שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה - שולחן ערוך חושן משפט סימן ט׳

מאד מאד צריך הדיין כו' ע"ל סי' נ"ד סי"ח בהגה ובסמ"ע ס"ק מ"ו:

וכל דיין ששאל שאלה כו' ואי עביד לאחשובינהו ש"ד טור ועיין ב"ח:

אם קדם התובע כו' ע' בתשו' ן' לב ס"ג סימן צ"ז:

ממדת חסידותו וכו' וכתב מהרד"ך הא דאינו אלא מדת חסידות היינו כשעשה כן להדיין שלא בפני בע"ד חבירו אבל בפניו ודאי אסור דודאי יסתתמו טענותיו וק"ל עכ"ל סמ"ע:

כל דיניו שדן בטלים. ע' בתשו' מהר"מ פאדו' ס"ס מ' וע' בריטב"א ס"פ האיש מקדש וע' ב"ח וסמ"ע ס"ק י"ד:

והוא שיקבל משניהם בשוה. והרמב"ם מסיים ומזה בפני זה והרב המגיד נתן טעם לדבר ע"ש:

אסור כו' ושכר פשרה כתב בב"ח דשרי ליטול ע"ש:

ורואה זכות לעני כו' ה"ה כששניה' עניים או עשירים וכתב מור"ש ז"ל דלרבותא נקט זכות לעני כו' דאע"ג דאיכא כבוד רבו וכבוד העשיר עד כאן לשון סמ"ע ובחידושי אגדות לא כ"כ ועיין ב"ח מה שכ' בזה:

מאד מאד כו' כן הוא ל' הטור ובפרישה כתבתי דמשום דחמדת ומשיכ' האדם אחר הממון הזהיר באזהרה כפולה וכתב מאוד מאוד ומה"ט גם הטור בי"ד סי' ק"ס בדין ריבית הזהיר בלשון זה וכתב מאוד מאוד צריך ליזהר באיסור ריבית גם בר"ס של"ו בי"ד כתב לענין רפואה ז"ל והוא שיזהר מאוד מאוד כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות כו' והיינו מפני חומר פקוח נפש וכן הזהיר באיסור ערוה בא"ע ר"ס כ"א ואב לכולם מה שהזהירו חכמי המשנה בל"ז ואמר מאוד מאוד הוי שפל רוח מפני שטבע האדם למשוך אחר הגאות:

אפילו לזכות את הזכאי כן הוכיחו בגמרא דכתובות דמדכתיב לא תקח שוחד דאילו להטות משפט כבר הוזהר ע"ז כמ"ש לא תטה משפט לא תעשו עול במשפט והטעם מפורש בקרא שנאמר כי השוחד יעור ודרז"ל שוחד נוטריקון "שהוא "חד ר"ל שהנותן והמקבל נעשים גוף אח' וא"א להשמר שלא יטה אחריו וכיון דאסור לקבלו מחד אסור ג"כ לקבל מתרוייהו בשוה ואפילו משניהן יחד אע"ג דלא שייך שם ה"ט וכמ"ש בדרישה ע"ש:

צריך להחזירו כשיתבענו אבל בלא תביעה א"צ להחזירו כיון דלא קבלו אלא מרצון הנותן וכדי לזכות את הזכאי ול"ד לריבית דכתיב ביה וחי אחיך עמך עליך להחזיר לו כדי לחיות בו ועפ"ר:

שוחד דברים בפרישה כתבתי דר"ל שוחד עניני' כמו ההוא דנטל גדפא מהדיין או כסה רוק שלפניו וכן משמע בגמרא מיהו אפילו שוחד דברים ממש ג"כ אסור כמו להקדים לו שלום ולא היה דרכו להקדים לו שלום וכל כיוצא בזה וכמו שאסרו דברים כאלו באיסור ריבית כמ"ש הטור והמחבר בי"ד סימן ק"ס ע"ש:

אבל היה לו להשאיל כו' פי' אפילו לא השאילו עדיין כיון דיש לו להשאיל אז שאלתו ששאל ממנו אין עליו תורת שוחד שהרי גם הוא יכול לשאול ממנו כשירצה ועפ"ר שכן מוכח מלשון הגמרא וכן מוכרחים אנו לפרש דברי הטור וכמ"ש בפרישה ע"ש:

אין הנתבע יכול לפסלו אפילו אם בשעה ששלח לו היתה תביעתו מפורסמת שיתבענו באותו תביעה טור:

ממדת חסידותו וכתב מהרד"ך בית כ"ו הא דאינו אלא מדת חסידות היינו כשעשה כן להדיין שלא בפני בע"ד חבירו אבל בפניו ודאי אסור דודאי יסתתמו טענותיו וק"ל ועד"מ שהביאו:

כי חובה על ישראל לפרנס כו' ילפינן לה מדכתיב והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:

או הקדשות סתם פי' לאפוקי אם הקדישו לשום דבר מיוחד אז אסור לשנותו לדבר אחר וכמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ובי"ד סי' רנ"ו ועפ"ר:

ויותר טוב לגבות כו' אמ"ש המחבר ומגבין אותה מתחלת השנה או בסופה קאי:

הנוטים אחרי הבצע בבני שמואל כתיב דלא הלכו בדרכי אביהן ויטו אחרי הבצע ועד"ר מ"ש בזה:

הנוטל שכר לדון כו' גם הנוטל שכר להעיד אין עדותו עדות וכן הוא במשנה בהדיא וכתבו מור"ם לקמן סי' ל"ד סעיף י"ח ע"ש:

אא"כ ידוע שלא נטל כו' פי' ואז אותו דין הוה דין אע"פ שנטל שכר על דינים אחרים שדן לפני זה ולאחריו ול"ד לעובר עבירה אחת שכל דיניו ועדותיו בטלים עד שעושה תשובה דשאני הכא דלא עבר על לאו אלא משום קנס הוח וכמ"ש הרא"ש וע' בד"מ ובהגהותיו עוד מזה:

ואומר לבעלי דין תנו כו' כצ"ל ואומר בוי"ו ודוקא כשהתנה עמהם מתחלה דינא הכי שנוטל מהן כל שכר פעולתו שבטל ממנה ומשום שנאמר אפס כי לא יהי' בך אביון אבל אם לא התנה ודן ואח"כ בא ליטול מהן שכר בטילה (דמוכח) א"צ ליתן להם אלא כשיעור שרוצה אדם ליקח ולישב בטל מאותה מלאכה שנתבטל ממנו כדין משיב אבידה שיתבאר לקמן בסי' רס"ד ורס"ה בענין המקבל עסק מחבירו לענין ריבית כתבו הטור והמחבר בי"ד סי' קע"ז ובדין ראיית מומי בכור בי"ד סי' שי"ב ועמ"ש שם עוד מזה:

ה"ג אבל אם אינו ניכר כגון שאין לו מלאכה ידוע אלא שאומר כו' וכן הוא בטור:

כגון שאין לו מלאכה ידוע כו' עד אסור עיין דרישה שכתבתי שמתשובת הרא"ש משמע (אבל אינו מוכח כ"כ) שגם בכה"ג דיניו בטלין ודוקא בכה"ג שאמר שמא יזדמן לי שכר בקנין סחורה שהוא דבר שאינו תלוי בו ואינו מצוי כ"כ אבל אם בעל מלאכה הוא אף שאינו מתעסק במלאכתו בשעה שבא לדון לפניו מ"מ כיון שהדבר תלוי בו אף שמכוער הדבר ליטול איזה שכר לכתחלה מ"מ דינו דין בדיעבד ועד"ר מ"ש עוד מזה:

להניח לתלמיד בור שישב לפניו עמ"ש בסי"ג בסעיף ד' אמ"ש שצריך שיהיו כל היושבים בב"ד ת"ח וראוים:

ורואה זכות לעני כו' ה"ה כששניהם עניים או עשירים וכתב מור"ש ז"ל דלרבותא נקט זכות לעני כו' דאע"ג דאיכא עליו כבוד רבו וכבוד העשיר אפ"ה לא ישתוק:

בש"ע ס"א כשיתבענו כו' כ' הסמ"ע ול"ד לריבי' אשתמיטי' דברי רש"י פא"נ דף ס"א וז"ל ריבית קצוצה וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תבעו בחיים עכ"ל הרי גם בריבית בעינן תביע' והא קמ"ל דיוצא בדיינין כשיתבעו. ומעשה בא' שאין לו ממון רק מה שלקחו ממנו ברבית קצוצה עדיין לא החזירוהו לו ובא המלוה לקחת אותו ריבית מיד אותו האיש מדר"ן ונ"ל דאין צריך ליתן כיון שאין כאן תביעה מן הלוה שיחזירם אין כאן ממון כלל דהרי בעינן תביעה כנ"ל ועוד ראיה מי"ד סי' קס"א דכ' שכופין אותו נקיים עשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דנחיה כמ"ש בנ"י פא"נ וכאן לא מטי הריבית נלוה שיוכל להחיות עצמו ע"כ אין מוציאין ייידר"ן וק"ל:

(ס"ה ואמר לבע"ד תנו) וכי' כ' הסמ"ע ס"ק י"ב [י"ד] דאם לא אמר מתחלה כלום דאח"כ צריך לשלם שכר בטילה כפועל בטל ולא נלע"ד כן דהא איתא בסי' קכ"ח בפורע חובו של חבירו שפטור הלוה מטעם דיכול לומר מפייס הייתי כמלוה בלא דמים ק"ו כאן שיכול לומר הייתי הולך לדיין אחר שהיה פנוי ממלאכה ותו דכתבו התוס' ב' הכונס דף נ"ח בפי' דכל מי שעושה לחבירו שלא מדעתו אפי' אית ליה פסידא אין צריך לשלם דה"ל מבריח ארי דמצוה קעביד ה"נ לא שנא ומה שהביא סמ"ע ראיה מאבידה ל"ד לכאן דשם ברי הזיקא דאי לא זה המוציא אבידה היתה נאבדת לעד. וכתבו התוס' בנדרים דף ל"ג והרח"ש בפ' הכונס כל היכא דברי הזיקא חייב לשלם. ותו לפי דברי הסמ"ע היה לו לרמב"ם והטור לכתוב גם כאן דמשלם כפועל בטל כמ"ש גבי אבידה אלא ודאי אין כופין לתת שכר כפועל בטל בזה כיון שלא הותנה כלום תחלה ובסי' של"ה כתבתי עוד ראיות לזה ויש לקיים דברי הרב באם נותן לו מרצון דאין בזה איסור כל שאינו נוטל טפי משכר בטילה דמה שנוטל יותר הוה אגר דינא וזה צ"ע דעכ"פ יש לזה הפסד. ותו בס"ד כל דיין שיושב ומגדיל כו' הטור כ' בזה בשם רמב"ם וקשה דזה תלמוד ערוך גבי בני שמואל ונראה דבגמרא משמע לפירש"י שעשו שלא כהוגן על שישבו בעריהם ולא היו מסבבים בערי ישראל למעט בהוצאות סופרים ושמשים:

(ותו בס"ז זכות לעני) ראיתי למהר"ל מפראג שכ' דבזה עדיף העני מעשיר דאם רואה זכות לעשיר יכול לשתוק ויליף לה מדכתיב ודל לא תהדר בריבו משמע להדרו נגד העשיר אסור כשהוא דיין אבל כשאינו דיין רק יושב לפני רבו יכול לשתוק ולא יפסיד לעני בדבורו:

(בשם הרב מוהר"ר יונה זצלה"ה ותלמיד היושב ורואה זכות לעני כו') הא דנקיט עני ועשיר י"ל ע"ד שפי' רש"י ע"פ לא תגורו של"ת היאך אני פוגם בכבודו של עשיר אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ אומר לו תן לו כו' להכי נקיט עני ועשיר שהרב אינו טועה בדין וגם אינו רוצה להטותו אלא לפי שעה משום כבודו של עשיר עד שיצא לחוץ ויאמר לו תן לו אע"פ כן אל ישתוק עד כאן):

מאוד. משום דחמדת האדם אחר הממון לכך הזהיר באזהרה כפולה וטעם שוחד דרשו רז"ל שהוא חד ר"ל הנותן והמקבל נעשים גוף א' וכיון דאסור לקבלו מחד אסור ג"כ לקבל מתרווייהו בשוה ואפי' משניהן יחד אע"ג דלא שייך שם ה"ט. סמ"ע:

כשיתבענו. אבל בלא תביעה א"צ להחזירו כיון דלא קבלו אלא מרצון הנותן וכדי לזכות הזכאי ול"ד לרבית דכתיב ביה וחי אחיך עמך עליך להחזיר לו כדי לחיות בו. סמ"ע:

דברים. כתב הסמ"ע דר"ל שוחד עניינים כמו ההוא דנטל גדפא או כיסה רוק שלפני הדיין וגם שוחד דברים ממש אסור כגון להקדים לו שלום אם אינו רגיל בכך וכל כיוצא בזה כמו שאסרו דברים כאלו גבי רבית בי"ד סי' ק"ס ע"ש:

שאלה. ואי עביד לאחשובינהו ש"ד. טור וע' ב"ח. ש"ך:

להשאיל. אפילו לא השאילו עדיין כיון דיש לו להשאיל אז שאלתו ששאל ממנו אין עליו תורת שוחד שהרי גם הוא יכול לשאול ממנו כשירצ'. סמ"ע:

קודם. אפי' אם בשעה ששלח לו היתה תביעתו מפורסמת שיתבענו באותה תביע'. סמ"ע:

סתם. לאפוקי אם הקדישו לשום דבר מיוחד דאז אסור לשנותו לדבר אחר כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ובי"ד סי' רנ"ו. סמ"ע:

ידוע. כתב הסמ"ע פירוש ואז אותו הדין הוה דין אע"פ שנטל שכר על דינים אחרים שדן לפני זה ולאחריו ול"ד לעובר עביר' א' שכל דיניו ועדותיו בטלים עד שעושה תשוב' דשאני הכא דלא עבר על לאו אלא משום קנס הוא וע' בתשו' מהר"ם פדואה סי' מ' ובריטב"א ס"פ האיש מקדש:

בשוה. והרמב"ם מסיי' ומזה בפני זה (והה"מ) [והכסף משנה] נתן טעם לדבר ע"ש. ש"ך:

אסור. כתב הש"ך בשם הב"ח דשכר פשרה שרי ליטול וכ' הסמ"ע דאם הוא בעל מלאכ' אף שאינו מתעסק במלאכתו בשעה שבאו לדון לפניו מ"מ כיון שהדבר תלוי בו אף שמכוער הדבר לכתחל' מ"מ בדיעבד דינו דין:

לעני. ובזה עדיף העני מעשיר דאם רואה זכות לעשיר יכול לשתוק מדכתיב ודל לא תהדר בריבו משמע להדרו נגד העשיר אסור כשהוא דיין אבל כשאינו דיין רק יושב לפני רבו יכול לשתוק ולא יפסיד לעני בדבורו. ט"ז בשם מהר"ל מפראג:

מאד מאד. ת"כ אר"ש וביותר במקום כו' ועוד החמירו בפ' בתרא דכתובות ר"י בר אלישע ור"י בר"י ושאר עובדין שם:

ואם לקחו. תמורה ד' ב' רבא אמר כו' ושם ו' ע"ב בריבית קצוצה כו' וה"ה כאן וז"ש כשיתבענו כו' שם יוצאה בדיינין:

וכשם שהלוקחו. נלמד ג"כ מריבית ב"מ ע"ה ב':

ולא מוכח. שם מנין לנושה כו' ואינו רגיל. דוקא משום דמוכח וע"ש תוס' דף ס"ד ב' ד"ה אבל כו':

אם קדם כו'. כתובות ק"ה ב' וכפי' תוס' שם ובסנה' ח' א' ע"ש:

נהגו לעשות. שם ק"ה א' גוזרי כו' וע"ש תוס' ד"ה גוזרי כו':

ויותר טוב. שם ב' מאי דכתיב מלך כו':

כל דיניו. תוספתא פ"ג דבכורות והביא הר"ן ספ"ב דקדושין:

אא"כ. שאינו מהפסולין להצריך תשובה רק קנס חכמים על אותו דין שנטל שכר שעבר על מה אני כו' וחוששין לכל הדינים שמא נטל שכר עליהן כמ"ש בתוספתא החשוד להיות נוטל כו' כל דיניו בו' ר"ן בשם רמב"ן וז"ש החשוד שאין האיסור אלא שמא נטל וכן בירושלמי ריש סנה' תמן תנינן הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין כיני מתנ' החשוד ליטול שכרו ודן וכו':

אלא יאמר לו. סנה' צ"ט ב' כגון דיתיב קמי רביה כו' ושם פ"א א' לא תימא כו' וכ"ש לרבו וכן בחגיגה פ"ב תרשיני לומר דבר א' ובמ"ק פ"א למדתני רבינו כו': (ליקוט) אלא יאמר כו'. ל"ה א' לא תענה כו' וכפי' תוס' שם בד"ה דיני לפי הראשון דקאי נמי אד"מ ועסמ"ע סי' י"ח סק"ב בפי' דברי התוס' (ע"כ):