מציאת בהמה ושט״ח ושובר וגט אשה - שולחן ערוך חושן משפט סימן רע״א

בהמת מציאה כו'. עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' מ"ט וסי' ס':

אבל קנה המוסירה לבדה הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמה משא"כ בסעיף שאח"ז בא' רוכב כו' עכ"ל הסמ"ע ותימא שהוא נגד הש"ס פ"ק דמציעא דף ט' ע"א מוכח שם דלא קנה מטעם דיכול לנתקו אצלו וכדלעיל סי' רס"ט ס"ה וא"כ צ"ל דכאן קנה המוסיר' מה שתפוס בידו וכן הוא בסמ"ג עשין דף קנ"ד ריש ע"ג ובהגהות מיי' פי"ז מה' גזילה להדיא ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קצ"ה ס"ד:

או שהיה א' מנהיג וא' מושך כו'. זהו קאי אחמור לבד וכדמסיק וכתב בד"א בחמור כו' ודוקא בשניהן מנהיגין בגמל קנו שניהן דשניהן שווים בקנין משא"כ הנהגה במקום משיכה דקנין של משיכ' עדיפא מהנהגה וכדמסיק:

אבל לא המנהיג. כ"כ הרמב"ם פי"ז דגזילה וז"ל ב"י בר"ס קצ"ו ס"ד ש"מ דמשיכה והנהגה קונה להרמב"ם בין במכר בין במתנ' בין במציאה ל"ש בגמל ל"ש בחמור זולתי אם א' מושך להגמל וא' מנהיגו דאז מושך קונה מנהיג לא קונה עכ"ל ודעת הרא"ש והטור שם בסי' קצ"ו דגמל בהנהגה וחמור במשיכה איכא חד מנייהו דל"ק ולא ידעינן הי מינייהו קנה והי מנייהו לא קנה הלכך במכר ומתנה לא קנה חד מנייהו דאוקי ממונ' אחזקת מרא קמא ובמציאה והפקר קנו שניהן עכ"ל והא דכתב הטור בסי' זה שקנייה מהפקר שוה לקנייה דמכיר' כתבתי בפרישה דר"ל היכי דיש קנין גמור ולא בהני הנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאית בהו ספיקא ושייך בהו לו' דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא במכר משא"כ בהפקר ודו"ק:

בהמת מציא' כו'. עד בנכסי הגר הטעם דבשניהן אין דעת אחרת מקנה אותם מה שא"כ במכר ומתנה ע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח:

אבל קנה המוסירה. הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמה משא"כ בסעיף שאחר זה בא' רוכב כו' כיון דרוכב קנה הבהמה בטילה המוסירה מה שהיא קבועה בראש הבהמה גבי הבהמה וכיון דלא קנה כולו גם מה שביני ביני לא קנה כיון דלא הגביהו כ"א ראש א' וראש השני ה"ל כמונח ע"ג קרקע וע"ל סי' קצ"ז ורס"ט:

היה אחד רוכב כו'. סתם מור"ם כאן כדעת הרמב"ם דס"ל דברכיבה לבד אפי' לא הנהיג' ברגליו קנהו ואין כן דעת הרא"ש וכמ"ש לעיל סי' קל"ח וקצ"ז:

(ס"ב אבל קונה המוסירה) המ"מ כתב על סעיף זה שהוא דברי רמב"ם שהם דברי המשנה מפורשת במציעא עכ"ל ותמהתי מאוד שאין בפ"ק שום משנה אלא מימרא דר' חלבו בדף ה' [ח] דלא קנה הבהמה ע"י מוסירה במציאה אבל מקנין המוסירה לא מיירי ובאמת צ"ע האי פיסק' שמשמע דקנה כל המוסירה וקשה הא ראשה הב' היה על החמור ובסמ"ע כ' משום דבידו למשכה כו' ותמוה הוא דפ"ק דב"מ דף ט' א"ר אבוה כן הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו ואמרי' ע"ז דבדות' היא כו' ומ"ה מסקינן שם דרוכב קנה החמור ובית פגי' וכמ"ש בסעיף שאח"ז ובסמ"ע כ' דשם הטעם דבטלה המוסיר' שבראש הבהמה לגבי הבהמה כו' ולא משמע כן בסוגי' דלא הוקשה לתלמוד מ"ש בבריי' דהאוחז במוסיר' קנה כל המוסיר' מצד יכול לנתקה אצלו רק מכח דלא אמרינן כלל סברא כזאת הואיל ויכול כו' אבל אי הוה איירי להאי סברא שפיר קנה כל המוסירה אפילו מה שהיא בי' פגי' דאין שייך שם דבטל לגבי בהמה דאדרבה כיון שזה יכול לנתקה חשבינן כאילו כבר מנותקת מעל ראש החמור והכי ס"ל לר' אבוהו באמת רק דתלמוד' דחי דא"ל כלל הואיל ויכול וא"כ היאך נאמר דהרמב"ם סובר הואיל ויכול כו' וא"ל דבגמרא מיירי שיש עוד אחד שתפס בראש השני דהא כתב הטור בסי' זה אפי' כ"א שהגביה ראש שעל הקרקע לא קנה וכן משמע מרש"י וכ"פ בש"ע. ונלע"ד דכוונת הרמב"ם כאן במ"ש דקנה המוסירה לא על כל המוסירה קאמר לא דקמש"ל [אלא דקמ"ל] שם דיש לו קנין במוסירה אע"פ שאין לו קנין בחמור וסמך עצמו על מה שיכתוב שיעור הקנין במוסירה כמו כשיש עוד אחר שיתפוס החמור:

ינהיג. ע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח:

לבדו. הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמ' משא"כ בסעיף שאח"ז באחד רוכב כו' כיון דרוכב קנה הבהמ' בטלה המוסירה שקבוע בראש הבהמ' לגבי הבהמ' וכיון דלא קנה כולה גם מה שביני ביני לא קנה כיון דלא הגביה רק ראש אחד וראש הב' ה"ל כמונח ע"ג קרקע וע"ל סי' קצ"ז ורס"ט עכ"ל הסמ"ע ותימא שהוא נגד הש"ס ב"מ דף ט' ע"א דמוכח שם דמטעם דיכול לנתקו אצלו לא קנה וכמ"ש בסי' רס"ט ס"ה וא"כ צ"ל דכאן קנה המוסירה מה שתפוס בידו וכן הוא בסמ"ג עשין ע"ד דף קנ"ד ריש ע"ג ובהגמי"י פי"ז דגזילה להדיא ע"ש ועמ"ש בסי' קצ"ה ס"ד. ש"ך:

רוכב. כאן סתם הרמ"א כדעת הרמב"ם דסבירא ליה דברכיבה לבד אפי' לא הנהיגה ברגליו קנהו ואין כן דעת הרא"ש כמ"ש בסי' קל"ח וסי' קצ"ז ע"ש. סמ"ע:

שנים כו'. כאית דמותיב שם דללשון ראשון אפי' שניהם שוין איכא חד צד כו' משא"כ לאית דמותיב וכלי בתרא הנהגה בגמל וכ"ז כשיטתו כלי' בתרא:

(ליקוט) בד"א כו' הרמב"ם כפי' אבל הרא"ש פי' כפרש"י דלישנא בתרא ל"פ כלל אלישנא קמא ופ' בפלוגתא דגמל וחמור בשניהם במכר ומתנה בשניהם לא קנה אבל במציאה והפקר קנה בשניהם דאין להוציא ממנו בספק וע"ל סי' ר"ב סי"ג ויש מי כו' (ע"כ):

עד כו'. כמ"ש בס"א:

(ליקוט) אבל קנה כו'. דוקא מה שתפוס בידו. סמ"ג והג"מ ועש"ך וכמש"ש בגמ' זה קנה כו' וזה קנה מה שתפוס בידו (ע"כ):

(ליקוט) הרוכב קנה. דלא כשמואל שהקשו שם הרבה עליו ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו וכ"ה הסוגיא שם א' אלא מהא היו שנים רוכבין כו' ודלמא כו' אבל הרא"ש פ' דרכוב לא קני ע"ש ואין דבריו נראין וכ"פ בש"ע י"ד סי' רצב סי"ב וערא"ש ה' כלאים בה"ק (ע"כ):

היו כו'. מתני' שם ודלא כשמואל דאתותב בכמה קושיין שם ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו: