השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך - שולחן ערוך חושן משפט סימן שי״א

שהקפד' גדול' יש בספינ' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ב' ובחנם האריך בס"ק זה והשיג על הע"ש שלא כדת כי אין כוונת הע"ש רק לו' זה שמעכב יכול לו' איזו טעם על ההקפד' דאם לא כן למה בספינ' זו יכול לעכב ובספינ' סתם לא יכול לעכב וכן ביין זה וספינה סתם והדבר ברור שגם כוונת הרמב"ם כהע"ש ומ"ש בב"י וז"ל להרמב"ם ט"ס הוא וצ"ל הרמב"ן וק"ל וכן הוא בב"י של (דפוס סביונטה וקראקא) וגם הר' המגיד לא הזכי' דבר שהרמב"ם סוב' כן רק כ"כ בשם הרמב"ן והרשב"א אבל ברמב"ם לא מוכח מידי גם מ"ש הסמ"ע דעיקר הטעם הוא כיון שאין הדבר לפנינו שאמר עליו זה אינו מוכח והראי' שהבי' מפרק' בחצי דרך אינ' ראי' כלל מכמ' טעמי' וק"ל. ונרא' דדוק' תרתי בעינן כיון שנטבע ספינתו ואין היין זה לפנינו יכול להקפיד כי יכול לו' הואיל ונזקתי ונטבע ספינתי ל"ל להשתדל ספינ' אחרת כיון שאין לך יין זה וכן משמע בע"ש סס"ה דתרווייהו בעינן ולפ"ז אם לא נטבע ספינתו רק היין לבדו נטבע יכול לטעון עליו יין אחר אע"פ שאמר ספינה סתם ויין זה כי אין סברא כיון שיינו נטבע יקפיד זה יותר משאם לא הי' יכול להניח עליו יין אחר מיהו כשאמ' יין סתם וספינה זו אפשר דאפי' היין לא נטבע יכול לעכב ולו' איני רוצה ספינה אחרת וכן נראה לדינ' ע"ש בסמ"ע עד אבל ביין שטבע צ"ל כיון שתובע כן הוא בב"י. עיין ע"ש בסמ"ע עד ר"ל הספינ' כו' הל' מגומגם שם וצריך תקון:

וי"א דאינו נותן לו אלא שכירו' מחצי הדרך. הוא דעת הרא"ש שהשיג כן על הרי"ף מהא דאמרי' לקמן ר"ס של"ד דכל אונס שאירע לב"ה שלא ה"ל לידע יותר מן הפועל פסיד' דפועל אבל כבר הרגישו בזה התו' פ' האומני' דף ע"ט סוף ע"א ותירצו בשם ריב"ן דשאני התם דלא אבד הפועל כלום רק שנתבטל ממלאכתו משא"כ הכא שהמשכיר הפסיד ספינתו וכ"כ בהגהו מרדכי והגהו' מיימוני בשמו וכ"כ בת"ה הילכך העיקר כהרי"ף והרמב"ם והמחבר וסייעת' דכן משמע פשט דש"ס וכ"ד מהר"מ בתשו' במרדכי שם וכ"כ האגודה שם וכן נראה דעת נ"י והרב המגיד ושאר אחרונים:

הרי אלו חולקין עיין בסמ"ע ס"ק ז' עד מיהו אינו מוכרע כו' ולפע"ד הוא מוכרע ודוק:

נותן לו שכר כל הדרך. אבל עכ"פ מנכה לו וכמ"ש הטור והמחב' לפני זה ס"ג עכ"ל סמ"ע ס"ק י' ול"נ כיון דהמחב' כ' כאן סתם נותן לו שכר כל הדרך משמע דס"ל דכאן אינו מנכ' לו וכמ"ש בב"י בשם ה"ה וז"ל פירשו ז"ל שאינו מנכ' לו כלום שכיון שספינ' קיימת יכול לו' אנא הא קאמינא אינו דומה לספינ' סתם ויין זה וטבעה ספינ' שמנכה לו לפי שלשם אין הספינ' קיימת עכ"ל מיהו גם התוס' פרק האומנין דף ע"ט ע"ב כתבו בפשיטות כהטו' וכ"כ הע"ש וכן נראה עיקר לדינא ממאי דאמרי' בש"ס פרק האומנין (בבא מציעא דף ע"ז ע"א) ובפוסקים וטור לקמן ריש סי' של"ה ע"ש ודוק:

אחד משלשים על משאה. ע"ל סי' ש"ח דשם נתבאר דשיעור זה הוא ג"כ במשא אדם ומשא בהמה דאם הוסיף א' מל' משיעו' משאם עליהן חייב עליהן בנזקין:

שהקפד' גדולה יש בספינ' כו' כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ה דשכירות ונראה דכוונתו הוא כמ"ש הטור בס"ד דסי' זה בשם י"א והרא"ש דהמשכי' חמור זה יכול לדחותו ליתן לו חמור אחר הטוב כזה וכן אם שכר חמור למשא ידוע יכול לשנותו למשא אחרת הדומה לה במשקל' וניפוחה אלא שמצאה הקפידה כאן (ר"ל בספינה זו ויין סתם) מקום לנוח ונחה עכ"ל וכ' שם המ"מ שכן דעת הרמב"ם והרשב"א והביא הב"י בסי' זה ל' הרמב"ם יות' באריכות ובטעם מאשר כתבוהו המ"מ ז"ל והא דכ' הב לי חמרי לאו למימרא דמעיקרא לא מצי לשנויי חמרא אלא דהת' כיון דליכא קפידא במלתא מה לי האי חמרא מה לי אחרינ' אבל ביין שטבע ויש לו ריוח בקפיד' מצאה מקום לתבוע תנאו עכ"ל. מבואר בדבריו דר"ל דכ"מ שהמשא ששכר עליו עדיין לפנינו יכול השוכר להחליפו באחר ובכלל מדת סדים הוא דהרי להמשכי' עכ"פ לישא משא כזו ע"ג בהמתו או ספינתו משא"כ כשמשא הראשונ' אינה בעולם בזה לא הכריחו להמשכיר לקבל מהשוכ' משא אחר (וכעין זה מצינו שכ' הרא"ש הביאו הטור לעיל בר"ס קע"ד באחין שבאו לחלוק והיה לאחד מהן שדה אצל שדה המשותף דכ' הרמב"ם אם כולו שוה עידית או זיבורית שומעין לו משום מדת סדום ושהרא"ש כ' שאין שומעין לו אלא יכולין להעלות עליו הרבה ויאמרו בעינינו הוא שוה כ"כ ע"ש ש"מ דהרא"ש ס"ל דכל כהאי דיש לו מקום קפידא לזכות על ידו יכול לקפוד בשביל זכותו ולית ביה משום מדת סדום ודוקא כשיש משא הראשון לפנינו יכול להחליפו משום דשם אין טעם לקפידתו דהמשכיר) ולא כדעת המפרשים דעת הרא"ש דמ"ה כ' דיכול כאן להקפיד כיון דמעלה היזק גדול לבעל היין דנטבע יינו מ"ה התירו לו חז"ל להקפיד שהרי ל' הרמב"ם הנ"ל מבוא' כמ"ש ראשונה שהרי כ' אבל כאן שטבע (ר"ל הספינה) ויש לו (ר"ל לבעל היין) ריוח בקפידא הרי שתלהו בטביעה דספינא ורווחא דבעל היין דמ"ה יכול להקפיד בעל היין ולא תלה קפידתו דבעל היין בטביעת יינו והזיקו וגם הרמב"ם מסיק וכ' בפי' זה עצמו אדין דבסמוך ס"ו שאמרו בגמ' דהשוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך ומצא אדם אחר שישכור הספינה עד מקום שפסק עמו שוכר ע"ז כ' ז"ל מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכי' לאחר עד סוף זמנו משכיר אם מנין בני ביתו כבני ביתו כו' עד אל תמנע טוב מבעליו (וכתבו הט"ו בשם הרמב"ם לקמן ר"ס שי"ו ע"ש) וא"כ גם מ"ש הרמב"ם כאן שהקפדה גדולה יש בספינה זו ר"ל בספינה זו שטבעה ואיננו לקיים תנאו וכן איפכא בהשכיר ספינתו סתם ליין זה לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש וכן נראה בעיני פשוט ולא הארכתי בזה אלא לאפוקי מדעת ע"ש שנתן טעם למ"ש המחבר שהקפדה גדולה יש בספינה זו וכ' בס"ב ז"ל שיכול לו' שכך שכרתיו מפני שהוא בטוח להולך בה יותר מבשאר ספינות וכה"ג כו' ובס"ג כ' שקפידא יש לבעל ספינה ביין זה מפני שידעתיו שהוא קל מיין אחר מפני שהיה צלול בלי שמרים כ"כ א"נ החביות שהיו בהם היו קלים או קטנים משאר חביות וכה"ג נ"ל עכ"ל ותמה אני על החכם בעל ע"ש ז"ל שלא כוון לכוונת הרמב"ם והמחבר ש"ע ע"ד האמת שכתבתי וכן מוכחים מהמ"מ שהביאו עליו דברי הרמב"ן הנ"ל גם מוכח שפי' אינו מענין זה עצמו כי איך יטעון שבטוח היה בספינה זו כו' שהרי כחשותו העיד על פניו שהרי ספינה זו טבעה יותר משאר ספינות וכן ביין זה לכן מחוורת' כדכתיבנ' וק"ל:

ואני אביא יין כו' מ"מ ל"ד למ"ש הט"ו בסי' שלפני זה בשוכר חמור זה ומת בחצי הדרך ואין בדמיה לשכור אחר דעכ"פ צריך לשלם השכירות לפי ערך המגיע ע"כ דתשובתו בצדו בטור ובהגהת מור"ם דשם איירי דנהנה במה שהביאו עד אותו המקום דיכול למכור שם הסחור' או לשכו' חמור אחר משא"כ כאן דנטבע היין ולא נהנה כלל במה שהביאו ע"כ:

להוציא הספינה מהמים כו'."עד צריך להשכי' פי' אין המשכי' יכול לעכב על השוכר מלעשות כן אבל הטיפול עכ"פ הוא על השוכ':

שכירות מחצי הדרך. ל"ד מחצי דרך אלא כפי שיעו' שהוליכו וטעמייהו הוא דכל פסיד' דלא ה"ל לשוכ' למידע יות' מן המשכיר הוא פסיד' להמשכי' שהוא בא להוציא מן השוכר וכמ"ש בסי' ש"י ע"ש (מיהו אם כבר קיבלו בעל הספינה כל דמי השכירות דהוא מוחזק כתבו התוספות דא"צ להחזיר כיון דמוכן לקיים תנאו) והמחבר פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאין לדמות זה לשוכר ומשכיר או פועל וב"ה דעלמ' דשם אין להמשכיר או להפועל פסידא כ"א שכר טרחתו משא"כ כאן דפסיד המשכיר בעל הספינה כל ספינתו מ"ה כפועל בטל מיהו אית ליה כיון דהוא מוכן לקיי' תנאו עד"ר:

אינו יכול להחזירו הטעם כיון שהוא מוחזק יכול לו' לבעל היין מזלך גרם כיון שא"י לקיים תנאך להביא יין זה עצמו אין לך עלי כלום ול"ד ליין סתם וספינה זו דצריך בעל הספינה להחזיר השכירות אף שכבר קבלו דשם יכול הבעל יין לו' הריני מוכן לקיים תנאי ליתן לך שכירתך כשתעביר ייני והמניעה היא מידך שספינתך זו טבעה ויש לו מקום להקפיד כנ"ל משא"כ כאן דאין שום אחד יכול לקיים תנאו מ"ה הולכין אחר המוחזק:

הרי אלו חולקין השכר. ול"ד להשכיר חמו' סתם ומת בחצי הדרך דצריך להעמיד לו אחר ואי לא אינו משלם לו כלום דשאני התם דאותו סחורה דשכר חמור לצורכה עדיין היא בעין והרי זהו כמו הביא זה יינו וזה לא הביא ספינתו ולכאורה נראה דבזה אפי' לא הוליכו עדיין חצי הדרך או שהוליכו טפי מחצי דרך עכ"פ חולקין השכר כיון דאינו מועיל חזקתו של חד מנהון וצריך ליתן לכשנגדו החצי כיון ששניהן שווין בקיום התנאי ואין אחד מהן עדין קיימו משווין ביניהן לחלק השכר ה"נ נא' לעניין אם הוליכו פחות או טפי מחצי הדרך מיהו אינו מוכרע ועמ"ש עוד בפרישה מזה:

אבל אם זה מביא יינו כו'. אבל בספינה סתם ויין זה אפי' לא קיים בעל הספינה להביא אחרת צריך ליתן לו כל שכרו משום דמצי בעל הספינ' למימר כיון דאין בעל היין מצי לקיים תנאו למה לי להביא ספינתי חנם וכן איפכא ביין סתם וספינה זו:

אם נתן שכר נמי יטול. וה"ה נמי איפכא אם בעל הספינה מביא ספינה אחרת ואין בעל היין מביא יין אחר דצריך לשלם לו כל שכירתו וכ"כ הטור:

נותן לו שכר כל הדרך. אבל עכ"פ מנכה לו וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה ס"ג ז"ל שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה וכו' ע"ש וכ"כ בטור כאן:

ואם מצא השוכר מי שישכיר כו' שוכר כו' ל' הטור הב' ישלים לו השכירות והראשון כו' ר"ל בין שניהם יתנו לבעל הספינה שכירות ונוסף על זה יתן לו הראשון תוספת של הפסד ספינתו היציאה והכנסה היתירה וק"ל:

ויש לבעל הספינה עליו תרעומות. התרעומות הוא שגרם לסבול לו דעת איש אחר שלא הורגל עמו וכדמסיק המחבר בס"ס זה וכ"כ הטור כאן בהדיא ע"ש:

נפסדת בהוצאת הסחורה של ראשון. כצ"ל ודוק שהרי לא השכיר עמו אלא הוצאה והכנסת הסחורה פעם א' וכאן ניתוסף לו הוצאות והכנסות יתירה והיינו הוצאות סחורה של ראשון שלא היה ראוי להוציא סחורה של ראשון פה בחצי הדרך ולא להכניס סחורה שנייה:

שהקפדה. עיין בסמ"ע שהאריך לבאר בזה והשיג על הע"ש. והש"ך כתב דשלא כדת השיג עליו ומיישב דבריו ע"ש באורך:

אומרים. הוא דעת הרא"ש שהשיג על הרי"ף מהא דאמרינן לקמן ר"ס של"ד דכל אונס שאירע לבה"ב שלא ה"ל לידע יותר מן הפועל פסידא דפועל אבל כבר הרגישו בזה התוספות פרק האומנין דף ע"ט סוף ע"א ותירצו בשם ריב"ן דשאני התם דלא אבד הפועל כלום רק שנתבטל ממלאכתו משא"כ הכא שהמשכיר הפסיד ספינתו וכ"כ בהגמ"ר והגמ"יי בשמו וכ"כ בת"ה הלכך העיקר כהרי"ף והרמב"ם והמחבר וסייעתם דכן משמע פשט הש"ס וכן דעת מהר"מ בתשובה במרדכי שם וכ"כ האגודה וכן נראה דעת הנ"י והר"מ ושאר אחרונים. ש"ך:

להחזירו. הטעם כיון שהוא מוחזק יכול לומר לבעל היין מזלך גרם כיון שלא תוכל לקיים תנאך להביא יין זה עצמו אין לך עלי כלום ול"ד ליין סתם וספינה זו דצריך בעל הספינה להחזיר השכירות אף שכבר קבלו דשם יכול בעל היין לומר הריני מוכן לקיים תנאי ליתן לך שכירתך כשתעביר ייני והמניעה היא מידך שספינתך זו טבעה ויש לו מקום להקפיד משא"כ כאן דאין שום אחד מהן יכול לקיים תנאו הולכין אחר המוחזק. סמ"ע:

חולקין. ל"ד להשכיר חמור סתם ומת בחצי הדרך דצריך להעמיד לו אחר ואי לא העמיד אינו משלם לו כלום שאני התם דסחורה זו ששכר חמור לצרכה עדיין הוא בעין והרי הוא כמו זה הביא יינו וזה לא הביא ספינתו ולכאורה נראה דבזה אפי' לא הוליכו עדיין חצי הדרך או הוליכו טפי מחצי דרך עכ"פ חולקין השכר כיון דאינו מועיל חזקתו של חד מנהון ושניהן שוין בקיום התנאי ולא קיימו עוד אחד מהן לכך משווין ביניהן לחלק השכר ה"נ נאמר לענין אם הוליכו טפי או פחות מחצי הדרך מיהו אינו מוכרע עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דלפע"ד הוא מוכרע:

ויוציא. וה"ה איפכא אם בעל הספינה מביא ספינה אחרת ואין בעל היין מביא יין אחר דצריך לשלם לו כל שכירתו וכ"כ הטור. סמ"ע:

כל. אבל עכ"פ מנכה לו וכמ"ש הט"ו בס"ג שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה כו' ע"ש וכ"כ בטור כאן עכ"ל הסמ"ע ול"נ כיון דהמחבר כתב כאן סתם נותן לו שכר כל הדרך משמע דס"ל דהכא אינו מנכה לו כלל וכמ"ש בב"י בשם הה"מ ע"ש מיהו גם התוספות פרק האומנין דף ע"ט ע"ב כתבו בפשיטות כהטור וכ"כ הע"ש וכ"נ עיקר לדינא ממאי דאמרינן בש"ס שם דף ע"ז ע"א ובפוסקים ועוד לקמן ר"ס של"ה ע"ש ודוק. ש"ך:

תרעומת. הנזכר בס"ס זה מפני שגרם לו לסבול כו' וכ"כ הטור כאן בהדיא ע"ש. סמ"ע:

שהקפדה כו'. בלאו ה"ט נמי כמו ביין בס"ג ועבה"ג ס"ק ד' אלא דינא קאמר:

ואם אפשר כו'. כשיטתו בסי' ש"י ס"ב בהג"ה דאפי' למשא:

אבל צריך כו'. כמש"ש ע"ו ב' אבל אינו דומה כו'. רי"ף:

וי"א כו'. כמש"ש ע"ז א' אי לא עביד דפסיק כו' וכמ"ש בסי' של"ד ס"א בהג"ה וכן בכל כו' אבל דעת התוס' כדעת הרי"ף וע"ש ד"ה אלא בספינה כו' ודעת ריב"ם בתוס' ד"ה אי אתה כו' כדעת הרא"ש ע"ש:

ודוקא כו'. ערי"ף ורא"ש שם דבעל הספינה מני אמר כו' וכ' הרא"ש ומיהו כו':

וצריך ליתן כו'. וכ"כ הרי"ף והרא"ש וכמ"ש בגמ' שם והרמב"ם סובר דהא שאמרו שטענת רפסא טענה הוא למאי דקס"ד אבל למסקנא א"צ לזה ונראה שגי' א"ה דטענתא כו' ר"ל אלא ע"כ לאו טענה היא כלל ואף לענין תערומת וז"ש הרמב"ם תערומת כמו בסיפא אבל תוס' שם כ' כדעת הרי"ף ורא"ש וע"ש בד"ה דפרקיה. וא"ת כו' וי"ל כו'.

וכן אם אם כו'. כפי' תוס' בשם ר"ח ורי"ף וש"ס: