דין חמשה שישבו על ספסל אחד - שולחן ערוך חושן משפט סימן שפ״א

ה' שישבו על הכסא כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ו דחובל אבל ל' הגמ' והטור שישבו על הספסל:

ונסמך עליהן ולא הניחם לעמוד כו' הטור הביא דברי הרמב"ם ולא כ' הני ה' תיבות ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד וגם במיימוני ליתניהו לא בדפוס גדול ולא בדפוס קטן ובדריש' כתבתי והוכחתי שהטור לא פי' לדברי הרמב"ם בעל דעה זו שכ' המחבר דמיירי בנשען זה שבא אחרונ' עליהן ומנעם מלעמוד ודוקא לרש"י והרא"ש פי' הכי ומ"ש הרמב"ם אח"כ שא"ל אילו לא נסמכת עליו היינו עומדין מ"ש נסמכת עליו ר"ל עליו דספסל ור"ל אלו לא באת לסמוך ולקרב ולישב על הספסל היינו עומדין ודמ"ה א"י האחרון לו' לקמאי הי' לכם לעמוד כשישבתי דמיירי שנשבר עד שלא ידעו עדיין שרוצה לישב שם ומיד שבא אצלם והתחיל לסמוך על הספסל נשבר ובדפוס כ"מ נדפס אילו לא נסמכת עלינו ונדפס כן ע"פ פי' המ"מ דפי' לדברי הרמב"ם כרש"י ואחריהן נמשך הע"ש וכ' נסמכת עלינו ואינו נראה וכמ"ש בדרישה ע"ש:

אא"כ היושבין הם משוני' כו'. ובכה"ג אפי' א' לבד שיושב עליו הוא חייב דב"ה מסתמא מקפיד על ישיבתו עליו הואיל והוא משונה:

אם סמך עליהן ומנען מלעמוד כו'. קמ"ל בזה דלא אמרי' כחו לאו כגופו דמי וגרמא בעלמא הוא הואיל וגם זולתו הי' נשבר ועד"ר:

ואם לאו כולן חייבים די"ל להו האחרון הי' לכם לעמוד כשבאתי לישב עליו והרי יש לי רשות לישב עליו כמותכם:

משונים. ובכה"ג אפילו א' לבדו שיושב עליו הוא חייב דבע"ה מסתמא מקפיד על ישיבתו עליו הואיל והוא משונה. סמ"ע:

סמך. קמ"ל בזה דלא אמרינן כחו לאו כגופו דמי וגרמא בעלמא הוא הואיל וגם זולתו היה נשבר. שם:

חייבין. דהאחרון יכול לומר להם היה לכם לעמוד כשבאתי לישב והרי יש לי רשות לישב עליו כמותכם. שם:

ונסמך כו' עד לעמוד. הוא לשון המ"מ בשם רש"י שם ד"ה סמך כו' ועסמ"ע ס"ק ב'. אבל המ"מ פי' דברי הרמב"ם ע"ד פירש"י וכ"ה דברי המחבר והנה שיטת רש"י דגם ברישא דבלאו איהו לא מתבר כלל ג"כ דוקא בנסמך כו' וע"ש בד"ה ל"צ כו' ר"ל שקושית גמ' ולימא כו' קאי גם ארישא דאי אדסמיך ל"ל למימר דבהדי כו' תבר קמ"ל כו' ל"ל לשבירתו כלל אף שנשבר על ידם לבד ובתרתי שעי מ"מ חייב אלא דקאי ארישא דבלאו כו' וקמ"ל דחייב על מה ששובר בסמיכתו ופריך פשיטא מ"ל בישיבתו או בסמיכתו ומשני מ"ד כו' וז"ש רש"י בד"ה ל"צ ודקאמרת כו' והוא תי' על קושיא שניה של גמ' פשיטא ובד"ה סמך כו' והוא תי' על קושיא ראשונה ולימא להו כו' וז"ש חמשה כו' ונסמך כו' אע"פ כו' מ' דה"ה היכא דבלאו איהו לא נשבר כלל לעולם בעינן נסמך אבל דברי הרמב"ם א"א לפרש כן אלא נראה שהרמב"ם ל"ג ולימא להו כו' עד מתבר אלא ה"ג טפי פורתא וקיימין פשיטא ל"צ דבהדי דסמיך בה תבר מ"ד כחו כו' וז"ש ואם ישבו כאחד כו' דוקא בכה"ג אבל זא"ז לעולם האחרון חייב אם לא דבלאו איהו נמי מיתבר ואז פטור לגמרי זה אצ"ל דלשיטת רש"י ק' בתחלה פריך פשיטא ואח"כ פריך ולימא כו' חבל הטור מפ' כגי' שלנו אלא דפי' דקושיא ולימא כו' קאי אדסמיך בלבד מכח קושיא הנ"ל וכמ"ש בכג"ה ואם ישבו בזא"ז כו' ואם לא כו' ועל פי' זה ק' ג"כ כנ"ל אבל לגי' הרמב"ם הכל ניחא והיא המחוורת:

ואם ישבו כאחד כו'. תוספתא פ"ב חמשה שישבו ע"ג ספסל ונשבר כולן חייבין לשלם ואם מחמת האחרון נשבר האחרון משלם ע"י כולן:

וי"א כו'. תוס' ד"ה כגון כו' ודלא כר"ת כמו שהקשה הרא"ש עליו דאין הסוגיא מ' כן דואר"פ כגון הוא תי' על קושיתו ועוד דל"ל למימר כלל נגון כו' אבל הרמב"ם וש"ע ס"ל כר"ת:

אז כו'. כנ"ל:

הוא פטור. טור וכ"כ נ"י וכמסקנת תוס' ד"ה מאי כו' ועתוס' נ"א א' ד"ה בור כו' וצ"ל דלמסקנא אינו כן: