יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים - שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ״ו

מי שמת כו'. עיין בתשוב' רשד"ם סי' שכ"ה ושל"ג ושמ"ב ושמ"ז:

השיא האב. ע' בתשובת ר"ש ס"ג סי' פ' מדין המשיא את בנו הגדול בבית ובתשוב' מבי"ט ח"א סי' קכ"ה:

ודוקא כשמיחו כו'. ויש מי שחולק כו' עד"ר ופרישה שם כתבתי טעם אלו החולקין כאן וס"ל דיכול לתבוע מותר חלקן אפי' לשעבר במה שכלה ונאבד וגם לא חלקו בין מה שעליהן ובין מה שעל אשתו ובניו ובסי' רפ"ח חלקו הטור והמחבר באלה ושאין שמין מה שכבר כלה ע"ש שכתבתי כמה ישובים ואינם נוחים לי מפני סתימת דברי הטור והמחבר לכן היה נראה לחלק דדוקא לקמן בסי' רפ"ח דלא איירי בגדולים וקטנים אלא הן שוין וקפידתן אינו אלא בבגדים מה שתיקן אחד לנפשו או לאשתו ובניו יותר מאחרים בזה י"ל דמתחלה כ"ז שלא גילו דעתן להקפיד היה כוונתן שלא להקפיד אלא כל א' יכסה במה שירצה וכשיראה שחבירו יעשה לו ולאשתו בגד טוב גם הוא יעשה כן משא"כ כאן דאיירי בגדולים ובקטנים שגדולים צריכים יותר בבגדים מה שאין שייך בקטנים והקטנים צריכין יותר במזונות שאין שייך בגדולים אין סברא לומר שנתרצו בתחלה לזה מ"ה ס"ל לר' ישעיה דיכולין לתבוע זה את זה אף במה שכבר כלה:

ה"ג נשאו הגדולים לאחר מיתת אביהן מהאמצע. וכ"כ בטור אבל ברמב"ם ליתא:

אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בו. במהרי"ו סי' ק"ד כ"כ וכתב דאפי' נתקשר אביו בקנין האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן לקנס שכנגדו ומסיק שם בסי' ק"ה בשם תשובת מוהר"ם דכשמת האב קודם שהגיע זמן הנשואין ואין המשדך והאחין רוצים לקיים מה שקיבל עליו אביו פטורים מהקנס וע' בא"ע סי' נ' סעיף ו' בהג"ה:

שהרי לא זכה בה בחיי אביו ז"ל מהרי"ו שם בסי' ק"ד נראה דלא זכה הבן בכל מה דקצב לו אביו אלא יחלקו בשוה דמאיזה טעם יזכה דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מחמת מיתה ואי משום מצוה לקיים דברי המת הא כתבו התוס' דלא אמרי' מצוה לקד"מ אלא היכא דהושלש מתחלה לכך ואי משום אומדנא דעת אביו כיון דנדר לו כ"כ אמדינן דעתי' דניחא ליה לקיים מאן לימא לן דדעתו הי' שיטול כל זה בראש דוק לאידך גיסא דלמא כל מה שקצב לו היינו דוקא בחייו אבל לאחר מותו כיון דנפלו נכסיו קמיה בניו ולהאי בן נמי אית ליה חלק בהדייהו לא ניחא ליה להאב להעביר נחלה משאר בנים כ"ש היכא דחלק ירושתו יגיע לשיעור הנדוניא שקצב לו אביו כו' ע"ש ודומה לזה חזר וכתב מהרי"ו בסי' קמ"ב בראובן ששידך בתו ופסק לה נדוניא ומת ראובן קודם שהשיאה ופסק דפשוט הוא דלא ליקח דבר זה מן האמצע רק אותה הבת המשודכת תתנה מחלק ירושתה כו' עד ולכל היותר אין ליקח מן האמצע אלא סך המבואר בכתב הקנס ואין לדמות האי מילתא למה שפסק מוהר"ם (לפטור אותה מהקנס) ל"ד דהתם לא הי' שט"ח רק קנס בעלמא ומ"ה פטורים באונס אבל היכא דאיכא שט"ח הוא כמו הלואה דלא מהני טענת אונס עכ"ל:

עד שישמחו בו כלם פירוש בשעה שישאו נשים וישמחו בו כדרך ששלחו לו בשעת נישואין ודוקא כשישאו כולם אז משלח לכל א' חלקו בשעת נישואיו וזהו שמסיק וכ' שהרי כולם שושביניו ור"ל בשעה ששלח אביהן הי' דעתו על כל בניו לחזור ולשלוח לכל אחד חלקו ולפיכך אם שמח במקצתן פי' אם מקצת מהן נשאו נשים מחזיר אותו חלק דכל א' לבדו ואפי' אם יתרצו כל האחין שישלח כל דמי שושבינות בנשואים דאחר מהאחין וישמחו שם עמו כולן יחד אין זה שנשתלח לו מחוייב לשלחן ביחד אלא לכל אחד חלקו כשישא אשה וכן מוכח ומבואר בגמ' ובפוסקים וק"ל:

ומ"ש והרי הוא לאמצע פי' שיחלקו כל האחים באותו חלק כן הוא דעת הרמב"ם אבל הראב"ד וגם ר"י הלוי והטור כתבו דהוא של אותו שנשא והמ"מ כ' טעם לדברי הרמב"ם ז"ל כיון דאם לא ישאו אחרים נשים או ישאו אלא שלא ישאו כדרך שנשא זה שנשתלח לו השושבינות (בדרך שנתבאר בא"ע סי' ס' ע"ש) אזי יהי' זה שנשתלח לו פטור מלשלוח לו והרי אביהן דעתו הי' לזכות בהמתנה ששלח לכל בניו ואיך יהנה זה שנושא במה שנשלח לו לבד והאחרים לא יבואו להנות מחלקן דאין אומרים בזה להניח הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא הכי משמע דקתני חוזרת לאמצע עכ"ל ודעת הטור ואינך הנ"ל נראה דהוא דבשעה ששלח אביהן בשם כולם דעתו הי' כאלו נתן לכל אחד מבניו חלקו מהמתנה שכל אחד ישלחנו בשמו לזה שנשתלח לו ואז הי' זה שנשתלח לו חייב להחזיר לכל א' מהן חלקו לבדו בשעה שישא כמו שנשא היא וע' דרישה:

(ס"א ויש מי שחולק) הוא דעת רבינו ישעיה בדרישה [כתב] שס"ל אפי' מסתמא לא אמרי' דמחלו זה לזה וצריכין לשלם כ"א מה שהוציא על עצמו וא"ל אמאי לא אמרי' כאן כמ"ש ריש סי' רפ"ח דאין שמין בגדים שכבר בלו י"ל דהתם היו כולם גדולים בשעת הוצאה וכיון שלא מיחו זה לזה מסתמא מתנו אהדדי משא"כ כאן דקטנים לאו בני מחאה ננהו ובכומ"ע תירץ דשאני התם דכולם גדולים וראוים למלבוש זה כזה וכיון שזה תיקן לו וזה לא תיקן לו מסתמא מחלו משא"כ כאן שאין ראוי למלבוש זה כזה וכן למזונות ע"כ לא אמרי' מסתמא נתרצה תחילה:

(ס"ג אין שומעים להם כו') אע"ג דלענין נדונית הבת אמרינן באה"ע סי' קי"ג דהולכין אחר נישואי הבת הראשונה שהשיא האב בחייו וצריך שיתנו היורשים גם לשניה כן שאני התם דמתקנתא דרבנן יש לבת עישור נכסים א"כ מה שנתן לבתו בחייו גלי' דעתי' שזה הוא במקום עישור נכסים ומסתמא גם לשניה יתן כן אבל מה שנותן אדם לבנו אינו אלא דרך מתנה בעלמא לא דרך חיוב וא"כ אפשר שלפ"ז אין רצונו ליתן מתנה אלא שבקי' אירושתו:

(שהרי לא זינה כו') כתב שם במהרי"ו סי' ק"ד דאפי' הקנה האב בקנין בשעת התנאים דהקנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר ביניהם שיתן הקנס לכשנגדו ע"ש בא"ע סי' ך' [כ] סעיף ו':

(ס"ה עד שישמחו בו כו'). פי' שישאו נשים וישמחו בו כדרך ששלחו בו בעת נשואיו ויכול לומר דעת אביהם המשלח השושבינות היתה על כל בניו שיחזיר לכ"א חלקו:

(הוא לאמצע) הטעם במ"מ כיון דאם לא ישאו אחרים נשים אז פטר מהן מי שנשתלח לו והרי אביהן רצה לזכות לכל בניו וא"כ יהנה זה שנושא אשה במה ששלח לו לבד והאחרים לא יהנו מחלקן:

שחולק. הטעם דס"ל דיכולים לתבוע חלקן המותר אפי' לשעבר במה שכלה ונאבד והא דכאן לא חלקו בין מה שעליהן ובין מה שעל אשתו ובניו ובסי' רפ"ח חלקו הט"ו בכך ושאין שמין מה שכבר כלה ונראה לחלק דדוקא התם דלא איירי בגדולים וקטנים אלא הן שוין וקפידתן אינו אלא בבגדים מה שתיקן אחד לנפשו או לאשתו ובניו יותר מאחרים בזה י"ל דמתחלה כל זמן שלא גילו דעתן היה כוונתן שלא להקפיד אלא כל אחד יכסה במה שירצ' וכשיראה חבירו שהוא עושה לו ולאשתו בגד טוב גם הוא יעש' כן משא"כ כאן דאיירי בגדולים וקטנים שהגדולים צריכין יותר בגדים והקטנים צריכין יותר מזונות אין סברא לומר שנתרצו בתחלה לכך מש"ה ס"ל דיכולין לתבוע זה את זה במה שכבר כלה עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' רשד"ם סי' שכ"ה של"ג שמ"ב ושמ"ז:

אלא מחלקו. ואפי' נתקשר אביו בקנין האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן קנס לשכנגדו כ"כ במהרי"ו שם. סמ"ע:

השיא. עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' פ' מדין המשיא את בנו הגדול בבית ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ה. ש"ך:

ודוקא כו'. בתוספתא ספ"ח הניח בנים גדולים וקטנים והיו גדולים ניזונין ובאין בשתיקה לא יאמרו הקטנים הרי אנו ניזונים כדרך שנזנתם אתם כו' הניח בנות גדולות וקטנות והיו גדולות ניזונות ובאות בשתיקה לא יאמרו קטנות הרי אנו ניזונות כדרך שנזנתם אתם כו' ר"ל בשתיקה שלא מיחו וכן לענין השבח וכמ"ש ר"ס רפז:

ויש כו'. ממש"ס האי גדול אחא כו' וע"כ בשלא מיחו וכמ"ש תוס' בב"ק יא ב' ד"ה בגדול וכ"כ הרשב"א עצמו שם וכן מוכרח דאי בשמיחו מאי אחר ניחא להו כו' וכמש"ו בס"ב ואם מיחו כו' ופריך ממתני' והא אנן תנן כו' ומנ"י:

מי שפדאו כו'. כמש"ל ס"ס רמו בהג"ה:

אבל אם כו'. וכמש"ש נשתלחה לאביו מ' דוקא שאביו בעל המשתה. רי"ם:

ואין זה כו'. שכיון שכולם שושבינים שלו ולכולם חייב בשמחתם וכמש"ש וחוזרת בעונתה:

וה"ה לאמצע. כמ"ש במתני' חזרה לאמצע ומ' בכל פעם שחוזרת לאמצע דאל"כ הל"ל חוזרת לכולם כו':