מי ראוי לכתוב הגט ונכתב וניתן בשבת - שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ״ג

אם אמר לה. אבל אם לא אמר לה אינו כלום כן כתב הטור בשם הרמ"ה וכבר כתבתי פלוגתת הפוסקים אם בעינן שליחות בכתיבת הגט והרמ"ה ס"ל דבעינן שליחות וכתב דכתיב בתור' קאי על הבעל מ"ה צריך לכתוב הבעל בעצמו או שלוחו לכן אפילו אם האשה כותבת צריך הוא לצוות לה ואין חילוק בין אשתו לאחר וב"ח מאריך בזה בחנם, ודין זה תליא בפלוגת' ר"א ור"מ, לר"מ קאי וכתב על החתימה לכן אפילו אם מצא באשפה כשר ולר"א קאי וכתב על הכתיבה וברייתא שהביא בפרק מ"ש דתניא הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולהעדים חתמו קשה דלא אתי' לא כר"א ולא כר"מ ואפשר דאתיא כרבי יהודה דס"ל חתימה וכתיבה בעינן לשמה כמ"ש ריש גיטין, ותוספת ס"ל דאין צריך שליחות וכתב קאי על סופר ומה שצריך לצוות בעצמו להסופר משום כשלא שמע מהבעל הוי כאלו כותב בסתם ולא לשמה, ולפירושם קשה למה תניא בברייתא זו הגט בטל הא לא הוי אלא חשש בעלמא ומדרבנן וצריך ישוב:

ותקנה אותו לבעל. כבר כתבתי בסי' ק"כ בנייר שלה לא הקנו חז"ל לבעל אף על גב דמחוסר הקנא' בין הכתיבה לנתינ' לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעש' בגופו דומיא דקציצה הר"ן:

והבעל לכתחלה לא יכתוב. מטעם הני דקדוקים שאיתא לקמן סי' קכ"ו:

ולכתחיל' יכתוב בידו הימנית. לכאורה משמע בדיעבד כשר אם כתב בידו השמאלית אפילו אם אינו שולט בשתי ידיו וכן כתוב בח"מ, וכתב אף על גב אם כתב בשבת בידו השמאלית פטור ש"מ לאו כתב הוא שאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת ועיין ב"י בא"ח סי' ל"ב שם הביא דברי התרומ' שלמד משבת לענין תפילין ספר תורה מזוזות דבכולהו כתיב כתיבה ופוסל אפילו בדיעבד אם כתב ביד שמאלית וכן כתוב בשם הגמיי', ומ"ש בש"ע שם דכשר אם אי אפשר למצוא אחרים משום דמביא שם דהרא"ש והסמ"ג לא כתבו דפסול בדיעבד מ"ה מחלק שם בין אם אפשר למצוא אחרים בין אם א"א מ"מ נראה אפי' אם א"א מניח בלא ברכה כי ספק ברכות להקל ולא כלבוש שכ' שם דמברך עליהם נשמע דפליגו בזה הפוסקים ודעת המכשירים לא מצינו בהדיא לפ"ז משמע בגט אפילו בדיעבד פסול מיהו י"ל גט שאני דאין למידים לענין גט כמ"ש בסי' קנ"ה לענין דיו וכמ"ש בהרא"ש פ"ב דגיטין בסוגיא דמעורה, ומ"מ נראה דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן כמו גבי שרטוט והקיף גויל וכתב אשורית בסימן קכ"ו:

ישראל שהמיר וכו'. כתב הרמב"ם חש"ו נכרי ועבד פסולים לכתוב חש"ו משום דהם לאו בני דעה נינהו, ונכרי כותב על דעת נפשיה, ועבד לאו בני כריתות, והא דלא כתב בנכרי נמי האי טעמא דלאו בני כריתות הוא משום דכולל שם מומר בהדי נכרי דדינו כנכרי ומומר בני כריתות הוא ואינו פסול אלא משום דכותב ע"ד נפשיה, ונראה דס"ל דא"צ שליחות גבי גט לכן לא כתב דחש"ו פסולים דלאו בני שליחו' הם לפי זה מוכח דס"ל שליחות ובני כריתות שני דברים הם אף על גב דאין צריך שליחות מ"מ צריכים להיות בני כריתות לכן עבד פסול, ותוס' בסוגיא זו כתבו דשליחו' ובני כריתות חד מלתא הוא ואם א"צ שליחות אצ"ל בני כריתו' וצריך ישוב לשיטות הרמב"ם ליישב קושי' תוס' שם דהוכיחו מקושיא דשליחות ובני כריתות חד מלתא הוא לפ"ז אם כתב כותי הגט בטל בודאי אפי' אם ישראל עומד ע"ג דהא לאו בני כריתות הוא ומומר דבני כריתות הוא אם כתב וישראל עומד ע"ג ספק הוא שמא אינו כותב לשמה כמ"ש המגיד ואפשר אפי' אין ישראל עע"ג איכא ספק שמא כותב לשמה, ועיין סימן קמ"א מ"ש בשם תוס' והרמב"ן והרשב"א ס"ל עבד כשר לכתיבת גט ולא פסלוהו אלא לשליחות וכאן א"צ שליחות מיהו קשה ממ"ש הרמב"ן דבעל צריך לצוות בעצמו משום דבעינן שליחות נשמע אם כתב עבד הוי ספק גט, ולשיטות תוס' דא"צ שליחות ובני כריתות א"כ אם כותב כותי וישראל עע"ג אינו אלא ספק שמא אינו כותב לשמה, ולדעת ר"י צריך שליחות ולרמב"ם צריך בני כריתות א"כ אם כותב /כותי/ וישראל עע"ג הוי ספק גט, ואם חש"ו כותבים ואין ישראל עע"ג משמע לכ"ע בטל דאין כותבים לשמה ואם ישראל עע"ג תליא בפלוגתא אם בעינן שליחות והוי נמי ספק גט:

והזמן וכו'. כתב הב"י אף על גב זמן בגיטין מדרבנן מ"מ אלמוה כאלו היה מדאורייתא, והרי את מותר' לא היה בטופסי גיטין הראשונים ועיין בסימן קכ"ו מ"ש:

ויש אומרי' וכו'. היינו שיטות ר"י דס"ל דצריך שליחות בגט לכן אם כתב חש"ו אפי' הטופס וגדול עומד ע"ג ס"ל דפסול דגזרי' אטו התורף, וקשה הא בסעיף זה לא איירי כשהגדול עומד ע"ג ויותר מסתבר דהג"ה זו שייך לסעיף אח"ז דשם איירי אם גדול עוע"ג וא"ל למה לא גזרינן כשכותב הטופס על מחובר וי"ל כתיבת חש"ו שכיח יותר כ"כ ב"ח והר"ן כתב להיפוך ע"ש:

כתבו וחתמו. הכלל הוא בשבת וי"כ אם כתב בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר אף על גב דק"ל דלא נעשה מומר אם עשה עביר' פ"א כאן הוי כל ב' אותיו' כמעש' אחר ואם כותב בי"ט לא נעשה מומר אלא נעש' רשע ובסופר ליכא פסול אם נעש' רשע אבל אם העדים רשעים פסול, ומ"מ הגט אינו בטל כיון דאיכא ע"מ כמ"ש בסי' ק"ל:

ואין לגרש בלילה. היינו אין נותנים הגט בלילה אבל כותבין וחותמים בלילה כמ"ש בסי' קכ"ז ובח"ה סי' רמ"ח הביא כמה פוסקי' דס"ל אפי' בדיעבד פסול ועיין תשו' רמ"א, ואם התפללו הקהל אפי' לא התפלל הוא הוי לילה והב"י בסי' קל"ו כתב דא"י טעם לדין זה וי"א משום דהוי דין ואין דנין בלילה והשיג על טעם זה דהא מתיר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא ועיין בסדר הגט:

אם אמר לה הבעל לכותבו. דברים פשוטים הם דבלא אמיר' הבעל לא מהני מה לי אשה מה לי אחר ובב"ח נדחק והניח בצ"ע ואין כאן עיון וספק:

ותקנה אותו לבעל. כבר כתבתי לעיל סימן ק"כ סק"ה ג' דאם האשה נותנת משלה צריכה היא להקנות ממש לבעל דבשלה לא תקנו חכמים:

לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו וכו'. טעם הדבר כתב הב"י משום דלקמן בסימן קכ"ו כתב הטור בשם בעל העיטור דכל הני דקדוקי' דוקא כשהבעל כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו כו' עיין שם:

שגם קרוב לא יכתוב לכתחילה. זה לשון הרב מהרי"ק שורש ק"ו אמת הוא כי בהיות אחר רחוק טוב יותר להיות סופר מפני מראית עין דילמא אתי לאחלופי בעדים אמנם לא ראיתי דבר זה בשום מקום רק אמרתי דסברא דנפשי מהיות טוב וגומר אבל היכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל וכתב עליו הב"י ואיני מוציא טעם להקפיד בכך אפילו ע"ד מהיות טוב:

לכתחל' יכתוב הסופר בידו הימני'. משמע בדיעבד כשר הגט אם כתב בשמאל אף שאינו שולט בשתי ידיו אף על גב דלענין שבת כתב בשמאלו לאו כתב היא ובגמרא מדמה גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב אפשר לומר דלאו לכל מילי מדמינן לשבת דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט:

מאלו החמשה אינו גט. אין זה מוסכם וכמו שכתב המ"מ והב"י וע"כ למעשה מחמירין והוי ספק מגורשת:

לא כתב אלא הטופס והניח מקום התורף. הטעם דהא בפסול מחובר כשר בטופס כמו שיתבאר בסימן שאח"ז סעיף ה' וגם בפסול שלא לשמה דעת הרמב"ם להכשיר וכמו שיתבאר לקמן סי' קל"א ה"ה כשכתב הטופס מי שאינו ראוי לכותבו שכשר:

פסול מדרבנן. דגזרינן טופס אטו תורף ובתורף אפשר דבטל מדאורייתא משום דבעי שליחות לכתיבה ולא מהני גדול עומד ע"ג ואף על גב דבמחובר לא גזרינן טופס אטו תורף משום דמילתא דלא שכיח הוא שיכתוב במחובר ע"כ לא גזרינן:

מותר להניח חש"ו וכו'. כבר כתבתי לדעת הי"א שכתב הרב לפני זה אפילו בדיעבד פסול מדרבנן ולא מהני גדול עומד ע"ג משום דבעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:

אבל הכותי והעבד אין כותבין טופס לכתחיל'. דעת הרמב"ן והרשב"א להשוות עבד לישראל מעליא ולא פסול עבד אלא למאן דבעי שליחות בכתיבה:

כתבו וחתמו בזדון בו ביום או בי"ט וכו'. לאו בחדא מחתא מחתינהו דבשבת וי"ט אף שהעדים היו שוגגים והכותב לבד היה מזיד לחלל שבת וי"ה הרי הוא ככותי אם כתב בפרהסיא וכמו שנתבאר סעיף ב' אבל בי"ט הפסול הוא משום עדים אבל הסופר בי"ט אינו ככותי רק ישראל רשע ואינו פסול לכתיבת הגט:

כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים. כלומר וגם חתמו העדים בזדון דה"ל מזויף מתוכו ופסול מדרבנן אף לר' אליעזר אבל אם לא חתמו עליו עדים כלל ונמסר בפני עידי מסירה אך שנכתב בזדון בי"ט הגט כשר:

ואין לגרש בלילה. לא קאי אכתיבת הגט וחתימתו דהא ודאי מותר לכתוב ולחתום הגט בלילה כמו שיתבאר בסימן קכ"ז אלא אנתינת הגט קאי וכתב הב"י לקמן סימן קל"ו דשמע הטעם משום דנתינת הגט הוי כמו דין ואין דנין בלילה והב"י השיג ע"ז וכמו שאעתיק לשונו בסמוך:

לאחר שהתפללו הקהל ערבית. וכתב בסדר הגט של מהר"י מינץ סימן ע' ראיתי שהחמיר מהר"מ וסבירא ליה אפילו אחר תפלה של הקהל אף על גב דאיהו לא התפלל בב"ה שלו והיה עוד היום גדול החמיר שלא ליתן גט, תשובת מהר"י מולין ז"ל עכ"ל והב"י לקמן סימן קל"ו כתב ואיני יודע מה ענין דין לגט ושום א' מהפוסקים לא חילק בכך וכן פסק הב"י לקמן סימן קנ"ד שבשעת הדחק אפילו בלילה ממש יכתוב וינתן:

ותקנה אותו לבעלה ואע"ג דאמרי' בגט פשוט דאקנויי אקני רבנן שכר סופר לבעל מכל מקום כשהי' עצמה כותבת גיטה לא תקנו רבנן מידי והיא דבעינן שיאמר לה לבעלה נראה הטעם דאל"כ הוי סתמא שלא לשמו אע"ג דהוא לשמה:

והבעל לא יכתוב לא ידענא טעם לזה דקר' כתיב וכתב לה (ואע"פ שכתבו) התוס' בפ' ב' דגיטין דף כ"ב דלא בעינן שליחות (בבעל צ"ל בכתיבה) דוכתב לה (לאו אבעל) קאי אלא אסופר קאי והא דאמרי' לקמן צריך שיאמר לסופר כ' לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשוב לשמה אלא סתמ' ופסול עכ"ל מ"מ אין זה מיעוט על הבעל אלא ה"ק לא הבעל דוקא קאמר וכ"כ הטור ר"ס ק"כ וגם זה צריך שיכתוב הבעל או יצוה לסופר לכתבו ולפי הנראה אפשר לומר כיון דנתקלקלו הדורות יש חשש שמא יקלקל הבעל לומר כתבתי אותו שלא לשמה והב"י הביא זה סוף הסי' וכתב ע"ז הטעם נ"ל דס"ל כבעל העיטור בס"ס קכ"ו דכל דקדוקי גט דוקא כשבעל כותב הגט או שהסופר כותב מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לקלקל' כו' ואין זה מספיק לע"ד ובסי' קנ"ד בסדר הגט כ"כ הש"ע שלכתחלה לא יכתוב הבעל היכא דאפשר:

כיצד יכתוב נראה הטעם שמא ישנה קצת מה שלא יהיה נראה בעיניהם שינוי:

שגם קרוב כו' דלא ליתו לחתמו וב"י חולק ע"ז ואינו חושש כלל ועכ"פ זה מיירי בקרוב הפסול לעדו':

מאלו החמשה לשון הרמב"ם ולמה אין כותבין אלו החמשה מפני שצריך הכותב לכתוב לשמו ולשמה והגוי כותב על דעת עצמו וחש"ו אינן בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקדושין הרי הוא כגוי:

הרי זה בשר פי' בדיעבד אבל לכתחלה גזרינן טופס אטו תורף ומ"ה כשיש עוד חדא לטיבות' דהיינו שישראל גדול עומד על גביו במ"ש בסעיף שאח"ז כשר אפי' לכתחלה:

הכותב גט בשבת משמע דלא חתמו בשבת מדלא זכר החתימה כמ"ש אח"כ וקשה דא"כ ל"ל שמסרו בעדים היה לו לומר ונתנו בפני עדים כשרים כמ"ש בסיפא זה הקשה ב"י ויש לתרץ דודאי מסרו בעדים ולא צריך להזכירו והא דזכרו בסיפא משום דקי"ל דעידי המסירה הם אחרים כשרים ולא מסרו לפני עידי החתומה. וא"ל למה לא כ' רבותא דאפי' אם נחתם באיסור בשוגג שרי וי"ל אי (הוה) נקט הכי ה"א בנכתב לחוד אפי' לכתחלה שרי קמ"ל דאפי' בכתיבה לחוד אין מותר אלא בדעבד. עוד הקשה ב"י לכתחלה אמאי לא נראה לתרץ דאע"ג דאין כאן פסול כיון ששוגג היה מ"מ מפני הרואים שנכתב בשבת יבואו לטעו' להתיר במזיד לא יגרש בזה לכתחלה ונקט כאן שבת וי"כ לרבות' דבי"ט מכ"ש דשרי בשוגג:

כתבו וחתמו בזדון בו ביום או בי"ט נראה דלא זו אף זו קאמר דלא מבעי' נכתב ונחתם בשבת דיש בו תרתי פסולים הא' מצד שבת דהוה מומר אפי' כתיבה לחוד פוסלת ומבטלת הגט אלא אפי' בי"ט דלא הוי מומר מ"מ הוא פסול לעדות מחמת עבירה זו והוי כאלו אין כאן חתימות כלל ובטל ובסיפא דנקט כתבו בי"ט בזדון ע"כ שיש עליו עדים ג"כ דאל"כ למה הוא פסול שהרי אין כאן מומר מצד הכתיבה דהא י"ט הוא וכיון שאינו אלא עובר עבירה הרי הוא כשר לכתוב גט א"ו דמיירי ג"כ שנחתם באיסור י"ט בזדון ול"צ להזכירו שסמך על הקודם במציעתא ואפי' הכי אינו אלא פסול ולא ביטל כיון שנמסר בפני אחרים כשרים וה"ל גט זה מזויף מתוכו דקיי"ל מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו דפסול הוא כדאיתא בהרבה דוכתי ופשוט שאין כאן ביטול הגט דטעם דמזויף מתוכו דפסול הוא דלא ליתי למטעי לסמוך על החתומים לבד וא"כ אי' כאן רק גזירה וכ"כ רמב"ם להדיא בפ"ג מגירושין וכן הוא בטור בבבא הג' כתבו וחתמו בזדון ביום טוב כו' ולפי זה אין חילוק בין גירס' שהעתיק ב"י בזה בין גי' זו לגי' של הטור ברמב"ם:

הרי זה בטל מן התורה דהא מומר לחלל שבתות וכמ"ש בי"ד סימן י"א ואף על גב דאיתא בתוספו' פ"ק דחולין דף י"ד דבפעם אחד לא חשיב מומר ה"נ כיון שעבר עבירה בכתיב' ב' אותיות ראשונות הוה פעם אחת ותו בכל ג' אותיות הוה פעם אחר נמצא הוה מומר בעבירות הרבה כנלע"ד:

לבעלה. ע"ל סי' ק"ך ס"ק ב':

יכתוב. והיכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל ב"י ח"מ:

הימנית. משמע בדיעבד כשר אם כתב ביד השמאלית אפי' אם אין שולט בשתי ידיו ח"מ. וב"ש כתב דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן ע"ש:

כגוי. עיין ב"ש. אוכל נבילות להכעיס. ומחלל שבת בצינעא. וטבח שיצא טריפה מתחת ידו כשרים לכתחלה לכתוב גט הרדב"ז סימן רע"ה:

החמשה וכו'. למעשה יש מחמירין דהוי ספק מגורשת ח"מ ועיין ב"ש ס"ק ה':

הפקח. ולדעת הי"א שכתב רמ"א לפני זה אפילו בדיעבד פסול מדרבנן ולא מהני גדול עומד ע"ג. ויותר מסתבר דהג"ה וי"א וכו' שייך כאן דאיירי אפי' אם גדול עע"ג ואפ"ה פסול מכ"ש בסעיף שלפני זה דלא איירי כשהגדול עע"ג דפסול ח"מ ב"ש:

וחתמו. הכלל הוא בשבת וי"כ אם כתב בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר אע"ג דק"ל דלא נעשה מומר אם עשה עבירה פ"א. כאן הוי כל ב' אותיות כמעשה אחר. ואם כותב בי"ט לא נעשה מומר אלא נעשה רשע ובסופר ליכא פסול אם נעשה רשע אבל אם העדים רשעים פסול. אבל הגט אינו בטל מדאורייתא כיון דאיכא עידי מסירה:

עדים. ר"ל וגם חתמו העדים בזדון אז הוא פסול אבל אם לא חתמו עליו עדים כלל ונמסר בפני עידי מסירה אף שנכתב בזדון בי"ט הגט כשר:

בלילה. היינו שאין נותנים הגט בלילה אבל כותבין וחותמין בלילה כמ"ש סי' קכ"ו. ואם התפללו הקהל ערבית אפילו הוא לא התפלל הוי כלילה. והב"י סי' קנ"ז כתב ואיני יודע טעם לדין זה. וי"א משום דהוי כדין ואין דנין בלילה. והב"י השיג ע"ז וכ"מ מהרמ"א דליתא טעם זה דהא מתיר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא ועיין בסדר הגט. וכן פסק הב"י לקמן סי' קנ"ד דבשעת הדחק אפ' בלילה ממש יכתב וינתן ע"ש. ומהרח"ש בתשובה סי' ל"ב התיר בפשיטות בשעת הדחק וכן דעת מהרדב"ז סי' פ"ד והביא ראיה ממ"ש התוספות פרק נגמר הדין דאלת"ה האיך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה ע"ש. ופר"ח הביא ראיה מס"פ מי שאחזו הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה. ופרש"י שם באומר לאשתו בלילה זה גטך לשתצא חמה מנרתקה אלמא דמותר למיהב גיטא בלילה ע"ש. ועיין כנה"ג סי' קל"ז דף ק"ס ע"ב:

הכל כו'. לשון הרמב"ם:

עכו"ם גמרא שם:

ועבד. כמש"ש ב' אין העבד כו' והרמב"ן חלק עליו דהא לא קפדינן אכתיבה אבני כריתות דהא אפי' נכרי הוי מכשרי אי לאו דאדעתא דנפשיה עביד. ר"ן ומ"מ וכ"כ הרא"ש לשיטה הראשונה שלתוס' שם ד"ה והא כו' וכ"ה בתוספות שם אבל קשה דמ' כו' ונרא' דלא כו':

וחש"ו. מתני' שם:

אם א"ל כו' טור וכשיטתו וכמש"ל ר"ס ק"כ:

ותקנה כו'. רש"י שם וכמש"ש כ"א א' א"א ר"א מהכא כו':

והבעל לא כו' גם כו' ער"אש פ"ט ס"ד ובעל העיטור כו' וכמש"ל סי' קכ"ו וסכ"ב:

וי"א כו' עח"מ:

ולכתחלה כו' כמ"ש בפי"ב דשבת ועבא"ח סי' ל"ב ועב"ש:

כ' כו'. עד סוף הסי' לשון הרמב"ם והנה בסוגיא זו כמה שיטות הא' שר"ה ור"י פליגו ולר"ה בגע"עג אפי' תורף מותר לכתחלה ובאינו עע"ג אפי' טופס לא יכתו' מסתפק המ"מ אם כשר הטופס בדיעבד באינו עע"ג והרשב"א בשם הרמב"ן כ' דאפי' בדיעבד פסול ולר"י תורף פסול אפילו עע"ג ותופס כשר לכתחלה אפי' אינו עע"ג לענין הלכה יש שפ' כר"י דאוקמוה כר"א וכמה אמוראי ס"ל כוותיה ובלא"ה הלכה כר"י נגד ר"ה לשיטות הגאונים וכ"ש כאן שאמר משמיה דשמואל רבה ויש שפ' כר"ה משום דשם כ"ו ב' פסוק רב כר"א דגזרינן טופס אטו תורף וכ"פ בה"ג וסה"ת וסמ"ג והר"ן דחה ראיה זו דבדבר דשכיחא דוקא גזרינן כו': שיטה ב' דל"פ ובחד מינייהו סגי או עע"ג או שיור התורף כמ"ש בע"ה. שיטה ג' דתרווייהו בעינן ור"י להוסיף בא וכגי' הרי"ף אמר ר"י א"ש והוא כו' וזה דעת הרמב"ם וש"ע ודעתו עוד דאיסור הטופס באינו עע"ג אינו אלא לכתחלה דלא כהרמב"ן וכמש"ש כ"א ב' במחובר כ"ו א' בלשמה ממ"ש בסי' קל"א ועוד דעתו ממ"ש דנכרי אפי' עע"ג לא וצ"ל אפי' בטופס לשיטתו היינו ג"כ לכתחלה אבל דיעבד כשר אפי' אינו עע"ג כנ"ל במחובר שלא לשמה ולכתחלה אסור כמו במחובר דגזרינן אבל בשלא לשמה לא גזרו לת"ק שם משום תקנת סופר. רמב"ם ועמ"ש בסי' קל"א וה"ה לעבד לשיטתו וז"ש בד"א כו' מותר כו' אבל כו' ויש שפוסלים נכרי אף בדיעבד אפי' בטופס אפי' עע"ג והכלל דעע"ג לא מעלה ולא מוריד בנכרי ועב"י. וכ"ז לשיטה הראשונה של תוס' שם ד"ה והא כו' דא"צ שליחות אבל לפי' האחרון שלהם דסוגיא זו כר"מ אבל לר"א פסול בשוטה אפי' עע"ג כמו בחליצה ואי אמרינן דבעינן שליחות אפי' חרש וקטן פסולין בעע"ג דהא לר"א עיקר הכתיבה וכן עבד פסול לשיטה זו. הרא"ש שם וכ' הטור ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עע"ג אלא לכתחלה כו' והר"י פסל אפי' בח"שו ואפי' גדול עע"ג וא"א ז"ל כ' כס' הראשונה ור"ל פי' ר"י הנ"ל והביאו הרא"ש שם ג"כ וס"ל דאפי' בדיעבד פסול וכ"מ בתוס' שם אבל כ"ז לר"ה דלא מחלק בין טופס לתורף וודאי אפי' בדיעבד פסול כיון דלא מהני עע"ג וכמ"ש הרמב"ן באינו עע"ג אבל אי ס"ל לתוס' כדברי הרמב"ם נהי די"ל דלכתחלה אסור אפי' עע"ג דעע"ג לא מהני מידי לשיטה הנ"ל מ"מ בדיעבד כשר אפי' אינו עע"ג אלא שנראה דתוס' ס"ל כשיט' ראשונה שכ' דר"ה ור"י פליגו ופ' כר"ה וכ"ה בס"הת וסמ"ג וש"פ שנמשכין אחר התוס' וז"ש וא"א ז"ל כו' שכ' אח"כ פירוש הרי"ף דלהוסיף בא כנ"ל אע"ג שאין הכרע בדבריו אי ס"ל כפי' הראשון בתוספות דלא בעי שליחות או כפי' האחרון מ"מ נלמד דטופס כשר בדיעבד אפי' אינו עע"ג כיון דלא גזרינן לר"י אטו תורף ובזה ניחא דפ' בר"ס זה ובר"ס ק"כ דבעינן שליחות וכאן כ' וא"א ז"ל כ' מ' דפליג על ר"י וז"ש בהג"ה וי"א דאפי' כו' אבל ה"ל לכתו' בס"ג אמ"ש מותר כו' ולפי מ"ש כאן הוא שיטת סה"ת והרמב"ן וש"פ כר"ה ואף בדיעבד כנ"ל ומ"מ אף שמדברי תוספות הנ"ל מ' אי בעינן שליחות עע"ג לא מהני מידי היינו לר"ה אבל לפי' הרמב"ן הנ"ל כיון דאינו אסור אלא לכתחלה י"ל דמהני עע"ג וכמ"ש תוס' דמהני לר"מ אפי' בתורף מטעם זה וה"ה לר"א בטופס וז"ש הטור ש"ע שיטת הרמב"ם אע"ג דס"ל דבעינן שליחות כנ"ל:

הכותב כו'. ע' תוספות דחולין י"ד א' דברי המתחיל דשוחט כולי וי"א כו':

ואין כו' עיין חלקת מחוקק סעיף קטן י"ד:

ולכן כו' עי"ד סי' קצ"ו ס"ד בהג"ה מש"ש: