דיני שם האיש והאשה וחתימת הגט - שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ״ט

תשובה מן הרב הגדול בעל ת"י מהר"ר ליפמן ז"ל להרב הגדול מהר"ר יונה ז"ל. על השאלה אשר שאל ממנו שלום למר ולתורתו בכל עת ועונה הוא אהו' הגאון תפארת ישראל מחותני כמהר"ר יונה יצ"ו וכתבו קבלתי ואשר כתב מכ"ת ואומר וז"ל באתי בשאלה קטנה שהיה בגליל שלי בש"מ ונשתנה שמו בחולי כנהוג בו ביום נתן גט לאשתו לפוטרה מחליצה ומת והנה המסדר הגט כתב השתי שמות והקדים שם השני ואח"כ השם הראשון ולא כתב על שם הראשון דמתקרי והנה יש מקום לומר שלא היה ראוי לכתוב השם השני כלל כי לא הוחזק בו שלא קראו לס"ת וגם לא חתם בשטר רק שמת בו ביום וכך כתב מהרמ"י וגם דלא כת' דמתקרי ויש דעות בזה לפסול הנה האריך הב"י בא"ה סי' קכ"ט ומביא כל הדעות בענין זה וגם הביא קצת מזה בתשובת ר"מ מטראני וכן יוריני לי מכ"ת דעתו הנכונה בזה למעשה אם לפוטרה מחליצה אם לאו יש מקום לומר שהיא דיעבד שיכול האי גברא לומר לא אתסר עלי אחות החליצה ודי בזה עכ"ל והנה מ"ש מכ"ת בשם מהר"מ יפה והן הנה דברי הש"ע ודאי דעת מכ"ת שכתב כ"ת בשם מהרמ"י לפי שרמ"י ז"ל השמיט מ"ש בש"ע דיש מי שמצריך וכו' ובסמוך אכתוב מזה אם כדין השמיטו או דאף לש"ע שכתבו אפ"ה לענין דינא הלכה כסתמא ולא כיש מי שמצריך אך עכשיו אני אומר דאין למכ"ת ראיה לנ"ד דהתם לא במת ביומו מיירי אלא אדרבה בנשאר בחיים ואין קורין אותו בשם שני כלל הרי נעקר ונשתקע לכך אין לכותבו כלל משא"כ בנ"ד אעפ"י שעדיין לא הוחזק לא זהו מקרי עקירתו ושקועו וי"ל דמ"מ הואיל ועכשיו היום ההוא נשתנה בשמו זה בב"ה וגם המסדר הגט ושהיו שם לפחות מנין עשרה ידעו מזה אם מיתתו פוטרתו לחיי העה"ב לא זו היא עקירה כלל אבל מטעם אחר נראה לי לפסול וכמ"ש מהר"מ טראני בחלק ראשון בסי' קכ"ה בסופו (בשם סברת הפוסלים הגט) בנדון דמהר"ם טראני דהואיל ומת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והראשון נעקר לגמרי ע"כ סברת הפוסלים (והרב מטראני השיג על סברת הפוסלים כי אדרבא כיון שמת ע"י שינוי השם נשתנה שם חיים למיתה וחזר לשם הראשון והוי מפורסם וידוע כי כשמשני' שם א' בחולי ולא הועיל לו שינוי השם ולא נקרע גזר דינו שהוא א' מד' דברי' המקרעין גזר דינו של אדם ומת שאין מזכירין אותו עוד בשום דבר כי אם בשם הראשון כי לא נשתנה שמו אלא אם יחיה עכ"ל מהר"מ מטראני) ואף שסברת הפוסלי' הוא מפני שכך דרכן באותן הארצות שבשעת השינוי אומר ולא יקרא עוד וכן נראה מדבריה' מ"מ יפה תמה מהר"מ מטראני וס"ל דאדרבה שם הראשון עיקר שהרי אעפ"י שאומרי' כן אפ"ה נקראי' בשם הראשון ואף ברוב הפעמי' ושם יעקב יוכיח שנאמר ולא יקרא עוד וגו' ואעפ"כ הכתובי' מלאי אח"כ בשם יעקב וא"כ תמיהתו קיימת וחזר הדין שכשמת אין כאן שינוי שם כלל ומשמע ודאי דהגט פסול (אם כתבו שם השינוי) דהוי כשינה שמו ואף שכתב לעיל מהר"מ מטראני בתחלת הפיסקא וז"ל הרי הרמב"ם כתב בענין גט שלא ידעו המסדרין שנשתנה שמו וכתבו הראשון לבד שאם היו כותבין שם השינוי לבד הואיל ועדיין לא הורגל שמו ולא נודע בו אפילו במיעוט היה קרוב שלא להיות גט כלל ומותרת ליבם שם עכ"ל וא"כ אפשר לומר שכוונתו שבנכתבו שניה' דהוי גט (ולא ממעטינן אלא בכותב שם השינוי לבד) וא"כ יש לפרש ג"כ כדבריו של הרב מהר"מ מטראני שבסוף התשובה שהעתקתי' לעיל מ"מ הואיל ואפשר לפרש דבריו דאף בכתב שניה' לא הוי גט א"כ לא יצאנו מידי ספק ע"כ ובסוף דבריו סיים שאין להתיר האשה בלא חליצה והנה הרב בעל ת"י האריך עוד בתשובה זו במה שאינו נוגע עוד לדין הנ"ל וכוונתו בהעתקת התשובה הנ"ל שיובנו דברי א"א מ"ו הרב המחבר ז"ל מה שהשיג על דין הנ"ל ע"כ לא העתקתי: והא לך מה שכתב א"א מ"ו הרב המחבר ז"ל, מ"ש הרב בעל ת"י דנראה לו לפסול הגט ממ"ש הרב מטראני בס"ס קכ"ה ותמה על סברת הפוסלי' דס"ל דכיון שמת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והראשון נעקר לגמרי והרב מטראני תמה עליה' דאדרב' שכשמת אין כאן שם שינוי כלל ומשמע ודאי דהגט פסול כשכתב שם השינוי דהוי כשינה שמו, המדקדק בדברי הרב מטראני יראה שלא עלה זה על דעתו כלל לפסול הגט למפרע מאחר שמת ונתבטל השינוי דאין לנו אלא השם שיש לו בשעת נתינת הגט ואם נחוש למיתה ולא נכתוב שם השני אדרבה יותר יש לחוש למה שאנו מצפים ורוב חולים לחיים וא"כ כשיקום בודאי יתקיים שם השני וכשבני אדם לא יקראו רק בשם השני ולס"ת פשיטא שיעלה בשם השני וא"כ נתבטל שם הראשון לגמרי מאי אמרת אף שיתבטל אח"כ מ"מ באותו שעה היה נקרא בשמו הראשון עדיין ולא גרע מחניכה לשעתו וא"כ מכ"ש שנאמר כן בשם השינוי אף שמת אח"כ ונתבטל שם השינוי מ"מ באותו שעה שקראוהו בשם החדש והיו מצפי' לתשועת ה' ולרוב חולי' לחיים ודאי באותו יום היה נקרא בשם השני כדי לבטל הגזירה ואין לך חניכה מפורסמת מזו ואלו היה דעת הרב מהר"מ מטראני לפסול הגט מכח שנתבטל שם השינוי לא היה כותב זה בסוף דבריו דרך גררא וכתימה על דבריה' רק היה לו להתחיל זה לעיקר עד שאתה שואל אם הגט כשר מאחר שלא כתבו שם השינוי רק שם הראשון לבד ואני אומר שאילו כתבו שם השינוי ג"כ היה פסול מאחר שמת ונתבטל השם אלא ודאי לא עלה זה על דעתו רק לסתור דעת החולקי' שעלה בדעת' מאחר שלא נודע מה שם יקראו לו אם יקום מחליו א"כ אין לו עתה רק שם השינוי והראשון נעקר לגמרי וע"ז כתב אדרבה כיון שמת איגלי מילתא דשם הראשון קיים ויפה כתבו שם הראשון זה הוא תורף דבריו אבל לפסול הגט מטע' זה דהואיל שמת נתבטל שמו למפרע זה לא עלה על דעתו הן אמת כי מטעם אחר כתב לפני זה שקרוב היה הגט להיות בטל אם היו כותבין שם השינוי לבד משם דלטעמיה אזיל דאין כותבין שם השינוי רק כשהוא שגור כבר בפי הכל ומ"ש בסמ"ק ששם השינוי עיקר אף על פי שקורין אותו תדיר בשם הראשון נדחק לפרש מהר"מ מטראני דמיירי דשם השינוי עיקר ותדיר בכל יום נזכר ג"כ בשם הראשון אבל עכ"פ הוא מיעוט דשם השני קורין אותו ז' פעמי' על דרך משל ושם הראשון נזכר ג"כ בכל יום תדיר אבל רק ג"פ כך הוא דעתו וע"כ כתב שאם היו כותבין בשם השם השינוי לבדו וכללו השם הראשון בוכל שום היה פסול לדעתו שמחזיק השם השינוי למיעוט ולפורתא אבל בכתיבת שני השמות יחד ובפרט בלא כתיבה דמתקרי כאשר כתב המסדר כפי אשר הובא בשאלה של הרב בעל ת"י לא עלה על דעת פוסק לפסול הגט ואף אם היה שם השינוי טפל ומיעוט לא נפסל הגט בהקדים הטפל לעיקר דלא פסלינן אלא אם כותבין הטפל לבדו וכוללין העיקר בוכל שום וכמ"ש הריב"ש ולמקצת פוסקי' אף אם כתב דמתקרי ע"ש העיקר ג"כ פסול אבל בכתיבת שני שמות יחד טפל ועיקר אין קפידא וכן פסק בש"ע והוא ברור ופשוט ואינו עולה על הדעת לפסול בהצטרף שם טפל ושם העיקר ובפרט בנ"ד שהכל יודעין בשם זה הטפל והיום סמכוהו באשישות והוא צריך לתשועת ה' לקרוע גזר דינו מהי תיתי לפסול הגט שכתבו גם שם זה וכל זה לדעת הרב מטראני אבל באמת אין דבריו מוסכמי' ונוחים דבאמת שם השינוי הוא עיקר אף שהרוב קורין אותו בשם הראשון וכמו שמבואר בב"י סי' זה דלא נסתפק הרב מהרר"פ אלא כשלגמרי שם השני נעקר ולפי פי' השני של הב"י בעובדא דמהרר"פ הוא ממש נ"ד ומשמעות לשונו שכל ספיקו היה אם שם השני עיקר לכתבו לכתחלה אף על פי שעדיין לא הוחזק אז יכתבו אותו לבסוף ואחר שלא הוחזק הא קמן דעכ"פ אינו עולה על הדעת לפסול אם כתבו שם השינוי לבד דאי בודאי טפל אינו פוסל מכ"ש בשם זה שהוא ספק טפל וספק עיקר ומכ"ש בנ"ד שכתב ושניהם זה אינו עולה על הדעת כלל דהא באמת שני שמות יש לו ביום הנתינה ובפרט שלא כתב דמתקרי ע"כ מצאתי:

מצאתי כתוב על גליון סדר גיטין. של מהר"י מרגליות בכת"י א"מ זקני אבי אמי הרב הגדול מהר"ר זנוויל ז"ל וזה לשונו מעשה בא' שחתם שמו פנחס חסר יוד וכתבו בגט חסר יוד ונעשה בהסכמה בקיבוץ כל חכמי העיר ולא חילקו בין הך לאליה או יונתן (המוזכר בסי' זה סעיף כ"ב וסעיף כ"ה) אף שיש לחלק וכן משמע בש"ע דלא כ"כ שהולכים אחר החתימה אלא באליה ויונתן וכיוצא בזה ובדוד ובנימין לא כ"כ (בסעיף כ"ו ובסעיף ל') מ"מ מפשטו דת"ה סימן רל"ג משמע כן וכן משמע במהר"ם יפה עיין עליו שכתב אחר כל הנהו דאזלינן בתר חתימות:

מלכא. נעשית במוסכם וכתבו חסר בלא יוד. (ובתשובת מ"ו חמי זקני, במשאת בנימין כתב מלא ביו"ד:

ווילנא. היה מעשה פה וכתבו בשני ווי"ן מטעם דכל מקום שאין קורין בפ"א כותבין כך בשני ווי"ן וכל מקום שלפעמי' נוטה לפ"א כגון פייבוש פרידא כותבין בחד וי"ו, גם שני הסעיפים הנ"ל מצאתי כתוב בכת"י מ"ו אמ"ז ז"ל על גליון סדר הגט מהנ"ל:

בו. משמע אם כבר ניתן הגט כשר. ואם ידוע במקום כתיבה דיש לו שם אחר במקום אחר ואינו יודע השם. פסק הט"ז דכותבים השם מקום כתיבה וכל שום. אפילו לדידן דאין כותבין וכל שום. מ"מ בכה"ג כותבים. וכתב בתשובת מהרי"ו אם שולחים גט למקום אחר אין כותבין וכל שום לא על אשה ולא על מקומה וטעמו כיון דכותבין וכל שום וכו' ליכי וכו' ולמקומיכי וכששולחים אינו יודע לכתוב כמנהג לכן אין כותבין כלל. וכן המנהג באשכנז. ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום. למקום שאין כותבים וכל שום. אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנוהגים. ואם לא יודעים וכתבו וכל שום כשר ב"ש. ובנ"ש דף קי"ז פוסל. ונראה דבמקום עיגון יש לסמוך ארוב פוסקים דס"ל דכותבים וכל שום. ולהיפוך אין חשש אם במקום הכתיבה פורטים כל השמות ובמקום הנתינה כותבים וכל שום ונכתב הגט כמקום הכתיבה. דאז כשר לכ"ע אם פורטים במקום שכותבים וכל שום. ואין לחוש משום לעז גיטי הראשונים דהא נשלח ממקום אחר וידוע שכתבו ע"פ מנהגם נ"ש ב"ש:

כשר. ב"ש העלה דכן נראה עיקר דפסול בין אם כתב שם טפל לבדו ובין אם כתב שם הטפל וכל שום וכ"פ הלבוש:

בפירוש. ר"ל היינו בלשון מתקרי כשר. והיינו אם כבר נכתב אבל לכתחלה כותבים שם העיקר ועל שם הטפל כותבים דמתקרי. ונ"ל כשאינו מקום עיגון ולא ניתן הגט אפי' אם כתב כבר הגט וכתב דמתקרי על שם העיקר אין ליתן הגט ב"ש:

גט. כ"כ הרמב"ם פ"ג והיינו מדאורייתא בטל. מיהו בתוספת גיטין דף כ' ע"א בד"ה הא בעינן מוכח דס"ל לרבנן אפי' בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן ע"ש. גם נשמע מהרמב"ם אפילו אם נמסר בעידי מסירה מ"מ הגט בטל מדאורייתא אע"ג דאם לא כתב השמות כלל ונמסר בעידי מסירה יש מכשירים מ"מ אם שינה גרע טפי. ואם יש לו ב' שמות. שם אחד במקום נתינה ושם אחד במקום כתיבה וכתב שם אחד לכ"ע אינו פסול אלא מדרבנן ב"ש:

פסול. עיין ב"ש. ומהרש"ל מכשיר אם כתב על מקום נתינה וכל שום. ואם כתב על מקום נתינה דמתקרי נ"ל דכשר. וב"ח ג"כ מכשיר בדיענד וכן הלבוש דולג דין זה ע"ש:

מומר וכו'. אע"ג כשקידש אותה לא היה מומר מ"מ יכול לגרש אותה עכשיו כשהוא מומר וכן אם היה מקבל קידושי בתו ביהדותו יוכל עכשיו לקבל את גיטה עיין ב"ש:

ישראל. דהא שם ישראל עיקר. ואפילו אם נשתקע ממנו שם יהדות כותבים שם יהדות. ול"ד למי שהוחלף שמו והוחזק בשם אחר. או מי שנשתנה שמו מחמת חולה ונשתקע שם הראשון דכותבים שם בתרא ולקצת פוסקים שני גיטין. דל"ד להוחלף כי בהוחלף ידוע שמו אשר נקרא בו עכשיו ושם הראשון נשתקע א"כ יאמרו דאין זה המגרש אבל אם נשתקע שם יהדות אין לו שם אחר של יהדות ואין חשש בזה כ"כ ט"ז ועיין ב"ש:

וחניכה. אע"ג דבעלמא אין כותבין וכל שום וכו' משום דבעלמא יש תקנה לפרוט כל השמות. ואם לא כתב וכל שום כשר עיין ב"ש:

פסול. בריב"ש מסיים במקום שהמלכות מקפידים שלא להזכיר שהוא יהודי כשר וכ"כ הלבוש. ומומר שמגרש ויש שם עוד אחד דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתוב שם אבי זקנו עיין ב"ש. וכתב באר שבע דף קי"א דאם המומר אינו רוצה ליתן גט אם לא שיכתוב שם גיות עיקר ושם ישראל דמתקרי חשיב דיעבד וכותבין שם הגיות עיקר. עוד כתב שם דבמקום עיגון כשר אם כתבו שם של גיות ולא כתבו שם של יהדות כלל ע"ש ועיין כנה"ג דף קנ"א ע"א:

חכם. ונראה לסימן כותבין רב אם יש עוד אחר בעיר דשמו כך הוא ולא נקרא בשם רב נ"ש ב"ש:

כינוי וכו'. כלומר אם יש לאביו כינוי כותבין אח"כ כגון בן שלמה הכהן המכונה זלמן וכתב בלבוש אם אבי האשה כהן ולא כתב כהן אם ניתן הגט כשר. משום דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות. נשמע דס"ל אם לא כתב כהן אצל המגרש אפילו ניתן הגט פסול ומה שמכשיר רמ"א צ"ל היינו דוקא כשניתן הגט והוא שעת הדחק שא"א ליתן גט אחר אז מכשיר וכן כשהוא שעת הדחק ועדיין לא ניתן מקילין ג"כ ונותנין. לא כותבין כהן אצל שם המגרש אלא רק אצל שם אביו ופשוט ב"ש:

בר. משום בר יש לפרש לשון חוץ ובגיטין כותבין לשון ברור מיהו בדיעבד כשר ב"ש:

אבי האיש וכו'. והיכא דאנו מסופקים בשם אבי המגרש או בשם אבי המתגרשת אנו כותבין שם המגרש והמתגרשת לבד הרש"ך ח"ג סימן ע"א וכ"כ מהר"ם מלובלין סי' קי"ח וכנה"ג דף קנ"א ע"א. מי שהיה הוא ואביו משומדין וכתב פלוני הגר והוי כמו שלא כתב שם אבי הבעל וכשר כנה"ג שם:

כשר. והיינו כשכתב מקום עמידתן או מקום דירתן דאלת"ה במה יודע מי הוא המגרש והמתגרשת כנה"ג דף ק"נ ע"א:

פסול. דאז בודאי קאי על אביו א"כ יאמרו דאין זה המגרש ועיין בח"מ סימן מ"ט. ובכינוי של אשה אין קפידא אם כותב אחר שם אביה דשם ליכא למיטעי דקאי על שם אביה נ"ש ב"ש:

שמואל. אע"ג דאבי אביו נקרא שמואל אין אומרים בזה בני בנים כבנים תשובת הרא"ש. ומהרש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו כשר משום חשש עיגון אפי' לא ניתן הגט עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לספר תורה כן ב"ש:

בן מומר. עד שרצה לחתום בגט ואביו לא היה ביהודה כלל והחזיק את שמו בשם יעקב אין לחתום פלוני בן יעקב ודי שיחתום פלוני עד מבלי שיזכיר שם אביו מהריב"ל ח"ג סי' כ"ז:

ממזרים. אע"ג דע"מ מעידים דזהו הוא המגרש מ"מ בעינן שיהיה מוכח ומבורר בגט שהוא המגרש ועיין ב"ש שהעלה דאינו פסול רק מדרבנן ואינו ממזר רק מדרבנן:

כשר. משמע אפי' אם יודעים באותו מקום שיש לו שם במקום אחר מ"מ כשר כיון שנותן הגט כאן בשם שיש לו באותו מקום עבש"ש:

בטל. כאן כתב בטל היינו מדאורייתא אינו גט ולעיל כתב אם כתב מקום כתיבה וכלל שם מקום נתינה וכתב וכל שם. הגט פסול היינו מדרבנן. משום דשם עכ"פ כתב שם מקום כתיבה אבל אם כתב שם אחר הוי כשינה ממש ב"ש:

שמות. היינו דיש לו במקום כתיבה שם א'. ובמקום נתינה יש לו שם אחר מש"ה אם כתב ראובן שמעון יש פוסלין כיון דבמקום אחד אין לו שני שמות ויאמרו אין זה המגרש ואפי' אם יודעים דיש לו שם אחר במקום אחר מ"מ הואיל והוא אינו נקרא במקום אחד בשני שמות פסול ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפוך דצריך לכתוב דוקא שניהם בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי. ולשון הרמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחלה אין כותבין כן. וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא ואם עולה לספר תורה בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו מחמת חולה אז כותבין לכתחלה שם השני היינו שם של חולה ועל שם הראשון כותבין דמתקרי כמ"ש בסעיף י"ח. ואם כתב שניהם בלא מתקרי כשר. ואם נקרא בשני שמות אחד מהם הוא שם לע"ז כגון דנקרא משה ליב כותבין משה יהודא המכונה ליב כי בשני שמות משה ויהודה אינו יוכל לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם. אע"ג דלא נקרא שם יהודה אלא שם ליב מ"מ עולה לספר תורה בשם משה ויהודה א"כ אם אינו כותב דמתקרי כשר. אבל אם כותב דמתקרי יש לומר דפסול ואין לחוש שמא יאמרו ליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויהודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמוך לו ולא קאי אלא על שם יהודה כמ"ש בכינוי של אב עיין נ"ש וב"ש:

עכו"ם. לכאורה סותר למ"ש בסמוך בשם לע"ז כותבים המכונה ומסתמא שם עכו"ם הוא שם לעז וכן הקשה הב"ח. די"ל דאיירי דאותו השם הנקרא בפי ישראל הוא גם כן שם לעז אז כותבין דמתקרי כששניהם הם שמות שם לע"ז. ב"ש ועיין בסדר שמות גיטין:

יצחק חקין. וכן שמואל מואל. בילא בילטא. מרגליות מרגינא. צפורה פורה. בנימין בונא. אביגיל אביגי. כל הני קיצור השם הם וא"צ לכתוב אא"כ לסי' ואם אחד כהן או לוי א"צ לכתוב קיצור השם לסי' דכהן או לוי הוי סי' עיין ב"ש וכנה"ג:

יעקל. מהרש"ל כתב דיש לכתוב יעקל משום דיש לו שם קודש אחר היינו אליקום וכל כינוי דיש לו שם קודש אחד צריך לכתוב אותו כינוי ובסדר הגט מבואר יותר:

אם רוצה לכתוב וכו'. דאין קפידא אם רוצה לכתוב הקיצור רק דא"צ ונ"מ היכא דאיכא פלוגתא או ספק אם הוא קיצור השם כותבין ובסדר הגט מבואר יותר ב"ש:

המכונה. עיין במהר"מ מינץ סימן ל"ו א' ששמו משלם והכינוי שלו זלמן ואח"כ היה נקרא זעמיל על שם יפיו כותבים משלם דהוא עיקר שמו ועולה לספר תורה בשם זה וכותבים המכונה זלמן והמכונה זעמיל ומקדימין שם כינוי זלמן משום דהוא הכינוי של משלם ב"ש. עוד כתב שם היכא שיש לאדם שני שמות ושני כינויים כותבין כינוי של חול גבי שם הקודש שלו כגון משה המכונה לימא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג מי שיש לו ג' שמות בלשון הקודש כגון משה יעקב שמואל כותבין שני פעמים דמתקרי כגון משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל. וה"ה אם יש לו שם אחד בלשון הקודש ושני כינויין של חול שכותב שני פעמים המכונה וכותב המכונה השני בוא"ו כגון משולם המכונה זלמן והמכונה זעמיל ע"ש ועיין כנה"ג קנ"ב ע"א. כינוי שנשתקע לגמרי אין צריך לכותבו ולרווח' דמילתא יכתוב שני גיטין באחד יכתוב שם העיקרי ובשניה יכתוב שם העיקרי המכונה פלוני הר"ם מינץ סימן ס"ד:

דמתקרי. לכאורה סותר למ"ש לעיל כשאחד משמות הוא שם של לעז כותבים המכונה וכתב ב"ש דאין כונת הרב רמ"א כאן להורות איך יכתוב המכונה או דמתקרי אלא כוונתו כאן דשם עברי עיקר וכ"כ ט"ז וב"ש. והיכא דספק הוא כותבין דמתקרי דעל שם כינוי שייך נמי דמתקרי דהא קוראים אותו כך. אבל בשם של עברי לא שייך כינוי עיין ב"ש וכנה"ג קנ"ב ע"ב. אצל הזכר כותבין דמתקרי בלא אלף ד"מ בשם ס"ג:

עיקר. כתב הד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחה ואחר כך נקראת וריידל לא מחמת חולי כתב הב"י דהולכים אחר הרוב העולם אם הרוב עולם קורין אותה שמחה כותבין שמחה דמתקריא וריידל ואם הרוב קורין אותה וריידל כותבין וריידל דמתקריא שמחה וכ"כ הלבוש. אבל דעת הד"מ הוא לעולם מקדימים שם העברי ועל שם הלעז כותבים המכונה וכן כ' כאן. וה"ה באשה שם העברי עיקר. ואין לומר ממ"ש בש"ס יוסי ויוחנן דהולכים אחר השם שקורין רוב העולם וכן בשרה ומרים וכ"ה בתשובת רמ"א בשם מלכה ואסתר. וצריך לומר כששניהם שמות הקודש הם הולכים אחר הרוב העולם אבל כשאחד שם של לעז ס"ל אפילו אם הרוב העולם קורין אותו באותו שם מ"מ מקדימים שם הקודש. וכללא הוא השם אשר נשתנה בחולה אפילו אשה דאינה עולה לספר תורה ולא חותם בשם זה מ"מ אותו שם עיקר ומקדימין אותו שם. אפילו אם הוא שם לעז ושם הראשון שם הקודש ואפילו אם הרוב קורין אותו בשם הראשון. והשם המשתנה מחמת דבר אחר לא מחמת חולי. לדעת הב"י והלבוש הולכים אחר הרוב ומקדימין אותו שם אשר הרוב קורין אותו כך אפילו אם הוא שם לעז ושם השני שם קודש. ולדעת הרב רמ"א מקדימין שם הקודש לעולם ועיין ב"ש:

תשובה. ובן מומר שגירש כ' מהרש"ל דכותבין על אביו שהוא מומר וכל שום וכו'. וט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן. ושבות יעקב ח"א שאלה קכ"א כתב ע"ז דיש לחלק דמהרש"ל והט"ז לא איירי פלוגתייהו אלא באותו בן שכבר רגיל בעירו לקרותו לספר תורה בשם אביו. אבל מי שלא עלה מימיו בשם אביו שהיה קטן שקורין אותו בשם אבי אביו וכן הוא חותם א"ע צ"ע איך לכתוב בגט והעלה דיש לכתוב וכל שום וחניכא דאית ליה על אביו ע"ש:

חולי. בתשו' מהרי"ק שצ"ח ובמהר"ם מינץ משמע דוקא כשנשתנה שמו מחמת חולי אז אותו שם הוא עיקר אבל לא כשנשתנה מחמת דבר אחר אבל בתשובת רמ"א כתב אפילו אם נשתנה שמו מחמת שחוק או ד"א מקדימין שם השני. והיינו כמ"ש בסמוך ס"ק כ"ח. ואפי' אם נשתנה שמו על ידי חולי כמה פעמים וכולם שמות לעז אפ"ה כותבין כל השמות ומקדימין שם האחרון כתב בתשובת רמ"א מי ששמו הוא ישעיה ועולה לס"ת בשם סעדיה כי כל ישעיה במשפחה שלו עולין לס"ת בשם סעדיה ואח"כ נשתנה שמו מחמת חולי אהרן. כותבין אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה ב"ש:

קודם. דוקא כשמתגרש במקומו או כשידוע במקום נתינה שם הנשתנה אז מקדימין אותו שם. אבל כשאינו ידוע באותו שם צריך להקדים השם הידוע לבני מקום נתינה וכותבים דמתקרי ע"ש הנשתנה ע"י חולי ב"י ומהרי"ק. ומשמע דאין סומכים על הכתב להודיע למקום נתינה שנשתנה שמו ומיהו מהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב לבני מקום נתינה שנשתנה שמו ע"י חולי. אפי' אם ידוע לבני מקום נתינה דנשתנה שמו ע"י חולי צריך להיות מנהגם ליקרא לס"ת בשני שמות בלא מתקרי דאין מנהג פשוט בכ"מ לקרוא בשני שמות בלא מתקרי כמ"ש בת"ה ב"ש:

שני. עיין בב"י דלפי חילוק בתרא י"ל דהדין מתחלק לג' אופנים. אם השם הנשתנה. נקרא בו לפעמים. אז מקדימין אותו שם. וכותבין דמתקרי ע"ש הראשון ואם לא נקרא בשם שני כלל כגון שמת בחליו ולא עלה לס"ת באותו שם ולא חתם א"ע באותו שם א"צ להזכיר השם כשמגרש בנו את אשתו ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין דאפשר שיתפרסם את השם ויעלה לס"ת באותו שם. ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך שני גיטין וכו'. זהו לפי החילוק קמא דאפי' לא נקרא בשם השינוי ולא יתפרסם אותו שם מ"מ צריך שני גיטין. מיהו נראה עיקר אם נשתקע שם השני א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון כחילוק בתרא דהא שם הראשון הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפי' אם נצרך לכתוב שם השני מכ"ש די"ל דא"צ לכתוב שם השני גם יש לחוש שיאמרו דאין זה המגרש דהא א"י אותו שם. מיהו אם מגרש בחליו די"ל דיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו צריך שני גיטין. מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר. ובלבוש השמיט דיעה זו דמצריך שני גיטין עב"ש וכנה"ג קנ"ג:

פעמים. ובשינוי זה כותבים דמתקרי כולם בלא ואו כי לעולם שם האחרון הוא עוקר שם הראשון לכן לא שייך לומר ומתקרי אבל בכינוין כותבין והמכונה כמ"ש לעיל המכונה זלמן והמכונה זעמיל. ואם נשתנה מחמת דבר אחר נראה דכותבין ודמתקרי דאז לא אמרינן דנעקר שם הראשון אא"כ אם נשתנה מתמת חולי מיהו אפשר לומר דלא פלוג. ואם נשתנה שמו ונשתקע שם הראשון כתב הב"י דיש ליתן ב' גיטין. ובמרדכי ובהג"א פרק השולח ובתשו' אשכנזית שהביא הב"י כתבו דאין לגרש אלא בשם השני וכ"פ הלבוש וכ"כ בסדר מהר"ם וכן עיקר. ועיין בכה"ג קנ"ג ע"א בד"ה ששה צדדים הם וכו' וכתב הלבוש אם כתב שם הנשתקע פסול אעפ"י שהוא היה שם הראשון ועיין מ"ש הב"ש:

אחת. דספר כתיב ולא ב' ספרי' תוספות דסוטה דף י"ח עיין ב"ח וכנה"ג:

אבינו. ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר ואם לא נכתב הגר פסול ב"ש ולגיורת כותבין בת אברהם אבינו ס"ה להרשד"ם ועיין כנה"ג קנ"ד ע"א:

גרשום. גרשון וגרשום הם שני שמות כי גרשון בן לוי נכתב בתורה בנו"ן וא"ו אחר השי"ן. והוא לשון גירושין. וגרשם בן משה נכתב במ"ם וחסר וא"ו אחר השי"ן והוא לשון גירו' והיינו גר שם ועיין בסדר גיטין ב"ש וכנה"ג האריך בדין זה והעלה מי שירצה להחמיר לכתוב ב' גיטין אחד בשם גרשום מלא ואחד בשם גרשם חסר וא"ו לא הפסיד ואם עיקר השם בספק כגון שיש ספק אם נקרא בשם גרשון בנו"ן או נקרא בשם גרשם במ"ם יש לכתוב ג' גיטין א' בשם גרשון בנו"ן ומלא ושנים בשם גרשום אחד מלא ואחד חסר ע"ש:

יכתוב אליהו. כי מסתמא אדם מסיק שם בנו ע"ש אליהו הנביא והוא נכתב בוא"ו אלא בה' מקומות נכתב בלא וא"ו ועיין בסדר שמות. ירמיהו יש להסתפק אם כותבין אותו בוא"ו או בלא וא"ו ואם היה בא מעשה לידי הייתי נותן ב' גיטין מהר"י ווי"ל סימן ק"צ. ובסדר שמות לא פסק כן ע"ש:

שם שמריה וכו'. בד"ה כתיב בלא וא"ו אלא פעם אחת כתוב בוא"ו והולכים אחר הרוב. ואם נכתב בוא"ו יש להסתפק ב"י. וא"צ לכתוב שמריה המכונה שמעריל ד"מ. ועיין במהר"י ווייל סי' קס"ט ק"פ ובסימן ק"צ כתב שמריה ולפעמים שמריהו ומכח ספק זה הוצרכתי לכתוב ב' גיטין באחד שמריה ובשני שמריהו ע"ש. וע' בכנה"ג דף קנ"ד ע"ב:

שם מתתיה. בב"י מבואר הטעם למנהג שקורין בחנוכה מתתיה בלא וא"ו. אז כותבין בלא וא"ו לפ"ז לדידן שקורין בחנוכה בוא"ו יש לכתוב בוא"ו וכ"כ הלבוש. ומהרש"ל כתב דיש ליתן שני גיטין הראשון בוא"ו והשני בלא וא"ו. אם כתב מתתי' באלף כשר בדיעבד ואף לכתחלה בשעת הדחק מהריב"ל ח"א. וכתב הכנה"ג עליו דלא אמר מהריב"ל דכשר אלא באלף שלבסוף שאינה נרגשת בקריאתה. אבל באלף שבאמצע התיבה אעפ"י שהמוציא א' יש להקפיד ע"ש ד' קנ"ד ע"ב:

מלא. רמז לדבר משה לעיני כל ישראל. ס"ת הילל. וכן אל מול פני המנורה. גם כיון דבמבטא הוא כאלו היה יו"ד כותבין יו"ד וכן כל כיוצא בזה כמו צפורה דכותבין מלא וא"ו כיון דמבטא הוא כאלו היה וא"ו כתב הלבוש אם כתב שם שצריך להיות מלא דכתב חסר כגון הילל או דבורה וכיוצא בזה כשר כיון דאין שינוי במבטא כי במבטא הוא כאלו היה מלא ב"ש ועיין כנה"ג קנ"ד וקנ"ה:

בנימין. בד"מ הביא כמה דיעות דס"ל דכותבין מלא. ועיין בסדר השמות. ואין צריך לכתוב בנימן המכונה בונם:

ירחמאל. עיין כנה"ג קנ"ה ע"א:

כותבים כ'. ולא חיישינן שמא יקראו בדגש דא"כ ה"ל לכתוב קו"ף. אבל חי"ת אין כותבין דיש מקומות דקורין החי"ת כמו ההי"א:

רק רחל. ובלבוש כתב המנהג הוא לכתוב רעכיל ועיין כנה"ג ד' קנ"ב ע"א שכתב דכותבין רחל דמתקריא רעכלין:

האיש. שם טוב כתבינן בתיבה א' ולא פסקינן ליה מהריב"ל ח"ג סי' ט'. אבי שלום כותב בתיבה א' בת שבע כותב בתיבה אחד. ומהור"ר שלמה אלגזי הביא ראיה לזה מהא דאמרי' בסנהדרין פרק כ"ג אמר רב באותו שעה קינחה בת שבע בשלשה עשר מפות וכתב רש"י שבמקרא הזה כתובים י"ג תיבות ע"כ ואם אנו מונין בת שבע לשתי תיבות י"ד תיבות הם אלא ודאי בת שבע בחד תיבה. וכן בשמות הנהרות אם כמשמען הם שתי תיבות ע"ל סימן קכ"ח ס"ק י"ד מש"ש:

ועמינדב. תיבה א' וה"ה צורי שדי:

באלף. טבריה כותב אותו בה"א לבסוף ולא באלף תשו' ב"י מדיני גיטין. כל היכא דמספקא לן בשם א' אם צריך לכתוב אלף בסוף או בה"א אז יש לכתוב ה"א והראי' כל שבמקרא בה"א לבסוף יהודה חוה יסכה וכו' מהר"י מינץ וכתב הכנה"ג עליו אין ספק שדבריו אפי' בשמות שאינן בלשון הקודש דאי לשמות שהן בל' הקודש נחזי אנן האיך כתבינן במקרא ואולי דוקא בשמות שהן בלשון הקודש אבל אינו נמצאי' במקרא. אבל תמהני דהא אשכחן במקרא שהן באלף לבסוף שבנא עמשא. עזרא. ועיין במהרש"ך ח"א סימן מ"ו: אילפא באלף לבסוף אין צריך לכתוב אלף לבסוף כ"א בשמות דגש כגון יוטא ובילא ס"ה למהר"י מינץ סי' כ"ו. ולענין שם שבנא האיך כותב אותו אם באלף או בה"א. פסק הכנה"ג דשם שבנא הנכתב בבית. כותב באלף לבסוף. אבל שם שכנא הכתוב בכ"ף כותבין אותו בה"א לבסוף ע"ש דקנ"ה. מצאתי שה"ה והוא הטעם לשמות המקומות שכל שאינו לשון הקודש כותבין אותו באלף לבסוף דהכי אשכחן שמות המקומות בתלמוד נהרדעא פומבדיתא. אספמייא קורטבא כולם באלף. כשנסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט. מלא או חסר או בסופו אלף או ה"א. תוכל לסמוך על הכתבים הראשונים של החכמים אפי' באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתיה שדקדקו אחר האמת כנה"ג קצ"ה ע"ב:

אלף. וה"ה להיפוך אלף במקום ה'. כשר. וכל זה איירי אם אין ידועה איך היא חותם אבל אם שינה ולא כתב כאשר היה (חתום) [חותם] שמו י"ל דהוי שינה השם. כינוי הבא משום הקודש כגון סאיי' שבא משם שרה כותבין ה"א בסוף ויתבאר היטב בסדר הגט ע"ש:

הגט. משמע אפי' אם כותבין בחד מקום ושולחים למקום אחר כותבים כמו שמדברים במקום נתינה ב"ש:

וכותבין איש כו'. כמ"ש בתוס' שם ד"ה וכל בשם ה"ג וכ"כ ברי"ף ורמב"ם וכ"כ הר"נ דאל"כ הל"ל שיהא כותב כל שם שי"ל ולא הל"ל איש פלוני:

ואם כ' כו'. רמב"ם וכגי' רש"י ורי"ף שגורסים וכך הי' כו' קודם כתב חניכתו כו' אבל תוס' ד"ה השולח שם בד"ה והוא ס"ל דאפי' לכתחלה כשר בחניכה וכן הרא"ש שם וכגי' הרא"ש בפ' המגרש וכך כו' אחר כ' חניכתו כו' וכ"ה בירוש' וער"נ שם:

וכ"ש אם כו'. תוס' בד"ה הנ"ל ואפי' השם טפל לבד כמ"ש למטה ובתוספתא הביאו הרא"ש שם גר שכתב כו' כמש"ל ס"ו ואף שהשם של גירות הוא עיקר שהוא של ישראל ובאחרונה וכאן דוקא דיעבד כמ"ש תו' בשם התוספתא וירושלמי ול"ד לחניכתו וע' תוס' שם:

וי"א כו'. תוס' בד"ה וכ"ש כו' והרא"ש וש"פ:

ואפי' כו'. דאף שכשר בשם א' דוקא בדיעבד כנ"ל:

לא כ' כו'. כנ"ל וע' רא"ש שם:

כתב כו'. שם בגמרא אמרי נהרדעי כו' ופי' הרמ"ה והרמב"ם אפי' בדיעבד דלמעלה אמרו אינה מגורשת כו' ועלה אמרו ההוא דהוו כו' וז"ש ולא כו' ר"ל לעיכובא וכתב ב"י אף על גב שאם כ' שם הטפל לבד כשר כמ"ש שאפי' בחניכה כשר מ"מ כשכ' וכל שום גרע טפי ול"נ וגם דברי הרמב"ם לא מ' כן אלא דס"ל שם טפל לבד פסול ול"ד לחניכה שהכל מכירים בו וידוע לכל וכ"ש שאינם כו' וכ"מ בטור שפי' דברי הרמב"ם כן דלא כב"י וד"מ:

אבל כו'. כ"כ הריב"ש סי' מ"ג בשם הרמ"ה והרמב"ן דגמ' ל"ק אלא בכולל בו כל שום כו' אבל כתב השם השני דמתקריא אפי' לכתחלה כשר אבל לדעת ר"ת שמפ' וכל שום שכותב דמתקריא דוקא בדיעבד כשר. וכ"כ שם בריב"ש:

אף על פי כו'. גדולה מזו כ' בס"ב אפי' בשם הטפל כ"ש בשם אחר לגמרי וע' תוס' שם ד"ה שינה ובהשולח ד"ה הנ"ל ובירושלמי על מתני' התקין ר"ג כו' הגע עצמך דהוה שמיה ראובן ואפיק שמיה שמעון בתמיה ר"ל מה הועילה התקנה של ר"ג דאפילו כתב וכל שי"ל אינו גט הרא"ש כלל ט"ו ס"ד ע"ש שהאריך וכ"מ בגמ' שאמרו אינה מגורשת עד כו' וז"ש אינו גט:

אם עומד כו'. יכתוב כו' הרא"ש שם וכגמ' דעושה מקום הנתונה עיקר דאמר עד שיגרש כו' ועתוס' בד"ה הנ"ל דלא כהתוספתא וכ"כ ש"פ:

ואם כתב כו'. שכן פי' המתני' לה"ג ורמב"ם ואפי' לכתחלה ומ"ש בגמ' ושם גליל היינו בוכל שום וכ"כ הר"נ ע"ש ואפי' לדעת ר"ת כשר דלא חלק ר"ת אלא משום דפעמים אין לאיש שם אחר ולא פסל ר"ת גיטין הראשונים אלא התקין לכתחלה כו':

אבל אם כו' כנ"ל ס"ב אבל הר"נ מכשיר ורי"ו כתב מחלוקת בזה וכ' שהעיקר כדעת המכשירין ולדברי ריב"ש הנ"ל דף ס"ב ה"נ דכשר בדמתקרי:

מומר כו'. תוס' בד"ה הנ"ל:

ואם כתב כו' ואם כמ"ש בס"ב וה"נ דשם ישראל הוא העיקרי ועמ"ש בסי' קכ"ח ס"ג בהג"ה:

אבל כותבין כו'. כמ"ש בכתובות כ"ד ב':

ויש מכשירין כיון דא"צ לכותבו כמ"ש בב"ב קע"ב א' ואם היו מסומנים כו' וכ"ד שא"צ לכותבו ושינה בו כשר דלכן אמרינן בכתובות שם אמנה שבשטר כו' וע' תוס' שם ד"ה אמנה כו' ובגיטין פ' א' ד"ה ושם כו' ור"ת כו' ומ"ש ס' הראשונה מאחר שנהגו כתבו ליתא דגם שם לידה נהגו לכתבו בימי התוס' כמ"ש תוס' והרא"ש שם ואף שיש לדחות כמ"ש תוס' ק"ו ג' ד"ה וכ' שם עוד כו' מ"מ כאן ל"ד לשם וכשר ואפילו לכתחלה אם יש ספק אין חשש דלא כמ"ש ר"י מינץ והרב ליתן ב' גיטין וחומרא בעלמא הוא אבל מדינא א"צ כמ"ש תוס' ות"פ בשם העיר וכמש"ל סי' קכ"ח:

לפיכך גר. עש"ך דהרא"ש לא כתב כן:

ויש מי כו'. תשובת רש"י וכמ"ש בהג"ה אבל בלא"ה תצא כמו בשמו בס"ג דשם אביו לא גרע משם עירו תצא ול"ד לשם לידה דשם אינו ידוע כל כך ועב"י בד"ה וכתב שם עוד כו' וא"צ למ"ש דהחילוק הוא פשוט דדוקא שם לידה שא"צ כלל לכתבו אפי' לכתחילה משא"כ בשם אביו דודאי צריך לכתבו לכתחלה כמ"ש בפ' גט פשוט שני יב"ש אין מגרשין הא לא היו שמות אבותיהן שווין מגרשין וכן בכולי ש"ס אמרינן שני יב"ש ותדע שם מקום הדירה גם כן אם לא כ' כשר ואפ"ה שינה בו פסול וכמ"ש בסימן קכ"ח ס"ב ולכן נ"ל דאם לא כ' כהן דכשר כיון דא"צ כלל לכתבו כמ"ש בפ' ג"פ וכמש"ל ס"ז:

אם לא כו' ממ"ש י"ט ב' למאי ליחוש כו' הא בעינן כו' אלמא דאפי' חששא ליכא וע' תוס' שם ד"ה הא כו' ודלא כמר' שם בשם ר' יואל וכל ראייתו אין בהם ממש:

מי שי"ל כו'. תוספתא הביאו תוס' בד"ה הנ"ל וירושלמי על ההיא ברייתא היה לו שתי נשים כו' אינה מגורשת מתני' כשהיה ביהודה כו' והביאו תוס' שם ומסיים שם ואם היה שרוי במקום אחר מגרש באיזה מהם שירצה אר"י הדא דתימא לשעבר אבל לכתחלה כו' א"ר אבין יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן:

אם כ' כו'. ממש"ש עד שיכתוב שם שביהודה ושם כו' ור"ל שיכלול בוכל שם שי"ל ודוקא שכותב מקום הנתינה בהדיא דאי לא"ה הל"ל עד שיכתוב פלוני וכל שום כו':

מי שי"ל כו'. כמש"ש ל"ה א' וז"ש ואם כו':

אבל אם כו'. עת"ה סי' רל"ד ובד"מ ס"ק ט"ו:

אם נקרא כו'. שהעיקר היא שם של ישראל כנ"ל:

מי שיש כו'. דהטעם לכתיבת שני השמות משום שאין הכל יודעין ויטעו כמש"ש בראשונה כו' וערא"ש שם משא"כ כה"ג שהכל יודעין שהוא קיצור שם:

אם השם כו' כמ"ש רד"ק בשורש כנה שכינוי הוא כסות והעלה השם כמו לא ידעתי אכנה וכן בפ"ג דע"ז לכנות לו שם בית גליא כו' והוא איבוד שם הראשון כמו שדרוש מאבדתם כו' וכן בשבועות העדות קורא כינויין חנון ורחום כו' שאין עניינם לשמות שא"נ וכן הרבה כיוצא בש"ס משא"כ כשיוצא משם העברי והוא פירושו שם:

אבל י"א כו'. כמ"ש בריש נדרים כינויין לשון נכרים הם וכן אפילו למ"ד שבדו כ' ר"ל שאינו בלה"ק:

אם השם כו'. כיון שהוא כ' לשם הראשון כנ"ל במהרי"ק:

מי שנשתנה כו'. וכ"כ בהג"א פ"ד סד"ה או וכמ"ש רש"י מ"ש בבל בורסיף כו' אלמא דהולכין אחר השינוי:

אעפ"י שקורין כו'. עתו"ס סד"ה הנ"ל והוא והא דקאמר בהמגרש כו' צ"ל כו' וכן כתב הרא"ש שם י"ל דמיירי כו' וקורא להשם הזה חניכה ולהשם שחותם בשטר וקורא בתורה עיקר:

ודוקא כו' מהנ"ל בבל בורסיף כו':

ואם יש לו כו'. כנ"ל ברא"ש:

ויש מי כו' דדמי למלוה ופרוטה דאיכא מ"ד בפ"ב דקדושין דדעתה אמלוה ואפי' למ"ד דעתיה אפריטה וקי"ל כוותיה היינו משום דאדם יודע שאין קדושי מלוה כנוס משא"כ כאן מהרי"ו סימן קפ"א וז"ש בהגה ויאמר כו'. וכ' בד"מ וכן נ"ל דהא אין ברירה וכמש"ל סי' קכ"ב ס"א בהג"ה ובת"ה סי' רל"ג כ' לגרש בב' גיטין לכתחלה וכמ"ש בגיטין פ"ו ב' שנים ששלחו כו' ואע"ג דאמרינן שם מאן תנא כו' קי"ל כאביי שם וכ' בנדון דידן אפילו ר' ירמיה מודה כיון שנכתבו שניהם לשמה ע"ש ועוד כ' בד"מ משום דתוס' דסוטה פ' ארוסה כ' דהמגרש בב' גיטין פסול מד"ת וט"ס הוא והוא שם פ"ב י"ח א' בד"ה כתבה וכ' ואע"ג דהתם בשניהם כשרים משא"כ כה"ג דממ"נ אין כאן אלא א' לפעמים שניהם כשרין מדאורייתא אלא שמחמירין מדרבנן ע"ש:

לא נהגו כו'. כמ"ש בפ' ג"פ וכנ"ל:

בגט כו' עתו"ס דב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי כו' וע' בא"ח סי' נ"ג ובסוף אבות בן בג בג בן הא הא:

ואם כ' אליה כו'. כיון דבמקומות נקרא אליהו אליה וכן ביחוסו נקרא אליה כמ"ש בתד"א והביאו פ' המקבל א"ל תן סימן כו' ואליה כו':

ואם חותם כו'. שהוא שם בד"ה לפי פשוטו וכן אנשים אחרים נקראו כן וכמש"ש ובעזרא י' ועתה"ד שם.

שם כו' דשמריה נמצא בעזרא י' ב"פ ושם שמריהו לא נמצא אלא פ"א בד"ה ואזלינן בתר רובא. תה"ד שם:

שם מתתיה כו'. ואע"ג דבסוף עזרא ובד"ה כתב מתתיה מ"מ במעשה דחנוכה שאנו מזכירין בכל שנה ח' ימים ושגור בפ"ה מסתמא אפיקו שמייהו על אותו השם ששגור בפ"ה וכ' ב"י אבל לדידן שקורין בחנוכה בלא וי"ו הוי איפכא ועבה"ג:

שם יונתן כו' אע"ג דיונתן כן שאול נקרא פעמים כך ועבמס"ג בשמואל א' וכן בד"ה תחלה יהונתן ואח"כ יונתן וכן נמצא שם שמות אחרי' א' יונתן וא' יהונתן מ"מ כיון שמצינו בגמ' כל שמות התנאים נקרא ע"ש יונתן וכן מסתמא אנו תופסין אותו השם כמו שתפסו הראשונים ע"ש ואף את"ל שקיצר התלמוד מ"מ ה"ל חניכה דכשר כמ"ש בתוס' סד"ה הנ"ל כ' התוס' שם דכה"ג כשר לכתחלה ומן הספק אין לכתוב אלא כן:

שם דוד כו'. דבכ"מ נכתב כן לבד בד"ה ע"ש ובסימן הנ"ל:

שם חזקיה כו'. אע"ג דבכל ד"ה לא נכתב אלא חזקיהו ואף במלפום ישעיה כ' ברוב ממקומות חזקיהו רק בתחלת מלכותו במלכים כ' חזקיה וכן במשלי ובת"ע ועזרא שמות אנשים אחרים חזקיה ובגמרא נקראי' התנאי' ואמוראי' חזקיה בספיקא אזלינן בתרייהו וכנ"ל אבל רי"ו סי' ק"צ פ' לכתוב חזקיהו דאזלינן בתר הרוב:

ואפ"ה כו' דכל העולם קורין חזקיה ולא גרע מחניכה וכנ"ל:

שם הילל כו'. הכותב הזה לא ידע בין ימינו לשמאלו במסורה והמסורה כצ"ל. ב' וחסר ותמיה גדולה דאף אם לא נמצא רק פ"א בכתובים אזלינן בתריה ובב' וג"פ אזלינן בתר רובא כ"ש כאן שכולו נמצא חסר וכן בבד"ה השיג עליו וכל שא"א כן לא ידע כלום ובמס"ק תהלים י' כ' הלל כו'. ל' וכל שום בר נש דכוותיה:

אעפ"י שדינו כו'. שאין מעכבין חסירות ויתירות כמ"ש דתיצביין תלתא יודי"ן אעפ"י שאין דינו כך וע"תוס דמנחות ל"ב ב' ד"ה כתבה כו':

שם בנימן כו'. במס"ג י"ז מלאים אבל השאר חסר ובסוטה ל"ו ב' אלא בכל התורה כו'. וכן המקשן דפריך חמשין הסברא פשיטא לו דחסר היא וכן התרצן רק משום דכתיב כו' ואמר והכא לבד והרמב"ם פ' דלא כוותיה אלא כר' יצחק:

שם כו'. ר"ל אע"ג שבכתובים כ' בלא יו"ד כמ"ש בד"ה א"ב מ"מ אם החזיק כו' דאין לנו אלא שם שמחזיק בו דאשכחן נמי איפכא בכתובים לא כ' אלא נחמני ובגמרא נמצא נחמן כו':

ודבר כו'. כן נראה לי:

כל תיבה כו'. שיש מדינות קוראין החית כמו ה"א ולא יהא נקרא שם כהלכה שם:

אמנם בו' כמש"ל סט"ו:

ואם כ' תיבה כו' בפ' מהרי"א סי' קכ"ח והביא ראיה מבת היענה ודבריו תמוהין ומנדר לעומר הל"ל ראיה דכתיב ובס"ת כורכין חד תיבה וע' בא"ת פ' לך לך שדחק עצמו שם מאוד ע"ז אבל א"צ כי המסורה פליגא על הגמרא בכמה מקומות:

שם כו'. בפסחים קי"ז פליגי רב ור"י ובירושלמי פ"ק דמגילה ובמ"ס פ"ה הלכה יוד פליגי ת"ק ור' יוסי וקי"ל דבפלוגתא דתנאי ואמוראי הולכין אחר פלוגתא דאמוראי כמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"נ וא"כ הלכה כר' יוחנן דאין נחלקים וע"פ מהר"אי סי' קפ"ח וכל דבריו אינן מובנין מש"ש ראיה מטופס דהרז"ך שכתב עמינדב בתיבה א' כ"כ ל"ד כו' וא"צ לכ"ז דהא אמרינן בירו' ובמ"ס ת' דעמינדב לכ"ע תיבה אחת וכן פדהצור כמ"ש במסורה וכן מ"ב ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל איני מבין כלל ועוד כ' ומ"מ נוכל לומר דמ"ש ידידיה נחלק לשנים היינו אם ירצה אבל אם יכתוב תיבה א' ש"ד וראיה מבת היענה בדקתי בתי' ובס"ת שכ' בחד שיטה ואף על גב דבחולין מסקינן דבתרי שיטין כתבינן וז"ש בס"לב ואם כ' תיבה א' כו'. ודבריו קשין להולמו מאי ראיה מב' שיטין לב' תיבות אטו איסור יש לכותבו בשיטה אחת משא"כ בתיבה אחת שפסול כמ"ש במ"ס רפ"ב:

ובלבד כו'. כמ"ש בפ"ג דחולין בכדרלעומר וכנ"ל ס"לב:

ופדהצור כו'. כנ"ל:

המנהג כו' וה"ה כו'. והביא ראיה שם מרב אדא בר אהבה דאדא שאינו בלה"ק הוא בא' לבסוף ואהבה שהוא בלה"ק הוא בה"א וכתב ב"י אבל יש לדחות דהא רבה ורבא שניהם אין בלה"ק דדבריו תמוהין לכאורה דלהיפך הל"ל דשניהם בלה"ק כמ"ש כי רבה היא זעקת סדום כו' אבל דבריו נכונים כמ"ש הערוך דראש שלהם הוא במקום רב והתחלת שמותם בא' וכמו רבין ורבינא ומהרי"ו סימן ק"צ כתב כל היכא דמספקא לן יש לכתוב ה' בסוף וראיה כל השמות שבמקרא ה' לבסוף כו' וכן בנשים כו' וליתא דמצינו הרבה ב"א עזרא עמשא עלא עזא והרבה למאות ואפשר דרוב קאמר: