דין האומר לשלוחו צא ושכור לי - שולחן ערוך חושן משפט סימן של״ב

ומפסיד א' מכיסו אם יש פועלים נשכרים בג' וכמ"ש לקמן בסמוך עיין בתשובת מהר"ם מינץ ס"ס כ"ח:

וי"א כו' באמת כל הפוסקים וגם הרמב"ם מודים לזה דאם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע הבע"ה צריך ליתן לשליח ד' וכדלקמן ר"ס של"ו וגם הר"ב שכתב בל' וי"א אין כוונתו לפלוגתא אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן כ' בל' וי"א אבל באמת דעת הרב דכ"ע מודי' בזה וכמ"ש בדרכי משה וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר:

כפי מה שההנהו. וכתב הרמ"ה אבל יותר מד' אינו נוטל מבע"ה ואפי' שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של זה עכ"ל טור ור"ל דלעולם אין השליח נוטל יותר ממה שקצב לפועלי' אף שההנהו יותר ממה שקצב להם שאינו יכול לעשות סחורה בפרתו של בע"ה רק נוטל מה שההנהו עד שיעור שקצב להם אבל פשיטא דאין חילוק בין הוסיף להם השליח רביעית או יותר ודלא כבית יוסף גם הע"ש פירש בדוחק והדבר פשוט כמ"ש וכן פירש הסמ"ע והב"ח:

ואם אמר להם שכרכם על ב"ה כו' ואם שכרם סתם ואין הפועלים יודעים שאין המלאכ' שלו דינו כאומר שכרכם עלי כדלקמן סי' של"ט סעיף ז' וע"ש:

אינו נותן להם אלא ג' דדעתו דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמיא לגלויי לבע"ה דלא מתגרי אלא בד' (ע' בתשו' מהרשד"ם סי' של"ה ושע"ב) ואיתא בש"ס שאפי' הפועל הוא בע"ה אינו נוטל אלא ג' ובטור משמע דאפי' יש פועלים שאינם נשכרים רק בד' אינו נוטל אלא ג' אף שהוא בע"ה ומשמע בש"ס דפועל בע"ה יש לו תרעומות על השליח אפי' כל הפועלי' נשכרים בג' משום דא"ל דאי לאו דאמרת לי בד' הוה זילא בי מילת' לאתגורי:

ויש להם תרעומת. משום דכיון שיש מי שנשכרי' בד' היו יכולי' לטרוח ולמצוא מי ששכרן בד' כן הוא בש"ס ופוסקי' ולפ"ז משמע דאם כל הפועלי' נשכרים בג' אין להם עליו אפי' תרעומות:

כשאין מלאכתן ניכרת כמה היא שוה כגון ששכרן לחפור חפירה ונתמלאת מים וא"א לידע מלאכת החפיר' מחמת המים. ש"ס. וכן כל כיוצא בזה:

והרי שוה ארבע נותן להם כו' משמע אפי' כל הפועלים נשכרי' בג' כיון ששוה מלאכתן ד' נותן ד' וכן משמע בטור להדיא וכן מוכח בש"ס אבל בהרא"ש משמע דהיינו דוקא כשיש נשכרים בד' וכן פי' רבינו ירוחם נכ"ט ח"א להדיא. ונלפע"ד דלא באו אלא לומר שיש נשכרי' לעשו' בד' מלאכ' יפה זו שעשו עכשיו לאפוקי אם אין מי שנשכר בד' אפי' מלאכה יפה זו פשיטא דאין נוטלים ד' ובש"ס ובטור מיירי אפי' כולם נשכרים בג' לעשות המלאכה הפשוטה ולפ"ז לא פליגי הטור והרא"ש ור' ירוחם לדינא ודבריהם שניהם לענין הדין אמת ואפשר שלזה נתכוין הרב בבדק הבית שכ' שאפשר לדחוק וליישב דברי הרא"ש ודוק:

אע"פ שמלאכתן כו' כלומר אע"פ שלפנינו ניכר שמלאכתן שוה ד':

אין להם אלא שלש' מבע"ה. ונראה שהבע"ה אין צריך ליתן הדינר הד' אף להשליח:

תרעומת על השליח משום אל תמנע הטוב מבעליו שכיון שהבע"ה אמר לו לשכור בד' לא ה"ל למנוע אותו טובה מהם: כתב ב"י בשם תלמידי רשב"א שאם שכר' בג' אי נמי בסתמא ועבדי עבידת' שפירת' דשוי' ד' אינו נותן אלא ג' וכן משמע מדברי הרי"ף ע"כ ונרא' דהא דבשכרם בסתמ' אינו נותן אלא ג' היינו כשאמר בע"ה ג' ובזה משמע כך מדברי הרי"ף ע"ש אבל היכא דא"ל בע"ה ד' או שלא א"ל בע"ה כלום אלא א"ל סתם שכור לי פועלים והוא שכרם סתם ועביד עבידתא שפירתא שוה ד' נותן להם ד'. מיהו באם שכרם בפי' בג' אע"ג שא"ל ב"ה בד' אינו נותן אלא ג' אע"ג דעבדי עבידתא שפירתא וכמ"ש הרמב"ם והמחבר:

לפיכך שמין כו' כלומר הרי הדין הזה כאלו לא אמרו הריני כמו שאמר בע"ה וה"ז כדין שנתבאר לעיל סעי' א' דאם אמר השליח שכרכם עלי נותן להם ד' ונוטל מבע"ה מה שההנהו ואם אמר שכרכם על בע"ה שמין מה שעשו אם שוה ד' נוטלים ד' מבע"ה (אע"פ שכולם נשכרי' רק בג' רק שפועל שעוש' מלאכ' יפה כזו אינו נשכר רק בד' וכמ"ש בס"ק ח' ודו"ק) ואם אינו שוה ד' אע"פ שיש נשכרי' בד' אינו נותן הבע"ה רק ג' כיון שמקצתן נשכרי' בג' ואם כולם נשכרי' דוקא בד' נותן להם ד' וכ"כ ה"ה וכן משמע בנ"י ושאר פוסקי' וכ"כ רבי' ירוחם להדיא וכן משמע בהרא"ש וכ"כ הסמ"ע והרב בבדק הבית וכתבו שט"ס הוא בטור ודבריהם נכונים וברורים ודלא כמו שהאריך בב"ח להשיג עליהם בדברים שאין הדעת סובלתן ופי' דברי הרא"ש בדרך זר ורחוק כנרא' לכל מעיין בצדק. וגם הטור גופיה כתב בקצור פסקי הרא"ש שחבר וז"ל ואם אמר בע"ה לשליח בג' ואמר להם בד' ושכרכם על הבע"ה ואמרו כמו שאמר בע"ה ויש נשכרים בג' ויש בד' נותן להם ד' אם מלאכתם שוה ד' עכ"ל הרי להדיא דאע"ג דיש נשכרי' בד' אינו נותן להם ד' אלא כשמלאכתן שוה ד' ודלא כהב"ח שר"ל שדעת הרא"ש והטור דאפי' אין מלאכתן שוה ד' מאחר שיש נשכרי' בד' ואמרו כמו שאמר בע"ה נותן להם ד'. וגם הדבר תמוה דהא כיון ששינה השליח ואמר להם בד' בטל שליחותו והרי כאלו לא שכרם בע"ה כלל ומה לו לבע"ה בכך שאמרו הפועלי' כמו שאמר בע"ה והלא הבע"ה לא אמר רק ג' אלא ודאי כדפי' וכ"פ הע"ש וכן הוא בחדושי מהר"מ מלובלין ר"פ האומנין. והוא פשוט רק מפני שהב"ח שם לגדולי' טועים הוכרחתי לברר שנהפוך הוא:

אין להם אלא שלשה. בסמ"ע נדפס כאן הוא בעיא דלא איפשט' והוא טעות שה"ל לציין כן בסעי' ד' ולא כאן (ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' רמ"ה ורפ"ז):

אין להם אלא שלשה כו' הוא בעיא דלא איפשטא ופסקו הפוסקים לקולא וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ט דף קע"ג ע"ב וז"ל ולא איפשטא הלכך המוחזק בממון עיקר עכ"ל ולפ"ז אם תפסו פועלים ד' לא מפקינן מינייהו למאי דס"ל להרמב"ם וסמ"ג וסייעתם בעלמא דתפיס' מהני בבעיא דלא איפשט' ואפי' אין מלאכתן שוה ד' מהני תפיסתן לפי מה שכתבו הרי"ף והרא"ש ונמוקי יוסף דמבעי' לש"ס נמי אפי' באין מלאכתן שוה ד' מאחר שאמר בע"ה ד' ואמרו כמו שאמר בע"ה ואפשר דאפי' כולם נשכרי' רק בג' מבעי' לש"ס מאחר שאמר בע"ה ד' ואמרו כמו שאמר בע"ה וכן משמע מל' הרי"ף והרא"ש ונמוקי יוסף שכתבו וז"ל ואע"ג דלא עבדי מאי דשוה ד' שקלי ד' דהא סבר בע"ה וקיבל ויהיב להו ד' ולא איפשטא כו' עכ"ל ודו"ק:

בע"ה כו' צריך ליתן לאלו כמו לחבריהם כו' דין זה צל"ע דנהי דהם אמרו כמו שעשו חבירינו ואשתכח דיהיב להו יותר מ"מ הרי הבע"ה אמר בפי' עשו עמי מלאכ' בד' א"כ לא נתרצ' להם ביותר מד' ונהי דהיתה כוונתו להטעותם ובטל' מחשבתו בזה מ"מ יכול לו' לא נתרציתי ליתן כמו לחבריהם שהרי לא אמרתי רק ד' וא"כ נרא' דה"ל כאלו לא שכרו זא"ז כלל ונותן להם כפחות שבפועלי' ומ"ש בב"י בשם תלמידי רשב"א וז"ל היכ' דא"ל בע"ה בואו עמי כדרך שבאו חבירכם ואמרו לו כמו שבאו הם ואשתכח דבי' יהיב להו י' דדעתיהו אעלוייא וזה ברור עכ"ל לפענ"ד דט"ס הוא ונתחלף י' בה' וכך צ"ל בואו עמי בי' כדרך שבאו חבירכם ואשתכח דבה' יהיב להו י' כו' וראי' לזה דהא כתבו הטעם דדעתייהו אעלוייא וה"ט לא שייך אלא בכה"ג והכי איתא בש"ס ופוסקים גבי א"ל בע"ה בג' ואמר שליח לפועלים בד' ואמרו כמו שאמר בע"ה דעתייהו אעלוייא אבל באמר להם השליח והבע"ה בפחות לא שייך ה"ט ודו"ק ועוד שכ' וזה ברור ואם איתא הלא הדין תמוה מאד ואינו ברור אלא ודאי כמ"ש וא"כ הדין ברור דנהי דשאמרו כמו שבאו חבירנו דעתייהו אעלוייא אם היו נוטלין חביריהם יותר אבל עכ"פ לא לגרוע ממה שאומר להם הבעל הבית בי' והוי ממש כמו הך דדעתייהו אעלויי' דבש"ס ועוד ראיה מא"ל בע"ה לשליח בד' ואמר להם שליח בג' ואמרו לו כמו שאמר בע"ה דלא שקלי אלא ג' ואע"פ שהסמ"ע ס"ק י' כ' דל"ד דשאני הכא דהטעה אותם וא"ל שגם לאחרים השכיר בד' משא"כ התם דלא תלה השליח שכירותו בשכירות פועלים אחרים אלא א"ל סתם בשלשה עכ"ל לפע"ד לא מסתבר לחלק בכך דהתם נמי הטעה את הפועלים שהרי אמרו כמו שאמר בע"ה וע"כ היינו דמהימנת לן דהכי אמר בע"ה ג' וכדאיתא בש"ס להדיא וא"כ הרי הטעה את הפועלי' שהם תלו השכירות במה שאמר בע"ה והוא הטע' ואמר שהבע"ה אמר שלש' אדבורי' דידי' קסמכי דהכי אמר בע"ה ואפ"ה כי אשתכח בתר הכי דבע"ה אמר ד' לא שקלי אלא ג' כיון ששכרם בג' וה"ה הכא ואין לחלק דהתם השליח לא אמר מתחלה בפי' כמו שאמר בע"ה דמה בכך ס"ס כיון שהם אמרו כמו שאמר בע"ה ונתרצה השליח להם הרי כאלו אמר ג"כ בפי' כמו שאמר בע"ה. ועוד ראיה ממאי דאיתא בירושלמי ר"פ האומנין בבע"ה ששכר פועלים ואמר להם שרובן נשכרים בה' וע"פ זה השכירו עצמן ונמצא שרובן נשכרים בי' אין להם אלא ה' אעפ"י שהטעה אותן ואע"פ שהרשב"א כ' דליתא להירושלמי מ"מ בזה משמע דמודה הרשב"א וכמ"ש לקמן ואפי' למאי דס"ל להר"ב לקמן דה"ל כאלו לא שכרו זא"ז כלל מ"מ ה"נ הל"ל דה"ל כאלו לא שכרו זא"ז כלל ויתן להם כפחות שבפועלים אבל באמת נלפע"ד דאינו נותן להם אלא כפי מה ששכרן וכמ"ש ודוק:

בע"ה שהטעה פועלים כו' ה"ל כאלו לא שכרו כו' ולפעד"נ דהרשב"א אינו חולק על הירושלמי אלא משום דלא מוקי בש"ס דילן הכי והיינו מטעמ' דס"ל לש"ס דילן דכיון דהפועלי' הטעו לבע"ה איך יוציאו ממנו והלא לא שכרן אלא לפי מה שהפועלים נשכרים בפחות וכן משמע להדיא בנמוקי יוסף ר"פ האומנין אבל בהא דס"ל להירושלמי בהטעה בעל הבית לפועלים דנותן להם כפי מה ששכרן לא אשכחן לרשב"א דפליג על הירושלמי וגם לא חזינן לש"ס דילן דפליג על הירושלמי דהא שפיר י"ל דלהכי לא מוקי בש"ס הכי משום דהטעו זה את זה לא אתי שפיר דאי כשהפועלים הטעו לבע"ה אמאי אין לו עליהן אלא תרעומות אבל בשהבע"ה הטעה את הפועלים כיון ששמעו וקבלו הפחות ועשו מלאכה יוכל הבע"ה לו' אלו לא נתרציתי לשכירותי לא הייתי שוכר אתכם (וגם נלפע"ד דאף בהטעו פועלים את הבע"ה אם כבר נתן להם הבע"ה השכירות ואח"כ נודע לו שנשכרים בפחות א"י להוציא מידן ודוק) ועוד דהא בש"ס דילן לא איפשטא כשאמר הבע"ה לשליח שכור בד' ואמר להם השליח בג' ואמרו הם כמו שאמר בע"ה משום די"ל דעליה קסמכי דמהימנת לן דה"ק בע"ה אלמא אע"פ שאח"כ נודע שאמר בע"הב בד' לא אמרי' דטעות כזה חוזר אלא אמרי' כיון ששמעו ג' וקבלו הפחות ועשו מלאכה דעתם היה שאף שיתברר אח"כ שהבע"ה אמר ד' לא יקחו אלא ג' ומחלו הד' וה"ה הכא כיון ששמעו שהבע"ה אמר הפחות ועשו מלאכה דעתם הי' שאף שיתברר אחר כך שנשכרים ביותר לא יטלו רק הפחות. וגם נלפע"ד דט"ס הוא בר' ירוחם בשם הרשב"א ועיין בנ"י שם ותראה דלא כתב דה"ל כפועלים בלא קציצה אלא גבי הטעו הפועלים זא"ז וכה"ג נלפע"ד להגיה בר' ירוחם כי הלא נודע שספר ר' ירוחם יש בו הרבה טעיות ואפי' תאמר דדעת ר' ירוחם אינו כן מ"מ לדינא נלפע"ד כמו שכתבתי גם הא בלאו הרי כתב הנ"י שהראב"ד מסופק שיש לדון כהירושלמי בכל דבריו אבל בהך דינא דהטעה בע"ה הפועלי' לא מסתבר לפע"ד כלל לדחות דברי הירושלמי כיון דלא אשכחן בש"ס דלא כותיה ואדרבה משמע בש"ס כותיה וכמ"ש נ"ל ודו"ק:

ונותן להם כפחות שבפועלים ובר' ירוחם כ' ונותן להם ה' משמע כוונתו שנותן להם כפי מה שנשכרים רוב הפועלים בה' והיינו כשעשו מתחלה ליתן כפי מה שנשכרי' רוב הפועלים ואז לא אזלינן בתר הפחות שבפועלי' אבל פשיטא כיון דכ' ר' ירוחם דשכירות בטעות היתה א"כ כשאמרו מתחלה בסתם כפי מה שהפועלי' נשכרים דאזלינן בתר הפחות שבפועלי' ולא הוצרך הר"ב לבאר כשפירשו ליתן כפי מה שנשכרי' הרוב דאזלינן בתר הרוב שפשוט הוא. עיין בסמ"ע ס"ק י"א מה שהשיג על הע"ש ולפע"ד אינו השגה דגם הע"ש מודה לדינא דבע"ה יכול להתנות על המיעוט או שיוכל לומר כוונתי להתנות על המיעוט אלא דפשט דברי הרשב"א מיירי שהתנה כפי מה שנשכרים הרוב וכן הוא בנ"י ר"פ האומנין ובירושלמי שם להדי' שהבע"ה מתנה כפי מה שנשכרי' הרוב א"כ אדרבה נ"ל שדרך הבע"ה להתנות ג"כ כפי מה שנשכרים הרוב ע"ש:

וא"ל ליתן לו חפץ או כור חטים זה בשכרו ואפשר נמי דאפי' פסק עמו חטים סתם אינו חייב לתת לו חטים אלא נותן לו שכרו במעות ואע"ג דאמרי' (לקמן סי' של"ו ס"ב) דא"י לומר טול מה שעשית בשכרך דאלמא חייב ליתן לו מעות כמו שהתנה עמו ולא שויו התם הוא דסתם שכירות במעות הוא שכל השוכרים ע"ד כן שוכרים פועליהן ובמעות הן מתחייבים ואין צריך לזה התנאי אבל כשפסק עמו חטים כיון שאין סתם שכירות בחטי' אלא שבא לדון עליו מפני שהתנה עמו בכך לא קנה שהרי לא משך אבל מ"מ נראה שחייב ליתן לו דמיו שאע"פ שגוף הדבר לא נקנה מ"מ הרי מתחייב השוכר בשיוויו ששיוויו בכל עצמו הוא והרי הוא לענין זה כשאר כל השוכרי' שפסקו דמים וזה נרא' עיקר אע"פ שהרשב"א ז"ל מסופק בדבר עכ"ל הר"ן:

חפץ כו' דוקא בחפץ דינא הכי ולא בשט"ח וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ר"ל ומביאו בד"מ בקצרה עכ"ל סמ"ע ור"ל דבשט"ח אם לא יתן לו השט"ח א"כ לא נתקיים התנאי ולא יתן לו כלום והשוכר שעבד את עצמו לתת לו שכרו כן הוא בפסקי מהרא"י שם ולפי זה אם ירצה יתן לו מה ששוה השט"ח כפי מה שהוא שוה למכור כמו גבי מוחל שט"ח לעיל סימן ס"ו סל"ב נ"ל ודו"ק:

ויש מחלקים כו' בע"ש השמיט הג"ה זו ולא ידעתי למה ואולי לא ידע מקורה שהוא מהנ"י פ' האומנין בשם האחרוני' בשם הרמב"ן ודבריהם נכונים וברורים:

אלא כך. כלומר סך פלוני לאפוקי חזר בו בסתם:

והיה יכול לחזור בלא תרעומות כגון שחזרו בהן הפועלים תחלה ובטלה שכירותם אלא שמנכה להם וכדלקמן סימן של"ג ס"ד ואח"כ נמלכו ורוצים לגמור המלאכה וחזר בו בע"ה יאמר בפי' איני נותן לכם אלא סך פלוני ופייסוהו מצי למימר אדעת תנאי זה עבדיתן. כן הוא בנ"י שם וע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' של"ג סעיף א' וסעיף ה' ס"ק ל':

אלא ע"ד להוסיף לכם אכילה ושתי' ל' הש"ס דאדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה:

פועלים בשלש'. פי' בשלש' דינרים:

ומפסיד א' מכיסו. כן הוא ל' הרמב"ם וכן הוא תוכן לשון הרי"ף והרא"ש הבאתי לשונם בדריש' ע"ש אבל שם כתבתי והוכחתי דגם הרי"ף והרא"ש ס"ל דאם כל הפועלים נשכרים בד' או בג' וחצי או שעשאו מלאכה ששוה ד' שחוזר השליח ונוטל מהב"ה כמו שהי' צריך לשכור פועלים או כפי שיווי המלאכה ואע"ג דבע"ה א"ל לשכור בשלש' וגילה דעתו שאינו רוצה ליתן יותר מג' וזה מוכח מדהביאו הרי"ף והרא"ש ראייה לדבריהם מהשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו דצריך השוכר לשלם להפועל וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו בדבר ושם כ"ע מודים דאם מלאכתן שוה ד' או שכל הפועלי' נשכרים בד' דחוזר השוכר ונוטל מבעל השד' ד' וגם הרמב"ם בעצמו כ' אחר זה בא"ל השליח שכרכם על הבע"ה דצריך ליתן להם כפי מה שנשכרו פועלים בעיר אע"ג דב"ה זה התנה עם השליח וא"ל שלא ישכור לו אלא בג' והיינו כדעת י"א שכ' מור"ם ע"ז ומ"ש הרמב"ם ומפסיד א' מכיסו היינו כשהפועלי' נשכרי' בג' דמזה איירי הבריית' דקתני השוכר את הפועל לעשות בשלו כו' ומ"ה קתני הבריית' סתמא נוטל מה שההנהו ולא קתני נמי או כפי מה שהתנ' עמו ומ"ש מור"ם ע"ז וי"א כו' דמשמע דיש פלוגת' ביניהם היינו משום דהב"י פי' בפנים דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דהשליח מפסיד הדינר מכיסו אף אם כילם נשכרים בד' ועד"ר מ"ש עליו גם בד"מ כ' עליו שדבריו אינם מוכרחים ע"ש ועמ"ש הב"י עוד בפנים על מ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל דוקא עד ד' אבל יותר מד' אינו נוטל מבעה"ב ואפילו המלאכ' שוה יותר שלא יהא עושה סחור' בפרתו של זה שנדחק הב"י מאוד בפירושו. ובע"ש כ' עליו פי' אחר וכ' אחריו ז"ל זהו נ"ל ולא כדברי הר"י קאר"ו ע"ש עכ"ל ודברי שניהן לא יתכנו לע"ד ודברי הרמ"ה ברורי' המה ע"ד שכתבתי דכשב"ה אמר לשליח לשכור פועל בג' והשליח שכרו בד' וא"ל שכרך עלי שצריך השליח לשלם לפועל ד' והשליח נוטל מב"ה כפי מה שההנהו דהיינו כפי מה שנשכרי' הפועלים בעיר או כפי שיוו המלאכה וקמ"ל הרמ"ה דיותר מד' עכ"פ לא יטול מבעה"ב אף שהמלאכה שעשה פועל זה הוא שוה יותר מד' ולא יכול השליח לו' לב"ה כמו שאם הי' המלאכה שוה פחות מד' לא היית נותן לי אלא כפי מה שנהנית והייתי צריך להפסיד מכיסי עכשיו שהוא שוה יותר ארויח שג"כ תן לי כפי מה שנהנית קמ"ל דלא כיון דהשליח לא נתן להפועל אלא ד' לא יוכל לעשות סחורה בשל בע"ה להרויח לנפשו ונקט פרתו של חבירו שהוא ל' המשנה פ' המפקיד בשוכר פרה מחבירו וחזר והשאיל' לאחר ומתה ביד השואל באונס דאמר שם ר' יוסי דאע"ג דשוכר פטור באונסין מ"מ כיון דהשואל משלם לו הפרה צריך הוא ליתן אותן דמים למשכיר שלו מטעם דהאיך יעשה הוא סחיר' בפרתו של חבירו וכתבו הטור והמחבר בסי' ש"ז ס"ה ע"ש ובדריש' הארכתי מזה כדי לברר הדברים ודלא כמ"ש שני מאורות הגדולי' הנ"ל ודברי מור"ם בד"מ שלו הן ע"ד שכתבתי ע"ש:

אינו נותן להם אלא שלשה. דמסתמ' דעת הב"ה אשער הזול והפועלי' צריכי' להתנות שאינן נשכרין אלא בד' ולא ה"ל לסמוך אדברי השליח שא"ל בד' מאחר שא"ל ג"כ שכרכם על הב"ה:

ויש להן תרעומו' כו' דיאמרו לו לולי שאמרת לנו בד' הוו טרחנו עצמינו להשכיר נפשינו בד' שהרי יש שוכרין בד':

כשאין מלאכתן ניכרת מפרש בגמ' כגון ששכרן לחפור חפיר' עמוק' סביב השדה ונתמלא החפיר' מים ואינן יכולין לשער מה שבתוך המים:

אע"פ (שהרי) שמלאכתן שוה כו' כן הוא ל' הרמב"ם שם וכאלו כתוב אעפ"י שלפנינו ולעינינו הוא שמלאכתן שוה ד' אפ"ה אין כו':

תרעומות על השליח ל' הגמ' דאמרי ליה וכי לית לך מאי דכתיב אל תמנע טוב מבעליו ור"ל כיון שב"ה א"ל לשכור בד' לא הי' לך לימנע אותה טובה ממנו:

אין דעתם אלא שיתן כו' פי' ולא תאמר כיון שאמרו בפי' כמו שאו' הבע"ה לא יתן להם הבע"ה אלא שלש' אפי' מלאכתן שוה ד' או שכל הפועלים אינן נשכרין אלא בד' שהרי סברו וקבלו אנפשם בפי' כמ"ש הבע"ה קמל"ן דלא דודאי לא לגרוע חלקן ממה שאמ' להן השליח כיוונו אלא כוונתן הי' שאם אמר בע"ה יותר מד' אזי יתן להן יותר כפי מה שאמר ומ"מ אין הדין נותן לילך אחר כוונתן אלא הדין בזה הוא כמו שנתבאר בס"א באמר ב"ה שכור לי בג' והשליח א"ל בד' ולא חזרו הפועלי' לומר כמו שאמר בע"ה דאם א"ל השליח שכרכם על הבע"ה אמרי' כיון דשינה השליח בשליחותו ה"ל כאלו לא שכרן כלל אלא עשו מעצמן המלאכה זו אצל הב"ה ונוטלין מב"ה כפי שיווי מלאכתן או כשכירות כל הפועלי' ואי א"ל שכרכם עלי עכ"פ צריך ליתן להם ד' וה"נ דכוותי' זהו כוונ' המחבר ומור"ם ז"ל וכ"כ הרא"ש בהדיא בר"פ השוכר את האומנים בזה דה"ל כאלו לא אמרו כמו שאמר בע"ה וכן הוא דעת כל הפוס' וכמ"ש בדריש' ע"ש ועד"ז אנו מוכרחי' להגי' בהטור וכמ"ש שם וז"ב ע"ש ודוק: (הג"ה כ' בת"ה סי' שכ"ג ראובן ששכר לשמעון לילך בשליחותו בי' דינרין וקודם שהלך שמעון אמר שמעון לאחרים שרוצה גם כן הוצאות הדרך בלא אלו הי' דינרין ולא הי' ראובן בביתו שהי' אפשר להודיעו וראובן לא רצה ליתן לו אח"כ כי אמר שנתן לו י' דינרין אע"פ דשאר פועלים נשכרים בד' כדי לכלול בו ג"כ ההוצאות ופסק דהדין עם ראובן דהדמים מודיעין לענין שכירות פועל אע"ג דלא אמרי' כן לענין בתים וע' לעיל סי' רי"ד ור"ך עכ"ה):

אין להם אלא שלשה כו' גם בזה דינם כאלו לא חזרו ואמרו כמו שאמר בע"ה דנתבאר דינו לעיל בס"ב דבכל ענין אין להן אלא ג' משום דסברו וקבלו ואיבעי' דלא איפשטא הוא זה בגמ' והולכין בה לקולת הנתבע ואין מוציאין מידו ועד"ר:

כמו לחבריהם. דמה שחזרו ואמרו כמו שעשו חבירינו לא הי' דעתן שמאמינים לו שלא נתן להן אלא ד' וסברו וקבלו אלא דעתם הי' אעילוי שאם נתן להן יותר יתן גם להם יותר והרי נתן להם יותר ואע"ג דיש פועלים דנשכרין בפחות וגם מלאכתן אינו שוה כ"כ ול"ד למ"ש לפני זה בבע"ה שאמר לשליח שכור לי בד' והשליח א"ל בג' ואמרו כמ"ש בע"ה דאין נותנין להן אלא ג' (כשאין) [אפילו] מלאכתן שוה יותר דשאני הכא דהטעה אותם וא"ל שגם לאחרים השכיר בד' משא"כ התם דלא תלה השליח שכירתו בשכירת פועלים אחרים אלא א"ל סתם בשלשה וק"ל:

ונמצאו שנשכרי' ביותר פי' כל הפועלים נשכרין ביותר רק שאותו יותר אינו בשוה כגון שיש שנשכרין בה' ויש בו' ויש בז' ויש בח' כו' ע"ז מסיק ג"כ וכ' שנותן להן בפחות שבפועלים ור"ל מה ששכרן בד' עכ"פ בטל הואיל וכולן נשכרים ביותר אלא משלם להן בה' דהוא הפחות נגד מה שנשכרי' באמת דהיינו בה' ו' ז' ח' וכמ"ש אבל אם נמצא דהמועט נשכרין בד' א"צ ליתן להם אלא ד' דדעת' דאינשי אתרעא זילי וכדמסי' וכתב דה"ל כאלו לא א"ל דבר ונותן להן כפחות שבפועלי' גם מה שמסיק מור"ם וכתב ז"ל או שהפועלים הטעו להבע"ה בכה"ג כו' לפי מה שסתם מור"ם ג"כ ה"פ שהפועלים א"ל סתם תן לנו י' שגם שאר פועלים נשכרים בי' ונמצא שכולם נשכרים בפחות ואותן פחות אינו שוה רק קצת בט' וקצתם בח' ז' ו' וקאמר דנותן להן בפחות כיון דקציצת שכירתן בטלי אמרי' דדעתו דאינש אתרעא זילא אבל ר' ירוחם בשם רשב"א (וב"י הביאו בסי' זה) לא כ"כ בסיפא אלא ז"ל וכן אם הטעו פועלים לבע"ה וא"ל שרובם נשכרים בי' ונמצאו רובן בה' כו' "עד שכירות בטעות הי' ואין להן אלא ה' עכ"ל וטעמו נרא' דמ"ה כתב שהפועלים א"ל שרובן בי' משום שדרך הפועלים הוא כן כשא"ל לב"ה שכור לנו בי' לאו שוטים הן שתובעין ממנו י' ויודעין שרוב פעלים נשכרים בפחות מי' מ"ה. כתב שמיירי שא"ל שרוב הפועלים הן נשכרין בי' וזהו מדרך הפועלים שא"ל תן לנו כמו שנותנין להרוב כי המיעוט שלוקחים פחות אינן בנמצא והוא הסכים עמהן ליתן כמו שא"ל שנשכרים רוב הפועלים ואחר כך נמצא שרוב הפועלים הם נשכרים בפחות בטל שכירתן ונותן להם ה' כמו שנשכרים הרוב ואף שנמצאו קצת בפחות מה' מ"מ כיון דהוא הסכים עמהן ליתן להן כמו שנשכרין הרוב מפני שלא רצה להטריח לבקש המיעוט תו לא הולכים אחר המיעוט אבל ברישא בהטעה בע"ה לפועלים לא הזכיר רוב כלל מפני שזהו דרך העולם שהב"ה אומר לפועלים קחו ממנו ד' כי יש לפני מהמיעוט שלוקחים ד' כן נ"ל ולא כע"ש שכתב גם ברישא רוב עיין שם ודוק:

ליתן לו חפץ בשכרו. ודוקא בחפן דינא הכי ולא בשטר חוב וכמ"ש בפסקי מהרר"י סי' ר"ל והביאו בדרכי משה בסי' זה בקצר' ע"ש:

ולא יוכל לומר כו' בגמ' מפרש טעמא דיאמרו הפועלים מתחל' לא נתרצנו בפחות אלא מפני שראינו שא נך יודע דרך שכירות הפועלי' ולדעתך גם שאר פועלי' ילקחו כן ואנו היינו דחוקי' למעות ונתפייסנו בפחות מהראוי לנו מה שאין כן עתה שאתה רואה שכל הפועלים נשכרין בכך וכן הטעם בסיפא דהבע"ה אומר עד"ז להפועלים ועפ"ר:

(ס"ג) [ס"ד] כמו ששאר פועלים נשכרים ק"ל כי אמר לפועלים תעשו עמי מלאכה בד' כמו שנשכרים אחרים והפועלי' שותקין מנ"ל דסמכו על שיעור שכירות אחרים דלמא סבר וקבל בקציצה שזכר ב"ה ואמאי נתבטל השכירות מספק ונוציא ממון טפי מהקציצה וראיה לזה ממ"ש המחבר בסעיף זה אמר ב"ה שכור לי בד' ואזל השליח ושכר לו בג' ואמרו לו כמו שאמר בע"ה דסבר וקבל בג' וע"כ מיירי שאמר השליח שב"ה שלחו להשכיר לו בג' דהא בזה מיבעיא לן בגמרא מי אמרינן מהימנת לן דהכי אמר ב"ה כו' ש"מ דבשם הב"ה אמר השליח ואפ"ה לא הוי השכירות בטעות דהא ב"ה אמר בד' אלא ע"כ דכיון דאין לנו הוכחה שסמכו על דברי הב"ה עצמו אלא שאפשר שעיקר הסמיכות שלהם על דברי השליח ע"כ לא נתבטל מה שדיבר השליח עמו וה"נ מ"ש והמעיין בדברי ב"י שמביא דינים אלו בשם רבינו ירוחם לק"מ דכתב דינים אלו דרך שאלה דהיינו שהפועלים עצמן שאלו בפי' בשעת קציצה כמה אתה נותן לשאר פועלים משמע דע"ז דוקא סמכו וכ"ה בהטעו פועלים את ב"ה יכן מוכח ממה שהעתיק רמ"א כאן בסמוך קודם לזה כמו שעשו חבירכם ואמרו כמו שעשו חבירנו משמע דבעי' שהפועלים יזכירו בפירוש שסומכים על שכירות חבריהם אבל בלא"ה ודאי עיקר סמיכת' על הקציצה שקצץ בפירוש וכאן קיצר רמ"א במקום שהיה לבאר ומעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר כך נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך ואחר כך נתברר שלא היה שום קונה בסך קיצבה שזכר הוא וכי בשביל זה יבטל המקח אלא על כרחך כדפרישית דבעינן גלוי מילתא שסמך עצמו על שכירות אחרים דדוקא אז תלוי בשכירתם כנלע"ד:

(או שהפועלים הטעו כו') בסמ"ע ס"ק ח' טרח ליישב למה נקט רבינו ירוחם בסיפא רוב הפועלים וברישא לא נקט דבריו מגומגמים מאד וכמעט אין להם פי' ובחנם טרח דבירושלמי גופי' שמקור דין זה משם ר"פ האומנין שם כתב באמת גם ברישא רוב הפועלים אלא ע"כ דלאו דוקא היא בדברי רבינו ירוחם ויפה עשה רמ"י שכתב בשניהם בשוה:

(ונותן להם כפחות שבפועלים) וא"ל כיון שהם אמרו בפי' כמו ששאר פועלים נשכרים יש לנו לשום בשער הבינוני כמ"ש המחבר ס"ס של"א ונ"ל דההיא דסימן של"א הוי דוק' באופן הנזכר לשם שאומר כא' או כב' מבני העיר משא"כ אם אמר סתם חשלם לי כדרך שבני העיר משלמין הולכין אחר הפחות כנלע"ד:

(ס"ה לא פייסנוך) כו' עמ"ש בסי' רכ"א מזה:

(לעיל [ס"ג] אין דעתם כו') הסמ"ע כתב שצריך להגיה בד"ר כאן והדין עמו דמבואר בדברי הרא"ש פרק האומנין דהך מלתא דאמרינן בב"ה אומר ג' והשליח אומר ד' והם אומרים כמ"ש ב"ה דעתייהו אעילויי' לא לפחות ממה שאמר השליח זה מיירי באומר שכרכם על בה"ב ואיכא דמיתגרי בג' ואיכא דמיתגרי בד' וזה דינו מבואר לעיל בסעיף א' דכל שמלאכתי ניכרת שהיא שוה ד' נותן לו ד' אלא דכאן קמ"ל דלא נימא כיון שאמרו כמ"ש ב"ה גרע טפי ואפילו במלאכתו ניכרת שהיא שוה ד' לא יטלו ד' דהוי כאלו סברו וקבלו מב"ה מ"ש ג' קמ"ב דאין זה מזיק להם דאעלויא אמרינן והוי דינו כאלו לא אמר כלום ודינו נתבאר בסעיף א' וכן הוא בהדיא בפסקי הרא"ש שחיבר רבינו דבזה בעי' מלאכתו שוה אף ביש נשכרים בד' וממילא כיון שעיקר תלוי במלאכתן שוה ד' מהני אפילו כולן נשכרין בג' ולא נקט יש נשכרים בד' אלא לרבותא דאפילו הכי בעינן מלאכתן שוה ד' וא"כ צריך למחוק בדרישא. [בד"ר] מלת או וכצ"ל ויש נשכרים בד' אם מלאכתן כו' והיינו ממש בדרך שכתבתי וראיתי מי שפירש ד"ר בלי תיקון דהיינו שכאן מהני יש שנשתכרו בד' אפילו באין מלאכתן שום ד' מטעם שכאן אמרו כמ"ש בע"ה וזה נחשב למעליותא ודחק לפרש דברי הרא"ש ע"פ כיונה זו ואינו נכון כלל בעיני דהיאך נאמר שאם אמר שכרכם על בה"ב שיתן להם ד' באין מלאכתן שוה ד' כיון שיש נשכרים בד' דאין לזה יד ורגל לומר כן דכיון שאין עליה' שום תביעה על השליח לשלם השכירות דהא שכרכם על בע"ה קאמר וא"כ כשיבואו לתבוע מבע"ה והוא אומר בהדיא ג' והם לא עשו מלאכה ששוה יותר מג' מי זהו ואיזהו שיחייב על בה"ב לתת טפי מג' ומאי איכפת לי במה שאמרו הפועלים לשליח כמ"ש ב"ה וכי בשביל זה יתחייב הוא יותר ממה שהתחייב עצמו בפירוש וזה מבואר בדברי התוס' שם שכתבו דעתייהו אעלויי דמיירי באומר שכרכם עלי דאי בשכרכם על בה"ב פשוט שלא ישלם יותר מה שהתנ' ואפילו הרא"ש דמוקי ליה בשכרכם על בה"ב היינו במלאכתן שוה ד' דיש סבר' לחייב ב"ה יותר כיון שעשו לו מלאכה תשובה מה שלא היה עולה על דעת בה"ב וזה ברור לא יכחישנו אלא המתעקש על האמת ויפה כוון בעל הסמ"ע והוא ממש כדברי הפוסקים והרא"ש שהכל עולה בקנה א' וא"א ליישב הדרישה [הד"ר] בלי הג"ה:

וי"א. באמת כל הפוסקים וגם הרמב"ם מודים לזה דאם כל הפועלים אינן נשכרין רק בד' צריך הבע"ה ליתן להשליח ד' וכמ"ש בר"ס של"ו וגם הרמ"א שכת' בלשון וי"א אין כונתו לפלוגתא אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן כתב בל' וי"א אבל באמת דעת הרמ"א דכ"ע מודים בזה וכמ"ש בד"מ וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר ועיין בתשובת מהר"מ מינץ ס"ס כ"ח. ש"ך:

שההנהו. וכת' הרמ"ה אבל יותר מד' אינו נוטל מבעה"ב ואפילו שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של זה עכ"ל הטור ור"ל דלעולם אין השליח נוטל יותר ממה שקצב לפועליו אף שההנהו יותר ממה שקצב להם אבל פשיטא דאין חילוק בין הוסיף להם השליח רביעית או יותר ודלא כב"י גם הע"ש פירש בדוחק והדבר פשוט כמ"ש וכן פירשו הסמ"ע והב"ח. שם:

בע"ה. ואם שכרן סתם ואין הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו דינו כאמר שכרכם עלי כדלקמן סי' של"ט ס"ז ועמ"ש. שם:

ג'. דדעתא דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמיא לגלויי לבעה"ב דלא מתגרי אלא בד' דאיתא בש"ס שאפילו אם הפועל הוא בעה"ב אינו נוטל אלא ג' ובטור משמע דאפי' אם יש פועלים שאינן נשכרין רק בד' אינו נוטל אלא ג' אף שהוא בעה"ב ומשמע בש"ס דפועל בעה"ב יש תרעומת על השליח אפי' כל הפועלים נשכרים בג' משום דא"ל אי לאו דאמרת לי בד' הוה זילא ביה מלתא לאתגורי עיין בתשובות רשד"ם סי' של"ה ושע"ב. שם:

תרעומת. כיון שיש מי שנשכרין בד' היו יכולין לטרוח ולמצוא מי ששכרן בד' כן הוא בש"ס ופוסקים. ולפ"ז משמע דאם כל הפועלים נשכרין בג' אפי' תרעומת אין להם עליו. שם:

ניכרת. כגון ששכרן לחפור חפירה ונתמלאה מים וא"א לידע מלאכת החפירה מחמת המים. ש"ס וכן כל כיוצא בזה. שם:

ארבעה. משמע אפי' כל הפועלין נשכרין בג' כיון ששוה מלאכתן ד' נותן ד' וכן משמע בטור להדי' וכן מוכח בש"ס אבל בהרא"ש משמע דהיינו דוקא כשיש נשכרים בד' וכן פי' ר"י נכ"ט ח"א להדי' ונלע"ד דלא באו אלא לומר שיש נשכרין בד' לעשות מלאכה יפה זו שעשו עכשיו לאפוקי אם אין מי שנשכר בד' אפי' מלאכה יפה זו פשיטא דאין נוטלין ד' ובש"ס ובטור מיירי אפי' כולן בג' לעשות המלאכה הפשוטה ולפ"ז לא פליגי הטור והרא"ש ור"י לדינא ודברי שניהם לענין הדין אמת ואפשר שלזה נתכוין הב"י בבד"ה שכתב דאפשר לדחוק וליישב דברי הרא"ש ודו"ק. שם:

תרעומת. משום אל תמנע טוב מבעליו דכיון שבעה"ב אמר לו לשכור בד' לא ה"ל למנוע אותה טובה מהם. שם:

יתר. עיין מה שפי' הסמ"ע בזה וכתב דההכרח להגיה בדברי הטור וכ"כ הש"ך והשיג על הב"ח שלא פי' כן ע"ש:

שמין. כתב בת"ה סי' שכ"ג ראובן ששכר לשמעון לילך בשליחותו בעשרה דינרין וקודם שהלך אמר שמעון לאחרים שרוצה ג"כ הוצאת הדרך זולת העשרה דינרין ולא היה ראובן בביתו שהיה אפשר להודיעו וראובן לא רצה ליתן לו אח"כ כי אמר אף דשאר פועלים נשכרין בד' נתן לו עשרה דינרין כדי לכלול בו ההוצאה ג"כ ופסק דהדין עם ראובן דהדמים מודיעין לענין שכירות פועל אע"ג דלא אמרינן כן לענין בתים וע"ל סי' רי"ד וסי' ר"כ. הגה"ה. סמ"ע:

וקבלו. הוא בעיא דלא איפשטא ופסקו הפוסקים לקולא וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ט דף קע"ג ע"ב וז"ל ולא איפשטא הלכך המוחזק בממון עיקר עכ"ל ולפ"ז אם תפסו הפועלים ד' לא מפקינן מינייהו למאי דס"ל להרמב"ם וסמ"ג וסייעתם דתפיסה מהני בעלמא בבעיא דלא איפשטא ואפי' אין מלאכתן שוה ארבעה מהני תפיסתן לפי מ"ש הרי"ף והרא"ש ונ"י דמיבעיא לש"ס נמי אפי' באין מלאכתן שוה ד' מאחר שאמר בע"ה ד' ואמרו כמו שאמר בע"ה ואפשר דאפי' כולן נשכרין רק בג' מבעיא להש"ס מה"ט וכן משמע מלשון הרי"ף והרא"ש והנ"י שכתבו וז"ל ואע"ג דלא עבדי מאי דשוי ד' שקלי ד' דהא בע"ה סבר וקביל ויהיב להו ד' ולא איפשטא כו' עכ"ל ודוק. ש"ך:

לחבריהם. דמה שחזרו ואמרו כמו שעשו חבירינו לא היה דעתן שמאמינין לו שלא נתן להם אלא ד' וסברו וקבלו אלא דעתן היה אעילוי שאם נתן להם יותר יתן להם ג"כ יותר ואע"ג דיש פועלים שנשכרין בפחות וגם מלאכתן אינו שוה כ"כ ול"ד לדינו של המחבר בא"ל בע"ה בד' ואמרו להם בג' ואמרו כמ"ש בע"ה דאין להם אלא ג' דשאני הכא דהטעה אותן וא"ל שגם לאחרים השכיר בד' משא"כ התם דלא תלה השליח שכירתן בשכירות פועלים אחרים אלא א"ל סתם בג' עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך השיג על הרמ"א בזה וכתב דדין זה צל"ע דהרי מ"מ הבע"ה אמר בפירוש עשו עמי מלאכה בד' א"כ לא נתרצה להם ביותר וע"ש באורך שהוכיח דבריו בראיה מהש"ס ומהירושלמי ע"ש:

ביותר. פירש הסמ"ע דכל הפועלים נשכרין ביותר רק שאינן נשכרין בשוה כגון שיש נשכר בה' ויש בו' ויש בז' ויש בח' כו' ע"ז מסיק דנותן להן כפחות שבפועלים ור"ל דעכ"פ מה ששכרן בד' בטל הוא הואיל וכולן נשכרין ביותר אלא נותן להם ה' דהוא הפחות לפי מה שנשכרין באמת וגם בהטעו הפועלים לבע"ה הוי ג"כ בדרך זה אבל ר' ירוחם בשם הרשב"א והביאו ב"י בס"ס זה לא כ"כ בסיפא גבי הטעו פועלים לבעה"ב כו' ע"ש ועמ"ש הש"ך בזה דצ"ל דל"פ אהדדי ע"ש באורך:

חפץ. דוקא בחפץ דינא הכי ולא בשט"ח וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ר"ל ומביאו בד"מ בקצרה עכ"ל הסמ"ע ור"ל בשט"ח אם לא יתן לו השט"ח א"כ לא נתקיים התנאי ולא יתן לו כלום והשוכר שעבד עצמו לתת לו שכרו כן הוא בפסקי מהרא"י שם ולפ"ז אם ירצה יתן לו מה ששוה השט"ח כפי מה שהוא שוה למכור כמו גבי מוחל שט"ח בסי' ס"ו סל"ב נ"ל. ש"ך:

כך. כלומר סך פלוני לאפוקי חזר בו בסתם. שם:

לחזור. כגון שחזרו בהן הפועלים תחלה ובטלה שכירותן אלא שמנכה להם כמ"ש בסי' של"ג ס"ד ואח"כ נמלכו ורוצים לגמור המלאכה וחזר בו בע"ה ואמר בפי' איני נותן לכם אלא סך פ' ופייסוהו מצי למימר אדעתא דתנאי זה עבידתון כן הוא בנ"י שם ע"ש ועמ"ש בסי' של"ג ס"א וס"ה. שם:

פחות. בש"ס מפרש טעמא דיאמרו הפועלים מתחלה לא נתרצינו בפחות אלא מפני שראינו שאינך יודע דרך שכירות הפועלים ולדעתך גם שאר הפועלים לקחו כן ואנו היינו דחוקים למעות ונתפייסנו בפחות מהראוי לנו משא"כ עתה שאתה רואה שכל הפועלים נשכרין בכך וכן הטעם בסיפא דבעל הבית אומר עד"ז לפועלים. סמ"ע:

ומפסיד כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הרי"ף ורא"ש שם כללא דנקיטין כו' והיכא דא"ל בתלתא כו' והדר איהו ושקיל תלתא מבע"ה כו':

וי"א כו'. וכ"ד רש"י ד"ה וליחזי כו' וכ' בד"מ דכ"ע מודי בזה דהא הרי"ף ורא"ש כ' כדתניא השוכר את הפועל כו' וכמש"ל ר"ס של"ו וכ"כ כל האחרונים ועסמ"ע וש"ך:

ואם כו'. גמ' שם ל"צ כו' וליחזי כו':

היה כו'. שם ל"צ דאיכא כו'.

בד"א כו'. שם אב"א לעולם כו' וקאי גם ארישא שאמר נותן להם ב"ה כו' אבל בכה"ג לעולם נותן ד' אפי' כולם אין נשכרין אלא בג' וכ"מ בגמ' דקא' אב"א וכ"מ ברי"ף ורא"ש שם שכ' וה"מ היכא דלא הויא עבידתיהו כו' אבל אית להו תרעומת כו' וע"כ בכה"ג מיירי דאל"כ בלא"ה יש לו תרעומת כמ"ש למעלה ותרעומת אית להו על השליח כו' ומ"ש הרא"ש שם ומ"ש רב אלפ"ס ז"ל כו' דלא בעינן דליעבדו עבידתא שפירתא אלא היכא דאיכא כו' ל"ד ה"ה כה"ג אלא לאפוקי שאם כולם נשכרין בד' כ' דאף דאיכא כו' וכן לאפוקי אם אמר שכרכם עלי כמש"ש: (ליקוט) בד"א כו'. קאי ארישא וכמ"ש בס"ג לפיכך שמין כו' מ' בכ"ע אף שהכל נשכרין בג' אבל מ"ש ויש להם תרעומת אף במלאכתן ניכרת שאינו שוה אלא כשאר מלאכה מ"מ י"ל תרעומת כיון דאיכא כו' וכן כשאין מלאכתן ניכרת אף בשכולם אין נשכרין אלא בג' וכמ"ש בסוגיא שם (ע"כ):

אע"פ כו'. רמב"ם וטור וכ"כ הרי"ף והרא"ש כללא כו' ואע"ג כו' וכמ"ש דהא סביר וקביל ועוד ממ"ש אב"א לעולם כו' מ' דא"צ לתי' הראשון בריפקא אלא בכ"ע וכן לכל התי' שכרכם עלי או על הבע"ה וז"ש הטור והרב ול"ש כו' וכנ"ל דהא סביר וקביל וכ"מ ברא"ש דהא להאיבעיא באומר שכרכם על בע"ה כמ"שש ומיהו נראה דיפה כ' דע"כ מיירי כו' ואפ"ה איבעיא להו אלא אי א"ל בע"ה בד' כו' ואף תוס' שם ד"ה דעתיה כו' דמוקי באמר שכרכם עלי לא מוקי אלא משום רישא אבל סיפא בכ"ע: (ליקוט) אע"פ כו' ול"ש כו'. ממה שחלקו ברישא אי אמר שכרכם עלי או לא או מלאכתן שוה או לא ובאב"א אחרונה לא חילקו כלום (ע"כ):

לפיכך כו'. לשון הרמב"ם וכ"ה ברי"ף ורא"ש פשיטא כו' ואי שוויא עבידתיה ד' כו':

ואם אמר כו'. וכ"כ ברא"ש שם ומ"ש רב אלפ"ס כו' ומיהו נראה דיפה כו' דס"ד דרא"ש דהרי"ף מפ' לה כפי' תוס' שם ד"ה דעתיה כו' דאמר שכרכם עלי ולכן הקשה דבכ"ע נותן ד' דדוקא באמר שכרכם על בע"ה ואיכא דמיתגר כו' ותי' דרי"ף מפ' דאמר שכרכם על בע"ה וכ"ד תוס' הנ"ל וכ"ד רש"י שם ד"ה דעתייהו וכמ"ש המ"מ וכ"ד כל הפוסקים וט"ס בטור כמ"ש בבד"ה וכן בד"מ תמה על הטור והכלל דדין זה שוה לדין דס"א בלא אמרו הרינו כמ"ש בע"ה ודלא כב"ח שנדחק מאד:

אע"פ כו'. רי"ף ורא"ש ורמב"ם וכמש"ל ס"ב:

בע"ה שאמר כו' בע"ה שהטעה כו'. ירושלמי שם הטעו זה את זהו מהו אתו אתון עמי היך אתון עבדין ר"ל ששאל את הפועלים היאך נשכרין הפועלים. מן חמש רובן ואשתכח עבדין מן עשר רובן כו' הטען בע"ה מהו אתו אתון עבדין עם חביריכון היך אינון עבדין מעשרה רובן ואשתכח עבדין מה' רובן כו' והגי' מהופכת וכמ"ש בנ"י דברישא פועלים א"ל לבע"ה שרוב פועלים נשכרים בעשר ואשתכח שנשכרים בה' ובסיפא להיפך ויש לקיים גי' הירושלמי ששאל אותם כמה פועלים נשכרים בסך זה ליום וא"ל בחמשה כו' וכן בסיפא שם היאך אתון עבדין מן עשרה יומין כו' ר"ל ששכרם דבר ידוע לעשות כגון בגד שלם לארוג שדה שלימה לקצור ושכר כל יום ידוע ושאל אותן בכמה ימים תגמר זאת המלאכה וזש"ש למלאכה אתון עבדין עמי היאך כו' ע"ש וכ' הרשב"א ונ"י אבל גמ' שלנו לא ס"ל הא דירושלמי ממה שהוצרכו לומר דאטעו פועלים אהדדי וטעמא כיון שלא נתרנו אלא כמו שנשכרין רובם הוי שכירות בטעות וחוזר משא"כ דאטעו פועלים ממ"נ אם גמרו בדעתם כמו שנשכרין הא נוטלין כן וא"ל בטלה השכירות וה"ל כמו שעשו בלא קציצה דדעתא דאיניש אתרעא זילא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש כיון דשני שליח כו' וז"ש בע"ה שהטעה כו' ומ"ש ברישא בע"ה שאמר לפועלים כו' הוא סיפא דירושלמי למלאכה אתון עבדין עמי היאך אתון מן עשרה יומין ואשכחין עבדין מן חמשה יומין כו' הטען בע"ה מהו כו' למלאכה אתו אתין עבדין עם חביריכון היאך הינון עבדין מחמשה יומין ואשכחנן עבדין מעשרה יומין וכאן לא אמר רובן אלא כמו ששכר שאר פועלים והוכחת הרשב"א דגמ' לא ס"ל כירושלמי ג"כ כנ"ל:

ונותן להם כו'. רי"ו וכמ"ש בנ"י כיון דהטעו זא"ז ה"ל שכירות בטעות וה"ל כאלו עשו בלא קציצה וכמ"ש בגמ' דאיכא כו' אבל בעובדא דירושלמי צריך ליתן כפי שנשכרים הרוב דטעמא דגמ' כמ"ש הרי"ף דדעתא דאיניש אתרעא זילא משא"כ בכה"ג אלא דרי"ו והרב כ' שאמרו כמו שנשכרין ולא אמרו רובן ועש"ך:

בע"ה ששכר כו'. ממ"ש בע"ז ס"ג א' הא מחסרא משיכה. רא"ש ור"נ שם:

ויש מחלקין כו'. כמ"ש בתוספתא והביאו בש"ע סי' רכ"א המבקש כו' וה"ה כאן דהא קציצה הראשונה בטלה משא"כ ביש להן תרעומת דקציצה הראשונה עדיין לא בטלה ול"ד לשם דאין שם קציצה אחרת:

והיה יכול כו'. עש"ך ונ"י שם:

ולא יוכל כו' וכן כו' שם: