שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל - שולחן ערוך חושן משפט סימן ח׳

ועיירות שאין בהם חכמים כו' עיין מ"ש בשם מהרש"ל ר"ס י"א:

וכן כל צבור כו' ע"ל סי' ל"ג סי"ח בהגה:

שדן דין אמת לאמתו. עיין בתוספות פ"ק דמגלה דף ט"ו וב"י ר"ס א' ובסי' ט"ו מ"ש בשם הרשב"א ובחידושי אגדות מהרש"א פ"ק דב"ב מ"ש על ב"י בזה:

ולא יפסיעו על ראשי עם קדש נראה דה"ה בזמן הזה כשיושבין על ספסל ארוך זה בצד זה והשלחן לפניהם לא יפסיע על הספסל לילך מאחוריהן עכ"ל סמ"ע:

והמצערו יש רשות כו' עי' בסמ"ע ס"ק כ"ג ובס' א"א דף ע"ה ע"א ובתשו' באר שבע מ"ש בזה:

ואין בזה משום לשון הרע כו' עיין בתשובת ר"א ן' חיים ר"ס קי"א:

ואינו חכם כו' עפ"ר שכתבתי דנראה מוכח שהאי וי"ו ואינו חכם היא וי"ו החולקת ותרתי קאמר הן שמעמיד דיין שאינו הגון במעשים אף שהוא ת"ח או שאינו ת"ח אף שהוא הגון במעשים וכמו שמסיק וכתב אפילו כולו מחמדים ע"ש:

עובר בלא תעשה דכתיב לא תכירו פנים במשפט ור"ל שלא יכירו פני האיש לאמר פלוני עשיר הוא או קרובי הוא אושיבנו דיין:

שישאל כל פעם לחכם דשמא לא ישאל ונמצא דיטה את הדין רש"י ודלא כע"ש שכתב טעם אחר מנפשיה:

שבהם לדעת אנשי העיר אע"פ כו' כצ"ל וז"ש וכיון שקבלו' כו':

שמצוה להקל ולזלזל בו שהכתוב קראן אלקי כסף ואלקי זהב כמו שכתב אלהי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם ודרשי' אלקי' הנעשה בשביל כסף ודומיא דעובדי כוכבי' דמצוה לזלזל בהו:

צריכין הדיינים לישב באימה כו' מפני כבוד השכינה ששרויה ביניהם כמ"ש אלקים נצב בעדת אל:

כאלו חרב כו' ה"ז עונש עולם הזה:

וכאלו גיהנם כו' הרי עונש עולם הבא ושניהן דרשו ממ"ש בשיר השירים הנה מטתו שלשלמה (מקום שכינה של הקב"ה שהשלום שלו) ששים גבורים סביב לה (הם ס' רבוא מישראל) כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות ואחוזי חרב ר"ל שאוחזין בידם נגד צוארם מפחד בלילות היינו גיהנם שנדמה ללילות ועפ"ר:

וידע את מי הוא דן יהא דומה לו כאלו דן להקב"ה כמ"ש (בד"ה ב' כ') ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לאלקים:

ולפני מי הוא דן היינו שהש"י אתם במשפט כמ"ש אלקים נצב בעדת אל:

הוא. עתיד ליפרע ממנו כמ"ש בקרב אלקים ישפוט כלומר אלקים הנזכר ברישא דקרא אלקים נצב כו' ישפוט בקרב אלקים הם הדינים להפרע מהן:

שתסתלק מישראל כמ"ש משוד עניים מאנקת אביוני' עתה אקום יאמר ה':

נוטל ממנו נפשו' כמ"ש וקבע את קובעיהם נפש:

שדן דין אמת לאמתו פי' שדן האמת לפי שעתו פעמים בד"ת פעמים לפי השעה למגדר מילתא ועד"ר בר"ס א' מ"ש עוד מזה פירושי' אחרי':

כאילו תיקן כל העול' דכשיראו בני אדם דיש דין ומשפט ימנעו מלעשות רע ולמדו ממ"ש ויעמוד העם על משה מהבק' עדהערב וכמ"ש בפרישה בר"ס א' ע"ש:

וגורם לשכינה שתשרה כמ"ש אלקים נצב בעדת אל:

עד שהיו מכבידים ומ"ש הטור והמחבר בסי' י' ס"ג על ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה היינו אחר שהיו מפצירים בם ומכבידים עליהם ואינם שומעים אי נמי התם מיירי שאין אחר כמותו בדור וכמ"ש הטור והמחבר שם והדור צריך לו משא"כ כאן שלא כתב אלא שאין שם כמותו דמשמע הא במקום אחר יש הגונים כמותו:

אינו רואה בן ת"ח. למדוהו ממ"ש [באיוב ל"ו] לכן יראוהו אנשים (ר"ל שמטיל אימה על אנשים) לא יראה כל חכמי לב:

ולא יפסיעו על ראשי עם קדש. שהיה מנהגם לישב על הארץ בשעת הדרש' וקאמר שיקדים לילך ולישב במקומו ולא יפסיע על ראשן לילך לישב במקומו אחר שכבר ישבו ולמדו זה ממ"ש לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטי' נראה דה"ה בזמן הזה כשיושבין על ספסל ארוך זה בצד זה והשלחן לפניהם לא יפסיע על הספסל לילך מאחוריהן:

וצריך שיסבול טורח הציבור למדו זה ממ"ש בפ' וארא ויצום אל בני ישראל ולא כתב על בני ישראל אלא שיהיו נטפלים עליהם תמיד לסבול את טרחם:

לנהוג כבוד בדיין שנא' ואצוה אתכם זו היא אזהרה לצבור שתהיה אימת הדיין עליהן:

לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים. בטור וברמב"ם סיים וכתב ז"ל ובכניסת ע"ה ובסעודות מריעים ונראה דהאי וי"ו של ובכניסת ע"ה היא כמו או בכניסת כו' ור"ל דאפילו בסעודת מצוה אסור להשתכר ובכניסת ע"ה ובסעודות מריעי' אסור לאכול ולשתות אפילו בלא שכרות. א"נ אהקל וחומר קאי וה"ק ק"ו שאסור לו לאכול כו' ובן בנו של ק"ו הוא שאסור לאכול בכניסת ע"ה ובסעודות מריעים ולפ"ז א"ש דכיון שפשוט הוא כ"כ מ"ה השמיטוהו המחבר ומור"ם ז"ל וק"ל:

והמצערו יש רשות כו'. פי' כשיש עדים שמצערו מכין אותו מכת מרדות אבל בלא עדים אין השליח נאמן להכותו על פיו אלא לנדותו על פיו ולפ"ז צריכין למחוק הוא"ו של ולהעיד וצ"ל להעיד וכ"כ בטור ע"ש ואע"פ שהנידוי הוא חמור בעיני רוב העם וגם לדינא דגמרא מהכאה מ"מ לענין נאמנות לא הימנוהו לשלוח יד בגופו בלא עדים דדוקא לענין נידוי שהוא ביד ב"ד ואין שולחין יד בגופו המנוהו דומה למ"ש דנאמן שליח ב"ד לומר שסירב הבעל דין ולא רצה לבא לנדותו ולא לענין לכתוב עליו פתקא דנידוי וכמ"ש הטור והמחבר בסימן י"א ס"ב דאפילו אהוצאות ממון הקל לא הימנוהו וצער וביזוי הכל חדא הוא והא דכתב אצל הכאה המצערו ואצל נידוי המבזהו משום דשתי מימראות המה בשתי מסכתות ונקט לשון דהמימראות בשניהם עפ"ר שם הוכחתי כל זה ובדרישה כתבתי ישובים אחרים אבל זה נ"ל עיקר:

ואין בזה משום לשון הרע המחבר בעצמו בסי' י"א כ"כ ע"ש ויליף ליה בגמרא ר"פ אלו מגלחין מדכתיב גבי משה העיני האנשים ההם תנקר כו' ואיך ידע משה זה אם לא שהשליח הגיד לו דבריהן ואי דהוה ביה משום לשון הרע לא הוה מרע"ה כתבו בתורה ע"ש:

להכותו וכן אם הזיקו בממונו פטור כצ"ל וכן הוא שם וסיים שם וכ' דאפי' יכול להצילו בד"א עכ"ל:

(ס"ג בש"ע) ומפצירין בם כו' ק"נ מההיא דפ' עשרה יוחסין דף ע"ו אושפזיכני דרב אדא גיור' הוה אימיה מישראל הוה מנצי עם רב ביבי מר אמר אנא עבדא סדר' דמת' ומר אמר אנא עבדינא כו' ועשה רב אדא שלום ביניהם ע"ש וא"כ איך עבר רב ביבי על דברי חכמים לדברי הרמב"ם וה"ל להמתין על הפצרה ונ"ל דדוקא במקום שידוע שיפצרו בו אחר שימנע אז ימתין משא"כ שם היה הגר רודף אחר השררה:

(ס"ה) אף בשליח ב"ד כו' הקשה ב"י יש לתמוה כו' ע"ש תמהתי על פה קדוש אשתמיט סוגיא דעשרה יוחסין אי' התם האי גברא דפקיר בשלוח' דרבנן ושמתיה רב יהודה ואזמיניה לדין לקמיה דרב נחמן א"ל ר"נ לר"יי מ"ט שמתיה מר אמר ליה ציער שלוחיה דרבנן א"ל ר"נ ונגדיה ליה א"ל ר"י דעדיפא מיניה עבדינן ליה כו' ע"ש מבואר ביה מאי רבותא דרב זו עצמו קושית ר"ן לר"י ונראה לע"ד לפרש דברי הרמב"ם ורבינו שהזכיר פעם א' נדוי ופעם א' מלקות ואגב זה נבאר דק' בסוגיא דההיא גברא דציער לר"י דקרי ליה בר שווסקאל כדאי' התם ומ"ה שמתיה כדפרש"י שם שמנדין לכבוד הרב ומ"ט לא הודיע האמת לר"ן ותו דפירש"י דציער שלוחא דרבנן וחייב מלקות מאן דכר שמיה מלקות ותו דמאי השיב ר"י דעדיפא מיניה עבדינן מי נתן לו רשות להוסיף על החיוב. ונ"ל אע"ג דבאמת שמתא חמירא מן נגיד' כדמוכח פ' ואלו מגלחין. ד' י"ז היינו לפי עונש הנשמה אבל בעה"ז נח לבריות לסבול שמת' מהכאה ופשוט וזה היה ויכוח בין ר"י לר"ן דר"י היה רוצה להקניט לר"ן על שהזמינו כמביאר שם וע"כ אמר כמתחכם דאותו איש ציער שלוחא דרבנן דאינו חיוב אלא מלקות ואפ"ה הכרזתי עליו שמת' והקשה לו ר"ן מ"ט באמת והשיב לו דעדיפא מיניה כלומר דהוא חייב באמת שמתא אלא דרב מנגיד ואותו יותר חמור בעיני העולם אבל אני עשיתי מה שהוא חמור באמת נמצא למידין דחייב שמתא ומלקות לפי ראות עיני הדיין יעשה לו ומש"ה הזכירו הפוסקים פעם א' מלקות ופעם א' שמתא ונקיט שמתא דיותר חמור בענין נאמנות השליח דאפי בזה נאמן כ"ש בהכאה הקלה ובסמ"ע ס"ק כ"ג א' דאינו נאמן בהכאה וק"ל א"כ מאי פריך ר"ן ונגדיה מר דלמא לא היו שם עדים ואינו נאמן השליח ב"ד למלקות ע' לעיל ב"י ק"ל. עי"ל שלא הזכיר הרמב"ם פלוני הקלני אלא לנאמנות דשליח אבל לא משמתינן על זה ובסוגיא זו משמע דשמתינן עליה ולפי מ"ש ניחא הכל

ואינו. האי וי"ו של ואינו חכם. היא וי"ו החולקת ותרתי קאמר הן שאינו הגון במעשים אף שהוא ת"ח או שאינו ת"ח אפי' הגון במעשים וכדמסיק אע"פ כו' סמ"ע:

שישאל. דשמא לא ישאל ונמצא מטה את הדין רש"י דלא כטעם הע"ש. סמ"ע:

באימה. מפני כבוד השכינ' כמ"ש אלהים נצב בעדת אל:

דן. יהא דומ' לו כאילו דן להקב"ה כמ"ש כי לא לאדם כו' סמ"ע:

לאמתו. פי' שדן האמת לפי שעתו פעמים בדין תור' פעמים לפי השע' למגדר מלתא כ"כ הסמ"ע וע' בב"ח ובדריש' עוד פירושים אחרים בזה:

ראוי. ומ"ש בסי' י' ס"ג על ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להורא' ואינו מור' התם מיירי שאין כמותו בכל הדור משא"כ כאן כתב שאין שם כמותו משמע דבמקום אחר יש הגונים כמותו. סמ"ע:

להכותו. פי' כשיש עדים שמצערו הי' מכין אותו מכת מרדות אבל בלא עדים אין השליח נאמן להכותו רק לנדותו ואע"פ שנידוי חמור מדינא דש"ס מ"מ לענין נאמנות לא הימנוהו לשלוח יד בגופו בלא עדים וע"ל סי' י"א ס"ב עכ"ל הסמ"ע וע' בס' ב"ש מה שכתב בזה:

פטור. אפי' הי' יכול להציל בדבר אחר. סמ"ע:

שאינו הגון. סנה' ז' ב':

ואינו חכם. שם דבי נשיאה כו':

אע"פ שהוא. ספרי פ' דברים לא תכירו פנים כו' שלא יאמר כו': (ליקוט) אע"פ שהוא כולו מחמדים כו' ספרי פ' דברים לא תכירו פנים במשפט זה הממונ' להושיב דיינים שמא תאמר איש פ' נאה אושיבנו דיין איש פ' גבור אושיבנו דיין איש פ' יודע בכל לשון כו' ע"ש (ע"כ):

ואסור להעמיד. שבת קלט א' וע"ש ברש"י:

ועיירות. סנה' כג א' בערכאות כו':

וכיון. שם אימתי בזמן כו' ואפי' בערכאות:

(ליקוט) וכל דיין. ירוש' סוף ביכורים ר' מנא מקיל לאילין דמתמנני בכסף ר' אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם א"ר יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור א"ר דיין זה שהוא מתמנה בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כו' (ע"כ):

לעמוד לפניו. צ"ל מפניו וב"ה בירושלמי:

באימה ביראה. סנה' שם לעולם יראה הדיין כו':

על צוארו. כ"ה גי' הרי"ף:

כאלו תקן. ר"ל ז"ש כאלו נעשה שותף כו':

שמא יאמר. סנה' שם ו' ב':

דרך. שם י"ד א':

עד שידעו. סוף ברכות:

ושאם. ע"ז י"ט ב':

ואעפ"כ. הוריות י"א:

אסו'. נדרים פ"א ב':

וכן אסור. שם:

ומצוה על. סנה' שם:

וק"ו שלא. פסחים מ"ט א' ועתוס' דספ"א דקדושין מ"ב ד"ה וי"א בירו' כו' ובמ"ר פ' קהלת על פ' ושנאתי את החיים ר' הושעי' אתון כו':

(ליקוט) כל דיין. ירוש' סוף פ"א דסנה' ר' יוחנן כו' חמא ר' חנינא בר סיסי מפצע קיסין א"ל ר' לית הוא כבודך א"ל ומה נעביד ול"ל מאן דמשמשוני א"ל אין לא הוה לך מאן דמשמש' לא מקבלה עלך מתמנייא (ע"כ):

אף. יבמות נד א' קדושין י"ב ב':

וכן יוכל. ב"ק כ"ח א' פרט לשליח ב"ד לפי שעושה ברשות וכן מדמה שם עביד דינא לנפשיה דבתחלה מותר לשליח ב"ד:

וכן אם. שם בעביד אינש כו' ת"ר שור שעל' כו' וה"ה לשליח ב"ד כנ"ל: