מצוה על הגזלן להשיב הגזילה ואם - שולחן ערוך חושן משפט סימן ש״ס

ועשאו מטבע כו' ובאם עשו ממנו כלי כסף יש בו פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק עכ"ל סמ"ע ולחנם הביא דברי התוספות דהתוס' עצמם מדמי לה לנסרים ועשאו תיבה למ"ד דשינוי החוזר הוי שינוי וא"כ אנן דקי"ל דשינוי החוזר לא הוי שינוי וכמ"ש הפוסקים והטור בנסרים וכה"ג א"כ ה"ה בעשה ממנו כלי לא הוי שינוי וכן הוא בראב"ן דף ך' ע"ב וכ"פ מהרש"ל ריש הגוזל וכן עיקר:

צמר וצבעו. היינו בצבע שא"י להעביר וכמ"ש בס"ס שצ"ח עכ"ל סמ"ע וכוון למ"ש בהג"ה שם דשינוי החוזר אינו קונה וטפי ה"ל ללמוד ממ"ש הרמב"ם והט"ו בכאן סעיף ה' וגם בסעיף ז' בצבעו כתבו כן להדיא ומלעיל ס"ס שנ"ח אין ראי' כ"כ דהא ר' ירוחם ס"ל דשינוי החוזר (אינו) קונה ואפ"ה פסק דאע"ג דיכול להעבירו הוי שינוי מיהו לענין דינא לא נראה כר' ירוחם ולא מטעמא שהקשה בב"ח מנ"ל לחלק בין צביעה ללבון דזה ל"ק כלל דהא רבנן דפליגי עליה דר"ש ס"ל הכי דלבון לא הוי שינוי וצביע' הוי שינוי אפילו יכול להעבירו וכדאיתא בש"ס ריש הגוזל קמא ונראה שזהו טעמו של ר' ירוחם שפסק כרבנן אבל באמת נראה דהיינו דוקא למ"ד שינוי החוזר קונה אבל למאי דקי"ל דאינו קונה א"כ כשיכול להעבירו לא הוי שינוי וכן מוכח להדיא בתוס' פ' מרובה סוף (בבא קמא דף ס"ה) וכן הוא בראב"ן דף פ"ט ע"ב:

או לבנו כו' תימה דבש"ס ריש הגוזל אמרי' דלבנו לא הוי שינוי כמו בראשית הגז וכ"פ המחבר עצמו בי"ד סי' של"ג ס"ג מיהו ברמב"ם לק"מ דכ' ונפצו ולבנו ובהלכות בכורים פ"י גבי ראשית הגז לא כ' רק לבנו לחוד ונראה דס"ל דלר' חייא דקאמר דכבריה כברויה בגפרית היינו דבתר הנפוץ מלבנו וכ"פ הרא"ש וטור ומהרש"ל דדוקא בלבנו ע"י גפרית הוי שינוי אבל על המחבר שכ' או לבנו קשה וצריך לומר דט"ס הוא בספרי המחבר וכן בע"ש:

אלא א"כ נשתנה שם הגזילה כו' טור. ובספר ת"ח חולק בלא טענה מוכרח' גם מה שהביא ראיה מהרמב"ם והמחבר שכתבו סתמא דשפוי מועיל דהוי שינוי ולא חילקו אינו ראיה דהא כתבו אח"כ בס"ט עד שנשתנה שמם כו' א"כ גם מ"ש ושיפן ר"ל שנשתנה שמם מחמת השפוי וכ"כ בע"ש הילכך אין לנו אלא דברי התוס' והרא"ש והטור והרב וכ"פ מהרש"ל:

גזל אבנים וסתתן כו' דברי הר"ב נתבארו בדברי המחבר בסמוך סעיף ו' ולכאורה הם אך למותר וגם הם מגומגמין במ"ש או ליבנו בענין שאינו חוזר לברייתו וגם בב"ח כ"כ דהיכא שייך בליבון חוזר לברייתו ובטור איתא צמר ולבנו בגפרית או צבעו בענין שאינו חוזר לברייתו קנה עכ"ל וקאי רק אצבעו לחוד דאתי לאפוקי היכא דיכול להעביר הצבע ע"י צפון כדאיתא בש"ס ומ"ש ולבנו בגפרית היינו כברי' כברוי' דבש"ס דאל"כ לא הוי ליבון מעליא ולא הוי שינוי אפי' אינו חוזר ועיין בש"ס פ' הגוזל מוכח להדיא כדברי:

חייב להחזיר הגזילה כו' דוקא הגזילה ולא כפל דאין כפל כ"א בגנב:

משלם דמי' ילפינן מדכתיב אשר גזל דדוקא אם כשהיא כאשר גזלה צריך להחזירה בעינה הא אם נשתנית שינוי שאינו חוזר לכמות שהית' כבר קנאה בשינוי ואין עליו אלא חוב דמי שוויה כמו שהית' בשעת הגזיל' וכמו שנתבאר בהל' גניבה ששוין הן בזה:

בין שבאו עליו עדים כו' ולא כדין גנב שבאו עליו עדים שגנב דחייב לשלם כפל כמו שנתבאר בטור סי' שמ"ח ע"ש:

ועשאה בסוכות החג פי' אף דסוכה בנין עראי הוא מ"מ המצוה קובעה כל ז' ימי החג לעשותו כבנין קבוע:

ולא בנאה בטיט דטיט מחשבי' לבנין קבע וע"ל בטור בס"ס קנ"ז ובס"ס רי"ד בטור ובדברי המחבר:

דלא עשו תקנת השבים בקרקע דכיון דהוא דבר קבוע ועומד ה"ל למידע דשל הנגזל הוא ולא ה"ל לקנותו:

אע"פ שעבר דהתורה אזהריה גם אחצי שיעור וכמ"ש בר"ס שנ"ט:

שלש אגודות שוות ג' פרוטות כו' וכ"ש אם גזל א' שוה פרוטה והוזלה דצריך להשיב אותה או דמיה ש"פ כמו שהיתה מתחלה אלא לרבותא נקט ג' אגודות כו' דאע"ג דכבר קיים מצות השבה במה שהחזיר שתים אפ"ה צריך להחזיר השלישי כ"כ התו' והטור סיים בזה וכתב ז"ל וכ"ש אם גזל ב' אגודות שוות שני פרוטות והוזלו ועמדו על א' והחזיר לו א' שצריך להחזיר לו גם השני שהרי לא קיים מצות השבה כלל עכ"ל:

אע"פ שגזילה אין כאן כו' הטור כ"כ בשם הרמ"ה בתוס' ביאור ז"ל אע"פ שאין כאן גזילה ואין ב"ד נזקקין לכופו בתורת ממון (דאין ב"ד נזקקין בתחלת דין לפחות מש"פ כמ"ש הט"ו לעיל בסי' ו') מצות השבה אין כאן ומכין אותו עד שתצא נפשו או מקיים מצות השבה עכ"ל ועד"ר מ"ש מזה:

גזל עפר ועשאה לבינה עפ"ר שם כתבתי דדעת הרשב"א דדוקא שיבשן בחמה ולא כשצרפן אותו בכבשן דאז א"א לכותשן לעפר דק כבתחלה ובדרישה כתבתי דמל' הטור משמע אפי' שרפן בכבשן וה"ט דבעפר דאינו חשוב אין קפיד' אף כשלא הוחזר לגמרי דק וכתוש כבראשונה משא"כ בנמטי להעשות צמר דקפדינן אצמר דהיא דבר חשוב להעשו' בו מלאכתו הראשונה:

ועשא' מטבע כו' ובאם עשה ממנו כלי כסף יש בו פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק וד"מ ד' הביאם ע"ש:

יחזור לשון כשהיה ואף דא"א לצמצם אין קפיד' בנסכא משא"כ כשגזל מטבע ושינהו לנסכא דאם יבא לחזור לעשות מטבע היה פנים חדשות דא"א לצמצם לעשות כבראשונה ובזה יש קפידא וכן בגזל לבינה ועשה ממנה עפר וכמ"ש בסעיף שאח"ז:

אבל הגוזל עצים ושיפן וקצצן כו' בטור ס"ז כתב דשיפוי לא מיקרי שינוי אא"כ שיפן ונעשה בזה שינוי שם כגון שיפה העץ ועש' ממנו מכתשת ודוחק לומר שכוונת המחבר היה שעבד תרתי ששיפן וקצצן:

צמר וצבעו היינו בצבע שאינו יכול להעבירה וכמ"ש בס"ס שנ"ח:

נשתנה שם הגזיל' ומה"ט כתב המחבר עצמו אחר זה בס"ט בגזל קורות גדולות ועשה מהן קטנות דלא קנה ובקצצן עד שנשתנה שמן קנה:

גזל אבנים וסתתן כו' צמר וצבעו או לבנו כו' כל זה כבר כתב ג"כ המחבר בס"ו ונראה דמור"ם הנמשך אחר ל' הטור וסדרו אשתמיטת' מיניה מ"ש המחבר לפני זה על סדר הרמב"ם וכיוצא בזה מצינו טובא בדברי מור"ם כפלים מה"ט:

והפריד עליו כו' דיש לו שינוי השם ומקרי הוצא כיון שנתקן מהשדרה:

ועשאו חופיא הוא כעין מכבדות שלנו שמכבדין בו עפר החדרי' דמעיקרא מקרי הוצא והשתא חופיא:

(ס"א) דלא עשו תקנת השבים בקרקע דברי הסמ"ע בזה אין להם ביאור ונראה הטעם דקרקע אינה נגזלת ובע"כ יבא אח"כ לידי השבה דמצויים הן בעלי זרוע ליפול כמ"ש המחבר בסי' קיא ס"ג מש"ה לא עשו תקנה בזה משא"כ בקורות שאפשר שיתרקבו או שישרפו ולא יבא לידי השבה:

(ס"ב אע"פ) שעבר נראה דמיירי עכ"פ בדבר שמקפידים:

(ס"ד אע"פ) כו' בטור כתב וכ"כ הרמב"ם גזילה יש כאן השבה אין כאן הב"י האריך בפי' דבר זה ול"נ דרבינו מדקדק מדכתב הרמב"ם גזילה יש כאן והוא אינו אמת אלא דעל כרחך דהרמב"ם עצמו מפרש דבריו בסיפא במה שכ' השבה אין כאן לכך לענין זה יש גזילה דלא קיים מצות השבה אבל לא מצד גזילה עצמה והיינו כהרמ"ה:

בסוכות. אף דסוכה בנין ארעי היא מ"מ המצוה קובעה כל ז' ימי החג לעשותה כבנין קבע וע"ל בטור ס"ס קנ"ז. סמ"ע:

השבים. ז"ל הסמ"ע דכיון דהוא דבר קבוע ועומד ה"ל למידע דשל הנגזל הוא ולא ה"ל לקנותו עכ"ל (* א"ה ואני בעניי שותא דמר לא ידענא מה ענין טעם זה בעי הכא ובמחילת כבוד הרב הגדול דבריו בזה הם משוללים הבנה אם לא שנאמר דאשגרת לישנא בשגגה נתחלף לו בין תקנת השבים לתקנת השוק וק"ל והנה ראיתי בבאר היטב אשר לפני שהעתיק ולא הוי ליה לבנותו. ואנכי לא ידעתי מה תיקן בזה) וע"ל ריש סי' שס"ו:

השלישית. וכ"ש אם גזל אחד ש"פ והוזלה דצריך להשיב אותה או דמיה ש"פ כמו שהיתה מתחלה אלא לרבותא נקט ג' אגודות כו' דאע"ג שכבר קיים מצות השבה במה שהחזיר ב' אפ"ה צריך להחזיר הג' כ"כ התוס' וסיים הטור ז"ל וכ"ש אם גזל ב' אגודות שוות ב' פרוטות והוזלו ועמדו על אחד והחזיר לו אחד שצריך להחזיר לו גם הב' שהרי לא קיים מצות השבה כלל עכ"ל. סמ"ע:

ידוק. ודעת הרשב"א דדוקא שיבשן בחמה ולא כשצרפן בכבשן דאז א"א לכותשן לעפר דק כבתחלה ומלשון הטור משמע אפי' שרפן בכבשן וה"ט דבעפר דאינו חשוב אין קפידא אף בשלא הוחזר לגמרי דק וכתוש כבראשונה משא"כ בנמטי להעשות צמר דקפדינן דהוא דבר חשוב להעשות בו מלאכתו הראשונה. שם:

מטבע. ובאם עשה ממנו כלי כסף יש פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק עכ"ל הסמ"ע ולחנם הביא דברי התוס' דהתוס' עצמן מדמי לה לנסרים ועשא' תיבה למ"ד דשינוי החוזר הוי שינוי וא"כ אנן דקיי"ל דשינוי החוזר לא הוי שינוי וכמו שכתבו הפוסקים והטור בנסרים וכה"ג א"כ ה"ה בעשה ממנו כלי לא הוי שינוי וכן הוא בראב"ן דף כ' ע"ב וכ"פ מהרש"ל ריש הגוזל וכן עיקר. ש"ך:

או. והש"ך כת' דט"ס הוא בדברי המחבר וצ"ל ונפצו ולבנו וכן הוא ברמב"ם ע"ש:

נשתנה. וה"ט דקורות גדולות כו' שכת' המחבר בס"ט. סמ"ע:

חופיא. הוא כעין מכבדות שלנו שמכבדין בו עפר החדרים דמעיקרא מקרי הוצא והשתא חופיא. שם:

כל כו'. ס"ו א' אם כעין כו': (ליקוט) כל הגוזל חייב כו'. ערש"י דסנהדרין ע"ב א' ד"ה אבל כו' (ע"כ):

ואם אבדה. מכות ט"ז א' וש"מ: (ליקוט) כל הגוזל כו' ואם אבדה כו'. תוספתא ספ"י גנבים כו' טול דמי פרתך טול דמי טליתך אין שומעין לו נגנבו או אבדו נותן לו דמיהן (ע"כ):

(ליקוט) בין שהודה כו'. ר"ל אע"ג דקרא אשר גזל דיליף שינוי ממנה משתעי בהודה מעצמו מ"מ ה"ה בעדים דהא אמרינן שינוי ג"כ לענין כפל ודו"ה (ע"כ):

גזל קרקע כו'. כ"א א' ההוא גברא כו' זיל פייסינהו כו' פי' הרשב"א בשביל שכירות הקרקע דא"י לגבות יציאותיו מהיתומים עד שיגדלו ואפי' כשיגדלו אפשר שיאמרו טול עציך ואבניך כו' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) גזל קרקע כו'. עמש"ש ועמש"ל בסי' שע"ה ש"ו:

דלא עשו כו'. עתוס' צ"ו א' ד"ה כל כו':

הגוזל כו'. סנהדרין נז א' וש"מ הרבה

כיצד כו' עבה"ג ועתוס' שם ד"ה עצים כו':

וצבעו. אפי' בסתם צבע שלא בקלא אילן. רי"ו וכ"מ מלשון הרמב"ם וש"ע והב"ח תמה על הרי"ו ונעלמה ממנו הגמ' ועתוס' שם ד"ה בקלא כו' אבל הטור כ' בענין שאינו כו' וכמ"ש בס"ז בהג"ה וס"ל דלא קי"ל כרבנן בצבעו אלא כרב אשי ור"פ דכל שינוי החוזר לא קנה:

או נפצו ולבנו. כצ"ל וכ"ה ברמב"ם וגי' להיפך במילתיה דרחב"א הא והא ר"ש ובמילתיה דרבא ל"ג ומפרש להיפך דנפציה עדיף אבל לפי גי' שלנו לא קנה אלא בכבריה לבד וכמ"ש תוס' ורא"ש שם:

ואין נק' כו'. עתוס' הנ"ל ד"ה עצים כו'. ומיהו לאו כללא הוא ועתוס' דסוכה ל' ב' ד"ה שינוי. ומה שנקצץ כו' מכתשא כו' וכן עצים כו' וכן מדפריך שם ולקנייה בשינוי מעשה כו' ואח"כ פריך ולקנייה בשינוי השם ושני מעיקרא נמי כו' מ' דשינוי מעשה א"צ לשינוי השם וכן בטלה ונעשה איל אע"ג דאין בה שינוי השם כמ"ש בב"ק ס"ה ב': (ליקוט) ואין נק' כו'. תוס' צ"גב' ד"ה עצים כו' והרא"ש שם והטור (ע"כ):

צמר וצבעו או כו'. חידש כאן דוקא בצבע וליבון שאינו חוזר דהיינו כבריה וקלא אילן כמ"ש בטור וליבנו בגפרית או צבעו בענין כו':