המקבל שדה מחבירו אם רשאי לזורע׳ - שולחן ערוך חושן משפט סימן שכ״ה

לשנים מועטות. פי' פחות מז' שנים דפשתן מכחיש הארעא טובא ובפחות מז' שנים אין הקרקע חוזרת לכחה כבראשונה:

בקורת שקמה. הוא אילן סרק וכורתין קורותיו לעצים ובפחות מז' שנים אינו חוזר להיות כמו שהיה כשבא לידו ובטו' מסיק וכתב בזה ז"ל ואפילו בשבח שהשביחו הענפים בעודן ברשותו אין לו עכ"ל ר"ל שאין אומרים שישימו מה שנתעבו הענפים והקורות בעוד שהיה השדה בידו ויתן לו דמי השבח כשיסתלק:

ולא בשבח האילנות שיצאו כו' וי"ח כו'. ז"ל הטו' קיבל השדה לזרעה וצמחו בו אילנות מאליהן אם עלו במקום שאין ראויין לזריעה כגון על המיצר אין לו בהם כלום ואם עלו במקום הראוי לזריעה אם אמר שחפץ במה שעלה בהאילנות ואם לא היו עולין מאליהן הוא היה נוטען (ואע"פ שמקבלן איירי בסי' זה וקבלן אסור לשנות י"ל דמיירי כשהאילנות אינן מכחישין יותר מהזרע שהיה לו לזרוע א"נ בבבל שמותר לשנות בדבר המכחיש יותר לדעת י"א הנ"ל) שמין לו באילנות כאלו נטען ונותן לו כשיסתלק מן השד' אבל אם אמר שיותר היה חפץ לזרוע במקום האילנות ממה שחפץ באילנות רואין את האילנות אם היה בענין שכשיעקרו היו רואין לנטוע במקום אחר צריך ליתן לו בשבילם דמי נטיעו' העומדות ליטע (שהוא פחות מדמי אילן הנטוע העומד והא דלא סגי בנתינה לו דמי הזריעה כיון דחפץ יותר בזריעה משום דמצ"ל כרכום חשוב הוי נטעי במקום האילן זה) ואם אינן ראויין ליטע אינו נותן לו אלא דמי עצים עכ"ל הטור ובזה דברי המחבר ודברי הי"א שכתב מור"ם מבוארים:

זרעה שנה ראשונה כו'. פי' שנה ראשונה שירד לתוכה ובטור מבואר יותר ז"ל בין אם ירד לתוכה בסוף ז' משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלמו לה ז' שנים שהרי יחזרו ויגדלו לכשיצא ממנו עד שיהיו כמו שהיתה כשירד לתוכה עכ"ל:

שקמה. ז"ל הטור בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלימו לה שבע שהרי יגדלו לכשיצא ממנה עד שיחזירנה לכמות שהיתה כשירד לתוכה עכ"ל:

המקבל כו'. עבה"ג ופלוגתא דרש"י ורמב"ן שייך בפלוגתא דס"ס שכ"ד ומ"ש בשם הרשב"א דלאו לענין דינא כו' הדבר מוכרח בלא"ה כמ"ש דש"י במתני' ק"ה א' המקבל כו' ולא רצה לנכש כו' ק"ו ב' המקבל כו' ולקתה כו' אלא שרש"י כ' דלא אצטריך בקבלנות ושם ק"י ב' המקבל כו' כ' הרמב"ם והמ"מ דבין חוכר ובין מקבל ועלח"מ:

ולא בשבח כו' אבל כו'. שם עובדא דר"פ והשמיט פלוגתא דאביי ורבא דנלמד במכ"ש: (ליקוט) ולא בשבח האילנות ט"ס הוא וכצ"ל ולא בשבח ואלעיל קאי ולא באילנות שיצאו כו'. אבל מחשבין כו' (ע"כ):

(ליקוט) אבל מחשבין כו'. א"ל מאי פסדתיך כו' (ע"כ):

וי"א כו'. תוס' שם ד"ה אין כו': (ליקוט) וי"א כו'. גמ' שם וערש"י שם ד"ה א"ל מדקאמר כו' (ע"כ): (ליקוט) וי"א כו' תוס' שם והשמיט מ"ש תוס' שם וכגון שתאלי כו' משום דבבבל יכול לשנות לכל מה שירצה כמש"ל בסי' שקדם ב"ח. וצ"ל לפ"ז דבבל ל"ד אלא א"י דעומדת בהרים וכמו בשאלה (ע"כ): (ליקוט) אבל אם כו'. תוס' שם ד"ה אין כו' וכתי' הראשון אבל הרמב"ם וש"ע ס"ל כתי' השני ולכך לא חילקו וכ' תוס' שם וכגון שהתאלי כו' וזה דוקא בחוכר אבל במקבל ס"ל להרמב"ם דאסור ולכן כ' בתחלת דברי הגמ' שא"ל אלא ידא דאספסתא ולא יוכל לומר אנא כורכמא כו' דאינו רשאי דגמ' בחוכר איירי והרמב"ם איירי כאן במקבל כמו שהתחיל המקבל ודלא כרש"י במתני' שם ועבה"ג ס"ק א' ולכן לא כ' הרמב"ם שאם אמר כורכמא כו' והטור והרב ס"ל כס' ראשונה דס"ס שכ"ד ולנן לא כ' דברי התוס' וכגון שהתאלי כו' (ע"כ):

אבל כו'. עובדא דרב ביבי שם: