שטר מקוים והלוה טוען פרוע והמלוה - שולחן ערוך חושן משפט סימן נ״ט

וטוען הלוה שהוא פרוע כו'. בתשובת מהרשד"ם סי' מ' ד' ל"ב ע"א דקדק דדוק' כשהלוה טוטן ברי אבל אם טוען שמא אע"פ. שגם המלוה טוען שמא לא מבטלינן שטרא מספק ויפה כיון בדינא ולא הוצרך להביא ראי' מכאן שכן מבואר להדיא לקמן סי' פ"ב סעיף ב' ע"ש ועמ"ש לק' סי' ע"ה ס"ק נ"ז:

אינו גובה בו כו'. ל' הטור צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"כ ור"ל דאם הלוה תובע למלוה שאינו רוצה שיעוכב השטר אצלו דדילמא ימות ויגבו בו היורשים או איזה חשש אחר צריך המלוה להחזיר לו שטרו וכן הוא בבעה"ת שער נ"ד דאם הלוה תובע למלוה צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"ש:

חוזר וגובה בו. כתב הסמ"ע דטורף אפי' ממשועבדי' ונראה דהיינו דוקא מלקוחות שקנו קודם שאמר פרוע אבל לקוחות שאחר שאמר פרוע אינו טורף מהן דהא יכולים לומר אנן אדבוריה דידי' שאמר פרוע סמכינן וזבנינן ואלו הוה לוה בעי לשטרא הוה צריך לאהדורי ליה ואיהו דאפסיד אנפשי' שלא תבעו שטרו עד שנזכר ואפשר דכל זמן שהשטר ביד המלוה ה"ל ללקוחות להזהר וצ"ע לדינא:

אינו גובה בו. דכיון דהלוה טוען ברי והמלוה שמא מוקמינן ממונא בחזקת מריה:

חוזר וגובה בו. דמשום דאמר א"י לא איפסל שטרא ומשום הכי טורף בו אפי' ממשועבדים:

בו. לשון הטור צריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם ע"כ ור"ל דאם הלו' תובע למלו' שאינו רוצ' שיעוכב השטר אצלו דילמא ימות ויגבו בו היורשים או איזה חשש אחר צריך המלו' להחזיר לו שטרו. עכ"ל הש"ך:

וגובה. כת' הסמ"ע דטורף אפי' ממשועבדים דמשום דאמר איני יודע לא איפסול שטרא והש"ך כת' דהיינו דוקא מלקוחות שקנו קודם שאמר פרוע אבל מלקוחות שאח"כ אינו טורף דיכולים לומר אנן אדיבוריה סמכינן וזבנינן כו' ואפשר דכל זמן שהשטר ביד המלו' ה"ל ללקוחות להזהר וצריך עיון לדינא עכ"ל:

מלוה שהוציא. ב"מ כ"א מצא שטר כו'. ופי' הראשונים דקאי על המלוה דלפירש"י שם צ"ל דואם יש עמהם צ"ל מילי מילי קתני כמ"ש רש"י שם מדקא' בגמ' שם תנן אם יש עמהם כו' אבל לפיר' קאי הכל אמלוה ומקצת הגאונ' אוקמוהו ביורש המלוה משום דמ' מגמ' שם דמצא בין שטרות קרועין אבל במלוה א"צ בין שטרות קרועין שפשע במה שאין זוכר וכמ"ש הרמב"ן על מתני' דשם ל"ו א' אביו של א' הפקיד כו' דוקא אביו אבל א' מכם א"צ ליתן להם כיון שהודה מעצמו והם פשעו שאין זוכרים:

שטר מקויים. דאל"כ בלא"ה נאמן כמש"ל בסי' מ"ו ס"א:

ואם חזר ואמר. דנאמן לומר נזכרתי כמ"ש בכתובות כ"ב א"ל מי דכור כו' לסוף אדכר כו' א"ל מי סברת כו' אנא הוא כו':