דין חזרת השטר בשטה אחרונה וכיצד - שולחן ערוך חושן משפט סימן מ״ד

וכתב המזייף שם מה שרצה פי' מ"ה תקנו שלא ילמדו משטה אחרונה כלל שמא נכתב בזיוף אחר שכבר חתמו העדים ומ"ה תקנו חז"ל שיחזרו בשטה אחרונה מה שכבר כתוב למעלה דאז אף אם לא ילמדו ממ"ש למטה כבר למדוהו ממ"ש למעלה ועפ"ר ודרישה שם מפורש דמה שכותבין בסוף השטר וקנינו מפלוני לפלוני כו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעלה אלא שאמר הלוה לעדים שיקנו מידו למלוה ולא כתב שם דכן עשו דקנו מיניה עד לבסוף שכתוב וקנינ' כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם כי מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן וע"ש זה התחילו ליכתב השטר מ"ה בכלל חזרת השטר:

אלא שאין למדין משטה אחרונה בפרישה כתבתי דאם לא הוחזר מענינו אפינו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משטה אחרונה משום דלא חלקו חכמים בתקנת' ע"ש ודו"ק:

מכתיבת ידו של מי שנתחייב למדין כו' דהא אין כאן חשש שהמלוה זייפו לאחר שבא לידו דהא כתיבת יד הלוה הוא עמ"ש בד"מ ס"ג בדין זה ליישב דברי הרשב"א:

אין למדין ג"כ הוא מטעם דאמרינן דאין הלוה יכול לצמצם:

אם סיים השטר בסוף שטה כו' עד אין למדין כו' עי"ל סי' מ"ה ס"י דכ' מור"ם דאם השטר מסיים באמצע השטה יכולי' העדים לחתום עצמם בחצי שטה הנשארת זה אצל זה ולמדין גם מחצי שטה שלפניה' וסומכין על זה דאם לא היה כתוב כן השטר מתחל' כשבא לפני העדים לא היו העדים חותמין בו וכמ"ש שם והוא מתשובת הרמב"ן סי' צ"ד הביאה ב"י שם (במחס"ו) וגם לפני זה כת' כן הב"י בס"ט וגם בד"מ הביאה ע"ש ובסוף ס' זה כ' מור"ם דאם חתמו זה אחר זה כל השטר פסול וא"כ ע"כ צ"ל דכאן מיירי בשטר שידוע שבתחל' בשעה שחתמו עברו העדים והרחיקו חתימתן שורה ומחצה ובשעה שבא המלוה נגבות בו בב"ד רואין שאין ריוח לפני העדים ע"ז כתב המחבר וביארו מור"ם דאם העדים הן חתומין זה תחת זה אז השטר כשר אפילו לטרוף בו ממשעבדי אלא שאין למדין משטה ומחצה האחרונה כיון דנודע להן שהוא ניתוסף בשטר אחר חתימת העדים ואם הן חתומין זה בצד זה אז כל השטר פסול כיון דהיה יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בחצי שורה שלפני העדים פלוני לוה מפלוני מנה דה"ל שטר ועדיו בשורה א' דכשר כמ"ש בסי' מ"ה בטור ובדברי המחבר סי"א וכ"ש אם בא לפני ב"ד ועדיין לא נכתב באותו אויר כלום דפסול כל השטר ומזה איירי בסי' מ"ה ס"י וי"א ועמ"ש עוד מזה שם ודוק ובע"ש קיצר כאן ושינ' ל' המחברים ונראה מדבריו שלא פי' כמ"ש אבל מ"ש הוא ברור ומוכרח להמעיין היטב במקור הדין ובדברי המחברים הנ"ל ודוק:

למדין משטה האחרונה הטעם דאז אם הניחו העדי' שורה חלק לפני חתימתן ליכא למיחש לזיוף שיוסיף לכתוב זכותו באותו שורה ויחזור ויכתוב שריר וקיים לבסוף דבסמוך יתבאר דלא מכשרינן שטר שכתוב בו ב"פ שריר וקיים אלא כשיש עוד שורה חלק בין העדי' לסוף השטר ולשמא ימחק ש"ו הראשון ויזייף ויקיימנה בשטה האחרונה ויכתוב לבסוף ש"ו ליכא למיחש דהא יתבאר ג"כ בסמוך דהיכא דאיכא מחק במקום ש"ו דכל השטר פסול מה"ט גופה דכתיבנא וק"ל ובע"ש כ' ע"ז ז"ל והוא שיש עכשיו בשעה שבא לגבות בו אויר חלק שיטה בין העדים כמו שיתבאר בסמוך ס"ח עכ"ל ור"ל דאל"כ יש לחוש שמא בשעה שחתמו העדים לא היה כתוב שטה האחרונה ואח"כ בעל השטר הוסיף זכותו בזיוף בשטה האחרונה וכ' לבסוף שריר וקיים והיינו דוקא לדין התלמוד דאף בימי התלמוד אם היו כותבין ש"ו היו למדין משטה האחרונה אף שלא הוחזר מענינו של שטר לבסוף אבל האידנא דאין העדים חותמין בלא שריר וקיים כמ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ליכא למיחש למידי ואין צריך להיות אויר שטה ביניהן וכמ"ש שם ע"ש ודוקא כשיש מחק במקום שריר וקיים כ' בס"ח דבעי שיהא אויר שטה והכא לא איירי בזה וכמ"ש ודו"ק:

צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים ז"ל הטור כ' ר"ת צריך לכתוב קיום המחקי' והתלויות קודם וקנינא לפני שטה האחרונ' דאל"כ אין למדין מהן. וא"א הרא"ש ז"ל כ' האידנא נהגו לכתוב קיום המחקים והתלויות אחר וקנינא לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות שריר וקיים וא"א לזייף ולמדין משטה האחרונה כו' והנה דברי הרא"ש כ' המחבר אחר זה בסעיף ט' וכאן בסעיף זה לא בא ללמדינו אלא דצריך לקיימו ושאם לא קיים אין השטר נפסל בזה ואגב כ' בקיצור שמקיימין קודם שריר וקיים לדידן וגם לפי ימי התלמוד הדין כן מיהו בזמן התלמוד דלא היה תקנתם לכתוב שריר וקיים בכל שטר לא היה הקיום דקודם שריר כשר אם לא שהיו מוציאין הב"ד בשעה שבאו לגבות בו שורה ריוח בין השטר לעדי' ומטעם שכתבתי בסעיף שלפני זה וק"ל:

ואין צריך לכתוב ודין קיומיהן פירוש אלא יכתוב בזה הלשון בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כ' שיכתוב גם כן וזו קיומה והכל שריר וקיים וכתבתי עליו בפרישה ודרישה דהתוספת והפוסקי' לא כתבו כן ושגם הטור לא כתבו או למנהג בעלמא ע"ש:

אלא שאין למדין מהן שמא הוסיפו בזיוף אחר שכבר חתמו העדי' והשטר היה בידו:

כשר אלא שיש לאיים כו' שם בתשו' הרמב"ן כ' טעם לדבריו ז"ל לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו והביא ראיה לדבריו ע' שם:

ולא בכתיבה דקה יותר ע"ש בתוספת פרק ג"פ (דף קכ"ג) בד"ה שטה אחת למאי חזי כו':

שמא מחקו וכ' דבר שזייף כו' בפרישה כתבתי דאפי' אם לא נמצא כתוב במקום המחק זכות של בעל השטר אפ"ה פסול שמא מחק למעלה חובתו דבעל השטר או כ' שם זכותו ואפי' גם זה אינו נמצא שם מ"מ כיון דיכול לזייף ולהגיה בשטר זכותו ה"ל שטר שיכול לזייפו ופסול:

ולא חיישינן שמא הניחו כו' דכיון דהדין הוא דאסור להניח שני שיטין כמ"ש בסי' מ"ה מסתמא עשו כהוגן:

דא"א לזייף כו' כבר נתבאר לעיל ע"ש:

מ"ה שטר שאין בו שריר וקיים פסול כו' דהוא שטר שהי' עומד לזייף שהרי היה יכול להוסיף זכותו בשורה שהניחו העדי' חלק ולכתוב בסוף ש"ו ואז למידין גם משורה אחרונה:

ואם כתוב ביה תרי ש"ו כשר בפרישה כתבתי דהיינו דוקא אם נשאר עוד שורה חלק אויר בין סוף השטר לחתימת העדים דאל"כ יש לחוש שהוסיף זכותו בשורה האחרונה וכ' לבסוף ש"ו משא"כ כשעדיין נשאר שורה אויר דלא חיישינן שהניחו העדי' שתי שורות אויר כשחתמו ושכ"כ הרשב"ץ בשם הרשב"א:

ולא נמצאו אותן ב' אותיות כשר שם סיים בטעמו ובד"מ הביאו ז"ל דמאי ניחוש כיון שנתקיים בחותמיו כבר העידו העדי' על כל מה שכתוב בו שהוא כן ואולי שנגרר כ"כ בדקות שלא ניכר מקומו עכשיו:

(בש"ע ס"א אלא שאין למדין משיטה אחרונה) זו היא דעת הרמב"ן שהביא הטור ופירש"ל דהיינו דוקא היכא דליכא אויר שיטה ביניהם וממילא אם יש אויר שיטה אז למידין אפילו משיטה אחרונה עכ"ל. ובסמ"ע כ' אפי' אם יש אויר שטהורו' דלא חלקו חכמים ולפי דבריו ס"ל לרמב"ן בדין דאין למידין כו' כמו דס"ל להרא"ש בפיסול השטר דלא פלוג רבנן ובכל מקום פסול כיון דלא עשה כתחז"ל ה"נ לרמב"ן לענין אין למדין ולענד"נ כדברי רש"ל דבשלמא להרא"ש יש פסול בכל השטר כי לדידיה הוי חזרת השטר תקנת חכמים מש"ה שייך לומר לא פלוג משא"כ לרמב"ן דס"ל דאין כאן תקנה כלל וכמ"ש נ"י דחזרת השטר עצה טוב' בעלמא היא ואין שייך כאן לא פלוג אלא כל שאין חשש אין לחוש:

(סעיף ט' תרי שריר וקים כשר) נראה דמיירי ביש אויר שיט' וכמ"ש הסמ"ע ואפ"ה דעת הטור לפוסלו ונראה טעמו כיון דחזינן ריעותא שנכתב ב' פעמים שריר וקיים חיישינן שמא הרחיקו ב' שיטין והך ריעותא גרע טפי ממ"של בסמוך ביש מחק בסוף דשם כשר באויר שיטה והברצלוני מכשיר דס"ל דאין כאן ריעותא לגמרי דאפילו לכתחלה כתבינן שריר וקיים טובא:

(סעיף י' ולא נמצא אותן כו') דשמא נגרר בדקות

שאין למדין. כ' הב"י בשם הגהת מיי' הא דאין למדין משיט' אחרונ' ה"מ דבר חדש או דבר שסותר לגמרי מה שלמעל' אבל דבר שאינו סותר לגמרי ילמד סתום מן המפורש ואדרב' שיט' אחרונ' עיקר והביא ראיות ע"ז עכ"ל ב"י ועיינתי בהגמ"י שם וראיתי שאין ראיותיו מוכרחות כו' גם שאר כל הפוסקים לא חילקו בכך וכתבו סתם אין למדין כו' משמע אפילו דבר שהוא פירוש לשלמעל' אם לא היו מפרשים אותו כך בהכרח בלא שיט' אחרונ' אין למדין הימנה ולכן דברי הגהת מיי' הנ"ל צ"ע לדינא עכ"ל הש"ך וע"ש:

הניחו. ומה שכותבין בסוף השטר וקנינא מפלוני וכו' ג"ז מיקרי חזרת השטר ואע"פ שעדיין לא נכתב למעל' אלא שאמר הלו' לעדים שיקנו מידו להמלו' ולא כתוב שם דכן עשו עד לבסוף שכתוב וקנינא כו' מ"מ כיון דאין זה דבר חדש לגמרי גם מסתמא עשו העדים מה שביקש מהן מש"ה הוי בכלל חזרת השטר. סמ"ע:

החזיר. כתב הסמ"ע אם לא הוחזר מענינו אפילו יש כדי שיטה אויר בין השטר לחתימת העדים אפ"ה אין למדין משיט' אחרונ' דלא חלקו חכמים בתקנתן והש"ך כתב דהיינו דוקא כדעת הטור וסייעתו דגזרו הרחיקו אטו לא הרחיקו אבל להמחבר ושאר פוסקים לא משמע כן שכתבו סתמא דהטעם הוא שיש לחוש לזיוף א"כ כשיש שיטה אויר דליכא למיחש לזיופא למדין עכ"ל:

חתום. הטעם דאין הלוה יכול לצמצם כ"כ. סמ"ע:

כדלקמן. שם כתב הרמ"א דאם השטר מסיים באמצע השיט' יכולים העדים לחתום בחצי שיטה הנשארת זה אצל זה ולמדין גם מחצי שיטה שלפניהן וסומכים ע"ז דאם השטר לא היה כתוב כן מתחל' לא היו העדים חותמין בו וכאן כתב הרמ"א דאם חתמו זה אחר זה כל השטר פסול צ"ל דמיירי שידוע שעברו העדים והרחיקו חתימתן שורה ומחצ' ובשע' שבא השטר לב"ד רואין שאין ריוח לפני חתימת העדים ע"ז כתב דאם העדים חתומין זה תחת זה השטר כשר אלא שאין למדין משיט' ומחצ' האחרונים ואם הם חתומים זה בצד זה כל השטר פסול כיון דהי' יכול לזייפו לחתוך שטר העליון ולכתוב בחצי שורה האחרונ' פלוני לוה כו' דה"ל שטר ועדיו בשיט' א' דכשר וכ"ש אם בא לפני ב"ד ועדיין לא נכתב באותו אויר כלום דפסול כל השטר ומזה איירי בסי' מ"ה עכ"ל הסמ"ע:

שריר. ז"ל הש"ך בסמ"ע משמע שהמחבר הוציא דין זה מהטור ובאמת זה טעות דהטור מיירי להדיא בזה"ז שהורגלו לכתוב בכל השטרות שריר וקיים ושטר שאין בו שריר וקיים פסול אבל מדין הש"ס שהשטר כשר בלא שריר וקיים אדרבא נהפוך הוא שאין למדין משיט' אחרונ' וכן מוכח בטור וגם קשה ליחוש שמא הניחו העדים שיטה חלק דא"א להם לצמצם שיחתמו סמוך לכתב ממש וכתב באותה שיטה מאי דבעי וכתב לבסוף שריר וקיים ובסמ"ע תירץ דמיירי שיש עכשיו שורה חלק בין השטר לחתימת העדים ולא נהירא דאם כן אפילו לא כתב שריר וקיים נמי ס"ל דגזרינן אטו לא הרחיקו אם כן ה"ה דכתב שריר וקיים יש לגזור כן ועוד שהרי כתב סתמא למדין ונ"ל לתרץ דמיירי שקודם לכן לא הוחזר מענינו של שטר דאמרינן כיון דתקנו חכמים לחזור מענינו של שטר למה לא עשו העדים כתקון חז"ל אלא ודאי העדים כתבו שריר וקיים ולכך לא החזירו אבל כשהוחזר מענינו של שטר וגם כתוב שריר וקיים אמרינן דהעדים עשו כהוגן וכיון שהחזירו שוב לא היו צריכים לכתוב שריר וקיים אלא שא"א היה להם לצמצם והניחו שיטה חלק וחיישינן שמא כתב הוא בשיט' זו מאי דבעי וכתב אח"כ שריר וקיים עכ"ל:

לכתוב. אלא יכתוב בזה"ל בראשית (דרך משל) הוא על המחק או הוא תלוי ותו לא ובטור כתב שיכתוב ג"כ זו קיומ' והכל ש"ו ונרא' דגם הטור לא כתבו אלא למנהג בעלמא. סמ"ע:

ויש אומרים. כתב הש"ך דהרב' גדולים סוברים כן ודבריהם עיקר וע"ש:

כשר. שם בתשובת הרמב"ן כתב טעם לפי שהשטר מוחזק ביד המלו' וכאילו הממון שכתוב בו מוחזק בידו והביא ראי' לדבריו ע"ש עכ"ל הסמ"ע. והש"ך הקשה על המחבר ממ"ש בסי' ס"ה ס"כ והניח בצ"ע וכתב דנ"ל עיקר לדינא דפסול ע"ש:

אלא. היינו כשמקיים למט' בשטה אחרונ' או סמוך לה ממש שיש לחוש שהעדים הניחו שיטה ריוח והוא כתב ב' שיטות דקות שם אבל אם מקיים למעל' מזה יכול לקיים אף בכתב דק. ש"ך:

שזייף. כתב הסמ"ע דאפילו אם לא נמצא כתוב במקום המחק זכות של בעה"ש אפ"ה פסול שמא מחק למעל' חובתו או כתב שם זכותו ואפילו אם גם זה אינו נמצא שם מ"מ כיון דיכול לזייף ולהגי' בשטר זכותו ה"ל שטר שיכול לזייף ופסול עכ"ל אבל אין כן דעת הש"ך ע"ש:

ביודעים. וכן בשאר דוכתי דאמרינן מסתמא העדים עשו כהוגן היינו נמי כשמוחזקים ביודעים אותו הדין. ש"ך:

וקנינא. קודם שריר וקיים ואותן שמקיימין בתר שריר וקיים טועים הן עכ"ל הש"ך:

פסול. ר"ל דהעדים לא יחתמו שטר כזה אבל ודאי כשבא שטר לפנינו בלא שריר וקיים ואנו רואים שהעדים חתומים סמוך לשטר בלי שיטה חלק פשיטא דהשטר כשר רק שאין למדין משיט' אחרונ' כמש"ל בס"א מיהו בהרא"ש והטור יש לפרש כפשוטו דס"ל דאם לא הוחזר מענינו של שטר כל השטר פסול אע"ג דליכא חשש זיוף וה"ה לדידן גבי שריר וקיים דהוי במקום חזרת השטר וכתב בתשובת רשד"ם סי' ל' דאם כתוב בו לשון הכל אמת הוי כמו שריר וקיים וצ"ע לדינא. ש"ך:

תרי. כתב הש"ך תימא א"כ מאי מועיל שכותבים בכל השטרות שריר וקיים מ"מ איכא למיחש דבתר שכתוב ש"ו הניחו שטה חלק וכתב מה דבעי וחזר וכתב שריר וקיים ובסמ"ע פירש דמיירי שיש עדיין שיטה א' חלק וקשה דה"ל להמחבר לפרש ולא לסתום וצל"ע וע"ל סי' מ"ה סי"ח בהג"ה ומ"ש שם עכ"ל (וז"ל הט"ז נרא' דמיירי ביש אויר שיט' וכמ"ש הסמ"ע ואפ"ה דעת הטור לפוסלו ונרא' טעמו כיון דחזינן ריעותא שנכתב ב"פ שריר וקיים חיישינן שמא הרחיקו ב' שיטין והך ריעותא גרע טפי ממ"ש בסמוך ביש מחק בסוף דכשר באויר שיטה עכ"ל):

שניהם. אבל אם חתום אח"כ רק אחד לא מהני ולא דמי לדלקמן סי' מ"ה סכ"א דהתם השטר הוא על הנייר א"כ השטר הוא כפשוטו ומה שנכתב בין עד לעד אינו אלא לתועלת הלוה שלא יזייף המלו' וכיון דאין שם ריעותא גם אין לחוש שיזייף כשר משא"כ הכא שהוא לתועלת המלו' מאן לימא לן שהיו בו מחקין אלו או שמא במקום המחקין היה כתוב איזה ריעותא והעד הראשון דלמא חתם כפשוטו וזה ברור לפענ"ד עכ"ל הש"ך וע"ש:

ואם לא. ודלא. כנ"ל בסי' מ"ב ס"א:

(ליקוט) ודלא כי"א כו'. וראייתם מהרחיק שני שיטין כמש"ל סי' מ"ה ס"ו וס' הראשונה ס"ל דוקא בדבר שיכול להזדייף פסול אף אם לא זייפו כיון שיכול להזדייף אבל באין יכול להזדייף אף שלא נעשה כתיקון חכמים כשר (ע"כ):

(ליקוט) והא דאין למדין כו'. תוס' קס"ב א' סד"ה לפי ור"י פירש כו' ע"ש (ע"כ):

אם השטר. משום דאפשר לצמצם:

אם סיים. עתוס' שם ד"ה איבעיא:

(ליקוט) ודוקא כו'. עתוס' קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' (ע"כ):

אבל אם. פי' לפיכך למדין דאין מחזיקין אותם לטועין דאל"כ אפי' ב' שיטין אין למדין וראיה מסנה' ך"ט ב' וכ"כ בתשו' הרמב"ן:

(ליקוט) היכא דכ' כו'. רשב"ם ותוס' קס"ב א' וכמ"ש בגמ' ק"ס ב' (ע"כ):

(ליקוט) צריך לקיימם קודם כו'. רשב"ם שם ה"ג כו' (ע"כ):

(ליקוט) וא"צ לכתוב כו'. רשב"ם שם ותוס' שם ד"ה א"ר יוחנן כו' (ע"כ):

ואם לא. ואם היו. תוספת' וראיה ג"כ מב"ב מדמחקיה ב' בפרדיס' ולא פסל השטר: (ליקוט) ואם לא קיימם כו' ואם היו כו'. תוספת' פ' בתרא דב"ב שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול ושלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר דעת הג"ה דוקא שמוכח מתוכו (ע"כ):

(ליקוט) דהיינו שם כו'. מתני' בפ"ג דגטין (ע"כ):

ואם בזמן. גטין י"ז ב' וכפי' הרמב"ם שכשר:

וי"א. דמוקי לתוספת' שניכר מה היה המחק ובעובד' הנ"ל לא היה ניכר המחק וראייתם מירושלמי כל מה כו' וכנ"ל בסי' מ"ב ס"ג וע' בנ"י ר"פ ובגמ' קס"א א' מחק אע"פ כו' וההיא דגיטין י"ל שס"ל כדעת הפוסלים שם:

שטר. הוא ס' הראשונה הנ"ל:

מאחריו. ב"ב קס"ד א' דכתבי היכא כו' ואם מחק מאחריו פסול ליכתוב מאחריו:

או ביני. גטין ך"ב דמעורה. אע"ג דנחתך ביני שיטי:

אלא שיש. קס"ז א':

ויש פוסלין. כס' האחרונה הנ"ל וראיה מב"מ ק"ג איבעי למיכתב כו': (ליקוט) ויש פוסלים. תלוי בפלוגת' הנ"ל דס"ה ושם סתם המחבר כס' ראשונה ובסי' מ"ה חי"א סתם כס' האחרונה שכ' ואם התחילו כו' והוא דברי הרא"ש ואזיל לשיטתו ואף שיש לחלק מ"מ האמת יורה דרכו ובא"ע סי' קכ"ה סי"ט סתם כס' הראשונה והוא דברי הרמב"ם שם ועש"ך ס"ק י"ג (ע"כ):

(ליקוט) יש מי כו'. דפסול כה"ג שמא הניחו העדים שיטה א' והוא כ' שני שיטות דקות ועתוס' קס"ג א' ד"ה שיטה וא"ל דמ"מ גייז ליה וכ' שני שיטין דקות י"ל דלהא לא חיישי' כמש"ש בגמ' דכל המזייף כו' וכמ"ש תוס' שם ועוד דלא אזיל כו' אבל היכא שחזינן הריעות' בפנינו חיישי' כמש"ש קס"ז א' מ"ט דחיק כו' (ע"כ):

(ליקוט) או יותר. תוס' שם:

ולא חיישי'. כנ"ל: (ליקוט) ולא חיישי' כו'. תוס' קס"ב א' ד"ה וצריך וכמ"ש בסנה' כ"ט ב' ו ז"ש וה"מ כו' (ע"כ):

וה"מ. כנ"ל בסי' ל':

(ליקוט) ואין לעדים כו'. כמ"ש חזקה אין העדים כו': (ע"כ):

ואם כ'. קודם שיטה האחרונה או שהרחיק שיטה א'. תשו' הרמב"ן:

ולכתחלה כו'. ק"ס ב':

(ליקוט) שטר כו'. ולא חיישי' שמא ה"ל לגרור טעות שיש שם ולכתוב עליו אותן אותיות שזה רחוק שיכתבו כן על העתיד וישכחו וכ"ש אם אינו בגופו של שטר וכמ"ש בס"ה בש"ע. תה"א סי' כ"ו ע"ש (ע"כ):

אנן דסהדי. קס"ד א':

ויחזרו. אע"ג דשם בחד סגי שם אדעתא דהכי חתם עד הא' ריב"ש: