שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב - שולחן ערוך חושן משפט סימן ש״ה

קיבל עליו שומר שכר כו'. ע"ל סי' ס"ו ס"מ וצ"ה ס"א בהג"ה ורצ"א סכ"ז וש"א ס"ד ודו"ק ורצ"ה ס"ה ורצ"ו ס"ה עיין בתשו' ר"י לבית לוי סימן ס"ח סוף ד' קמ"ט ובתשוב' ן' לב ס"א דף קנ"ה:

ומשבוע' כו'. ומ"מ מפסיד שכרו המגיע לו כ"כ בתשו' ר"א ן' ששון והביא ראיה ממאי דאמרי' לעיל סימן ס"ו ס"מ ור"ס ש"א והאריך עיין שם:

אמר סתם כו'. כ"כ בתשובת מהר"ם ובתשובת מיימוני לספר משפטים סי' י"א ואגודה ס"פ האומנים כת' הסמ"ע ס"ק ו' וז"ל תשובת מיימוני ש"ש או שואל שאמרו מעיקרא איני מקבל אחריות עלי פטור מכולם אפילו ש"ח לא הוי עכ"ל צ"ל דוקא בדאמר מעיקרא כן מהני בלא על מנת משא"כ אם קיבל השמירה מעיקרא צ"ל אח"כ ע"מ עכ"ל ואיני מבין דבריו דאי אתא לאפוקי בשעת קבלת השמירה הא ליתא דהא בהדיא איתא במרדכי והגהת מיימוני שם דאם אומר בשעת הקבלה איני מקבל אחריותו לא הוי אפי' ש"ח וכ"כ המחבר לעיל סי' ע"ב ס"ז ואי אתא לאפוקי כשנסתלקו זה מזה אחר שכבר קבל השמירה פשיטא דע"מ נמי לא מהני וכן משמע במרדכי והגהת מיי' שם דאין חלוק בין אמר לשון ע"מ או סתם איני מקבל עלי אחריות וגם הר"ב סירכא דלישנא דהמרדכי והגה' מיי' נקט ע"ש ומאי דאמרי' בעלמא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אין ענינו לכאן וק"ל ע"כ עיין בתשו' רשד"ם סי' קמ"א:

וי"א דהוא הדין השאילני כו'. כ"כ גם כן המרדכי ר"פ השואל ותשובת הרא"ש בטור בשם ראב"ן והוא בראב"ן ד' צ"ח ע"ד וכ"פ הב"ח וקשה למה כתב בשם י"א שהרי גם המחבר סובר כן ממ"ש אח"כ השאילני היום ואני אשאילך למחר נעשה ש"ש אלמא דבבת אחת הוי שמירה בבעלים. וכן מוכח ממ"ש המחבר בסעיף ז' וצ"ע:

ואשמור לך למחר כו'. וה"ה ביום א' ושעות מחולקות וק"ל:

שמור לי היום כו'. הטור ושאר אחרונים נבוכו בדברי הרמב"ם והרמ"ה ולפע"ד נראה עיקר כדבריהם בש"ס (דף פ"א ע"א) דאל"כ ל"ל לתלמודא למימר הכי אבריית' הא כבר קאמר הכי אמתני' ותרתי זימני ל"ל ע"ש ולענין קושית הטור וסייעתו נ"ל דהשאילני ואשאילך ודאי אתי כפשוטו בבת אחת דומיא דשמור לי ואשמור לך וא"כ בשעה שזה מחויב לשמור לו כלי השואל גם חברו מחויב לשמור כלי משאיל והוה שאלה בבעלים ושמור לי ואשאילך נמי א"ש שהרי מיד שזה מקבל הכלי לשמור זה מחוייב להשאיל לו הכלי נמצא שזה הכלי של משאיל הרי הוא כאלו הוא של השומר וכל היכא דאיתיה ברשותא דהשומר איתיה ובעל הכלי צריך לשומרו לו כדי להשאילו נמצא נעש' בעל הכלי שהוא המשאיל שומר וכן בהשאילני ואשמור לך ומיירי שמשאילו אח"כ דאלו היה מוסר לו כלי השואל מיד א"כ אינו שוב עמו במלאכתו וזה בכלל היום ולמחר מיהו בשמור לי היום ואשאילך למחר כיון דאינו חייב להעמיד לו כלי השואל עד למחר לא חל על המשאיל תורת שמירה עד למחר שהרי הכלי הוא שלו ולא הוי שמירה בבעלים ואפשר שגם רש"י ושאר מפרשים שפירשו דלא קאי בש"ס רק אשמור לי ואשמור לך מודים בזה לדינא רק שלא רצו לפרש הש"ס כן משום דס"ל דא"כ לא היה צריך לשנויי דמיירי בהיום ולמחר רק שא"ל שמור לי ואשאילך מיד וכן עשה באופן שלא היה מחויב המשאיל לשמור הכלי שלו בשעה שהשומר משמר (ועיין בסמ"ע ובב"ח מ"ש בזה ואין דבריהם נכונים ודוק) ודוק היטב:

השאילני היום כו'. ואם א"ל השאילני ואניח לך משכון הוי שואל וחייב באונסים ר"ן בתשובה סי' י"ט:

ויש אומרים דשמור לי כו'. עיין בספר א"א דף ק"ד ועיין בתשוב' רשד"ם סי' ל"ד:

כגון שראובן הניח משכון. עיין בתשו' הר"ן סי' י"ט וע"ל סי' ע"ב ודוק כתב הסמ"ע אם עשה כן מעצמו כו' ופשט לשון מור"ם לא משמע כן וכן במהרי"ק שם משמע דאין חילוק בכך אלא אפי' תלה זה בזה כיון דאין המשכון בידו א"כ אינו שומר עליו גם הרמ"ה מודה וק"ל:

שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו. אע"ג דכבר נשבע שהוא כדבריו והיינו שנאנס' מידו או מת מ"מ צריך לישבע שאינה ברשותו משום דאם שלח בה יד כבר נתבא' בסי' רצ"ב ורצ"ד שמאז עומדת ברשותו אפי' לענין אונסין וה"ק ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד ואז אינו ברשותו הא שלח בה יד היתה ברשותו אע"פ שנאנסה וק"ל ועמ"ש לעיל בסי' רצ"ה בס"ב בסמ"ע עוד מזה:

ואם טוען נגנבה או אפילו שאמר פשעתי והריני משלם כו'. האי הריני משלם קאי גם אטען נגנבה דהא ש"ש דינו שחייב לשלם בגניבה ואבידה והאי או אפי' שאמר פשעתי בה כו' אינו מיושב בדברי המחבר דמאי אפי' דקאמר אלא שהעתיק ל' הטור בקיצור ובטור א"ש שסיים וכ' ע"ז ז"ל נמצא הגנב הכפל שלו כו' והוא מטעם שנתבאר לעיל בסי' רצ"ה דחכמים ז"ל עמדו על דעת הבריות דניחא להו בשומר שירצה לשלם לבעלים קרנם אם יגנב מעצמו מבלי שיצטרכו להעמידו בדין ושבאם יהיה השומר נאמן בזה הם מקנים לו הכפל באם ימצא הגנב ובזה טענת פשעתי בה והריני משלם הוא רבותא דאף ע"ג דאינו נאמן כ"כ שהרי פשע בהפקדון מ"מ כיון שרוצה לשלם בלי העמדה בדין קנה הכפל ועמ"ש בסי' רצ"ה.

נגנבה בלסטים מזויין כו'. גם בש"ח נקט הטור והמחבר האי דינא בס"ס רצ"ד ס"ו בלסטיס מזויין וכמ"ש בסמ"ע שם בטעמו:

צריך לפרוע לבע"ה כו' "עד והוא יפרע לבע"ה המחבר העתיק כאן ל' הטור שכ"כ גם בסי' זה ולעיל ס"ס רצ"ד העתיק המחבר ל' הרמב"ם דסוף הלכות שאלה ומ"ה לא הזכיר הטור שם דין פרעון דשומר לבע"ה משום דהרמב"ם ג"כ לא כתבו ושם כתבתי דלרש"י והטור צריך השומר לשלם לב"ה והוא חוזר ומוציאו מהגנב ושהמ"מ כ' שהרמב"ם ס"ל דאין על (הגנב) השומר אלא הטירחא ושהב"י כ' שי"ל שגם דעת הרמב"ם הוא שהשומר צריך לשלם להבע"ה עכ"פ ומה"ט נמי כ' המחבר כאן ל' הטור דצריך לפרוע לב"ה כו' דס"ל דגם הרמב"ם ס"ל הכי אבל הרמב"ם לא כ' זה ולפי מה שהוכחתי לעיל בס"ס רצ"ד שהרמב"ם לא ס"ל כרש"י אלא כמ"ש המ"מ בשמו א"כ גם מ"ש כאן המחבר אינו מכוון שהוא ע"פ שיטת רש" ובס"ס רצ"ד העתיק ל' הרמב"ם שאינו כדעת רש"י ודוק.

בשעה שמשך כו'. כבר נתבאר בס"ס רצ"א דבשעה שמשך דהיינו מתחלת ענין מלאכת השמירה והדומה לו בעינן שיהא עמו ואז לא איכפת לן אף אם אח"כ בשעת אבידה לא יהיה עמו ופטור מה שא"כ איפכא:

אמר סתם ע"מ כו'. וז"ל תשובת מיימוני דספר משפטים סי' י"א ש"ש או שואל שאמרו מעיקרא איני מקבל אחריות עלי פטור מכולם אפי' ש"ח לא הוה עכ"ל צ"ל דוקא בדאמר מעיקרא כן מהני בלא ע"מ משא"כ אם קיבל השמירה מעיקרא צ"ל אח"כ ע"מ ודו"ק:

נתבאר משפטו בס"ס רצ"א ע"ש מסכ"א ואילך גם בטור בסי' זה כ' מדינים אלו ע"ש:

וי"א דה"ה השאילני ואשאילך הטעם דהמשאיל הוא במלאכת השואל לשמור לו כלי המושאל לו:

ואשמור כו'. הטעם דכבר נתבאר דבעינן שיהא עמו בתחלת השמיר' של זה שאבד:

שמור לי היום ואשאילך למחר כו'. משמע הא א"ל שמור לי היום ואשאילך מיד או השאילני ואשמור לך מיד הוה שמירה בבעלים וכ"כ הטור בשם הרמ"ה בהדיא ותמה עליו הטור בזה (והוא דעת הי"א שמביא מור"ם ע"ז) וגם הב"י תמה על השאילני ואשמור לך מיד ע"ש ובפריש' כתבתי דנ"ל טעמו דהרמ"ה בזה דס"ל דהא דכתיב בעליו אין עמו כו' ל"ד עמו במלאכה קאמר דא"כ לא ה"ל לקרא לסתום אלא ר"ל בעל המשאיל אינו עם ענין השאלה דלא תלה עסקו וענין אחר בשאלה זו אז חייב לאפוקי כשא"ל השאילני ואשאילך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך שכולם מקרי בעליו עמו שהרי תלה השמירה או השאלה בענין אחר שאמר אשאילך בתנאי שתשמור לי או השאילני בתנאי שאשמור לך כנגדו מיהו באומר לו השאילני היום ואשמור לך למחר לאו עמו מקרי דעמו משמע מיד בשעת התחלת שאלה ועמ"ש עוד מזה בפרישה:

שהיא כבידה. פי' והוא היה חזק יותר לנושאה עליו או שהי' רוכב גמל וכן היה מעשה בגמ' וע' בטור שהביאו ומ"ש עוד מזה:

הנשארת היא של בעל הראשון כו'. ואינו יכול זה שהי' בידו לעכבו בשביל מה שאבד לו השני דהרי פטור מאבידתו אף שהו' שואל כיון דהשני הי' עמו במלאכתו שהיה ג"כ שואל ממנו וכמ"ש ע"ז מור"ם ז"ל דה"ל השאילני כו':

כגון שראובן הניח משכון כו'. אם עשה כן מעצמו ולא תלה זה בזה אפי' הרמ"ה דחולק לעיל מודה בזה לפי הטעם שכתבתי ודו"ק:

[ס"א שלא שלח בה יד] לפמש"ל סי' רצ"ה ס"ב דכל שבועה לפי ענינה [י"ל] דהכא מיירי בטוען נאנסה לסטים מזויין ואפשר דהדרי' לידי' ע"כ נשבע שאינה ברשותו עכשיו ואין צריך לדוחק הסמ"ע בזה:

(ס"ג [ס"ד] אמר סתם פי' בשעת קבלת המשכון דאם קבל המשכון סתם כבר נעשה ש"ח וכל זמן שאינו מחזיר המשכון לאו כל כמיניה לפסוק ממנו על שמירת ש"ח וכ"כ במרדכי ס"פ האומנין שמשם למד רמ"א דין זה וז"ל בשעת קבלת המשכון אמר שלא אתחייב באחריות כו' וכן הוא בתשו' מיימון בסי' י"א בס' משפטים ע"ש בסמ"ע ס"ק ה' כתב דאחר קבלת שמירות המשכון צ"ל אח"כ ע"מ והוא תמוה מאוד דודאי אחר שקבל השמירה סתם אינו יכול להפטר אפי' באמירות ע"מ ורמ"א דנקיט כאן ע"מ לאו ללישנא דדוקא נקטי' ובמרדכי עצמו אין שם ל' ע"מ ובד"מ ראיתי בהעתק שהעתיק רמ"א דברי המרדכי והזכיר שם ל' ע"מ ושם מיירי מעיקר' אלא פשוט לענ"ד דהאי ע"מ אינו מעלה ולא מוריד דמעיקרא פטור בכל גווני ואח"כ אינו יכול לפטור עצמו בשום גווני כנלע"ד:

(סעיף ו' דה"ה השאילני כו') הכלל בכל השמירה בבעלים באם יש לו איזה הנאה להשומר מהבעלים בשעת התחלת השמירה מיקרי שמירה בבעלים:

(לך למחר) דשמירה בבעלים בשעת שאלה דוקא והא דבעינן שיאמר למחר היינו גם בשמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך הא לא אמר למחר הוי שמירה בבעלי' וכ"כ רבינו בשם הת"ה ומה שתמה רבינו וב"י על רמ"ה נלע"ד ליישב בשמור לי ואשאילך מקרי בעליו עמו כיון שאז משועבד הבעל שיתן לו כלי שלו בשאלה ואפי' אם לא יתן לו בידים מ"מ חייב הוא להראות ליה היכן מונח ולא ימחה לו ליקחנ' ובהשאילני ואשמור לך צ"ל דכאן הוי השאלה כמו ש"ש ופטור מאונסין והטעם פירש"י בהשאילני ואשאילך דהא אין כל הנאה שלו כמו שאר שואל וממילא ה"ה בזה שהרי אף הוא שומר שלו וא"כ ניחא לשואל להיות ג"כ שומר שבזה יפטור בשאלה מהאונסי' ואם לא יתרצה המשאיל לשומו לשואל ג"כ שומר יהי' השואל נפסד בזה וכיון שמקבל עליו המשאיל שמירתו של שואל ומהנה אותו בדבר זה מקרי שפיר שאלה בבעלי' ובסמ"ע ס"ח ז' כ' הטעם בזה דס"ל להרמ"ה לאו דוקא עמו במלאכה כו' ואני אומר אלו ס"ל להרמ"ה כן הוי כל הסוגי' דפ' השואל כנגדו דבכ"מ עמו במלאכתו קאמר ותנאי בדברי' אלך לא משוה בעליו עמו כלל דא"כ ה"ל כל ש"ש שמיר' בבעלי' דהא אמר לי' שמור לי בתנאי שאתן לך שכר ותהי ש"ש שלי והנכון לע"ד כמ"ש ונראה דמספיק' אין להוציא ממון באלו נגד הרמב"ם והרמ"ה אף שאחרי' חולקים עליהם:

(ס"ז לא הוי שאלה בבעלי') פי' אם נאבד החפץ שהשאיל ביד ראובן חייב ראובן לשלמו ולא מצי למימר אתה שמעון שאול לי מחמת שאתה שומר שלי על כל שהשאלתי לך ונתתי ללוי בשבילך מפני שאין שמעון עצמו שומר הכלי ההוא אלא לוי:

ברשותו. ואע"ג דכבר נשבע שנאנסה או מתה מ"מ צריך לישבע שאינה ברשותו משום דאם שלח בה יד מאז עומדת ברשותו אפילו לענין אונסין וה"ק ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד דאז אינה ברשותו וע"ל סימן רצ"ה (עמ"ש שם ס"ק ה'). סמ"ע:

קבל. וע"ל סימן ס"ו ס"מ וסי' צ"ה ס"א בהג"ה וסימן רצ"א סכ"ז וסימן רצ"ד ס"ה ורצ"ו ס"ה וסי' ש"א ס"ד ועיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' פ"ח בתשובת ן' לב ס"א סי' צ"ה וצ"ו:

תנאו. ומ"מ מפסיד שכרו המגיע לו כ"כ בתשובת מהר"א ששון סי' ע"ג והביא ראיה מלעיל סימן ס"ו ס"מ ור"ס ש"א והאריך ע"ש. ש"ך:

סתם. וז"ל תשובת מיי' שומר שכר או שואל שאמרו מעיקרא איני מקבל אחריות עלי פטור מכולם ואפילו שומר חנם לא הוי ע"כ וצ"ל דוקא כדאמר מעיקרא כן מהני בלא ע"מ משא"כ אם קבל השמירה מעיקרא צ"ל אח"כ ע"מ עכ"ל הסמ"ע ואיני מבין דבריו דאי אתא לאפוקי כשנסתלקו זה מזה אחר שקבל השמירה פשיטא דע"מ נמי לא מהני וכן משמע במרדכי והגמיי' שם דאין חלוק בין אמר לשון ע"מ או סתם איני מקבל אחריות ואי אתא לאפוקי בשעת קבלת השמירה הא ליתא דהא בהדיא איתא שם דאם בשעת הקבלה אומר איני מקבל כו' לא הוי אפי' שומר חנם וכ"כ המחבר בסי' ע"ב ס"ז ומאי דאמרינן בעלמא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אין ענינו לכאן עיין בתשובת רשד"ם סי' קמ"א. שם:

למחר. וה"ה ביום אחד ושעות מחולקות. שם:

שמור. עיין בש"ך שכתב דהטור ושאר אחרונים נבוכו בדברי הרמב"ם והרמ"ה בזה ולפע"ד נראה עיקר כדבריהם בש"ס ע"ש באורך:

ואשמור. ואם אמר ליה השאילני ואניח לך משכון הוי שואל וחייב באונסין. ר"ן בתשובת סי' י"ט. שם:

וי"א. עיין בס' א"א דף ק"ד ובתשובת רשד"ם סי' נ"ד:

שראובן. עיין בתשובת הר"ן שם וע"ל סי' ע"ב ודו"ק וכתב הסמ"ע אם עשה כן מעצמו ולא תלה זה בזה אפי' הרמ"ה דחולק לעיל מודה בזה ע"כ ופשט לשון הרמ"א לא משמע כן וכן במהרי"ק שם משמע דאין חילוק בכך אלא אפילו תלה זה בזה כיון דאין המשכון בידו אם כן אינו שומר עליו ש"ך:

אמר סתם כו'. כמ"ש במנחות קט א' יצא הא כו' נעשה כו' אע"ג דכי אמר הרי עלי עולה חייב אף באונסין כי אמר הכי פטור אף מפשיעה ואף שי"ל דנעשה כאלו אמר ע"מ שאהרגנה מ"מ כיון שאמרו נעשה כאומר כו' אלמא דה"נ כה"ג:

וי"א כו'. טור בשם הרמ"ה שמפרש מה שפריך שם ואמאי שמירה כו' קאי אכולהו בבי וכ"ד הרמב"ם כמש"ו בש"ע א"ל שמור כו' וכ"ד הרא"ש בתשובה כמ"ש בס"ז וכ"מ בגמ' שם ב' הנהו בי תרי כו' א"ל רבנן כו':

וי"א דהשאילני כו'. רש"י שם ד"ה שמירה כו' וכ"ד הטור ועובדא דשם ב' נזהר רש"י שכ' שם ד"ה שאלה כו' ונושא כו' ועב"י:

א"ל כו'. הוא עובדא הנ"ל דהנהו בי תרי. הרא"ש שם:

מיהו כו'. ר"ל אפי' לדעת הרמ"ה והרא"ש מודה בכה"ג. שם וז"ש דהוי כו' כס' רמ"ה ומיהו כו':