צריך שיהיה כתיבתו וחתימתו לשמה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קל״א

אינו גט. ואין פוסל אפי' לכהונה כמ"ש ר"פ כל הגט וברמב"ם פ"ג א"כ אין קידושין של אחר תופסי' בה ואם כתב הכל לשמה והרי את מותרת כתב שלא לשמה יש לחוש לומר' אם קדשה אחר הואיל בטופסי גיטין הראשוני' לא היה כתב והרי את מותרת וכו' כמ"ש בתוס' דף כ"ו כן כתב הב"י בסימן קכ"ג, ולמ"ש בסימן קכ"ו אף ספר תרוכי' נמי תורף ע"ש:

כיצד סופר וכו'. המחבר השמיט הדין אם הסופר רשאי להזמין טופסי גיטין ונ"מ לדינא, והנה הרמב"ם מתיר להסופר שיזמן טופסי גיטין ורוב הפוסקי' חולקי' עליו אף למאן דס"ל אם כתבו חש"ו הטופס כשר ל"ד לשם דכתיבת חש"ו לא שכיח אבל כתיבת הסופר שכיח איכא למיחש שיכתוב גם התורף, ובזה פליגו לרמב"ן והרמ"ה אם ניתן לה גט כזה לא תנשא בו, ולהרא"ש אם כבר כתב מותר לגרש בו וה"ג והרשב"א פוסלי' גט כזה נראה דס"ל נמי כרמב"ן דלא תנשא בו אבל לא תצא דלא גרע משאר פסולי דרבנן דקי"ל דלא תצא ומ"ש הטור בסי' זה תצא לא כ"כ אלא לשיטות הרמב"ן דס"ל בכל פיסולי דרבנן תצא כמ"ש בהר"ן פ' המגרש, מיהו קשה על הטור בסי' ק"כ משמע דס"ל עיקר כרמב"ם דס"ל בפסולי דרבנן לא תצא ובסי' זה כתב כשיטות הרמב"ן, ובסי' קכ"ג הביא הרב רמ"א דעת ר"י הפוסל בכתיבת חש"ו הטופס לפי זה ה"ה כאן אם כתב הטופס שלא לשמה פסול:

אינו גט. אבל לגדולה יכול לגרש והיינו בע"מ כמ"ש בש"ס וכבר כתבתי אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי אז צריך שיהא מוכח בגט מי הוא המגרש והמתגרשת ולכתחילה בעינן שיהיה הגט כשר אף לר"מ לפי זה לכתחלה אסור לגרש בגט זה לגדולה ואם גירש כבר כתבתי בסי' ק"ל דנ"ל דתנשא בו ובתשובת ש"י לא כ"כ ולשיטות הפוסקי' דס"ל אף לר"א ע"ח כרתי ודי אם עדי' חתומי' בו אפילו לא נמסר לפני עדים י"ל לשיטת' אף לר"א בעינן מוכח בתוכו וכבר כתבתי מזה בסי' ק"כ ועיין בתוספ' ובהר"ן ר"פ כל הגט:

ה"ז ספק גירושין. כ"כ הרמב"ם וכת' בכ"מ הא דקי"ל בדרבנן יש בריר' ובדאורייתא אין ברירה היינו לחומרא אין ברירה ולא לקולא וכ"כ הר"ן מ"ה פסק כאן ה"ז ספק גירושין בין שתלה בדעתו ואומר איזה שארצה או שתלה איזה שתצא הוי ס"ג וקידושין תופסי' בה ועיין בר"ן שם מיהו צריך ישוב הא שפסק הרמב"ם פי"א ה' יובל אחים מחזירי' זה לזה ביובל ותלי' נמי בדין ברירה כמ"ש בש"ס שם דס"ל אין ברירה גם פסק ספ"ו ה' בכורות אחים שחלקו גדים נגד גדים פטורי' ממעשר והיינו כמ"ד אין ברירה ועיין דינים אלו ביש"ש פ' מרובה ושם פסק בדאורייתא אין ברירה אפילו לקולא ואין קידושין תופסי' בה אלא שפוסל לכהונה ובח"ר כתב אחים מחזירי' זה לזה דמצו' דאורייתא הוא להחזיר מ"ה אזלינן לחומרא וכן מוכרח בש"ס אליבא דרב אסי דהוא אומ' בגיטין אם אמר לגרש איזה שירצה הגט פסול היינו מדרבנן וע"כ משום דס"ל יש ברירה והוא אמר בשם רבי יוחנן אחים מחזירי' זה לזה ביובל ע"כ צ"ל כמ"ש והא דפסק אחים שחולקי' פטורי' ממעשר י"ל משום דקי"ל ספק מעשר פטור:

אף על פי שהעבי' עליו הקולמוס. ס"ל לרמב"ם דיו על גבי דיו לא הוי כתב כלל ואינו פוסל אפי' לכהונה וכן פסק פי"א ה' שבת מיהו מ"ש המגיד פ"ג ה"ג אפילו לר' יהודה דאמר אם מעביר קולמוס מקדש השם מ"מ בגט לא מהני משום דבעינן גט כריתות ולא משמע בסוגיא כן ותוס' גיטין דף י"ט כתבו כשהכתב של השני מתקן חשיב יותר כתב לפי זה בגט מסתבר טפי דכתב השני הוי כתב א"כ ר"י דס"ל בעלמא דכתב השני הוי כתב מכ"ש גט לכן אוקמי רב חסד' לר"י כתב שני הוי כתב ולר"ח ולרשב"א דהיינו הי"א שהיא כאן ס"ל דחוששין לו היינו קידושין תופסין בה ופוסל לכהונה ומדברי הרמ"ה שהביא הטור בסי' ק"ל משמע דאין קידושין תופסי' בה ופוסל לכהונה:

ה"ז פסול. אף על גב אם לא חתמו כלל כשר הגט אם כבר ניתן כמ"ש בסי' הקודם מ"מ כאן גרע טפי משום דהוי מזויף בתוכו ש"ס ריש גיטין ופירשו תוס' הזיוף הוא משום דגזרינן חתימה שלא לשמה אטו כתיבה ולכאורה קשה לפ"ז אם עכו"ם באו על החתום והם שמות מובהקי' אמרי' בש"ס דפסול משום דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי', ת"ל דיש לגזור חתימה אטו כתיבה אח"ז ראיתי בתר"ה סי' רכ"ח הקשה קושיא זו:

וי"א שגם זה אינו גט. כ"כ הרמב"ם פ"ג דין ח' בשם י"א דס"ל אם חתמו שלא לשמה הוי מזויף בתוכו מודה אפילו אם נמסר בע"מ וי"א אלו ס"ל ג"כ אם חתום ע"א ונמסר בע"מ או אם א' מעדי' פסול הגט בטל כמה שכתב בהרי"ף פ' המגרש בשם הגאון וכמה שכתב בהמגיד פ"ג די"א אלו היינו דעת הגאון הנ"ל ולהרי"ף והרמב"ם אם חתמו שלא לשמה או ע"א הוא פסול הוי כמזויף ולא מזויף ממש ואינו אלא פסול מדרבנן, ואם ע"א חתום על הגט ונמסר לפני עדים ס"ל להרי"ף והרמב"ם דכשר ועיין ב"י ס"ס ק"ל וצריך ישוב בסימן ק"ל סעיף י"ז פסק אם ע"א כשר וא' פסול הגט פסול ולא בטל כרמב"ם וכאן הביא דעת הגאון דס"ל הגט בטל:

וכן יאמר הסופר בפיו. דגט לענין כמה דברי' ילפינן מתפילין וס"ת דצריך הסופר לומר בפיו ולא מהני מחשבה ועיין בא"ח סימן ל"ב ומשמע דיש עיכוב בזה אפילו בדיעבד גם כשהבעל כותב בעצמו צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה סמ"ג:

בשעה שמתחיל לכתוב. היינו לכתחילה טוב שיהיה שם בעת התחלה מיהו לא גרע משליח דקי"ל אפילו שמע קול קולמוס לשמה די, ומסדר גט דהסמ"ק והמ' משמע אפילו לא שמעו קל קולמוס נמי כשר דוקא השליח צריך שישמע עכ"פ קל קולמוס ולא ע"ח:

מקצת שמו. ועדיין לא גמר שמו משמע אם גמר שמו אין תקנה אף ע"ג דקי"ל אם חתם רק בן יעקב עד כשר מ"מ בכה"ג דכתב שלא לשמו או לא אמר לשמו גרע טפי ופסול אא"כ דעדיין לא גמר שמו אז כותב מקצת שמו לשמו ובן פלוני עד וכותב לגמרי כדינו ועיין בסימן הקודם כמ"ש:

יש מכשירי'. ומהרד"ך חולק ע"ז וס"ל אף בכה"ג פסול מיהו בסי' קכ"ה בענין חק תוכות אם לא נגמר האות פסק הרב רמ"א בפשיטות כת"ה דמכשיר שם א"כ אף כאן כשר, ומשמע מלשון רמ"א אפילו אם היה כוונת העד לשמו לא מהני אם לא הוציאו בפיו ובמהרי"ו מתיר אם העד אמר שהיה כוונתו לשמה והעד נאמן ע"ז אף על גב בסופר הכותב יש לומר דאיכא קפידא אפילו בדיעבד אם לא הוציאו בפיו מכל מקום בעד החתום יש להקל:

הרי זה ספק גרושין דקי"ל אין ברירה בדאורייתא דלא אמרי' למפרע הוברר הדבר שע"ז נתכוין לגרש והיינו לחומרא אבל בשני סעי' הראשונים דהוה שלא לשמה אינו גט אפילו לקולא:

פסול וי"א שגם זה אינו גט האי י"א הוא הרי"ף דס"ל הוה מזויף מתוכו ע"כ לא מהני עידי מסירה ודיעה הא' הוא הרמב"ם דס"ל כיון שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העול' שאינו מזייף ממש והואיל ונמסר בפני עדים הוה גט פסול מדבריהם וכ' ב"י ואע"ג דהרמב"ם מכשיר בגיטין פסולין בעידי חתימה כגון שהרחיקו העדים מן הגט ב' שיטין וכיוצא בזה שנשתנה בעידי מסירה שאני התם שפיסול הגט ניכר על עידי חתימה אבל הכא שאין פיסול ניכר דמנא ידעי שחתמו שלא לשמ' חיישי' שמא אתו למסמך על עידי חתימה לפיכך פסול דרבנן עכ"ל וק"ל דהטור הביא דעת הרמב"ם משמע דהכי ס"ל וזה אינו דהא עיקר החשש דהיה פסול מדבריהם הוא משום דאתי למסמך על העדים והטור פוסק בסי' קל"ג דאפי' ביש עידי חתימה צריך לעידי מסירה וא"כ ביש לפנינו עידי מסירה אין חשש שיסמכו על עידי חתימה לחוד דהשתא יש עכ"פ עידי מסירה ובכל גט אין סומכין אפילו בעדים חותמין לשמה אלא דוקא בעידי מסירה ולמה ישנו עכשיו לסמוך על הנהו עדים החתומים אלא לשמה לחוד ואין כאן שמא אתו למסמך עלייהו דע"כ לא חיישינן דלמא אתו למסמך אלא לעיל סי' ק"ל בדין אם שמות ישראל כשמות הגוים כו' דשם הוה החשש דיטעו לומר שישראלים הם ויסמכו עליהם על חתימתן משא"כ כאן דאין כאן חשש כ"א לרמב"ם דס"ל בכל גט סגי לעידי חתימה לחוד וא"צ לעידי מסירה כמ"ש הטור בשמו סי' קל"ג אבל להטור צריך בכ"מ עידי מסירה ונ"ל דהטור מפרש טעם הרמב"ם כיון דתקנו חכמים להחתים עדים משום שמא ימותו העידי מסירה זה עשה שלא כתקנת חכמים כיון שחתימות אלו אינם כלום ע"כ פסול מדבריהם:

גט. ואם כתב הכל לשמה והרי את מותרת כתב שלא לשמה יש לחוש לחומרא אם קדשה אחר הואיל בטופסי גיטין הראשונים לא היה כתוב והרי את מותרת עיין ב"ש:

בפיו. וה"ה כשהבעל כותב בעצמו צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה סמ"ג:

שמתחיל לכתוב. היינו לכתחלה טוב שיהיה שם בשעת התחלה ומיהו לא גרע משליח דקי"ל אפילו שמע קול קולמוס לשמה די. ומסדר הגט דסמ"ק והמ' משמע אפילו לא שמעו קול קולמסא נמי כשר דדוקא השליח צריך שישמע עכ"פ קל קולמוס ולא עידי חתימה ב"ש:

מקצת שמו. ועדיין לא גמר שמו ואם גמר שמו אין תקנה ב"ש:

יש מכשירין. והרד"ך בית א' חדר ג' כתב אפי' חלק מהאות שנכתב שלא לשמה פסול. מיהו בסימן קכ"ה בענין חק תוכות אם לא נגמר האות פסק הרמ"א בפשיטות דכשר א"כ אף כאן כשר. במהרי"ו מתיר אם העד אומר שהיה כוונתו לשמה והעד נאמן ע"ז אע"ג דבסופר הכותב י"ל דאיכא קפידא אפי' בדיעבד אם לא הוציא מפיו מ"מ בעד החתום יש להקל ב"ש:

צריך כו'. ד' א' אלא לעולם ר"א כו' וקי"ל כר"א כמש"ש פ"ו ב' ושם:

ואם לא כו' ממש"ש רפ"ג דאין פוסל מן הכהונה ופי' הרי"ף והרא"ש שם כזעירי ורב אסי שהן אמרו מילתא מציעתא וכלהו הוו לגבייהו כיחיד לגבי רבים ע"ש וז"ש בכולן אינו גט חוץ מסיפא בס"ד כ' שהוא ספק גרושין וערש"י שם ד"ה חוץ כו' ועמ"ש בא"ח סי' תי"ג בליקוטים:

אע"פ כו' שאע"פ כו' גמ' שם:

גט כו'. אע"פ שאמרו אינו מן המובחר כבר הוקשו בירושל' פי"ב דשבת ומשני כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאתה אמר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר ב"י:

וי"א כו' הרשב"א בשם הר"ח כיון דלא אתמר בהדיא לא כשר ולא פסול חיישי' ליה וכתב הרשב"א ונראין דבריו דהא לרב אחא כשר לכ"ע ולחומרא מיהא חוששין לדבריו וכ' דטעמו של הרמב"ם משום דבפרק הבונה לא איתמר הא דרב אחא:

אפי' נכתב כו'. כן דייק מדברי הרמב"ם פ"ג הל' ט' שכ' ולא יראה לי כו' והואיל כו' הא בלא"ה מודה שאינו גט וכ"כ בתה"ד סי' רכ"ח בשם אז"ג וכפי' שם:

ואם נתנו כו' וי"א כו' אין דעת התוס' כן ועתוס' ד' א' ד"ה מודה כו' דאפי' במזויף מתוכו אינו אלא גזירה וכ"ש בשלא לשמה דהוצרך תוס' לדחוק שם במאוד וכ"ז לתי' הראשון שבגמ' אבל לתי' רב אשי א"צ לזה וכשר לגמרי לר' אלעזר וכ"ש לרבא דס"ל משום שאין עדים כו' א"צ כלל לכ"ז וכ"ב יש"ש ומהרא"י ועמש"ש:

וי"א כו'. הרמב"ם שם בשם י"א וחלק עליהם והביאו הטור ג"כ ודברי הרמב"ם נכונים ממ"ש יוד ב'. והא לאו כו' ת"ש ר"ש כו' הב"ע כו' ואם איתא דמודה ר"א היכי דאיכא עדים דצריך לשמה מדאורייתא היאך מכשירין הא נכרי לדעתא דנפשיה עביד כמש"ש ך"ג א' וכ"כ בתה"ד שם ול"ג דאף אם אין עידי מסירה א"צ לשמה מדאוריי' כיון דוכתב לא קאי אחתימה כלל וחתימה דגט אינו אלא מדין שטרות וזה שפריך שם ג' מאן כו' אי ר"א כו' ולא משני כה"ג וכן בכמה מקומות ועתוס' ד' א' ד"ה מודה כו' אלמא אפילו בלא ע"מ כלל כשר מד"ת רק מדרבנן כמש"ש וי"ל כו':

בפיו. עמ"ש בא"ח ר"ש י"א:

י"א כו' ומיהו כו' ערש"י ז' א' ד"ה אפי' שמע כו' ורא"ש שם. ועהג"א שם ד"ה ור"ח פי' כו':

ואם התחיל כו' צ"ע וע"ש ושם: