גזלן שבא לעשות תשובה אם מקבלין - שולחן ערוך חושן משפט סימן שס״ו

אין מקבלין ממנו כו' וכתב בספר חסידים סימן תתרפ"ז דוקא כשהנגזל אין חייב לאחרים אבל אם הנגזל חייב לאחרים ואין לו מה לפרוע יש לקבל כדי שיפרע לבעלים חובות שלו ע"כ:

ותשובתו קשה דגזלן כי האי כל אשר לו לא יספיק ל' כשיחזיר לכל א' מה שגזלו ואף אם הגזלן הוא עשיר מ"מ כיון דיצטרך לבזבז ולהוציא מידי ממון הרבה לא יחזיר בתשובה גם אינו יודע למי ישיב כיון שעסקיו בכך וגזל הרבה:

אם אין הגזילה קיימת אפי' אם היא קיימת אם בנה עליה בנין אין צריך להחזיר וכדברי הלל דאמר אם גנב קורה וקבעה בבנין א"צ לקעקע ולעקור כל הבנין בשביל חזרת הקורה אלא משלם אות' לבעליו מיהו דוקא בכה"ג שגנב דבר המטלטל אבל אם הסיג גבול רעהו בקרקע ובנה כותל בשל חבירו אפי' בנה עליה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע כ"כ רי"ו בשם הגאונים והביאו מור"ם בד"מ בסי' זה ובהגה' מור"ם ר"ס ש"ס והם כתבוהו לענין גזלן שאינו מפורסם לענין חזרה ונראה דה"ה וכ"ש הוא לענין גזלן מפורסם:

אין מקבלין ממנו פי' חז"ל תקנו שלא יקבלו ממנו כדי לפתוח לו פתח לדרכי התשובה והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו כן היא לשון הגמרא והטור ופי' אין רוח חכמה וחסידות בקרבו:

ואם רצה לצי"ש כו' פי' דאומר הגזלן אע"פ שאינך רוצה לקבלו ממני ומחלת לי אני רוצה להחזיר לך כדי לצי"ש אזי אין מוחין כו' ודומה לזה איתא בגמרא וכתבו הטור והמחבר בסימן ע"ז גבי שמיטה דצריך המלוה לומר ללוה הבא לפרעו אחר שביעית משמט אני ואם אמר לו הלוה אעפ"כ יכול לקבלו:

צרכי רבים דאז גם הנגזל יהנה מן הדברים הנעשי' מדמי הגזילה:

גזלן שהחזיר אם צריך דעת בעלים דינו כמו בגנב כו' שם בסי' שנ"ה נתבאר דאם לא ידעו הבעלים מגניבה א"צ ג"כ לידע מהחזר' ודין זה אין שייך בגזלן שסתם גזיל' הוא שגוזל מיד הנגזל ונמצא דהנגזל ידע מהגזיל' ולא הי' למור"ם לכתוב אלא גזלן שהחזיר צריך להחזיר' מדעת בעלים וע"ד שנתבאר בסי' שנ"ה בגנב וכ"כ בטור ס"ג ע"ש:

ולקטו אחד מהם ונשתמש כו' מדלא כתב חטף מיד א' כל' הטור וגם לא כתב שלקחו מיד בנו הקטן משמע דס"ל דאפי' לקחו מיד בנו הגדול של בע"ה ברשותו דבנו אפ"ה מיקרי שואל שלא מדעת ונתחייב באונסין כיון שאינו של בנו אלא של אביו:

לפיכך אם החזירו לקטן שהיה בידו כו' כן הוא ל' הרמב"ם שם בספ"ג דגזילה ור"ל אפי' היה כבר בידו דקטן מדעת אביו והוא לקחו מידו ונשתמש בו והחזירו לידו וכן איתא בגמרא בשלח אחד ביד בנו קטן צלוחית לקנות שמן כו' וכתבו הטור והמחבר לעיל בסי' קפ"א ע"ש. ושם ברמב"ם כתב עוד דגם בהחזירו לעבד דינו הכי שחייב באחריותו וכתב המ"מ שם ע"ז ז"ל דעבד כקטן כל זמן שלא החזירו ליד בעלים וזה ברור עכ"ל וכ"כ הטור והמחבר בסי' רצ"א סכ"א דעבד אפי' גדול דינו כקטן ודוקא בהחזירו לקטן הוא דחייב באונסין הא אם לקחו מיד בנו הגדול והחזירו לידו פטור מאונסין כמ"ש מור"ם לעיל ר"ס רצ"ב בהג"ה וז"ל אם החזירו למקום שנטלו משם חזר להיות דינו כשומר הואיל ולא הוה מתחל' רק שואל בעלמא כו' ע"ש והוא מהמרדכי דפ' הגוזל ושם ג"כ אשואל שלא מדעת קאי:

ואם ירצה הנגזל כו' כלומר ברצון הנגזל תליא ול"ת אף אם ירצה הנגזל לקחתו אינו יוצא הגזלן עד שיחזירנ' לו במקום שנגזל וכ"כ ב"י ועמ"ש עוד מזה בפריש':

(ס"ג) ולקחו אחד כו' מ"ש הסמ"ע דאפי' מבנו גדול כו' לא ידעתי כוונתו כי בודאי אין חילוק בין בנו גדול לאחר דאי מודיע לו שהוא משאילו שלא ברשות בעליו אפי' אחר נמי שיישאיל שלא ברשות כן הדין ואי אמר בפניו שהוא שלו אפי' בבנו נמי ותו נלע"ד פשוט דגם באחר ששאל כלי מבעלים והשאילו לאחר שלא ברשות אין חייב באונסין אלא עד שיחזירנו למקום שנטלו דהיינו לרשות המשאילו דהא כ' רמ"א בסמוך גזלן שהחזיר אם צריך דעת בעלים דינו כמו בגנב ובגנב איתא בסי' שנ"ה דאם גנב שלא מדעת א"צ אח"ז בהשב' דעת בעלים והיינו ממש דין זה וא"כ כ"ש בבנו והיותר תימה לי דהא סיים הרמב"ם עצמו כאן בסוף סעיף זה דאם החזיר לבנו קטן דחייב לשלם משמע בבנו גדול פטור כיון שהחזיר לו וכ"כ סמ"ע עצמו שם וא"כ אין לדבריו הבנה במ"ש תחלה דנתחייב באונסין בלוקח מבנו גדול ברשותו דהיינו שאלה דאם נתכוין בזמן שישנו תחת ידו עדיין פשיטא דלא עדיף משאר שואל ע"כ נלע"ד שאין בדבריו מקום בזה אלא מיירי כאן בבנו קטן כדמסיק בסוף:

קשה. דגזלן כי האי כל אשר לו לא יספיק לו כשיחזיר לכל אחד מה שגזלו ואף אם הוא עשיר מ"מ כיון שיצטרך לבזבז ולהוציא מידו ממון הרבה לא יחזיר בתשובה גם אינו יודע למי ישיב כיון שעסקיו בכך וגזל להרבה בני אדם. סמ"ע:

קיימת. ואפילו אם היא קיימת אם בנה עליה בנין א"צ להחזיר וכדברי הלל דאמר אם גנב קורה וקבעה בבנין א"צ לקעקע ולעקור כל הבנין בשביל חזרת הקורה אלא משלם אותה לבעליו מיהו דוקא בכה"ג שגנב דבר המיטלטל אבל אם הסיג גבול רעהו בקרקע ובנה כותל בשל חבירו אפי' בנה עליה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע כ"כ רי"ו בשם הגאונים והביאו בד"מ בסי' זה והרמ"א בהג"ה ר"ס ש"ס והם כתבוהו בגזלן שאינו מפורסם לענין חזרה ונראה דה"ה וכ"ש הוא לענין גזלן מפורסם. שם:

ממנו. וכת' בספר חסידים סי' תתרפ"ז דוקא כשהנגזל אינו חייב לאחרים אבל אם הנגזל חייב לאחרים ואין לו מה לפרוע יש לקבל כדי שיפרע לבע"ח שלו. ש"ך:

שמים. פי' שאומר הגזלן אע"פ שאינך רוצה לקבל ממני ומחלת לי אני רוצה להחזיר לך כדי לצי"ש אזי אין מוחין כו' ודומה לזה איתא בסי' ס"ז סל"ו גבי שמיטה. סמ"ע:

רבים. דאז גם הנגזל יהנה מהדברים הנעשין מדמי הגזילה. שם:

בגנב. מיהו אם לא ידעו הבעלים כו' לא שייך בגזלן וק"ל. שם:

לבעלים. ומשמע מזה דאפילו לקחו מיד בנו הגדול ברשותו דבנו אפילו הכא מקרי שואל שלא מדעת ונתחייב באונסין כיון שאינו של בנו אלא של אביו. שם:

בידו. ע"ל סי' קפ"ח ס"ב וסי' רצ"א סכ"א ואם לקחו מיד בנו הגדול והחזירו לידו פטור מאונסין עיין לעיל סי' רצ"ב ס"א בהג"ה. שם:

גזלן כו' שעסקיו כו'. הכל לשון הטור ועתוס' ד"ה בימי כו' ור"י אומר כו':

הבא כו'. כן תי' הרא"ש בתי' השני אע"פ שדחאו תוס' בד"ה הנ"ל וכ' ב"ח שהרא"ש ס"ל דתרתי בעינן ול"ק קושית תוס' וכ"ה דברי טוש"ע: (ליקוט) שעסקיו כו' הבא כו'. שני תי' ברא"ש וכ' נ"י דר"ל דוקא דשני התי' יחד דאל"כ ק' לתי' האחרון בכ"א יחזור הגזילה כדי שלא יקבלו ממנו (ע"כ): (ליקוט) הבא כו'. הרמב"ם כ' דבר זה לבד הבא כו' ולא כ' גזלן מפורסם כו' (ע"כ):

גזלן כו'. קי"ח ב' לימא מנין כו':

או ביד כו'. עבה"ג ועסי' רצא סכ"א: