שהעדים צריכים לקרות מקודם השטר - שולחן ערוך חושן משפט סימן מ״ה

העדים חותמין למטה כו' במרדכי פרק ג"פ כ' דאם חותם איש פלוני עד כשר ועיין בא"ע סי' ק"ל סי"א:

ולא מהצדדין ולא מלמעל' דאז מצי מזייף שיוסיף לכתוב למטה בשטר מה שירצה משא"כ כשהעדי' חתומי' למטה מהשטר ולא הניחו בין חתימתן להשטר כ"א רוחב שטה וכמו שנתבאר בסי' מ"ד ויתבאר עוד בסמוך:

אע"פ שלא קראו הוא כו' ולא הוי כעד מפי עד דמיירי שהראש ב"ד ראה העדות ואין סופר זה בא אלא להודיעו שכך כתוב בשטר ומשום דה"ל מילתא דעבידי לגלוי דלא משקרי ביה לכך הימנוהו אפי' לא קראו כיון דאימתו עליו רש"י:

עד שיקר' העד כו' הב"י כ' דלדעת הרמב"ם וסייעתו אפי' יקראו שנים לפני העד לפי תומ' לא מהני כיון דאין אימתן על העד אבל הרא"ש ז"ל וסייעתו סביר' להו דשני' נאמני' אפי' אינן מסיחין לפי תומן והן הי"א שכתב מור"ם ועד"ר מ"ש עוד מזה:

ויש עדים שחתם עד שלא קראו כו' ז"ל תשובת הרמב"ן שם מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנות של אחרי' הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו והיינו טעמא בשליש וגדולה מזו אמרו בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין השליש נאמן וה"ט כיון שיודע בשעה שהשליש הגט שהשליש יכול ליתנו לאשה אף הוא גמר בדעתו ליתנו לגרושין אם יאמר הנפקד לגרושין היא וכ"ש הכא שסומך על אחרי' ולא חשש לקרותו וחותם בחתם ידו שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב או לחייב אע"פ שלא לוה מדר"י דאמר חייב אני לך מנה בשטר חייב אע"פ שלא היה חייב לו וקי"ל כותיה עכ"ל ומכאן ראיה על מנהגינו ותיקון המדינה בענין הממרנו"ת ועוד ראיה ממ"ש הט"ו לעיל ס"ס מ"ב ז"ל לשון שרגילין לכתוב בשטרות אע"פ שאינו מתיקון חכמי' אלא ל' שנהגו הדיוטות במקום ההיא הולכין אחריו ואפילו לא נכתב כאלו נכתב דמי ודו"ק:

וקרעו להם נייר חלק כן הוא לשון הגמרא בגיטין ופי' ר"ח שר"ל דלוקחין נייר ומקרעין בו שמות העדי' מעבר אל עבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאין עדים וממלאין את הקרעין דיו והוא עובר דרך הקרעין ונרשם בגט עכ"ל ובגט התירו לעשות כן מפני עיגון ובשאר שטרות אסור אבל לצייר בשרטוט צורת חתימת העדי' ושהעדי' ימלאו השרטוטי' דיו אף בגט אסור דה"ל כתב ע"ג כתב וכמ"ש הטור בא"ע סי' ק"ל ועמ"ש בדרישה עוד מזה:

מכין אותו מכות מרדות ובא"ע סי' ק"ל כ' הטור ז"ל והדיין המחתים כן בשאר שטרות מנגדינן ליה וכן משמע בגמ' דאדיין קאי כמ"ש בפרישה וכן משמע קצת ל' המחבר שהתחיל בל' רבים וחתמו וסיים בל' יחיד מכין אותו וכן מסתבר דאלו העדי' קטלי קני ננהו ולא ידעי דאסור ולמה ינגדהו אבל במיימוני נדפס אותם וכן בש"ע דפוס גדול נדפס שם אותם ל' רבים וכן מסתימת ל' הטור והש"ע משמע דאעדי' קאי:

שהסופר חותם על פי העד כו' וה"ה לוה המחייב עצמו בכתב ידו או בממר"ם שכ' פלוני ב"פ חתם במסירת קולמוס או שכתב בו פלוני ב"פ צוה לחתום מהני כנ"ל בס"ק ד' וכ"כ רשב"א בתשובה לענין כתובה אם אחר חתם בשביל החתן ומסיים בטעמו שהוא עד בדבר אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפוק מיניה חורבה כו' עד"מ ד':

אם קבלו בני העיר עליהן כו' דהוה כנאמן עלי אבא דלעיל סי' כ"ב:

ויודעי' לחתו' אף ע"פ דמיירי שהעדי' מעידי' על חתימת העדי' מ"מ קמ"ל בזה דל"ת דילמא קרעו להן נייר ומלאו העדי' הקרע דיו דפסול השטר בכה"ג כנ"ל לכך אמר דמוקמי' אחזקתי' דיודעין לחתום עצמן וק"ל:

אי אמרו כו' בפרישה כתבתי בשם ב"י דמיירי דאמרי כן מעצמם קודם ששאלו הדייני' להם:

אי מכווני אשטרא כו' בפרישה כתבתי דשואלין אותן נמי אי מקרי מתחלה למאן דידעי למקרי דאי אמרי דלא יהבי למקרי ה"ל חתימת ידייהו מתחלה בפסול ולא מתכשר במה שמכווני ענין השטר דדילמא ידעי המעשה כאשר היה ולא ה"ל לחתום דילמא זיוף יש בשטר אבל כשאמרו מעצמן קודם ששאלן הב"ד דאקרי' להו מוקמינן להו אחזקתיה דהאמת אתם דאקרינן להו ומ"ה א"צ לדקדק בהו אי מכווני אשטרא ודו"ק:

ואם הרחיקו שני שיטין פסול מפני שלא נעשה כתקנת חז"ל שהיה יכול לחתוך השטר ולעשות שטר חדש בזיוף בשני השורות משא"כ באין ביניהן רוחב שני שורות דליכא למיחש לזה וא"ל שיוסיף באותו שטר עצמו ויכתוב לבסוף ש"ו ואז למדין משטה אחרונה כמ"ש בס"ס מ"ד דהא נתבאר שם דבזמן הזה כותבין בכל שטר ש"ו וא"כ יהיו כותבין ב"פ ש"ו ואז אינו כשר אא"כ נשאר אויר שורה בין השטר לעדים וכמ"ש שם:

שלא יאמרו חתמו על הטיוטא כלומר שמעידין שבפניהן נמחק בדיו ולא יחשדו בעל השטר שמחק איזה דבר חיוב שהיה כתוב ונמצא שאין מעידי' על עיקר השטר ואפילו מילא אויר דב' שורות נקודות שאין בו מחק והלבן נראה בין נקודה לנקודה חיישינן שמא מעידי' בו כ"כ נ"י:

אבל אינו יכול לטעון להד"מ דאף אם השטר פסול מפני שהיה יכול לזייפו מ"מ נראי' הדברי' מהעדי' שהענין הוא אמת וה"ל כמלוה או מכר בלא שטר אלא בעדי' דאינו יכול לומר להד"ם:

בכתב ידי עדים שהיא גסה פי' סתם עדים אינן כותבין בדקות כמו הסופר שמורגל בכתיבת ובאומן ידיו לאומנתו. (הג"ה ועד"מ ז' שכתב דיש פלוגתא אם משערין באלו העדי' החתומי' על השטר וסיים שם בשם רמב"ן דאם כתיבת הסופר יותר גסה משל עדים אזי משערין כתב הסופר להקל עכ"ל):

שכל המזייף אינו כו' בין שיזייף להוסיף בשטר זה שורה א' ויכתוב לבסוף ש"ו בין שיזייף לחתוך שטר העליון ולעשות שטר חדש וכמ"ש בסמוך אינו הולך אל הסופר לכתוב לו ובאם כן היה שהלך אל הסופר אפילו לא הניח אלא כשיעור שורה ומחצה דכתב דעלמא היה אפשר לזייף ולכתוב על שני שורות מכתיבת ידי הסופר:

ל' בשטה העליונה וך' בשטה התחתונה כן הוא בגמ' למ"ד שמצריך ג' אוירים וכ"כ הטור ובאויר הג' א"צ ליתן סי' שכל שכתוב שני שורות זא"ז מניח אויר ביניהן ובע"ש כתב בזה ז"ל כגון ל' וך' בשטה העליונה וך' בשטה התחתונה תחת ך' העליונה וללא צורך כתב וך' בשטה התחתונה תחת ך' העליונה ואפשר דכתבו משום דבגמרא למ"ד דס"ל דבעינן ב' שורות וד' אוירים קאמר כגון לך לך זה ע"ג זה ור"ל הל' שבשורה התחתונה תהיה תחת ך' דבשטה העליונה דאז הוי ריוח ב' שורות בין שטה לשטה ומ"ה כתב הוא דלדידן דקי"ל דסגי בג' אוירים שא"צ יהיה למ"ד תחתונה תחת ך' עליונה אלא בך' תחת ך' סגי ול"ד קאמר:

והתחילו לחתום בשטה שלישית כו' בזה אין חילוק בין חתמו זה תחת זה או זה בצד זה כיון שהתחילו לחתום בריש השטה וק"ל:

פסול שיכול לכתוב כו' נראה דבכה"ג כל השטר פסול אף אם בא לב"ד לגבות בו ועדיין לא נכתב כלום בהשור' וחצי מ"מ היה ראוי לזייף בו ולא היינו מרגישים הזיוף. ודומי' דהפסול דכתב המחבר בבבא שאחר זה הניחו שורה אחת ובשורה שאחריה התחילו לחתום באמצע השורה זה בצד זה דשם נמי כל השטר פסול כשיבא לגבות בו כיון שהיה יכול לזייף לחתכו ולעשות שטר ועדיו בשור' א' וכדמסיק וכמ"ש מור"ם בסי' מ"ד בס"ס ג' ול"ד למ"ש המחבר ומור"ם דאם הרחיקו והניחו שורה וחצי אויר והתחילו העדים לחתום בחצי השור' אחריתי זה תחת זה דאין כל השטר פסול כ"א שורה וחצי האחרונה אם נמצא דבר כתוב בו דשאני התם דא"א לזייף ולעשות ממנו שטר ועדיו בשטה א' כיון שהעדי' חתומי' זה תחת זה וגם אם יבא להוסיף ולכתוב באויר שהניח לא יהיה בו תועלת בהוספת' דהא דאין למדין משטה התחתונה היינו שורה שלימה רצופה וא"כ לא ילמדו גם בזה מכל השטה שע"ג העדים ומכ"ש מחצי השטה שתחתי' שלפני העדי' משא"כ כשהניח אויר חצי שורה ואחריו עוד שורה שלימה דלא יהי' ניכר זיופו וילכו וילמדו מחצי שטה הראשונה ועמ"ש עוד מזה בסי' מ"ד ס"ג בסמ"ע ודו"ק:

אם יחתמו זא"ז כו' אבל כשחתמו זה תחת זה ליכא למיחש שיכתוב לפני כל עד פלוני לוה מפלוני דשני עדים בשני שטרות כל א' בפני עצמו או בשני שורות בכה"ג אין מצטרפין וא"ת הא איכא למיחש שיעשה זיוף על כל א' מהעדי' שיכתוב לפני חתימתו דכל א' אני חייב לפלוני מנה י"ל דמ"ה לא פסלו לשטר' דהעדי' אפסידו אנפשם דלא ה"ל להתחיל לחתום באמצע השור' ולא פסלו השטר אלא כשיש לחוש שיזייף להוציא ממון מאחרים תו' ואשר"י בפ' ג"פ ועפ"ר:

ואז למדין מחצי השטה כו' הטעם דמוקמינן העדי' אחזקתייהו דאם לא ראו שהשטר היה כתוב גם באותו חצי שורה שקודם חתימתן לא היו חותמין נפשם בחצי שורה כיון שיכול לזייפו ולעשות ממנו שטר ועדיו בשטה א' וק"ל:

צריך ליזהר כשחותמין עד"מ סי"א דכ' דיש פלוגתא בזה אם חתמו כן אם השטר נפסל בכך ע"ש:

ויש חלק לפני חתימתן פי' אף אם יתחילו לחתום בראש השט' שוה לשטת השטר דמלמעלה לחתימתן מ"מ כשיש בגליון דלפני השטר חלק הרבה אז יכול לזייף לחתוך שטר העליון ולעשות שטר ועידיו בשטה אחת (וכן הוא בהדיא בל' מהרי"ל מהלכות כתובות ד"מ מ"ב ס"ג) וכ"ש דלא יחתמו זה א"ז ויתחילו באמצע השטה מה"ט ועפ"ר מ"ש בזה:

ולא אמרינן דאטיוטא חתמו כו' הטעם דעדותן ע"ז ל"ל להמלוה דהא אי בעי חותך הגליון שיש בו הטיוטא ותו לא היה עליו חשד אבל כשהטיוטא בהשטה לפני חתימתן שייך לומר ג"כ דאטיוטא חתמו ולפ"ז מה שכתב המחבר אחר זה דאם התחילו כו' וחתכו החלק כו' וה"ה אם טייטו בדיו לפני חתימתן פסול ועי' דרישה מה שכתבתי עוד מזה:

דשמא היה כתוב שם חובתו כו' ואף דאין אנו למדין משטה אחרונה היינו דוקא זכותו דבעל השטר וכמו שכתב בסי' מ"ד סעיף א' ע"ש:

בסוף השטה ש"ו כו' דאז נראה ששם סיים השטר:

וחתכו והיה חלק מלמעלה וכתב כו' מכאן יש ללמוד שלא יעשו שטר ועדיו בשטה א' כשיש חלק מלמעלה אלא יטייטנו בדיו או יחתכנו ומ"מ כיון שיש ריעותא לפנינו חיישינן שמא אירע כן ועפ"ר:

והרי אין העדי' קיימים כדי לשאול אותם כו' הב"י דייק מדברי הרמב"ם הללו דאם העדי' קיימים צריך לשאול אותם והעדי' עצמן נאמנים לומר שכולם ישבו לחתום אעפ"י שכ' ידם יוצא ממ"א ולא מחשב כמגיד וחוזר ומגיד ואם הם אומרי' שלא ישבו כולם לחתום ועדים אחרי' מעידין עליהם שישבו כולם לחתום אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' עכ"ל והביאו הד"מ בסעיף י"ח:

שהרי אפשר שחתמו כו' והיינו כשחתמו זה תחת זה אבל אם כולן חתמו בשורה א' ודאי אמרינן לשם עדות גמור נתכוונו נ"י פג"פ ד"מ י"ו:

אע"פ שהעד החתום בשטר מתחלה כו' פי' והוה אמינא ודאי הוא מעיקר הבאים לחתום מתחלה ונצטרף עם הכשרים קא משמע לן דלא אלא אמרי' העדי' הכשרי' הם עיקר ורווחא שבקי ובא הפסול וחתם וכ"ש אם הפסולי' חתמו נפשם אחר הכשרי' דכשר וזהו דעת הגאוני' שכ' הטור כן בשמם בסעיף י"ח:

שחתומין בו פסולי' עי' ד"מ סי' ד' וב"י סי"ט שהביאו הרבם דיעות דכשהעדי' הפסולים חתומים באמצע ועדי' ראשוני' ועדים אחרוני' כשרי' אזי אם אין אנו יודעי' באיזה סדר נחתם בו השטר פסול וכשנודע לנו שסדר חתימתן היה כמו שהן חתומי' בשטר השטר כשר כיון שהעדים ראשוני' כשרים מה שא"כ כשכל עדים ראשוני' פסולי' דמסתמא השטר כשר דאמרי' למילוי חתמו הפסולי' אחר שחתמו הכשרי' וכשנודע לנו שחתמו על הסדר פסול ב"י מחס"ט:

אא"כ ב' עדים האחרוני' הם כשרי' ואז תולין לומר שהרחיקו חתימתן בכוון כדי לחתום שם מאן דקשיש מינייהו ומילא המלוה האויר בחתימת אלו הקרובי' או הפסולי' וכמ"ש בסמוך בסי"ד (ולאפוקי רמב"ן ומרדכי פג"פ בשם ראבי"ה דכתבו דצריך עדים לזה דלמילוי חתמו עד"מ ט"ו) והטור סיים וכתב ע"ז ז"ל לפיכך שטר שעדיו מרובים אין מקיימין אותו חלא מעדיו של מטה כו' ע"ש (הג"ה ועי' בנ"י פ' גט פשוט דאף אם חתמו שנים האחרוני' הכשרי' זה אצל זה השטר כשר ד"מ סי"ד):

אם הכשרי' זוכרי' העדות כו' וכ"כ הטור והמחבר לקמן בסי' נ"א ועי' לעיל סוף סי' ל"ו דכתב הטור והמחבר דעת הרא"ש דאם העידו יחד דנפסל גם עדות כשרי' שאני התם שהעידו על פה בב"ד יחד וכיון דראו מתחלה יחד וגם העידו בב"ד נפסלו בשעת הגדתן ושוב אין תיקון כאשר יחזרו ויעידו לבדן משא"כ כאן דלא הגידו יחד בע"פ בב"ד ועד"ר סי"ט שם כתבתי דדין זה נלמד ממ"ש הרא"ש בכלל ס' דין ג' בדין צוואה ושם כתבתי דממ"ש הרא"ש שם בסי' ד' ה' נראה כסותר למ"ש בסי' ג' ששם כתב דאפילו כשחותמים בשטר אין לכשרים לחזור ולהעיד אא"כ כשהפסולים לא היה עמהם בראיית ההלואה אלא שישבו אחר כך וחתמו יחד ומ"ה אמרינן דהשטר פסול והעדות כשר ולא כשהיו הפסולין עמהן וכיונו להעיד גם בשעת הלואה ונדחקתי וכתבתי דמ"ש בדין ה' לא כ"כ כ"א לדעת הרמב"ם דס"ל דבראיה לחוד מפסל העדות אבל הרא"ש ס"ל דתרתי בעינן ראיה והגדה וכמ"ש הטור בסי' ל"ו מ"ה כתב שם בדין ג' דיכולין הכשרי' החתומי' על השטר לחזור ולהעיד והוא דוחק וצ"ע:

שוב אין לו תקנה דאלמוהו רבנן תקנתייהו ואמרו כל שטר שנראה בב"ד דלא נעשה כתיקון חכמי' הרי הוא כחספא בעלמא:

שלא מדעת הלוה כשר שאין שם פסול עליו לאמר שאין בידו לעשות ממנו שטר בלא דעת הלוה ומה"ט נראה פשוט דס"ל דיכול המלוה למלאותו מדעתו בקרובים אפי' אחר היום שנחתם כל זמן שלא נראה בב"ד וכן מוכח באשר"י וכמ"ש בפרישה ע"ש ומ"ש המחבר בסמוך סט"ו דאם מלאוהו למחר כו' פסול לא כ"כ אלא לדעת הי"א שכ' בשמם בסוף סעיף זה דבעינן שימלאו מדעת הלוה וס"ל דשם פסול עליו כל זמן שלא מילאוהו וכל שמילאוהו שלא מדעת הלוה לא נשתעבד בו הלוה והוא דעת ר' יונה וכותיה פסק הרב המגיד משנה אבל הב"י דכתב עליו דעת הרב רבינו אשר שחולק עמו נראה עיקר וא"כ קשה דלא ה"ל להמחבר לסתום ולכתוב בסעיף ט"ו שלא כדעת הרא"ש ולכן נראה שהכל סעיף א' הוא והוא מצורף למ"ש לפניזה בשם הי"א ולהגי' וי"ו וצ"ל והא דמכשרינן כו' וק"ל:

אם הוא שטר שאין בו קנין כו' דאלו יש בו קנין כבר נתבאר בסי' ל"ט ובסי' מ"ג דיכול לכתוב אימת שירצה ומזמן הקנין אבל כשאין בו קנין אף למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו בשטר כזה דלא נחתם כראוי מודה דאינן זוכין לו:

הרי הוא כמוהו לגבות כו' מל' משמע דהמלוה הבא לגבות בא מכח העכו"ם ואף שהוא למעליותא והמחבר פסק בסי' קנ"ד סי"ח דדוקא לגריעותא הרי הוא כעכו"ם צ"ל דשאני הכא בשט"ח שהוא דינא דמלכותא וכמ"ש מור"ם בס"ס שס"ט וכ"כ בסי' קנ"ד ז"ל וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכותא כו' וא"כ י"ל דגם המחבר מודה בדינא דמלכותא והיותר נראה לחלק ולומר דשאני הכא כיון דהעכו"ם נהגו לגבות בו ומהשטר מוכח שחייב לו הישראל ואפי' ישראל בישראל היה יכול לגבות בו שהרי אנו רואין שאין בו זיוף אלא שפסלוהו בישראל משום שהיה יכולין לזייפו ובשל עכו"ם לא התקינו להפקיע ממונו של זה הבא מכח עכו"ם משא"כ בסימן קנ"ד דשם הוא איפכא דזה היה מוחזק בחלונו כמה שנים וזה הבא מכח עכו"ם בא להזיקו בידים בבנין שרוצה לבנות כנגדו להאפיל עליו ואף שבמניעת הבנין יהיה היזק להלוקח מ"מ אינו אלא גרם היזק וחילוק כזה צריכין לחלק גם שם בסימן קנ"ד ליישב בזה דל"ת אהדדי מ"ש בסי"ח ובסי' י"ט וכמ"ש ע"ש ומה"ט נמי כתב המחבר לקמן בסי' ס"ו סכ"ה ז"ל עכו"ם שמכר שט"ח לישראל יש מי שאומר כיון שבדיניהן כל זכותו מכר לו כדיניהן דיינינן ליה שאם חזר ומחלו אינו מחיל דהתם נמי כיון דקנה ממנו השטר חוב לאו כל כמיניה להזיקו בידים במחילתו גם מה שכתב מורי ורבי ר' משה איסרלש בסי' ס"ז סי"ז ז"ל הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ולכן מי שקנה שטר חוב מן העכו"ם על חבירו אין השביעית משמטתו דהתם נמי כיון דישראל הלוה היה חייב לשלם לעכו"ם ואין להלוה היזק בקניית הישראל השטר מהעכו"ם משום הכי נראה דכולי עלמא מודים דבכהאי גוונא אמרי' דיש לו כח עכו"ם וק"ל. וא"ל דמור"ם כתב אותו הג"ה לשיטתו דפסק בסימן קנ"ד בסי"ח וי"ט כדעות האמוראים דבכ"מ אמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם ודו"ק שוב ראיתי שבד"מ ס"ח שהביא לדברי הרשב"א כ' דינא אעכו"ם לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח העכו"ם וא"כ לק"מ דבכה"ג הוי לגריעותא הלוקח כעכו"ם שחייב לשלם ודו"ק:

שאין השטה ראשונה מתחלת בראש הקלף פי' ראש הקלף של שיטה שאחריה דהשטה ראשונה מתחלת באמצע של שטה שנייה והקלף שלפניה נחתך וכן הוא שם במרדכי:

דחיישינן שמא סיימו השטר באמצע השטה כו' ואע"ג דכבר נתבאר סוף ס"י דלא חשדינן להעדי' שיחתמו על השטר שיכול לזייף וזה נמי יכול לזייף ולהוסיף בחצי שטה ראשונה ולחזור מענינו של שטר בשטה האחרונ' ולא יוכר הזיוף וכמ"ש שם ברס"י מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו דמתחיל השטר באמצע שטה חוששין לזה:

ובשטה שבין שטר לעדי' כתוב שטר ועידיו פי' חוששין שכתב בזיוף השטר וגם העדי' ומ"ה מקיימין מאותן עדי' דאם יכול לקיימן ודאי אין בו זיוף:

שמא מחק. פי' המלוה אחר שבא לידו שטר שהיה כתוב הוא ועדיו על המחק זייף וחזר ומחק אותו שטר וכתב עליו מה שרצה:

ומקום השטר פעם א' כו' והעדי' לא ירגישו בזה בשעה שיבואו לחתום דאינו ניכר עד לאחר שנכתב על שני מקומות ונתייבש הכתיבה והעדים ילכו משם קודם שנתייבש הכתיבה תוספות עוד כתבו שם דבלה"נ העדי' לא ידקדקו כ"כ כמו הב"ד עפ"ר:

וכשחוזר ומוחק פעם שנית פי' המלוה לאחר שבא לידו וכנ"ל:

ואם כתבו העדי' אנו העדי' כו' ה"ה לא כתבו נמי אם יש ריוח בין עד לעד וזו ליכא למיחש לזיוף שימחוק להשטר דאז יהי' השטר פסול דיאמרו שהי' כתוב בין עד לעד שהשטר על הנייר אם לא שתאמר דאיירי דהעדי' הם על המחק לבד ובין עד לעד אין הקלף מחוק והיותר נראה דלכתחלה צריך לברר ולכתוב כן בפירוש ועפ"ר:

לפני חתימתן או אחריהם שמא יגוז אותו או ימחוק אותו ולפניהן שמא ימחוק אותו:

אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום כו' לפ"ז אפי' אם יכתבו בין עד לעד דמקום השטר נמחק פעם א' לא מהני:

(בש"ע סעיף ה' אי אמרי אקרינן כו') נ"ל דבמקו' דההכשר תלוי בהקרו לפניהם לא מהני השאלה לשאול אותם אם הקרו כי יש לחוש שמא מתוך דברי הבע"ד ילמדו לשקר ולומר שהקרו לפניהם אלא שאם אומרי' מעצמ' כן מהני ואם לא אמרו כן מעצמם אינו מועיל אלא עד שיכוונו עדותן ואז אין צריכין שאלה אם הקרו לפניהם דמסתמ' אמרינן שהקרו לפניהם וג' דינים יש כאן א' אמרו שהקרו סגי. ב' לא אמרו צריך שיכוונו עדותן בע"פ. ג' ואם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גווני:

(סע"י שיכול לכתוב בחצי כו') לפ"ז פסול בהתחילו לחתום באמצע השטה אפילו לא הניחו אויר שטה לפניה אם חתמו זא"ז אלא דאשגר' ל' הטור נקטו והטור כתבו משום סיפא זה תחת זה כשר מכל מקום אין למדין אפילו מהשלימה:

סעיף יא צריך ליזהר וכו'. בטור כתב וכן צריך ליזהר משמע דגם בזה יש פסול ואף על גב דכתב בלשון צריך ליזהר אין בזה כלום דגם הרא"ש כתב לשון זה ואפילו הכי כתב בהדיא דגם בגליון העליון יש פסול אם העדים חתומים וכו' וכ"כ הטור ברמזים:

ע"ש בסוף השטה שריר וקיים קשה שמא הוה כתוב שם חובתו של מלוה וי"ל דלא חיישינן בשום מקום רק ביש ריעותא דהיינו כל שישנו לאותו מקום ואפשר לבא לידי זיוף כמו באמצע שטה בזאח"ז בסמוך דאז כי יש חתך מקרי ריעותא וחיישינן למאי דאפשר לחוש משא"כ כאן בזה תחת זה דאלו ישייר אותו מקום כייר חלק אין עליו חשש זיוף מש"ה אם נחתך אין כאן ריעותא כנלע"ד נכון:

(סט"ו הא דמכשרינן) כו' נ"ל אפי' מאן דמכשיר בסעיף י"ד במילא שלא מדעת הלוה פוסל הכא דהלקוחות יאמרו בשעת שקנינו מהלוה הנכסים אז היה השטר פסול דהוה כאלו לא נכתב אז לגמרי אבל לעיל במה שלא היה מדעת הלוה אין בכך כלום כיון דנתקן באותו יום לא בעינן דעת הלוה בזה נמצא דהך פסקא דסעיף זה הוא אליבא דכ"ע והכי נקטינן ודברי הסמ"ע שהגיה והא וכו' ותלה הדבר הזה בפלוגתא דלעיל תמוהים הם:

(סעיף י"ז הבא מכח העכו"ם) ע' בפי' קצ"ד סי"ח:

(סעיף י"ט היה השטר הוא ועדיו בשטה א' כשר) מוחז"ל הקשה למה תקנו בזה שכשר ולכן אין לעדים לחתום באמצע שטה בזה אחר זה לתקנו איפכא דשטר הבא עם עידיו בשטה א' פסול וממילא יכולים לחתום באמצע שטה כי היכא דתקנו בשטה אחת בין עדים לשטר ולק"מ דאין כאו תקנה כלל לא בהכשר שטר עם עדיו בשטה אחת ולא בפיסול עדיו בשטה אחרת הפיסול הוא פשוט וברור כיון שאין העדים יכולים לצמצם לחתום סמוך נכתב ממילא לא שינוי העדים בשום דבר מדרך העולם במה שהרחיקו שטה אחת וע"כ פסול שטר בשיטה א' ועדיו בשיטה אחרת אבל אם בא לפנינו שטר ועדיו בשטה א' שהוא כשר מן הדין אמאי ניקום אנן ונעשה פסול מחדש ונימא שמא העדים שינוי וחתמו באמצע השטה שלא כדרך עולם זהו הכל פשוט וברור:

(שם שמא סיימו השטר כו') ק"ל תיפוק ליה מטעם שמא היה כתוב שם חובתו וחתכו וי"ל דמיירי אפי' יש עדיין קצת חלק לכני השטה הראשונה באופן שנראה שלא היה שם שורה שלימה נכתבת כדרך שורה שלמה לכתוב אותה בלי הפסק בנתיים וכאן יש חלק לפני התחלת השטה שמתחלת באמצע (ח"ה לע"ד אין צורך דמעולם לא חיישינן לשיהא כתוב חובת בעל השטר קודם התחלת השטר דהא אפשר למגזיי' ע"כ לא חיישינן בנגרר אלא ביני שטה או מאחורי השטר ממש נגד הכתב ליש פוסלים דלעול סי' מ"ד ס"ו אבל בנמחק קודם התחלת השטר ומכ"ש בנחתך פשיטא דכשר ע"כ):

(סעיף כ' ואם יש בין חתימת עד א' וכו') קשה הרי נמחק מקום שבין עד לעד ב' פעמים והשטר פעם אחת ויהי' ניכר כבר אמרינן בגמרא דאין השינוי ניכר אלא כשחזר ונכתב על מקום הנמחק שני פעמים ולא כשהוא יחלק:

(סעיף כ"א ואם כתבו העדים וכו') כתב הסמ"ע דה"ה אם יש מחק בין כ' לעדים ולא נכתב עליו השטר על הנייר ועידיו על המחק כשר דהוא ירא לזייף במעלה ולכתוב על המחק דהב"ד יאמרו שהיה על הנייר והיה נכתב אנחני סהדי ומחקו. ולענ"ד דלא מתכשר בזה דילמא יהיו לו עדים שלא היה כתוב כלום בין שטר לעדים ומעצמו נעשה שם המחק וא"ל לא ירא לזייף למעלה לעשות גם השטר על המחק:

(בטור ט"י מ"מ אין למדין מחצי שטה) מחז"ל כ' דהאי ומ"מ קאי ארישא דהיינו בזה אחר זה ולא נלע"ד כן אלא קאי אסיפא וכוונתו דלא תקשה אמאי הוי שטר כשר בזה תחת זה דשמא יעשה זיוף באלו שטה ומחצה לזה תי' דאף שהשטר כשר מ"מ אלו השטה ומחצה אין למדין מהם מש"ה אין לחוש לזיוף שיביאו לפני ב"ד שיהיה כתב בזיוף וכן הוא ברמזים שחבר הטור אבל ברישא בזה אח"ז ודאי דלמדין מהם כל שבא שטר כתוב לפנינו עם חתימת העדים לא חיישינן שמא היה אויר שיטה ומחצה דזה היה פסול וחזקה שאין עדי' עושין כן שלא כדין וכמ"ש ב"י בשם רמב"ן בהדיא בזה וכ"פ המחבר ש"ע בסי' מ"ד ס"ג:

(סעיף ט"ו לפיכך שטר שעדיו מרובין אין מקיימין אותו אלא מעדיו שלמטה וכו') י"ל כיון דהטעם הוא שמא חתמו הראשונים למילוי ובאמת הם קרובים או פסולים א"נ מזה מוכח שלמטה יש עדים כשרים אלא שהרחיקו שני שיטין ובאו אלו למלאות ממילא יש כאן עכ"פ שטר כשר גמור (א"ה קושיא זו איני מכיר דאטו וד"י הוא שהעדים האחרונים כשרים מי לא מצי המלוה למיכתב שני אנשים ואח"כ בא לו אצל קרובים ומחתימם למילוי וק"ל ע"כ):

(שם והגאונים לא חלקו וכו') קשה כיון דתלוי הטעם ברווחא שביק וכו' מנ"ל דפוסלין אפי' בחתמו פסולים לבסוף דהתם לא שייך הרווחה שביק וי"ל דרבינו הוכיח מדכתבו הגאונים הטעם בחתמו פסולים תחלה מכח רווחא שביק ולא מחמת שחתמו לשם מילוי אלא ודאי דלא מבעיא קאמר לא מבעיא בסוף פשיטא דכשר דאפשר דחתמו בלא דעת הראשונים הכשרים אלא אפי' חתמו תחלה ר"ל [י"ל] דנעשה שלא מדעת הכשרים דרווחא שביק וכו':

(בשם מהרש"ק בטור עד והם ממלאים אותה דבגיטין וכו') ר"ל לחד פירושא כמ"ש רש"י ועי' בטא"ה סי' ק"ל דפסק הטור דגם בגט פסול כה"ג:

(בב"י ד"ה וצריך שיקראוהו וכו') עד ולפי דבריו צ"ל וכו' ועי' ב"י בטא"ה סימן ק"ל שם האריך לבאר דברי הרא"ש אלו האיך תלוי זה בפי' הרי"ף ע"ש:

(ע"ש ואינו פסול כו') עד דלכולהו אמוראי נמי וכו' לא דק דלאפוקי מר' אבהו כ"כ וכמש"ל בשם תיקון סופרים ק"ל ע"כ):

חותמים. במרדכי פ' ג"פ כתב דאם חותם איש פלוני עד כשר עיין בא"ע סי' ק"ל סי"א. סמ"ע:

מלמעל'. ז"ל הסמ"ע דאז מצי לזייף שיוסיף לכתוב למטה בשטר מה שירצ' והש"ך השיג עליו וכתב דהתוספות ר"פ ג"פ הוכיחו דאפילו לא מצי לזייף כגון דכתיב שריר וקיים או שאינו חלק מלמטה או שחתום עד א' למט' והב' מן הצד נמי פסול כיון שלא נעשה כתקון חכמים ע"ש ונרא' שאפילו הפוסקים בר"ס מ"ד דאם לא הוחזר כו' אין השטר כולו פסול מודים בזה עכ"ל:

חותם. ולא הוי כעד מפי עד דמיירי שרא' העדות ואין סופר זה בא אלא להודיעו שכך כתוב בשטר ומשום דה"ל מילתא דעבידא לגלויי דלא משקרי ביה לכך הימנוהו כיון דאימתו עליו. רש"י. סמ"ע:

רשאים. בב"י כתב דמשמע מדברי הרמב"ם דאפילו ב' קורין לפניהם לא מהני עיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' מ'. ש"ך:

יתרגמו. ובדיעבד אפילו בגט אף שאין מכירין לשון הגט וקראו אחרים לפניהם ותרגמו להן באותו לשון שהם מבינים וחתמו כשר הגט היכא דא"א לכתוב אחר אלא בדוחק כן נ"ל עכ"ל הש"ך. (* ובספרי מנורת זכרי' סי' ק"ל ס"ק נ"ד השגתי עליו וכתבתי שהוא פסול):

הרשום. בסמ"ע פי' דלוקחין נייר ומקרעין בו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על הקלף וממלאין את הקרעים דיו והוא עובר דרך הקרעים ונרשם בגט והתירו לעשות כן בגט מפני עיגון ובשאר שטרות אסור אבל לצייר בשרטוט צורת חתימת העדים על הנייר ושהעדים ימלאו השרטוטים דיו אף בגט אסור דה"ל כתב ע"ג כתב עכ"ל וכתב הש"ך דלא ה"ל לפרש כן דברי המחבר שכתב וחתמו על הרושם משמע דמפרש כפרש"י שרושמין הנייר בשרטוט והם חותמים על הרושם ובגט כה"ג כשר כו' גם הרשב"א כתב בחדושיו פ"ק דגיטין דרושם אינו כתב ואינו כחקיקה וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם המקרע על העור כו' אלמא רשימה אינה כתיב' וכן פירש הרב בעל העיטור עכ"ל וכן הסכים ראבי"ה במרדכי פ"ב דגיטין ע"ש ע"כ דברי הש"ך (* ובספרי מנורת זכרי' ס"ק נ"ה שם כתבתי שבעל הש"ך טעה כי הרמב"ם חולק בפי' על הירושלמי ופוסק בפ"ד מהלכות גירושין דרשימ' מיקרי כתב ובסי' קכ"ה בא"ע הביא הב"י אלו ב' הדיעו' דעת הרמב"ם והירושלמי ע"ש). (א"ה עם היות שלא זכינו לראות פני המנור' ולא ידענו מה המה אלה טעמי ראיותיו של הגאון המחבר עכ"ז במחילת כבוד הרב במקומו מונח אומר אני הפעוט כי בשגגה קרא טועה להש"ך דמ"ש וכן מצאתי בירושלמי כו' הם דברי הרשב"א שהעתיק אותן ושם תמה הרשב"א עצמו על הרמב"ם וז"ל ומן התימא שהרמב"ם ז"ל כתב וערבן שניהם הקורע על העור וכן הרושם על העור כגון כתב כשר עכ"ל גם הר"ן וכן הרב המגיד בפ"ד מה"ג תמהו עליו בזה ע"ש ועיין בס' גט פשוט להר"נ ן' חביב על הל' גיטין בסי' קכ"ה ס"ה שמאריך בדין זה ע"ש):

אותם. ר"ל העדים ובקצת ספרי' איתא אותו ולכך רצה לפרש בסמ"ע דאדיין המחתים קאי ולא נהירא כלל שהרי הט"ו לא הזכירו בדבריהם דיין כלל אלא פשיטא דצ"ל אותם עכ"ל הש"ך:

שהסופר. וה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י או בממר"ם שכתב פב"פ חתם במסירת קולמס או שכתב פב"פ צוה לחתום מהני וכ"כ הרשב"א לענין כתובה אם אחר חתם בשביל החתן אלא שמכוער הדבר לענין מעשה משום דאפשר דתיפוק מיני' חורב' כו' עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך נרא' דוקא בעד בעינן קבלו בני העיר דאל"כ הוי כעד מפי עד דאינו כלום אבל גבי לוה שמתחייב הוא עצמו בכך אפילו לא קבלו בני העיר מנהג זה מהני עכ"ל:

לחתום. ולא חיישינן דילמא קרעו להם נייר כו'. סמ"ע:

אקרינן. כתב הש"ך יש לדקדק דהא לעיל ס"ב מבואר דאפילו שנים קורין לא מהני וצ"ל דדוקא לכתחל' אמרינן דאין יכולים לחתום אבל אם עשו כן כשר השטר בדיעבד וכן עיקר עכ"ל כתב הסמ"ע בשם הב"י דמיירי דאמרו כן מעצמן קודם ששאלו להם הדייני' (וכ"כ הט"ז וסיים ז"ל וג' דינים יש כאן. א' אמרו שהקרו סגי. ב' לא אמרו צריך שיכוונו עדותן בע"פ. ג' אם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גווני עכ"ל:

פסול. שיכול לחתוך השטר ולעשות שטר חדש בזיוף בשתי השורות כ"כ ב"י והסמ"ע. ולא היו צריכים לזה דבלא"ה פסול שיכול לכתוב בשור' שלפני אחרונ' מה שירצה ואפי' כתוב בסוף השטר שריר וקיים יכול למחקו ולקיים בשטה שלפני אחרונ' ולכתוב שם מה דבעי עכ"ל הש"ך:

בדיו. אפילו אין בו מחק רק נקודות ושריטות והלובן נרא' בין הנקודות דמ"מ שייך ביה טעמא שלא יאמרו כו'. סמ"ע:

אבל. כתב הסמ"ע דאף אם השטר פסול מפני שהי' יכול לזייפו מ"מ נראין הדברים מהעדים שהענין הוא אמת וה"ל כמלו' או מוכר בלא שטר רק בעדים דאינו יכול לומר להד"ם עכ"ל וכתב הש"ך דאפילו להפוסקים בשט"ח המוקדמים דפסולים לגמרי ויכול לטעון להד"ם מודים הכא כיון דניתנ' עדות זו להכשיר אילו מלאוהו לקרובים או בחזרת דברים עכ"ל:

גסה. בד"מ כתב דיש פלוגתא אם משערין באלו עדים החתומין על השטר וסיים שם בשם הרמב"ן דאם כתיבת הסופר יותר גסה משל עדים משערים בכתב הסופר להקל. סמ"ע:

שלישית. בזה אין חילוק בין חתמו זה תחת זה או זה בצד זה כיון שהתחילו לחתום בראש השיט' גם בכה"ג פסול כל השטר אף אם בא לב"ד ועדיין לא נכתב כלום בהשור' וחצי דמ"מ היה ראוי לזייף בו ולא היינו מרגישים הזיוף עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך כתב הב"ח דלדידן דכתבינן שריר וקיים אין לחוש אם סיים באמצע השיט' ע"כ ואין נ"ל דכיון דקי"ל אם כתוב תרי ש"ו בשטה שלפני שטה אחרונ' כשר אם כן יש לחוש שיכתוב עוד איזה דבר בחצי שטה הנשארת ויכתוב אח"כ באותה שטה שריר וקיים עכ"ל:

אחר. כתב הסמ"ע אבל כשחתמו זה תחת זה ליכא למיחש שיכתוב לפני כל עד פלוני לוה מפ' דב' עדים בשני שטרות כ"א בפ"ע או בשני שטרות בכה"ג אין מצטרפין וא"ל הא איכא למיחש שיעש' זיוף על כ"א מהעדים שיכתוב לפני חתימתו דכל א' אני חייב לפלוני י"ל דמש"ה לא פסלו לשטרא דהעדים אפסידו אנפשייהו דלא ה"ל להתחיל לחתום באמצע השורה ולא פסלינן השטר אלא כשיש לחוש שיזייף להוציא ממון מאחרים עכ"ל ובמ"ש דב' עדים בב' שטרות אין מצטרפין השיג עליו הש"ך דהא קי"ל בסי' נ"א איפכא דמצטרפים עכ"פ לגבות מבני חרי אלא הטעם הוא כיון דליכ' אלא שטה א' בכל שטר יהיה ניכר הזיוף וב' שטרות בכה"ג שאין בשום א' רק שטה א' אין מצטרפין וכן עיקר עכ"ל:

למדין. דאם לא היה כתוב כן קודם חתימ' העדו' לא היו חותמין כיון שיכול לזייפו ולעשות ממנו שטר ועדיו בשיטה א'. סמ"ע:

יחתמו. פירוש אף אם יתחילו לחתו' בראש השט' שוה לשטת השטר מלמעל' לחתימתן מ"מ כשיש בגליון דלפני השטר חלק הרב' אז יכול לזייף לחתוך שטר העליון ולעשות שטר ועדיו בשטה א' וכ"ש דלא יחתמו זה אחר זה ויתחילו באמצע השט' מה"ט וכתב בד"מ דיש פלוגתא בזה אם חתמו כן אם השטר נפסל בכך עכ"ל הסמ"ע:

וחתכו. ה"ה אם טייטן בדיו לפני חתימתו פסול. סמ"ע:

חובתו. ואע"ג דאין למדין משטה אחרונה היינו דוקא זכותו דבעה"ש כמ"ש בסי' מ"ד ס"א ע"ש עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דלא נהירא דא"כ איך כתבו הט"ו אח"כ ומיהו אם כתוב למעל' בסוף השט' ש"ו כשר ניחוש דילמ' היה כתוב דבר חוב' בתר ש"ו אלא נלע"ד דהט"ו מיירי האידנ' דלמדין משט' אחרונ' כיון דכותבין שריר וקיי' וא"כ לדידן אפילו דבר של חוב' אין למדין בתר ש"ו ולפ"ז למאי דקי"ל בסי' מ"ב ס"ה וריש סי' מ"ד בהג"ה דדבר של חוב' למדין קשה על הרמ"א שלא הגי' כאן כלום וצל"ע ועכ"פ נ"ל ברור דלדידן לית' להאי דינ' עכ"ל:

חלק. כתב הסמ"ע מכאן יש ללמוד שלא יעשו שטר ועדיו בשט' א' כשיש חלק למעל' אלא יטייטנו בדיו או יחתכנו ומ"מ כיון שיש ריעות' לפנינו חיישינן שמא אירע כן עכ"ל והש"ך כתב דמשמע בש"ס ופוסקים דשטר ועדיו בשטה א' כשר בכל ענין גם לא נהיר' לחשוד העדי' שעשו שלא כדין אלא נרא' דשטר כזה כשר ולא חיישינן שיחתוך מה שלמעל' (ר"ל מן הצד לפני החתימה עד למעלה) דמסתמ' כל שטר יש לו גליון מן הצדדים וא"כ כשיחתוך לא יהיה לו גליון מן הצד (ר"ל במקום חתימת העדים) ויהא ניכר הזיוף ולפ"ז צריכים העדי' ליזהר כשכותבי' שטר ועדיו בשיט' א' והוא חלק מלמעל' שלא יניחו שום ריוח כלל בין השטר וחתימת' כנ"ל ברור ודו"ק עכ"ל:

קיימי'. דאם הם קיימי' צריך לשאול אותם ונאמני' לומר שכול' ישבו לחתום אע"פ שכת"י יוצא ממקו' אחר ולא מחשב כמגיד וחוזר ומגיד ואם הם אומרים שלא ישבו כולם לחתו' ועדי' אחרי' מכחישין אות' אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מרי' כ"כ הסמ"ע בשם הב"י וכתב הש"ך ולסברא ראשונה בסי' ל"ו ס"ב מיירי כאן שאנו יודעים שהכשר מכיר בפיסולו של חבירו ולסברא האחרונ' אין חילוק דאפילו לא ידעי בטל השטר עכ"ל:

מתחלה. משמע דאם הפסול חתום לבסוף פשיטא דהשטר כשר אבל הש"ך כתב דדעת הרבה פוסקים להפוך וכן עיקר ע"ש שהאריך בראיות מהש"ס ופוסקים:

האחרונים. דאז תולין לומר שהרחיקו חתימתן בכוונ' שיחתום שם מאן דקשיש מינייהו והמלו' מילא האויר בחתימת קרובים ופסולים אלו ועיין בנ"י דאף אם חתמו ב' אחרונים הכשרים זה אצל זה השטר כשר ועד"מ וב"י שהביאו הרב' דעות דכשהעדים הפסולים חתומים באמצע והראשונים ואחרונים כשרים ואין אנו יודעים באיז' סדר חתמו השטר פסול וכשנודע לנו שחתמו כסדר שהם חתומים עתה לפנינו השטר כשר כיון שהעדים הראשונים כשרים משא"כ אם כל העדים ראשונים פסולים אז מסתמא אמרינן למילוי חתמו הפסולים אחר שחתמו הכשרים והשטר כשר וכשנודע לנו שחתמו על הסדר פסול השטר עכ"ל הסמ"ע:

וב"ד. נ"ל דוקא ב"ד אבל הם עצמן לא שלא נעשו שלוחים לחתום את השטר אלא בצירוף הפסול וכבר עשו שליחותן. ש"ך. * וא"ל הא כתב המחבר בסי' מ"ט ס"ו והביאו הסמ"ע והש"ך בסי' מ"א דאם יתבטל השטר לגמרי לא אמרינן דעשו שליחותן שאני התם דנעשו שלוחים על שטר כשר אבל הכא נעשו שלוחים על שטר פסול שיחתמו בצירוף הפסול ולכך אמרינן דכבר עשו שליחותן וק"ל:

וחשוב. כתב הסמ"ע והא דבסי' ל"ו כתב הט"ו דאם העידו יחד נפסל גם עדות הכשרים שאני התם שהעידו על פה בב"ד יחד ושוב אין תיקון לחזור ולהעיד לבדן משא"כ כאן דלא הגידו בע"פ בב"ד יחד והש"ך תירץ דכאן מיירי שהפסולים לא היו עמהם בשעת ראי' ולא הוצרכו לבאר זה דפשיטא דכשהיו עמהם דבטל העדות לגמרי לכ"ע דה"ל ראיי' והגד' דעדים החתומים על השטר כמי שנחקר' כו' ומה"ט קי"ל בכל דוכתי דהחתומים על השטר א"י לחזור ולהעיד דכיון שהגיד כו' והגד' בשטר כהגד' בב"ד דמיא ולמ"ש בסי' ל"ו דבהצטרפות לראי' לחוד בטל העדות אפילו לא העידו אח"כ א"כ אם היו פסולים עמהם בשעת ראיית המעש' נתבטל העדות אפילו לא חתמו בשטר ואם לא היו עמהם וחתמו על השטר ג"כ פסול הוי דאע"ג דכתבתי שם דבהגד' בב"ד לחוד לא נצטרפו הגד' דבשטר גרע טפי כיון דחתומים יחד על שטר אחר וה"ל מזויף מתוכו עכ"ל וע"ש:

מדעתו. ז"ל הסמ"ע נרא' פשוט דס"ל דיכול המלו' למלאותו מדעתו בקרובים אפילו אחר היום שנחתם כ"ז שלא נרא' בב"ד וכן מוכח באשר"י כו' וא"כ קשה דלא ה"ל להמחבר לסתום בסט"ו שלא כדעת הרא"ש ולכך נרא' שהכל סעיף א' הוא וצריך להגיה וי"ו וצ"ל והא דמכשרינן כו' עכ"ל והש"ך כתב דלא נהירא אלא דס"ל דכ"ע מודו בזה דנהי דיכול לעשותו שלא מדעת הלו' היינו כיון שמסר השטר לידו כאלו הרשהו לעשות אבל מ"מ אין השטר נכשר אלא משעת המלוי וכ"כ הט"ז דהדין שבסט"ו הוא אליבא דכ"ע והכי נקטינן עכ"ל):

שאין. ואפילו למ"ד עדיו בתחומין זכין לו. בשטר כזה דלא נחתם כראוי מוד' דאינן זוכין לו. סמ"ע:

מכח. משמע דהמלו' הבא לגבות בא מכח עובד כוכבים ואף שהוא למעליותא ובסי' קנ"ד סי"ח פסק דדוקא לגריעותא הרי הוא כעובד כוכבים צ"ל דשאני הכא כיון דאפילו ישראל בישראל הי' יכול לגבות בו שהרי אנו רואין שאין בו זיוף אלא שפסלוהו משום שיכולין לזייפו ובשל עובד כוכבים לא התקינו להפקיע ממונו של זה הבא מכח עובד כוכבים משא"כ בסי' קנ"ד הוי איפכא דזה הי' מוחזק כמה שנים בחלונו וזה הבא מכח עובד כוכבים בא להזיקו בבנין שרוצ' לבנות ולהאפיל כנגדו וחילוק זה צריכין לחלק בסי' קנ"ד ג"כ דל"ת אהדדי מ"ש בסי"ח ובסי"ט ע"ש ומה"ט כתב המחבר בסי' ס"ו סכ"ה עובד כוכבים שמכר שט"ח לישראל כדיניהם דיינינן ליה שאם חזר ומחלו אינו מחול התם נמי כיון דקנ' ממנו השט"ח לאו כל כמיניה להזיקו בידים במחילתו גם מ"ש הרמ"א בסי' ס"ז סי"ז הבא מכח עובד כוכבים כו' ולכן מי שקנ' שט"ח מן העובד כוכבים על חבירו אין השביעית משמטתו דהתם נמי כיון דבלא"ה הי' זה חייב לשלם לעובד כוכבים ואין לו היזק בקניית ישראל חבירו נרא' דלכ"ע בכה"ג אמרינן דיש לו כח העובד כוכבים עכ"ל הסמ"ע:

בראש. פירוש ראש הקלף של שטה שאחריו דשט' הראשונ' מתחלת באמצע של שטה שניה והקלף שלפניה נחתך וכן הוא במרדכי. סמ"ע:

העדים. כתב הסמ"ע אע"ג דבס"י נתבאר דלא חשדינן להעדים שיחתמו בשטר שיכול לזייף וזה נמי יכול להוסיף בחצי שטה ראשונ' ולחזור מענינו של שטר בשט' אחרונ' ולא יוכר הזיוף מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו דמתחיל השטר באמצע השיט' חוששין לזה והש"ך השיג ע"ז וכי בשביל שום ריעותא כזה נחשוד לעדים שחתמו על שטר פסול מה שלא מצינו כן בש"ס ושום פוסק אלא נרא' דדוקא לדעת זו שס"ל דתרי שריר וקיים לא כתבינן הוא דפסול דחיישינן שמא סיימו ש"ו באמצע שטה ותו לא הי' חשש זיוף הא לאו הכי אע"ג דאיכא ריעותא לפנינו שהשטר מתחיל באמצע שיט' הי' כשר וא"כ לדידן דקי"ל דכותבין תרי ש"ו בשט' שלפני אחרונ' שטר זה כשר דודאי נעש' כך מתחל' דאל"כ לא היו העדים מניחים חלק כ"כ שהרי הי' אפשר לזייף ולכתוב תרי ש"ו וא"כ דברי הרב דפוסל שטר זה צל"ע עכ"ל וע"ש:

ראשונ'. דאם יכול לקיימן ודאי אין בו זיוף. סמ"ע:

שמא. והעדים לא ירגישו בזה בשע' שיבואו לחתום דאינו ניכר עד לאחר שנכתב על ב' המקומות ונתייבש הכתיב' אי נמי העדים לא ידקדקו כ"כ כמו הב"ד כ"כ התוספות פ' ג"פ. סמ"ע וש"ך:

פסול. כתב הש"ך שיש לתמוה על המחבר שסתם כדברי הטור ולא הביא שום חולק עליו שהרי גדולי הפוסקים חולקים ונרא' לכאור' עיקר כדבריהם ואולי הוא מפני ששטר הבא הוא ועדיו על המחק לא שכיחא עכ"ל וע"ש:

כתבו. ה"ה לא כתבו נמי אם יש ריוח בין עד לעד תו ליכא למיחש שימחוק השטר דאז יהי' פסול דיאמרו שהי' כתוב בין עד לעד שהשטר על הנייר והיותר נרא' דלכתחל' צריך לברר ולכתוב כן בפירוש עכ"ל הסמ"ע (וגם הט"ז כתב דלא מתכשר אם לא כתבו בפירוש דחיישינן שיש לו עדים שראו שלא הי' כתוב כלום בין שטר לעדים ומעצמו נעש' שם המחק ולזה לא ירא לזייף למעל' ולעשות גם השטר על המחק עכ"ל):

ניכר. לפ"ז אפילו אם יכתבו בין עד לעד דמקום השטר נמחק פעם א' לא מהני. סמ"ע:

העדים. גטין פ"ז ופ"ח:

ראש ב"ד. שם י"ט ב' וכרבא:

(ליקוט) שהיה יודע כו'. דאל"כ הוי עד מפי עד ועבתוס' שם ט' ב' ד"ה קורין כו' (ע"כ):

וי"א. כרב גמדא. תוס' ט' ב': (ליקוט) וי"א כו'. דפ' כרב גמדא וכמ"ש תוס' ט' ב' ודלא כהרא"ש שכ' דאף הרי"ף סובר כן ועהג"מ ועש"ך (ע"כ):

ואם אינן. דזהו ג"כ בכלל אינן יודעין לקרות ועהג"א וב"י: (ליקוט) ואם אינן מבינין כו'. וכ"כ הטוא"ע סי' ק"ל אבל ב"י כ' שם שהרמב"ם והרשב"א פליגי עליה ושכ"מ בגטין י"א א' י"ט ב' והא לא ידעי למיקרי בדידעי ולא משני בשתרגמו לפניהם ואם נאמר דסתמא דגמ' ס"ל כרבא וכשיטת הרי"ף ורמב"ם שפיר אבל לפימ"ש הטור והרב כרב גמדא א"א לומר כן דא"כ אמימר וסתמא דגמ' ס"ל כרבא והלכה כן ועוד הביא ראיה מירושלמי סוף גטין גבי ע"א עברית וע"א יוני אמר רב הדיינים חותמין אע"פ שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות מתני' פליגא על רב גט שכ' עברית ועדיו יונית כו' פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהם וחתמו באיזה מהם שרצו ולכאורה משם ראיה גדולה אף לשיטת הרי"ף שפ' כרבא דהא בגט לכ"ע א"צ יודעין לקרות ואפ"ה פריך מגט אבל ליתא דהירושלמי ע"כ ס"ל דאף בגט אמר רב דאל"כ אמאי פריך על רב ואדרבה משם ראיה לדין הטור שם והרב כאן מדפריך על רב מ' הא אי ליתא לדרב ניחא ואנן קי"ל דלא כרב אבל הגמ' הנ"ל הוא כרבא והוא ראיה לפ' הרי"ף וש"ע וכן עיקר אבל דין זה ברור דבמקום שיכולין לקרות דה"ה לתרגם וכ"כ ש"ך ונ"מ לגט (ע"כ): (ליקוט) ואם אין מבינין כו'. עש"ך וצ"ע (ע"כ): (ליקוט) ואם אינן כו'. עהג"א שם ד"ה וכ"פ בא"ז והוא כו' ועבש"ע א"ע סי' ק"ל ס"ט לשון הרמב"ם שם ופי' ב"י דברי הג"א באינו מתרגם אבל הטור שם לא פי' כן ע"ש (ע"כ):

הודאה. גטין ס"ד א' כתובות ק"א ב' ב"ב קמ"ט א':

(ליקוט) על הרשום. כפרש"י דלא כפיר"ח בתוס' שם ד"ה מקרעין כו' ועש"ך (ע"כ):

והשטר פסול. מדפריך שם ובדף י"א והא לא ידעי למיקרי ש"מ דברייתא אפי' בדיעבד מיירי:

ויש מכשיר'. מדמביא הגמ' ראייה מדמנגיד ול"ק מדפסליה שזהו העיקר:

כל שטר. סנה' ך"ט ב' וכתובות יח יט:

ואי איתנהו. עס"ב ונ"ע ועש"ך: (ליקוט) ואי איתנהו לסהדי כו'. זה סותר מ"ש בס"ד והשטר פסול וה"ה בקרייה (ע"כ):

(ליקוט) ואי לא אמרי כו'. דס"ל דאע"ג שלא אקרינהו לאחר וחתמו כיון שהיו יודעין ענין השטר אף דלכתחלה אין לחתמו מ"מ כיון שחתמו ואין שום זיוף בשטר כשר בדיעבד ולא כרמב"ם וש"ע ס"ד ועש"ך והטעם דכ"ז משום חשש זיוף וכיון שאין זיוף כשר בדיעבד וכמ"ש בסי' מ"ד ס"א (ע"כ):

אפי' כתב. ב"ב שם: (ליקוט) אפי' כ' ש"ו תוס' שם בד"ה לפי מ"מ נהי שאנו למדין משיטה כו' והרא"ש והרמב"ן שם דלא כהרשב"ם כמ"ש דלמא גייז לשטרא ועבה"ג וכמ"ש בגמ' קס"ג ב' (ע"כ):

אפי' ידוע. רשב"ם שם וכ"מ בגמ' שם מדקאמר מלאוהו בקרובים כשר הלא"ה פסול:

הא דאמרי'. ערשב"ם ד"ה הרחיק: (ליקוט) הא דאמרי' כו'. דאפי' נאבד השטר ועדים מעידים אי"ל להד"מ והוחזק כפרן כמ"ש בב"מ י"ז א' בעובדא דשבתאי וכן כאן העדאת עדים איכא וא"ל דהוי מפי כתבם דמ"מ חתי' לא נפסל דהא מלאוהו בקרובים כשר (ע"כ): (ליקוט) הא דאמרי' כו'. שהרי העדים לא נפסלו בשביל כך (ע"כ):

(ליקוט) שני שטין כו' הרי"ף וש"פ ופ' כר' שבתי משום שהוא מילתא מציעתא וכשיטתו כמ"ש בפ' חבית וש"מ (ע"כ):

ואם השטר מסיים. תשו' רמב"ן כנ"ל בסי' מ"ד ס"ג: (ליקוט) ואם השטר כו'. עתוס' קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' (ע"כ):

(ליקוט) צריך כו'. תוס' הנ"ל (ע"כ):

(ליקוט) וכיצד יעשה כו'. עתוס' ק"ס א' ד"ה מקושר עדיו כו' א"נ ?דמטייט כו' וי"ל כו' והרא"ש (ע"כ):

(ליקוט) ואם התחילו כו' ומיהו כו' ובלבד כו'. הרא"ש שם (ע"כ): (ליקוט) ואם התחילו כו'. ר"ל אפי' חתומים זה תחת זה כמש"ו ובלבד כו' (ע"כ):

(ליקוט) דשמא כו'. אע"ג דאין למידין כה"ג כמ"ש בסי' מ"ד ס"ג לחובתו למדין כמש"ש ס"א בהג"ה. סמ"ע (ע"כ):

(ליקוט) ומיהו אם כו'. צ"ע דמ"מ שמא חובתו כו' וכן הקשה ש"ך ועוד בלא ש"ו בלא"ה פסול כמ"ש בסי' מ"ד ס"ט וכן הש"ך מיירי האידנא ע"ש (ע"כ):

(ליקוט) שטר כו'. מתני' דפ"ק דמכות וגמ' דב"ב קס"ב ב' ורי"ף פ"ק דמכות (ע"כ):

(ליקוט) או שהיו שנים כו'. סנה' כ"ט ב' ההוא כו' (ע"כ):

(ליקוט) אם יש שם עדות כו' וא"כ כו'. כן מ' בב"ב שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה נמצא יש תימא כו' וי"ל כו' (ע"כ):

(ליקוט) שהרי אפשר כו'. כמ"ש בפ"ק דגיטין (ע"כ):

אע"פ שהעד. כפירושו דנקט הראשונ' לרבותא: (ליקוט) אע"פ שהעד כו'. ס"ל לרבותא קתני בתוספתא הראשונים וכמ"ש בגטין ס"א בגט מקושר דבכ"מ קרובים כשר בין בתחלה כו' ע"ש פ"ב א' (ע"כ): (ליקוט) אע"פ כו'. כמ"ש בתוספת' והביאו תוס' בגטין י"ח ב' ונמצא שנים הראשונים קרובים או פסולים כו' ופי' דלרבותא נקט אע"ג דבגט כה"ג אמרי לה דפסול אף לר' יוחנן כמ"ש בגמ' דגטין שם וכ"ש באמצע' או אחרוני' דלד"ה כשר לר' יוחנן (ע"כ):

ולכתחלה. מדאמרי' שם מלאוהו כו'. בדיעבד דוקא: (ליקוט) ולכתחלה כו'. ע' רי"ף פ"ב דגטין שגורס שם בגמ' י"ח ב' מיחתם לכתחלה קרוב כו' (ע"כ):

(ליקוט) וי"א כו'. ומההוא דגט מקושר אין ראיה ועתוס' שם י"ח ב' ד"ה אמרי. וא"ת כו' (ע"כ) (ליקוט) וי"א כו'. כמ"ש בתוספתא הנ"ל ודוקא קתני דתלינן למילוי חתמו וראיה ממ"ש בגטין ספ"ח פ"א ב' לא הוכשרו בו אלא ע"א כו' וא"כ כאן דמקיימינן מתרי מינייהו האיך מכשרינן קרובים אלא דאין מקיימין אלא מעדים שלמטה כמ"ש בב"ב קס"ג ב' כל כה"ג כו' מכלל דבשאר מקיימין מעדיו שלמטה ושם פסולין קרובין ולא חיישינן כמ"ש בגטין פ"ב א' וש"מ מכל תלתא מקיימין כו' ומוכח מההיא דב"ב הנ"ל דא"צ לקיים כל חתימת העדים אלא מתרי מקיימין מדאמר וליחוש כו' קסבר כל כה"ג כו' ועתוס' שם קס"ב ב' ד"ה נמצא כו' ותוס' דגטין י"ח ב' ד"ה אמרי כו' (ע"כ):

אם נפסל. מכות ו' א' אי למיחזי כו' ועתוס' שם ד"ה אי ופי' ר' חיים כו' וה"נ לא נפסל העדות שראו קודם כתיבת השטר:

ע"י ראיית. כתובות כ"א:

וב"ד. ב"ב קע"א א':

(ליקוט) ואם נראה כו' וי"א כו'. מדאמרי' הרחיק שני שטין פסול אמאי פסול יצוו הב"ד למלאות עדיין (ע"כ)

הא דמכשרינן. לדעת י"א הנ"ל: (ליקוט) הא דאמרי' כו'. הוא לס' האחרונה דס"ל דהשטר חספא בעלמא אם לא כשמצוה הלוה ודוקא ביום וע' רא"ש שם אבל ס' הראשונה ס"ל דהשטר אין נפסל עד שיבא לב"ד דאלמוה רבנן לתקנתייהו כי היכי דלא לבא לידי זיוף אבל בלא"ה אין נפסל וע"ש (ע"כ):

(ליקוט) אם אחר כו'. דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי שהרי הודה בפריעתו (ע"כ):

הבא מכח. ב"ב ל"ה ב' וכפי' הגאונים דאפי' למעליותא: (ליקוט) הבא כו'. עסי' קנ"ד סי"ח י"ט די"א דוקא לגריעותא וי"א אף למעליותא וי"א אף לגריעות' לא רק בחזקה אבל דעת הג"ה שם כמ"ש הכא דאף למעליותא וכ"כ בש"ע בכמה מקומות ועבה"ג (ע"כ):

וכן אם. צ"ע ועש"ך: (ליקוט) וכן אם כו'. מרדכי ואזיל לשיטתו דס"ל דאם כ' תרי שריר וקיים פסול אף אם הניח אויר שטה חלק או בשורה שלפני אחרונה כמ"ש בגמ' תרי שריר וקיים לא כתבינן וא"כ יש לחוש לכה"ג אבל לדידן דקיי"ל. דכשר בתרי שריר וקיים כמ"ש בסי' מ"ד ס"ט וא"כ פסול אם עשו כה"ג כמש"ל ס"י יש מי כו' ואין לחוש שעשו שלא כדין כמ"ש בהג"ה שם (ע"כ):

ואם יש בין. תוס' שם לתי' הראשון: (ליקוט) אם יש כו'. תוס' ד"ה גופא כו' וא"ת וי"ל וא"ת וי"ל כו' (ע"כ):

אבל אם לא. ואין נחוש לזיוף חובת העד השני כמ"ש תוס' בדף קסג ב' בד"ה שיטה אחת ע"ש. ריב"ש: (ליקוט) אבל אם כו'. דאין קשה קו' וא"ת השני הנ"ל (ע"כ):

במקום כו'. ע"ל סי' מ"ד ס"ו מ"ש שם (ע"כ):