שצריך להזכיר הזמן בגט ודין קדימה - שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ״ז

צריך לכתוב זמן בגט. שמא ישא בת אחותו ותזנה ויתפס עליה ויתן לה גט ותאמר שנתן לה הגט קודם שזנתה אף בזה"ז דאין דנין ד"נ מ"מ נ"מ לענין שלא תהי' אסורה עליו ונ"מ ג"כ דאל יהיה על הבנים שמץ פסול אבל השתא דתקנו חז"ל זמן בגט אם לא יכתוב זמן אף על גב מדאורייתא מגורשת ואם נשאת לא תצא מ"מ אם תזנה אינה נאמנת לומר דנתן זה הגט קודם שזנתה עד שתביא ראיה לדבריה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל וא"ל מה הקשה בסוגיא שם ממתני' דתניא ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר מה הועילו חז"ל בתקנתן מה קשה ליה הא הועילו דא"י לחפות עליה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל י"ל הסוגיא איירי לענין מיתות ב"ד ולענין קטלא אף על פי שלא נכתב כתיקון חז"ל פטורה היא ממיתה כשהיא אומרת דנתן לה הגט קודם הזנות כמ"ש בתוספות שם, מ"ה פרש"י לתרצן שתירץ דמהני לכתחלה לא תנשא ואז העדים לא יחתמו את עצמם וליכא חשש שיעשו כן להציל אותה ממיתה, אבל משום פירי לידע מאיזה זמן אין לו פירות לא תקנו לכתוב זמן משום דקי"ל יש להבעל פירות עד שבא הגט לידה וזאת אפשר לברר ע"פ כתב מהב"ד אימת שבא הגט לידה, והב"י הביא דעת כמה פוסקים דס"ל כשנמסר לפני ע"מ א"צ זמן אבל לא קי"ל כן כדמשמע מרוב הפוסקים ועי' בפסקי מהרא"י סי' י"ט:

פסול וכו'. ולא תנשא בו ואם נשאת לא תצא אפילו במוקדם וצריכה גט אחר כמ"ש בסי' ק"נ אלא הר"ן ס"ל דתצא אם אין לה בנים ממנו והרא"ש ס"ל דתצא אפילו היה לה בנים ועי' ר"ס קכ"ח:

אפילו היו עסוקים. כ"כ הרמב"ם אף על גב בשטרות מהני עסוקים באותו ענין כמ"ש בח"ה סימן מ"ג שם בקלא תליא מלתא ומאותו שעה שהיו עוסקים באותו ענין הקול יצא משא"כ בגט, והרא"ש מכשיר אפי' בגט כשעוסקים באותו ענין:

בשעת הדחק כשר. אפילו נכתב היום ונחתם אחר כמה ימים ומכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה דהא הטעם הוא בעת הדחק עבדינן כרבי שמעון דאמר כיון שנתן עיניו בגרושין אין לו פירות ולא ס"ל הטעם משום זנות אם כן כשנכתב היום ונחתם אחר כך או כשנתאחר אחר החתימה הכל חד טעם הוא וכשר בעת הדחק, ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו בעת הדחק פסול דאז לא שייך לומר כיון שנתן עיניו בגרושין וכו' לפ"ז אין צריך לומר החילוקים מ"ש בתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ט, ושעת דחק פרש"י שנישאת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקים שהבאתי בסמוך והא שכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל שם איירי דידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות ועי' בתשו' רד"ך בי' ג' אם אמרינן בפלוגתת הפוסקים ג"כ כדאי פלוני לסמוך עליו בעת הדחק גם נשמע אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל דאז אף לר"ש פסול לא מהני אפי' אם הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר:

אם קדשה אחר. דקי"ל כל אלו מדאורייתא גט כשר הוא לכן תופסין קידושין של אחר ואין חילוק בין אם ידע השני מהפסול לבין דלא ידע ואין לדמות לקדושי טעות ולא כב"ח ומ"ש צריכה גט משני היינו אם רוצה לגרש צריכה גט ממנו לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל דגט מוקדם בטל וא"צ גט משני אבל אם אינו רוצה לגרש תליא בפלוגתא שכתבתי בסמוך:

משום דאית ליה קלא. כשרואים העדים שזמן הכתיבה קודם המסירה נתנו דעתם לידע יום המסירה כ"כ תוס' ושאר פוסקי' וא"ת לפ"ז למה מוקדם פסול דהא יודעים דלא נמסר ביום הכתיבה תירץ הר"ן דלא סמכו חז"ל על הקול אלא בגיטין הבאים ממדה"י דא"א בלאו הכי וכן המשליש גט ליתן לאשתו איירי נמי בכה"ג דהלך אח"כ לדרכו דא"א ליתן גט אחר לפ"ז מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא נמסר באותו יום אין תקנה לשלוח ע"י שליח כיון דאפשר ליתן גט אחר ולהרשב"א אפילו גט מוקדם יש לו תקנה לשלוח ע"י שליח ונשמע נמי אם בא ממה"י גט מוקדם כשר לכ"ע כיון דא"א בענין אחר אף על גב דכתבתי בסמוך בגט מוקדם דפסול אפי' בעת הדחק והדחק כתבתי דהיינו דא"א ליתן גט אחר מ"מ כשבא ממה"י דיש לו קול וא"א בענין אחר עדיף טפי ותוס' והרא"ש ס"ל גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה כשר כששולחים ע"י שליח אף על גב דאפשר לכתוב גט אחר לפ"ז י"ל דס"ל כהרשב"א גט מוקדם נמי כשר ע"י שליח מיהו אין מוכרח וי"ל דוקא כשנכתב ונחתם בכשרות סמכינן על הקול אבל לא במוקדם ויש ראיה לזה דהא כתב הרא"ש לתירוץ קמא גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה רשאי למסור מידו לידה משום העדים זוכרים יום המסירה א"כ איך מתרץ הוא למה מוקדם פסול וכן נכתב ביום ונחתם בלילה וכן הקשו תוס' ותרצו דאין לו קול אלא דוקא כששולחים ע"י שליח ולהרא"ש בתירוץ קמא אפי' בלא שליח אית ליה קול קשה למה מוקדם פסול אלא ע"כ צ"ל מוקדם שנכתב בפסול שאני א"כ אף לתירץ בתרא שלו י"ל כשלא נכתב ונחתם בכשרות אין לו תקנה וכן מוכח לשיטות הרמב"ם שאכתוב בסמוך:

אלא שישלחנה ע"י שליח. כבר כתבתי בסמוך להר"ן לא מהני תקנה זו, כתב הרמב"ם רפ"ב כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה משמע דס"ל תירץ הראשון מ"ש הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עידי מסירה זוכרים יום המסירה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה אף על גב להרמב"ם בדיעבד כשר הגט בלא ע"מ כמ"ש בסי' קל"ג מ"מ לכתחלה בעינן ע"מ אמרינן דיזכרו יום המסירה והא דפוסל כשנחתם בלילה אחר הכתיבה צ"ל משום דהחתימה היה בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה היה בכשרות רשאי למסור מידו לידה ועל הטור קשה איך כתב דהרמב"ם ס"ל אם נתאחר הגט אחר החתימה אין לו תקנה דהא להדיא משמע מהרמב"ם להיפוך וכן הקשה בחדושי רש"ך:

מיהו נהגו להחמיר וכו'. מ"ש כן בשם הג"ה סמ"ק יש לדחות דשם לא איירי כששולח ע"י שליח גם י"ל דאיירי לכתחלה מקפידים שינתן בו ביום אבל אם נתאחר י"ל דמודה דא"צ לכתוב גט אחר מיהו מהר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאין תקנה לשלוח ע"י שליח:

שנמסר ביום שנכתב. ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה תוס' והרא"ש:

ונתאחר הדבר. היינו שנתאחר גם הכתיבה ולא נכתב ביום שצו' לכתוב מ"ה לא מהני כאן לשלוח ע"י שליח דאם היה נכתב ביום אשר צוה לכתוב א"כ היה מוקדם כן הוא עיקר ולא כהבנת הטור ועיין ב"ח מ"ש:

גט שלא כתב בו שם היום. כ"כ בתשו' הריב"ש סי' קי"ז איזה יום בשבת לא מעלה ולא מוריד ולא מצינו זמן הכתובה בתורה שיהיה לימי השבת:

בשבוע פלו' כשר. משום דמהני עכ"פ לשבוע קמיה ול"ד למוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה דשם לא כתב כתיקון חז"ל ונכתב בשקר אבל כאן ליכא שקר ומהני לשבוע קמיה ועיין ברש"י שכתב אפי' לכתחלה כשר לגרש ביה וכתב הב"י אפשר אף לרמב"ם לכתחלה כותבין כן ומ"ש לשון כשר משום דאין דרך לכתוב כן ולכאורה נראה ממ"ש הפוסקים שלא ליתן גט באייר משמע לא כרש"י דאל"כ ל"ל להזכיר שם החדש וכן יכול לגרש בר"ח ולא להזכיר היום וא"ל בעת הדחק למה כותבים אייר בב' יודין ולמה לא סומכים על דעת רש"י דהא לא מצינו מי שחולק עליו בפי' וי"ל אייר עיקר הוא לכתוב ב' יודין וכן עיקר הוא לכתוב בא' לחודש ואינו אלא חומרא בעלמא מה שמחמירים שלא לכתוב באייר או בר"ח לכן יותר טוב לכתוב ב' יודין:

היום גרשתי'. כיון שראינו הגט אצלו היום הוי כאלו נכתב זמן של יום זה ומשמע אפי' לא נכתב שנת כלל כשר ועי' בש"ג פ"ב דגיטין דף תק"ס כתב דוקא כשנתברר ע"פ ע"מ שהיום זמנו ולא משמען כן מהפוסקי' גם צריך ישוב לדבריו איך מפשט שם פ' ג"פ מגט למוציא ש"ח שכתב בו פלוני לוה ממך ומדמה שם כתיבת ממך לכתיבת היום דהא לפירושו צריך בירור שהיום זמנו א"כ צריך המלוה ג"כ בירור שהוא המלוה:

ויש פוסלין. באמת רוב הפוסקים פוסלים וכן היא דעת רש"י והראב"ד והרשב"א והר"ן והטור:

גט שזמנו מאוחר. שנכתב ונחתם בחשון וכתב זמנו בכסליו בזה פליגו לשיטות תוס' והראב"ד כשר אלא לשיטות תוס' אין הגט חל עד כסליו ולהראב"ד היא מגורשת מהיום הנתינה ולתוס' ליכא שום חשש לא משום זנות ולא חשש משום פירי דהא הגט אינו חל עד כסליו אלא לראב"ד קשה שמא תאמר שזנה אחר הגט ומזמן הגט אין ראיה דהא הגט לאו בזמנו נכתב בשלמא לענין פירי אין חשש משום דס"ל דהיא מחלה לבעל הפירות עד כסליו כיון שידעה שנכתב הזמן בכסליו אלא משום זנות יש לחוש וכן הקשה הב"י ומה שתירץ דדומה כאלו אם היה כותב שבוע פלוני או שנה פלוני לכאורה אין לו דמיון לשבוע ושנה דהא כאן אין בו כלל זמן מבורר כל אימת שתזנה י"ל שהיה אחר הגט ואפשר דס"ל כל שאינו הזמן מבורר עליה להביא ראיה מאחר שתקנו חז"ל לכתוב זמן מבורר וכן משמע ממ"ש בפרישה בשם מהרש"ל ס"ק ט"ז ול"ד לאם אין כותב זמן כלל דשם לא נעשה כלל כתקנות חז"ל פסול אף על פי דא"י לתפוס עליה אבל כאן כתיב ביה זמן אלא דה"א דיכול לתפוס והוא ס"ל כל כה"ג א"י לתפוס עליה כיון שאין מבורר בו זמן להדיא עליה להביא ראיה ודעת הרשב"א נוטי' גם כן לדברי הראב"ד ונ"מ גם כן אם קדשה אחר להראב"ד תופסים בה הקדושין וכן משמע מהרא"ש לחומרא ס"ל כראב"ד דתופסים בה קידושין של אחר ופוסק כתוס' לחומרא ולא לקולא ועיין תוספות פ' הזורק (גיטין דף פ') כשאחרוה הזמן אם צריכים העדים להיות שם באותו מקום באותו יום הנכתב בגט:

ויש פוסלין. היינו הרמב"ם כתב המגיד שאין חשש משום שמא יחפה עליה אלא גזרי' אטו מוקדם ובכ"מ כתב דס"ל להרמב"ם כשיטת הראב"ד דהגט חל מיד ואתי לחפות עליה כמ"ש בסמוך וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן ולא חיישינן שמא יחפה עליה וי"ל בדוחק ויותר מסתבר דס"ל הטעם משום פירות כמ"ש בתשובת ריב"ש סימן קי"ז וסבירא ליה נמי כשיטות הראב"ד דהגט חל מיד ולא ס"ל הטעם דמחלה לו מ"ה פסול דהיא תפסיד הפירות עד אותו יום לפ"ז נשמע גם להרמב"ם הקידושין תופסין בה ואם הגט נכתב בתשרי וכתב הזמן בחשון ונחתם בחשון כשר כיון החתימה היה באותו זמן, המגיד:

לבריאת העולם כשר. ועכשיו מונין לבריאת עולם ועיין ב"י כתב לדעת הרמב"ם אם מנה עכשיו לשם מלכות אחרת שאין לו רשות במדינה זו הגט פסול:

בכך וכך לפרט. אפי' לא כתב רק פרט האחרון כגון שלשה כשר ב"י בח"ה סי' מ"ג:

אלא אלפים כשר. וא"ל אלפים שני אלפים והוא מוקדם מדלא כתב אלפיים בתרי יודין:

ודילג הפרט האמצעי. ול"ד למ"ש בסימן קכ"ו סעיף כ"א ד' ועשרים יום והוא כ"א כשר משום שם הוא מוכח בגט אבל כאן אינו מוכח אף על גב לפי החשבון לא מתרמי באותו יום אין הכל בקיאים בחשבון, עיין פסקי מהרא"י ועיין תשובת מהר"מ מינץ סימן ט' מדמה דין זה לשינה מקום הלידה דכשר הואיל דאין צריך לכתוב מקום הלידה ואין נראה דכאן מחמת השינה נעשה מוקדם:

לא תצא. ואם לא דילג אלא רק פרט האחרון כגון שלא כתב שלשה י"ל דדומה למוקדם, לבוש:

ויש מי שאומר שמצריכים וכו'. עיין סימן ק"נ שם מבואר בפיסולי דרבנן צריכה גט אחר מבעלה הראשון וכאן משמע לדיעה קמייתא א"צ גט אחר ולא נמצא דעה זו מפורש ואפשר מסברא כ"כ הואיל דדומה קצת למוכח מתוכו ועיין בתשו' מהר"מ מינץ שם כתב ג"כ דכשר בלא גט אחר:

צריך לכתוב זמן בגט בגמרא משום בת אחותו ופי' הטור שפעמים אדם נשוי קרובתו ותזנ' תחתיו וירצה לחפות עליה ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן והיא תאמר קודם הזנות נתגרשתי אבל כיון שתקנו לכתוב הזמן אם תאמר כן צריכ' להביא ראיה ופי' ב"י כלומר אם תאמר שקודם הזנות נתגרשה בגט זה ואע"פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מן התורה גט מעליא הוא ואפילו לאחר תקנת חכמים הולד כשר ואם תטעון שהזנו' היה אחר נתינת הגט אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו והוא שתברר בעדים שקבלה גט קודם לזנו' עכ"ל משמע דאם לא תברר כן היא חייב' מיתה ואמאי הא ספק הוא ומספיקא לא קטלינן לה וכמ"ש התו' אשר נעתיק בסמוך ומו"ח ז"ל תירץ דקאי על שאר דברים דהיינו בניה יהיו כשרים ולא נאסרה עליו דמספיקא מחמרינן בהו וצריכא היא לברורי שיהיו כשרים וע"ז אמר הטור שא"ת שזינתה אחר הגירושין צריכה להביא ראיה לזה מועיל תיקון הזמן שתקנו חכמים בגט ולא דק בתירוצו זה דא"כ אכתי תקשה לך מה הועילו בתקנתם הא אף אחר התקנה לא תכתוב זמן ותאמר כבר נתגרשתי ויועיל לה עכ"פ שלא ימיתנ' מספק ודי לה שתציל נפשה ממות ולעד"נ דלק"מ ונקדים תחלה הגמרא רפ"ב דף י"ז א"ל אביי לרב יוסף ג' גיטין פסולין ואם ניס' הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם פירש"י כיון דבדיעבר שפיר דמי באם לא נכתב בו זמן שהוא א' מן הג' גיטין אלו מה הועילו בתקנתן משום בת אחותו ומשני אהני דלכתחלה לא תינשא פירש"י וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על בת אחותו לא כתבי לה סופרי הדיינים ולא חתומי עליה סהדי ופרכינן גזייה לזמן ויהביה נהליה פירש"י לאחר שכתכו בו זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו ומשנינן לרמאי לא חיישי' רמאות כזה שהוא ניכר וידוע וק"ל למה הוצרך בגמרא לתרץ אהני שלא תנשא לכתחלה אמאי לא תירץ כדמתרץ בטור וא"ת שנתגרשה מקודם צריכה להביא ראיה וכן קשה להיפך למה לו לטור לומר דא"ת כן צריכה להביא ראיה היה לו לו' אבל עכשיו שתקנו זמן אהני כיון דלכתחלה לא תנשא וכמו שתירצו בגמ' ונלע"ד לתרץ הכל דודאי מספיקא לא קטלי' לה אלא דאם יש הוכחה אז קטלינן לה היינו שחכמים תקנו זמן בגט וכאן לא נכתב זמן א"כ בודאי נעשה זיוף שנתגרשה אחר הזנות כדי לו' כבר נתגרשה משא"כ בגזייה לזמן שהיה כתוב שם אין לנו הוכחה כיון דאפשר לומר שנגזז בשוגג או אדם אחר חתכו אז דוקא לא קטלי' מספק ובזה ניחא הכל דהא הוצרך רש"י לומר שהסופר לא יכתוב שהוא לכאורה מיותר ובמ"ש אהני דלכתחלה לא תנשא מתורץ דשפיר הועילו בתקנתן בזה שלא יבקשו ליקח גט בלא זמן כיון שלא תנשא בו לכתחל' אלא דהמקשן הקשה מה הועילו חכמים בתקנתן כיון שאפי' נשים כשרו' מתגרשים בגט בלא זמן בדעבד א"כ מה הוכחה יש על זו שזינתה ומשני דנשים כשרו' לא יקחו גט כזה כיון דלא ינשאו לכתחלה בו ממילא מהני התקנה ואכתי ק' דשמא זו הזונ' תתגרש בלא זמן ולא אכפת לה במה שלא תינש' לכתחלה כיון שמהני לה עכ"פ להצילה ממות לזה הוסיף רש"י שהסופר והעדים לא יכתבו גט כזה לשום אשה דהיינו בלא זמן וא"כ שפיר מועיל התקנה ופריך נזייה לזמן כו' וממילא יהיה ספק ואין הוכחה שעשתה הזיוף ולא קטלינן לה מספק וא"כ לא הועיל התקנה והטור לא ניחא ליה בהך הוספה דרש"י שהסופר לא יכתוב גט בלא זמן דהא ע"כ אפשר דאקרי וכתב דאל"כ היאך משכחת לה ג' גיטין פסולין אלא מתרץ בדרך זה דכיון חכמים תקנו זמן בגט ולא תנשא בלא זמן א"כ זו שזינת' אין לה לומר שכבר נתגרשה דלמא לא עשתה כתקנ' חכמים ע"כ צריכה ראיה שנתגרשה מקודם ואי לא הביא' ראיה ודאי קטלינן לה וכל הדרכים האלו בה דכיון שיש הוכחה משא"כ בנחתך הזמן או נמחק כנ"ל נכון בזה:

צריכה גט משני בטור כתב בשם הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקד' ולא נודע פסול' עד שקידש' דלא תפסי בה קידושין וא"צ גט ממנו ומותר' לחזור לראשון עכ"ל ותמה ב"י דהא פסול מוקדם הוא מדרבנן ומדאורייתא הוה מגורש' וא"כ תפסי בה קידושי שני והביא הרב' פוסקים דצריכה גט משני וכמ"ש רמ"א כאן אבל יש ליישב לכאורה דברי הרא"ש דעיקר הוא מכח דלא נודע עד אחר קידושי שני ממילא הוי קידושי שני קידושי טעו' דאלו הוה ידע דהגט היה פסול לא הי' מקדש' וע"כ לא היה קדושי שני כלום וזו סברא נכונה והסכים לזה מו"ח ז"ל אלא שסיים דלמעשה צ"ע אבל באמת א"א לפרש כן דאין לומר קדושי טעו' אא"כ היה תנאי ביניהם כההיא דסי' ל"ט קידש' ע"מ שאין בה מומין כו' דאיתא המקדש אשה סתם ונמצא עלי' מומין הפוסלים בנשים ה"ז מקודש' מספק וכאן נמי הוה כן דלא נתבטל הקידוש' בשביל חסרון ידיעה שלו ול"ד לההיא דסי' י"ז סעי' נ"ח אם לא ניסת אלא נתקדשה בלבד ובא בעל' א"צ גט משני ומותר' לחזור לראשון והטעם דיאמרו הכל שקדושי טעו' היו שסבור היה שמת בעלה כדאיתא בפ' האשה רבה (יבמות דף פ"ט) כפי מ"ש התו' שם וא"כ היה לנו לומר ג"כ כאן שהיה סבור שנתגרש' בגט בשר זה אינו שם לא מהני זה הטעו' אלא דמן התורה הוה אינו קידושין כלל אלא שיש חשש לומר גזירה שמא (יאמרו) א"א יוצאה בלא גט משא"כ כאן דאדרבה הוה קידושין מן התורה לא שייך כלל קידושי טעו' א"כ אין מקום לקיים דברי הרא"ש בזה והפרישה כתב דהך ולא נודע פסולו שכתב הרא"ש הוא לרבותא דאפ"ה אין קידושי שני כלום:

משום דאי' ליה קלא פי' בהולכת השליח ביאתו מידע ידיע אינשי זמן המסיר' כן הוא בטור בשם ר"י:

אין תקנ' להכשירו כו' בטור כתב אנת ואפ"ה כתב ופסק ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנ' להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדעת הרמב"ם שכתב הרי שאומר לב' לכתוב גט ולחתום וליתן לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר הבעל ולא אותו המקום והקשה ב"י דהרמב"ם לא מיירי אלא בלא נכתב עדיין הגט ואינו ענין לדברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל היכא שלא נכתב עדיין לכ"ע אין כותבין יום המסירה כו' והרי הרא"ש דפסק כר"י וכתב בתשובה כלל מ' סימן י"ד בדברי רמב"ם שכותבין יום הנתינ' וע"כ שהטור טעה בזה ובכ"מ כתוב שהטור היה לו חסרון השגח' בזה ובדרישה הביא ר"ש בשם רש"ל וז"ל מהר"י קארו כתב שטעה המחבר ואני אומר שדעתו בזה שהרמב"ם כתב דינו בסתמא דאיירי אפילו בענין שלא ינתן הגט ביום הכתיבה אלא ישלח לה ויגיע לה אחר כמה ימים וא"כ מאחר שיהיה בע"כ מוקדם וצריכין אנו למסמך אעידי מסירה ולומר דקלא אית לה א"כ מוטב שיהיה לה לכתוב משעת מסירה ממה שנכתב זמן הכתיבה שאין מכווין לה זמן אמיתי לא המסירה ולא הכתיבה שהן עקרי הגט אלא ודאי ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי גיטין הבאים ממדינת הים שא"א בע"א הכשיר בהקדמה ולא בענין אחר ואין הטעם תלוי בשליחות ומשום קלא עכ"ל ובעל פריש' עצמו ס"ל שאין הרמב"ם סובר כר"י שמכשיר ע"י שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' ולתנו לאשתו דהיינו ע"י שליח ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפי' נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מלתנו עד ימים או שנים וע"ז כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אנמצא גט בטל ועל נתאחר הדבר משמע דפשיטא ליה דפסול אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר דדוקא גיטין הבאים ממ"ה מכשירין ע"י שליח דאותן יש להם קול ומ"ש אח"כ נתאחר עד ניסן ר"ל לכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ"ל גם מו"ח ז"ל פי' כן דהרמב"ם מיירי אם נכתב גט כשר בו ביום וכיון שנתעכב צריך גט אחר ולא נתיישב כלל דמנא ליה להטור לפרש בדברי הרמב"ם דכבר נכתב ביום (הסיובה) (צ"ל האמירה) אלא שנתאחר בגט שני וזה לא נזכר ולא נרמז ברמב"ם ומכח זה עשה פלוגתא בינו לר"י ולא נפרש כפשוטן של דברים דנתאחר מלכתוב ולא כתב עדיין כלל ודברי הרמב"ם מוכחים הם שכתב תחלה שאמר כתבו וחתמו ותנו ולא זכר הכתיבה שכתבוה אלא אדרבה שלא כתבוהו ונתאחר הדבר ר"ל הכתיבה או שנכתב בו ביום אלא שנמצא בטל והוצרכו בזה לכתוב כשר וזה קאי אחלוקה השני' דאלו על הראשונים ותתפרש שכבר נכתב לא שייך לומר גט אחר כשר דהרי לא היה פסול אלא שנתאחר בזמן ואם נתכוין לומר שהשני כשר מצד שאינו מוקדם האיך יפול ע"ז שלא יכתוב זמן הכתיבה שהרי עיקר ההכשר לפ"ז הוא מה שלא יזכור זמן הכתיבה ותו דא"כ דגם בחלוקה הא' מיירי שכותב גט שני למה זכר כלל החלוקה הב' כלל ללא צורך. ואני אשתומם בשעה חדא ע"ז שעלה על דעת הב"י ובכסף משנה להשוות לרבינו הטור כטועה בדבר פשוט ואלו הגאוני' דחקו עצמם לתרץ ואיך נעלם מעיניהם של רבותינו פשטן של דברים שהם סברו שהטור כתב שהרמב"ם חולק על ר"י ופוסל ע"י שליח ולא כן דרכו של רבינו כלל אלא דזה הוא המחלוקת ביניהם דר"י ס"ל שאין תקנה לגט שלא נכתב ביום המסירה אלא ע"י שליח דוקא אבל הרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפי' בלא שליח יש היתר דהיינו מדכ' ב' חלוקו' הא' שלא נכתב עדיין כלל והשני שהוצרכו לכתוב אחר מחמת שנמצא בטל משמע אלו נכתב בו ביום בהכשר ונתעכב בנתינתו א"צ לכתוב אחר ויתנו את זה ואין כאן כלל (חסד מכאן עד סי' קכ"ט ומעט מזעיר מסימן קכ"ט ועד כאן חסר):

כשר. אפילו נכתב היום ונחתם אחר כמה ימים ומכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה. דכשר בשעת הדחק. דוקא שידע הבעל מזה. אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפי' בשעת הדחק פסול. שעת הדחק פרש"י שניסת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר עיין ב"ש. עיין הרד"ך בית ג' אי אמרינן בפלוגתת הפוסקים ג"כ כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק. ועיין כנה"ג דף קמ"ז ע"א:

פוסלים. רוב פוסקים פוסלים ב"ש:

כשר. אפי' לא כתב רק פרט האחרון כגון שלשה כשר ב"י ב"ש:

כשר. ואין לומר אלפים שני אלפים משמע והוא מוקדם מדלא כתב אלפיים בתרי יודין ב"ש:

תצא. ואם לא דילג אלא רק פרט האחרון כגון שלא כתב שלשה י"ל דדומה למוקדם. לבוש ב"ש:

לא תנשא. שם בגמ' ותו ליכא כו' התם תינשא כו':

אם היה כו' מתני' י"ז א' וכת"ק וכ"ש מוקדם דאפי' ר"ש מודה דר"ש ל"פ אלא משום דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה כו' כמש"ש בגמ' משא"כ בהקדים לזמן:

אפי' היו כו'. רמב"ם וס"ל דמש"ש י"ח א' דתניא אמר ראב"צ ל"ש אשאר שטרות קאי וכפירש"י שם ד"ה ל"ש כו' אבל תוס' שם י"ז א' ד"ה י"ל כו' פי' דקאי אמתניתין אגט. הג"מ שם וכ"ד הרא"ש שם:

וי"א כו'. ל"ד בלילה אפי' לאחר עשרה ימים ולאפוקי מוקדם וכמ"ש בטור וכר"ש אליבא דר"י דפ' ריב"ל כוותיה בשעת הדחק שם י"ט א'. הרא"ש ס"ט:

וגט מוקדם כו' דאינו פסול אלא מדרבנן דהא זמן תקנתא דרבנן הוא ב"י בשם הרבה פוסקים דלא כמ"ש הרא"ש בתשו' והביאו הטור דא"צ גט משני. נכתב כו' דליכא חשש לא לזנות ולא לפירות וכן בשט"ח הגמרא פ"א שם וכ"כ בח"מ סימן מ"ג ס"י:

גט שלא כו' הרא"ש ס"ה אי נמי להכי כותבין כו' ולפי טעם זה כו' וע' תוס' י"ז ב' בד"ה עד כו' וא"ת נכת' כו' י"ל כו' אבל הרמב"ם והרמב"ן מכשירין בכ"ע וכמ"ש בב"מ י"ט א' גופא מצא גט כו' וליחוש כו' אבל לענין הגירושין עצמן לא חיישי' ושם כי אתא למטרא כו' אמרו הכא גבי כו' ואין כותבין גט לאיש כו' ולא חיישינן לזה. נ"י בב"מ שם:

וסתם כו'. תוס' תחלת ד"מ הנ"ל והרא"ש ע"ש:

לא הזמן דדוקא בשטרי אקנייתא אמרינן בב"ב קע"ו א' אי ידעיתו כו' משא"כ בשפרי דלאו אקניי' וה"ה לגיטין דתנן נכת' ביום כו' וע' תוס' י"ח א' ד"ה אף כו':

ולא אותו כו'. שם פ' א' היה במזרח כו' כדא"ל רב לספריה כו' וביבמות קט"ז א"נ מילי כו':

כ' כו' שם י"ז ב' א"ל אביי כו' גזייה כו' מדפריך מג' גיטין ומשני אהני כו' ופריך גזייה כו' מ' דכאן אפי' לכתחלה תנשא. וכ"כ ר"ן בשם ר"ח:

ויש פוסלים הרשב"א והר"ן והטור ומפ' כפירש"י שם ד"ה אהני כו' ולא חתמי עליה סהדי ופרי' גזייה כו' שהוא בתר דחתמי סהדי אבל לעולם דינו כגט שאין בו זמן בס"א וער"ן שם:

גט שזמנו כו'. תוס' י"ז א' ד"ה ר"ל כו' ושם פי' א' ד"ה כי כו' והרא"ש פ"ב שם וש"פ. במתני' פ' בתרא דשביעית שט"ח המוקדמים כו' פרוזבול ול"ק גט שפסול בשניהם ובתוספתא פ"ק דחולין תניא כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט ואפילו את"ל שפי' שט"ח מ"מ גם גט אשה בכלל:

ויש כו'. מכח קושית תוס' שם ושם וההיא דגט מקושר וההיא דכשאכנסנה כו' כבר יישבו בתוס' שם פ' א' ול"ק להו אלא דלא משתמיט כו' הרמב"ן הביא ראיה לדבריו ממ"ש ביבמות קט"ז א' ההוא גיטא כו' ובדקו כו' חיישינן שמא בגמלא כו' ואם איתא ליחוש שמא איחרוהו וכתבוהו ובין לאביי ובין לרבא ליחוש לכה"ג ועריב"ש סי' קי"ז:

לבריאת העולם והשתא כותבין לבריאת העולם כמ"ש תוס' פ' ב' בד"ה ז' כו' והרא"ש שם וער"נ שם:

אם דילג כו' עד סוף הסימן עבח"מ סי' מ"ג ס"ב וס"ג: