במה נכתב הגט ותיקון הכתיבה והקלף - שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ״ה

שרישומו עומד. כ"כ הרמב"ם והטור כתב שרשומו ניכר משמע אפילו אינו עומד הוי כתב ועי' ב"ח:

באבר עצמו פסול. ל"ד פסול אלא הגט בטל מדאורייתא דהא לי"א אלו הלכה כשמואל דאמר רושמי' להעדים באבר ש"מ דלאו כתב הוא ושחור נמי דוקא כשמעורב במים ושחור היינו פחמים, שיחור אדרמנט בלע"ז, ואיתא במתניתין דיו סם סיקר' פרש"י סם רירפימנ"ט:

אינו גט. מדאורייתא דכתיב וכתב ולא וחקק והיינו דוקא בתורף בטל מדאוריית' אבל אם חוקק יריכי אותיות הוי כתב אף על גב לענין שבת הוי כתב אפילו אם חק תוכות דקי"ל אם נטל גובהו של חית ונשאר שני זיי"ן חייב שאני שבת דילפינן ממשכן דהוי כתב אפילו רשימה מה שהיו רושמים על הקרשים אבל בעלמ' לא כ"כ הסמ"ג והמ' ואם ניתן גט שנדפס נראה לכאורה דכשר בדיעבד דהוי כתב ממש וכ"כ בתשו' מ"ע ועיין תשובת מ"ב ובט"ז ס"ס רע"א:

שלא לכתוב בקולמוס של ברזל. אף על גב דהוי חק הירכות מ"מ יש לחוש שמא יבוא לידי חקיקת תוכות ועיין בלבוש:

אלא כשכל האות וכו'. ואם נפל מעט דיו יכול להוסיף דיו ולעשות מדיו שנפל ומדיו שהוסיף יוד או וא"ו ולא הוי חק תוכות אף על גב תחלת האות הוא ע"י הדיו שנפל מ"מ כל שצריך לסייע לגמר האות כשר כ"כ הב"י, ועיין סימן ק"כ שם כתבתי אם שנים יכולים לכתוב הגט ואפשר לומר אם פסול כתב האות ועדיין לא נגמר וגומר הכשר כשר ויש לדחות:

ויש מי שמכשיר בשניהם. ס"ל להרמב"ם דרושם ע"ג עור הוי כתב אף על גב לענין שבת ס"ל להרמב"ם דרושם ע"ג עור לא הוי כתב כתב המגיד לענין שבת בעינן דבר המתקיים כלומר מה שעושה יהי קיים אם רושם צריך להיות הרושם קיים וע"ג עור אינו מתקיים לכן פטור אבל בגט אם הוא כתב לפי שעה כשר ואם כותב ביד השמאל פטור אף על גב הכתב מתקיים מ"מ לא הוי מלאכת מחשבת ובעינן דבר המתקיים ומלאכת מחשבת לענין שבת ועיין מ"ש בסימן קכ"ג קכ"ד:

נהגו להחמיר וכו'. הטעם דאין האות נראית יפה כשהאותיות דבוקים אבל על פי הדין כשר דיבוק בגט אף על גב בס"ת פסול משום בס"ת כתב וכתבתם היינו כתיבה תמה ולא ילפינן גט מס"ת כמה דלא ילפינן קלף ודיו כ"כ הסמ"ג והרא"ש פ"ב דגיטין, ונ"מ מזה אם כתב איזה אות ואין מוקף גויל למטה לכ"ע כשר דאז האות נראית יפה מיהו הרא"ש לא כתב טעם זה אלא כתב נהגו להחמיר שיהא מוקף גויל י"ל הטעם דעושים לכתחלה כעין ס"ת לפי זה אפילו למטה בעינן מוקף גויל, וע' תשובת מ"ב סימן כ"ג שהבאתי סס"ז, וכתב המגיד פ"ד דוקא כשהתינוק יכול לקרותו אז כשר לדעת המכשירים אבל כשאין התינוק יכול לקרותו לכ"ע פסול, ולדעת המחמירין אפילו אם התינוק יכול לקרותו פסול וכן משמע מהסמ"ג ובתשובות ריב"ש סימן נ"ו וכ"פ בתשובת מהר"מ מלובלין סימן ק"א, ולכאורה לא משמע כן מהרא"ש והטור מדכתבו אם נפל דיו לתוך האות ואינה נכרת א"י להעביר הדיו מכלל אם אותיות דבוקות אפילו אינו נכר יכול לתקן:

וי"א דאין להפריד. לדעת רמ"א אין תקנה אלא בג' אופנים, א' כשהוא עת הדחק, ב' ברצון הבעל, ג' דוקא קודם החתימה ולמ"ש איירי כאן דוקא שהתינוק יכול לקרותו לפ"ז צריך ישוב מ"ש בסמוך סעיף ט"ז אם רגלי ה"א וקוף נוגעי' בגט כשר במקום עיגון וצ"ל שם איירי שכבר ניתן הגט, מיהו הב"י כ' אם כבר ניתן הגט כשר אפילו בלא עיגון או כשיש עיגון ולא ניתן וכ"פ בתשובת מהר"מ פדוו' סימן קכ"ד ובתשובת מ"ב סימן צ"ב (ואם עדיין לא חתמו העדים כשרים אפילו בלא דחק ועיגון) וכן עיקר, ואז טוב לתקן כיון דכשר ע"פ הדין בלא תיקון יותר טוב לתקן מפני מראית העין ואם עדיין לא חתמו יש לתקן אפילו בלא עיגון והיינו כשהבעל מצוה לתקן או כשסופר הבעל כאן יש לו לתקן אפילו בלא ציווי הבעל וכ"כ בט"ז וענין דביקות מחלק ב"ח וט"ז ומחלקים בין אם נדבק קצת לבין אם נדבק כל האות ובח"מ פסק דתליא הכל בקריאת התינוק:

וכן נוהגין. אף על גב בתפילין וס"ת גורדין שם הטעם כדי שלא להצטרך גניזה לדבר שבקדושה אבל גט שאין בו קדושה הוי לכתחלה ויכתוב גט אחר ח"מ:

מוחין בידו. משום לעז גיטין הראשונים ודוקא דבר שאינו אלא חומרא בעלמא חיישינן משום לעז וע' ת"ה סימן רל"ב ובדיעבד ובשעת הדחק כשר ח"מ:

דה"ל חק תוכות. משמע מדאורייתא בטל אפילו אם נפל טפת דיו אחר שנגמר האות כמ"ש בהגה"ת סמ"ק ואין חילוק בין אם האותיות לחים או יבישים כ"כ ב"ח ובלבוש כתב אם נתייבש האות ואח"כ נפל הדיו ונטל הדיו כשר דלא עשה שום דבר אלא מגלה הכיסוי ובסדר מהר"מ מפרש דברי הלבוש דכוונתו אם נפל טפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות כבר נתייבש דומה לעפרות זהב דקי"ל דיכול לגרד הזהב כמ"ש בא"ח סימן ל"ב ול"ד לנפל לתוך החלל דשם הטפה מקלקל האות לפ"ז ל"ק עליו קושית הב"ח מיהו בט"ז השיג נמי על הלבוש ואם רוצה לגרד כל האות אין יכול משום דאסור להיות גט בשום מחק או טשטוש אפילו בין אות לאות משום חשש זיוף מיהו במקום עיגון יש תקנה בכל הטעות אפי' טעות גמור יכול לגרד ולכתוב אפילו לדידן דאין מקיימי' שום מחק מ"מ כשר בעת הדחק אף על גב דהרגיש בטעות אחר שכתב כל הגט יכול למחוק הטעו' ולכתוב אף על גב שכותב שלא כסדר אין עיכוב בגט אלא בתפילין צריך לכתוב כסדר משום דכתיב והיו בהווייתן יהו אבל בגט כשר וכ"פ בט"ז ועשה עובדא בגט מומר והורה למחוק הטעות ולכתוב, וכתב בחתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות מותר אפי' לכתחילה למחוק כל האות ולכתוב על המחק ואם כבר חתמו העדים בגט אין תקנה לתקן בגט דהא עכ"פ העדים חתמו בפסול וכ"כ בח"מ:

ויש מחמירים. בסדר מהר"מ מחמיר בזה אם הוא בתורף אפילו במקום עיגון אבל לא משמע כן במהרי"ק שורש צ"ח וכ"כ בח"מ:

ועיין בא"ח. כלומר שם מבואר דיש למחוק כל החרטום וא"צ למחוק כל המ"ם ולא כהגמיי' שהביא בד"מ דס"ל דיש למחוק כל המ"ם ונ"מ במקום הדחק אם נמחק החרטו' לבד כשר אף על גב דיש ליזהר שלא יהיה שום מחק וטשטוש מ"מ במקום הדחק כשר כמ"ש בסמוך גם בזה החמיר בסדר מהר"מ בתורף אפילו במקום עיגון:

נוהגים לשרטטו. משום דגט נקרא ספר אף על גב לספירת דברים אתא מ"מ עושים כעין ספר ועיין ברש"י מנחות דף ל"ב כתב דצריך שרטוט מדאורייתא וע"ש בתוס':

ויש ליזהר מלשרטט באבר. אף על גב דמשרטטי' מבחוץ מ"מ נראה קצת מבפנים כ"כ הב"י מיהו נראה אם כבר נכתב אין קפידא בדבר:

י"ב שיטין. משום גט עולה י"ב ועיין בתוס' ריש גיטין ובסמ"ג כתבו עוד טעמים אחרים ועיין בלבוש:

שיטה י"ג. כתב בד"מ אותן ב' שורות יהיו רחבים כמו שיטה א' דכל מה שאנו יכולים לקרב העדי' אל הגט אנו מקרבים:

וישרטט הכל. קודם שיתחיל לכתוב כדי שלא יפסיק בין הכתיבה להנתינה מיהו בדיעבד או במקום הדחק י"ל דאין קפידא דלא דמי להדינים שכתבתי בסימן קכ"ד:

במקום עיגון. עיין ב"י וד"מ מבואר בכל הני דינים בסימן זה במקום עיגון ועדיין לא נתן הגט או בדיעבד שניתן הגט ואינו במקום עיגון כשר וכן מ"ש בסמוך אם כתב בצד השער במקום עיגון כשר וכן הוא בכל הסימן:

יותר על רחבו. הטעם כדי שיהיה כדין ספר ונראה דיש קפידא בדבר כמו בשרטוטים:

דאפי' אות א'. אפילו רוב אות ב"ח ושם מיקל אם נכתב הגט אפילו לא ניתן עדיין ואנ"ל להקל אם לא ניתן וכן משמעות כאן בש"ע ובד"מ דאין להקל אלא במקום הדחק או בדיעבד שניתן הגט ואז כשר אפילו נכתב כמה אותיות וכ"פ בח"מ ובטופס מכשיר הרשב"ץ:

שום טשטוש. הטעם משום חשש זיוף וכתב בד"מ יזהר שלא ירד שום זילוף או שום לכלוכית על הקלף משום כשכותבים עליו נראה כמחוק וכשיפלו גשמים על הכתב אין נותנים הגט דנעשה שחור והוי כדבר שיכול לזייף ולא יכתוב על המחק מטעם הנ"ל אף על גב ע"פ הדין מותר לכתוב ע"ג דבר שיכול לזייף כמה שכתב בסימן קכ"ד והיינו אם ע"מ לפנינו מכל מקום לכתחלה יש ליזהר כי שמא ימותו ע"מ וכן אם זבוב מושך מאות לא ימחוק ואל יהיה בין תיבה לתיבה ובין אות לאות שום דבר מחוק ודבר שיכול לזייף לכן אין כותבים ע"ג דבר גרד, וכבר כתבתי במקום עיגון כשר כתב בד"מ ניקב בצד האות ולא באות כשר:

יש לפסול. אפילו בדיעבד כלומר אפילו אם תינוק דלא חכים יכול לקרותו דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה בסיני אין שם אות עליו:

יש מכשירים וכו'. תרי בבות כתב כאן א' אם כבר ניתן הגט בלי תיקון כשר במקום הדחק וא' איירי אם עדיין לא ניתן הגט מ"מ במקום דחק יתקן ויתן הגט כתב בתשובת מ"ב סימן נ"ב אפי' קודם החתימות א"י לתקן אא"כ במקום עיגון אף על גב בדבקות אותיות יכול לתקן קודם החתימות אפילו בלא עיגון כמ"ש לעיל שאני דיבוק ה"א וקוף שהוא תיקון בגוף אותיות אף על גב בתפילין יכול לגרד שאני גט כמ"ש בסמוך לכן אם אינו נוגע היודין שעל האלפין יכול לתקן בתפילין לובגט אסור לתקן וכן עיקר כמ"ש המ"ב דהא לדעת הרב רמ"א א"י לתקן אפילו דיבוק האותיות וכ"כ בסדר מהר"מ יש להכריע להקל בדיבוק אותיות אבל בדיבוק הההי"ן וקופי"ן אין להקל ולא כנ"ש דמיקל בזה ועיין סימן קכ"ו:

יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל. הטעם כתב בט"ז שלא יהיה מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה ויכול לתקן אפילו אינו שעת הדחק כיון דליכא תיקון כ"כ ול"ד לפירוד אותיות לכן יכול לתקן כאן כל זמן שלא חתמו העדים אם צוה הבעל או יתקן הסופר כמ"ש בסמוך:

בכה"ג. כבר כתבתי לדעת רמ"א דוקא בדיעבד ובמקו' הדחק כמ"ש בסמוך אם צריך לתקן כגון שלא נוגעים וכו' יתקן משמע אפילו בלא עיגון יתקן צ"ל דאיירי קודם חתימות העדים יכול לתקן אפילו בלא עיגון אבל לאחר החתימות אין תקנה אלא בדיעבד ובמקום עיגון וכ"כ בסדר מהר"מ דיבוק אותיות או נגיע' ההי"ן או קופי"ן ואפילו קודם החתימה אין לתקן אא"כ במקום עיגון ותיקון אבל אם אינו נוגע שפיר יש לתקן קודם החתימה אפילו בלא עיגון ועיין בא"ח שם מבואר אם לא היו נוגעים היודין דינם שוה לתיקון אותיות דבוקים גם מבוא' שם אם כתב במקום צדי"ק נו"ן יו"ד גרע טפי:

אם הוא בטופס. כלומר לאפוקי אם שם הבעל ישראל אז הוי תורף ומ"ש בח"מ ל"ד וכן אם שני תיבות נקראים כתיבה א' בטופס כשר ובתורף פסול ד"מ:

היה קוצו של יוד. היינו כפיפה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד גופי' אין נוגע מ"ה מכשיר כאן ומ"ש בא"ח סימן ל"ב דפסול היינו כשהיוד בעצם נוגע ולא כח"מ וכ"כ במ"א שם בא"ח, ועיין בת"ה סימן ר"ל רל"ו בענין קוצו של יוד ויש ליזהר בזה ובסדר מהר"מ מחמיר בזה ע"ש:

שאין האותיות נוגעים. משמע אם האותיות נוגעים פסול אף על גב דנעשה אחר הכתיבה מחמת הלחות ועיין בא"ח סי' ל"ב פסק שם אחר הכתיבה אירע שנפסק או שאינו מוקף גויל כשר וכאן משמע בגט פסול וצ"ל מ"ש שם כשר היינו אם אינו למטה מוקף גויל אבל אם אינו מוקף גויל בין אות לאות גרע טפי ופסול שם וכאן אפילו אם נעשה אחר הכתיבה ועיין שם בב"י תירץ שני תירוצים ולמ"ש פסק כחומרא של שני תירוצים ועיין בתשובת מ"ב סי' כ"ג כ"ד גם י"ל בל"א זה גיפלאסן גרע טפי דהוי כאלו נעשה מיד כן כיון דאינו ראוי להיות מוקף גויל ונ"מ אפילו אם הוא למטה אינו מוקף גויל פסול:

ה"ז פסול. ולא בטל הואיל ונקרא ענין גירושין ויש בו משמעות גירושין שם ברמב"ם:

יש מי שאומר וכו'. כן מדייק הב"י מתשוב' הרא"ש וב"ח כתב דאיתא ט"ס בתשובה ומ"מ נראה אף על גב דאינו מבואר הדין בתשובת הרא"ש יש לדמות לשמו' דצריך לכתוב שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה וכ"כ בח"מ ועיין תשובת ראב"ח סי' ל"ו:

וא"צ לכסות הצדדין. עיין ד"מ כתב בשם אגודה תינוק היודע אותיות וא"י לצרף התיבות ותו' כתבו היודע לקרות אותה תיבה:

ונוהגין לערות. כתב בד"מ הטעם כדי דלא אתי לזיוף בין שיטה לשיטה ובזה נדחו כל הראייות שהביא הב"ח בסי' זה ובסי' ק"ל מש"ס דא"צ לערות כי בודאי לדינא דש"ס דמותר לכתוב על דבר שיכול לזייף א"צ לערו' אבל לדידן דאין כותבין ע"ג דבר שיכול לזייף צריך לערות ואין להקל, כתב ב"ח יעקם הנו"ן של פיטראין קצת לימין כדי שיוכל להאריך הלמ"ד של ישראל למעלה:

לחלל ד'. דאז נשתנה האות ונעשה ה"א וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו אלא בדלית מסתמא משתנה וכ"כ בח"מ:

ועכשיו נהגו להחמיר וכו'. מיהו במקום עיגון או בדיעבד כשר אפי' אינו מקוים כיון דאיתא ע"מ ובסי' קכ"ד כתבתי היכא דאיכא חשש זיוף צריכים ע"מ להיות בפנינו ועיין ב"י איזה נקרא תורף וזמן נקרא ג"כ תורף:

גט שנמצא קרוע. עי' תשובת מ"ב עסי' כ"ג אפילו אם קרוע לתוך האות והוא מתורף כשר לכ"ע ליתן לה הגט לכתחלה כשאינו קרע שתי וערב והיינו כשהאות אינו משתנה אף על גב דהשתא אינו מוקף גויל למטה כשר כיון שנעשה אחר הכתיבה כמ"ש בסמוך ועיין עוד שם סי' כ"ד ומ"ש בי"ד סי' ר"פ ואם נחלק שום אות פסול איירי בנשתנה אות וכ"כ בש"ך שם והט"ז כתב ג"כ בסי' זה כל קרע שכשר בס"ת כשר כאן ומ"מ נראה למעשה אין להקל שלא במקום הדחק אם נקרא תוך האות ועיין בתשובת בן ששון סי' ל' כמה חלוקי דינים בזה והביא שם תשובת ב"י שפסק אפילו נקרע שתי וערב כשר לא כרשב"א:

וה"ה כשנטשטש. עיין במגיד כתב נטשטש לכ"ע הגט בטל אפילו להרמב"ם ולא כמשמעות מלשון רמ"א:

אלא בשל קנה. ולא נוהגין כן והרוצה להחמיר אין שומעין לו דלא אתי להוציא לעז על גיטין הראשונים ועיין בש"ע קטנים ד"א שנת תנ"ג ובלבוש כתב בקולמוס של כנף אין הסופרי' נזהרי' אבל בקולמוס של ברזל יש להקפיד:

כגון דיו וסיקרא. במשנה חשיב דיו וסם וסיקרא וכו' ופרש"י סם אור פימנ"ט בלע"ז:

בדבר שאינו עומד. כגון משקין כבר כתבתי בס"ס הקודם דדוקא משקין שאין סופן להיות דכשמתיבשין אין רשומן ניכר אבל דיו לח שסופה להתקיים אף שעתה היא לחה ואפשר להעבירה אפ"ה הוי גט רק שיש ליזהר לכתחלה דמ"מ הוי דבר שאינו של קיימא לשעתו ומ"מ אין זה מוכרח דאפשר לומר דגם דיו לח אינו גט ועכ"פ פסול מיהא הוי:

בשחור בשיחור. שחור הוא פחמים שיחור אדרימנט בלע"ז:

חתוכי אבר מעורבים במים. ולפ"ז שחור ג"כ פחמין מעורבים במים אבל לשפשף פחם על הקלף אף על פי שמשחיר אינו כתב כמו באבר:

אלא כשכל האות נעשה כך. דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורד ובזה נעשה האות וה"ל חק תוכות אבל היכא שעדיין צריך לכתוב ולהוסיף אחר שגרד ומחק כדי לשווייה אות אין זה חק תוכות ועיין בת"ה משמע דלא ברירה ליה כולי האי דין זה דמ"מ מקצת האות נעשה מעצמו אבל הב"י כתב דכל שאין האות נעשה ממילא לא מקרי חק תוכות עיין עליו ועיין בתשובת מהרי"ו סימן ק"ז שפסק כן בפשיטות למעשה ועיין בא"ח סימן ל"ב סעיף י"ח:

נהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גויל. אף על גב דבס"ת ילפינן היקף גויל מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה וכאן לא כתיב רק וכתב אפילו הכי מחמירין לכתחלה בגט כבס"ת משום שאין האות נקרא יפה כשהיא דבוקה בחברתה וכשתינוק דלא חכים א"י לקרות האות מחמת דבוקו אפשר דמדינא פסול דהוה ליה נשתנ' צורת האות ועיין בתשובת הריב"ש סימן ע"ז:

יגרור ביניהם להפרידם. ואין זה חק תוכות דהא אין נוגע בגוף האות:

וכן נוהגין. כלומר אף שבתפילין וס"ת גורדין הוא כדי שלא להצטרך גניזה לדבר שבקדושה אבל בגט שאין בו קדושה הכל הוי לכתחילה ויכתוב גט אחר:

ויש מקילין בשעת הדחק לתקן קודם וכו'. הטעם דאם חתמו העדים על גט פסול מה מועיל התיקון אחר שנחתם בפסול ודוקא כשהבעל מצוה לתקן אבל בלא ציווי הבעל מי יכול לתקן גט זולתי הסופר שהוא שליח הבעל ומשמע כאן מלשון הרב דלאחר החתימה או כשאין הבעל מצוה לתקן אף מקום עיגון הגט פסול אבל הרא"ש בתשובה כלל מ"ה כתב דבוקות האותיות פסולין בארצינו וכו' אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו משמע אף לאחר החתימה ואף שאין הבעל כאן היה מכשירו ומשמעות לשונו שהיה מצוה ליתנו בלא תיקון או אפשר שהיה מצוה לתקן לרווח' דמילת' ובאמת מאחר שכל הפוסקים כולם הם מן המכשירין והתוספות כתבו בפשיטות שא"צ ראיה להכשיר ופשט ל' הגמר' משמע כן וכמ"ש הריב"ש בתשובה סי' נ"ו ולא נמצ' פוסק שיחמיר לפוסלו רק הראבי"ה וגם דבריו אפשר לפרש שלא בשעת הדחק ועיגון ופשיט' שיש להכשיר בשעת הדחק ועיגון ובתנאי שיהיה נקרא האות לתינוק דלא חכים דאל"כ ודאי פסול ואין מועיל תיקון אפילו בציווי הבעל דמיקרי חק תוכות ובב"ח חילק דאם האותיות דבוקות ממש כל גובהו של אות אסור לגרוד דה"ל חק תוכות ולי נראה כמ"ש דהכל תלוי בקריאת תינוק ואין חילוק בין נגיע' קצת לנגיעה כל גובה האות:

לזיין האותיות מוחין בידו. ומ"מ בדיעבד בשעת הדחק ועיגון הגט כשר:

אינו יכול להעביר הדיו. וכתב בב"ח ואין לה תקנה אלא לגרוד הכל ולכתוב אצל הגרד דעל הגרד אסור לכתוב דאין כותבין על המחק דעשוי להזדייף ותקנה זו א"א אלא כשהרגיש הקלקול מיד כלומר קודם שהתחיל לכתוב תיבה אחרת ולי נראה דאין תקנה זו מועל' דכשם שאין כותבין על הגרד כך צריך שלא יהיה גרד בין אות לאות ג"כ משום חשש זיוף אפי' זבוב שמשך קצת דיו פסק בסמוך דאין למחוק ועיין עוד בב"ח שהשיג על בעל הלבוש שמחלק בין אם האות לח או יבש:

ויש מחמירין אפי' האות ניכר. אם הכוונה להחמיר לכתחלה לא היה צריך לכותבו שכבר כתב לפני זה דאין להפריד האותיות אם נוגעין ומשמע אף שהאותיו' ניכרין היטב אין להפרידן ואם בנגיעה אות לאות מחמירין לכתחלה מכ"ש בטיפת דיו על האות ואם הכוונה להחמיר אף בדיעבד הנה זה לא נמצ' בתשובת מהרי"ק בהדי' דהא סיים וכתב ולכל הפחות יש להחמיר בדבר וכן נהגו כל ישראל וכו' ולא ראיתי מעולם מי שהקל בזה לכתחלה וכו':

ועיין בא"ח סי' ל"ב. לא ידעתי לאיזה כוונה כתב לעיין שם דהא התיקון שמבואר שם לגרוד כל החרטום לא מהני כאן דהא בגט אסור לעשות גרד ומחק וטשטוש ואפילו אם זבוב משך קצת דיו אסור למוחקו והכל משום חשש זיוף ואפשר דנ"מ במקו' הדחק ועיון דאז שרי למחוק ולגרוד באופן המועיל שיגרוד החרטום אבל חק תוכות אפילו במקום עיגון אינו גט כמ"ש לעיל סעיף ד' וכ"כ למטה סעיף ט"ז דבמקום עיגון יתקן ועיין בא"ח סי' ל"ב:

ויש ליזהר מלשרטט באבר. אף על פי שהשרטוט מבחוץ כמו שיתבאר בסמוך בהג"ה סעיף י"ב אפ"ה נראה מבפנים צבע האבר אבל בברזל או בקנה אין נראה כשמשרטטין מבחוץ:

שנים עשר שיטין. סמך לדבר גט בגי' י"ב וי"מ ספר כריתות כשיעור הפסק בין ד' חומשין שהם ג' אוירין כל אויר ד' שטות והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב כך כתבו התוספות ריש גיטין:

וישרטט הכל קודם שיתחיל לכתוב הגט. הטעם שלא יפסיק השרטוט בין כתיבה לנתינה והוי כמו קציצ' דילפינן מקרא דלא תפסיק הקציצה בין כתיבה לנתינה וכמו שנתבאר בסי' הקודם:

ואם כתב במקום שער יש פוסלין. כתב בד"מ וצ"ע דהא גם בס"ת לא נפסל לדעת קצת פוסקים ועוד דהא לא גרע משאר דבר תלוש שנכתב עליו כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ד ולכן נ"ל דאין להחמיר במקום עיגון או בדיעבד עכ"ל:

עם הגליון שלמטה. המחבר השמיט זה במתכוין כי בסמ"ק כתב צריך שיהיה ארכו יותר על רחבו מן הי"ב שיטין ובקונטרסין כתב שהמגילה צריכה להיות ארכה יותר על רחבה ע"כ סתם הדברים לכל מר כדאית ליה:

שלא יהיו האותיו' עוברות וכו'. גם בהגה לפני זה כתב שיהיו השורות בגט שוה והטעם נראה משום דבקל יכול לזייף ולהוסיף אותיות בשיטות הקצרות וע"כ אפי' אות אחת שיצא לחוץ יכול להוסיף בכל שיטה אות אחת כדי להשוות השיטות ע"כ פסול אפי' אות אחת ובמקום עיגון כשר אפי' הרבה אותיות אף על גב דבד"מ כתב במקום דאיכ' למיחש לעגונ' או בדיעבד אין לפסול הגט משום אות אחת שיצא מן הצדדים דהא גם בס"ת אינו פסול נראה דלאו דוקא כתב אות אחת דהא גם בס"ת לא פסל אפילו הרבה אותיות רק למצוה מן המובחר כותב חציה בתוך הדף אפילו תיבה בת עשר אותיות כמבואר בי"ד סי' רע"ג:

לא יהא בו שום טשטוש וכו'. הטעם משום חשש זיוף וכתב בד"מ בשם סדר גיטין גם יזהר שלא ירד שום זילוף או שום לכלוכית על הקלף דכשכותבין עליו נראה כמחוק וכתב הרי"ף טוב להחמיר כשיפלו גשמים על הגט שלא ליתנו כלל אם נפלו גשמים על הכתב דבמקום שנפלו הגשמים נעשה שחור וכל דבר שחור יכול להזדייף עכ"ל:

ולא יכתוב על שום נקב. כתוב בד"מ אם היה הנקב בצד האות/ ולא /באות עצמו לא היה פסול:

יש לפסול אפי' בדיעבד. כלומר אפילו תינוק דלא חכים יכול לקרותו דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה מסיני אין שם אות עליו:

יש מכשירין במקום עיגון. כלומר אם נותן הגט כך לאשה בלי הפרדת סכין ויש כאן עיגון אם נצריך גט אחר או אפי' להפריד בסכין אי אפשר כגון שנאבד הגט אז מכשירין במקום עיגון דמ"מ צורת האות עליו אף אם נוגע הרגל בגג:

אסור להפריד בסכין. כבר כתב זה לעיל סעיף ו' אפי' בנגיעה שאין להפריד וכן נפל בה טפת דיו אף שהאות ניכר פסק בסעיף ח' דאין לתקן מכ"ש כאן דנפסדת צורת האות:

שיש לחוש לעיגון יתקן. נראה אף דתינוק אין יכול לקרותו כלל או בטעות אחר אפי' טעות גדול כגון שינה שמו יכול למחוק מה שכתב בטעות ויכתוב מה שצריך לכתוב ואף שמדינא צריך לקיים למטה ולכתוב אות פלוני על המחק ועכשיו אין נוהגין לקיים שום מחק בגט וכמ"ש לקמן סעיף י"ט מ"מ נראה דבמקום עיגון/ כשר /הגט בלא קיום דהא מותר לכתוב על דבר שיוכל להזדייף על נייר מחוק כשנותן לה בעידי מסירה וא"כ כל הפסולי' משום חשש זיוף כשנותן לה בעידי מסירה כשר הגט במקום עיגון וכל החומרו' שנזכרו בסי' זה משום חשש זיוף אינו רק במקום שאין כאן עיגון ועיין לקמן סעיף כ"א:

ועיין סי' קנ"ד סעיף מ"ח. כצ"ל דשם כתב דאפי' בתורף יש להכשיר בעיגון:

או לכל הפחות קודם חתימה. אבל לאחר חתימה אין מועיל שום תיקון דבר הצריך תיקון כיון שנחתם בפסול וכ"כ לעיל סעיף ו' וכשמתקן צריך הסופר דוקא לתקן כי הוא שליח הבעל ולא לאחר:

יש להכשיר בכה"ג. כלומר בתינוק דלא חכים יכול לקרותו:

בטופס הגט אפי' בלא עיגון יש להקל. דלא גרע מחסרה כל האות דיש להכשיר בטופס כ"כ הב"י סי' קכ"ו:

דכשר אם הוא בטופס. הלשון מגומגם מאי אם דקאמר הא וישראל טופס הוא:

נוגע גם מלפניו כזה כשר. לא ידעתי טעם לקולא זו מאחר דבתפילין וס"ת פסול כמו שנתבאר בא"ח סי' ל"ב סעיף י"ח ע"כ אין לסמוך לדעתי על קולא זו בלא עיגון:

או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר. כצ"ל וכן הוא ברמב"ם וסיים הרמב"ם הואיל ונקרא לענין גירושין ויש בו משמעו' גירושין הרי זה פסול כלומר אבל אם מחמת העיקום או הבלבול נשתנה הענין ואין בו משמעו' גירושין כלל ה"ז אינו גט כלל או ספק גט:

שאף במקום כתיבתו צריך וכו'. היש מי שאומר הוא הרא"ש בתשובה ע"פ הנוסחא שהיה לפני הרב ב"י אבל באמת הוא ט"ס בתשובת הרא"ש וכמו שהוכיח זה הרב ראב"ח סימן ל"ו בתשובה דפשט התשוב' משמע דנסיב ליה לחומרא לפסול כתיבת המקום ההוא מדכתב וכו' ע"ש וכ"כ בב"ח דט"ס הוא וליתא ולכ"ע סגי במקום נתינתו והנה לכתחל' אין ספק שיכתוב הגט באופן שיהיה נקרא היטב בשני המקומות דאיך יחתמו העדים על הגט שאינו נקרא להם ואף שהגט ניתן במקום אחר הא מ"מ עידי חתימה חותמין כאן וצריך שלא יהיה חשש זיוף להם ועוד דבשמו ושמה אף דמקום הנתינה עיקר מ"מ צריך לכתוב גם שם הכתיב' בלשון דמתקרי או לכללו בכל שום ואם לא כתב רק שם מקום הנתינה לבדו הגט פסול וכמו שיתבאר לקמן סי' קכ"ט וא"כ ה"נ כל שבמקום הכתיבה אינו נקרא הגט לתינוק ודאי הגט פסול דאיך יחתמו העדים על חספא ומה בכך שהוא נקרא במקום אחר ועיין בתשובת ראב"ח סי' הנ"ל מ"ש שבתשובת ריצב"א משמע הכתיבה עיקר ושיש לחלק בין אם נודע מעצמו שמה שאנו קוראין וכותבים כך הם קוראים וכותבין באופן אחר וע"ש:

וא"צ לכסות הצדדין. אבל בשם ספר אגודה כתבו תינוק היודע האותיות ואינו יודע צרוף התיבות והתוספות פ' המגרש כתב היודע לקרות אותה תיבה:

ונוהגין לערות השטה דהיינו וכו'. וכתב בד"מ בשם ס"ג נ' פשוטה של פטורין יעקם קצת לימין כדי שיוכל להאריך ראש למ"ד של ישראל למעלה שלא תיגע באות נו"ן פשוטה ותהיה ג"כ אותה שיטה מעורה עכ"ל סדר גיטין וכתב בד"מ ומזה יש לדקדק שכל השיטות יהיו מעורות וכן נוהגין:

ואם לא עירה י"א שהוא פסול. והטעם כתב בד"מ כדי שלא לכתוב עוד שיטה בין שיטה לשיטה ולא יהא הגט ראוי להזדייף ועוד כתב בב"ח טעם כדי שיהא נקרא טפי ספר א' ועיין מ"ש סי' ק"ל:

ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר. זה פשוט דבמקום עיגון אין להחמיר דהא כותבין על דבר שיכול להזדייף כשיש כאן עידי מסירה ובב"ח כתב דאם לא עירה בדיעבד כשר אף בלא עיגון וא"צ לכתוב אחר וכ"כ לקמן סי' ק"ל וכן נוהגין בשאר מלכיות שאין כותבין כלל גט מעורה לכתחלה:

ונשתנה צורת האות וכו' פסול. אבל אם משך ראש האות לתוך חלל א' וכדומה שאין לחוש לשום טעות לא פסלינן ליה כנ"ל וכן נרא' מדברי ר"י דלעיל עכ"ל ד"מ אבל הר"ן כת' על דברי ר"י שכ' דמעורה שראש ל' נכנס לתוך חלל ה' א' ח' ואחרים אומרים שזה יותר קרוב לפסול הגט מפני שמבטל צורת האות ע"כ נראה אם רואין שנתבטל צורת האות ומכ"ש אם תינוק אינו יודע לקרות האות מחמת העירוי ודאי הגט פסול ולכתחלה פשיטא שיש ליזהר בכל האותיות:

אם מטופס הגט הרי זה כשר. כבר כתבתי סעיף ט"ז דאפי' חסר מן הטופס כשר:

נהגו להחמיר. אפשר במקום עיגון מותר לקיים המחקין ואפשר דא"צ לקיים אפילו בתורף דהא יש עידי מסירה:

קרוע שתי וערב וכו'. ואם הגט מקויים הוכחה הוא שבא לידה שלם שאין הבעל מקיים הגט עיין במ"מ:

וה"ה כשנטשטש וכו'. מלשון הגהות הרב משמע גם בנטשטש יש מי שפוסל אבל המעיין במ"מ יראה דכ"ע מודו בנטשטש דלא מהני עידי מסירה ולא פליגו רק בקרוע שתי וערב:

בקולמוס של כנף. גם בס"ת פסק כן בי"ד סי' רע"א אבל בסעי' ד' לעיל לא פסל רק בברזל וכמדומה שאף בס"ת מקילין לכתוב בקולמס של קנה לכתחלה:

שרישומו ניכר פירוש הרושם מתקיים וניכר תמיד לאפוקי מדבר שאינו מתקיים כמו משקין ומי פירות:

קומוס הוא גומא וקנקנתום פירש התוספות קרקע ירוקה:

שלא לבא לידי חקיקה בכה"ג כשר דהוא חק ירכות וצ"ל דמתחלה אסרו כל החקיקות בשביל חק תוכות ע"כ נראה דאם הוה צריך לכתוב בקולמוס של ברזל אין להחמיר כלל:

אבל אם עדיין צריך לתקן כו' פי' שצריך לכתוב כף כפופה וכתב נו"ן כפופה ונמשכה רצועה מקצה אל קצה וצריך למחוק הרצועה ועדיין נשארה נון וצריך למשוך ולעשותה כף זה לא מיקרי חק תוכות דלא הוי חק תוכות אלא במחוסר מעשה כההיא דמ"ם פתוחה שטעה וסתמה וכשיגרור הסתומות ה"ל ממילא פתוחה ולפ"ז אם סתם המ"ם קודם הגמר בזה יכול לגדור הסיתום כיון שעדיין צריך להוסיף ברצוע' המשופעת כמין יו"ד ע"כ יגרור תחלה הדבוק ואח"כ יגמור:

וי"א דאין להפריד כו' ב"י הביא דברי הרא"ש בפסקיו דאם האותיות דבוקים יכול להפרידם ואפי' בתפילין ומזוזות מהני זה וכ"כ הטור ובתשובה ב' הרא"ש דביקות האותיות פוסלין בארצנו ולא אשכח לה שריותא אלא היכא דא"א להביא אחר ואפילו אפשר יגרד הדביקות ובסמוך מזכיר שאין מזה סתירה על דבריו בפסקיו וכ' ב"י ושמא סובר הרא"ש דנהי דבגרירו' האות לא מפסיל משום חק תוכות מ"מ צריך שיגדרו הסופר שכ' הגט במצוה הבעל אבל אחד לכתחלה לא אלא היכא דלא אפשר ואע"ג דגבי תפילין שרי לגרור הדביקות אלמא לא חשיב כ' דא"כ ה"ל כתב למפרע ופסולים האי טעמא סגי לאכשורי בדעבד או היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר לכתחילה צריך שלא יגרר' אלא מי שצוה הבעל לכתבו כיון שע"י גרירה זו חשוב גט כשר עכ"ל ונראה דהך במצוה הבעל שזכר ב"י לא קאי על הצווי לגרר ולתקן דזה אין לו שום צורך ואדרבה חומרא דאתי לידי קולא היא כיון שאתה מצריך לזה ה"ל מחוסר בין כתיבה לנתינה אלא דאפשר שאין זה פסול אלא במידי דהיה יכול לעשות קודם הכתיבה כההיא דסי' קנ"ד לענין מחובר משא"כ בזה שאין שייך קודם הכתיבה ואין זה מספיק אם נא' שהבעל צריך לצוות מחדש על הגרירה אלא ודאי שאין זה כלל ולא נתכוין הב"י לזה אלא דהך במצוה הבעל דנקט קאי על הכתיבה ור"ל אותו הסופר שכ' הגט במצות הבעל הוא יגרור מעצמו הדביקות ורמ"א כ' כאן כשהבעל מצווה לתקן נראה שהבין פי' בדברי ב"י בדרך זה שצריך ציווי ע"ז מחדש ולא יתכן כלל וגם הב"י לא נתכוין לזה כלל וזה מבואר עוד בסו' דברי ב"י שכ' מי שצוה הבעל לכתבו משמע דאין צווי (רק) על הכתיבה לחוד וכן איתא בטור סי' קנ"ו בסופו בשם רב האי גאון וז"ל יהיב בעל רשות לסופר למכתב וטעה במקצת אי איתי' לסופ' מתקן להו כו' עכ"ל הרי שלא הצריך לצווי שנית על התיקון ובמהרי"ל כ' שאם ראה מהרי"ל בשע' הנתינה שום אות שלא היה נוגע כתיקונ' אמר לסופ' שיתקננו ולא צריכים להעדי':

דאין להפרי' באותיות אם נוגעים נראה דהיינו אם הוא דבוקות ממש אבל בנגיעה דקה אין קפידא להפריד וכן מסיק מו"ח ז"ל:

ויש מקילים כו' זהו כל זמן שלא נתנו הגט יש מחמירין לכתוב אחר ויש מקילין בזה ועכ"פ אם כבר ניתן הגט ונמצ' אח"כ דיבוק דא"צ לגט שני כי א"צ היקף גויל בגט לא מבעיא לתשו' הרא"ש שזכרנו בסמו' ונראה שפירושה כך הוא דבארצנו אין היתר לתת גט שיש בו דבוק אותיו' אלא יתן אחר אם אפשר ואפילו אפשר מ"מ יש להקל לגררו ולתתו ונמצא דבריו כמו בפסקיו אלא לשאר דיעו' כגון ר"י מינץ בשם א"ז דכת' לפסול נראה דמודי' אחר שניתן וכבר פסק מהר"מ מלובלין בתשוב' סי' ק"ג להקל באם ניתן כבר ונמצא בו דיבוק אותיו' ובסדר גיטין של מהר"מ פדוו' סי' קכ"ד כתב הלכה למעשה שהסופר נגע האותיו' זו בזו ועדיין לא חתמו שצוה לגרר ולהפריד משמע דאחר שנחתם אין לגרר הנגיעו' כלל כיון דאפשר באחר כנ"ל למעשה בדבוק וכ"ש במה שיש פסול ממש שאין מועיל בו תיקון אחר חתימו' עדים כגון וכדין שכתב כדו:

מוחין בידו דשמא יעשה איזה תג שע"י זה תתקלקל צורת האות כמו שהוא רגיל בס"ת:

ואינה ניכרת כ' בלבוש דאין לפסול אלא בנפלה טיפת דיו על האות בעוד שהיא לחה דנתערבה הדיו יחד אבל אם לאחר שנתייבש היטב נפל' טיפת דיו ונפל הדיו מעל האות כשר דלא עשה שום דבר אלא גילוי הכסוי ולא נלע"ד דמשמעו' הלשון של ואינה ניכרת שכתב בטור ובש"ע משמע דשוב אין תקנה לפסול ההוא שהיה בזמן שאינ' ניכר' וההיכר שבא אחר הגלוי הוא כחק תוכות ודמות ראיה נראה להביא מבור דחייבה רחמנא ואם כסהו פטור כיון דכיס' נתבטל הבור כאלו לא היתה ה"נ נתבטל הכתב אות שהיה קודם הכסוי ותו אמרי' שם שגילה אותו המגלה הוא חייב והכור' הבור הוא פטור א"כ ה"נ עכשיו בגלוי הכסוי נעשה האות וכתב (הראשון) הלך לו ותו נראה דודאי יש לדמותו למי שסתם בעפר בור שכרה חברו דאמרי' (נסתלק) מעשה ראשון לגמרי כדאית' בח"מ סי' ת"י ה"נ (אם) נסתמה האות ראשון (ע"י הדיו נסתלק האו') משם ומו"ח ז"ל חולק ג"כ על הלבוש ומביא ראיה מטיפ' שנפלה לתוך חלל אות ב' ונעשה פ"א דאפי' בדיו לח אינו מתערב ואפ"ה פסול לגרור הטיפה שבחלל האות כמ"ש בהגהו' סמ"ק:

אינו יכול לגרור הדביקו' עמ"ש בסעי' ד' מזה וכ' מו"ח ז"ל ואין תקנה אלא לגרו' הכל ואח"כ לכתו' אצל הגרר דעל הגרר אסור לכתוכ עכ"ל ועיין מ"ש סעי' ט"ו מזה וכת' בכל בו אמנם מיו"ד וא"ו וכיוצא בהם לעשו' מטיפה אות שלימה אין בכך כלום וכשר כי זהו חק יריכות עכ"ל ופי' ב"י דה"ק שאם נפלה טיפת דיו והוסיף עליה לעשו' יוד או משך אותה לעשותה ואו אע"פ שתחלת האות ע"י טיפת הדיו דליכא כתיבה כיון שגם הכת' מסייע בעשיית האות שפיר מקרי חק ירכו' כמ"ש בתרומ' הדשן הבאתיו בסעיף ד' משמע דצריך כתב חדש להוסיף והטיפ' כדקאי קאי וזה תמוה לי דודאי כל גוף האות צ"ל ע"י כתיב' ומה מועיל מעט התוספו' שנתהוה ע"י הכתב ונראה לי דאינו מוסיף כלום דיו חדש אלא שהטיפ' שנפלה היא לחה ומזיז בה ומושכ' ע"י איזה דבר לכאן ולכאן ועושה מזה אות שלם כגון וי"ו או יו"ד הוה כאלו כות' הכל ע"י דיו מחדש ומה שהוא מושך הטיפה בסכין הוה כותב בקולמוס מדיו אחר וע"ז סיים שפיר כי זה חק יריכות דקרי ליה חקיקה לפי שאין כאן כ' ע"י קולמוס רק מוליך הדיו ע"י סכין דלפי' ב"י קשה במאי הוא חק הא אם אינו אלא מוסיף בדיו ע"י כ' גם לשון לעשו' מטיפ' מורה על פירושנו שפיר אבל נדון הב"י לא נראה לסמוך להקל לענין מעשה וכאשר כתבנו הוא נכון בס"ד:

י"ב שיטין רמז לדבר בשם ר"ת גט עולה י"ב:

וישרטט הכל קודם כו' שלא יהיה שום מעשה בין כתיבה לנתינה כ"כ בסדר גט וכתב ע"ש שיחתוך הקלף קודם השריטה דכך הוא דרך הספר:

צריך לשרטט מבחוץ וא"ת א"כ אמאי אין משרטטין באבר י"ל דאפ"ה ה"ה נראה מבפנים צבע אבר אבל בברזל או בקנה אינו נראה כשמשרטין בחוץ אלא כשמשרטין בפנים אפי' בברזל יש לחוש שלפעמים נראה לכך התקינו שישרטט מבחוץ ב"י בשם קונטרסים:

במקום שער יש פוסלין הוא מהרי"ל שבא לפניו גט נכתב לצד השער לא מצאתי יד ורגל לפיסול זה דודאי לכתחלה יש לדמותו לס"ת כיון דוכתב לה ספר כריתות כתיב ואע"ג דדרשינן לה לספירת דברים מ"מ גם זה נלמד ממנו כמ"ש התו' דף כ"ז. כ"ז הוא לכתחלה אבל בדעבד ודאי כשר דהא קי"ל אפילו על עלה של זית כותבין אפילו לכתחלה והיאך נפסל כאן דיעבד וכמדומה לי שמהרי"ל אמר כן (מפני) הוראת שעה כי כתב שם לעיל מזה שהיה מזהיר לכתוב על צד הבשר ופעם אחת (היה) נכתב לצד השער ופסל אותו להראות שלא יפה הם עושים שאינם נשמעין לו אבל אין בזה הוראה למעשה לפסול מכח זה ועכ"פ במקום עיגון או חשש עיגון בשום צד אין להחמיר בזה:

יתר על רחבו כשיהיה כדין ספר ולא יהיה מקרא אגרת ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו עד סופו לצד העדים:

דאפילו אות אחת נ"ל הטעם דאם נלך בתר מה שכתוב לחוץ לשיטה אפשר שיזייף לפעמים להוסיף מה שירצה חוץ מן השטים ומו"ח ז"ל כ' דאין טעם לפסול זה ואפי' בלא עיגון יש להקל באות אחת ובשנים במקום עיגון:

ולא יכתבו על המחק כ"כ הטור וסמ"ק וקשה הא כ' לעיל ר"ס קכ"ד כותבין על הנייר המחוק ומשמע דאפילו לכתחלה וסומך על עידי מסירה שיתננו בפניהם ונראה דכאן לא מיירי אלא באם סומך על עידי חתימה כמו שהוא ע"צ הרוב שסומכין ע"ז ולא יביא עידי המסירה לפני ב"ד ואפשר דמ"ה אמרי' לא פלוג ואפי' אם ירצה לסמוך על עידי מסירה להביאם לפני ב"ד לא יעשה כן אע"ג דמן הדין כשר ברוצה לסמוך מ"מ אין נהוג כן וראי' ע"ז מסידור לשונו כאן שכתב זה אחר שסידר דין הנהגת הגט איך יהיה וכן בטור סדרו אחר דברים שאין בהם פסול וכ"כ מו"ח ז"ל וכן ראיתי לאחי הגאון מהר"ר יצחק ז"ל בתשובה וסמך ע"ז בגט מומר שהיה חשש עיגון אם יעוכב הדבר והתיר למחוק איזה טעות שנכתוב ולכתוב על המחק והיינו כיון שיש עידי מסירה ונראה שיש לנו שפיר לסמוך על עידי חתימה שהרי אנו מנהגנו ליקח הגט אחר נתינתו ולקרוע אותו ולא יבוא הדבר לסמוך על עידי חתימה וסברא זו ראיתי בת"ה על מידי אחרינא ונראה לי במקום שיש איסור לכתוב על המחק ה"נ לא יכתוב אצל המחק כי יש חשש שמא היה שם איזה דבר ונמחק ולא כמ"ש מו"ח ז"ל בסעיף ח' שיכתוב אצל הגרד בנפלה טיפת דיו על האות אלא צריך לכתוב גט אחר כנ"ל ולענין חתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות נראה דבזה אפילו לכתחלה יגרר האות כולו שיש בו טעות ויחזור ויכתוב על המחק דכאן אין שייך חשש זיוף שמא היה כתוב בו דבור אחר כמו ששייך בכתב הגט אלא דאם לא מחק כל האות אלא שתיקן מקצתו בענין שהוא חק תוכות ודאי יש לפסול גם בזה מידי דהוה כמו אינו כתב כלל ואפי' אם יש עידי מסירה ויש ויכוח בת"ה אם יש לגזור אטו כתב הגט כמו דגזרינן בחתמו שלא לשמה כמ"ש התו' ריש גיטין אבל במחק כל האות שיש טעות יכול לכתוב שפיר על המחק ואין כאן גזירה דגם בכתב הגט אין איסור כשיש עידי מסירה אלא אזהר' בעלמא כמו שזכרנו ולענין חתימה אין איסור אפילו בלא עידי מסירה כיון שאין שם חשש זיוף כנלע"ד וראיה עוד ממ"ש ב"י ס"ס ק"ל אחד מהעדים שחתם (אני פלוני סופר ועד) והוא לא היה סופר כתוב במרדכי פ' התקבל כשם (ר' יואל דכשר) וימחוק סופר עכ"ל ואע"ג דאנן קי"ל חתם סופר ועד פסול כמ"ש סי' ק"ל סעיף י"ח מ"מ למדנו מזה דאין מחק פוסל בחתימת העדים:

קודם שיכתוב כדת משה וישראל נ"ל דהטעם שלא יהא מעשה בין כתיבה לנתינה וס"ל דהיינו אחר גמר הכתיבה וכתב בסדר גיטין דיכול לתקן באותיות שאין נוגעות כגון ראש אמצעי של שי"ן או רגל תי"ו שהסופר יתקן אפילו שלא בפני עדים ואפילו לאחר חתימת העדים:

היה קוצו של יו"ד של האל"ף נוגע גם מלפניו כזה כשר איני יודע טעם הכשר זה דהא פוסל הוא לענין תפילין כמ"ש בא"ח סי' ל"ב דאם נגע רגל האלף בגג האלף אי פני האלף בגג שתחתי' שפסול ולמה יהה כשר כאן טפי מרגל הא' שנגע למעלה. ובסדר גיטין מדמה אותם ג"כ להדדי דכתב לא יגע היוד שעל האלף ולא רגל הא' כו' וצ"ל דעכ"פ אינו מתיר אלא בנגיעת ראש שלה לחוד לא דבוק ממש ובדבוק ממש מהני תיקון ע"י קולמוס לעשות שם צורת היו"ד כנ"ל:

שאף במקום כתיבתו הב"י העלה כן והגי' בטור נתינתו במקום כתיבתו לא לענין הלכה פסק לחוש אף במקום כתיבתו ומו"ה ז"ל חלק ואמר דאין לחוש למקום הכתיבה ונראין דברי ב"י שזה דומה למ"ש בסי' קכ"ט סעיף ז' ביש לו שם אחר במקום הכתיבה:

או ראש למ"ד כו' נראה דצ"ל וראש למ"ד דמכח משיכת רגל הנון של עליונה למטה וראש למ"ד למעלה ממילא תהיה מעורה אבל בחד מנייהו לא:

י"א שהוא פסול מו"ח ז"ל תמה על דבר זה דהא איתא בפ"ג דף ו' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה מהו פי' שהוא מתנה שהנייר שבין השיטות יהיה שלו תיקו ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים לא צריכה דמעורה א"כ נשמע מכאן טעם על מעורה כדי שיהא ספר א' א"נ שלא יהא אפשר לזייף ולכתוב בין שיטה לשיטה כמו שנמצא כתוב הני טעמי כסדר גיטין אבל מ"מ לא נשמע פסול וכדמשמע לישנא ל"צ דמעורה משמע דסתם גיטין אינן מעורים אלא דהכא מיירי בכך וכך נוהגין בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה ולכך אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין אין צריך לכתוב גט אחר וינתן זה לכתחילה עכ"ל ולעד"נ להראות פנים יפות שמוכח מן הסוגי' שצ"ל מעורה דק"ל במה דאמר ל"צ דמעורה מאי בעי בהאי עירוי דהא עיקר הקושיא היתה ותיפוק לי ספר א' אמר רחמנא היה לו לתרץ דמשייר קצת מהקלף בין השורות שמדבק הגט להדדי והשאר דבין השיטין יהיה שלו ועירוי הכתב של השורות מאי בעי הכא ותו נראה לדקדק בלשון דאמר ל"צ דמעורה למה אמר ל"צ היה לו לומר הב"ע במעורה וגם דלי"ת של דמעורה אינו מיושב שפיר אלא נלע"ד דהבעיין היה מסופק אם צריך שיהיה אפי' בין השיטות להאשה וע"כ צריך שיהא שלם בין השיטות ולא סגי שיהא נחתך שם החלק ההוא אף אם ישתייר בכל קצה קצת וע"ז פריך פשיטא דפסול דהא ספר א' א"ר בעינן והיינו שגם החלק שבין השיטין יהיה שלם דאז היא דוקא ספר א' ומתרצינן ל"צ דמעורה פי' אין לך ראיה מן הפסוק דהפסוק לא איצטרך לבין השיטות אלא לענין כתב הגט שיהיה השורות מעורין זה לתוך זה אבל מהקלף הפנוי מן שיטות לא מיירי קרא והיינו בעיין ונשאר בתיקו וא"כ קרא מורה על העירוי של הכתב וע"כ הוא הכרח לנו: עוד הקשה מו"ח ז"ל ממ"ש בסי' ק"ל ששייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שכתבו שני דפין כשר והא לא הוה מעורה שורה של סוף עמוד הראשון עם שיט' הראשונה של עמוד השני זה נראה לתרץ דודאי חישבינן עמוד השני כאלו הוה נסתם ממש תחת עמוד הראשון למטה וראיה מפתוחות וסתומות דחשבינן כך לענין שיעור שתהיה פתוחה או סתומה כך איתא בהלכות תפילין ה"נ כן הוא ונמצא מה שמושך למטה בשורה התחתונה הוא כאלו נמשך לשיטה הראשונה של עמוד הב' כ"ז נ"ל נכון והגון בענין דין דמעורה דהוא הכרח ע"פ הפסק וכדפרשנו ונהי שבמלכות אחרות אינם חשים לפרש הפשט כמו שזכרנו מ"מ כתבנו להציל הדיעה שהיא פוסלת דאינן מעורה והוא נכון וע"כ יפה פסק רמ"א שאין להקל אלא במקום עיגון דוקא ולא זולת זה כנ"ל בס"ד:

ואם מן התורף אינו גט נראה דאפי' אין כתוב שם דבר על המחק אלא חללו ג"כ אינו גט דשמא היה שם כתוב דבר אחר ונמחק כמ"ש בסעיף ט"ו ולענין מחק בחתימת העדים עיין ג"כ מה שכתבתי בסעיף ט"ו:

ויש מי שפוסל בקרוע כו' ואם נקרע הגט תוך האות אם הוא שפוסל בס"ת ותפילין פסול גם בגט כנלע"ד:

עומד. כ"כ הרמב"ם. והטור כתב שרישומו ניכר משמע אפילו אינו עומד הוי כתב עיין ב"ח:

פסול. ל"ד פסול אלא הגט בטל מדאורייתא. ב"ש:

אינו גט. אם נותן גט שנדפס כשר בדיעבד הרמ"ע מפאנו סי' צ"ג. וכ"כ הפר"ח:

כך. דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורד ובזה נעשה האות וס"ל חק תוכות אבל היכא שעדיין צריך לכתוב ולהוסיף אחר שגרד ומחק כדי לשוייה אות אין זה חק תוכות. ואם נפל מעט דיו יוכל להוסיף דיו ולעשות מדיו שנפל ומדיו שהוסיף יו"ד או וא"ו ולא הוי חק חוכות אע"ג דתחלת האות הוא ע"י הדיו שנפל מ"מ כל שצריך לסייע לגמר האות כשר כ"כ הב"י. כתב הב"ש אם פסול כתב האות ועדיין לא נגמר וגו' הכשר כשר ויש לדחות ע"ש. והפר"ח כתב דיש לפסול בפשיטות ע"ש:

גוויל. הטעם דאין האות נראית יפה כשהאותיות דבוקות. אבל ע"פ הדין כשר דיבוק בגט. ונ"מ מזה אם כתב איזה אות ואינו מוקף גויל למטה כשר לכ"ע. דאז האות נראית יפה. מיהו הרא"ש לא כתב טעם זה אלא כתב סתם נהגו להחמיר שיהא מוקף גויל י"ל הטעם דעושין לכתחלה כעין ס"ת לפ"ז אפי' למטה בעינן מוקף גוויל. וכתב המגי"ד דוקא כשהתינוק יוכל לקרותו אז כשר לדעת המכשירים אבל כשאין התינוק יוכל לקרותו לכ"ע פסול. ולדעת המחמירים אפי' אם התינוק יוכל לקרותו פסול כ"מ מסמ"ג ומהריב"ש סי' נ"ו עיין ב"ש:

יגרור. ואין זה חק תוכות דהא אין נוגע בגוף האות:

להפריד. לדעת רמ"א אין תקנה אלא בג' אופנים. א' כשהוא עת הדחק. ב' ברצון הבעל. ג' דוקא קודם החתימה ר"ל קודם שנכתב כדת משה וישראל. ולפי מ"ש לע"ל דאיירי כאן דוקא שהתינוק יוכל לקרותו. לפ"ז צריך ישוב מ"ש הרמ"א בסמוך בסעיף ט"ז אם רגלי הה"א וקו"ף נוגעים בגט כשר במקום עיגון. וצ"ל דשם איירי שכבר ניתן הגט. מיהו הב"י כתב אם כבר ניתן הגט כשר אפילו בלא עיגון או כשיש עיגון ולא ניתן וכ"פ בתשובת מהר"ם פדוואה סי' קכ"ד ובתשובת מ"ב סי' צ"ב. ואם עדיין לא חתמו העדים כשר אפי' בלא דחק ועיגון וכן עיקר. ואז טוב לתקן כיון דכשר ע"פ הר"ן בלא תיקון יותר טוב לתקן מפני מראית העין ואם עדיין לא חתמו יש לתקנו אפילו בלא עיגון והיינו כשהבעל מצוה לתקן. וענין דביקות מחלקים הב"ח וט"ז בין אם נדבק קצת לבין אם נדבק כל האות. ובח"מ פסק דתליא הכל בקריאת התינוק ע"ש ועיין ב"ש:

בידו. ובדיעבד בשעת הדחק כשר ח"מ ב"ש:

דיו. משמע מדאוריית' בטל. אפי' אם נפל טפת דיו אחר שנגמר האות. ואין חילוק בין אם האות לחה או יבשה ב"ח. ואם רוצה לגרד כל האות אין יוכל משום דאסור להיות גט בשום מחק או טשטוש. אפי' בין אות לאות משום חשש זיוף. מיהו במקום עיגון יש תקנה בכל הטעות אפי' טעות גמור יוכל לגרד ולכתוב אפילו לדידן דאין מקיימין שום מחק מ"מ כשר בשעת הדחק אע"ג שהרגיש בטעות אחר שנכתב כל הגט יוכל למחוק הטעות ולכתוב. אע"ג שכתב שלא כסדר אין עיכוב בגט אלא בתפילין אבל בגט כשר וכ"פ הט"ז. ובחתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות מותר אפי' לכתחלה למחוק כל האות ולכתוב על המחק ואם כבר חתמו העדים בגט אין תקנה לתקן בגט דהא עכ"פ העדים חתמו בפסול הסכמת אחרונים. ואם נפלה טפת שעוה על האות או בתוך האות אע"פ שהאות אינה נכרת יוכל לגרר השעוה ולסלק' ואין כאן חק תוכות פר"ח וכ"כ מ"א בא"ח סימן ל"ב:

ניכר וכו'. הח"מ הקשה אם הכוונה להחמיר לכתחלה לא היה צריך לכותבו דהא כבר כתב לעיל דאין להפריד האותיות אם נוגעים ומשמע אף שהאותיות ניכרין היטב אין להפרידן ואם בנגיעה אות לאות מחמירין לכתחלה מכ"ש בטפת דיו על האות. ואם הכוונה להחמיר אף בדיעבד זה לא נמצא בתשו' מהרי"ק ע"ש ועיין ב"ש:

סי' ל"ב. לא ידעתי לאיזה כוונה כתב לעיין שם. דהא התיקון שמבואר שם לגרוד כל החרטום וא"צ למחוק כל המ"ם זהו לא מהני כאן. דהא בגט אסור לעשות שום גרד מחק וטשטוש ואפי' אם זבוב משך קצת דיו אסור למחקו והכל הוא משום חשש זיוף. וי"ל דנ"מ במקום הדחק ועיגון דמותר למחוק כמו שכתבתי למעלה. ואשמעינן אם נמחק החרטום לבד כשר. אבל חק תוכות אפי' במקום עיגון אינו גט כמ"ש לעיל:

באבר. אע"ג דמשרטט מבחוץ מ"מ נראה קצת מבפנים ב"י. מיהו נראה אם כבר נכתב אין קפידא ב"ש:

שיטין. משום גט עולה י"ב עיין תוס' ריש גיטין:

שיטה י"ג. כתב הד"ם אותן ב' שורות יהיו רחבים כמו שיטה אחת דכל מה שאנו יכולים לקרב העדים אל הגט אנו מקרבים:

קודם. כדי שלא יפסוק בין הכתיבה להנתינה. מיהו בדיעבד או במקום הדחק י"ל דאין קפידא ב"ש ע"ש:

רחוקה. עיין ב"י וד"מ מבואר בכל הני דינים בסי' זה במקום עיגון ועדיין לא ניתן הגט או בדיעבד שכבר ניתן הגט ואינו במקום עיגון כשר. וכן מ"ש בסמוך אם כתב בצד השער במקום עיגון כשר וכן הוא בכל הסי' ב"ש:

רחבו. הטעם כדי שיהיה כדין ספר ונראה דיש קפידא בדבר כמו בשרטוטין עיין ב"ש:

לחוץ. ה"ה אפי' רוב אות ב"ח. ובמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל אפילו נכתבו כמה אותיות חוץ לשיטה ח"מ ב"ש ע"ש:

טשטוש. משום חשש זיוף. וכתב הד"מ יזהר שלא ירד שום זילוף או שום לכלוכית על הקלף משום כשכותבים עליו נראה כמחוק. וכשיפלו גשמים על הכתב אין נותנים הגט דנעשה שחור והוי כדבר שיוכל לזייף. ולא יכתבו על המחוק מטעם הנ"ל אע"ג דעפ"י הדין מותר לכתוב ע"ג דבר שיוכל להזדייף כמ"ש סימן קכ"ד ס"ד והיינו אם עידי מסירה לפנינו מ"מ לכתחלה יש לזהר כי שמא ימותו ע"מ וכן אם זבוב מושך האות לא ימחוק. ואל יהיה בין תיבה לתיבה. בין אות לאות שום דבר מחוק ודבר שיוכל לזייף לכן אין כותבין ע"ג דבר גרד. וכבר כתבתי במקום עיגון כשר. כתב הד"מ אם ניקב בצד האות ולא באות כשר. ב"ש:

בדיעבד. כלומר אפי' תינוק דלא חכים יוכל לקרותו דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה בסיני אין שם אות עליו. ח"מ ב"ש:

עיגון. כלומר אם כבר נתן הגט כן לאשה בלי הפרדת סכין ותיקון ויש כאן עגון אם נצרך גט אחר כשר במקום הדחק. ואם עדיין לא ניתן הגט מ"מ במקום דחק יתקן ויתן הגט ח"מ ב"ש. כתב בתשובת מ"ב סי' נ"ב אפילו קודם חתימת העדים אינו יוכל לתקן אא"כ במקום עיגון אע"ג דבדבקות האותיות יוכל לתקן קודם החתימות אפי' בלא עיגון כמ"ש לעיל שאני דיבוק ה"א וקוף שהוא תיקון בגוף אותיות עיין ב"ש:

יתקן. נראה אף דתינוק אין יוכל לקרותו כלל או בטעות אחר אפי' טעות גדול כגון שינה שמן יוכל למחוק מה שכתב בטעות ויכתוב מה שצריך לכתוב עיין לעיל ס"ק ט':

סי' (קנ"ד) [קכ"ו] סעיף מ"ח. דשם כתב דאפי' בתורף יש להכשיר בעיגון:

כדמ"ו. הטעם שלא יהיה מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה. ויוכל לתקן אפילו אינו שעת הדחק כיון דליכא תיקון כ"כ ולא דמי לפירוד אותיות עיין ב"ש:

חתימה. אבל לאחר חתימה אין מועיל שום תיקון דבר הצריך תיקון כיון שנחתם בפסול. וכשמתקן צריך הסופר דוקא לתקן כי הוא שליח הבעל ולא אחר ח"מ:

בכה"ג. כלומר בתינוק דלא חכים יוכל לקרותו וזה איירי לאחר החתימה ממילא אין תקנה אלא בדיעבד ובמקום עיגון. אבל קודם חתימות העדים יתקן אפילו בלא עיגון כמ"ש רמ"א לפני זה אם צריך לתקן כגון שלא נוגעים וכו' יתקן. משמע אפילו בלא עיגון וכ"כ בסדר מהר"ם דיבוק אותיות או נגיעת הההי"ן או קופי"ן אפי' קודם החתימה אין לתקן אא"כ במקום עיגון. אבל אם אינו נוגע שפיר מה שראוי ליגע יש לתקן קודם החתימה אפי' בלא עיגון. ועיין בא"ח סי' ל"ב שם מבואר אם לא היה נוגעין היודי"ן דינם שוה לתיקון אותיות דבוקות. גם מבואר שם אם כתב במקום צדי"ק נו"ן יו"ד גרע טפי עיין ב"ש:

עיגון. דלא גרע מחסרה כל האות דיש להכשיר בטופס כ"כ ב"י סי' קכ"ו. ח"מ:

בטופס. לאפוקי אם שם הבעל הוא ישראל אז הוי תורף ועיין ח"מ. וכן אם שני תיבות נקראים כתיבה אחת בטופס כשר בחורף פסול ד"מ:

של יו"ד. היינו כפופה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד גופה אינו נוגע מש"ה מכשיר כאן. אבל כשהיו"ד בעצם נוגע פסול ואין להכשיר בלא עיגון עיין ב"ש:

בלבול. עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הרי זה פסול כנ"ל ואינו בטל הואיל ונקרא ענין גירושין ויש בו משמעות גירושין אבל אם מחמת העיקום וכו' נשתנה הענין ואין בו משמעות גירושין כלל הרי זה אינו גט כלל. הרמב"ם:

הצדדים. ואגודה כתב תינוק היודע האותיות ואינו יודע לצרף התיבות. ותוס' פרק המגרש כתבו היודע לקרות אותה התיבה:

שימשוך וכו'. ב"ח סי' זה וסי' ק"ל ס"ה הביא ראיות ברורות שבזמן חכמי החלמוד אינן מעורין וכך נוהגין. בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה לכן אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין א"צ לכתוב גט אחר כלל ונותן גט זה לאשה לכתחלה ע"ש וכ"כ כנה"ג דף קמ"ג ע"ב ע"ש. וב"ש כתב דלדידן דאין כותבין ע"ג דבר שיוכל לזייף צריך לערות כדי שלא אתי לזייף בין שיטה לשיטה ע"ש. כתב בסדר הגט יעקם הנו"ן של פיטורין קצת לימין כדי שיוכל להאריך הלמ"ד של ישראל למעלה שלא תגע בנו"ן פשוטה ותהיה ג"כ אותה שיטה מעורה ע"ש. וכתב הד"מ ומזה יש לדקדק שכל השיטות יהיו מעורות וכן נוהגין. ואני אומר דיש לדחות הראיות של הב"ח דאפשר לומר נמי בזמן חכמי התלמוד היה מעורות. דהיינו מקצת הגט היו מעורות ולא כל שיטה ושיטה כלדידן. א"כ לפ"ז אינו ראיה מהך דשייר מקצת הגט וכו' מה שהביא הב"ח ע"ש. דלאו כל שורה ושורה הי' צריכין להיות מעורה רק מקצת הגט ממילא לא איכפת לן אם אין שיטה שבסוף דף הראשון מעורה עם השיטה שבראש דף השני מאחר שבשאר שיטין היה מעורות. והראיה מה שהביא מדף כ' ע"ב ל"צ דמעורה ע"ש. ג"כ אינו ראיה לפ"ז. די"ל דתרצן משני ל"צ דמעורה ר"ל שכלן השיטין היו מעורין. ומדוייק שם לישנא דמקשן שהקשה ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וכו'. ויש לדקדק מה שנים ושלשה הא הגט בעי י"ב שיטין. וי"ב ספרים הל"ל אלא ודאי דצריך להיות מעורה במקצת הגט. מש"ה הקשה רק דהוי שנים או שלשה. והשיב התרצן ל"צ דמעורה ר"ל דכולה מעורה עיין ודו"ק. ובזה יהיה דברי כנה"ג דף קמ"ג ע"ב ג"כ בטילין ומבוטלין ע"ש. א"כ לפ"ז י"ל אם לא עירה כלל י"א דפסול אם לא במקום עיגון. רק אם מקצת הגט השיטין היו מעורות ומקצת השיטין לא היו מעורות א"צ לכתוב גט אחר כלל אפי' בלא עיגון:

לחלל ד'. דאז נשתנה האות ונעשה ה"א. וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו. אלא בדלי"ת מסתמא משתנה ח"מ ב"ש:

בגט. מיהו במקום עיגון או בדיעבד כשר אפילו אינו מקויים כיון דאיכא עידי מסירה. ועיין ב"י איזה נקרא תורף. וזמן נקרא ג"כ תורף ב"ש:

קרוע. עיין בתשובת מ"ב סי' כ"ג אפילו אם קרוע לתוך האות והוא מטורף כשר לכ"ע ליתן לה הגט לכתחלה כשאינו קרוע שתי וערב. והיינו כשהאות אינו משתנה ומ"מ למעשה אין להקל שלא במקום הדחק אם נקרע תוך האות. ועי' בש"ך ח"מ סימן נ"ב ס"ק ז' מש"ש. ופר"ח כאן חולק עליו ע"ש. ועיין תשובת מהר"ן ששון סימן למ"ד ועיין כנה"ג:

קנה. ואין נוהגין כן. והרוצה להחמיר אין שומעין לו דלא אתי להוציא לעז על גיטין ראשונים. אבל בקולמוס של ברזל יש להקפיד כמ"ש לעיל סעיף ד':

כתבו בדיעבד. רמב"ם ודייק ממש"ש לאתויי הא כו' ואמר תני ר' חייא כו' ול"ק והני דלהווי מ' דגם זה אתי לאתויי אלא דהא דיקא דיעבד. מ"מ:

י"א כו' כמש"ש ה"ק לא כו' אבל הרי"ף ורמב"ם כ' סתמא דס"ל דרב דאמר מקרעין פליג אשמואל ובכ"ע מכשיר:

אינו גט. ממ"ש ב' למאי ניחוש לה ומ' דלא חיישינן כלל כמש"ש חיישינן קאמר ועוד מדאר"א שם א' במי מילין:

י"א דלכתחלה כו' ואע"ג דחק יריכות מותר מ"מ לכתב טוב שלא לחקוק כלל שם:

הקורע כו'. ירושלמי שם וכ"ה בתוספתא וירושלמי דשבת וכ"פ הרמב"ם בפ"א דשבת:

וי"א כו'. כ"כ המ"מ והר"ן בשם התוספתא וכ"כ המ"מ פי"א דשבת שכ"ה ג"כ במקצת נוסח התוספתא דשבת אבל כתב שם שהעיקר הוא בגי' הירושלמי: ו) ויש כו' הרמב"ן כאן ואזיל לשיטתו דא"צ על דבר המתקיים כמש"ל סימן קכ"ד ס"ב. מ"מ. וצ"ע לדחות דברי ירושלמי ותוספתא בכדי ואפשר שגי' היה בירושלמי שניהם להכשיר ואע"ג דבשבת פטור אלמא דאין צריך ע"ד המתקיים לכן דחה תוספתא הנ"ל דסימן קכ"ד דהתוספתא אזיל לשיטתו כאן דמחלק בין רושם לקורע ועדיין אינו נוח לי דרושם מ"מ ה"ל לפסול כמו במשקין כו' ול"ד לעל דבר שאינו מתקיים וכן מדמי גמ' כאן ובירושלמי שבת לגיטין:

וי"א כו' ויש כו' עח"מ:

כשהבעל כו' הוא תמוה דממ"נ א"צ ציוויו כמ"ש בסימן קכ"ב ס"א:

שם יש כו' עהג"א פ"א ס"ב ד"ה פ' כו' ועמ"ש בא"ח סימן ל"ו ס"ג:

אם כו' דפסלינן בפי"ב דשבת.

ליגרור כו' ואע"ג דאמרינן שם נטלו לגגו של חית ועשאו ב' זיינין חייב י"ל התם במלאכת מחשבת תליא כו' סה"ת סי' קט"ו:

ויש ליזהר כו'. דלשיטת הרי"ף והרמב"ם כתב הוא כמ"ש בס"ב ובמ"ס מסרגלין ברנה ולאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת. מרדכי בה' ס"ת ועי"ד סי' רע"א:

נוהגין כו'. תוס' ריש מכילתין ד"ה המביא כו':

אם הוסיף כו' דהא כותבין על עלה של זית ודאי אינו מכיל ובירושלמי פריך עלה ולא במקורע הוא היא דאמרה אפילו לא כ' אלא אני פלוני מגרש את אשתי פלונית כשר וכן ראיה מההיא דשקיל ס"ת ויהיב לדביתהו עכ"ל הרשב"א סי' תקס"א וכשיטתו שפ' על עלה א' אבל בירושלמי מ' על עלין הרבה ועמ"ש בסכ"א והרשב"א חילק שם כמש"ש ויש מי כו':

ול"נ דבמקום כו' דהא אפי' על הנייר וכ"ד תלוש כשר כמש"ל סי' קכ"ב ס"ב. ד"מ:

נוהגין כו'. כדין ספר ולא יהא איגרת סה"ת וא"י פ"י ועבפ"ק דב"ב דאמרי אין עושין ארכו כו' וז"ש כדין ספר אע"ג דא"צ כמ"ש בתוס' ך' ב' סד"ה ל"צ מ"מ לשופרא דמילתא עושין כן וכמ"ש בתו' ב' א' ד"ה המביא כו' וכנ"ל:

נוהגין כו' שגם בשטרות פסול כה"ג שמא זייף והוסיף ואמרי' בירו' ובתו' גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו מלמטה אפי' מגופו כשר ואין נוהגין לקיים וכמש"ש בסי"ט וזהו כתלוי וע"ע סי' רע"ו ס"ה ומיהו דוקא בתורף ומה שהוא חוץ ממשמעות מה שהוא תוך הגט. רשב"ץ וז"ש ובמקום כו'.

לא וכו'. כו' ונמצא כמש"ש פ"ה ב':

רגלי כו'. כמ"ש בא"ח סי' ל"ו ס"ב:

ואם אינו נוגע כו'. ע"ש סי' ל"ב:

כ' ל"א כו'. ועסי"ט:

צריך כו'. תו' פ"ה ב' בד"ה ולורכיה כו':

ויש מי כו'. כמש"ש ל"ד ב' בני אדם כו' אלמא דמקום שניהם קפדינן וס' הראשונה ס"ל דאין הקפידה שם אלא על מקום הנתינה וע"סי קכ"ח:

ונוהגין לערות כו' כדי שלא יהא גט הראוי להזדייף ד"מ בשם סדרים:

ואם לא כו'. הוא תמוה דבגמרא ב' אמרו ל"צ דמעורה מכלל דבלא"ה א"צ להיות מעורה ויכול להזדייף ג"כ כשר:

ויזהר כו' ואם כו'. הגהות סמ"ק ודוקא לחלל ד' אבל לשאר אותיות שאינן משתנין כשר כמ"ש תוס' שם ד"ה ל"צ כו' ורא"ש וש"פ. ד"מ אבל הר"ן כ' שם בשם י"א שהוא קרוב לפסול:

והקיום כו'. תוס' פ"ד ב' בד"ה אם וכמ"ש בח"מ סי' מ"ד ס"ה:

ועכשיו כו'. שם בתו':

גט כו'. תוספתא וירושלמי פ"ב הלכה ג':

נמוק כו' נמחק כו'. הכל בתוספתא שם:

בד"א כו'. בירושלמי שם נתקרע ה"ז פסול בשלא נתקרע כקרע ב"ד כו' על העלה של זית לא כמקורע הוא אר"ז תנא בולא שילוח אפי' כתב אני פלוני מגרש את אשתי כשר ור"ל בעידי מסירה:

וה"ה כו'. במ"מ כ' שבזה אף הרמב"ם פוסל דאין האשה מתגרשת אלא בכתב והאי לאו כתב הוא וי"מ בדברי הרמב"ם ע"ש:

יש מי שכ' כו'. כ"מ בי"ד סוף סימן רע"א ועמש"ש: