דין גלגול שבועה - שולחן ערוך חושן משפט סימן צ״ד

כל מי שנתחייב שבועה. עיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שהאריך יפה בדיני גלגול שבועה ומסקנא דכל שבועה מגלגלין ואפי' בשמא על שמא והיינו כדעת הר"ן ע"ש חוץ משכיר ומי שנהפכה עליו ע"ש:

ויש מי שכתב כו'. כן כתב בת"ה סימן שכ"ז וטעמו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהיפוך שבועה תקנתא היא וגלגול שבוע' בשבוע' דרבנן נמי תקנתא היא ותו נראה דלמאי דמסקינן בשלהי כל הנשבעין דלכל מגלגלין חוץ משכיר ופי' ריב"ן שם בתוס' דל"ד דה"ה לכל אינך דנשבעין ונוטלין ואף לר"י דפי' שם דדוקא שכיר נראה קצת דהיפוך שבועה נמי חשוב שלא מן הדין משום דלפום דינא היה לו לישבע או לפרוע ע"כ דבריו ואינו נראה בעיני דאדרבא הכא לא הוי תקנתא לתקנתא דמן הדין הי' נתבע פטור לגמרי אלא דרב נחמן תיקן היסת ותיקן שיוכל להפוך על שכנגדו ליטול וא"כ מן הדין לא יוכל ליטול אף בשבועה ול"ד לשכיר או אפי' לשאר נשבעין ונוטלין לפי' ריב"ן דתיקנו חכמי המשנה שיטול בשבועה ושוב אינו יכול לגלגל עליו משא"כ הכא דאפי' לפי חכמי המשנה אינו יכול ליטול אלא דלפי תקנת ר"נ יוכל ליטול ע"י ההיפוך שבוע' א"כ יוכל הנתבע לומר כיון דאתה רוצה לישבע וליטול השבע לי ג"כ על הגלגול ואם אין אתה רוצה לישבע על הגלגול לא תשבע לי ג"כ ליטול וא"כ אני פטור מהיסת וכ"ש לפי' ר"י דקי"ל כוותי' דעל כל הנשבעין ונוטלין מגלגלין ודו"ק ומיהו בריטב"א פ"ק דקדושין משמע כדברי הת"ה וז"ל שם וכל שמהפך שבועה על שכנגדו בין בשבועה דרבנן או בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל אין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע מה שמהפכין עליו בלבד והכי סברא דרבוותא ז"ל מעת' בכל שבועה מגלגלין בין דאורייתא בין דרבנן חוץ משכיר ומי שהפכו עליו שבוע' וכן דעת מורי נר"ו עכ"ל ומ"מ צריך עיון לדינא ובפרט לפי פי' ר"י דקי"ל כוותיה ודוק ועוד דמשמע דבחשוד לא קי"ל כהריטב"א דנראה דעת כל הפוסקים שיכול לגלגל וכ"כ הב"י להדיא לעיל סי' פ"ו [פ"ז] סוף סעיף י"ז בשם המ"כ וא"כ גם בשאר היפוך דהא הריטב"א מדמי להו להדדי ודוק:

ולא היה מתחייב ממון אלא כו'. לשון הטור כגון שא"ל נשתתפת עמי ומחייבת לי שבועה וזה או' לא נשתתפתי עמך אין מגלגלין עליו שלא נשתתף עמו עכ"ל אלא מגלגלין עליו שלא הרויח כלום באותו זמן שאומר שהי' שותפו ויש נפקא מיניה בין לשונות אלו של שבועות כמו שכתבתי לעיל סי' צ"ג סעיף ט' וי' ס"ק י' וי"ד:

ב"ד מעצמם מגלגלין כגון שהב"ד יודעין שיש לתובע עליו שבועת גלגול דלא"ה אסור דהוי כעורכי הדיינים ב"י בשם ר' יודא ן' מיזיר:

אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כתב הסמ"ע וז"ל כ"כ ג"כ הט"ו ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה כו' עכ"ל והב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבועה וכ' שכן מבואר בתוס' ואשר"י פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא בתוס' ואשר"י מבואר שם להדיא כהסמ"ע ע"ש גם אי אפשר לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבועה דא"כ לא נתחייב מתחלה שבועה כלל אלא ה"ל מחויב שבועה ואי"ל משלם אלא אם תאמר דמשכח' לה השתא לבתר דתיקן ר"נ היסת באו' איני יודע אם הלויתני דאין מגלגלין דדומיא דסוטה בעינן וזה אינו במשמע בדברי הטור והמחבר כלל וגם התוס' והרא"ש קאי שם להדיא אמתני' ע"ש וגם לענין דינא בטוען איני יודע אם הלויתני דחייב שבועת היסת צ"ע דנראה דיכול לגלגל אח"כ על עיקר השבועה דאינו יודע אפי' למ"ד דטענת הנתבע על הגלגול אינו יודע א"י לגלגל דיש לומר דשאני התם דדומיא דסוטה בעינן דהיינו שמגלגלין עליה שתוכל לישבע ולא שמגלגל עליה באופן שלא תוכל לישבע וא"כ בטוען על הגלגול איני יודע אין מגלגלין דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע ועוד דאם נגלגל עליו א"כ ה"ל חייב דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע וכולי האי לא החמירו לומר בגלגול מתוך שאיל"מ וכן משמע באשר"י שם משא"כ הכא די"ל דנגלגל עליו שישבע ובע"כ צ"ל כן לדעת הט"ו וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז ולקמן בסוף הסימן ע"ש ודוק:

אבל אם טוען הנתבע טענת ספק על הגלגול כו'. וכדפי' בסמ"ע ס"ק ז' וראיה לדבריו ממקור דין זה הוא מתוספות והרא"ש פ' השואל ושם מבואר להדיא כן ותימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן לתרץ הא דתנן השואל [המשאיל] אומר שאולה מתה והשוכר אומר איני יודע פטור אם לא שיש עסק שבועה ביניהן כגון ג' פרות ומודה לו בא' והקשו התוס' והרא"ש שם דהא בלאו הכי צריך לישבע שמתה כדרכה וצריך לישבע ע"י גלגול ששכור' מתה ותירצו דאין מגלגלין באינו יודע ולקמן ס"ס שד"מ כ' המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע ועמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז:

ובלבד שיהא רגלים לדבר כו'. גם כאן תימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן ממאי דתנן המשאיל אומר איני יודע והשואל אומר שכור' מתה פטור אפי' משבועה וכן בזה אומר איני יודע וזה אומר אינו יודע יחלוקו או המע"ה לרבנן ואמאי ישבע ע"י גלגול ותירצו דאין נשבעין על טענת ספק של תובע אם לא שיש רגלים לדבר ולקמן ס"ס שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע:

מי שנתחייב שבועה אפי' היסת כו'. כן הוא ברמב"ם ואין להקשות א"כ איך כתב מהטענות הוודאיות הא בטענות ודאי בלאו הכי יכול להשביעו היסת אפילו בלא גלגול י"ל דמשכחת לה כגון שפטרו משבועה וכדלעיל סימן ע"א ס"ה ועמ"ש שם א"נ כגון פרוזבול היה לי ואבד לעיל סי' ס"ז סעיף ל"ג או כגון רבית שטוען בהיתר לקחתי לעיל סי' פ"ב ס"ק ל"ג בסמ"ע ע"ש ובי"ד ס"ס קס"ט וכן כל כה"ג ובספר לחם משנה תירץ דמיירי שקיבל עליו בב"ד לישבע עיקר שבועה ולא להפך כדלעיל סי' כ"א [כ"ב]:

מהטענות הוודאיות. משמע שאם גלגל עליו טענת ספק ורצה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם וכן כתב הרב המגיד ולח"מ וכן מסיק המחבר:

והתובע רוצה הדברים עצמן שתובע עליהן הגלגול משום שחושש שמא עיניו נתן בה צריך ליתן אותן הדברים עצמן או לישבע עליהן כן הוא בנ"י שם:

ויש מי שאומר כו'. עיין ב"ח שכתב דבמשואיל"מ אפי' כשנתרצו שניהם לישבע אינו נשבע והוא תמוה:

ועל הגלגולים תשבע ותטול. כ"כ הט"ו ויגעתי לדעת מקור דין זה ולא מצאתי וגם תמוה הוא בעיני דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול והתורה הטילה שבועה עליו ובדאורייתא לא מפכינן ולא תיקן ר"נ היסת אלא בלא גלגול אלא ודאי' ע"י גלגול דחייב לישבע מן התורה אפי' קודם תקנת ר"נ לא מצי להפך ולא בא ר"נ לעקור דברי תורה ולא מבעיא לדעת הפוסקים דהיכא דטוען על הגלגולים איני יודע הוי משואיל"מ וכדלעיל סי' ע"ה סט"ו פשיטא דא"י להפך היסת דהא כחד שבועה דמי ועוד דא"כ אמאי הוי משואיל"מ יהפוך הגלגול על שכנגדו שישבע שיודע שחייב לו ולא ישלם לו עד שישבע ואף להרא"ש והי"א שם דפליגי התם היינו משום דס"ל דאין מגלגלין שבוע' איני יודע כלל ולכך לא שייך לו' משואיל"מ אבל אי הוי מגלגלי' הוו מודים דדינו כעיקר שבועה ודוק (הג"ה ואע"ג דהא א"א לתובע להינצל משבועת היסת אחר שישלם לו מכ"מ נ"מ טובא דלהט"ו שכתב תשבע ותטול משמע שצריך לישבע קודם שיטול ובאמת אם אינו יכול להפך חייב לשלם לו קודם ואח"כ יכול לתבוע אותו שישבע היסת ול"ל שבאמת דעת הטור כן והלשון מהופך וכמ"ש מורי חותני ז"ל בעצמו לעיל סי' נ"ה ס"ק ד' וסי' צ' ס"ק י"ח ולקמן סי' קל"ה ס"ק א' דא"כ אפי' רצה לגלגל עליו שבועה דאורייתא נמי יכול לומר כן ומאי קמשמע לן פשיטא ודוק) שוב מצאתי בתשו' הרשב"א סי' תתקמ"ד בדברי השואל ובדברי הרשב"א כתבו בפשיטות כדבריו וששתי כעל הון תהלה לאל ית' רק שנסתפק שם השואל אם קפץ ונשבע על שבועת התורה והשיב הרשב"א דאם עדיין לא נסתלקו מאותו ענין מה קפיצה זו עושה עדיין תורת גלגול עליו ואף הגלגול שבועתו דבר תורה ולא מדרבנן ונשבע בנק"ח אף על הגלגול וא"י להפכה ואם נסתלקו מן הענין ולאחר זמן חזר וגלגל עליו אותן גלגולין שבועה אחרת היא זו ואם זה כופר בכל מה בכך הא עכשיו מגלגלין עליו ומ"מ אשמעינן דאע"ג שקפץ ונשבע אחר שרצה לגלגל עליו מ"מ כיון שנסתלקו מן הענין ולאח"ז חזר וגלגל עליו א"י לגלגל ודוק (ועיין בב"י ס"ס זה הביא תשובת הרשב"א בקיצור אבל כשתדקדק היטב תמצא כוונתו כמ"ש בתשובת רשב"א שבדפוס סי' תתקמ"ד ע"ש ודוק) שוב מצאתי ג"כ כדברי בריטב"א דקדושין ונהנתי ג"כ וז"ל הריטב"א שם וכן נמי בש"ד אין מהפכין הגלגול אשכנגדו ובשבועה דרבנן מפכינן דקי"ל בדאורייתא לא מפכינן שבועה ובדרבנן מפכינן עכ"ל. ע"כ העיקר בזה (שלא) כהטור והמחבר. שוב הראו לי בבעל העיטור ד' ס"ז סוף ע"ג משמע שם ג"כ להדיא כמ"ש הט"ו ונראה שמשם הוציא הטור דבריו ועדיין צלע"ג ונלע"ד עיקר כהרשב"א וריטב"א וכמ"ש וגם נראה דבעל העיטור לא כתב כן אלא לסברתו דהביא שם באותו אות חוב ריש ד' ס"ה הרבה גאונים פסקו בדאורייתא מפכינן והביא דבריהם במסקנתו הלכך כיון דגם בדאורייתא גופא ספיקא מספקא ליה לא רצה להחמיר בגלגול משא"כ לדידן דקי"ל הלכה רווחת דבדאורייתא לא מפכינן א"כ גלגול ממש דין ש"ד יש לו כן נ"ל וכן מוכח בספר לח"מ גבי מ"ש על דברי הרמב"ם לעיל סעיף ג' מהטענות הוודאיות דאי הוי עיקר שבועה חמורה בנק"ח הוי ניחא דעושה זה להמלט משבועה חמורה ע"ש ודוק:

ויפטר מלישבע דאין מגלגלין טענת ספק כדלעיל ס"ב וקשה דלעיל סי' צ"ג סי"ג העתיקו הט"ו ל' הרמב"ם ויגלגל עליו שאינו יודע כו' וצ"ל דשאני התם כיון שעיקר השבועה היא מדרבנן וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז לדעת הטור ע"ש וע"ל סימן רצ"ח:

יכול בעל דינו לגלגל עליו ילפינן לה מסוטה דכתיב בה אמן אמן ודרשינן מדכתיב ב' פעמים אמן דצריכה לכלול בשבועתה הן שזינתה עם איש זה שקינא לה בעלה ממנו הן עם איש אחר הן בעוד' ארוס' או אחר שהיתה נשוא' ואע"פ שבעל' לא חשד' כ"א עם איש זה מ"מ התורה צותה שהב"ד יגלגלו עליה ואף שהגלגולים הן שמא דומיא דסוטה ודוקא כשיש רגלים לדבר שיש לחוש להגלגולים דומיא דסוטה דחזינן בה דבר כיעור ופריצות בפעם זה דיש רגלים לדבר לחוש שעשתה כן גם בפעם אחר וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה:

דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו כו'. שם בת"ה כתב טעמו משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ועוד טעם אחר עיין שם והג"ה זו אינה נדפסת בס"י במקומה כי היא קאי אמ"ש בריש הסימן מי שנתחייב שבועה כו':

לא היה מתחייב ממון אלא כו' ל' הטור כגון שא"ל נשתתפת עמי ומחייבת לי שבועה וזה אומר לא נשתתפתי עמך כו' דאף אם מודה לו שנשתתף עמו אינו חייב לו ממון אלא שבועה וכבר כתבו ג"כ הטור והמחבר בסי' שלפני זה בסס"ט ע"ש:

אבל שכיר כו' הטעם שהקילו בו כיון שאל שכר זה הוא נושא את נפשו וכבר נתבאר דינא בסוף סימן פ"ט בטור ובדברי המחבר ע"ש וגם בסי' זה משמע דדוקא אשכיר אין מגלגלים אבל בשאר נשבע ונוטל מגלגלין ועד"מ ובפרישה מה שכתבתי שם:

דאפי' לא תבע התובע כו'. מלשון אפי' מוכח דאיירי לפני זה בתבע התובע ואפ"ה כתב שם דעל השכיר אין מגלגלים ועוד מקילין עמו דאפי' אם השכיר הנתבע שותק ב"ד מעצמן טוענין לו דאין מגלגלין אשבועת שכיר וכן הוכחתי בדרישה ס"ס פ"ט גם בסי' זה ע"ש:

ב"ד מעצמן מגלגלין כבר כתבתי הטעם דילפינן לה מסוטה ומגלגלין אשבועה חמורה גם בטענה שאינה מחויב עליה אלא היסת או שאינו חייב עליה שבועה בפני עצמה כלל ועל ידי הגלגול נשבע עליה בנק"ח ואפי' טענת שמא של התובע וכמ"ש הטור בסימן זה וגם לעיל בס"ס ע"ה נתבאר זה:

אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה הנ"ל ומ"ש ונתחייב שבועה ר"ל נתחייב שבועה ממקום אחר מגלגלין על אותה שבועה טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבועה כגון שבועת השותפין אחר חלוקה וכנ"ל וזה שמסיק המחבר וכתב אבל על הטענת ספק של התובע כו' ור"ל שמגלגלים על השבועה שנתחייב ממקום אחר כשיש רגלים לאותו טענת ספק שרוצה לגלגל כשותפות דמורי התירא כנ"ל. אבל אין לפרש דמ"ש הטור והמחבר כשהנתבע טוען ודאי כו' קאי הכל אעיקר השבועה וקאמר דאעיקר השבועה הנתבע טוען ודאי ונתחייב עליה שבועה אז דוקא מגלגלין דא"כ גם מה שמסיק וכתב ז"ל אבל על טענת ספק של התובע ג"כ קאי אעיקר השבועה ועלה מסיק וכתב ובלבד שיהא רגלים לאותו עיקר שבועה וקשה מאי אריא כשבא לגלגל עליה דצריך שיהא רגלים לעיקר השבועה הלא בלא גלגול נמי אין משביעין אטענת שמא של התובע אלא כשיש רגלים לדבר ככל הני שכתב הטור והמחבר בר"ס צ"ג וק"ל:

אבל אם טוען טענת ספק כו'. כאן ובס"ס זה סתם המחבר ולעיל סי' ע"ה סט"ו כתב המחבר דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועד"ר מ"ש בזה:

ובלבד שיהיה רגלים לדבר. פי' לטענה שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפים דמורי התירא לנפשיה וכמ"ש לפני זה:

אבל אם טוען עליו התובע טענת ספק כו'. פי' הגלגול עצמו היא טענת ספק וכ"כ בהמ"מ ומ"ש המחבר בסעיף שלפני זה שמגלגלים על טענת ספק של התובע היינו כשאין הנתבע רוצה לשלם עיקר התביע' דאז צריך לישבע אשניהן וכשטוען עליו טענות ודאיות אף אם רוצה לשלם לו עיקר השבועה אינו נפטר מהגלגולים אם לא שירצה לשלם עיקר השבועה ולישבע אגלגולין דאז ודאי שומעין לו וק"ו הוא מהאי דכתב בסמוך דיכול לומר אשבע אגלגולין ואתה תשבע אעיקר שבוע' ותטול או איפכא וק"ל:

אפי' אחר שיצא מב"ד פי' וכבר נתבאר בסימן כ"ב דבעלמא אם קבל עליו לפרוע ויצא מב"ד חייב לשלם משא"כ בעודו בב"ד דיכול לחזור בו עמ"ש שם בפרישה ובסמ"ע בס"ג ולעיל בסי' פ"ו ס"ך:

על הגלגולין אני נשבע וכו'. וה"ה איפכא שיכול לומר אני אשבע על עיקר הטענה והוא ישבע על הגלגולים ויטול וכ"כ הטור והמחבר בשבועה דאורייתא בסמוך בס"ח ולא אמרינן דוקא בשבועה דאורייתא הדין כן ומטעם שאינו יכול להפכה והטעם בשניהם כיון דעכ"פ נידון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו וק"ל:

יש מי שאומר שנשבע כו' ויש מי שאומר כו' המחבר הולך בדברים הללו לשטתו שבספרו הב"י כ' במחס"א שמחולקים בדין זה הבעה"ת והרא"ש שהבעה"ת ס"ל שישבע על הגלגולים או יהפכנה והרא"ש ס"ל דאין כאן גלגול כלל אבל בפרישה כתבתי סתירת דבריו ממ"ש הטור בסימן ע"ה סי"ח די"א דלא אמרינן כו' והם דברי בעה"ת שבכאן ומסיק שם דהרא"ש הסכים לדבריו וגם הוכחתי שם בפרישה שאפי' הרמ"ה שכתב הטור שם בשמו שחולק עם בעה"ת היינו דוקא על בבא שניה דלשם והיא מ"ש המחבר כאן בס"ט אבל כשטען על מקצת טענה ראשונה איני יודע כ"ע מודו דלית ביה גילגול לומר משואי"ל משלם אלא דינו הוא דאם הגלגולים הם דברים שאם טענן לחוד היה הנתבע חייב לישבע עליהם היסת או ש"ח גם עתה ישבע (וז"ש שם או ישבע או יהפך) ואם לא היה חייב שבועה עליהם גם עתה לא יתחייב מכח הגלגול והבעה"ת שהביאו הב"י מיירי כשהיה הנתבע חייב שבועת היסת על טענת הגלגולים גם זולת הגלגולים והרא"ש שהביא איירי מתרווייהו ולא כתב אלא שאין כאן דין גלגול לומר מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכל חד כדינו ע"ש והוא ברור והמחבר עצמו סתם הדברים בסי' ע"ה סט"ו כדברי בעה"ת בדין זה וכמ"ש ע"ש ובע"ש נמשך אחר דברי המחבר וכתב פלוגת' בזה ולא דק ע"ש:

ועל הגלגולים תשבע ותטול. פי' היסת אע"ג דהוא היה צריך לישבע ש"ד דש"ד או שבועה בנק"ח נראה דאינו יכול להפך עליו בע"כ:

ויפטר מלישבע על הגלגולים. גם זה מדברי בע"ת ומיירי דכשהיה טוען טענות אלו לבדם על הנתבע לא היה חייב הנתבע אפי' היסת כגון שבועת השותפין לאחר שחלקו וכ"כ ב"י בהדיא על דברי בעה"ת הללו ע"ש וכן מוכח בטור שהרי בסימן ע"ה סי"ח כ' בדין זה בדברי הי"א כו' הנ"ל שהם מדברי בעה"ת שנשבע היסת על הגלגולים שאינו יודע וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהותיו שם סט"ו ע"ש וה"ט משום דהתם איירי כשהיה חייב הנתבע לישבע היסת שאינו יודע על טענת גלגול זה אם הי' טוענין עליו לבדן וקמ"ל שם דלא אמרי' בזה דע"י גלגול נתהוו טענותיו טענה אחת וכיון דעל מקצתם אומר איני יודע אמרינן בזה משואיל"מ או הוה ליה לישבע לכל הפחות שבועה דאורייתא גם על הגלגול כמו שהיה חייב על עיקר השבועה קמ"ל דלא ע"ש ומור"ם לא גילה דעתו כאן וסמך אמ"ש כן שם בסי' ע"ה ודוק:

בש"ע סעיף א' ויש מי שכתב דין זה צ"ע דיש לברר ההפוך ותחלה נעתיק הסוגיא דסוף פ' הנשבעין אמר רב הונא לכל מגלגלים חוץ לשכיר ופרש"י על כל שבועה דרבנן מגלגלין חוץ משכיר שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של ב"ה וכ"כ התוס' בשם ר"י בטעמו דשכיר לפי שאינה מן הדין וכתבו ע"ז ואף על גב דע"א מעיד על כתובה שהיא פרוע דנשבעת כדי להפיס בעלה כדאמרינן בכתובות מ"מ שייך גלגול דאינה פטורה מן הדין אלא מגזירת הכתוב דאין נשבעין על שעבוד קרקעות עכ"ל וקודם לזה כתבו דעת ריצב"א דרב הונא לאו דוקא נקט שכיר אלא ה"ה שאר נשבעין ונוטלין דתני מתני' בהדי שכיר דנשבעין נוטלין אלא דקמא נקיט והטעם בהנך כיון דהטעם שהשבועה לטובתה אין מגלגלין וא"נ לריב"א ובת"ה סי' שכ"ד כתב מי שבא לו היפוך שבועה ורוצה המהפך לגלגל עליו תביעות אחרות דאין מגלגלין כה"ג די"ל תקנתא לתקנתא לא עבדינן דהיפוך שבועה דרבנן נמי תקנתא הוא הכי משמע במרדכי פרק הדיינים ולא עבדינן תקנתא אחרינא אבל בסמ"ג במצות לדון בין תובע לנתבע כתב בשם רש"י דהיפוך שבועה כיון דברצון הנתבע לא חשיב בהו תקנתא לתקנתא וכו' ואחר כך מייתי ראיה בת"ה מספר ריצב"א שזכרנו כמ"ש בדין זה דאפי' התם נשבעין ונוטלין דקבעו חכמים שבועה זו עליו אפ"ה הואיל שבשבועה זו נוטל אין מגלגלין ולפר"י נמי משמע קצת כן היפוך שבועה נמי חשיב שלא כדין דלפי הדין הו"ל לישבע או לפרוע עכ"ל והנה ראיה הא' פשיטא דאין בה ממש כיון שהסמ"ג בשם רש"י ס"ל מגלגלין אין כח לפסוק נגדם ובפרט להוציא ממון ומפר"י שכתב ת"ה ל' מסופק שהרי כתב משמע קצת ולע"ד נראה דאין שם דמיון כלל דהאיך כתב בהיפך שלא מן הדין דמ"ש מן הדין הוה ליה לפרוע או לישבע אדרבא מדין התורה פטור בכל אלא שרבנן הטילו עליו היסת ושיהא הנתבע יוכל להפכה לא הוי תקנתא לתקנתא כמ"ש הסמ"ג אבל לא הצריכו לעשות משום תקנה לגלגול בהיסת דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכמ"ש הרי"ף שם וממילא יש בה כח לגלגל כמו בשל תורה ועוד ק"ל על ראיה זו דת"ה דהיפך שבועה הוי שלא כדין כמ"ש דאם כן ה"ל לרב הונא לומר חוץ משכיר ומהפוך שבועה והא חזינן דהוצרכו התוספות לתרץ הא דלא חשיב ע"א מעיד על הכתובה שנפרעת ל"ל חשבה ודחקו עצמם לתרץ ע"ז ולא ר"ל דחשיב שכיר וה"ה ע"א בכתובה אף על גב דחד טעמא לשניהם להפיס דעת הבעל אע"ג [אע"כ] דקשה להו הו"ל לרב הונא למינקט בפי' גם ע"א בכתובה בשלמא לפי' ריצב"א דס"ל ה"ה שאר הנשבעין ונוטלין לק"מ דקמא נקיט כמ"ש התוספת להדיא מכל מקום משמע דאי לאו דקמא ה"ל למחשבי' ואם כן ע"כ עיקר ראיית הת"ה מפי' ריצב"א דס"ל ה"ה שאר נשבעין ונוטלין והא חזינן דלא קי"ל הכי דהא דוקא בשכיר קיימא לן דאין מגלגלין כמו שכתבו הפוסקים להדיא וכן נראה כוונת הב"י שהביא ראיה של ת"ה וכתב עליו וז"ל ומיהו הביא הסמ"ג דס"ל מגלגלין עכ"ל ובר מכל זה נראה לי תמי' דהיאך שייך כאן תקנתא לתקנתא דאם כן קשה היסת גופיה תקנה היא והיאך תיקנו שם גלגול הא הוי תקנת' לתקנתא אע"כ כדפרי' דהגלגול לא הוצרכו לעשות תקנה בו אלא ממילא נתהוה גם מדברי הרמ"א משמע דלא החליט הפסק אלא כתב לשון יש מי שכתב כו' ונראה דאין לעשות מעשה להוציא ממון ע"פ פסק זה:

(ע"ש אבל שכיר) הטעם נתבאר בדברי רש"י ור"י כמ"ש בסמוך לעיל דהשבועה זו שלא מן הדין רק להפיס דעת הב"ה וטעם הסמ"ע בזה תמוה דהא מפורש כמ"ש:

(סעיף ב') אם טוען טענת ספק ונתחייב כו' ומבוא' באשר"י פרק השואל דה"פ שטענת הנתבע על הגלגול הוא ספק והוא נתחייב שבועה ממקום אחר ס"ד דלהוי חויב שבועה ואי"ל ומשלם הגלגולים אלא אין מגלגלין בזה ונ"ל דיש חילוק בזה דהכא דהוא טוען ספק בענין שצריך היסת על הגלגול בפני עצמו כגון איני יודע אם אני חייב לך דעכ"פ מהני הגלגול הזה שישבע בנק"ח גם על הגלגול כמו על עיקר השבועה ומש"ה ניחא מ"ש סימן צ"ג סי"ג ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת כו' דקשה הא איתא כאן אין מגלגלין בשמא דנתבע אלא ודאי כמ"ש וכאן לא אמרו אין מגלגלין אלא דלא הוי מחויב שבועה כמ"ש ולפ"ז הא דכתב רבינו בסי' ע"ה סי"ח וכן אם טענו מנה כו' והיסת על הגלגולים באמת צריך שבועה חמורה אף על הגלגול אם זה רוצה שיעשה על שניהם שבועה אחת אלא דלא נחית שם לזה דלא בא ללמדינו רק דלא הוי מחויב שבועה ועי"ל (ואי"כ) בשביל זה דלא שייכא להדדי ותו נ"ל דכאן מיירי שהגלגול דספק דנתבע בענין שלא היה עליו היסת בפני עצמו כגון איני יודע אם הייתי שותפך בזה לא מגלגלין וכמ"ש ב"י על דברי סה"ת בשם הראב"ד ואם פקח הוא יטעון על הגלגול איני יודע.

(סעיף ו) או השבע על כל דברים אלו נ"ע דכיון שטוענו תובע בגלגול בברי מדסיים ע"ז שישבע על הכל ויטול א"כ ל"ל גלגול להיסת הא בתביעה בפני עצמו יתחייב ג"כ היסת ולא ידעינן שום אופן שיהי' פטור מהיסת רק בטענת תובע בספק כמ"ש ס"ס ע"ה וכאן איירי בברי ודוחק ליישב דמיירי שמהפך עליו בספק שישבע התובע דחשיד ליה בכך כמ"ש סימן פ"ז סי"א דאין זה משמעות ל' של ישבע ויטול דמשמע שאחר שבועתו ראוי ליטול ונ"ל ליישב דאי' פ"ק דקדושין דע"ח [דכ"ח] עד היכן גלגול שבועה דא"ל השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע סד"א אם איתא דזבין ליה בע"ע ה"ל קלא ומ"ה אין יכול לגלגל עליו קמ"ל דאפ"ה מגלגלין ומפרש הראב"ד דהוא מרא דדין דבסעיף זה דאף דקמ"ל דיש בזה גילגול ומ"מ אם יהיה תובעו בפני עצמו מהני סברא זו דאם איתא דזבין ה"ל קלא דא"צ לישבע היסת ודמיא לההיא דס"פ המקבל אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואיתא התם דמידי דאית ליה קלא חשיב כסהדי דק"ו היא כיון דמועיל סברא זו דאם איתא הו"ל קלא לענין להוציא ממון כדאיתא סי' קפ"ז כ"ש הכא לפוטרו משבועה ולאוקמי אדין תורה ועוד ראיה לזה דהא ר"ן דתיקן היסת אמרינן הטעם בפרק הדיינים דמ"מ משום חזקה א"א תובע אא"כ יש לו עליו ואיתא ברפ"ב דכתובות נשים בשאות בתולות אתרע רובא משום דא"א דהוה בתולה ה"ל קול דרוב הנשואות בתולות יש לה קול הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וא"כ כ"ש שנאמר מכח הך הוכחה דא"א כו' דאיתרע החזקה של אין אדם תובע כו' דרובא עדיף מחזקה ואפ"ה איתרע לה וא"ל א"כ למה סבירא ליה לקצת פוסקים דישבע היסת בההוא דין דבתולה כמ"ש בא"ע סימן ל"ו הא ל"ק דשם יש ג"כ רוב דמסייע לאשה דרוב נשים נישאות בתולות ואוקי רובה להדי רובא ואשתייר חזקה דר"נ לענין היסת זה שפיר כתב כאן המחבר דבזה לא מצי הנתבע לפטור את עצמו מן הגלגול במה שהיפך השבועה על עיקר הטענה אלא חייב לישבע מכח הגלגול או יהפך הכל על חבירו כן נראה לפי עניות דעתי:

לגלגל. עיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שהאריך יפה בדיני גלגול שבועה ומסקנא דכל שבוע' מגלגלין אפילו בשמא על שמא והיינו כדעת הר"ן חוץ משכיר ומי שנהפכ' עליו ע"ש. ש"ך:

הפוכו. כ"ה בת"ה טעמו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן (והט"ז כת' דדין זה צ"ע כו' ע"ש באורך וסיים ז"ל ונראה דאין לעשות מעשה להוציא ממון על פי פסק זה) ועיין בש"ך:

ממון. ל' הטור כגון שאמר לו נשתתפת עמי ומחייבת לי שבוע' וזה אומר לא נשתתפתי עמך אין מגלגלין עליו שלא נשתתף עמו עכ"ל אלא מגלגלין עליו שלא הרויח כלל באותו זמן שאומר שהי' שותפו ויש נ"מ בין לשונות אלו כמ"ש סימן צ"ג ס"ט וי' ע"ש. ש"ך:

שכיר. הטעם שהקילו בו כיון שלשכר זה הוא נושא את נפשו וכבר נתבאר דינו בש"ס ד' פ"ט וגם בסימן זה משמע דדוקא אשכיר אין מגלגלין אבל בשאר נשבע ונוטל מגלגלין כ"כ הסמ"ע (והט"ז כתב דהטעם נתבאר בדברי רש"י ור"י כמ"ש לעיל דשבוע' זו שלא מן הדין הוא רק להפיס דעת בעה"ב וטעם הסמ"ע בזה תמוה דהא מפורש כמ"ש עכ"ל):

מגלגלין. כתב הסמ"ע דמגלגלין אשבוע' חמור' וגם בטענ' שאינו מחויב עליה אלא היסת או שאינו חייב עליה שבוע' בפ"ע כלל וע"י הגלגול נשבע עליה בנק"ח ואפילו טענות שמא של התובע וכמ"ש הטור בסימן זה וגם בס"ס ע"ה נתבאר זה עכ"ל:

ודאי. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענ' שרוצ' לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה ומ"ש ונתחייב שבוע' ר"ל ממקום אחר מגלגלין על אותה שבוע' טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבוע' כגון שבועת השותפין אחר חלוק' כו' עכ"ל הסמ"ע וכ' הש"ך דהב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבוע' וכתב שכן מבואר בתוספות והרא"ש פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא שם מבואר להדיא כהסמ"ע גם א"א לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבוע' דאם כן לא נתחייב מתחל' שבוע' כלל אלא הוה ליה משואיל"מ כו' ע"ש (ועיין מ"ש הט"ז בזה):

ספק. ז"ל הסמ"ע כאן ובס"ס זה סתם המחבר ובסימן ע"ה ט"ו כתב דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאיל"מ ע"כ והש"ך הקשה דבס"ס שד"מ כתב המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע (עמ"ש בזה בסימן פ"ב ס"ק כ"ח ע"ש):

רגלים. פי' הסמ"ע דלטענ' שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפין דמורי היתרא לנפשי' וכתב הש"ך דגם בזה תימא דבס"ס שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע עכ"ל:

הודאיות. כתב הש"ך ואין להקשות הא בטענות ודאי בלא"ה יכול להשביעו היסת אפי' בלא גלגול י"ל דמשכחת לה כגון שפטרו משבוע' וכמ"ש סי' ע"א ס"ה א"נ כגון פרוזבול היה לי ואבד וע"ל סימן ס"ז סל"ג או כגון רבית שטוען בהיתר לקחתי כדלעיל סי' פ"ב בסמ"ע (כמ"ש שם ס"ק י"ט ע"ש) ובי"ד ס"ס קס"ט וכן כל כה"ג ובס' לח"מ תירץ דמיירי שקיבל עליו בב"ד לישבע עיקר שבוע' ולא להפך עכ"ל (ובט"ז יישב בענין אחר ע"ש):

עצמן. משום שחושש שמא עיניו נותן בהן צריך ליתן אותן הדברים עצמן או לישבע עליהן כן הוא בנ"י. ש"ך:

ספק. פי' הגלגול עצמו הוא טענת ספק וכ"כ הרב המגיד. סמ"ע:

נשבע. וה"ה איפכא יכול לומר אני אשבע על עיקר הטענ' והוא ישבע על הגלגולים ויטול וכ"כ הט"ו בש"ד בסמוך ס"ח ולא אמרינן דוקא בש"ד הדין כן ומטעם שא"י להפכה והטעם בשניהן כיון דעכ"פ נדון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו. שם:

שאומר. הסמ"ע הקשה על המחבר שהביא כאן ב' דעות ובסי' ע"ה סט"ו סתם הדברים ובאמת לית בזה פלוגתא כלל ע"ש וכתב הש"ך דהב"ח כתב במחויב שבוע' ואיל"מ אפי' כשנתרצו שניהם לישבע אינו נשבע והוא תמוה עכ"ל:

תשבע. הש"ך כתב דדין זה תמוה הוא דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול ובדאורייתא לא מפכינן כו' ע"ש שהביא כמה פוסקים גדולים שס"ל כן ומסיק דהעיקר בזה שלא כדעת הט"ו:

הגלגולים. דאין מגלגלין טענת ספק כמ"ש בס"ב וקשה דבסי' צ"ג סי"ג פסק שמגלגל עליו שאינו יודע כו' וצ"ל דשאני התם כיון שעיקר השבוע' היא מדרבנן (עמ"ש בסימן ע"ב ס"ק כ"ח) וע"ל סימן רצ"ח. ש"ך:

כל. ערש"י שם ד"ה מהו וכן הוא פשטא ל' דגמ':

שאם היה כו' ואם כו'. מגמ' דקדושין כ"ח ממון שניתנה כו' כנ"ל בסי' שקדם:

ויש מי כו' עתוס' שם מ"ט א' ד"ה לכל. פריצב"א כו' וא"כ כ"ש כאן ומה שהתם דנשבע מעיקר התקנה כו' ואפי' לפי' ר"י דדוקא כו' כאן מודה דהוי כשכיר דאינה מן הדין דלכך בדאוריית' לא מפכינן כיון דמן התורה מחוייב:

אפי' כו'. שם לפתוח לו וערש"י שם ואפי' לר"ח ה"מ בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאוריית' דכ"ע מגלגלין ובריש ב"מ אתיא מגלגול שבועה דע"א ויליף לעדים ובעדים ב"ד משביעין אותו אע"ג שלא טען וראיה ג"כ מסוטה ועבה"ג:

אין מגלגלין כו'. כ"ז קאי אשבועה שניה שרוצה לגלגל אם הוא ודאי או ספק עסמ"ע וכמ"ש בב"מ צ"ז ב' ש"מ מנה לי כו' ואף שחייב ע"י גלגול ע"י שבועה שכדרכה מתה כמ"ש שם צ"ח ב':

אבל על כו'. כמ"ש בקדושין כ"ח א' ספק מנלן כו'.

ובלבד כו'. ממ"ש בב"מ שם השוכר אמר שכורה כו' והלה אומר א"י פטור ואף שצריך לשבע שכדרכה מתה כנ"ל ובסי' שד"מ ס"ד כ' דבשניהם מגלגלין בין טענת התובע ספק בין טענת הנתבע ספק וכן בסי' ע"ה סט"ו וי"א שכיון שנתחייב כו' ואף ס' הראשונה דשם לא פליג אלא דלא אמרי' בגלגול משואילו"מ אבל מגלגלין וכן בסוף הסי' זה ס"ט טענו מנה כו' ג"כ מטעם זה: (ליקוט) ואפי' כו'. תוס' דקדושין כ"ח א' ד"ה נאמרה כו' והרא"ש אבל הרשב"א שם והר"ן חולקין ע"ז ע' בארוכה (ע"כ):

כמו בשבועת. כמ"ש בשבועות מ"ה א' במתני' נתחייב לו שבועה כו' מגלגלין כו'. והטעם דגלגול ילפינן מסוטה וכמו בסוטה שרגלים לדבר שהרי זינתה:

מי שנתחייב כו'. ירושלמי סוף שבועות חד ב"נ כו' והביאו הרי"ף שם וע"ש:

מהטענו' הודאיו' כו' אבל אם כו'. מ' דקאי אטענה השניה שהוא ספק אבל בנ"י פ' השואל אמתני' דשאלה ושכורה כ' ומיהו ה"מ בגלגול כו' ר"ל דאם טענה הראשונה ספק לא אמרי' מתוך שאיל"מ והביא ממתני' ק' א' הלוקח אומר גדול כו' זכה בגדול וע"כ מטעם גלגול כגון שטען בכסותו ובסיפא זה אומר א"י כו' יחלוקו וכ' וכן הסכימו האחרונים ז"ל ואמרו עוד שיכול ליפטר מלישבע על הגלגולין אם רצה לשלם עיקר התביעה דירושלמי ה"מ בטוענו בריא כו' מ' דקאי אלעיל שטען על טענה הראשונה ספק וכן מ' שם שכ' ומיהו אם לא כו' ואפי' טען אגלגולין א"י כו' מ' דתחלה מיירי שטוען אגלגולין בריא ואפ"ה פטור ונ"ל שהוציאו מירושלמי דפ' המפקיד הל' א' אמר נשבע אני כו' חוששין א"ר יוסי לא כו' והביאו הרי"ף שם והקשה על הירושלמי הנ"ל אבל לס' ניחא ששם עיקר התביעה הוא ספק ומ' שם בירושלמי דאף לת"ק שם אינו חייב לישבע על הגלגולין אם רוצה לשלם דקאמר שם אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בו יד אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועו' אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין מ' דחוששין ג"כ כמו ברישא שמא עיניו נתן בה ולכך צריך לישבע וקמ"ל דצריך לישבע על הכל אף שאין לו עליו אלא שבועה שאינה ברשותו ועוד דחזינן שרצה לשבע רק משום שבועות אחרות חזר בו ואיכא רגלים לדבר שאינה ברשותו ואפ"ה חוששין ור' יוסי משמע שם דפליג על הכל ואף ארישא שאין משביעין אותו משום שמא עיניו נתן בה שאמר שם אר"י לא חייבה אותו שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע אלא שהרי"ף מפ' חוששין אפי' רוצה ליתן לו החפץ עצמו ומילתא אחריתי הוא לענין גלגול כנ"ל ולשון חוששין לא שייך וכן פלוגתא דר' יוסי אין משמע כדבריו:

ואפי' כו'. כמ"ש בגמ' ר"פ המפקיד משביעין אותו כו' חיישינן כו' וכ'הרא"ש סוף שבועות דמ"ש בריש ב"מ שלש שבועו' כולם ע"י גלגול שלא פשע בה וכ"כ תוס' בב"מ שם דאל"כ אמאי כשיש רואה פטור דלמא שלח בו יד וע"ש ולפיכך אפי' רוצה לשלם משביעין שכבר נתחייב ע"י גלגול ואפשר לפרש הירושלמי ג"כ על דרך זה שאמרו ראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות ול"ק דברים אחרים מ' שבועו' אחרות על הפקדון עצמו כגון שלא שלח בו יד ושאינה ברשותו וחזר כו' חוששין והוא נכון יותר וז"ש אר"י כו':

אם כשנתחייב כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי סוף שבועות הנ"ל אמרי' חד בר נש אזל למידן קמי ר' זירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דיכרין אני חייב לך הא פריעין לך וא"ל ומילת פלן ופלן א"ר זירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע ליה כל דמגלגל עלך התם שתבעו תחלה ומלת פלן ופלן וכ' מ' שם שא"ל לאו תרין דינרין כו' מ' שתבעו עוד דברים אחרים:

כשמגלגל עליו כו' אם רוצה כו'. כמ"ש בירושלמי שם שא"ל ר"ז או הב כו' או אשתבע כו'. אע"פ שכבר הודה על הראשונה וא"א לומר דאישתבע על הגלגול לבד קאמר דא"כ אמאי אמר או הב כו' לא היה צ"ל רק אשתבע ליה כל כו' אלא ה"ק ליה דאינך מועיל בשילומך ב' דינרין אלא או הב אז תפטר וא"ל השבע על כולם:

אפי' אחר כו'. דבלא"ה א"י לחזור ולישבע כמ"ש בריש פ' הדיינין אם אמר איני נשבע פוטרין אותו וכמ"ש תוס' שם בשם רש"י וכן הסכים הרא"ש שם וע"ל סי' כ"ב ס"ג בהג"ה:

שלא כו'. נלמד מירושלמי הנ"ל דשם הודה שחייב ושם אין חילוק בן יצא מב"ד או לא:

אם זה כו' אומרים לו כו'. ר"ל הפך השבועה ששבועה של גלגול הפך אומרים לו כו' דא"י להפך הגלגול לבד אם אין תובע רוצה לישבע אלא אומ' שישבע הנתבע על הכל. או השבע כו' אע"פ שיכול להפך שבועת היסת בע"כ של התובע ואין חייב הנתבע שום שבועה מ"מ כאן שעדיין חייב לו שבועה הראשונה יכול לגלגל עליו עדיין השבועה השניה וצריך ע"כ לישבע ואע"ג שאינו חייב לו שבועה בלא גלגול יכול לגלגל עליו כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הל' ה' מנין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שהן ראוין להשביע דברים שאין ראוי להשביע א"ר יוסי בר בון נשמעין מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראויה להשביע את אמר מגלגלין וה"נ מגלגלין משא"כ אם אמר על הטענה הראשונה שישבע התובע וז"ש ואם אמר כו' דלא כסמ"ע ס"ק י"ב וכ"מ בהראב"ד בהשגו' פ"א דטוען ד"ה מי א"א ואם כו' או נאמר לו כו' שהרי אתה חייב לו כו' ר"ל אף לאחר ההיפוך עדיין אתה חייב לו שבועת היסת כמו על הראשונה וכנ"ל ע"ש:

טענו מנה כו'. נתבאר בסי' ע"ה סט"ו וכן מ"ש בס"ט טענו מנה כו' נתבאר ג"כ שם ע"ש:

יש מי כו' עסמ"ע שכ' דאין כאן פלוגת' וכ"כ בש"ך לעיל סי' ע"ה שם:

נתחייב כו'. עש"ך שחלק ע"ז כיון שגלגול הוא מן התורה וכן עיקר: