א׳
מי שמת כו' ע' בתשובת מהר"ס מלובלין סי' ק"ט:
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים - שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ״ז
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ״ז - 3 סעיפים, ולצידם ש״ך, סמ״ע, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן רפ״ז
סעיף א׳
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. ובו ג סעיפים:מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפי' שכר עמלם לא יטלו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה השבח שלה זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיסת הבית או שנשאו ונתנו בסחור' אבל אם השביחו ע"י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופם לחפור ולבנות השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אע"פ שטרחו בגופם כיון שלא הודיעום תחלה ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחים הוא של עצמם ואפי' השביחו מחמת נכסים: הגה ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ד רק בפני עדים אבל אם יש בהן יתומים קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב"ד (טור בשם הרא"ש והמגיד פ"ט דנחלות וב"י בשם הר"ן) וכל זה באחין שניזונין יחד אבל אם אין ניזונין יחד אפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו (טור בשם הראב"ד) אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים אינו יכול לומר תנו לי מה שהרויחו בני וכן האחרים אינן יכולים לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא הכל מן האמצע (המגיד פי' דנחלות) א' מן האחין שנתן מתנה לאחרים וראו האחין ושתקו הוי מחילה (נ"י פ"ק דב"ק):
סעיף ב׳
א' מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו:
סעיף ג׳
מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואח"כ נודע שיש לו אחים במדינה אחרת אם קטנים הם השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחים שמין לו כאריס וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד:
ש״ך · חושן משפט סימן רפ״ז
ב׳
וכן אח שירד. ע' בספר א"א דף ק"ב ע"ב:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
סמ״ע · חושן משפט סימן רפ״ז
א׳
כל השבח לאמצע. פי' ואפי' אם השביחו מכיסם כן נ"ל לדעת הרמב"ם דמחלק בזה בסמוך באומר ראו מוכח מינה דבלא אומר ראו בכל ענין השבח לאמצע והארכתי מזה בדרישה ע"ש:
ב׳
ואפי' שכר עמלם לא יטלו אע"ג דבשאר שותפים נוטלים שכר טרחם כאריס שאני אחים דמחלי אהדדי אשר"י וכתב עוד דל"ד בגדולים שמחלו לקטנים אלא ה"ה גדולים וגדולים אלא אורחא דמילתא נקט דאין דרך קטנים להשביח מה שא"כ כשכולם גדולים דדרכן לעבוד זה היום וזה יומא אוחרא וכ"כ הטור בשם הרא"ש וכן מוכח ממ"ש מור"ם בסמוך (והוא ג"כ מהטור) דכ' ז"ל ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ר כו' "מוכח מדבריו דדינים הנכתבים לפני זה בגדולים נמי איירי:
ג׳
ואם אמר כו' השבח של משביח כו' ר"ל אפי' מה שנשבח בחלק שאר אחין:
ד׳
היא היורשת בכלל אחיותי' כו' פי' כגון ראובן שנשא לבת שמעון אחיו ולא היו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו בכלל שאר אחיותי' (וכ"כ הטור לפי שיטתו דבסמוך) ועפ"ר:
ה׳
והשביח' הנכסים מחמת הוצאה כו'. פי' משל עצמה וכמ"ש לפני זה באומר הגדול ראו וז"ל והוא שיהי' השבח מחמת ההוצאות שהוציא המשביח. ובאלו הדברים מחולקים ג"כ הפוסקים עם הרמב"ם דלדירהו אף ששבח' הנכסים מתפיסת הבית הוא שלה דכיון דאמרה תחלה להן ראו כו' וכדמסיק המחבר:
ו׳
דהיינו ששכרו פועלים כו'. דאף שטרחו בשכירות הפועלים או בסחורה כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרח' בהשבח' בגופו אלא נתרבה לו טורח ע"י שכירות אחרים מחלו אהדדי טור:
ז׳
שאם היו מודיעים לקטנים כו'. בפרישה כתבתי שנ"י כתב דאפילו קטנים הללו מוטלים בעריסה ואינן יכולין לשמור מכל מקום כיון דשמירה יכולה להתקיים ע"י שאר קטנים לא מחשב מלאכה בגופא ומחלו וכן משמע ל' הגמרא:
ח׳
אפי' בחלק האחים כו' ואפי' השביחו מחמת נכסים ל' הטור ואע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס ואפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא כיון שהן אחים ולא נשתתפו תחילה אדעתא להרויח ושתקו כשאמר להם לעצמי אני עושה ודאי מחלו ויטול כל השבח: (הג"ה) וכתב בתשובת מיימוני ספר משפטים סי' ר"ח אח גדול שנאנס דבר מידו אפי' נגנב או נאבד פטור דמקרי שמירה בבעלים ד"מ ב' ב"י בסי' קע"ז:
ט׳
רק בפני עדים. עד"ר שם הוכחתי מל' משנה וגמרא וסברא דאפי' אמר כן בפני עדים שלא בפני אחיו סגי בהכי משום דחברא חברא אית ליה וכדין מחאה וכן משמע ל' הרמב"ם והמחבר בתחילה ובסוף שכתבו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא ולא כתב אבינו משמע דלפני עדים אמר ראו ואפי' שלא בפני אחיו:
י׳
שיאמר אותו בפני ב"ד. דב"ד אביהן של קטנים הן ואולי יחושו וימנו אריס ואפטרופוס לשבח להן חלקן:
י״א
תנו לי מה שהרויחו בני כו'. כיון דהעמידן סתם מסתמא במקומו העמידן וכל שהשביחו כאלו השביח הוא ומחל:
י״ב
ועשה בהן סחורה אם הי' ת"ח גדול כו'. ל"ד סחורה ה"ה אם הי' טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל ג"כ אמרי' ביה כיון דהוא ת"ח דודאי לא טרח להיות לאמצע אלא לנפשו טרח וכן הוא בגמרא ובטור שכתבו ג"כ האי דינא אהשבחת נכסים ע"ש:
י״ג
שאינו מניח תורתו שעה אחת פי' אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם ד"א אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה וזהו שמסיק המחבר וכתב שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו וכ"כ הטור לצורך אחרים "ונ"י כתב דאין ת"ח נוהג בזמנינו וב"י הביאו וכתב עליו ואין דבריו נראין ובד"מ הביאו ומסיקכדעת הנ"י ומהתימה דלא כ"כ בש"ע ועמ"ש מזה בס"ס רס"ב:
י״ד
אם קטנים הן השבח לאמצע. הטעם דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וכדמסיק המחבר בסוף סעיף זה ומיהו מה שאכל כבר אין מוציאין מידו דכיון דלא ידע ביה שיניחם אינו מחוייב לשלם מה שאינו בעין ועפ"ר ושם כתבתי דאפי' עכשיו הוא גדול כל שהשביח בקטנותו היא לאמצע ע"ש:
ט״ו
ואם היו גדולים כו' שמין לו כאריס והא דכתב הטור וגם מור"ם בהג"ה בס"א דסי' זה דאם אינן ניזונין יחד וירד א' לנכסים והשביח דידו על התחתונה זה לא שייך אלא כשדרים יחד וחלקו נפשם במזונות דה"ל יורד שלא ברשות משא"כ כשהוא לא ניזון במקרה מפני שלא הי' במדינ' ואין להקשות למה כתב הטור והמחבר דשמין לו כאריס והוא מהגמרא ואליבא דכ"ע מאי שנא מנכסים ששמעו בו שמת וירד בה קרוב ובא השבוי דס"ל להרא"ש דאין הקרוב נוטל בשבח כלום דמאחר ששמעו בו שמת סמכא דעתיה ולא יפסידו כו' וכנ"ל בר"ס רפ"ה ס"ב וה"נ נימא הכי כיון דלא ידע כלל שיש לו אח ודאי סמכא דעתיה די"ל דשאני התם דאף ששמעו בו שמת מ"מ לא הי' סבור שבודאי מת ונכנס אדעתא דהכי דאם אולי יבא אחיו או מורישיו יטול את שלו ומחשב קצת לידע ביה ומחל משא"כ הכא דלא ידע בו כלל גם נכנס ברשות וק"ל ועפ"ר:
ט״ז
וכן אח שירד לנכסי קטן כו'. האי וכן קאי אמ"ש לפני זה ברישא דאם הם קטנים השבח לאמצע ומטעם שכתבתי מפני שירד שלא ברשות דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וזהו ג"כ טעם דדין זה:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
ט״ז · חושן משפט סימן רפ״ז
א׳
(ס"א ואפי' שכר עמלן כו'). אף על גב דבשאר שותפין נוטלין שכר טרחם כאריס שאני אחים דמחלי אהדדי אשיר"י וכתב עוד דה"ה כולם גדולים נמי מחלו אהדדי:
ב׳
(היא היורשת) כגון נשא ראובן את בת אחיו שמעון ומת ראובן בלא בנים ושמעון מת בלא זכרים אלא נקבות נמצא אשת ראובן יורשתו בכלל אחיותיה:
ג׳
(ששכר פועלים) אע"פ שטרחו בזה מ"מ כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בגופ' בהשבחת השדה אלא ע"י טורח אחרים מחלו אהדדי:
ד׳
(מודיעים לקטנים) ה"ה קטנים המוטלין בעריסה מ"מ השמירה יכולה להתקיים על [ידי] שאר הקטנים לא מחשיב מלאכה בגופה כ"כ הנ"י רק בפני עדים כתב הסמ"ע אפי' שלא בפניו כמו במחאה דחברך חברא כו':
ה׳
(באחים הניזונים כו'). נ"ל טעמו דכל שאינן ניזונים הוי כאחרים לגמרי מש"ה ה"ל ליטול רשות ממנו תחלה משא"כ בניזוני' לא איכפת לא' שישביח חבירו בנכסים ויקח לו השבח ועמ"ש בסי"ג:
ו׳
(ס"ב בהם סחורה) הך סברא אמרינן בגמרא ברב ספרא דעביד עיסקא בנפשי' ורווח ואמרינן דרב ספרא לא שביק גירסתו וטרח לאחרינא וכתב רבינו דהוי זה כאילו פירש ואמר לעצמי אני עושה וק"ל כיון דעסק סחורה הוי כמו שכר פועלים ומיחשב לשבח מחמת נכסים ולדעת הרמב"ם שבסעיף א' אפילו אמר ראו לא מהני אלא בשבח מחמת הוצאתן דוקא והא גם זה הוא דברי הרמב"ם וצ"ל דבהא פליג ג"כ הרמב"ם וחישב עסק סחורה מיחשב כמו טירחא בגופה לחפור ולבנות דנקיט בס"א ובסמ"ע כתב וז"ל לאו דוקא בסחורה ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל ג"כ אמרינן כיון שהוא ר"ח כו' וכן הוא בגמרא ובטור שכתבו ג"כ ההוא דינה אהשבחו' נכסים עכ "ל ולא ידענא מאי קאמר דבגמרא אמרינן לה ברב ספרא דעביד עיסקא וכמו שהעתקתי בסמוך ולד"ר הוי זה הדין דוקא בסחורה דאלו בטירחא דגופא א"צ לטירחא דת"ח אפילו בהדיוט נמי א"צ לו' ראו ואם לדעת הרמב"ם וכמו שכתב דחשיב ליה סחורה כמו טירחא דגופיה לא היה לו להביא דעת רבינו הטור ע"ז:
ז׳
(שאינו מניח תורתו) מסיק ב"י אפילו בת"ח בזמן אמרינן כן:
ח׳
(ס"ג אם קטנים וכו') הטעם דאלו בא לב"ד למלוך אם ירד שם ומשבח וישומו לו כאריס לא הוי הבית דין נותנים לו רשות לזה כיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן מ"ה אין לו כלום בחלק חבירו והוי השבח לאמצע משא"כ בגדולים אע"פ שהוא שלא בידיעת ב"ד מ"מ אם היה יודע שיש לו אח והיה בא לב"ד היו נותנים לו רשות כיון דמורידין לנכסי גדול שבוי גדול ע"כ חשיב כיורד ברשות ונותנו לו כאריס גם בחלק מכירו וזה מוכח בגמ' שאמר רב חסדא מי דמי התם ברשות והכא שלא ברשות ועוד קטן הוי ואמר רב אמי לא סיימוהו קמי דקטן הוי ש"מ דלא קפיד אלא אמה שהוא קטן אבל לא קפיד אשלא ברשות דגדול והיינו מטעם שכתבתי והקשה בסמ"ע על ששמים כאריס מההיא דסי' רפ"ה ס"ב בהג"ה דאם שמעו בו שמת ובא השבוי דאין הקרוב נוטל כלום בשבח מטעם דסמכא דעתיה ויהיה נזהר בשמירת שדה וה"נ כיון דלא ידע שיש לו עוד אחים סמכה דעתו ותירץ בדוחק דש"ה דעכ"פ היה חושב שמא לא מת והקול שקר ע"כ מחשב קצת כידע ומחל משא"כ לא ידע כלל עכ"ל והוא תמוה דא"כ היה לחכמים לתקן שם שיטול כאריס כמו בלא שמעו שמת שלא יפסיד השדה כדאיתא התם עוד הקשה ממ"ש רמ"א סי' זה סעיף א' דאם אינם ניזונים וכו' דה"ל יורד שלא ברשות דידו על התחתונה ותירץ דש"ה שדרים יחד וחלקו במזונות משא"כ כאן כשהוא לא ניזון במקרה מפני שלא היה עמו במדינה עכ"ל ונלע"ד דאין כאן קושיא דהתם שאפשר להודיע לחבירו ולא הודיע מקר' שלא ברשות אלא דבניזונין מחל לו כמ"ש שם הטעם משא"כ בזה דאין שייך לומר להודיעו כנ"ל פשוט:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat, Lemberg, 1898
באר היטב · חושן משפט סימן רפ״ז
א׳
לאמצע. פי' אפי' אם השביחו מכיסם כן צ"ל לדעת הרמב"ם דמחלק בזה בסמוך באמרו ראו מוכח מינה דבלא אמרו ראו בכל ענין השבח לאמצע כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובות מהר"מ מלובלין סי' ק"ט:
ב׳
היורשת. פי' כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היה לשמעון בנים כי אם בנות וראובן אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו בכלל שאר אחיותיה. סמ"ע:
ג׳
פועלים. דאף שטרחו בשכירות הפועלים או בסחורה כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בהשבחה בגופו אלא נתרבה הטורח ע"י שכירות אחרים מחלי אהדדי. טור. שם:
ד׳
לשמור. וכת' הנ"י דאפי' קטנים הללו מוטלים בעריסה וא"י לשמור מ"מ כיון דשמירה יכולה להתקיים ע"י שאר קטנים לא נחשב מלאכה בגופא ומחלי וכן משמע לשון הש"ס. שם:
ה׳
נכסים. לשון הטור ואע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס ואפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא כיון שהן אחים ולא נשתתפו תחלה אדעתא דלהרויח ושתקי כשאמר להם לעצמי אני עוש' ודאי מחלי ויטול כל השבח וכת' בתשו' מיי' ס' משפטים סי' ר"ח אח גדול שנאנס דבר מידו אפי' נגנב או נאבד פטור דמקרי שמירה בבעלים. ד"מ. שם:
ו׳
עדים. ואפי' שלא בפני אחיו סגי בהכי דחברא חברא אית ליה וכדין מחאה. שם:
ז׳
ב"ד. דהן אביהן של קטנים ואולי יחוסו וימנו אריס ואפטרופוס לשבח להן חלקן. שם:
ח׳
בני. כיון דהעמידן סתם במקומו העמידן מסתמא וכל שהשביחו כאילו השביח הוא ומחל. שם:
ט׳
סחורה. ל"ד סחורה אלא ה"ה אם טרח נפשו בהשבחת נכסים ג"כ אמרי' ביה כיון דת"ח הוא ודאי לא טרח לאמצע אלא לנפשו טרח וכן הוא בש"ס ובטור האי דינא אהשבחת נכסים ע"ש. שם:
י׳
תורתו. פי' אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם ד"א אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה. שם (עמ"ש בס"ס רס"ב):
י״א
קטנים. פי' בשעה שהשביח הנכסים היו קטנים אע"פ שעכשיו גדולים הם. סמ"ע:
י״ב
כאריס. והא דכת' הרמ"א בס"א בהג"ה דאם אינן ניזונין יחד וירד אחד לנכסים והשביח דידו על התחתונה זה לא שייך אלא כשדרים יחד וחלקו נפשם במזונות דה"ל יורד שלא ברשות משא"כ בזה שלא ניזון במקרה מפני שלא היה במדינה וא"ל מאי שנא מנכסים ששמעו בו שמת וירד בה קרוב ובא השבוי דס"ל להרא"ש וכמ"ש הרמ"א בסי' רפ"ה ס"ב בשמו דאין הקרוב נוטל בשבח כלום מטעם דמאחר ששמעו בו שמת סמכא דעתיה ולא יפסיד כו' וה"נ נימא הכי כיון דלא ידע כלל שיש לו אח ודאי סמכא דעתיה די"ל דשאני התם דאף ששמעו בו שמת מ"מ לא היה סבור שבודאי מת ונכנס אדעתא דהכי שבאם אולי יבא השבוי יטול את שלו ומחשב קצת כמו ידע ביה ומחל משא"כ הכא דלא ידע בו כלל גם נכנס ברשות כ"כ הסמ"ע ועיין בס' א"א דף ק"ב ע"ב:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · חושן משפט סימן רפ״ז
א׳
ואפי' שכר כו'. עתוס' שם ד"ה והשביחו כו':
ב׳
והוא כו'. גי' בגמ' ל"ש כו' אבל כו' לאמצע ואסיפא דמתני' קאי ובזה ניחא מ"ש בב"מ לט ב' שפיר קא"ל דתנן כו' וערש"י שם ותוס':
ג׳
אפי' בחלק כו'. עתוס' ד"ה ואם אמר כו':
ד׳
ואם האחים כו'. נלמד ממעשה דרב ספרא לפי' הריב"ם דגדולים היו האחין כמ"ש הרא"ש בשמו אף שדחאן ועתוס' ד"ה בתוספתא כו'. ורב ספרא כו' ולפמ"ש א"צ לזה:
ה׳
אבל אם כו'. כגי' הירו' אם אמרו בפני ב"ד כו' וערא"ש:
ו׳
וכ"ז כו'. כמ"ש בב"מ מ"א מי דמי התם כו' אלמא אפי' כאריס לא יהבינן ליה אלא כיורד שלא ברשות ואע"ג דרב אמי אמר לא סיימוה קמי כו' לא חשש אלא לטעם האחרון דקטן הוה התם משום דלא ידע שיש לו אח וכמ"ש בס"ג ואם היו כו' הואיל כו' וכן אח כו' וכ"ש בקטנים שאפי' בעובדא דשם אין נוטל כאריס כנ"ל ועתוס' דב"ב שם בד"ה והשביחו כו' וד"ה השביחו כו' וענ"י בב"מ שם בשם הראב"ד: (ליקוט) וכ"ז באחין כו'. הרא"ש פ"ג דב"מ סי"ד והראב"ד כו' ע"ש (ע"כ):
ז׳
אחד כו'. תוספתא פ"י דב"ב האחין שהניח להן אביהן נכסים ולא' מהן יש לו בנים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר לו תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים וכן הן לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע:
ח׳
א' מן כו'. ממ"ש בב"ק יא מה שעל בניהם כו' והטעם כיון דחזו ושתק ומחלו דא"א לומר דשתקו דלאח"כ בשעת חלוקה יהב להו דהא איהו גופיה ל"ל זכותא בגווייהו כמ"ש בערכין ובפ"ט דב"ק המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו כו' ובמתנה יהיב להו וכ' בנ"י ומינה שמעינן בא' מן האחין שנתן מתנה כו':
ט׳
ואם היו גדולים כו'. מדאמר ר"א לא סיימוה כו' מ' דוקא משום דקטן ולא חשש לקושיא הראשונה דר"ח וכמ"ש אביי שם מי דמי התם כו' ידעי כו' וז"ש הואיל ולא נודע כו':
י׳
וכן אח כו'. ה"ה שירד לנכסי אחיו גדול כנ"ל כיון דידע אלא דבגדול נוטל כדין היורד שלא ברשות כמ"ש ס"א בהג"ה:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן רפ״ז, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל