באיזה מקום ניתנה מלוה לפרוע וסדד - שולחן ערוך חושן משפט סימן ע״ד

המלוה כו'. בש"ג פ"ק דמכות נסתפק היכא שהמלוה תובע ללוה הלואתו במקום שאינו מקום הלואה ואין מעות בידו שם מחוייב הלוה להביאם שם במקום שתבע כו' ולפעד"נ פשוט דאינו מחוייב להביאם שם:

לתבוע בכ"מ. כ' ירוחם נ"ג ומהרש"ל פ"י דב"ק סימן נ"ג דה"ה גזלה. ונ"ל דמיירי באופן שקנה הגזלה ומשלם הדמים כגון ביאוש ושינוי רשות וכה"ג אבל אם צריך להחזיר גוף הגזלה יש לה דין פקדון דלא ניתן ליתבע אלא במקומן כדלקמן סי' רצ"ג ודו"ק:

אפי' הלוהו כו'. בש"ג שם נסתפק במי שחייב לחבירו מעות בשביל שכירות או בשביל איזה דבר שקנה ממנו אי הוי כמו הלואה או פקדון כו' וגם בזה נ"ל פשוט דיש לו דין הלואה דהא כי דייקינן טעמא דמ"ש הלואה מפקדון ע"כ הוא משום דהלואה להוצאה ניתנה מה שאין כן בפקדון שאינו יכול להשתמש בו ובמקום שהפקידו שם יהא וא"כ פשוט הוא דשכירות ומכר דינו כהלוא':

ישבע היסת. היינו כשהמלוה טוען ברי לי דאל"כ א"צ לישבע היסת אלא מחרים עליו וכמ"ש לק' סי' רכ"ג ע"ש:

ומיהו בכל מקום כו'. כתב בש"ג שם אם הלוה מצא למלוה חוץ לעירו במקום ישוב ורוצה לפרוע למלוה מעות שאינן ניתנים להוצאה בעירו רק שם במקום שרוצה לפרוע והלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי רק שיתחייב לשלם לו מטבע נראה דודאי צריך לקבלם כיון דבאותו מקום דמצי לפרעו המטבע ההוא ניתן להוצאה וכן כל כיוצא בזה ע"כ:

אפי' יש כמה מדברות כו'. כ' הסמ"ע נראה דבתוך זמנו א"י לכופו במדבר כמו בסעיף שאח"ז דגם מה שיעבור אח"כ דרך מדבר מחשב סכנה גלוי' ומפורסמת ע"כ:

יכול לכופו כו'. כתב הב"ח סעיף ב' דבתיך זמנו אינו יכול לכופו לקבל במדבר כמו בסעיף שאח"ז והא דיכול לכופו כאן לקבל במדבר מיירי בסתם הלואה דאע"פ שזמנו ל' יום ל"ד לקובע זמן כדלק' ס"ס ע"ח עכ"ד בקצרה וע"ש ועיין בש"ג:

וא"ל הלוה אני רוצה כו'. ומהרש"ל שם סי' נ"ד פסק דצריך שיאמר ג"כ אי בעית אהדרינא לך שם ע"ש:

הדין עמו. ואם המלוה אינו בכאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה ב"כ בתשובת מהר"ש כהן ספר ב' סי' צ"ט וכן הי' המנהג בשנת ת"י ותי"ח במדינתינו אך מ"ש מהרש"ך שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אין נלפע"ד וכמ"ש לק' ר"ס קכ"ה ע"ש:

חילוף המטבע מיד כו' כ' הסמ"ע דל"ד קאמר מיד דהא ברישא בהגיע הזמן כתב העתידה לבא אלא ה"פ שניכר וידוע אז מיד שיהי' חילוף המטבע:

אבל אם כו'. כתב הב"ח וז"ל נייאה דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' היתה דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנות חלוף המטבעות התם הוא כיון דבקביעות הזמן לא היה אלא לתקנות הלוה ועכשיו ג"כ אין שם חשש סכנת חלוף המטבעות יכול הלוה לכופו לקבלם תוך הזמן אבל היכא דבשעת ההלואה היתה חשש סכנת חלוף המטבעות א"כ קביעת הזמן היה לטובת המלוה יותר מלטובת הלו' כי קרוב הוא דבאורך הזמן תעבור חששא זו דסכנת חלוף המטבעות הלכך אע"פ דעכשיו בשעת הפרעון עברה כבר חששא זו ואין הלוה רוצה להחזיר תוך הזמן אלא כדי שלא יהיו באחריותו של לוה אפ"ה אין יכולים לכיף למלוה לקבלם תוך הזמן כיון שהיתה מתחל' קביעות הזמן לתקנת המלוה והשתא חושש הוא להפסד אע"פ שהיא חששא רחוקה הדין עם המלוה והכי מוכח בתוס' פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) גבי ההיא דתנן הלל הזקן תיקן בקונה בית בבתי ערי חומה שיהיה חולש מעיתיו ללשכה דהקשו ל"ל תקנה הא פשיטא דפרעון בע"כ הוי פרעון ותירצו דהכא כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון אלמא דאפי' בבתי ערי חומה דהגיע הזמן אפ"ה כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון בע"כ כ"ש היכא דלא הגיע הזמן והזמן נקבע לתקנת המלוה דפשיטא דאינו פרעון בע"כ וכיוצא בזה כתב בש"ג קמא במלוה לבעלי חניות א"י למיהדר ביה תוך הזמן כיון שמגיע הפסד למלוה שהממון יהיו שביתין אצלו ולא ירויח בהן כלום דהזמן הי' לתקנת המלוה ואינו יכול לכופו לקבל ממנו קודם זמנו ע"ש ונראה בנדון דידן כ"ש הוא דכיון דאפי' מחששא שמא יפסיד רווחי' חשיב ליה הפסד כ"ש היכא דאיכא חששא דהפסד קרן וכ"כ עוד בעה"ת דבמשכנתא דאכל פירות אין הלוה יכול לכופו למלוה לקבל המעות תוך הזמן ואין דבריו מוכרחים לפע"ד דכיון דכבר עברה חששא דחילוף המטבעות יכול הלוה לסלקו דנהי שהיתה מתחלה לטובת המלוה היינו משום חשש חילוף המטבעות אבל השתא דליכא חששא זו והלוה רוצה שלא יהא המעות באחריותו צריך לקבלו ומדברי התוס' דפ' מי שאחזו אין ראייה דהתם הפרעון מיד הוא הפסד למלוה תדע דהא התם הגיע הזמן פרעון ואפ"ה לא הוי פרעון אי לאו משום תקנת' אלא ודאי בע"כ צ"ל דשאני התם דהפסד הוא מיד למלוה הלכך פרעון בע"כ לא הוי פרעון ע"ש. ומהש"ג אין ראיה דהתם מונע ריוח מהמלוה וההלוא' מתחלה היתה שירויח המלוה בחנות או שיאכל פירות עד זמן ההיא משא"כ הכא:

באתרא דלא מסלקי בלא רצון המלוה נמצא שקביעת זמן זה לטובת המלוה כדי שיאכל פירות עד הזמן ההוא וכ' בש"ג פרק הגוזל בתרא שההלואות שעושים בזמן הזה בעל החניות וקובעי' ליתן להם ריוח עד זמן זה הוקבע נמי לטובת המלו' ומצי המלו' לעכב מלקבל הפרעון דניכר לעינים הוא ע"כ:

דלא מסלקי. אבל באתרא דמסלקי תוך הזמן דסברי זמן זה מלוה הוא דקבע ליה ללוה הא אם כלה [נ"א רצה] לפורעו תוך זמן רשאי כ"כ בבעה"ת בשם הרמב"ן וכ"כ הר"ן פרק האשה שנפלו בשם תשובת הרמב"ן ע"ש ובזה נלפע"ד ליישב מ"ש ר' ירוחם סוף נ"ב בשם תשובת הרשב"א ורמב"ן ומביאו ב"י בסימן זה סעיף ח' דממשכן ב' שדות בק' וקודם הזמן רוצה לפרעו נ' ושיחזיר לו שדה א' והמלוה אומר אני אוכל פירות עד שתפרע לי ק' הדין עם המלוה עד כאן לשונו דל"ל רוצה לפרוע נ' הלא אפילו רוצה לפרוע לו הכל יכול המלוה לומר אני אוכל פירות עד הזמן אלא התם מיירי באתרא דמסלקי ועמש"ל סעיף ד' ס"ק י"ח:

והוא בזמן כו'. כתב בסמ"ע נראה דר"ל והוא בתוך הזמן והוסיף מור"ם לכתוב כן כדי ליישב דלא תקשה אמה שכתב הטור והמחבר לקמן ס"ס ק"ך כו' והבית חדש פי' דר"ל והוא בסוף הזמן וכן עיקר וכן פי' בסמ"ע גופיה לקמן סי' ק"ך ס"ק י' ועיין מה שכתב שם עוד בזה:

אבל פקדון בכה"ג פטור. הטעם כיון דכלת' שמירתו ובסמ"ע ס"ק ט' תמה דיתחייב הנפקד כשהוא איש שדרכו לישא וליתן במעות ובזה נתבאר בסי' רצ"ב דמותר להשתמש במעות פקדון וחייב עליהן כש"ש כו' ולק"מ דהתם מיירי בסתם אבל לא כשא"ל טול את שלך שכבר כלתה שמירתו וכך כתב הגאון אמ"ו ז"ל בגי' סמ"ע שלו וכן נראה דעת הב"ח ועיין במרדכי פרק מי שאחזו כתב ודאי פקדון פשיטא פטור כיון דאמר איני רוצה לשמרו עוד פטור אפי' מפשיע' וכן פסק מהרש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ג (ועי' בריטב"א פ"ק דקדושין על סוגיא דכנסי סלע זו בפקדון דף י"ב) ועמ"ש בס"ס ק"ך:

פטור. היינו כשהגיע הזמן אבל תוך הזמן חייב שכבר קבל עליו שמירת הפקדון עד הזמן וכמ"ש הר' המ' והמחבר ס"ס רצ"ג:

י"א שאין המלוה כו'. ונלפע"ד שהרי"ף חולק ע"ז שהשמיט הך מימרא דרבא בפ' האומנין ונלפע"ד דמפרש דהא דאמר רבא ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי כו' היינו לענין דיעבד (וכ"כ בב"ה) דהו"א (שאין) יכול המלוה לומר תחזור ותקח ממני מה שפרעת לי זוזא זוזא ויהיה אצלך באחריותך עד שתפרע לי הכל ואם לא תרצה לחזור וליקח המעות הרי הוא אצלי באחריותך דלא הוי פרעון קמ"ל דלא אלא בדיעבד הוי פרעון ולכך לא הוצרך להביא מימרא דרבא דס"ל כמו שכ' הרא"ש שם וז"ל וקמ"ל שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעותי אלא בבת אחת והך מילתא שמעינן ליה מדקאמר לעיל ונתן לו ה' מאות זוז קנה ומחזיר לו השאר לאחר כמה שנים אלמא פרעון הוי אע"ג דלא פרעיה בבת אחת עכ"ל והך דנתן לו ה' מאות זוז כו' הביאו הרי"ף שם לעיל. וכן נלפע"ד מוכרח דעת הרמב"ם ס"פ כ"ג מה' מלוה והסמ"ג דף קע"ט ריש ע"ב שכתבו מי שהוציא שני שטרות בנ' נ' ואומר עשו אותם א' במאה אין עושים לו שזכות הוא ללוה להיות שנים שלא יכוף אותו בדין בפעם אחת לגבות הכל עכ"ל והוא מימרא פ' גט פשוט ניחא ליה ללוה דלא ליכוף לפורעו והוצרך בבעה"ת שער ס"ט לפרש דלאו למימרא דמדינא מצי למכפייה לפרעו הכל אלא לומר שהלוה יירא לפרעו לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת ובזה תבוא כפייתו מאליו עכ"ל אבל מדברי הרמב"ם וסמ"ג מבואר שיכופו בדין לגבות הכל וא"כ בע"כ מיירי דכשירצה לפרוע תוך הזמן לא יקבל ממנו עד שיפרע לו הכל דאי מיירי כשיגיע הזמן א"כ אפי' שנים נמי יכול לכופו לפרוע הכל (ודלא כהב"ח סימן נ"ג שהבין דהרמב"ם מיירי שהגיע זמן פרעון של ב' השטרות וכתב תימה גדולה מנין לו זה ע"ש אלא כמ"ש) אלא ודאי ס"ל דהך מימרא דרבא לענין דיעבד מיירי והוא ממילא נשמע מהך דנתן לוה' מאות זוז כו' לכך השמיטו הרמב"ם וסמ"ג ג"כ מימרא דרבא לפי שסמכו על מה שכתבו בפ"ח מה' מכירה והסמ"ג דף קנ"ט ריש ע"ב הקונה דבר מחבירו כו' נקנה המקח ומחזיר לו העשר' אפי' לאחר כמה שנים כו' ונלפע"ד דהרא"ש ג"כ יוכל לסבור כהרי"ף ולכתחלה א"צ לקבל הפרעון זוזא זוזא וכן יש להוכיח דס"ל להרא"ש הכי דאי ס"ל דרבא מיירי לענין לכתחלה היאך כ' והך מילתא שמעינא ליה מדקא' לעיל כו' הא רבא טובא לאשמועי' דיכול לכופו לכתחלה לקבל זוזא זוזא והך מילתא לא שמעינא כלל מהך דלעיל אלא ודאי ס"ל דגם רבא לא מיירי אלא דהוי פרעון בדיעבד והמעות הוא באחריות המלוה והך שמעינא שפיר מהך דלעיל דאל"כ לא הוי קנה הלוקח כיון דלא נתן לו כל המעות והמעות הוא באחריותו אלא ש"מ דבדיעבד אף שפרע המקצת הוי פרעון ולפ"ז קשה על הטור שפסק כבעל העיטור ודלא כהרא"ש ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

ומיהו אם משכן לו כו'. מדברי הטור משמע דמיירי שמשכן לו שדהו כו' לזמן ורוצה לפדותו תוך הזמן ולפ"ז צריך לפרש דאף דהמלוה אינו אוכל פירות מהשדה אינו יכול לכופו שיחזר לו חצי המשכונו כי יכול המלוה לומר כיון שאתה בא לפדות תוך הזמן אינני מחוייב ליתן לך כלום מההשכון כי אני חפץ שיהיה לי משכון טוב גם אני חפץ שיהיה המשכון כולו אצלי כדי שתהיה דחוק לפרוע את שלי לזמן ליקח המשכון דאין לפרש דמיירי שהמלוה אוכל פירות דא"כ מאי איריא פורע חצי הא אפי' פורע כולו א"י לכופו לקבל תוך הזמן כדלעיל ס"ג או אפשר דמיירי כאן באתרא דמסלקי אבל בבעה"ת שער ס"ט שממנו מקור דין [זה] א"ש כפשוטו דמיירי שם שמשכן לו משכונו שיאכל הפירות עד שיפרע לו כו' ע"ש והלכך אי הוה פורע לו כולו הי' יכול לכופו שהרי לא קבעו זמן ביניהן רק שאוכל פירות עד שיפרע לו והרי פורע לו אבל כשפורע לו מחצה יכול לומר איני רוצה לקבל ואכולה שדה יהביה ולא אפלגא וכ"ז שאין אתה פורע לי כולה אני אוכל פירות שהרי כך היתה התנאי שיאכל פירות עד שיפרע לו ועתה אינו פורע לו כולו ע"ש. ופשוט הוא דאין חילוק בדינים אלו בין משכון קרקע או משכון מטלטלים:

ויחזיר לו שטרו וה"ה אפי' ליכא שטר א"י לכופו שיטלם בחובו אלא צריך לשלם לו לפדות המשכון דאי לשם משכון קבלוה לשם פרעון לא קבליה כן מוכח בהר"ן ס"פ שבועת הדיינין ע"ש וכ"כ ר"י נ"ל ריש ח"ה וז"ל משכון כמו שהלוה יכול לכוף המלוה שיתן לו משכונו כך המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו וכ"מ בש"ס מציעא ובספרי הרא"ש עכ"ל וכן הוא ספר ראב"ן סימן קי"א וכן משמע בפוסקים בכמה דוכתי:

טול כו' הדין עם המלוה עיין בסמ"ע ס"ק י"ג שהקשה מאי חידש המחבר בדין זה הלא כבר כתבו בס"ה ע"ש תירוצו. ולפעד"נ דבס"ה מיירי שהלוה אינו טוען א"ל אלא מודה שיש לו לשלם ממ"א ואפ"ה אינו רוצה לשלם באמרו מאחר שהלוה על המשכון קבליה לשם פרעון קמ"ל דלא וכאן מיירי שלא הלוה לו על הקרקע והלוה אומר אין לי עתה מעות ולא מטלטלי' אלא קרקע טול אותה בחובך וקמ"ל דהדין עם המלו' כיון שרוצה להמתין לו ואין ענין זה לזה כלל כן נלפע"ד ברור:

ויש לו דרך לאותה מדינה כו'. וכל שכן כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן כ"כ הסמ"ג לאוין קצ"ג ושאר פוסקים וכ"כ מהרש"ל פ"ט דב"ק סי' י"ג:

ואומר לו כו'. אף שהמלכיות מקפידות כשמוצאין רק שאין מחפשין ש"ס והרא"ש:

והמלכיות מקפידות כו'. ואפי' ערב לו מכל היזקות א"צ לקבל ממנו כי מי יודע עד היכן מגיע חמת המלך מהרש"ל שם:

נותן לו מטבע כו'. ואם המעות שהלוהו הוא בעין הביא בד"מ ובסמ"ע ב' דעות בזה ופסק הב"ח דהוי ספיקא דדינא והמע"ה ע"ש ודע' התו' פ' הגוזל דצ"ז ריש ע"ב נראה דאין חילוק (ועיין במהרש"ל שם סי' י"ג) ובכל ענין נותן לו מטבע היוצא באותה שעה וכן משמע מהפוסקי' שלא חילקו בכך וכ"כ בסמ"ג לאוין קצ"ג דף ס"ב ע"ד ושכן פסק רש"י בתשו' ע"ש וכן נראה עיקר:

היוצא באותה שעה ואם אין המלכיות מקפידות כלל אף אם מוצאים אפי' אין לו דרך נותן לו מטבע שהלוהו ש"ס והרא"ש וטור. וכתב מהרש"ל דהיינו דוקא כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן:

שהתנה ליתן מעות כו'. וה"ה מכר לו סחורה ע"מ שישלם לו במעות תוספות ומהרש"ל שם:

נותן לו מטבע כו'. כתב מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ נ"ל היכא שהלוה לו לזמן ידוע ובאותו זמן עדיין לא נפסל ובא זה ותובעו וזה דוחה אותו בלך ושוב עד שנפסל דאינו משלם לו אלא מטבע היוצא באותו שעה וכן מוכח להדיא מפסק של מהר"ם כו' (וכה"ג כתב בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ע"ט) ואין דבריו נלפע"ד ומפסק של מהר"מ אין ראיה כלל מכמה טעמים למעיין שם ומכ"ש לפי עיקר הגירסא הכתוב' בפסק של מהר"ם כו' (דברי מהר"ם הם במרדכי פ' הגוזל קמא) שיתן לה כסף ראשון אם הי' נותן ערב חנוכה וכן הוא בתשובת מהר"מ דפוס פראג סי' תת"ר והועתק' גירסא זו בדברי מהרש"ל שם עצמו א"כ משמע לכאורה איפכא ע"ש וכן בש"ג פ' ג"פ סוף דף ר"מ ע"ש ודו"ק:

ויש חולקים כו'. כ"כ בד"מ בשם תשובת הרא"ש כלל ק"ג סי' א' ב' ובשם הריב"ש סי' קצ"ו וכן נרשם בסמ"ע ותמיה לי דהריב"ש שם כתב להדיא איפכא וגם בתשו' הרא"ש שם אין הכרח ע"ש וכבר הארכתי בזה בש"ך בי"ד סי' קס"ו ס"ק ח' והעליתי דדינא דמלכותא דינא ודלא כמהרש"ל פרק הגוזל והב"ח בסי' זה ושוב מצאתי כן בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ע"ט פסק בפשיטות דאמרי' דינא ד"ד בכה"ג ומשמע שם ג"כ דליכא מאן דפליג בהא ושגם הרא"ש בתשו' שם מודה ע"ש וכן פסק בשלטי גבורים פ' ג"פ דף רמ"א סוף ע"א ע"ש (ע' עוד מדינים אלו בשלטי גבורים פ' ג"פ דף ר"מ ובתשו' מהר"מ אלשיך סי' ע"ט וסי' קט"ו וקי"ו וקכ"ט ובתשובת ן' לב ספר ג' סי' ק"י ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קע"א ובתשו' מהרשד"ם סי' ע"ה וסי' ק"ג ובתשובת מהר"א ן' ששון סי' קכ"ג ובתשובת מהרי"ט סי' י' וסי' ע"ד):

אם יש לו כדי סיפוקו. ואין הלוה יכול לומר אם הייתי רוצה לפרוע לך כאן במדבר היה רשות בידך שלא לקבלם וכמ"ש אחר זה גם כשאיני רוצה לשלם לך הרשות בידי קמ"ל דידו על העליונה כיון דהמלוה עשה טובה עם הלוה ודין פקדון עיין לקמן סי' רצ"ג:

ישבע היסת עד"ר מ"ש בזה:

אפי' יש כמה מדברות כו'. נראה דבתוך זמנו אינו יכול לכופו בכה"ג וע"פ מ"ש בסעיף שאחר זה דגם מה שיעבור אח"כ דרך מדבר מחשב סכנה גלויה ומפורסמת:

ושיירא חשובה כו'. שאין סכנה בגזילה כשהולך שיירא יחד:

שאין עתה הקלקלה נראית. פי' ואינו דומה לפריעת מדבר שא"צ לקבלם אפי' הגיע זמנו דשם הקלקלה עתה לפנינו בשעת פרעון אבל בתוך הזמן א"צ לקבלו כיון דאם בא המלו' לתבוע אותו לפרעו לו תוך זמנו אינו יכול לכופהו וסברא הוא שזה אינו משלם לו תוך הזמן אלא משום הקלקלה. והקלקלה נגלית שתבא לאחר הפרעון מ"ה דיינינן ליה כפריעת מדבר אע"פ שאינו פריעת מדבר ממש ומ"ש וניכר חילוף המטבע מיד כ"כ ג"כ בטור ובפריש' כתבתי דל"ד קאמר מיד דהא ברישא בהגיע הזמן כתב העתידים לבא אלא ה"פ שניכר וידוע אז מיד שיהיה חילוף המטבע לאחר זמן מ"ה א"צ לקבל זה ועפ"ר:

כדי שלא יהא המעות באחריותו. דכמה אחריות ותקלות יכולין לבא זולת אלו הנ"ל מ"מ כיון שאינן גלויין וידועין שיבאו צריך לקבל:

דלא מסלקי עד שיגיע הזמן כו'. וה"ט דזמן הזה לא לתקנת הלוה לבד נקבע מתחלה אלא גם לטובת המלוה כדי שיאכל הפירות עד הזמן ההוא. ומה"ט נמי כתב בעל ש"ג פרק הגוזל בתרא ד' מ"ז ע"א שההלואה שעושין בזמן הזה בעלי חניות וקובעין זמן ביניהם ליתן להם ריוח עד זמן פלוני זמן זה הוקבע נמי לטובת המלוה ומצי המלוה לעכב עליו מלקבלן דניכר לעינים הוא הפסדו עכ"ל:

והוא בזמן. נראה דר"ל והוא בתוך הזמן והוסיף מור"ם לכתוב כן כדי ליישב דלא תקשה אמה שכתב הטור ופסק המחבר ג"כ לקמן בס"ס ק"ך לוה שאמר למלוה הנה מעותיך צרורים ומונחים בתוך ביתי בא וטול מעותך והמלוה מסרב מלקחתם ונגנבו או נאבדו פטור הלוה וכאן כתב דהלוה חייב לשלם מ"ה כתב מורי ורבי רבי משה איסרל' דכאן מיירי דעדיין הוא בתוך זמן הלואה וע' מה שכתבתי עוד בישוב זה שם בס"ס ק"ך בסמ"ע ועל ישוב זה קשה דא"כ דכאן איירי בתוך הזמן למה מסיק וכתב דבכה"ג בפקדון פטור הא כתב המ"מ בפ"ז מהל' שאלה דאין הנפקד יכול להכריח להמפקיד לקבל פקדונו ממנו תוך הזמן כשהפקידו לזמן ידוע שיכול לומר לו קבלת עליך שמירתו עד זמן ידוע וכ"כ המחבר בסי' רצ"ג ס"א (אם לא שתאמר דשם מיירי שאינו רוצה לשומרו כלל והוי כמזיק בידים וכמ"ש לקמן סי' צ"ה ס"ד מה שאין כן כאן דמיירי שנגנבו ונאבדו בלי פשיעתו):

הלוה חייב לשלם. ר"כ ב"י שמצא כ"כ ושכתבו כן גם בשם הראב"ן ומטעם דאלו מתרמי עסקא מי לא זבין ליה במעות הללו אבל פקדון מכי א"ל טול את שלך כלתה שמירתו ושמסיק שם וכ' ז"ל ואני אומר אם המעות פקדון ואינן צרורין בקשר משונה אמאי לא יתחייב באחריותן כיון דיכול להשתמש בהם עכ"ל כ"כ הב"י שמצא כ"כ והב"י לא כתב ע"ז כלום והד"מ הביאו וכתב ע"ז ז"ל לא ידעתי מאי קשה ליה דקאמר אמאי לא יתחייב כו' דמאחר שכלתה שמירתו לא יתחייב עליה בע"כ וכמו שכתב לקמן בהל' שומרים אי"ה ואני כתבתי שם דיש לתמוה על תמיהתו דמור"ם דהא י"ל דהראב"ן ושאותו שכתב כן איירי כשהנפקד הוא איש שדרכו לישא וליתן במעות (ובזמן הזה רוב בני אדם דרכן כן) וכזה נתבאר בסי' רצ"ב בדברי המחבר ס"ס ז' דכיון דמותר להשתמש במעות דפקדון אם ירצה כל זמן שאינן מקושרין בקשר משונה נתחייב עליהן בגניבה ואבידה ואפי' כשלא שימש בהן וכן הדין להרמב"ם במעות אבידה אפי' כשלא שימש בהן וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס רס"ז ע"ש ומה שכתב שכלתה שמירתו כיון דאמר טול הלא י"ל אדרבא כיון דא"ל טול והוא לא נטלו גילה המפקיד דעתו שא"צ להמעות וממילא יש רשות להשתמש בהן הנפקד. ועוד דלפי מ"ש דבתוך זמן איירי וא"כ לא כלתה שמירתו אע"ג דא"ל טול וכמ"ש בשם המ"מ וצ"ע ומור"ם קיצר כאן וכתב אבל פקדון בכה"ג פטור ור"ל בכה"ג שג"כ אמר להמפקיר טול פקדונך כי כבר כלתה זמן שמירתו והמפקיד אינו רוצה ולטעמיה אזל שכ"כ ג"כ בד"מ הנ"ל ואין דבריו נ"ל מוכרחין כל זמן שאינו קשור בקשר משונה וכמ"ש ודו"ק:

תרעומת עליו דיאמר לו אפסדתני במה שפרעתני פרוטות פרוטות שכך אני חוזר ומוציא המעות אחדים ואלו אתה נותן לי לזמנו ביחד הייתי מוציאן בפרקמטיא בריוח:

וה"ה אם הגיע הזמן כו'. ל' ה"ה דכתב מור"ם ל"ד הוא דהא עדיפא מיניה הוא דכאן כשהגיע הזמן הברירה ביד המלוה בתרתי ל"מ דאין צריך להחזיר לו חצי המשכונא אלא אפי' קבלת המעות בפרוטרוט אינו מקבל כשירצה אלא ה"ק כשם שיד המלוה על העליונה בתוך הזמן שלא להחזיר לו מהמשכון כלום כך ידו על העליונה בכלות הזמן דאין מקבל ממנו אפי' הפרעון לאחדים ע"ש במרדכי שהביא ראי' לדבריו בזה:

אין בדבריו כלום. והטעם כתב הטור בשם הרא"ש ז"ל כי יאמר לו אין לי מעות לקנות חפצים שלך ואיני רוצה לטרוח למכור חפציך וכ"ש אם הלוהו על בית בנכייתא לדור בו ושיעבד לו כל הבית שאינו יכול לבטל שיעבודו עד שיפרע לו ואפי' אין הבית שוה יותר הדין כן בו':

טול אותו בחובך. פי' והחזיר לי השט"ח שבידך עלי. וא"ת מאי חידש המחבר בדין זה הא כבר כתבו בסעיף ה' (ובטור שגם כן כתב שניהן לק"מ דהטור כתב דין השני תחלה והביא ראייה להדין הראשון שכתבו הרא"ש בתשו' ע"ש בס"ז ח') . וא"ל שבס"ה איירי בקודם הגיע הזמן ולא מבעיא קאמר ל"מ קודם שהגיע זמן הפרעון אלא אפי' הגיע הזמן ואין לו לשלם אפ"ה אינו יכול לכפותו דאכתי קשה דהול"ל בקיצור (איפכא) דלא מבעיא בתוך זמנו אלא אפי' כשהגיע זמנו אינו יכול לומר כן וי"ל דקמ"ל דלא מבעיא בדין ראשון דס"ה דמיירי דהלוהו על המשכון קרקע או מטלטלין דיכול המלוה לומר ניחא לי לתפוס בשט"ח וגם במשכון כדי שתצטרך לפדות משכונך מהר אלא אפילו בדין (דס"ו) דאין בידו אלא השטר דה"א דיכול הלוה לכפותו ולו' לו הלא טוב לך יותר להחזיק בקרקע מבהשטר קמ"ל:

הדין עם המלוה והטעם כתב הטור בשם הרא"ש ז"ל דכ"ז שאינו תובע חובו אינו חייב ליקח דבר שאינו חפץ כו' כי יאמר לו המלוה אלו הוו בידי זוזי לא שקילנא קרקע כי איני צריך לה ובשביל שמעות שלי בידך תכפני ליקח בהן קרקע וישמור שטרו עד שיהיה לו מעות כמו שהלוהו ע"ש:

המלוה את חבירו על המטבע כו'. כן הוא ל' הגמרא בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ז ע"א) וכרב נחמן אליב' דשמואל דקי"ל כוותיהו דאמרי שם כן והרמב"ם והמחבר נמשך אחר ל' הגמרא וכתב המ"מ שם דנ"ל פירושו דכל המלוה לחבירו הן פירות שקצץ להן דמים הן מעות על סמך המטבע היוצא הוא מלו' ר"ל לחשיבת הצורה הוא מתכוין לשלם לו דמים. ולא אתא אלא לאפוקי אם היתה ההלואה פירות לשלם לו פירות וזהו שאמר על המטבע ולא אמר המלוה סתם וכן נראה מן ההלכות שהכונה בכל מי שחייב מעות לחבירו שאם אינו יכול להוציאו כלל צריך ליתן לו כדהשתא אבל כתב שם המ"מ דהתו' לא ס"ל הכי אלא לעולם משלם לו המטבע שנפסל אם לא שהתנה עמו שישלם לו מטבע וכ"כ הרא"ש והטור ואליבא דכ"ע ומ"ש בגמר' שהלוהו על המטבע אינו ר"ל שהתנ' ליתן לו מטבע אלא ה"ה התנ' עמו ליתן לו מעות וכן מוכח לשון הטור שהתחיל בלוה על המטבע ומסיק וכתב עלה ז"ל וכל זה לא איירי אלא בהתנ' ליתן לו מעות וכן הוא גם כן בתו' ואחריהן נמשך מור"ם וכתב בהג"ה על דברי המחבר ז"ל וכל זה שהתנ' ליתן לו מעות כו' ועפ"ר אלא שק"ק דלא ה"ל למור"ם לסתום ולכתוב בפשיטות דכל זה מיירי כשהתנה כו' אלשון המחבר שהוא כלשון הרמב"ם דהרמב"ם מדסתם דבריו סתמא כוונתו כמ"ש המ"מ פירושו דאפי' בלא התנה אלא הזכיר שישלם לו כך וכך דמים דעתו אצורתו וצריך ליתן לו המעות שאפשר לו להוציאן:

וכן בכתובה. ז"ל המ"מ שם פי' כשכתב לה מטבע ידוע וכבר נתבאר זה בפי"ז מהל' אישות עכ"ל ולפמ"ש מור"ם ע"פ פי' התוס' דאיירי בדהתנה נראה דגם בכתובה בעינן שהתנה:

נותן לו מטבע שהלוהו בכל ענין. התוס' שם כתבו הטעם דנפסל היינו בהוזלו ושמעיקרא שוה ארבע והוזל להיות שוה זוז משלם לו בהלואה שוה זוז אפי' היכא דאינו בעין וה"ה בנפסל ע"ש ובפרישה:

מטבע שהלוהו בב"י מחס"ג בשם תשובת רשב"א ראובן שנתן לשמעון זהובים אדומים סתם על חובו שהיה חייב לו ועכשיו תובע שמעון שיחשבו לו הזהובים כפי מה ששוין היום וראובן אמר מה שפרעתי יחשב כפי מה שהיו שוין בשעת הפרעון והשיב שהדין עם ראובן דמה שפרע פרעון הוי ולא פקדון עכ"ל ד"מ ח':

ואם התנה כו'. ואם המעות שהלוה הוא בעין יש בו פלוגתא המ"מ פ"ד ממלוה ס"ל דצריך לשלם מעות היוצא והמרדכי פ' הגוזל ס"ל דא"ל הש"ל ד"מ:

מעות היוצאים בכל ענין. וסיים שם במרדכי אם לא הוסיפו עליו יותר מן השיעור האמור בתלמוד עכ"ל ור"ל השיעור שהוא חומש כמ"ש בי"ד סימן קס"ה ודוקא כשהוסיפו עליו אסור דנותן לו מטבע אחרת משא"כ כשהוקר המטבע עצמה מותר דאותו מטבע הלוהו וכמ"ש בטור כאן בס"י בשם תשו' הרא"ש וכ"כ הטור והמחבר בי"ד בסי' קס"ב דאף דאסור ללות סאה בסאה במטבע מותר וע"ש:

ואם תיקן המלך כיצד ישלמו כו'. במרדכי שם והביאו הד"מ כתב ז"ל וכמו שתקן השלטון שהפורע לאלתר יטול רביע והפורע לאחר שנה יפרע הכל כך יעשו עכ"ל ור"ל אחר שפסל המלך המטבע תיקן שהפורע חובו להמלוה מיד יפרע ממטבע החדשה רביעית מתוך הישנה שהלוהו ואם לא יפרעהו מיד אזי יצטרך לשלם לו מהחדשה הכל כן יעשו:

(בש"ע סעיף א') אפילו יש בזה כמה מדברות כ' הסמ"ע דבתוך הזמן אינו כופהו בזה דזה מיחשב סכנה גדולה מה שיעבור אח"כ דרך המדבר תמוה הוא מאוד בעיני (") דהא אפשר להמתין ביישוב עד שיזדמן שיירא ואף שהעיכוב הפסד למלוה מה איכפת לן בזה הא הזמן הוא תקנתו של ליה כמ"ש בסימן ק' שכתב אם יאמר התובע אני צריך לילך לדרכי אומרים לו עשה שליח שישב כאן וימתין וכו' מה שא"כ בחילוף מטבע בס"ב דא"א לבטל ההיזק שיהיה אח"כ:

(סעיף ג') והוא בזמן. הסמ"ע פי' דהיינו בתוך הזמן ומשום הכי חייב הלוה משא"כ בסי' ק"ד דפטור הלוה דמיירי בהגיח זמנו ודבריו תמוהים כיון דשם עיקר הטעם משום פרעון דבע"כ הוי פרעון ואם כן בתוך הזמן נמי יכול לפרוע בע"כ כל היכא שאין ניכר הקלקול כמ"ש ריש סי' זה. וע"ק מאי מסיק רמ"א בפקדון טטור הנפקד דבתוך זמן ודאי אינו פטור כמ"ש רצ"ב ובסמ"ע הרגיש בזה ולא תי' כלום ובאמת דברי רמ"א כפשוטן דנמשך אחר דבריו בד"מ דהב"י הביא דברים אלו של רמ"א בשם מ"כ בשם הרמב"ן [הראב"ן] ואותו הכותב הוקשה לו על מ"ש אבל בפקדון פטור וז"ל ואני אומר אם הפקדון מעות ומותרין להשתמש שאינן כרוכין בקשר משונה אמאי לא חייב באחריותן כיון שיכול להשמש בהן ועל זה חלק הרמ"א בד"מ כיון שכלתה שמירתו לא יתחייב בע"כ ומה שתמה בסמ"ע דאדרב' כיון שא"ל טול שלך והוא לא נטל המעות גילה דעתו המפקיד שא"צ למעות ממיל' יש רשות להנפקד להשתמש מ"מ חייב אין מקום לתמוה זו דמהיכי תיתי דאזלת בתר דעת המפקיד זיל בתר דעתיה דנפקד שאינו רוצה להיות בשמירתו של זה עוד ע"כ פשוט ליה לרמ"א דפטור בפקדון כשהגיע הזמן אף על פי שמותר להשתמש בהם וע"ז רמז רמ"א במ"ש והוא בזמני ר"ל בהגיע הזמן וכן מצינו בל' התלמוד ריש ב"ב בא בזמנו כו' וכהנה רבות וכתב זה בשביל פקדון דסיפא שכתב אבל פקדון בכה"ג פטור ר"ל כשהגיע הזמן ומה שהקשה הסמ"ע סי' ק"ך דהלוה פטור אין כאן קושיא דהא גם שם הביא רמ"א וי"ח והיינו המרדכי פרק מי שאחזו שכתב בהדיא הטעם במ"ש בשם ראב"ן וע"ש במרדכי והיינו משום שיש רשות ללוה להשתמש הוויין ברשותו עד שיוציאם מחמת ידו כ"ז נלע"ד וכן ראיתי אחר כך בסב"ח ועיין מ"ש בישוב דברי הטור כאן עם סי' קצ"ח:

(סעיף ד) ומיהו אם משכן כו'. זה איירי במשכן לו שיאכל פירות בנכייתא שכן הוא סתם הלואה וכן הוא בסה"ת שער ס"ט וז"ל ויש לעיין אם משכן משכנו בק' זוזי שיאכל הפירות עד שיפרע מה שיאכל ממנו כדי שפרעו כו' עכ"ל והטעם דיכול לומר אכילת כל הפירות ניחא לעבוד השדה ולאכול ולא קצתו לפ"ז נ"ל דאם משכן לו מטלטלין ורוצה לפדות החצי' ולהניח החצי השו' לפי ערך שומעין לו וכופין על מדת סדום ובטור כתב וכן כתב א"א וכו' ותמה ב"י על מה שדימה דברי הרא"ש לדברי הרמב"ן ונרא' דברי הטור נכונים כי דברי הרא"ש הם בראובן שמשכן בית לשמעון שוה ר' זוז בק' זוז ואמר שמעון [ראובן] הנה לך חלק בבית זה בעד ק' זוז שלך בשומת ב"ד כי די לך שתהנ' מביתי נגד הלואתך והשיב כי דבר פשוט בעלמא במלוה כ' על שוה ל' ובלא נכייתא שאינו יכול לכופו ליתן לו המותר ואף שאין לו הפסד במעותיו כלל כ"ש במרום שיש הפסד כמו כאן שדר בנכייתא כל הבית ואח"כ כ' ולא עוד אלא אפי' ישאר לו כל הבית כמו שהיה בשעת ההלואה אלא שרוצה שיחלטנו לו בתורת מקח אין כח בידו ע"ז וא"כ יש שפיר ראיה לדברי הרמב"ן במה שרוצה להפסידו אכילת כל הפירות בנכייתא כנלע"ד נכון בפסק זה דכל היכא דאין לו הפסד יש לכופו על מדת סדום במטלטלין:

מקום. כתב ר' ירוחם ומהרש"ל דה"ה גזל' ונ"ל דמיירי באופן שקנה הגזלה ומשלם הדמים כגון ביאוש ושינוי רשות וכה"ג אבל אם צריך להחזיר גוף הגזלה יש לה דין פקדון דלא ניתן ליתבע אלא במקומו כמה שכתב סי' רצ"ג ובשלטי גבורים נסתפק היכא שהמלוה תובע להלוה הלואתו במקום שאינו מקום הלואה ואין מעות בידו שם אם מחויב הלוה להביאם במקום שתבע כו' ולפי עניות דעתי נראה פשוט דאינו מחויב להביאם שם עכ"ל הש"ך:

במדבר. בש"ג נסתפק במי שחייב לחבירו מעות בשביל שכירות או דמי מכר מאיזה דבר שקנה ממנו אי הוי כמו הלואה או פקדון כו' וגם בזה נ"ל פשוט דיש לו דין הלואה דהא ע"כ טעם החילוק בין הלואה לפקדון הוא משום דהלואה להוצאה ניתנה משא"כ פקדון שאינו יכול להשתמש בו ובמקום שהפקידו שם יהא וא"כ פשוט הוא דשכירות ומכר דינם כהלואה. ש"ך:

לכופו. כתב בש"ג אם הלו' מצא למלוה חוץ לעירו במקום ישוב ורוצה לפרוע לו מעות שאינם ניתנין להוצאה בעירו רק שם במקום שרוצה לפרוע והלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי רק שיתחייב לשלם לו מטבע נראה ודאי דצריך לקבלם כיון דבאותו מקום דמצי לפרעו המטבע ההוא ניתן להוצא' וכן כל כיוצא בזה ע"כ. שם:

כמה. כתב הסמ"ע נראה דבתוך זמנו א"י לכופו בכה"ג וע"פ מ"ש בסעיף שאח"ז גם מה שיעבור אח"כ דרך מדבר מחשב סכנה גלויה ומפורסמת (והט"ז כ' ע"ז שתמוה הוא מאד דהא אפשר להמתין בישוב עד שיזדמן שיירא ואף שהעיכוב הפסד למלוה מה איכפת לן בזה הא הזמן הוא תקנתו של לוה כמ"ש בסימן ק' ס"א בהג"ה אם אומר התובע שצריך לילך לדרכו כו' ע"ש משא"כ בחילוף מטבע בס"ב דא"א לבטל ההיזק שיהיה אח"כ עכ"ל):

לקבל. כתב הב"ח דבתוך זמנו א"י לכופו לקבל במדבר וכאן מיירי בסתם הלוא' דאע"פ שזמנו ל' יום ל"ד לקובע זמן כמש"ל ס"ס ע"ח עכ"ד בקצרה וע"ש בש"ג ש"ך:

רוצ'. ומהרש"ל פסק דצריך שיאמר ג"כ אי בעית אהדרינא לך שם ע"ש. שם:

עמו. ואם המלו' אינו כאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה כ"כ בתשו' מהרש"ך ס"ב סימן צ"ט וכן היה המנהג בשעת חירום במדינתינו אך מ"ש בתשוב' שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אינו נ"ל וכמש"ל ר"ס קכ"ה ע"ש:

הלוה. כתב הב"ח נרא' דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' הית' דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנת חלוף המטבעות אבל היכא דבשעת הלוא' היתה חשש סכנה כו' א"כ קביעת הזמן הי' לטובת המלו' יותר מלטובת הלוה וא"י לכופו למלוה לקבל תוך הזמן והביא ראיות לזה ועש"ך דכתב שאין דבריו מוכרחים ודחה ראיותיו ע"ש:

רצה. וה"ט דזמן זה לא לתקנת הלוה לבד נקבע מתחל' אלא גם לטובת המלוה כדי שיאכל הפירות עד הזמן ההוא. סמ"ע:

בזמן. כ' הסמ"ע נרא' דר"ל והוא בתוך הזמן והוסיף הרמ"א לכתוב כן דלא תקשה אמ"ש הט"ו בס"ס ק"כ לוה שאמר למלו' טול הנה מעותיך צרורים כו' והב"ח פירש דר"ל והוא בסוף הזמן וכן עיקר וכן פירש הסמ"ע גופיה שם בסימן ק"כ עכ"ל הש"ך (וכן פירש הט"ז וכתב דמסימן ק"כ לק"מ דהא באמת הביא שם הרמ"א די"ח כו' ע"ש):

פטור. הטעם כיון דכלתה שמירתו ובסמ"ע תמה דיתחייב הנפקד כשדרכו לישא וליתן במעות ובזה נתבאר בסימן רצ"ב דמותר להשתמש במעות פקדון וחייב עליהן כש"ש כו' ולק"מ דהתם מיירי בסתם אבל לא כשא"ל טול את שלך שכבר כלתה שמירתו וכ"כ הגאון אמ"ו ז"ל וכ"נ דעת הב"ח וכ"פ מהרש"ל כל זה כשהגיע הזמן אבל תוך הזמן חייב שכבר קבל עליו שמירת הפקדון עד הזמן וכמ"ש המחבר ר"ס רצ"ג. ש"ך:

פרעון. בש"ך האריך להוכיח מדברי הפוסקים דמפרשים לסוגית הש"ס לענין דיעבד ולא לכתחלה והיינו דאין המלוה יכול לומר תחזור ותקח ממני מה שפרעת לי זוזא זוזא ויהיה אצלך באחריותן עד שתפרע הכל ואם לא תרצה ליקח הרי הוא אצלי באחריותך דלא הוי פרעון קא משמע לן דלא אלא בדיעבד הוי פרעון כו' ע"ש:

חצי. כתב הש"ך דלפי דברי הטור צריך לפרש דאף דהמלוה אינו אוכל פירות השדה א"י לכופו שיחזיר לו חצי המשכונא כי יכול המלוה לומר כיון שאת' בא לפדות תוך הזמן אינני מחויב ליתן לך כלום מהמשכון כי אני חפץ במשכון טוב ושיהי' כולו אצלי כדי שתהי' דחוק לפרוע את שלי לזמן ופשוט הוא דאין חילוק בדינים אלו בין משכון קרקע או מטלטלי עכ"ל (והט"ז לא כתב כן אלא דמיירי שהמלו' אוכל הפירות ולפ"ז במשכון מטלטלין ורוצה לפדות החצי ולהניח החצי השוה לפי ערך שומעין לו וכופין על מדת סדום וע"ש):

שטרו. וה"ה אפי' ליכא שטר א"י לכופו ליטלו בחובו אלא צריך לפדות המשכון דאי לשם משכון קבלי' לשם פרעון לא קבלי' כן מוכח בהר"ן וכ"כ ר' ירוחם וכ"מ בפוסקים בכמה דוכתי. ש"ך:

המלו'. וא"ת מאי חידש המחבר בזה הא כבר כתבו בס"ה וי"ל דקמ"ל דל"מ בס"ה דהלוהו על המשכון קרקע או מטלטלים דיכול לומר ניחא לי לתפוס בשט"ח וגם במשכון כדי שתמהר לפדות משכונך אלא אפי' בדין זה דאין ביד המלוה רק שטר דה"א דיכול הלוה לומר לו הלא טוב לך יותר להחזיק בקרקע מבשטר קמ"ל כ"כ הסמ"ע והש"ך תירץ דבס"ה מיירי שהלוה אינו טוען אין לי רק שרוצה שיקבל המלוה המשכון לשם פרעון וכאן מיירי שהלוה אומר שאין לו אלא קרקע וקמ"ל דהדין עם המלוה כיון שרוצה להמתין לו ואין ענין זה לזה עכ"ל:

דרך. וכ"ש כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן כ"כ הסמ"ג ושאר פוסקים וכן כתב מהרש"ל. ש"ך:

מקפידות. ואפי' ערב לו מכל היזקות א"צ לקבל ממנו כי מי יודע עד היכן מגיע חמת המלך כן כ' רש"ל. שם:

היוצא. ואם המעות שהלוהו הוא בעין כתב הב"ח דהוי ספיקא דדינא והמע"ה ודעת התוס' נרא' דאין חילוק וכ"כ בסמ"ג ושכן פסק רש"י בתשוב' וכן נראה עיקר. שם:

שהתנה. וה"ה אם מכר לו סחורה ע"מ שישלם לו במעות. תוס' ומהרש"ל שם:

שהלוהו. בב"י בשם תשובת הרשב"א ראובן שנתן לשמעון זהובים אדומים סתם על חובו שהיה חייב לו ועכשיו אומר שמעון שיחשבו לו הזהובים כפי מה ששוין היום וראובן אומר שיחשבו כמו שהיו שוין בשעת הפרעון והשיב שהדין עם ראובן דמה שפרע פרעון הוי ולא פקדון עכ"ל. סמ"ע:

ענין. וסיים שם במרדכי אם לא הוסיפו עליו יותר מהשיעור האמור בתלמוד ע"כ ור"ל הוספת חומש כמ"ש בי"ד סימן קס"ה ודוקא כשהוסיפו עליו אסור אבל כשהוקר המטבע עצמה מותר דאותה מטבע הלוהו וכ"כ הט"ו בי"ד סימן קס"ב דאף דאסור ללות סאה בסאה במטבע מותר וע"ש. שם:

תקן. במרדכי שם כתוב וז"ל וכמו שתקן השלטון שהפורע לאלתר יטול רביע והפורע לאחר שנה יפרע הכל כך יעשו ע"כ ור"ל אחר שפסל המלך המטבע תקן כן. שם:

חולקין. כ"כ הד"מ בשם תשובת הרא"ש ובשם הריב"ש ותמיה לי דהריב"ש כתב להדיא איפכא בסימן קצ"ו וגם בתשובת הרא"ש אין הכרח וכבר הארכתי בזה בש"ך י"ד סי' קס"ו דדינא דמלכותא דינא ודלא כמהרש"ל והב"ח ושוב מצאתי כן בתשובת מהר"מ אלשיך סי' ע"ט דפסק בפשיטות דאמרינן דד"ד בכה"ג ומשמע שם ג"כ דליכא מאן דפליג בהא ושגם הרא"ש בתשוב' מודה וכ"פ בש"ג ועיין עוד מדינים אלו בש"ג פ' ג"פ דף ר"מ ובתשובת מהר"מ אלשיך סי' קט"ו וקי"ו וקכ"ט ובתשובת ן' לב ס"ב סימן ק"י ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קע"א ובתשובת מהרשד"ם סימן ע"ה וסי' ק"ג ובתשובת מהר"א ששון סימן קכ"ג ובתשובת מהרי"ט סי' י' וסי' ע"ד עכ"ל הש"ך:

המלוה כו'. ב"ק קי"ח א':

אם יש. דאף ביישוב מסדרין לבע"ח כמ"ש בסוף המקבל:

ואם המלוה טוען. ממ"ש שם מלוה ניתנה כו' אבידה כו' ואי דאיתנהו בידיה אידי ואידי ניתנה ליתבע ואי דליתנהו אידי ואידי לא ניתנה וכ"כ הרי"ף שם אצל מלוה דאיתנהו ואצל פקדון דליתנהו אלא שמיירי בכה"ג ובפקדון א"י להשביעו דסתמא לא הביא עמו:

ומיהו בכ"מ כו'. מדקא' במדבר ול"ק במקומן מ' במדבר דוקא לא:

ושיירא. תוספתא פ"י דב"ק אבל מחזיר לי בשיירא ומזה נמי מוכח הנ"ל דבכ"מ יישוב יוכל לכופו:

הלוהו במדבר כו'. מתני' שם ביישוב כו' מ' דבמד' מחזיר במדבר:

אפי' הלוהו כו'. גמ' שם וערא"ש שם דלא כפרש"י שם:

קבע כו' אם הגיע כו'. מדקא' לא יחזיר לו במדבר מ' דוקא בכה"ג שהסכנה מצוייה וגלוייה אבל ביישוב מחזיר לו בכ"ע וכן שם בתוספתא מי שבא בדרך והי' בידו מעות וראה אנס בא נגדו א"ל בא וטול את אלו שאני חייב לך אם קבל עליו פטור וא"ל חייב מ' דוקא בכה"ג:

אבל אם לא. ב"ב קמ"ה וחוזרת בעונתה מ"ט כו' וערשב"ם שם ופי' הראב"ד אף הוא א"י להחזיר קודם זמן כו' ואמר כמלוה דמי ור"ל בכה"ג:

אבל אם אין. ממ"ש מכות ג' א' כמה אדם רוצה ליתן ויהיו כו' ואם איתא פעמים הוא להיפך:

חוב דמשכונא כו'. ב"מ ס"ז ב' אלא באתרא דלא מסלקי ואמר כו' וכן כל הסוגיא שם:

לוה כו' אבל בפקדון. כמ"ש בעובדא דשומשמי מ"ט א' א"ל כיון דאמרי לך כו' ואע"ג דלא קי"ל כלישנא קמא היינו משום דבעי לקבולי עליה מי שפרע ועברי"ף ורא"ש שם וכן שם פ"ב וכולן שאמרו טול כו' משא"כ במלוה שהוא ברשותו כמ"ש הרי"ף ורא"ש בעובדא דשומשמי דאפי' בפקדון ואפיקינון קמו ליה ברשותיה והוי הלואה גביה כו' ע"ש וכמ"ש בב"מ מ"ג א' בההוא הנאה כו' וכן שם פ"א א' מסתברא פטור כו' הואיל כו':

והוא בזמן. עש"ך וע"ש ס"ק י"ד ט"ו ט"ז וע"ס סי' ק"ך ובש"ך שם ובמרדכי פ' מי שאחזו:

(ליקוט) י"א כו'. ממ"ש בקדושין כ"ב בעא מיניה כו' המוכר בית כו' א"ר היכא כו' אלמא היכא דלא גלי מסתמא גואל לחצאין אף במשכון. רשב"א ור"ן שם ועבה"ג (ע"כ):

ומיהו אם. עתוס' דב"ב קז א' ד"ה ובא. וי"ל כו' ואפותיקי הוי כמו משכון ואעפ"כ א"י לסלקו במקצת דמי חובו: (ליקוט) ומיהו כו'. עתוס' דב"ב קג א' ד"ה ואמאי כו' ואין נראה כו' אבל הרשב"א והר"ן בקדושין שם תי' דברי הרשב"ם דמ"ש גואל לחצאין לא שיתן לו הגזבר חצי השדה אלא שיכול לכופו לקבל חצי הדמים ונ"מ שאינו נחלט לכהנים ביובל חצי השדה וה"ה לממשכן כשיתן לו חצי האחר יתן לו אבל חצי לא כ"ש ממקדיש דגלי קרא בהדיא וכ"פ הרמב"ן (ע"כ):

וה"ה. כמ"ש בע"ז ד' א' משל למה"ד כו' שונאו כו'. ומשום דאין נפרע מהם עד שיתמלא סאתם: (ליקוט) וה"ה אם כו'. כמ"ש בר"פ שום היתומים איכא דניחא ליה באשראי דשקיל כו'. מרדכי שם ע"ש (ע"כ): (ליקוט) וה"ה כו'. ממ"ש בפ"ק דע"ז משל כו' ור"פ שום היתומים ואיכא דניחא כו' מ' בבע"ח לא. מרדכי שם (ע"כ):

המלוה כו'. עמ"ש בסי' ע"ג סט"ו וכ"כ הראב"ן דהא אף למ"ד דהוי ש"ש בשעת הלואה דוקא משום דמצוה קעביד לא משום דקני למשכון ורא"א לזכרון דברים תפסיה ור"ע לא נחלק עליו אלא משום מצוה קעביד וכן פלוגתא דרשב"ג ר"י הנשיא בסוף פ"ו דשבועות לענין משמט ע"ש ובגטין ל"ז א' אלא מעתה הלוהו כו' וע"כ מיירי באתרא דמסלקי דאל"כ אין שביעית משמטתה כמ"ש בפ"ה דב"מ ועבתוס' דגטין שם ד"ה אלא כו' וע"כ צ"ל דגם במשכון יכול לסלקו וה"ה להיפך שא"י לכופו ליקח בע"כ דאל"כ לא היה פריך מ"ט כיון דלא קרינן לא יגוש כמ"ש בפ"ק דמכות ג' ב' דאף ללי' קמא דוקא כיון שסוף כו':

לוה כו'. עמ"ש בסי' קא ס"ד:

או. גמ' שם:

וכן בכתובה. מרדכי רפ"ט דב"ק:

וכ"ז. עתוס' שם ד"ה המלוה כו':

ואם התנה. ובכה"ג מיירי מש"ש בעא מיניה כו' והרא"ש שם פי' דל"ל אורחא למיזל כו':

ואם תקן כו' ויש חולקין. עמ"ש בסי' ס"ח ס"א בסוגיא דפ"ק דגטין ע"ש: