה ע"מ אמרינן בעלמא כשיש ע"ח אמרינן מסתמא היה ג"כ ע"מ ובזה לא אמרי' דהיה ע"מ:

אלא זה בפני זה. הטע' מפורש בש"ס דגזרינן משום כולכ' שמא יאמר כולכ' חתמו ואז אם לא יחתמו כול' פסול הגט אף על גב בכולכ' נמי יש תקנה לדבר שיחתמו אח"ז כמ"ש בסי' ק"כ אפילו אם יחתמו אחר הנישואין כשר הגט מ"מ יש לחוש שמא לא יקפידו ולא יחתמו כלל אף אח"ז ועיין בהמאור ובמלחמות ה' ובר"ן פ"ק ולקולא לא אמרי' כגון שנמצא ע"א מקוים לא אמרי' בכולכם דאין חותמין אלא זה בפני זה א"כ אם נמצא כשע"א מקוים הוו כאלו היו כל החתימות מקוים כיון דחותמי' זה בפני זה אלא לקולא לא אמרי' דהוי כקיום:

והג' שלא בפניה'. היינו שהזמין שני עדי' והחתים עוד א' בזה יש להקל כיון שלא הזמין אלא שני עדי' וכיון שחתמו אלו שנים כבר נגמר חתימות עידי הגט ועיין בתוס' והרא"ש פ' הזורק:

לשון הכתב והכתיבה. בודאי ל' הכתב צריכי' להבין הלשון כמ"ש בסמוך אבל מ"ש שיכירו הכתיבה הקשה בכ"מ הא קי"ל אפילו אם א"י לקרות קוראי' בפניה' וחותמי' ולמה צריכי' כאן שיכירו הכתיבה ולא תירץ כלום בכ"מ מיהו י"ל באמת אם קוראי' לפניה' א"צ שיכירו הכתיבה אלא איירי דהם קוראי' בעצמם אז צריכים שיכירו הל' הכתוב והכתיב' אבל דוחק לומר דצריכי' עכ"פ לידע האותיות הכתיבה אף על גב דא"י לקרות כי לא מצינו שום ראיה לזה ודברי הרמב"ם לקוחי' מירושל' דתני' שם העדי' אין חותמי' אא"כ יודעי' לקרות והקשה מהא דתני' גט שנכתב בכתב אחד ועדים בכת' אחר וס"ד דלא ידעו כתב הגט ומ"מ כשר ואוקמי כשיודעי' הכתב אלא שחתמו בכתב אחר ש"מ אם א"י הכתב הגט אין רשאין לחתום ש"מ /צ"ל/ דאיירי דהם קוראי' בעצמם ולא כשקורי' לפניה':

קוראי' בפניה'. עיין ב"י בח"ה סימן מ"ה שם כתב להרי"ף והרמב"ם איירי הסוגיא שני' קורי' בפניה' בזה מקילין בגט דרשאי לחתום את עצמם כיון דשני' קורין בפניה' אבל אם א' קורא בפניה' אין רשאין לחתום אבל בשאר שטרות אפילו אם שנים קורין בפניה' אין להקל ובחדושי רש"ך כתב להרמב"ם אפילו א' קורא בפניה' יכולי' לחתום וכתב דלא גרסי' ברמב"ם קוראי' אלא קורא בפניה' היינו א' קורא וכ"כ הטו' מיהו תוס' ורי"ו כתבו אם א' קורא לא מהני אפילו בגט וכ"פ ב"ח ועיקר:

והוא שיכירו ל' הגט. הטור פסק אפי' אין מכירין הלשון אלא הקורא' מתרג' לפניה' מהני וכ"כ המגיד אלא הב"י מפרש דברי הרמב"ם שיכירו לשון הגט ואז כשיבינו לשון הגט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ כשאינם מכירים לשון הגט וראיה מירושלמי דתניא הדייני' חותמי' אף על פי שאין יודעי' לקרות והעדי' אין חותמי' אא"כ דיודעי' לקרות וס"ל דאיירי הירושלמי כשקוראי' בפניה' דאל"כ איך יחתמו הדייני' אם אין קוראי' בפניה' אלא ע"כ דאיירי בקוראי' בפניה' ומ"מ צריכי' לידע לקרות ויש לחדות דירושלמי איירי בדייני קיום אז א"צ הדייני' לקרות השטר מה שכתוב בו כי אין מעידים על גוף השטר רק מקיימי חתימות העדי' בזה איירי הירושלמי וקאמר העדי' אין חותמים אלא אם כן דיודעי' לקרות והיינו כשאין קוראי' בפניהם והדיינים חותמים אף על פי שא"י לקרות כיון דאין צריך לידע מה שכתוב בשטר ומ"ש הרמב"ם פ"ד והוא שיודעין לשון הכת' כמ"ש בסעי' י"ד כתבתי בסמוך דשם איירי כשקוראי' בעצמם אבל אם קוראי' בפניה' י"ל אפילו א"י הלשון אלא הקורא מתרגם בפניה' נמי מהני, ועיין בש"ך ר"ס מ"ה שם פוסק בדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראי' בפניהם ומתרגם להם:

רושמי' להם. דוקא בגט מקילין בזה ורושמי' להם אבל לא בשאר שטרו' כמ"ש ברמב"ם פכ"ד ה' מלוה ובפ"א הלכות גירושין כתב הרמב"ם דמקילין בגט משום תקנות עגונות הואיל חתימת העדי' בגט מדבריה' משמע דוקא כשנמסר לפני ע"מ אז מקילין ולשיטות הפוסקי' דבעינן ע"מ וע"ח אף על פי דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה אבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקי"ל אם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש הטור בשם הרמ"ה אם רושמי' במיא דאברא אפי' בדיעבד פסול לכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ג אם כן ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח כלל עליו ואפשר דגרע טפי משום דגזרי' חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספות ריש גיטין עיין בת"ה סימן רל"ד, ועיין סימן קנ"ה שם מבואר במה שכותבי' הגט ואם רושמי' בו החתימות פסול דהוי כאלו לא חתמו כלל, וברמב"ם פכ"ד משמע דפי' רושמי' היינו מקרעי' בהקלף החתימות ועדים ממלאים דיו אלא קשה הא ס"ל להרמב"ם הקורע על העור הוי כתב כמ"ש בסימן קכ"ה א"כ הוי כתב ע"ג כת' וצ"ל דס"ל דמקרעי' מקצת חתימה היינו מכל אות מקצת או שמרחיבי' הקריעה והם חותמי' בו כמ"ש בתוס', ומכאן ראיה קצת לדברי הת"ה בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודיו ע"ג דיו לרמב"ם אם כותב הגט כך לא הוי גט כלל ואינו פוסל לכהונה כמ"ש בפ"ג ויתבאר בסי' אח"ז והרמ"ה ס"ל דאינו גט ופוסל לכהונה לכן כתב אם רשם להם במיא דאברא או בעפצא אינו גט ופוסל לכהונה משום דהוי כדיו ע"ג דיו ולא כהב"י דמדמה לדיו ע"ג סקרא לכן הקשה על הרמ"ה מה שהקשה וליתא אלא ס"ל להרמ"ה דהוי כדיו ע"ג דיו וכן לענין שבת קי"ל דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ולרשב"א שהביא בסי' קל"א הוי ספק גט ונ"מ מזה להפוסקי' דס"ל ע"ח בלא ע"מ כשר אם ליכא ע"מ וע"ח חתמו בכה"ג הגט בטל אם כותב דיו ע"ג דיו אבל לדידן דבעינן ע"מ לעולם הגט אינו בטל אם נמסר לפני עדים:

שלא לחתום הסופר לעד. בש"ס מבואר הטעם דחיישינן שמא יאמר הבעל לשנים אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומחמת כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו או שיאמר לשנים שיאמרו לסופר ליכתוב ואתם חתמו ומחמת כיסופא יאמרו לסופר שיחתום הוא אף על גב דקי"ל אומר אמרו פסול א"כ לא יכתוב הסופר אם לא שמע מהבעל מ"מ אינו פסול אלא מחמת ספק חיישינן כאן וכאן לחומרא כמ"ש באריכות בפוסקי' נשמע אומר אמרו וחתם סופר ועד אלו שני דיני' סותרי' זה את זה ואנן חיישינן בזה ובזה לחומרא, עולה מזה מי שנתן שני גיטין א' ע"י אומר אמרו וא' ע"י חתם סופר ועד ממ"נ חד מהם כשר ה"ה אם אמר לג' שיעשו כרצונם או שיכתבו ויחתמו הגט או שיאמרו לאחרי' שיחתמו ויכתבו ומת א' מאלו ג' יש תקנה הנ"ל וכשר ממ"נ מיהו בש"ס מבואר אם אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ופ' ופ' ויחתמו איכא חשש אחר שמא תשכיר עדי' ויאמרו כן בשם הבעל לפ"ז בכה"ג לא שייך ממ"נ הנ"ל ואם יתן גט א' חתם סופר ועד וא' ע"י אומר אמרו כהנ"ל י"ל שמא שניהם פסולים היינו אומר אמרו לסופר ולעדי' פסול משום שמא תשכיר העדי' וחתם סופר ועד פסול משו' אומר אמרו לסופר ויחתום ואתם חתמו דאז לא שייך שתשכיר כשר ולא שייך ממ"נ הנ"ל אלא אם גירש ע"י חתם הסופר והעד וא' ע"י אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו, והיכא דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם י"ל במקו' עיגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל ויתנו לה לפני עדים דהא לשיטות הרי"ף והרמב"ם כשר אף לדידן כתבתי ר"ס אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר כן הוא במקו' דחק ועיגון וכן משמע ר"ס ק"מ מ"ש הטור בשם העיטור וע"ש בב"ח, ואם שני עדים חתמו וגם הסופר לדעת הרא"ש כשר בדיעבד, ולהר"ן ס"פ התקבל אפילו לכתחלה כשר והמרדכי כמ"ש כתב דפסול וכ"כ פ' המגרש והב"י כ' היכא דא"א בגט אחר כשר, והריב"ש בתשובה סי' ר"ה פסק בחתם סופר וע"א אם נשאת לא תצא, ואם הובא גט ממקו' דמכשירי' חתום סופר ועד למקום דפוסלי' עיין תשובת רשב"א סי' אלף ק"מ, ואם העדי' אמרו לסופר שיחתו' את שמם עיין בהג"ה פ"ב, והסופר יכול להיות א' מעידי מסירה פרישה סימן קמ"א ס"ק ל"א:

אפ"ה פסול. כ' הרא"ש והר"ן הלכתא כת"ק דגט פסול דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי' ואתי לסמוך עלייהו, והא דלא כתב הטעם דהוי כאלו אין עדים חתומי' על גט זה דהא החתומי' הם עכו"ם וקי"ל דצריך להיות ע"ח גם ע"מ משום מהאי טעמא אם כבר ניתן הגט כשר כמ"ש לעיל אבל מהאי טעמא דגזרינן אטו שמות שאינו מובהקי' והוי כמזויף בתוכו ופסול אפילו אם כבר ניתן ולר"ח ולראב"ד הלכה כר"ש בשמו' מובהקי' הגט כשר מיהו דוקא בידוע דהיה ע"מ כי בחתימות הללו אין אומרי' בודאי היה שם ע"מ ונ"מ מפלוגת' זו הפירוש של הסוגיא שם אם בא לפנינו גט והעדי' החתומי' עליו שמותם כשמות עכו"ם כשר לשיטות הראב"ד איירי שמות מובהקי' הם אמרינן אלו החתומי' הם כותים ומ"מ הגט כשר והיינו בע"מ, לשיטות הגאוני' כי אמרי' אלו חתומים עכו"ם הם, ולשיטות הרא"ש אמרינן החתומי' עם /הם/ ישראלי' כיון דשמותם כשמות עכו"ם לא היה חותמי' אותם אלא ודאי ישראלי' הם לפי זה נראה אף על גב המחבר יפה פסק בדין זה בידוע שהם כותי' לחומרא בשמות מובהקי' דהגט פסול מ"מ בסיפא אם גט הבא לפנינו ושמות העדי' כשמות העכו"ם יש לחוש לשיטת הראב"ד שמא עכו"ם הם, ואם ניתן בע"מ כשר ממ"נ דהא לראב"ד מבואר בש"ס דכשר ולשיטות הרא"ש דס"ל אפילו בשמות מובהקי' פסול מ"מ בכה"ג אמרינן ישראלי' הם וכשר, מיהו נ"מ דלא אמרינן בודאי היה שם ע"מ לשיטות הגאוני' והמחבר כתב תנשא בו דודאי ישראלי' הם משמע אפילו אם א"י אם היה ע"מ מכשיר היינו כשיטות הרא"ש אבל לדעת הראב"ד פסול בכה"ג דליכא ע"ח דהא עכו"ם הם וחיישינן שמא לא היה ע"מ גם הרשב"א והר"ן נראה דס"ל בפי' הסוגיא כראב"ד ונ"ל להחמיר:

אינו גט. המחבר פסק כרמב"ם דפסק כרב כ' סופר וע"א חתו' גרע טפי מכת"י ומשמע דאין חילוק בין אם הסופר הוא סופר מובהק ובין אם אינו סופר מובהק והיינו לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח בלא ע"מ מהני איירי בדליכא ע"מ גם ליכא ע"ח אלא כתב הסופ' וע"א חתום אינו גט כלל ואינו פסול לכהונה, מיהו הריב"ש ס"ס תי"ג כתב בשם העיטור ור"ח דסבירא ליה אפילו לרב לא גרע סופר מובהק מכת"י נ"מ לדיני ממונות כמ"ש בח"ה סימן מ"ו ולדידן דקי"ל דבעינן ע"מ וע"ח ואם ליכא ע"מ הגט בטל לא נ"מ מדין זה ממ"נ אם ליכא ע"מ אם כן אפילו אם היה שני עדי' חתומי' עליו היה גט בטל ואם איכא ע"מ אז אפילו אם ליכא ע"ח אם ניתן הגט כשר כמ"ש רס"ז אלא אם איכא ע"מ והבעל כתב הגט בכת"י י"ל דהוי כאלו היה ע"ח וכשר לכתחלה וכ"כ הב"י בקושיא הראשונה על הטור גם נ"מ לדידן אם בא גט חתו' בפנינו דקי"ל אם א"י אם היה ע"מ אמרי' מסתמא היה שם ע"מ ואם בא גט שאין בו ע"ח רק שהיא כת"י דהבעל ונשאת בו לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא היה ע"מ וראי' לזה דהא לר"מ דאתי מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא הי' ע"מ וראיה לזה דהא לר"מ דאתי' מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת בו לא תצא אבל אם כתב הסופר הגט וחתום בו ע"א תצא והיינו מה שכתב הרא"ש דנ"מ לדידן בכשרו' ע"ח לר"א כמו לר"מ אם הגט בא לפנינו וע"ש, ואם היה ע"מ ולא חתום עליו רק ע"ח נראה דהוי כאלו לא היה חתום עליו שום עד ואין כשר ליתן לכתחלה אלא אם כבר נתן הגט כשר ואם הוא כתב סופר מובהק סבירא ליה להעיטור דהוי כאלו היה כת"י דהבעל ונ"מ לדידן לא תצא ולהרמב"ם אף בדיעבד לא הוי כע"ח וישוב דברי הטור עיין בב"ח, גם יש לומר הטור ס"ל כל האמוראי' ס"פ התקבל ס"ל חתום סופר ועד פסול כמה שכתב הרא"ש פ' המגרש בשם ר"י אם כן ע"כ ס"ל כשמואל דאוקמי מתנית' שם כתב הסופר ועד איירי בכת' הסופר ולא חתם ולא כרב ורבי ירמיה דמפרשי' מתניתי' חתם הסופר, אף על גב רב אשי בפ' מ"ש דאמר עד שישמעו קולו לאפוקי אומר אמרו א"כ חתם סופר ועד כשר לפי זה יש לומר מתניתין איירי בחת' הסופר כרב ור"י ולא כשמואל מ"מ אפי' לרב אשי אין מוכרח זאת דהא י"ל דס"ל כתב הסופר ג"כ כשר מ"ה פסק לא תצא אפי' בסופר שאינו מובהק:

דהעדי' אסורי' לישא. מהאי טעמא יש מהדרי' אחר עדים שאינם כהנים כי כהן בלאו הכי אסור בגרושה, ד"מ:

ואם הניחו הגט פסול זה דעת הראב"ד שכתב הטור וז"ל כי שמא תתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גיטה בעידי חתימה ונמצא זה כמזויף מתוכו דעתו למימר שסומכין על עידי חתימה עכ"ל נ"ל פרושו דודאי כל מאן דסמיך על עידי חתימה ודאי שפיר עביד דאמרינן מסתמא נמסר כהלכתו כמבואר בסי' קכ"ד דכל שנכתב ונחתם כמצותו אמרי' מסתמא נמסר כהלכתו אלא דכאן כ"ז שיש אויר פנוי ב' שיטין והוא פסול אז אין לסמוך על עידי חתימה כיון שהגט עצמו מזויף שלא נחתם כהלכה וא"כ אין היתר אלא על ידי עידי מסירה דהיינו שתביא אותם לב"ד המתירים אותה להנשא במקום אחר ויש לחוש שלא תוכל להביאם לעידי מסירה לשם ותעשה תחבולה להנשא ע"י חתימה דהיינו שתכתוב תנאי בגט במקום הפנוי באופן שתמלא המקום הפנוי ואם יבא הגט אחר כך לכל מקום שתהי' שם יתירוה להנשא ע"פ עידי החתימה כי לא יהי' ריעות' לפניהם ואין פסול מכח התנאי כי תעשה בענין שתקיים התנאי וכ"ת מה בכך הא עכ"פ שפיר תנשא מכח עידי מסירה שהיו שם באמת לזה אמר שיש חשש שכאן שיודעין שגט זה היה פסול מצד עידי חתימה כי הי' פנוי ב' שיטין וישמעו שבמקום אחר התירוה להנשא ולא ידעו כאן שהאשה מילאה המקום הפנוי ויסברו האנשים במקום הגט שאותן הב"ד שבמקום אחר סמכו על החתימות אע"פ שחתמו בפיסול וילמדו מזה לסמוך על עידי חתימה אלו אע"פ שפסולים והב"י כ' שיש להגיה דאתי למסמך במקום דאתי למימר שסומכין ולדידי הכל ניחא בס"ד. והנה מזה יתבאר לך סתירה על מ"ש ב"י בשם רשב"ץ וז"ל גט שחתם בו העד יוסף בן ראובן וטעה וחתם יוסף בן שמעון וחזר אח"כ וחתם יוסף בן ראובן יראה שהגט פסול שחתימת זה העד אינו בעולם ואין לך מי שיקיים אותה וא"כ ה"ל כמזויף בתוכו וכיון שהחתימה פסולה הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימות שמו האמיתי עכ"ל וקשה דאמאי לא נימא דהוה כמו מלאוהו בקרובים דכשר בח"מ סי' מ"ה מטעם דא"א לזייף ולכתוב שם איזה תנאי ה"נ מהני הך חתימה פסולה לזה ואין הגט פסול בשביל חתימה פסולה הקודמת דאדרבא היא מהני לבטל מקום הפנוי וכן משמע מדכ' בסעיף ג' לא יהיה בין גט לחתימת עדים כתוב שום דבר והטעם בטור דשמא לא כוונו העדים לחתום אלא על אותו דבר כו' וכאן בחתימה מוטעת אין שייך לומר כן: (דברי המגיה כ' ב"ש ס"ק ג' אם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כ' ב"י בשם הרמב"ם דפסול דחתימה זו יוסף בן שמעון אינו בעולם א"כ ה"ל כמזויף מתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"מ סי' מ"ה אם חתמוהו פסולים למלוי דכשר כי בגט לא אמרי' למלוי חתמו כמ"ש סי' ק"ך בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל עכ"ל והנה בתוספות דגיטין דף י"ח כתבו הטעם דלא אמרי' בגט למלוי חתמו משום דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה סברו שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו ראשונים בפני כל העדים אבל בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומים תחלה יאמרו אות' שמצא תחלה החתימו תחלה או אחרי כן חתמו למלוי עכ"ל והנה זה שייך דוקא בחתם בעדים פסולים דאז איכא למיחש שעשה הפסולים לעיקר העדות אבל בטעה וחתם חתימה שאינה בעולם ליכא למיחש כלל שיאמרו שעשאן לעיקר עדות כיון שאינן בעולם כלל ומסתמא יאמרו שטעה או למלוי חתם כן ודומה לשאר שטרות כיון דליכא למיחש למידי ויפה דימה הט"ז והוא לא דק עכד"ה):

או מאחריו פסול כתב מו"ח ז"ל ומיהו נראה דהיינו כשסיומו של הגט בדף הראשון והעדים בלחוד חתומים מאחריו דה"ל כגט שאין עליו עדים כלל אבל כשנכתב עד סוף דף הראשון ולא סיימו וכתב מקצתו הנשאר בדף השני מאחוריו והעדים תחתיו הגט כשר דלא גרע משייר מקצתו וכ' בדף השני כו' עכ"ל ול"נ דפסול הוא חדא שהרי פרש"י במשנה פ' ג"פ על פשוט שעדיו מאחוריו דפסול הוא כיון שלא עשה כתקנת חז"ל שהצריכו דוקא מתוכו. ותו שהרי התוס' כתבו שם ריש הפרק דטעם פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם עכ"ל פי' דבמקושר הוה הזמן מאוחר בכל גט שנה אחת מפשוט כדאי' שם בגמרא מקושר מלך שנה מונין שתים וא"כ אין מועיל כלום מה שנכתב באחוריו מקצתו דאכתי יעשנו מקושר ויאמרו שלא הספיק לכתוב בדף הראשון כמו שאתה מכשיר בפשוט בזה אלא פשוט שאין היתר כלל לכתוב מקצת הגט ע"צ השני מאחוריו ול"ד ודאי לשייר מקצת וכתבו באותו דף בעמוד שני שכן דרך כל הספרים לכתוב בדרך זה ונראה טעם לזה דחשבי' דמה שכתוב בעמוד השני כאלו נחתך ונתדבק בסוף עמוד הא' דהא אפשר לעשות כן ואף למ"ש רמ"א סעיף ז' דיבק ב' עורות כו' פסול מספק מ"מ הכא באמת לא דיבק אלא אנן חשבינן ליה כמדובק בזה תחת זה ממש ביחד משא"כ מאחוריו שאין לו צירוף כלל עם הכתוב בפנים שכל זמן שאתה רואה עמוד זה אין אתה יכול לראות מ"ש בדף השני מאחוריו וספר אחר אמר רחמנא דמשמע שאתה רואה כל מ"ש בו בפעם אחת כנ"ל ברור:

אם יש כאן עידי מסירה כשר ל"ד למ"ש בסעיף א' דאם הניחו אויר ב' שיטין דלא מהני עידי מסירה לחד דיעה דהיינו הראב"ד דהתם יש חשש תחבולה שתמלא המקום הפנוי בתנאי כמו שביארנו לעיל וע"כ יתירוהו לינשא במקום אחר ע"פ עידי חתימה משא"כ בזה דלא יתירוה בשום מקום בגט זה כ"א שתביא עידי המסירה לפניהם:

שייר מקצת הגט מו"ח ז"ל למד מכאן דא"צ הגט להיות מעורה והאריך בו וכבר כתבתי מזה ס"ס קכ"ה דאינו ראיה:

ונמסר לה בעדים זה דעת הרב המגיד ומו"ח ז"ל רוצה להקל אפי' בלא מעידים שהיו עדי מסירה אלא סגי אם מעידים שהסופר כתבו מתחלה כך ולא היה בעולם שום זיוף כשר והאמת כדברי הרב המגיד דאף ע"פ שלא נעשה כאן זיוף באמת מ"מ הוא כתוב בצורה שיש בו חשש זיוף וחתימ' העדים אלו לא היו כיון שחתמו שלא כדין ובמה תהיה האשה ניתרת אלא בעינן שיהיו עידי מסירה דכאן אין זיוף ממש אלא יכול לזייף ומ"ה בטלו חתימות העדים ועיין מה שכתב סימן קכ"ד וסימן ק"ג:

דבק ב' עורות כו' נראה דטעם הספק דשמא אתמעט מדקי"ל ספר א' אמר רחמנא ותמוה לי דהא גם ס"ת איקרי ספר ומ"מ כשר בדבוק יריעות וצ"ע:

ושם אביו תחת השני בזה הימני כשר וכ' הטור ואם שם העדים תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימני כגון שחתמו בשני שיטין פי' כזה אז השמאלי כשר וכן פרש"י בהמגרש דפ"ז שמו בסוף השיטה ושם אביו תחת הימני בראש השיטה שתחתיה ויש להקשות דא"כ הימני פשיטא דפסול מצד שבן יעקב הוא רחוק מן הגט שלמעלה ממנו ב' שיטין דהא ראובן הוא חתימה בשיטה שאחר הגט וכן יעקב הוא בשיטה שתחת אותו השורה וה"ל רחוק ב' שיטין מגט שלמעלה ממנו וא"כ מאי קמ"ל דהימני פסול. וי"ל כיון דחתימת ראובן היא מתחלת בסוף בשיטה וגמר שלה בתחלת השיטה שאחריה נראה לכל ששם מקומה דציור זה שייך להתחלה זו וה"ל כאלו ג"כ יעקב תוך שיעור הראוי וה"א דחתימת ראובן מהני לשני הגיטין דשמו עצמו שייך לשמאלי ומה שכ' בן יעקב היא חתימה שניה שלו לגט ימיני וא"א לכתוב בן יעקכ בשוה לראובן שאין דרך חתימה בכך א"כ אם יכתוב תנאי באויר שלפני בן יעקב היה ניכר הזיוף קמ"ל דהימני פסול דבן יעקב לא הוה חתימה. הרב ב"י הקשה כאן קושיא על הטור והשאירה בתימה וראיתי ע"ז תירוצים שאינם מתישבים אציע לפניך הסוגיא ויתברר בס"ד דאין כאן קושיא כל עיקר איתא בסוגיא על האי דינא דב' גיטין זה בצד זה ולתכשרי שניהם האי קמא בראובן והאי בתרא בבן יעקב עד דהא תנן בן איש פלוני עד כשר ומשנינן דכתוב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא ולתכשר האי בראובן בן ולתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש פלוני עד כשר דלא כ' עד דמתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פב"פ בפי' עד ואבעית אימא לעולם דכ' בה עד וידעינן בהא חתימה דלא דיעקב הוא פרש"י אלא זה של בנו היה הא חזינן דאם כתב ראובן בן על א' ועל הב' יעקב עד ג"כ כשרים שניהם ולא מפסל השני אלא אם כתב ראובן על הא' ועל הב' בלא עד וע"כ תמה ב"י למה לא כ' הטור חילוקים אלו ובדרישה בשם רש"ל כתב דהטור מיירי בלא כתב עד ואין זה נייח דמ"מ ה"ל להטור לחלק בכך ותו דלמה לא כתב החילוק דראובן או ראובן בן דבזה מתכשרו שניהם או א' מהם ותו תימה גדולה ופלא למה (לא) תמה ב"י על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא זכרו שום דבר מחילוק זה ולא הביאו כלל הגמרא מזה הפלפול ובאמת לק"מ דעיקר החילוק שבין התירוצים דבגמ' הוא בזה דלתירוץ א' בא לבאר אמאי לא מתכשרו שניהם מכח שנאמר דכל גט יש לו עדים מיוחדים דהא' יש לו ראובן והשני יש לו עד אחר שחתם בן יעקב עד ובדרך זה הוצרכו לתרץ בגמרא דאיירי באופן שאין כשר אלא אחד והשני לא מתכשר מכח חתימת אחר וזה האחר בחתימת ראובן בן או אם (לא) כ' עד בסוף והתירוץ השני בא לומר דאין כאן סברא כלל להכשיר השני מכח חתימת אחר דלא מיירי בזה שלא מיירי דידעינן בזה שמה שכ' בן יעקב עד הוא כתב יד ראובן והוא גמר חתימתו וזה מבואר בל' הגמרא דאמר דידעינן ביה דלא דיעקב היא דלכאורה קשה וכי מכירין כל יעקב שבעולם דזה לאו חתימתו היא אלא ודאי דה"ק דידעינן חתם זה בגמר חתימתו וכן פרש"י בהדיא אלא זה של בנו היא נמצא אפילו חתם ראובן על אחד ובן יעקב על השני לא מהני להשני כיון שלא ביקש לחתום על השני רק היא גמר החתימה של הא' וע"כ לא מהני לתירוץ הא' אלא דהיינו תופסים דלא הוה בן יעקב גמר החתימה של ראובן מן גט הא' אלא אפשר שראובן עצמו כתב לזה בן יעקב עד בפעם אחרת על הגט השני אבל למאי דמסקינן דידעי' שהבן חתם עצמו על הגט הא' וכתב שמו תחתיו וגמר חתימה דהיינו שם אביו על הגט השני אין ענין זה לעדות כלל וראיה לזה עוד ממ"ש הטור בסימן זה וז"ל מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם הא יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר כו ש"מ דחתימה אחרת בעי' בשני אלא ה"א דגמר חתימתו הוה ג"כ חתימה מיוחדת קמ"ל דזה אינו דעיקר חתימתו בהתחלה והגמר לא מקרי חתימה אחרת וע"ז אזלא הסוגיא ע"ש אח"כ מפלפל דשמא עשה הוא חתימה בגמר החתימה ואחר שכן הוא פי' הסוגיא לק"מ על הטור דהדין שיוצא מן התירוץ הא' אינו תלוי בשני גיטין אלא תלוי אם מועיל חתימה כזו על איזה שום אדם בעולם וזה כתבו הטור אח"כ בסעיף זה החילוק של לשון החתימה באיזה אופן צריך שתהיה והטור לא כ' כאן אלא מה שנלמד מתירוץ האחרון שידעינן ודאי שזהו גמר חתימת ראובן וייחס עצמו בשם יעקב אביו וע"כ כ' הטור שמם ושם אביהם כו' להורות דודאי הוא שזה שם ראובן שמזכיר שם אביו והוא גמר חתימה של גט הא' ובזה אין יד ולא רגל ולא פתחון פה לחלק בין אמר עד או לא או ראובן סתם או ראובן בן דאלו חלוקים אינם משתמשים אלא באם אין מכירים שבן יעקב עד הוא גמר החתימה של ראובן אבל במכירים לא מחלקינן כלל בזה וע"כ לא זכר הטור כלל מזה כאן כל זה ברור ופשוט בדעת הטור בס"ד ובדרישה לא נחית לדברים אלו וע"כ נכנס בפלפולים ופירש בדברי הטור דאם היה כתוב שם עד היו שניהם כשרים וכ"כ רש"ל ומו"ח ז"ל וכל זה אינו עיקר כלל לפע"ד בזה הדין שזכר הטור דבשום גווני בזה אין הכשר אלא לאחד מהם כיון שידוע שאין כאן אלא גמר חתימה:

ובן יעקב עד תחת השני הגם שרבינו בעל הש"ע מימיו אנו שותים מ"מ אין משוא פנים בדבר הלכה דכיון דב' כאן ברישא ושם אביו תחת הב' והוא לשון הטור והינו שידוע לנו דברחה ובתירוצא בתרא בגמ' לא מהני בן יעקב עד על השני שאינו אלא גמר חתימת הגט הא' כמו שבארנו בסמוך בס"ד דמ"ה לא הביא שום פוסק הך פלפול של הגמרא בזה ואף שכ' ב"י שרבונו ירוחם הביא דין זה הוא מיירי באין ידוע דהאי בן יעקב הוא גמר חתימת של ראובן כנלע"ד:

אם כתבוהו בכלל שיטת הטור בזה הוא כך דכל שכ' זמן א' לכל המגרשים אלא שאח"כ כתב לכל א' גט בפני עצמו לאשתו בכל נוסח שלו והעדים באחרונה למטה כולם כשרים שבכתיבת הזמן כולל כולם לענין זה דלא נימא דהעדים קאי על האחרון לבד ומ"ש הטור וכן אמר כל אחד לאשתו כו'. ל' זה הוא ל' הטור פי' כמו שהא' כ' כל נוסח גט לאשתו כן אמר כל א' מהה"א כל נוסח הגט דהיינו פטרית ושבקית כו' ובפרישה האריך בזה לפרש דהאי וכן אמר שכ' הטור פירושו של' זה ממש כתכ בגט שכל א' אמר לאשתו פטרית ועשה מן הגט שני חלקים ע"ש והוא אינו עולה יפה דאין לנו כלל אלא מחמת הזמן כמפורש בגמרא ומה לנו להוסיף מה שלא נזכר בגמרא ומלבד זה אינו מיושב כלל חדא דהא אין חילוק בין רישא לסיפא שכ' אח"כ (אבל אם) כ' בכך גירש פלוני כו' אלא שבכאן ברישא כ' זמן א' ובסיפא זמן לכל א' וכי היכא דבסיפא יש גט שלם אחר כל א' ה"נ ברישא ותו דמאי פריך בגמרא שמא לא חתמו אלא על האחרון דהא הסופר כ' וכל א' אמר לאשתו א"כ כולם כי הדדי נינהו אח"כ סיים הטור אבל אם יש זמן לכל א' בפני עצמו אין הכשר אלא להתחתון הסמוך לעדי' אח"כ כתב שאם יש כלל גדול יותר מן כלל הזמן דהיינו שכ' אנו פלוני ופלוני כו' שכלל כל האנשים זה אצל זה והנשים זו אצל זו וה"א דטפי כשרים הכל דודאי העדים קיימו אכולהו קמ"ל דפסול כיון שאין ב' נשים מתגרשות בחד גט וכ' ע"ז דאם אחר כלל זה יש פרט דהיינו שחזר ופירש אח"כ פלוני ופלוני כו' בזה מחלק אותם ולא הויין בגט א' מהני דיש לנו כלל טוב תחלה והפרט בא לחלק שלא יהא גט א' לכול' וכ' דלא תטעה לומר שבזה לחוד יהיה הפרט במה שמחלק אותם פלוני ופלוני כו' ושאר נוסח הגט הוא א' לכולם בכלל דהיינו שכ' אנו כלנו שבקנו פטרנו כו' קמ"ל דאכתי הויין גט א' לכולן ולא מועיל חילוק זה לחוד דפלוני ופלוני כו' אלא צריך הבדל גמור דהיינו כל נוסח הגט אחר פלוני ופלונית וכן אחר כל א' מהם אז מהני שלא יהיה גט א' לכולם ואין חשש מחמת שהיו תחלה בכלל א' שכתוב אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון שאח"כ נפרדו כל א' בכל נוסח הגט וע"ז סיים הטור כדפרישית לעיל פי' גבי הבדל מתחלה שלא היה שום כלל רק מחמת הזמן דזה מהני פשיטא דלא משמע לגמרי גט א' לכולם אלא אפילו כאן דהוה גט א' לכולן מצד הכלל שמעיקרא אפ"ה מהני הפרט שמאחריו והב"י הבין דמ"ש הרמ"ה דה"ה נמי כו' פירושו דה"ה בזה צריך כל נוסח הגט לכל א' והוקשה לו א"כ הא כ"ש הוא מאי ה"ה לפיכך נכנס לדוחק גדול בזה הבל לפי דברינו לא קאי ה"ה ע"ז אלא על גט א' לכולן דל"ת בפרט קצר מבטל פסול גט אחד לכולן אלא דה"ה בפרט בזה דהוה גט אחד לכולן כמו אם לא היה רק הכלל לחוד אלא דצריך פרט ארוך דהיינו נוסח הגט כולו בכל א' (וא"ל) ל"ל בזה שצריך כל הגט אחר שכתב כבר בתחלת הסימן בהבדל מעיקרא כן י"ל דאי מהתם ה"א דלעולם לענין שלא יהא גט א' לשני נשים א"צ דבר זה ולעיל לא נקיט זה אלא לרבותא לומר דאף שכתוב כל נוסח גט אצל כל א' מקרי כלל כיון שיש זמן א' לכולן דשם לא מיירי מדהוה כלל או פרט וכן יש לפרש דברי הסעיף הזה שהוא לשון רמב"ם ומ"ש ליבי דיתהויין פי' נוסח הגט דנקט בלשון זה שהוא עיקר הגט ומ"ש וכן אמר כל א' לאשתו הוא ל' והש"ע) ולא לשון הסופר ור"ל שכל א' מהאנשים אמר (כל נוסח) הגט וכעין שכתבנו בפירוש דברי הטור ובזה הכל ניחא בלי שום צורך פלפול ודחוקים כפי שראיתי בזה והיו הדברים כהווייתן בס"ד:

וינתן לכל א' בעידי מסירה זה לשון רמב"ם רק כמ"ש אח"כ ואם אין שם עידי מסירה כתוב בהעתק הטור תיבת כלל ופי' ב"י דברי הרמב"ם וז"ל משום דאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחלה להרמב"ם ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתוציא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת כיון שעדים חתומים בו חוזרי' על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ניתן לה בעידי מסיר' כשר בדעבד להרמב"ם בפ"א ובודאי שכל אחת נותנת לחברתה כשתצטרך כולן ניסות וגובות כתובתן על ידו כנ"ל לפרש דברי הרמב"ם אבל מדברי רבינו שבתב ולמאי דבעינן למכתב כל גט שבא לפנינו חתום כו' ה"נ א"צ שיהא עידי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש רמב"ם וינתן לכל א' מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה ויעידו שנמסר לכל אחת ובאמת דהכי משמע סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כו' משמע דברישא אפי' אות' שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת עכ"ל וקשה על פי הב"י דהרמב"ם כ' דלכתחלה בעינן עידי מסירה דהאיך זה שייך לה' נשים והלא דין זה (למד) כבר מרבריו בפ"א גבי אשה ומהי תיתי בה' נשים לומר שא"צ עידי מסירה ע"כ בודאי פי' דברי הרמב"ם כפי מה שהבין הטור רק שנרחיב ביאורו דהטור קשה לו ג"כ קושיא שהקשינו על הרמב"ם לפי' ב"י אלא ודאי דאין כונתו כן והוא בדרך זה דבמשנה איתא בזה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת דקשה דהאי וינתן כו' הוא מיותר לגמרי דפשיטא שצריך נתינה בכל הגיטין ע"כ פי' הרמב"ם המשנה דה"ק בהנך ה' נשים אין תיקון בעידי חתימה לחוד כשאר נשים להרמב"ם אלא צריך שיהיו העידי מסירה לפנינו דוקא בשעה שתרצה להנשא ע"כ אסר הרמב"ם שאם אין עידי מסירה לפנינו אין תקנה מכח עידי חתימה אלא למי שמוציאה המגילה אבל לא נתינת הנשים לפנינו זו לזו אבל הטור חולק ואומר כמו שמועיל החתימה בשאר גיטין ה"נ בהנך ה' נשים כיון שאחת תופסת בשביל כולם או שהיא תתן לכל אחת ולזה נתכוין התנא כמ"ש וינתן לכל אחת דר"ל שאשה אחת יכולה ליתן לכל אחת ואחת ויש סיוע לפי' זה דלהרמב"ם ק' למה נקט התנא הנשי' דהיינו כל אחת (שהיא ל' נקבה) ולא נקט הזכרים דה"ל לומר שיתן כל א' לאחת ולפי פי' הטור ניחא:

כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת זו לשון הרמב"ם והוא אזיל לטעמיה דכל שמביאה עידי חתימה אפי' אין עידי מסירה מעולם כשר אבל הטור חולק ואומר דאי בודאי לא היו עידי מסירה לא מועיל כלל עידי חתימה ויש כאן תימא שהרי בסי קל"ג מביא הש"ע דעת הטור בשם י"א דפסול וא"כ ודאי אזלי' לחומרא ותו דהרמב"ם עצמו לא החליט להיתר אלא כ' ויש מהגאונים שהורה שהוא פסול כמו שמביא הטור בשמו בס"ס קל"ג וכאן החליט בודאי להתיר ועל רמ"א קשי' טפי שלא כ' כדרכו די"א שהוא פסול והלכה ודאי קי"ל גם דאפי' מי שהמגילה בידה אינה מגורשת כלל שודאי לא היה עידי מסירה כלל:

ולא כתב עד פסול וכ' הטור מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם בא' יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר שהעד שכ' בשני הוא חוזר ג"כ על הא' וה"ל כאלו כתב יוסף עד עכ"ל וכבר ביארתי בסעיף ח' דזה מיירי שידוע שהיא חתימה אחרת תחת השני ולא גמר חתימה שהיא תחת הראשון והך פסול דהכא כ"ש אם כ' כו יעקב לחוד ולא כתב עד כ"כ ב"י:

אלא זה בפני זה גזירה משום אומר לרבים כולכם כתכו גט לאשתי שהדין א כותב וכול' חותמין ואי לא חתמו כול' פסול לפיכך תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצי' בשעת חתימה כ"כ רש"י וסיים ב"י כלומר דכיון שיהיו נקבצי' ודאי יחתמו כולם ובהג"ה פרישה כתב הטעם דבכולם ע"כ צריכים שיחתמו זה בפני זה דאל"כ יש לחוש שמא כשיהיו שנים חתומים יתנוהו להתגרש כו' ואינו נכון דא"כ כאן אמר כולכם יהיה גזירה לגזירה:

קוראים בפניהם בב"י הביא דברי הרא"ש בענין מה שלא הביא הרי"ף ההיא דרב גמדא משמיה דרבא וכ' ולפי דבריו כו' פירוש דלדעה קמייתא דקי"ל כרב גמדא דהלכה כרשב"ג בחתימה דוקא אבל בקריאה הלכה כרבנן דאין חילוק בין שטר לגט ממילא בתרווייהו בעי' בקריאה שנים דהא רב נחמן אמו בשטר דבעי' סופר שלו דוקא וכן רב פפא מתיר בב' גוים זה שלא בפני זה ומשמע בגמרא דאלו ב' גוים זה שלא בפני זה שוה לסופר שלו דהוה גלוי מילתא היותר עדיף ממילא גם בגט כן הוא לפי זה אבל להרי"ף דלא פסק כרב גמדא ממילא קי"ל כרשב"ג ויש חילוק בין גט לשטר בין בקריאה בין בחתימה וכיון דחזי בשטר לענין קריאה בההיא דרב נחמן דיש היתר בסופר שלו ובאדם אחר כשני' ממילא בגט סגי באחר קורא לפניו וכן כוונת ב"י בפירושו לדברי הרא"ש במסקנא שלו אלא שקיצר בלשונו בזה ובחנם כ' מו"ח ז"ל על ב"י דשארי ליה מאריה במה שהביא ראיה מדרב פפא ומדברי הש"ס כאן שכ' קוראים לפניהם והוא לשון רמב"ם אין הכריע שם בפי' שנים או אחד ואע"פ שכ' קוראי' לשון רבי' אפשר דאגטין דעלמא קאי וראיה דגם בברייתא יש לשון זה ואפ"ה ס"ל לרבא דבגיטין לא בעי' שניי' ולענין הלכה ודאי יש ליזל לחומרא דיקראו דוקא שנים שיקראו דוקא קודם החתימה ורבים אינ' נזהרים בזה אלא העדי' אינם רואי' רק תחלת הכתיבה ואח"כ אינ' משגיחי' על מה שכותב הסופר ואחר גמר הכתיבה באים וחותמים וזה אינו נכון אלא צריך שיקראו תחלה כל ל' הגט קוד' חתימתו אלא די"ל דשפיר סומכי' העדים על שהרב קורא את הגט תחלה וכמ"ש ב"י בח"מ לענין כתיבה דסומכי' העדי' על שקראוהו חכמי הקהל כו' אבל לפי הנראה יש לכתחלה לעדי' לקרות קודם חתימתן דגט חמור טפי לענין מה שאפשר לעשות:

אלא מקרעין להם נייר חלק וזהו דעת ר"ח בטור וכן (דעת) הרמ"ה לפרש כן דברי רב בגמרא ותניא כוותיה מקרעין להם נייר חלק וממלאין הקרעי' דיו ארשב"ג בד"א בגיטי נשי' אבל בשאר שטרו' כו' וא"כ לפוסקי' כרשב"ג כדלעיל ודאי בשאר שטרות אסור אף דרך זה אלא שמו"ח ז"ל כ' דלדעת הטור דרך זה מותר אפילו בשאר שטרות ואולי ט"ס יש בדבריו כי כבר פסק הטור כרשב"ג:

מפני שיש פוסלין הטע' דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר שיכתוב ולעדי' פלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר שאין מקבלין אותו לעד יאמר השליח להסופר שהוא יחתו' ונמצא הגט בטל ואע"ג דבסימן ק"כ סעיף ד' פוסל באומר אמרו לסופר אלא צריך החות' לשמוע מפי הבעל דוקא וא"כ ליכא חשש זה מ"מ אזלי' הכא והכא לחומרא:

אינו גט פי' לגמרי ואפי' ניסת תצא אבל בסיפא הוה גט לחומרא ובטור כ' בסוף דבריו ומיהו אם ניסת בו לא תצא ותמה ב"י דהא זכר שם כ' סופר ועד ובזה הולד פסול כמ"ש ב"י בשם הפוסקי' והאריך לתרץ ואסיק בצ"ע ולע"ד נראה להקשות עוד דהא בתחלה כ' הטור אין עליו עדי' אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל כו' דמשמע לא מבעיא באין ניכר דכן משמע ל' אפילו דהיינו שמוסיף דבר זה וכן מדקדק הב"י בח"מ סי' ק"ה בל' הטור שכתב אע"פ שלא תפס לצורך עצמו דמשמע לא מבעיא דתפס לצורך עצמו כו' וה"ה נמי כאן וא"כ קשה איך סיים אח"כ דאם ניסת לא תצא דהא באין עדי' ולא ניכר כ' הבעל פשיטא שהולד ממזר ותו קשה בדברי הטור שכתב בסוף אפי' בע"א וניכר כתב הבעל דפסול למה הוצרך לכתוב תחלה באין עליו עדים כלל דפסול בניכר כתב ידו (אלא) ע"כ (צריך) לומר דנקטיה משום מה דבעי למיסק ומיהו אם ניסת כו' וא"כ שפיר נימא שמ"ש הטור ומיהו כו' לא קאי רק על ניכר כתיבת הבעל בשביל זה כפל הענין ולא קאי אניכר כתיבת הסופר דלא קאי רק על כתיבת הבעל והב"י כתב דדוחק לומר דלא קאי ומיהו אכתיב' סופר כו' דמשמע ליה דקאי אכל מה שנזכר לפניו והרי הוכחנו דמיירי אפילו באין עדים כלל ולא ניכר כ' הבעל וע"ז ודאי לא קאי וא"כ נימא ודאי דלא קאי רק אניכר כתיבת הבעל והטור סומך על המבין שיפרש כן דאל"כ רישא ל"ל כמו שזכרנו ודי בזה ליישב דברי הטור ומו"ח ז"ל (כתב) דהטו' קאי אסופר ב"ד שהוא מובהק ובזה מודה רב גם ע"ז קשה דמל' אפילו משמע דמיירי בכל גווני ולא מבעיא קאמר בסופר שאינו מובהק א"כ קאי ומיהו גם על אינו מובהק ותו דלא מצינו דעה זו להכשיר בדיעבד דוקא בסופר מובהק אלא ודאי כדפרישית ויש הוכחה לפרושינו מל' הטור שסיים ומיהו אם ניס' בו כו' דזהו לשון יתור והרי הוא זכר תחלה ב' דינים דהיינו ניכר כתב הבעל וניכר כתב הסופר וא"כ היה לו לכתוב ומיהו אם ניסת בהם אלא ודאי דלא קאי רק על מה שלפניו דהיינו ניכר כתב הבעל תו לא מידי בזה:

שצריך שייבש הגט כו' דקודם היבוש אפשר לבא לידי זיוף בהמשך הדין:

פסול. גט שהיה בו ספק אם היה עידיו מרוחקים שני שיטין בשעת הדחק הכשירו הר"ם מטאלון ורשד"ם חא"ה סי' ס"ט:

ונתרחק. עיין כנה"ג דף קנ"ה ע"ב:

שיטה. גט שהניחו העדים חלק לצד ימין והיה מקום לכתוב פלו' חייב לפלו' בשעת הדחק הכשירוהו מהר"ם ורשד"ם שם כנה"ג דף קנ"ה ע"ב:

פסול. היינו הגט מסיים בדף זה והעדים חתומים מאחוריו דאם קצת מגט מאחוריו והעדים חתומים שם היינו הדין מ"ש בסעיף ז' עיין ב"ש:

כשר. משום דנראה דאין כאן ע"ח ע"כ צריך להביא ע"מ ודומה לכתב ע"ג דבר שיוכל להזדייף:

כשר. ב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדים. אבל אחרונים כתבו כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדים עיין ב"ש:

עורות. ה"ה אם תפר ד"מ. יפסול זה אפילו אם יש ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר אחד ולא שני ספרים כ"כ הלבוש ועיין ב"ש שהניח דבר זה בצ"ע:

עד. הטעם דצריך לחתום בגט עד ולא בשאר שטרות משום דהגט הכל לשון הבעל מש"ה חותם עד כלומר שהוא מעיד דהבעל אומר כל זאת לפניו לבוש ב"ש:

שינה. אע"ג דהטעות מפסיק בין שמו לבין תיבת עד מ"מ מוכח דקאי על עד וכשר. וה"ה אם טעה בשמו ולא בשם אביו ג"כ כשר ב"ש. אבל בתשובת רש"ך ח"א סי' קמ"ב כתב דוקא כשטעה בשם אביו אבל בשמו אין להקל עב"ש ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות אין פוסל בו וכשר במקום דחק ועיגון. ואם אירע טעות או חק תוכות במילת עד כשר בלא דחק ועיגון כיון דנגמר החתימה תו אין פסול במלת עד ב"ש:

פסול. משום די"ל דלא חתם א"ע לשם עדות אבל אם חותם שמו ושם אביו כשר אז אמרינן דחתם לשם עדות כיון דפירש שמו ושם אביו:

זה. היינו במעמד זה אפי' לא ראו זה את זה כשחתמו מהר"י טראני וכנה"ג דקנ"ו ע"א:

וחותמים. דוקא שנים קוראים בפניהם אבל אם א' קורא בפניהם אין רשאין לחתום עב"ש:

הגט. ובדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראים בפניהם ומתרגם להם עב"ש:

לעד. עיין ב"ש וכנה"ג קנ"א ע"א. והסופר יוכל להיות אז מעידי מסירה פרישה ב"ש:

הגרושה. מה"ט יש מהדרין אחר עדים שאינם כהנים כי כהן בלא"ה אסור בגרושה ד"מ:

כשרים. כמ"ש בסנהדרין ך"ח ב' ההיא מתנתא כו':

זה כו'. וכן זא"ז כמ"ש בסה"ת לש"פ:

ולא יניחו כו'. עבה"ג ובתוספתא דגיטין פ' בתרא תניא ג"כ בגיטין הרחיק את העדים מן הכתב מלא ב' שיטין פחות מכן כשר כו' מ"מ:

ואם הניחו כו'. בתוספתא שם כנ"ל ובגמ' שם:

וי"מ כו'. דהטעם משום שיכול לזייף וה"ה בנייר ודפתרא דכשר בעידי מסירה כמש"ל סי' קכ"ד ס"ב ול"ד שמזוייף מתוכו דפסול דהשתא יש בו פסול לח"מ שם ע"ש והראב"ד חולק עליו שם בהשגות ואמר שמא יוסיף שם תנאי וה"ל כמזויף מתוכו וא"ל דל"ד לע"ד שיכול להזדייף דשם לא חתי לסמוך אעידי חתימה דיודעין שהוא דבר שיכול להזדייף משא"כ כאן אם ימלאהו לא יהא ניכר ועלח"מ שם:

ואם חתם כו'. כמש"ש בב"ב מילאוהו בקרובים כו' וכ"ש בכה"ג וכמ"ש בפ"ק דגיטין רווחא שבק כו':

וטוב כו' ויש כו' גם כו' ולא כו' כ"ז חומרות יתירות וא"ל על מה לסמוך:

ולא יהא א' כו'. סנהד' ך"ו ב' וכמ"ש בח"ה סימן ל"ד סכ"ה בהג"ה ועתוס' שם ד"ה החשוד כו':

גם נוהגין כו'. משום דבר ולא חצי דבר וכ"כ בתומת ישרים אבל ליתא דכ"א בפ"ע הוא ועמש"ל פ"ט:

יתחיל כו'. עתוס' דב"ב קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' ועח"מ סי' מ"ה סי"א:

כל אלו כו'. דלא יהא אלא בלא עדים ואמרינן פ"ו א' רא"א אפי' אין כו' ואין כאן זיוף כלל ואעדים לא יסמוכו:

מיהו כו' כנ"ל:

דבק כו'. ממ"ש ך' ב' ותיפוק ליה דספר א' כו' ואפילו דבק פסול כמ"ש ברפ"ד דר"ה דקרן של פרה פסול משום דאית ביה גלדי וכן דבק שברי שופרות פסול ועתוס' דסוטה י"ח א' ד"ה כתבה כו' ודומה כאלו גט כו'.

כתב כו'. והשמיט דין היוונים לפי שכבר נשתקע כתב יוני מהעולם כמ"ש בפ"א מה' תפילין. מ"מ:

ואם כתב כו' כתי' בתרא שם:

ואם כתב כו'. כקושיא דגמרא שם:

ואם נמסר כו' כנ"ל:

וינתן לכל כו' מתני' שם:

בעידי מסירה. דלכתחלה צריך עידי מסירה לכ"ע כמ"ש בר"ס קל"ג ע"ש:

ואם אין שם כו'. ע"ש ס"ד א':

אבל כו' אם כו'. כצ"ל דף ל"ג ואם לא היו שם עדים כלל:

וכ' וביום זה כו' כר' יוחנן שם:

ואם אין כו' אם כו'. מתני' שם:

ואם היתה כו' ערש"י שם ד"ה את שהעדים כו' שמח כו' וכמש"ש בגמרא מתקיף לה כו' דלמא כו' וה"נ בטופס לכ"א דאינן פסול אלא מספק:

וכ"ז שכ' כו' טור וכמש"ש מתקיף כו' לאו אתמר כו' וקאי ארישא שאמר מפלוני לפלוני:

כשחותם כו'. ממש"ש איש פלוני כו'. מ' דלכתחלה כותבין כולו וכן ממש"ש אי וליתכשר האי כו':

י"א כולה כנ"ל סימן קנ"ח ס"כ בשם הלידה וכן כאן ואע"ג דמפסיק בן יעקב ל"ל בה ועתוס' שם ד"ה ולתכשר כו' ואור"י כו' כ"ש בכה"ג אבל ליתא דוקא במה שא"צ כלל לכותבו אף לכתחלה משא"כ כאן דלכתחלה ודאי חותמין. שם אביו כמש"ש ולתכשר האי כו'. וכנ"ל שינוי פוסל כמו בשינוי מקום הדירה וכן בעידי חתימה שלא לשמה אף לר"א כמ"ש בפ"ק משום דתקנת ר"ג היא לכתחלה וכמש"ל סי' קכ"ט סי' ע"ב וכ"כ בפסקים סימן קצ"ו ע"ש וז"ש ואין לסמוך דהוי מזויף מתוכו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"י בשם הבעל:

ויש מכשירין כו'. עתוס' שם פ"ב א' ד"ה צא כו' וכ"כ שם המרדכי אבל הרא"ש והטור לא הביאו אלא דברי ר' משולם ור"ח לבד וער"נ שם שכ' שדברי הר' אלחנן אינו אלא למ"ד דאם בטלו להגט מבוטל ומהני הגילוי דעת אף שחוזר ומגרש בו יע"ל סי' קמ"ח (ס"ע) ס"ו):

והוא שיהיה כו'. כמ"ש י"א א' י"ט ב' יהא לא ידעי למקרי בדידעי ובירושלמי שם א"ר הדיינים חותמים אע"פ שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות מתני' פליגא על רב גט שכ' עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית כשר פתר לה כשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהם וחתמו באיזה מהן שירצו ועמ"ש בח"מ סי' מ"ה ס"ב בהג"ה בליקוט:

והוא שיכירו כו'. כנ"ל:

ברוק דעבד שם עובדא:

ויש כו'. כמש"ש ת"ך דרב כו'. משמע דלא ככולהו וס' ראשונה ס"ל לאפוקי דשמואל וכמש"ל סי' קכ"ה ס"ב או דרב מיקל מכולהו וע"ש בהג"ה:

והן חותמין כו'. עתוס' ט' ב' ד"ה מקרעין כו' והרשב"א תי' קושית תו' על רש"י דקריעה אינו כתב וע"ל סי' קכ"ה ס"ה:

יש כו' מפני כו'. דלמ"ד אומר אמרו כשר חתם סופר פסול כמש"ש ס"ו ס"ז וכ' בסה"ת והר"ן דמספקא לן אי קי"ל כר' יוסי או כשמואל ואזלינן הכא והכא לחומרא וערא"ש פ"ט ס"ו ועמש"ל סי' ק"ך ס"ד ובהג"ה שם:

נתן לה כו'. בד"א כו' מתני' פ"ו א' וגמ' שם א"ר כו' ואלא אסיפא כו' ודוקא כו' הלא"ה הולד ממזר וערש"י שם ד"ה ודוקא כו' וד"ה וכן אר"י כו' וכמ"ש הרי"ף שם דמיירי בינו לבינה וכמש"ש רא"א אפי' כו'. והל' כרב ור' יוחנן ואע"ג דקי"ל חתם סופר ועד פסול וע"כ צ"ל כתב סופר שנינו וכשמואל כבר כתב בסי"ח דספיקא הוא וכ"ש לאותן הפוסקים כר' יוסי דפסול באומר אמרו: