עד כמה גובה כתובתה - שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״א

גובה לעולם. ולעיל סי' צ"ה מבואר דאינה גובה משבח ואם ניזון כמה שנים לדעת מהרי"ו אמרי' דניזונת מקרן ואין לה כתובה איירי כאן דהניח בעלה קרקעו' אז א"א לומר דכלה הקרן גם חלקתי שם בע"א:

בין אם נותנים לה וכו'. לכאורה משמע דדוקא כשנותנים לה מזונו' לא מחלה וליתא אלא אפי' אם לא נתנו לה מזונו' כלל מ"מ לא הפסידה הכתובה:

אפי' לאחר שנשאת. ולענין אם נזקקים לגבו' מיתומים קטנים אחר שנשאת עיי' סי' צ"ו שם כתבתי דינים אלו ובד"מ כתבם בסי' זה והיכא שמת פתאו' נזקקים דאז אמרי' מסתמא דלא התפיס צררי:

אא"כ פגמה. וכן הדין בכל החיוב שאדם חייב שלא ע"ד מלוה כ"כ תוס' והר"ן ולא כרש"י שכתב הואיל ת"כ ככתוב מ"ה אינו משמט משמע אם לא הוי ככתובה היה משמט וכן הטור שכתב הטעם דאינו משמט משו' תנאי ב"ד ע"כ צ"ל דס"ל כרש"י והיינו כוונת הב"י מ"ש בזה והב"ח ל"ד מה שהשיג על הב"י ואם פגמה הכתוב' משמט' אף ת"כ:

אם נותנים לה מזונו' בבית אביה. לדעת ר"ת והמ' בשם הראב"ן והג"א ס"ל כל שנותנים לה מזונו' לא מחלה הכתובה לעולם ואין חילוק בין אם נתנו לה בבית אביה לבין אם נתנו לה בבית בעלה אלא הכל תליא במזונו' והא דמחלק הש"ס בין בית בעלה לבית אביה משום בבית בעלה מסתמא אית לה מזונו' ולרמב"ם פי"ו והרא"ש והטור ס"ל אפילו אם נותנים לה מזונו' בבית אביה הפסידה הכתובה אם שתקה כ"ה שנים אא"כ כשמכבדים אותה ומשמע ברמב"ם דס"ל בבית בעלה אפי' לא נתנו לה מזונו' לא הפסידה ואמרי' דלא תבעה הכתובה מחמת כסופא:

או שנשאת לאחר. אף על גב דאז אין לה מזונו' כלל מ"מ לכ"ע תוך כ"ה שנים לא הפסידה והנה בסי' הקודם מבואר כשנשאת לאחר ואין הכתובה בידה אינה גובה ובד"מ כתב רס"ז דאינה גובה אפילו במקום שאין כותבים כתובה לפ"ז צ"ל מ"ש כאן אחר שנשאת דגובה היינו כשהם מודים דחייבים לה וקמ"ל דלא תימא דמחלה להם אבל במרדכי ס"פ הנושא לכאורה לא משמע כן דהא הביא על דין זה דברי הסמ"ג שכ' דוקא במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין לא גביא והיינו מטעם די"ל פרענו מכלל דדין זה איירי אפי' אם אמרו פרענו אינן נאמנים במקום שאין כותבין אף לאחר שנשאת וכן מוכח ממ"ש בסי' הקודם גט ומיתה וכתובה כמ"ש שם והמרדכי דכתב בפ' אלמנה ניזונית אחר שנשאת אינה נאמנת אא"כ הכתובה בידה אין ראיה די"ל דס"ל כשיטות הפוסקים דס"ל אפי' במקום שכותבים כתובה גובה בלא כתובה מ"ה אחר שנשאת ס"ל אינה גובה אבל במקום שאין כותבין כתובה י"ל דמודים דגובה בלא כתובה והסוגי' שני גיטין איירי במקום שאין כותבין:

מחלה. דוקא כשאין הכתובה בידה אף למ"ד מחילה מהני אפי' אם השטר בידה מ"מ כאן דכתובתה בידה לא אמרינן דמחלה מדלא החזירה הכתובה לידו:

וכן יורשיה צריכין לתבוע. היינו כשנשבעה ומתה דאל"כ אין אדם מוריש שבועה לבניו:

נדוניא לעולם וכו'. צ"ל דאיירי דהם מודים דחייבים לה דאל"כ קשה היכ' יכולה לגבות בלא שטר ואם איירי דשטר בידה הוא אם כן אף בכתובה לעולם אינה מוחלת אלא איירי דאין השטר בידה אלא הם מודים אז יש חילוק בין כתובתה לנדוני' כי נדוניא דינו כחוב ולא מחלה כ"כ המגיד:

בין אם נותנין לה מזונות וכו'. ה"ה אם אין נותנין לה מזונות כלל ג"כ גובה כתובתה כל זמן שהכתובה בידה וכתב הרשב"א בתשובה אפילו היא זקנה שאינה ראויה להנשא אפ"ה נזקקים לה לגבות כתובת' והב"י הביא תשובה זו לעיל סי' צ"ו ובד"מ הביאה כאן:

אפילו לאחר שנשא'. כבר כתב לעיל סי' צ"ו סעיף י"ט דלאחר שנשאת אינה גובה בנדר מפני שהבעל יפר לה אבל בשבועה גובה וכתב הרמב"ם פי"ב ממלוה דאם קפצה/ ונשבעה /ונשאת אין גובין מיתומי' קטנים עד שיגדלו דטעמ' דנזקקין לגבות כתובתה משום חן כדי שיהי' לה כלום שתנשא לאחר, והא לית כאן טעם דמזוני ודחן וכתוב בהגהות אלפסי לשון ריא"ז דף תכ"ט שאם נשאת ע"ד אותן המעות שיש לה לגבות מן היתומים ב"ד נזקקין לה לגבות כתובתה מהן שאל"כ בעלה מגרש' מפני שהטעתו והרי היא צריכה חן ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"ה סי' א' היכא דמת פתאום דלא חיישי' צררי מודה הרמב"ם דגובין מיתומים קטנים אפילו נשאת:

אפי' עברה עליה שמיטה אינה נשמטת. כן הדין בכל חיוב שאדם מתחייב לחבירו שלא ע"ד הלואה כגון הקפת חנות או שכר שכיר ואונס ומפתה וכיוצא באלו:

שגבתה מקצת. ואם פגמה הכתובה אף שלא פגמה התוס' משמטת הכל כאלו פגמה גם התוס' כן הוא בגמרא:

אם נותנין לה מזונות בבית אביה. כלו' אף על פי שנותנין לה מזונות בבית אביה אפ"ה אינה בושה מהם לתבוע כתובתה וכל שלא תבעה כ"ה שנים מחלה ומשמע כשהיא בבית בעלה אף שאין נותנין לה מזונות מ"מ בושה מהם לתבוע אותה וכן משמע קצת מדברי הרא"ש אבל הטור כ' אם נותנין לה מזונות בבית בעלה גובה לעולם משמע דבאין נותנין לה מזונות אפילו בבית בעלה מחלה כל ששתקה כ"ה שנים:

וכן יורשיה צריכים לתבוע. היינו בנשבעה ומתה דאל"כ אין אדם מוריש שבועה לבניו וע"ל סי' צ"ו:

וכל שזכרה ואמרה. כלומר כשם שביורשים תנן בהדיא יורשיה מזכירין כתובתה ה"ה בדידה וכמו שהביא הר"ן הירושלמי לא סוף דבר שתתבע אלא אפי' הזכירה:

שמוליכין לה מזונותיה בעצמם. משמע דתרתי בעי' שאין נותנין לה דמים רק מזונות מוכנים וגם שמביאים לה בעצמם ולא שולחין לה ע"י שליח:

נדוניא לעולם אינה מוחל'. קשה אי מיירי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה אף כתובה אינה מוחלת ואי אין כתובה בידה אינה יכולה לגבות הנדוניא והמ"מ כתב דמיירי שהיורשים מודים שלא פרעוה אף על פי שאבדה כתובתה עיקר ותוספות לא אבדה הנדוניא:

ונשבעת אפי' לאחר שניסת דוקא שבועה אבל לא נדר דיש לחוש שמא הבעל יפר לה כמ"ש לעיל ס"ס פ"ו:

שגבתה מקצת הואיל שפרע קצת גלי דעתיה דעומד' (להתגרש) (צ"ל ליגוש) וליפרע:

במקום שאין כותבין נראה פשוט דאף במקום שאין כותבין אם שינה וכתב ושטר כתובתה בידה גובה לעום דלאו במקום תליא מלתא אלא בשטר כתובה בידה תליא מלתא ולא זכר כאן המקום שאין כותבין אלא דשם אין רגילין לכתוב אלא סומכין על תנאי בית דין ובטור ובש"ע יש דילג וכצ"ל במקום שאין כותבין אם נותנין לה מזונות בבית בעלה גובה לעולם ואם כו':

נדוניא לעולם דזה הוה כמו שאר חוב ע"כ אם יש לה עדים כמה היתה ושלא נפרעה עדיין או שיורשים מודים אז לא שייך בה מחילה מחמת שלא תבעה:

אביה וכו'. ה"ה אם אין נותנין לה מזונות כלל ג"כ גובה כתובתה כל זמן שהכתובה בידה ח"מ ב"ש:

שנשאת. ולענין אם נזקקים לגבות מיתומים קטנים אחר שנשאת עיין ב"ש ס"ס צ"ו ס"ק ל"ג. ועיין בד"מ סי' זה. והיכא שמת פתאום נזקקים דאז אמרינן מסתמ' דלא התפיס צררי עיין ח"מ ב"ש:

לאחר. היינו כשהם מודים דחייבים לה דאל"כ כשנשאת לאחר ואין הכתובה בידה אינה גובה אפי' במקו' שאין כותבין כתובה כמ"ש לעיל ר"ס ק' ע"ש. ועיין ב"ש:

לתבוע. היינו כשנשבעה ומתה דאל"כ אין אדם מוריש השבועה לבניו:

בעצמם. תרתי בעי שאין נותנין לה ממון רק מזונות מוכנים. וגם שמביאים לה בעצמם ולא שולחין לה ע"י שליח ח"מ:

מוחלת. צריך לומר דאיירי דהם מודים דחייבים לה דאל"כ קשה היכי יכולה לגבות בלא שטר ואי איירי דהשטר בידה הוא א"כ אף בכתובה לעולם אינה מוחלת אלא איירי דאין השטר בידה אלא הם מודים אז יש חילוק בין כתובה לנדוני' כי הנדוני' דינו כחוב ולא מחלה המגיד ח"מ ב"ש והחשבון הנדוני' מאשה שמתה בלא זרע של קיימא כפי התקנה או המנהג הרי הוא כנדוני' מהרא"ש בתשובה סי' ל"ז. הר"ש הלוי סי' י"ד:

אפילו כו'. וכ"פ במרדכי והג"א שם בד"ה פי' ראב"ן ואפילו נשאת כו':

במקום כולי. כמ"ש בסימן הקודם ועהג"א שם ד"ה מכאן כו':

או שנשאת לאחר. כנ"ל סימן ק ס"ו בהג"ה:

וכל שזכרה כו'. מתני' שם יורשיה מזכירין כו' ופי' הר"ן כלומר דבהזכרה בלחוד סגי וכמ"ש בירושלמי אר"י בר בון לא ס"ד עד שתתבע אלא אפי' הזכירה דתנינן תמן יורשיה מזכירין כתובתה:

נדוניא כו'. ממ"ש בר"פ אע"פ רצה כו' נ"מ כו' וכ"ז שהיא וכמ"ש לעיל כמה פעמים: